מנחות ח ע"א

ואם איתא [יש, נכון הדבר], שלדעת ר' אלעזר, דם אינו מתקדש לחצאין — לילף [שילמד] דין חביתי כהן גדול מדם! וכי תימא [ואם תאמר] שר' אלעזר מילתא ממילתא לא גמר [דבר מדבר אינו למד], והא [והרי] אמר ר' אלעזר: מנחה שקמצה בהיכל — כשרה, למרות שמקום עשייתה הרגיל הוא בעזרה, שכן מצינו בסילוק בזיכין מעל שולחן לחם הפנים (שהוא מעין קמיצה, שלאחר מכן מותר הלחם באכילה) ועושים אותו בהיכל!

ומשיבים: מנחה ממנחה יליף [לומד], שהמנחות דבר אחד הן, ובכלל זה לחם הפנים, אבל מנחה מדם לא יליף [אינו למד].

ושואלים: ומנחה ממנחה מי יליף [האם הוא למד]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: אם עד שלא פרקה את מערכת לחם הפנים בשבת מעל השולחן ונטל את הבזיכים, נפרס (נשבר) לחמה — הלחם פסול, ואין מקטיר עליו (בגללו) את הבזיכין, אם משפרקה נפרס לחמה — הלחם אמנם פסול, ואינו נאכל לכהנים, אבל מקטיר עליו את הבזיכין.

ואמר ר' אלעזר: לא פרקה ממש, אלא כיון שהגיע זמנה לפרק, אף על פי שעדיין לא פרקה, ולא נטלו את הבזיכים — כמי שפרקה דמיא [נחשבת], ואם נפרס הלחם באותה שעה — מקטיר עליו את הבזיכים.

ואם לדעת ר' אלעזר למדים מנחה ממנחה, יש לשאול: ואמאי [ומדוע] מקטיר את הבזיכים? תיהוי [שתהא זו] כמנחה שחסרה קודם קמיצה ונפסלה, שאין קומצים אותה, ואין מקטירים את קומצה!

ודוחים: הא לא קשיא [זו אינה קשה], מנחה קודם קמיצה לא בריר ברירה קומץ דידיה [אין מבורר הקומץ שלה], ולכן אם חסרה ונפסלה — אינו יכול לקמוץ ממנה, והא בריר ברירה קומץ דידה [ואילו זו, לחם הפנים, מבורר הקומץ שלה], שהם בזיכי הלבונה, ולכן כיון שהגיע זמנה לפרק — כמאן דפרקה דמיא [כמי שפירקה נחשבת].

ומקשים: אלא מעתה, שלדעת ר' אלעזר למדים מנחה ממנחה, גם אם נחשב הפירוק כאילו ניטל קומצו, מדוע אם נפרס הלחם באותה שעה מקטיר עליו את הבזיכים? תיהוי [תהיה, יהיה דינו] כדין שירים של מנחה שחסרו בין קמיצה להקטרה, שאין מקטירין קומץ עליהן! ומשיבים: לאו פלוגתא נינהו [וכי אין מחלוקת בדבר זה]? ר' אלעזר סבר לה כמאן דאמר [סבור הוא כדעת מי שאומר]: שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה — מקטיר קומץ עליהן.

א ודנים גופא [לגופה] של ההלכה שהזכרנו: חביתי כהן גדול, ר' יוחנן אמר: אינה קדושה לחצאין, ור' אלעזר אמר: מתוך שקרבה לחצאין, מחצית בבקר ומחצית בערב, גם קדושה לחצאין. אמר ר' אחא: מאי טעמא [מה טעמו] של ר' יוחנן? אמר קרא [המקרא]: "יקריבו... מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב" (ויקרא ו, יג), לומר: הביא תחילה מנחה שלמה ואחר כך אתה חוציהו לשנים.

מיתיבי [מקשים] על ר' אלעזר ממה ששנינו: חביתי כהן גדול לא היו באות חצאין, אלא מביא עשרון שלם וחוצהו; ותניא [ושנויה על כך ברייתא]: אילו נאמר "יקריב מנחה מחצית בבקר ומחצית בערב", הייתי אומר: מביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב, ועוד חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב — על כן תלמוד לומר: "מחציתה בבקר", לומר מחצה מדבר שלם הוא מביא, ואינו מביא מחצית לעצמה!

