דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כח - ב

תנו רבנן: כל הכלים  שעשה משה כשרים לו, וכשרים גם לדורות. אבל חצוצרות שעשה משה, כשרות לו בלבד ופסולות הן לדורות!

והוינן בה: חצוצרות מאי טעמא פסולות לדורות?

אילימא משום דאמר קרא בפרשת חצוצרות "עשה לך שתי חצוצרות" ומזה נדרוש: לך ולא לדורות!

אלא מעתה הפסוק שנאמר בפרשת עקב "ועשית לך ארון עץ", האם הכי נמי שנדרוש דלך ולא לדורות והלא הארון הזה היה יוצא עמהם למלחמה לדורות [לפרש"י, דברים י - א]!? אלא המילה "לך" נדרשת אי למאן דאמר שדורש בפרק ראשון של יומא [את האמור בפרשת קרבן המלואים "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר"] לך משלך, שצריכים שקרבן המלואים יהיה משל אהרן.

אי למאן דאמר השני במסכת יומא שדרש את הפסוק, שהקדוש ברוך הוא אומר, כביכול אם הצבור היה יוצא ידי חובתו בשל יחיד, בשלך אני רוצה יותר משלהם. שכביכול הקדוש ברוך הוא היה רוצה יותר שקרבן המלואים יבא משל אהרן, אבל למעשה יבוא הקרבן משל ציבור.

וכשם שדורשים את הפסוק הנאמר בפרשת המלואים לפי שני הפירושים, האי "לך" הנאמר בפרשת החצוצרות נמי מיבעי ליה לאותן דרשות. ומנין לך לפסול את החצוצרות שעשה משה לדורות?

מתרצת הגמרא: שאני התם בפרשת החצוצרות, דאמר קרא לך - לך תרי זימני: "עשה לך שתי חצוצרות", "והיו לך למקרא העדה" וממה שנאמר "לך" תרי זימני דורשים שהחצוצרות של משה פסולות לדורות.

תני רב פפא בריה דרב חנין קמיה דרב יוסף: מנורה היתה באה מן העשת חתיכה אחת, ומן הזהב. עשאה של כסף כשרה.

של בעץ בדיל ושל אבר עופרת ושל גיסטרון מיני מתכות רבי פוסל, ורבי יוסי ברבי יהודה מכשיר.

של עץ ושל עצם ושל זכוכית דברי הכל פסולה! ואפילו רבי יוסי ברבי יהודה פוסל.

אמר ליה רב יוסף לרב פפא: מאי דעתך כלומר מהי סברתך שלרבי כשרה רק מזהב וכסף. ולרבי יוסי ברבי יהודה כשירה אף בשל בעץ, אבר וגיסטרון.

אמר ליה רב פפא לרב יוסף: בין מר רבי ובין מר רבי יוסי ברבי יהודה דרשי את הפסוקים בכללי ופרטי, שניהם דורשים את הפסוקים במידה של כלל ופרט וכלל כמבואר לקמן: "ועשית מנורת" כלל, "זהב טהור" פרט, "מקשה תיעשה" כלל.

מיהו, מר רבי יוסי ברבי יהודה סבר, מה הפרט זהב מפורש שהוא של מתכת, אף כל הנלמדים בכלל ופרט וכלל צריכים שיהיו של מתכת. ולכן כל סוגי המתכות כשרים. ומר רבי סבר, מה הפרט זהב מפורש שהוא דבר חשוב, אף כל מתכת הנלמדת בכלל ופרט וכלל צריך שתהיה דבר חשוב, כגון כסף, אבל אבר ובעץ שאינן מתכות חשובות אינן כשרות.

אמר ליה רב יוסף לרב פפא: סמי הסר משנתך שאתה שונה שרבי יוסי ברבי יהודה פוסל בשל עץ, ורבי פוסל בשל אבר ובשל עץ מקמי דידי מפני משנתי, שאני שונה שרבי יוסי ברבי יהודה מכשיר בשל עץ, ורבי מכשיר גם כן בשל אבר ובשל עץ.

דתניא: כלי שרת שעשאן של עץ, רבי פוסל, ורבי יוסי ברבי יהודה מכשיר! [8]

מבארת הגמרא: במאי קא מיפלגי רבי ורבי יוסי ברבי יהודה: רבי דריש את הפסוקים במידה של כללי ופרטי [והיינו: כלל ופרט וכלל]. ורבי יוסי ברבי יהודה דריש את הפסוקים במדה של רבויי ומעוטי.

והיינו: רבי דריש כללי ופרטי, שנאמר בפרשת המנורה: "ועשית מנורת" כלל, שמשמע מכל דבר - "זהב טהור" פרט. "מקשה תיעשה המנורה" חזר וכלל, שתיעשה משמע מכל חומר שהוא.

