מנחות ז ע"א

וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה [וכאשר מחזיר הפסול את הקומץ למקומו] לכלי שבו המנחה — תקדוש [שיתקדש] הקומץ, שהרי ניתן בכלי שרת, ולפסול [ויפסול], שהרי נגמרה הקמיצה בפסול!

אמר ר' יוחנן, זאת אומרת: כלי שרת אין מקדשין את הניתן בהם אלא מדעת, וכשמחזיר הפסול את הקומץ למנחה אינו נותן את הקומץ בכלי כדי לקדשו, ולכן אינו פוסל.

ומתקשים, מכלל הדברים אתה למד: הא [אבל] אם נתן בהם דברים מדעת מקדשין? והא בעא מיניה [והרי שאל ממנו] ריש לקיש מר' יוחנן: כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין הניתנים בהם לכתחילה ליקרב על המזבח? ואמר ליה [לו]: אין מקדשין! ומתרצים, כך אמר ליה [לו]: אין מקדשין את הפסולים הניתנים בהם ליקרב, אבל מקדשין אותם ליפסל.

רב עמרם אמר: גם אם כלי שרת מקדשים שלא מדעת, ייתכן שיחזיר את הקומץ בלא שיתקדש בכלי — כגון שהחזירו לביסא (כלי של מנחה) גדושה מעל גדותיה בסולת, כך שהקומץ שהוחזר לא נכנס לתוך חלל הכלי, וכך אינו מתקדש.

ותמהים: אם היה הכלי גדוש ומקמץ היכי קמץ [וכיצד יכול היה לקמוץ] ממנו מתחילה? הרי לא קמץ מתוך הכלי! אלא, צריך לפרש: כגון שהחזירו לביסא טפופה שהיתה מלאה אך לא גדושה, וקמץ מתוכה, וממקום שקמץ — לשם הוא מחזיר.

ושואלים: וכיון דקמץ ליה עבד ליה [וכיון שבשעה שקמץ עשה] גומא במקום שקמץ, הרי כי מהדר [כאשר מחזיר] את הקומץ למקומו נמצא כי לגוויה דמנא קא מהדר ליה [לתוכו של הכלי הוא מחזיר אותו], ויתקדש על ידי כן להיפסל! ומשיבים: מכי מהדר ליה [שכאשר מחזיר אותו] את הקומץ לכלי אינו מחזירו לגומא, אלא מנח ליה אדפנא דמנא [מניח אותו על דפנות הכלי], ומניד ליה ונפל ממילא [ומנענע אותו את הכלי, עד שנופל הקומץ מאליו] לתוך הגומא, שנעשה הדבר כמי שהחזירו הקוף, ולא אדם.

א אמר ליה [לו] ר' ירמיה לר' זירא: ולוקמה [ונעמידנה] שיחזיר קומץ לכלי שרת, ולא יתקדש — כגון שהחזירו לכלי המונח על גבי קרקע! אלא מתוך שאין מסבירים כן, ואנו מניחים שכלי שרת המונח על גבי קרקע מקדש, שמע מינה [נלמד מכאן] שגם קומצין את קומץ המנחה מכלי שעל גבי קרקע? שהרי שתי עבודות אלו צריכות כלי שרת. אמר ליה [לו] קא נגעת בבעיא דאיבעיא לן [נוגע אתה בשאלה שנשאלה לנו], שר' אבימי תני [היה שונה, לומד] מסכת מנחות בי [בבית מדרשו] של רב חסדא.

ותחילה תוהים: ור' אבימי בי [בבית] רב חסדא תני [היה שונה]? והאמר [והרי אמר] רב חסדא, קולפי טאבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעתא [אלות הרבה ספגתי מאבימי על שמועה זו] כלומר, אבימי גער בי כאשר הקשיתי על דבריו בענין מכירת נכסי יתומים על ידי בית דין, שהיו סותרים את דברי הברייתא, וכך הסביר לי: אם בא להכריז ימים רצופין — מכריז שלשים יום, כדברי הברייתא, ואם מכריז רק בשני וחמישי ושני — מכריז ששים יומי [ימים]. ואם כן רב חסדא היה שונה לפני אבימי ולא להיפך!

ומשיבים: אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה [מסכת מנחות נשכחה ממנו], ואתא קמיה [ובא לפני] רב חסדא תלמידו לאדכורי גמריה [להזכיר לו תלמודו]. ושואלים: אם רב חסדא היה תלמידו, ולישלח ליה וליתי לגביה [שישלח אליו אבימי לקרוא לו ויבוא רב חסדא אצלו]! ומשיבים, סבר [סבור] היה אבימי: הכי מסתייעא מילתא טפי [כך יסתייע, יצליח הדבר יותר], שאם מטריח עצמו לבוא כתלמיד לרבו יעלה לימודו יפה יותר. ושבים לעיקר הענין.