ודוחים: אפשר לומר כי דבר זה הוא למצוה, שכך צריך לעשות לכתחילה, אבל בדיעבד אם הביא לחצאין — הרי זה כשר. אמר ליה [לו] רב גביהא מבי כתיל לרב אשי: והא [והרי] "חוקה" כתיב [נאמר] בה במנחת החביתין ("חק עולם", שם טו), ובמקום שנאמר "חוקה" הרי זה לעכב! אמר ליה [לו]: לא נצרכא חוקה זו אלא לענין שצריך להביאה עשרון שלם מביתו, אבל כשהוא נותנה בכלי שרת לשם הקרבה הריהי קדושה גם לחצאין. ודנים בדברי ר' יוחנן, שאמר שמנחת חביתין אינה קדושה לחצאין.

ומקשים: ומי [והאם] אמר ר' יוחנן הכי [כך]? והא איתמר [והרי נאמר]: אם הפריש אדם חצי עשרון למנחה, ודעתו להוסיף עליו ולהשלים אותו לעשרון — רב אמר: אינו קדוש, כיון שלא הביא עשרון שלם, ור' יוחנן אמר: קדוש. ואם איתא [אכן] סבור ר' יוחנן שמנחת חביתין אינה קדושה לחצאין — לילף [שילמד] ממנחת חביתין, שכל מנחה אינה קדושה לחצאין!

וכי תימא [ואם תאמר] שר' יוחנן מילתא ממילתא לא יליף [דבר מדבר אינו למד], ממנחת חביתין למנחה אחרת — והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: שלמים ששחטן בתוך ההיכל — כשירין, דכתיב [שנאמר] בהם: "ושחטו פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), כלומר, בעזרה, והדעת נותנת שלא יהא דינו של הטפל, שהוא העזרה, חמור משל העיקר, שהוא אהל מועד. הרי שהוא למד דבר מדבר (היכל מעזרה)!

ומשיבים: ור' יוחנן אמנם למד דבר מדבר, ולדעתו גם מנחה למדה ממנחת חביתין שאינה קדושה לחצאין, ואולם במקרה שדעתו להוסיף ולהשלימו שאני [שונה] הדבר, שאין זה נחשב מקדש מחצית בלבד. דתניא [ששנויה ברייתא]: "קערת כסף וכו' מזרק אחד כסף וכו' שניהם מלאים סלת" (במדבר ז, יג) — אין "מלאים" אלא שלמים, כלומר, שאינו קדוש הסולת שבו עד שיהא בו עשרון שלם. ואמר ר' יוסי: אימתי אמרו שאינו קדוש כשאין בו עשרון שלם — בזמן שאין דעתו מתחילה להוסיף על מה שנתן, אבל בזמן שדעתו להוסיף — ראשון ראשון קדוש.

ושואלים: ורב, שאמר לגבי מנחה רגילה, שאם הפריש חצי עשרון גם אם דעתו להוסיף עליו אינו קדוש, בענין מנחת חביתין כמאן סבירא ליה [כדעת מי סבור הוא]? אי [אם] כדעת ר' אלעזר שהיא קדושה לחצאין, אם כן לילף [שילמד] מחביתין!

וכי תימא [ואם תאמר] שרב מילתא ממילתא לא יליף [דבר מדבר אינו למד] — והאמר [והרי אמר] רב: מנחה רגילה, שצריכה שמן ולבונה, קדושה בכלי שרת גם בלא שמן (ובלא לבונה) — שכן מצינו בלחם הפנים שאין בו שמן, ומתקדש בכלי שרת, וכן היא מתקדשת בלא לבונה — שכן מצינו במנחת נסכים שאין בה לבונה.

וכן היא מתקדשת גם בלא שמן ובלא לבונה — שכן מצינו במנחת חוטא, שאין בה לא שמן ולא לבונה. הרי שהוא למד ממנחה למנחה! אלא על כרחיך רב כר' יוחנן סבירא ליה [סבור הוא], שאין מנחת חביתין קדושה לחצאין, ומשם הוא למד למנחה רגילה.

ב ודנים גופא [לגופה] של ההלכה שהזכרנו, אמר רב: מנחה קדושה בלא שמן, ואין דינה כעשרון חסר — שכן מצינו בלחם הפנים שהוא קדוש בלא שמן. וכן מנחה מתקדשת בלא לבונה — שכן מצינו במנחת נסכים שאין בה לבונה, וכן מתקדשת בלא שמן ובלא לבונה — שכן מצינו במנחת חוטא, שאין בה לא שמן ולא לבונה.