ואופן הלמוד של כלל ופרט וכלל הוא אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט זהב טהור מפורש שהוא של מתכת, אף כל הנלמד מהכלל צריך שיהיה כעין הפרט של מתכת! ולכן רבי פוסל בשל עץ.

ורבי יוסי ברבי יהודה דריש ריבויי ומעוטי:

"ועשית מנורת" ריבה. "זהב טהור" מיעט, "מקשה תיעשה המנורה" חזר וריבה! וכיון שריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל, ומיעט דבר אחד.

ומבארת הגמרא: ומאי רבי, רבי כל מילי, ואפילו עץ ג"כ. ומאי מיעט, מיעט כלי של חרס, שהוא פחות מכל הכלים ואינו ראוי אפילו למלך בשר ודם.

אמר ליה רב פפא לרב יוסף: אדרבה סמי דידך מקמי דידי, שיש לומר שמחלוקת התנאים בברייתא בשל עץ היינו דוקא בשאר כלי שרת, אבל במנורה שנאמר בה זהב, הכל מודים שלא מרבים עץ [9].

אמר ליה רב יוסף: לא סלקא דעתך שרבי יוסי ברבי יהודה פוסל מנורה של עץ. דתניא במפורש גבי מנורה, אין לו זהב למנורה מביא אף של כסף, של נחושת, של ברזל, ושל בדיל, ושל עופרת.

רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר אף בשל עץ!

ותניא אידך: לא יעשה אדם [10] בית בתבנית ההיכל [11] שיהיה שוה להיכל בכל מידות האורך הרוחב והגובה [12]. וכן לא יעשה אכסדרה בנין שיש לו רק שלש מחיצות ורוח הרביעית פתוחה, כנגד [במידות] של האולם [13]. וכן לא יעשה חצר כנגד [במדות] של העזרה. ולא יעשה שלחן כנגד כצורתו של השלחן שהיה בבית המקדש. וכן לא יעשה מנורה כנגד כצורה של מנורה! [14]

אבל עושה הוא [15] מנורה של חמשה ושל ששה ושל שמונה [16] קנים, שאינם דומים למנורת המקדש שהיו בה שבעה קנים, ובאופן שאינו דומה למנורת המקדש לא אסרה התורה. ומנורה של שבעה קנים כמו המנורה שבמקדש לא יעשה, ואפילו משאר מיני מתכות ג"כ לא יעשה משום שמנורה ממתכת כשירה להדלקה במקדש.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה שהרי הוא כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי במקדש, אחר שגברה ידם על היונים וטהרו את המקדש והיו עניים ולא יכלו לעשותה זהב.

אמרו לו לרבי יוסי ברבי יהודה: משם אתה רוצה להביא ראיה להכשיר מנורה של עץ? שפודים של ברזל [בלא גביעים כפתורים ופרחים] היו, וחיפום בבעץ בבדיל, וזו היתה המנורה! ואינך יכול להביא ראיה להכשיר מנורה של עץ.

ולאחר שהעשירו עשאום של כסף.

חזרו והעשירו יותר עשאום של זהב!

ומכל מקום שמענו מברייתא זו שרבי יוסי ברבי יהודה מכשיר מנורה של עץ כדעת רב יוסף ודלא כדעת רב פפא.

אמר שמואל משמיה דסבא זקן אחד: גובהה של מנורה היה שמונה עשר טפחים [17].

וזוהי החלוקה של גובה המנורה:

א. הרגלים מתחת היו בסיס המנורה, ועליהם היה פרח כדמות ציור שחוקקין צורפי הזהב וגובה שניהם ביחד היה שלשה טפחים.

ב. מעליהם, בקנה האמצעי, הנקרא גוף המנורה, היו טפחיים שטח חלק בלי שום צורה, הרי חמשה טפחים.

ג. וטפח, שבו היו מצד אחד של המנורה גביע, ומצדה השני כפתור, ומצד שלישי פרח. [וזהו אחד מן הגביעים והכפתורים והפרחים שהיו בגוף המנורה] הרי ששה טפחים.

ד. וטפחיים חלק מעליהם, הרי שמונה טפחים.

ה. וטפח שבו מצוי כפתור, ושני הקנים הארוכים יוצאין ממנו. אחד אילך לצד זה, ואחד אילך לצד השני. ונמשכין שני הקנים ועולין עד כנגד גובהה של המנורה [שהוא גובה הקנה האמצעי, הנקרא גוף המנורה].

ו. וטפח חלק מעליו, הרי עשרה טפחים.

ז. וטפח כפתור, ושני הקנים הבינונים יוצאין ממנו, אחד אילך ואחד אילך, נמשכין ועולין הקנים עד כנגד גובהה של המנורה.

ח. וטפח חלק מעליו, הרי שנים עשר טפחים.

