מנחות טו ע"ב

שזרע כרמו של חבירו כאשר היה הכרם סמדר (בתחילת צמיחת הענבים), ובא מעשה לפני חכמים, ואסרו את הזרעים של הזורע, כדין כלאי הכרם, והתירו את הגפנים. ויש לשאול: ואמאי [ומדוע]? לימא [שיאמר] קל וחומר הוא: ומה האוסר כלומר, הגפן, שעל ידה נאסרו הזרעים — אינו נאסר, הזרע הבא לאסור ולא אסר את הגפנים — אינו דין שלא יתאסר?

ודוחים: הכי השתא [כך אתה משווה]? התם [שם] דווקא קנבוס ולוף אסרה תורה לזרוע בכרם, דתנן [ששנינו במשנה]: היתה שדהו זרועה קנבוס ולוף — לא יהא זורע על גביהם, מפני שהן עושות פרי לשלש שנים, ואילו שאר זרעים רק מדרבנן הוא דאסירי [מדברי חכמים הוא שאסורים], ומכיון שהכל מדרבנן, האי דעביד איסורא [זה שעשה איסור], שזרע את הכרם של חבירו — קנסוה רבנן [קנסו אותו חכמים], האי דלא עביד איסורא — לא קנסוה רבנן [זה שלא עשה איסור, בעל הכרם, לא קנסו אותו חכמים]. אבל הכא [כאן] בדין פיגול, שהוא מדין תורה, לימא [שיאמר] קל וחומר!

ואיכא דמתני לה [ויש ששונים את הבעיה הזו] לא לענין תודה אלא לענין כבשים של שתי הלחם. וכך בעא מיניה [שאל אותו] ר' אלעזר מרב: השוחט את הכבשים על מנת לאכול כזית מצורף מהן ומלחמן, מהו?

לאיפגולי [שיתפגלו] הכבשים לא קא מיבעיא [לא נשאלה] לי, כי השתא [עכשיו, הרי] כאשר מחשב על כזית שכולו מלחם לא מפגלי [אינם מתפגלים], כפי ששנינו במשנתנו שהלחם אינו מפגל את הכבשים, כאשר חישב על כזית מהן ומלחמן מיבעיא [נצרכה לומר] שאינם מתפגלים? כי קא מיבעיא לי [כאשר נשאלה לי] השאלה הרי זה לאיפגולי [לענין שיתפגל] הלחם, מי מצטרפי [האם מצטרפים] הכבשים לאיפגולי [שיתפגל] ללחם או לא?

אמר ליה [לו] רב: אף בזו, כמו במחשב לאכול כזית מן הלחם — הלחם מפוגל והכבשים אינן מפוגלין. ושואלים אותה שאלה: ואמאי [ומדוע]? לימא [נאמר] קל וחומר: ומה המפגל כלומר, הכבשים, שמחשבה בהם מצטרפת לפגל את הלחם — אינו מתפגל, הלחם הבא לפגל על ידי הצירוף ולא פיגל — אינו דין שלא יתפגל!

ומקשים: ומי אמרינן [והאם אומרים אנו] קל וחומר כי האי גונא [כגון זה]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר ובא מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים, ואמאי [ומדוע] נאסרים רק הזרעים? לימא [שיאמר] קל וחומר: מה הכרם האוסר אינו נאסר, הבא לאסור ולא אסר כלומר, הזרעים — אינו דין שלא יתאסר?

ודוחים: הכי השתא [כך אתה משווה]? התם [שם] קנבוס ולוף אסרה תורה, אבל שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי [מדברי חכמים הוא שאסורים], ולכן האי דעבד איסורא קנסוה רבנן [זה שעשה איסור, הזורע, קנסו אותו חכמים], דלא עבד איסורא לא קנסוה רבנן [זה שלא עשה איסור, בעל הכרם, לא קנסו אותו חכמים], אבל הכא [כאן] שהוא דין תורה — לימא [נאמר] קל וחומר!