ושמן ולבונה עצמם קדשי האי בלא האי והאי בלא האי [מתקדשים בכלי שרת זה בלא זה וזה בלא זה]; שמן מתקדש לעצמו — שכן מצינו בלוג שמן של מצורע שמתקדש לעצמו, לבונה מתקדשת לעצמה — שכן מצינו בלבונה הבאה בבזיכין שאין עימה שמן. ור' חנינא אמר:

And if it is so that Rabbi Elazar holds that blood may not be sanctified in halves, let him derive the halakha of the High Priest’s griddle-cake offering from that of blood. And if you would say that in this case Rabbi Elazar does not derive the halakha of the matter of a meal offering from that of another matter, that is difficult: But doesn’t Rabbi Elazar say: A meal offering from which the priest removed a handful while inside the Sanctuary is valid, despite the fact that the handful should be removed in the Temple courtyard; the reason is that we find a similar case in the Sanctuary, with regard to the removal of the bowls of frankincense from the Table of the shewbread? Just as the bowls permit the shewbread for consumption when removed in the Sanctuary, so too, the handful permits the remainder of the meal offering for consumption. This indicates that Rabbi Elazar does derive the halakha of a meal offering from that of another matter.

The Gemara responds: Rabbi Elazar does derive the halakha with regard to a meal offering from that of another meal offering; the shewbread is considered a meal offering. But he does not derive the halakha with regard to a meal offering from that of blood.

The Gemara asks: And does Rabbi Elazar derive the halakha of one meal offering from that of another meal offering? But isn’t it taught in a baraita: If before the priest detached the arrangement of shewbread and the bowls of frankincense from upon the Table, the bread broke into pieces, the bread is unfit for consumption and the priest does not burn the frankincense contained in the bowls on account of it. If the bread broke after the priest detached it, the bread is unfit but the priest burns the frankincense contained in the bowls on account of it.

The Gemara continues: And Rabbi Elazar says: When the baraita refers to the detachment of the shewbread, it does not mean that the priest actually detached it. Rather, it means that once the time to detach it has arrived, even though he has not yet detached it and has not removed the bowls, it is considered as though he has detached it. Accordingly, if the shewbread broke after that time, the frankincense is burned.

The Gemara explains its question: And if Rabbi Elazar derives the halakha of one meal offering from another, why does he say that frankincense contained in the bowls are burned in a case where the shewbread broke when the time to detach the bread had arrived? It should be like the case of a meal offering that became lacking in its measure before the removal of the handful. Such a handful is not removed and is not sacrificed upon the altar. Likewise, the frankincense was still on the Table when the shewbread broke and should therefore be disqualified.

The Gemara answers: This is not difficult, as there is a difference between these meal offerings. In the case of a meal offering that became lacking before the removal of a handful, its handful was not clearly designated. Consequently, if the meal offering became lacking before a handful was removed, one may no longer remove a handful from it. But in the case of the shewbread and the bowls of frankincense, its handful, i.e., the frankincense, was clearly designated at the time when the frankincense was placed in the bowls, since the frankincense is in a separate container from the bread. And therefore, once the time to detach the bread has arrived, it is considered as though he has detached it.

The Gemara asks: But if that is so, then even if the time to detach the shewbread arrived, why is the frankincense burned? It should be like a case where the remainder of a meal offering became lacking between the removal of the handful and the burning upon the altar; the halakha in this case is that one does not burn the handful on account of such a meal offering. The Gemara responds: Isn’t it a dispute among the amora’im (9a) whether or not the handful is burned in such a case? One can say that Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of the one who says that if the remainder of a meal offering became lacking between the removal of the handful and the burning, the priest burns the handful on account of such a meal offering.

§ The Gemara discusses the matter itself: With regard to the griddle-cake offering of the High Priest, Rabbi Yoḥanan says that it is not sanctified in halves, and Rabbi Elazar says: Since it is sacrificed in halves, as half of the meal offering is sacrificed in the morning and half in the afternoon, it may likewise be sanctified in halves. Rav Aḥa said: What is the reasoning of Rabbi Yoḥanan? The verse states: “A meal offering perpetually, half of it in the morning, and half of it in the evening” (Leviticus 6:13). This means: First bring a whole meal offering, and only afterward divide it into halves.

The Gemara raises an objection to the opinion of Rabbi Elazar. The mishna teaches (50b): The griddle-cake offering of the High Priest did not come in halves. Rather, the High Priest brings a full tenth of an ephah and then divides it into two. And it is taught in a baraita with regard to this mishna: If it were stated: A meal offering, half in the morning, and half in the evening, I would say: He brings half of a tenth from his home in the morning and sacrifices it, and another half of a tenth from his home in the evening and sacrifices it. Therefore, the verse states: “Half of it in the morning,” indicating that he brings a half from a whole, and he does not bring a half by itself.