ט. וטפח כפתור, ושני הקנים הקצרים יוצאין ממנו, אחד אילך ואחד אילך, נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה.

י. וטפחיים חלק מעליו, הרי חמשה עשר טפחים.

יא. נשתיירו שם שלושה טפחים שבהן היו שלשה גביעין וכפתור ופרח. הרי שמונה עשר טפחים. [נמצא שהיו בגוף הקנה האמצעי ארבעה גביעים, ושני כפתורים, ושני פרחים. מלבד הפרח שהיה ברגלי המנורה, ומלבד שלשת הכפתורים שמהן יצאו ששת הקנים. ולקמן תבאר הגמרא המקור לזה].

ומפרשינן: וגביעין של המנורה למה הן דומין כמין כוסות אלכסנדריים שנעשים באלכסנדריה, וארוכין וצרים היו.

כפתורים למה הן דומין לתפוחי הכרתיים, לתפוחי המקום ששמו כרתים. [ויש גורסים לתפוחי הבירותיים].

פרחים למה הן דומין כמין פרחי העמודין. כעין ציורים שמציירין בעמודים, כך היו חוקקין צורפי הזהב במנורה.

ומסכמת הגמרא: ונמצאו במנורה: גביעין עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר. פרחים תשעה!

גביעים מעכבין זה את זה. שאם חסר גביע אחד, מעכב הוא את כולן. כאילו לא נעשו כלל גביעים. וכן כפתורים מעכבין זה את זה. ופרחים מעכבין זה את זה.

וכן גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה. שאם חסר אחד מהם מעכב הוא את כולם [18].

מקשה הגמרא: בשלמא גביעים עשרים ושנים אשכחן, דכתיב בפסוק "ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים". ומבואר שבגוף המנורה היו ארבעה גביעים.

וכתיב בעוד פסוק "שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח, כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה".


הערות

[8] מבואר כאן שכל כלי שרת נלמדים ממנורה, ואם מנורה כשרה מעץ כל כלי שרת כשרים, ואם פסולה גם הם פסולים. וצ"ב מנין שאם מנורה מעץ פסולה גם שאר כלי שרת מעץ פסולים, הרי יתכן שדין מסוים הוא במנורה שתיעשה ממתכת. וראה בקר"א שכתב שמסברא כלי מעץ פסול, משום שאין עניות במקום עשירות, ולכן אם אין מקור ממנורה להכשיר כלי עץ נפסול מסברא. [ולפי זה נראה שגם הפוסל מנורה העשויה מבעץ אבר וגיסטרון, מכשיר כלי שרת העשויים מחומרים אלה, כיון שאי אפשר לפסלם מסברא]. ובאבן האזל [פ"א הי"ח מבית הבחירה אות ד'] כתב שמה שנאמר "בתורת צווי" כגון ועשית שלחן עצי שטים. אי אפשר ללמוד מזה על שאר כלי שרת, שזה דין מסוים באותו הכלי, וכן י"ל שבדיעבד כשר אפילו אם עשה את כל השלחן ממתכת, וכמו שמשמע ברמב"ם הנ"ל. מה שאין כן במנורה " שדרשינן מכלל ופרט וכלל", זהו למוד על עצם הכשר המנורה, ומזה למדים על שאר כלי שרת. [ולפי זה נראה שהפוסל בעץ אבן וגיסטרון במנורה פוסל גם בשאר כלים].

[9] כן פירש המיוחס לרשב"א בפי' השני והטהרת הקודש והשפת אמת.

[10] במסכת ר"ה כ"ד א' משמע שהאיסור נלמד מהפסוק לא תעשון אתי [ס"פ יתרו]. אולם ברמב"ם פ"ז ה"י מבית הבחירה שכתב דין זה עם שאר הלכות מורא מקדש, משמע שהאיסור מדין מורא מקדש. וראה מנ"ח מצוה לט שמבאר שלמסקנת הגמרא בר"ה באמת אין לאו אלא רק עשה של מורא. במהרי"ק ס"ס עה מבואר שהאיסור הוא איסור תורה. אך בשו"ת בית אפרים או"ח סימן י' כתב שהוא איסור דרבנן. ובאבי עזרי כתב שגם לדעת הרמב"ם עובר בלאו של לא תעשון אתי, אלא שישנם שני דינים בלאו, שעיקר הלאו הוא משום גדרי ע"ז שלא לעשות דמות שמש וירח וכדו'. ואגב גררא למדים מכאן גם איסור לאו לעשות כדמות כלי המקדש, וזה משום גדרי מורא מקדש. ובתוס' ע"ז מ"ג ב' מבואר שגם למסקנא למדים את איסור בניית היכל מלא תעשון אתי.