ומעירים: ביחס לשאלתו של ר' אלעזר, מאן דמתני לה [מי שהיה שונה אותה] על תודה האם היא מצטרפת עם לחמי התודה להתפגל כשחישב על כזית משניהם — כל שכן שהשאלה נוגעת לכבשים של שתי הלחם, ומאן דמתני לה [ואולם מי שהיה שונה אותה] על כבשים ושתי הלחם, יש מקום לומר כי דווקא בכבשים ושתי הלחם הוא שנשאלה השאלה, מפני שהוזקקו זה לזה לתנופה, שהכהן מניף אותם יחד (ויקרא כג, כ), אבל תודה ולחמה שלא הוזקקה זה לזה בתנופה — לא, אלא פשוט הדבר שאינה מצטרפת.

רבי אבא זוטי [הקטן] בעי לה הכי [שאל אותה כך, בנוסח אחר], שכך בעא מיניה [שאל אותו] ר' אלעזר מרב: השוחט את הכבש האחד מכבשי העצרת על מנת לאכול כזית מחבירו למחר, מהו? והשאלה היא: האם כשהוא אומר "חבירו" כבש משמע, ואם כן לא מפגל, מפני שאין מתיר מפגל מתיר, או דלמא [שמא] "חבירו" לחם משמע, שתי הלחם, והוא מפגל ליה [אותו], כפי ששנינו במשנתנו?

אמר ליה [לו] רב: תניתוה [שניתם אותה כבר], יש לשאלה זו פתרון מהמשנה להלן: שחט אחד מן הכבשים על מנת לאכול ממנו למחר — הוא פיגול וחבירו כשר, לאכול מחבירו למחר — שניהם כשרים, אלמא [מכאן] ש"חבירו" כבש משמע! ודוחים: מכאן אין ראיה גמורה, דלמא [שמא] מדובר שם דפריש [שפירש] ואמר "חבירו כבש", אבל אם אמר "חבירו" סתם עדיין נשארה שאלה.

א משנה הזבח מפגל את הנסכים הבאים עמו, משעה שקדשו בכלי ולא קודם לכן, אלו דברי ר' מאיר. אבל הנסכים אינן מפגלים את הזבח. כיצד? השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר — הוא ונסכיו מפוגלין, אבל אם שחטו על מנת להקריב נסכיו למחר — הנסכים מפוגלין, הזבח אינו מפוגל.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול כששחט את הזבח במחשבת חוץ לזמנו, מפני שדם הזבח מתירן לקרב, שכל שיש לו מתירים (לאכילה או להקרבה) חייבים עליו משום פיגול משקרבו מתיריו, אלו דברי ר' מאיר.

אמרו לו לר' מאיר: והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו למחר, ואפילו עד עשרה ימים, ואם כן אינם חלק בלתי נפרד מן הזבח כדי שיתפגלו על ידו! אמר להן: אף אני לא אמרתי שיהיו מפוגלים אלא בנסכים הבאין עם הזבח, וכבר קדשו בכלי ליקרב. אמרו לו: והרי אפשר לשנותו את הנסכים לזבח אחר, ואם כן אינם חלק בלתי נפרד מן הזבח!

אמר רבא, קסבר [סבור] ר' מאיר: הוקבעו הנסכים בשעת השחיטה להיות שייכים לזבח זה, ולא ניתן לשנותם, ולכן הוא מפגלם, כמו לחמי תודה שהוקבעו בשחיטת התודה להיות שייכים אליה, ולהתפגל על ידה.

בדומה לכך תנו רבנן [שנו חכמים]: לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פיגול, מפני שדם אשם מתירו לתת ממנו על בהונות המצורע, אלו דברי ר' מאיר. אמרו לו לר' מאיר: והלא אדם מביא אשמו היום, ולוגו של שמן מיכן ועד עשרה ימים, ולאו דווקא באותו יום. והרי זו הוכחה שאינו ממש חלק מן הקרבן!

אמר להן: אף אני לא אמרתי שהוא מתפגל אלא בשמן הבא עם האשם. אמרו לו: אף במקרה זה אין השמן נחשב חלק מן הקרבן, שהרי אפשר לשנותו לאשם אחר. אמר רבא, קסבר [סבור] ר' מאיר: לוג השמן הוקבעו יחד עם האשם זה בשחיטה, כלחמי תודה, ששחיטת התודה קובעת אותם יחד עם הזבח שבאו עמו.

who planted seeds in the vineyard of an another when the grapes on the vines were budding, and the incident came before the Sages and they deemed the seeds prohibited due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard, but they deemed the vines permitted. The Gemara continues: But why did they deem the seeds prohibited? Let the Sages say through an analogous a fortiori inference that the seeds should be permitted: And if that which renders an item prohibited, i.e., the vine, which causes the seeds to be prohibited, is itself not prohibited, then with regard to the seeds, which come to render the vines prohibited but did not render the vines prohibited, is it not logical that they should not be rendered prohibited?

The Gemara rejects the comparison: How can these cases be compared? There, in the baraita, only hemp and arum are prohibited by Torah law to be sown in a vineyard, as we learned in a mishna (Kilayim 2:5): If one’s field was sown with hemp and arum, he should not sow above them, as they produce a yield only once every three years. Other seeds are prohibited by rabbinic law. Therefore, with regard to this person who committed a transgression by planting the seeds in the vineyard of another, the Sages penalized him and deemed his seeds prohibited, but as for that person who did not commit a transgression, i.e., the owner of the vineyard, the Sages did not penalize him. But here, in the case of piggul, which is a biblical prohibition, let us say such an a fortiori inference.

And there are those who teach the dilemma of Rabbi Elazar with regard to the lambs brought with the two loaves, and not with regard to a thanks offering. Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: In a case where one slaughters the lambs with the intent to consume an olive-bulk from them and from their loaves the next day, what is the halakha?

Rabbi Elazar elaborated: I do not raise the dilemma with regard to rendering the lambs piggul for the following reason: Now that in a case where his intent was to consume an entire olive-bulk from the loaves alone, the lambs are not rendered piggul, as the mishna teaches that piggul intent with regard to the loaves does not render the lambs piggul, then in a case where his intent is to consume half an olive-bulk from them and half an olive-bulk from their loaves, is it necessary to teach that the lambs are not piggul? Rather, when I raised the dilemma, it was with regard to rendering the loaves piggul. Does his intention with regard to the lambs combine with his intention with regard to the loaves to render the loaves piggul or not?

Rav said to Rabbi Elazar: Even in this case, the loaves are rendered piggul and the lambs are not rendered piggul. The Gemara asks: But why should the loaves be rendered piggul? Let us say the following a fortiori inference: And if that which renders an item piggul, i.e., the lambs, since it is maintained that intent to consume half an olive-bulk from the lambs assists to render the loaves piggul, is itself not rendered piggul, then with regard to the loaves, which come to render the lambs piggul, but do not render them piggul, as the intent to consume half an olive-bulk from the loaves does not combine with the intent to consume half an olive-bulk from the lambs to render them piggul, is it not logical that the loaves themselves should not be rendered piggul?

The Gemara asks: And do we say an a fortiori inference of this kind? But isn’t it taught in a baraita that there was an incident involving one who planted seeds in the vineyard of his friend when the grapes on the vines were budding, and the incident came before the Sages and they deemed the seeds prohibited due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard, but they deemed the vines permitted. The Gemara continues: But why did they deem the seeds prohibited? Let the Sages say through an analogous a fortiori inference that the seeds should be permitted: And if that which renders an item prohibited, i.e., the vine, which causes the seeds to be prohibited, is itself not prohibited, then with regard to the seeds, which come to render the vines prohibited but did not render the vines prohibited, is it not logical that they should not be rendered prohibited?

The Gemara rejects the comparison: How can these cases be compared? There, in the baraita, only hemp and arum are prohibited by Torah law to be sown in a vineyard. Other seeds are prohibited by rabbinic law. Therefore, with regard to this person who committed a transgression by planting the seeds in the vineyard of another, the Sages penalized him and deemed his seeds prohibited, but as for this person who did not commit a transgression, i.e., the owner of the vineyard, the Sages did not penalize him. But here, in the case of piggul, which is a biblical prohibition, let us say such an a fortiori inference.

The Gemara notes: The one who teaches that the dilemma of Rabbi Elazar was raised with regard to the thanks offering and the accompanying loaves, all the more so will hold that the dilemma may be raised with regard to the case of the lambs brought with the two loaves on Shavuot. But the one who teaches that Rabbi Elazar’s dilemma was raised with regard to the lambs and the two loaves, it is possible that he holds that the dilemma was raised only with regard to the lambs and the two loaves, as they were bound to one another by waving, since the priest waves the lambs and loaves together (see Leviticus 23:20). But with regard to a thanks offering and its loaves, as they were not bound to one another by waving, the dilemma was not raised, since it is obvious in this case that his intentions do not combine.

Rabbi Abba the small taught that Rabbi Elazar raises the dilemma in this manner: Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: If one slaughters one of the lambs brought on Shavuot with the two loaves intending to consume an olive-bulk from the other the next day, what is the halakha? When this individual thinks of the other, does he mean the other lamb, and if so, the lamb is not rendered piggul, as one permitting factor does not render another permitting factor piggul? Or perhaps when this individual thinks of the other he means the other part of the offering, i.e., the two loaves, and if so his intention renders it piggul, as taught in the mishna.

Rav said to Rabbi Elazar: You learned in a mishna (16a): If one slaughtered one of the lambs with the intent to partake of it the next day, that lamb is piggul and the other is fit. If he slaughtered one lamb with the intent to partake of the other the next day, both lambs are fit, as one permitting factor does not render another permitting factor piggul. Rav concludes: Evidently, in this context the term: The other, means the other lamb. The Gemara rejects this proof: Perhaps the mishna is discussing a case where he clarifies and says: The other lamb, but the mishna is not referring to a case where he merely thought: The other.

MISHNA: The animal offering renders the accompanying libations and meal offerings piggul from the moment that they were consecrated in the vessel, but not before; this is the statement of Rabbi Meir. The libations do not render the animal offering piggul. How so? In the case of one who slaughters the offering with the intent to partake of it the next day, the offering and its libations are rendered piggul. But if one slaughters the offering with the intent to sacrifice its libations the next day, the libations are rendered piggul, while the offering is not piggul.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to the libations of an animal offering, one is liable for eating them due to violation of the prohibition of piggul, as the blood of the offering permits them to be offered on the altar, and any item that becomes permitted for consumption or for sacrifice through a permitting factor can be rendered piggul, and one who partakes of such an item after its permitting factors were sacrificed is liable to receive karet. This is the statement of Rabbi Meir.

The Rabbis said to Rabbi Meir: But a person may bring his offering today and the accompanying libations from now until even ten days later. Evidently, then, the blood of the offering does render the libations permitted. Rabbi Meir said to them: I, too, spoke only about libations that come to be sacrificed together with the offering and were already sanctified in a service vessel for that purpose. The Rabbis said to him: But it is possible to switch the libations for use with another offering. Clearly, then, they are not considered an indispensable part of that offering.

Rava said: Rabbi Meir holds that the libations are fixed to this particular offering at the time of its slaughter, and one may not use them with another offering. Accordingly, these libations are rendered piggul on account of intent during the slaughter of the offering, just like the loaves of a thanks offering, which are fixed to a particular thanks offering upon its slaughter and become piggul on account of intent during the slaughter of that particular thanks offering.

In a similar vein, the Sages taught: With regard to the log of oil of the leper (see Leviticus 14:10–20), one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul if the guilt offering that this oil accompanied became piggul, as the blood of the offering permits it to be placed on the right thumb and big toe of the leper. This is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: But a person may bring his guilt offering today and the accompanying log of oil from now until even ten days later. Evidently, the log of oil is not considered part of the guilt offering, and therefore it should not be rendered piggul on account of it.

Rabbi Meir said to them: I, too, spoke only about a log of oil that comes with the guilt offering. The Rabbis said to him: But even in this case, the oil should not be considered part of the offering, as it is possible to switch the oil for use with another guilt offering. Rava said: Rabbi Meir holds that the log of oil is fixed to this particular guilt offering at the time of its slaughter and is therefore rendered piggul on account of it, just like the loaves of a thanks offering, as the slaughter of the thanks offering fixes the accompanying loaves to that particular offering.