פגע ביה [פגש בו] רב נחמן באבימי בדרכו מבית רב חסדא, אמר ליה [לו]: כיצד קומצין? אמר ליה [לו] אבימי: כגון מכלי זה, שהיה מונח על הקרקע. אמר ליה [לו] רב נחמן: וכי קומצין מכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה [לו]: כוונתי דמגבה ליה [שמגביה אותו] כהן, וכהן אחר קומץ ממנו.

עוד שאל אותו רב נחמן: כיצד מקדשין את המנחות? אמר ליה [לו] אבימי: נותנה לכלי זה, שהיה מונח לפניו על הקרקע. אמר לו רב נחמן: וכי מקדשין בכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה [לו] אבימי: דמגבה ליה [שמגביה אותו] כהן את הכלי, ונותן לתוכו את המנחה.

אמר ליה [לו] רב נחמן: אם כן, הוצרכתה שלשה כהנים, אחד שמקדש את המנחה, ואחד שמגביה את הכלי, ואחד שקומץ מתוך הכלי! אמר ליה [לו]: אין זו קושיה, ותהא צריכה אפילו שלשה עשר כהנים, כקרבן התמיד ששלושה עשר כהנים היו עוסקים בעבודתו.

עוד איתביה [הקשה לו] רב נחמן ממה ששנינו לגבי סדר עבודות המנחה שהמחשבה פוגמת בהן: זה הכלל, כל הקומץ ונותן בכלי, המוליך והמקטיר, לאכול דבר שדרכו לאכול או להקטיר דבר שדרכו להקטיר,

ואילו מגביה לא קתני [אינו שונה] ביניהן, משמע שאין צורך בהגבהת הכלי! ענה לו אבימי: התנא סדר עבודות שהמחשבה פוסלת בהן הוא נקיט [אוחז, מזכיר], ולא סדר כהנים, שלא מנה את כל הכהנים הנצרכים לעבודת המנחה.

ובענין זה בעו מיניה [שאלו ממנו] מדרב ששת: מהו לקמוץ מכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה [לו] לשואל: פוק חזי מה עבדין לגאו [צא וראה מה עושים הכהנים בפנים] בתוך ההיכל, כאשר היו נוטלים את בזיכי הלבונה מעל שולחן לחם הפנים כדי להקטירם על המזבח, כשם שהכהן נוטל את הקומץ מן המנחה שבכלי כדי להקטירו. שכך שנינו: כאשר מחליפים את לחם הפנים בכל שבת, היו ארבעה כהנים נכנסין להיכל, שנים בידם שני סדרים (מערכות) חדשים של לחם, ושנים בידם שני בזיכין של לבונה, וארבעה כהנים אחרים מקדמין לפניהם, שנים כדי ליטול שני סדרים המצויים על השולחן, כדי לפנות מקום לחדשים, ושנים כדי ליטול מן השולחן את שני הבזיכין,

when he returns the handful to its former place in the service vessel that contains the meal offering it should become sanctified, as it is now placed inside a service vessel, and it should therefore become disqualified. It should not matter whether the handful was placed in the vessel designated for it, or back in the same vessel it was taken from.

Concerning this challenge, Rabbi Yoḥanan said: That is to say that service vessels sanctify items placed in them only when they are placed there with specific intent that they be sanctified by that vessel. Since the priest does not return the handful to the vessel containing the meal offering with such intent, the handful is not disqualified, because the rite was not completed.

The Gemara asks: It may be inferred from this statement that if items are placed into service vessels with intent, the service vessels sanctify them. But didn’t Reish Lakish raise a dilemma before Rabbi Yoḥanan: What is the halakha with regard to service vessels, i.e., do they sanctify disqualified items to the extent that they may be sacrificed upon the altar ab initio? And Rabbi Yoḥanan said to him that they do not sanctify the items. The Gemara responds: This is what Rabbi Yoḥanan said to him: They do not sanctify the disqualified items that are placed inside them to the extent that they may be sacrificed, but they do sanctify them to the extent that they are disqualified.

Rav Amram says: Even if service vessels sanctify items without specific intent, it is possible to return the handful to the meal offering without the vessel sanctifying the handful, such as in a case where he returned it to a heaped bowl [levisa], i.e., he placed the handful upon the heap of flour in such a manner that the handful did not enter the airspace of the vessel containing the meal offering. Consequently, the handful is not sanctified by the vessel.

The Gemara asks: But if the meal offering was heaped, how was he initially able to remove a handful from it? The handful must initially be removed from within a vessel. Rather, it is possible to return the handful without sanctifying it in a case where he returned it to a full [tefufa] bowl, i.e., it was full to the brim but not heaped. When the priest initially removes a handful from such a vessel, he removes it from inside the vessel, but when it is returned, it does not enter the airspace of the vessel.

The Gemara asks: But once he removed a handful, he formed a furrow in the surface of the meal offering, and therefore when he returns the handful to its previous place inside the vessel, he is in fact returning it to a spot within the vessel, i.e., the furrow. If so, the handful should be sanctified to the extent that the vessel disqualifies it. The Gemara responds: When he returns it to the vessel containing the meal offering, he does not place it directly in the furrow. Rather, he lays it on the wall of the vessel and moves the vessel, and the handful falls by itself into the furrow. In this manner, it is as though a monkey rather than a person returned the handful to the furrow, and the handful is therefore not sanctified.

§ The Gemara returns to its discussion of the opinion of ben Beteira. Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: And let one interpret ben Beteira’s ruling as speaking of a case in which the handful is not sanctified by the vessel containing the meal offering, such as where he returned it to a vessel that is resting upon the ground. Rather, the fact that this was not suggested indicates that service vessels sanctify items placed inside them even while resting on the ground. Is it correct to conclude from here that one may remove a handful of a meal offering from a service vessel that is resting upon the ground? Rabbi Zeira said to him: You have touched upon a dilemma that was already raised before us, when Rabbi Avimi was learning tractate Menaḥot in the study hall of Rav Ḥisda.

The Gemara interrupts this statement with a question: And did Rabbi Avimi really learn in the study hall of Rav Ḥisda? But didn’t Rav Ḥisda say: I absorbed many blows [kulfei] from Avimi as a result of that halakha, i.e., Avimi would mock me when I questioned his statements with regard to the sale of orphans’ property by the courts, which were contradictory to the ruling of a particular baraita. Avimi explained to me that if the court comes to announce such a sale on consecutive days, then it is announced for thirty days, in accordance with that baraita. But if it will be announced only on Monday, Thursday, and Monday, then it is announced over the course of sixty days. If so, Rav Ḥisda was in fact the pupil while Rabbi Avimi was his teacher.

The Gemara answers: Avimi was in fact the teacher, but tractate Menaḥot was uprooted for him, i.e., he forgot it, and Avimi came before his student Rav Ḥisda to help him recall his learning. The Gemara asks: If Rav Ḥisda was in fact Avimi’s student, let Avimi send for him and Rav Ḥisda come to Avimi. The Gemara responds: Avimi thought that this would be more helpful in this matter, i.e., that by exerting the effort to travel to his pupil in order to learn from him, he would better retain his studies.

The Gemara returns to the statement of Rabbi Zeira: Rav Naḥman encountered Avimi upon his return from the study hall of Rav Ḥisda. Rav Naḥman said to him: How does one properly remove a handful from a meal offering? Avimi pointed to a vessel that was resting on the ground and said to him: From this vessel one may properly remove a handful. Rav Naḥman said to him: But may one remove a handful from a vessel that is resting upon the ground? Avimi said to him: When I said that such a vessel may be used, I meant that one priest would first raise it from the ground and then another priest would remove a handful from it.

Rav Naḥman proceeded to ask Avimi another question: How does one properly sanctify the meal offerings? Avimi pointed to a vessel that was resting on the ground and said to him: The priest places it into this vessel. Rav Naḥman again said to him: But can one sanctify a meal offering in a vessel that is resting upon the ground? Avimi said to him: When I said that such a vessel may be used, I meant that another priest would initially raise it from the ground, and only then would the meal offering be placed inside it.

Rav Naḥman said to Avimi: If so, then you require the involvement of three priests, i.e., one to raise the vessel, one to sanctify the meal offering, and one to remove the handful from the meal offering. Avimi said to him: And let it require even thirteen priests, just as the service of the daily burnt offering required the involvement of thirteen priests. The need for several priests presents no difficulty.

Rav Naḥman raised another objection to the statement of Avimi from a mishna (12a) that discusses the halakha that improper intentions during the service of a meal offering disqualify it. This is the principle: In the case of anyone who removes the handful, or places the handful in the vessel, or who conveys the vessel with the handful to the altar, or who burns the handful on the altar, with the intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, e.g., the handful or the frankincense, outside its designated area, the meal offering is unfit but there is no liability for excision from the World-to-Come [karet].

Rav Naḥman explained his objection: All the rites of a meal offering are taught in the mishna, and yet raising the vessel from the ground is not taught. This indicates that there is no requirement to raise a vessel from the ground in order to use it for the service of a meal offering. Avimi responded: The tanna cited the order of sacrificial rites, i.e., those rites concerning which improper intentions disqualify a meal offering, but he did not cite the order of the priests, i.e., he did not cite the total number of priests involved in the service.

On the same topic, the Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha with regard to the permissibility of removing a handful from a vessel that is resting upon the ground? Is this removal valid? Rav Sheshet said to one of the Sages who raised the dilemma: Go out and see what they do within the Sanctuary when they remove the bowls containing the frankincense that were placed upon the Table of the shewbread in order to burn the frankincense upon the altar. The mishna (99b) states: When the priests would replace the shewbread every Shabbat, four priests would enter the Sanctuary, two with the two arrangements of the new shewbread in their hands and two with the two bowls of frankincense in their hands. And four priests would precede them and enter the Sanctuary before them, two to remove the two arrangements of the old shewbread and two to remove the two bowls of frankincense.