The Gemara responds: Rabbi Elazar maintains that the verse requires that a whole meal offering be brought in the morning only for a mitzva, i.e., ab initio. Nevertheless, if half of a tenth was brought in the morning it is valid after the fact. Rav Geviha from Bei Katil said to Rav Ashi: But the term “statute” is written with regard to the griddle-cake offering, as the verse states: “A statute forever” (Leviticus 6:15), and there is a principle that whenever the Torah calls a mitzva a statute, the details of its performance are indispensable. Rav Ashi said to him: It was necessary for the Torah to define this mitzva as a statute only with regard to the requirement that the High Priest bring a full tenth from his home. With regard to its sanctification in a service vessel, it can be sanctified in halves.

The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan really say this? But it was stated: If one set aside half a tenth of an ephah for any meal offering, and his intention was to add to the half in order to reach a full tenth, Rav says that it is not sanctified, as he did not bring a full tenth, and Rabbi Yoḥanan says that it is sanctified. And if it is so that Rabbi Yoḥanan holds that the griddle-cake offering cannot be sanctified in halves, let him derive from the griddle-cake offering that no meal offering may be sanctified in halves.

And if you would say that Rabbi Yoḥanan does not derive the halakha of one matter with regard to consecrated items from that of another matter, that is difficult: But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: Peace offerings that were slaughtered in the Sanctuary are valid, as it is written: “And slaughter it at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 3:2), i.e., in the courtyard. Rabbi Yoḥanan explains: It is logical that the halakha with regard to the minor area, i.e., the courtyard, should not be more stringent than the halakha with regard to the major area, the Tent of Meeting. Evidently, Rabbi Yoḥanan derives a halakha with regard to the Sanctuary from the Temple courtyard.

The Gemara responds: Rabbi Yoḥanan does in fact derive the halakha of one matter from another, and therefore he learns the halakha with regard to all meal offerings from the griddle-cake offering, that in general they are not sanctified in halves. But a case where one expresses his intention to add to the half measure is different, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “Both of them full of fine flour” (Numbers 7:13). “Full” is a reference only to full measurements; that is to say, the flour is not sanctified until there is a full tenth inside the vessel. And Rabbi Yosei said: When is it the halakha that the flour is sanctified only if a full tenth is inside the vessel? It is at a time when his intention was not initially to add to that which he placed inside the vessel. But at a time when his intention was initially to add, each initial bit of flour is sanctified by the vessel.

The Gemara asks: And Rav, who holds that standard meal offerings are not sanctified in halves even if one’s initial intention was to add to the half measure, with regard to a griddle-cake offering, in accordance with whose opinion does he hold? If he holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says that a griddle-cake offering can be sanctified in halves, then let him derive from the halakha of griddle-cake offerings that all meal offerings may be sanctified in halves.

And if you would say that Rav does not derive the halakha of one matter from that of another matter, that is difficult: But doesn’t Rav say: A standard meal offering, which is brought with oil and frankincense, is sanctified by a service vessel even without its oil and without its frankincense. It is sanctified without its oil, as we find such a halakha with regard to the shewbread, which is sacrificed without oil and is nevertheless sanctified by a service vessel. Similarly, it is sanctified even without its frankincense, as we find such a halakha with regard to the meal offering accompanying the libations of an offering, which is sacrificed without frankincense and is nevertheless sanctified by a service vessel.

Finally, a standard meal offering is sanctified by a service vessel even without its oil and without its frankincense, as we find with regard to the meal offering of a sinner, which includes neither of these. This indicates that Rav does derive the halakha of a meal offering from other meal offerings. Rather, perforce, with regard to the griddle-cake offering, Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that this offering is not sanctified in halves, and it is derived from there that no meal offerings are sanctified in halves.

§ The Gemara discusses the matter itself: Rav says that a meal offering is sanctified without its oil, and its halakha is not the same as when a tenth of an ephah of flour is lacking, as we find such a halakha with regard to the shewbread, which is sacrificed without oil and is nevertheless sanctified by a service vessel. Similarly, it is sanctified even without its frankincense, as we find such a halakha with regard to the meal offering accompanying the libations of an offering, which is sacrificed without frankincense and is nevertheless sanctified. Additionally, a meal offering is sanctified even without its oil and without its frankincense, as we find such a halakha with regard to the meal offering of a sinner, which lacks both oil and frankincense and is nevertheless sanctified by a service vessel.

Rav continues: And oil and frankincense are each sanctified by service vessels, this substance without that one, and that substance without this one. Oil is sanctified on its own, as we find such a halakha with regard to the log of oil of a leper, which is sanctified on its own. Frankincense is sanctified on its own, as we find such a halakha with regard to the frankincense that comes in the bowls that are brought with the shewbread; there is no oil in that case and yet the frankincense is sanctified in the bowls. And Rabbi Ḥanina says: