מנחות כג ע"ב

ר' יהודה בתר חזותא אזיל [אחר המראה הוא הולך], לגבי הגדרת מין במינו, ולפי זה אידי ואידי [זה וזה], בשר שחוטה ובשר נבילה, מין במינו הוא, שהרי מראיהן שווה, ובכל מקרה אין אחת מהן בטלה באחרת!

אלא צריך לומר שהמחלוקת היא אליבא [לפי שיטתו] של ר' חייא, דתני [ששנה] ר' חייא: נבילה ושחוטה בטילות זו בזו, כלומר, אחת מהן בטלה באחרת, שרב חסדא סבור כי דבריו אמורים בנבילה שנתערבה ברוב שחוטה, ור' חנינא סבור שדבריו אמורים בשחוטה שנתערבה ברוב נבילה.

וחוזרים ושואלים: ור' חייא עצמו אליבא דמאן [על פי שיטת מי] הוא שונה שרק אחת מהן מבטלת את חבירתה? אי אליבא דרבנן [אם לפי שיטתם של חכמים] — הא אמרי [הרי אומרים הם]: עולין הוא דלא מבטלי אהדדי [שאינם מבטלים זה את זה], הא [אבל] כל תערובת אחרת של מין במינו בטיל [בטל]! ואי אליבא [ואם לפי שיטתו] של ר' יהודה, הלוא כל מין במינו לר' יהודה לא בטיל [אינו בטל]!

ומשיבים: לעולם יש לפרש שר' חייא שונה אליבא [לפי שיטת] ר' יהודה, שמין במינו אינו בטל, ולפי דעת ר' חייא, כי קא אמר [כאשר אומר] ר' יהודה שמין במינו לא בטל — הני מילי [דברים אלה אמורים] רק היכא דאפשר ליה למיהוי כוותיה [במקום שאפשר לו שיהיה כמותו], אבל היכא דלא אפשר ליה למיהוי כוותיה [במקום שלא אפשר לו שיהיה כמותו] הרי הוא בטל, שאינו נחשב מינו.

ובהא קא מיפלגי [ובדבר זה חלוקים הם], שרב חסדא סבר [סבור]: בתר [אחר] המבטל אזלינן [הולכים אנו], שאם אפשר שייעשה הרוב כמו המיעוט, וכגון שחוטה שנתערבה ברוב נבילה, שאפשר לה לנבילה להיות כשחוטה, שלכשתסריח תפקע ממנה טומאתה — הרי זה מין במינו, ואין המיעוט בטל ברוב.

ור' חנינא סבר [סבור]: בתר [אחר] הבטל אזלינן [הולכים אנו], ורק אם המיעוט יכול להעשות כמו המבטל, וכגון נבילה שנתערבה ברוב שחוטה, הרי זה מין במינו שאינו בטל. ומנסים להביא ראיה.

תנן [שנינו במשנתנו]: שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו, אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה, שלא נתערבו לגמרי — כשרות, ואם לאו — פסולות. והא הכא [והרי כאן], כיון דקמיץ ליה מחדא [כיון שהוא קומץ מאחת מהן] — אידך הוה ליה [הנותר ממנחה זו הרי הוא נעשה] שירים המיועדים לכהנים, ולא קא מבטלי [ואין מבטלים] השירים לטיבלא [את הטבל] כלומר, את חלקי המנחה שלא נקמצה, המעורבים בהם.

ונברר: מני [שיטת מי היא] משנה זו? אי רבנן [אם שיטת חכמים] — הא אמרי [הרי אומרים הם]: עולין למזבח הוא דלא מבטלי הדדי [שאינם מבטלים זה את זה], הא [אבל] כל תערובת אחרת של מין במינו, כגון שיריים של מנחה אחת במנחה אחרת שהיא טבל, ששניהם סולת בלולה בשמן — בטל! אלא פשיטא [פשוט] הדבר שהיא לשיטת ר' יהודה, ואינו בטל מפני שהוא מין במינו.

ומעתה, בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת ר' חנינא האומר]: בתר [אחר] הבטל אזלינן [הולכים אנו], במקרה זה הבטל הוי [הרי הוא] יכול להעשות כמבטל, דלכי קמיץ מאידך [שהרי כאשר יקמוץ מן המנחה האחרת], חלקי הטבל המעורבים בשייריה של מנחה זו הוו להו [הרי הם נעשים] שירים כי הני [כמו אלה], ולכן אין הטבל של המנחה האחת בטל ברוב בשיריים של זו.

אלא למאן דאמר [לדעת רב חסדא האומר]: בתר [אחר] מבטל אזלינן [הולכים אנו], וכי השירים של המנחה הראשונה שנקמצה מי קא הוו טיבלא [האם הם יכולים לחזור ולהיעשות טבל], שתאמר שאין הטבל בטל בהם? ואם כן, לימא אליבא [נאמר לפי שיטתו] של רב חסדא, שמשנתנו היא שלא כהבנת ר' חייא בשיטתו של ר' יהודה?

ומשיבים: התם [שם] יש טעם מיוחד לדין המשנה — כדברי ר' זירא, שאמר ר' זירא: נאמרה הקטרה בקומץ, שמצוה להקטירו, ונאמרה הקטרה בשירים, שנאסר להקטירם,

מה לגבי הקטרה האמורה בקומץ — אין הקומץ מבטל את חבירו, שקומץ שנתערב בקומץ אחר — מקטירם יחד לדעת הכל, אף הקטרה האמורה בשירים — אין שירים מבטלין את הקומץ, והוא הדין שאין שיריים מבטלים שיריים אחרים, ולא את הטבל שיש בו קומץ ושיריים.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו במשנתנו: הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה — לא יקטיר, ואם הקטיר — זו שנקמצה עלתה לבעלים, וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים; הרי שיש כאן תערובת מין במינו, ולא קא מבטיל ליה טיבלא [ואין הטבל מבטל] את הקומץ, שהרי אם הקטיר את התערובת עלתה המנחה לבעלים.

ונברר: מני [כשיטת מי היא]? אי רבנן [אם שיטת חכמים] — הא אמרי [הרי אומרים הם]: עולין הוא דלא מבטלי הדדי [שאינם מבטלים זה את זה], הא [אבל] מין במינו סתם בטיל [בטל]! אלא פשיטא [פשוט] שהוא כדעת ר' יהודה האומר שמין במינו בטל.

ומעתה, בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת רב חסדא האומר]: בתר [אחר] המבטל אזלינן [הולכים אנו], שאם אפשר שיהיה כבטל הרי זה מין במינו — מובן הדבר, שהרי במקרה זה המבטל, המנחה שלא נקמצה, הוי [הריהי] יכולה שתיעשה כבטל כקומץ שנתערב בה, דכל פורתא חזי למקמץ מיניה [שהרי כל מעט מן המנחה ראוי לקמוץ ממנו], לעשותו קומץ של מנחה זו, וכיון שכך הוי ליה [הריהו] מין ומינו, ומין במינו לא בטל.

אלא למאן דאמר [לדעת ר' חנינא האומר]: בתר [אחר] הבטל אזלינן [הולכים אנו], קומץ מי קא הוי טיבלא [האם הוא יכול לחזור ולהיעשות טבל], מנחה שלא נקמצה, כדי שייחשב מין במינו שאינו בטל? ואם כן, לשיטתו האם לימא [נאמר] שמשנתנו היא שלא כהבנת ר' חייא בשיטת ר' יהודה? ומשיבים: הא נמי [הלכה זו גם כן] יש לה טעם מיוחד, כדברי ר' זירא, שאמר שגזירת הכתוב היא שאין שיריים מבטלים את הקומץ, והוא הדין שאין טבל שיש בו שיריים מבטל את הקומץ.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו עוד במשנתנו: נתערב קומצה של מנחה אחת בשירים של חברתה — לא יקטיר, ואם הקטיר — עלתה לבעלים. והא הכא דלא הוי מבטל כבטיל [והרי כאן שאין המבטל יכול להיעשות כמו הבטל], שהרי שיריים אינם יכולים להיעשות קומץ, וגם הבטל אינו יכול להיעשות כמבטל, שהרי קומץ אינו יכול להיעשות שיריים, ולא קא מבטלי ליה [ומכל מקום אין מבטלים] השירים את הקומץ.

ויש לברר: מני [שיטת מי היא] הלכה זו? אי רבנן [אם כדעת חכמים] — הרי הם סבורים שמין במינו בטל! אלא בהכרח שיטת ר' יהודה היא, הסבור שמין במינו אינו בטל, ומכאן עולה שלדעתו דין זה חל בכל מקרה, גם כשהמבטל אינו יכול להיעשות כבטל, וגם כשהבטל אינו יכול להיעשות כמבטל, ושלא כהבנת ר' חייא בדעת ר' יהודה!

בתשובה לכך אמר ר' זירא: יש בענין זה דין מיוחד, שאינו נוגע לדיני תערובת רגילים, שכן נאמרה הקטרה בקומץ, שצריך להקטירו, ונאמרה הקטרה בשירים, שנאסר להקטירם, מה הקטרה האמורה בקומץ — אין קומץ מבטל את חבירו, אף הקטרה האמורה בשירים — אין שירים מבטלין את הקומץ.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו: מצה שתיבלה בקצח, בשומשמין, ובכל מיני תבלין — כשרה לאוכלה בפסח, שכן מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת. קא סלקא דעתך [עולה על דעתנו] לפרש שמדובר במקרה דאפיש [שהרבה] לה תבלין טפי [יותר] מאשר המצה בעצמה.

ומעתה, בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת ר' חנינא האומר]: בתר [אחר] הבטל אזלינן [הולכים אנו], במקרה זה בטיל הוי [הבטל הריהו] יכול להיעשות כמו המבטל, מדוע? דלכי מעפשא הוי לה [שהרי כאשר המצה עצמה מתעפשת הרי היא] כתבלין, שאינו יכול לצאת בה ידי חובת אכילת מצה, ולכן אין המצה בטלה בתבלין, ויוצא בה ידי חובתו. אלא למאן דאמר [לדעת רב חסדא האומר]: בתר [אחר] המבטל אזלינן [הולכים אנו], מיני תבלין מי קא הוו [האם הם נעשים] מצה?

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? דלא אפיש לה [שלא הירבה לה] תבלין, אלא רובה מצה היא, ולא [ולכן אינה] בטלה. ומעירים: דיקא נמי [מדויק גם כן] מן הלשון שכן הוא, דקתני [שהוא שונה]: מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת, שמע מינה [למד מכאן] שאכן מדובר שהיתה רובה מצה, ולכן היא נקראת מצה מתובלת.

א מסופר, כי סליק [כאשר עלה] רב כהנא לארץ ישראל, אשכחינהו [מצא אותם] את בני רבי חייא דיתבי וקאמרי [שיושבים ואומרים כך]: עשרון של מנחה שחלקו

Rabbi Yehuda follows the appearance of the item in determining whether the two items are the same type of substance. And therefore, this meat of a slaughtered animal and that meat of an unslaughtered carcass are viewed as a substance in contact with the same type of substance, since their appearances are identical, and neither one nullifies the other.

Rather, it must be explained that the opinions of Rav Ḥisda and Rabbi Ḥanina are in accordance with the opinion of Rabbi Ḥiyya. As Rabbi Ḥiyya teaches: The meat of an unslaughtered animal carcass and the meat of a slaughtered animal are nullified one in the other. Rav Ḥisda understands this statement to mean that the meat of an animal carcass is nullified in a larger quantity of meat of a slaughtered animal, whereas Rabbi Ḥanina understands the statement to be referring to meat of a slaughtered animal that is nullified in a larger quantity of meat of an unslaughtered animal carcass.

The Gemara asks: But then in accordance with whose opinion did Rabbi Ḥiyya himself state his opinion? If his opinion is in accordance with the opinion of the Rabbis, that is difficult: Didn’t the Rabbis say that it is in the case of a mixture of items that ascend to the altar that the different components of the mixture do not nullify one another, but in general, a substance in contact with the same type of substance is nullified? And if his statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that is difficult: According to the opinion of Rabbi Yehuda any substance in contact with the same type of substance is not nullified.

The Gemara answers: Actually, the statement of Rabbi Ḥiyya is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Rabbi Ḥiyya holds that when Rabbi Yehuda says that a substance in contact with the same type of substance is not nullified, this statement applies only where it is possible for one to become like the other. But where it is not possible for one to become like the other, it is nullified, since the two are not considered the same substance.

And Rav Ḥisda and Rabbi Ḥanina disagree with regard to this, as Rav Ḥisda holds that we follow the potentially nullifying substance, i.e., the larger quantity, and if it can attain the status of the smaller quantity, the two are considered identical substances and the smaller quantity is not nullified in the larger quantity. Therefore, if meat of a slaughtered animal became mingled with a larger quantity of meat of an animal carcass, the meat of the slaughtered animal is not nullified, as it is possible for a carcass to attain the status of a slaughtered animal with regard to ritual impurity, as when a carcass rots it loses its impure status.

And Rabbi Ḥanina holds that we follow the potentially nullified substance, i.e., the smaller quantity, and only if it can attain the status of the larger quantity, e.g., in the case of meat of an animal carcass that was intermingled with a larger quantity of meat of a slaughtered animal, the two are considered identical substances and the smaller quantity is not nullified in the larger quantity.

The Gemara offers support for the opinion of Rabbi Ḥanina: We learned in the mishna: In the case of two meal offerings from which a handful was not removed and which were intermingled with each other, if the priest can remove a handful from this meal offering by itself and from that meal offering by itself, they are fit meal offerings, but if not, they are unfit, as the handful of each meal offering must be taken from its original source. And here, once he removes a handful from one, the rest of it becomes the remainder, which is designated for the priests, and this remainder does not nullify the other meal offering from which a handful has not yet been removed.

In accordance with whose opinion is the mishna? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, that is difficult: Didn’t the Rabbis say that it is in the case of a mixture of items that ascend to the altar that the different components of the mixture do not nullify one another, but in general, a substance in contact with the same type of substance is nullified? Therefore, the remainder of the first meal offering should nullify the second meal offering, as both consist of the same substances, flour and oil. Rather, it is obvious that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that the meal offering is not nullified in the remainder, as any substance in contact with the same type of substance is not nullified.

Now, granted, according to Rabbi Ḥanina, who is the one who says that we follow the potentially nullified substance, in the mishna’s case the potentially nullified substance can become like the potentially nullifying substance, as when the priest removes the handful from the other meal offering, the intermingled offering will become a remainder that is designated for the priests, just like that of the first meal offering. Therefore, the intermingled second meal offering is not nullified in the remainder of the first meal offering.

But according to Rav Ḥisda, who is the one who says that we follow the potentially nullifying substance, can the remainder of the first meal offering become a meal offering from which a handful has not yet been removed? Therefore, shall we say that according to Rav Ḥisda the mishna here is not in accordance with the opinion of Rabbi Ḥiyya with regard to Rabbi Yehuda’s opinion?

The Gemara answers: There, the halakha of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira says that the verse teaches that nullification does not take place when remainders are intermingled with handfuls. He explains: The term burning is stated with regard to the handful removed from the meal offering (see Leviticus 2:2), as it is a mitzva to burn the handful, and the term burning is stated with regard to the remainder of the meal offering (see Leviticus 2:11), as it is taught that it is prohibited to burn the remainder.

This verbal analogy teaches that just as in the case of the burning that is stated with regard to the handful, if two handfuls are mixed together one handful does not nullify the other and all agree that the two are burned on the altar, so too, in the case of the burning that is stated with regard to the remainder of the meal offering, if the remainder of one offering is intermingled with another meal offering, the remainder of the meal offering does not nullify the handful or the remainder of the second meal offering.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna here: In the case of the handful that was intermingled with a meal offering from which a handful was not removed, the priest should not burn the mixture on the altar, and if he burned it, this meal offering from which the handful was taken satisfied the obligation of the owner and that meal offering from which the handful was not taken did not satisfy the obligation of the owner. This is a case of a mixture of identical substances, and the meal offering from which a handful has not yet been removed does not nullify the handful, since after the fact if the mixture is burned on the altar the meal offering from which the handful was taken satisfies the obligation of the owner.

The Gemara explains the proof: In accordance with whose opinion is the mishna? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, that is difficult: Didn’t the Rabbis say that it is in the case of a mixture of items that ascend to the altar that the different components of the mixture do not nullify one another, but in general, a substance in contact with the same type of substance is nullified? Rather, it is obvious that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that any substance in contact with the same type of substance is not nullified.

Now, granted, according to Rav Ḥisda, who is the one who says that we follow the potentially nullifying substance, in the mishna’s case the potentially nullifying substance can become like the potentially nullified substance, since every bit of the meal offering is fit to have the handful taken from it. And therefore, the mixture is considered to be one that consists of a substance in contact with the same type of substance, and a substance in contact with the same type of substance is not nullified.

But according to Rabbi Ḥanina, who is the one who says that we follow the potentially nullified substance, can the handful become a meal offering from which a handful has not yet been removed, so that it would not be nullified by the other meal offering whose handful was not removed? Therefore, shall we say that according to Rabbi Ḥanina the mishna here is not in accordance with the opinion of Rabbi Ḥiyya with regard to Rabbi Yehuda’s opinion? The Gemara answers: This mishna as well is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, who explains that a Torah edict establishes that the remainder does not nullify the handful, and similarly, a meal offering from which a handful has not yet been removed does not nullify the handful.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna here: If, after it was removed, its handful was intermingled with the remainder of another meal offering, the priest should not burn the mixture on the altar, and if he burned it, it satisfied the obligation of the owner. The Gemara explains the proof: But here, the potentially nullifying substance cannot become like the potentially nullified substance, since the remainder of the meal offering cannot become like the handful, and the potentially nullified substance cannot become like the potentially nullifying substance, since the handful cannot become like the remainder of the meal offering; and the mishna teaches that the remainder of the meal offering does not nullify the handful.

In accordance with whose opinion is the mishna? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, that is difficult: Didn’t the Rabbis say that it is in the case of a mixture of items that ascend to the altar that the different components of the mixture do not nullify one another, but in general, a substance in contact with the same type of substance is nullified? Rather, it is obvious that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that any substance in contact with the same type of substance is not nullified. But in contrast to Rabbi Ḥiyya’s statement, Rabbi Yehuda apparently holds that nullification takes place even if the nullifying substance cannot become like the nullified substance, or if the nullified substance cannot become like the nullifying substance.

Rabbi Zeira said: This mishna is an independent halakha, based on a Torah edict that nullification does not take place when remainders are intermingled with handfuls. He explains: The term burning is stated with regard to the handful removed from the meal offering, and the term burning is stated with regard to the remainder of the meal offering. This verbal analogy teaches that just as in the case of the burning that is stated with regard to the handful, if two handfuls are mixed together one handful does not nullify the other and all agree that the two are burned on the altar, so too, in the case of the burning that is stated with regard to the remainder of the meal offering, if the remainder of one offering is intermingled with another meal offering, the remainder of the meal offering does not nullify the handful or the remainder of the second meal offering.

The Gemara suggests another proof from a baraita (Tosefta, Pesaḥim 2:21): Come and hear: In the case of matza that one seasoned with black cumin, with sesame, or with any type of spice, it is fit to be eaten during the festival of Passover, as it is considered matza, but it is called seasoned matza. The Gemara comments: It enters your mind to explain that this is a case where there were more spices than the matza itself.

Now, granted, according to Rabbi Ḥanina, who is the one who says that we follow the potentially nullified substance, in the case here the potentially nullified substance can become like the potentially nullifying substance, as when the matza becomes moldy it becomes like the spices, as it is no longer fit to be used to fulfill the mitzva of eating matza. Therefore, the smaller quantity of matza is not nullified by the larger quantity of spices. But according to Rav Ḥisda, who is the one who says that we follow the potentially nullifying substance, can the spices become like the matza?

The Gemara answers: What are we dealing with here? We are dealing with a case where there are not more spices than matza, but rather the majority is matza and therefore the matza is not nullified. The Gemara notes: According to this explanation, the language of the baraita is also precise, as it teaches: It is considered matza, but it is called seasoned matza. Learn from here that the baraita is referring to an entity whose majority is matza, and therefore it is referred to as seasoned matza.

§ The Gemara relates: When Rav Kahana ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, he found the sons of Rabbi Ḥiyya, who were sitting and saying the following: In the case of a tenth of an ephah of a meal offering that one divided