[11] יש לדקדק למה לא אמר "היכל תבנית היכל" כמו בהמשך הברייתא "שלחן כנגד שלחן". וביאר החת"ס [חידושי סוגיות עמ' לו] שהברייתא באה להשמיענו שאפילו לא עשה ממש כעין ההיכל. שכולו חלול, גם כן אסור. ועפ"ז ביאר החת"ס מש"כ רש"י כאן שחייב דוקא אם עשה שוה במידת אורך גובה ורוחב להיכל, שאם לא כן אין לזה כלל דמיון להיכל. אבל אם עשה כצורת ההיכל ממש אין צריך שיהא מכוון לגודל ההיכל. [וראה הערה 12].

[12] כך כתב רש"י כאן. ובע"ז מ"ג א' הוסיף רש"י שצריך שיהא מכוון גם במידת פתחיו, וראה שו"ת בית אפרים או"ח סימן שמבאר מדוע כאן לא פירש רש"י כך. [וע"ש שדן אם חייב כשעשה כנגד היכל של בית המקדש הראשון].

[13] וראה בתוס' שהקשו שהאולם לא דומה לאכסדרה. בביאור תירוצם נחלקו המפרשים. המהרי"ק [שרש עה] מפרש שאסור לעשות דבר הדומה במקצת לאולם אף על פי שאינו ממש בצורת האולם. אבל בשו"ת חכ"צ סימן ס' מפרש שכוונת תוס' שבאמת רק אם עשה את האכסדרה בצורת ההיכל חייב. וראה הערה 10 שלפי ביאור החת"ס מוכח כדינו של המהרי"ק שחייב אפילו אם אין מכוון ממש.

[14] כתב המהרי"ק [שרש עה] שאסור לעשות מנורה שנמוכה מי"ח טפחים, משום שאין שיעור י"ח טפחים מעכב במקדש. ועוד שגם צורה הדומה למה שהיה במקדש אסור לעשות, [שכן דעת מהרי"ק כמובא בהערה הקודמת] וכן פסק השו"ע סימן קמ"א ס"ח.

[15] כתבו המהרי"ק והשו"ע [שם] שאסור לעשות המנורה גם בלא גביעים כפתורים ופרחים. וע"ש בש"ך ובהגהות הגרע"א שמדייק מדבריו שבמנורה של זהב שהגביעים מעכבים מותר לעשות בלי גביעים כפתורים ופרחים. אולם הביא הגרע"א שהבכור שור אוסר גם במנורת זהב בלא גביעים כפתורים ופרחים, כיון שמצינו סוג מנורה במקדש שכשרה בלא גביעים כפתורים ופרחים.

[16] כתב בשו"ת שואל ומשיב [קמא ח"ג סימן ע"א] שעפ"ז יש ליישב קושייתו המפורסמת של הב"י [סימן תרע] מדוע תקנו בחנוכה להדליק שמונה נרות, הרי ביום הראשון לא היה נס, שהרי השמן הספיק ליום אחד. ולפי המבואר כאן י"ל שחששו שאם יתקנו חנוכה שבעה ימים יבואו לעשות מנורה של שבעה נרות, ולכן תקנו שידליקו שמונה ימים, שבמנורה של שמונה קנים אין איסור.

[17] גובהה של מנורה שמונה עשר טפחים. במהרי"ק [שרש עה] הביא בשם תוס' שדרשו זאת ממה שכתוב "וזה מעשה המנורה", "וזה" בגימטריא י"ח.

[18] כתב הח"ח בלקוטי הלכות שאם אין גביעים כפתורים ופרחים המנורה עצמה פסולה. ודייק כך מדברי הגרע"א המובא בהערה 14. אולם הביא שם שבספר הר המוריה נסתפק בזה, שיתכן לפרש שאין הגביעים והכפתורים מעכבין במנורה, וודאי המנורה עצמה כשירה גם בלא גביעים שאין מנורת זהב גרועה ממנורת שאר מינים. אלא מה שמעכבים הכוונה שאם אי אפשר לעשות את כולם אין ענין בעשיית אחד מהם, שרק על ידי כולם כאחד יש מצוה. [ויתכן לומר עוד שלפי שיטת הרמב"ם המובאת בהערה 6 אסור לעשות חלק מן הגביעים וכדו' כמו שאסור לעשות גביעים במנורת שאר המינים]. ובאמת יתכן לפרש כך בדעת הש"ך ס"ס קמ"א ולא כמו שפירש הגרע"א המובא בהערה 14.

שעשה משה, כשרים לו, כלומר, בדורו, וכשרים גם לדורות הבאים, חצוצרות שעשה משה — כשרות לו ופסולות לדורות.

ושואלים: חצוצרות מאי טעמא [מה טעם הדבר] שאתה אומר כן? אילימא דאמר קרא [אם תאמר משום שאמר הכתוב]: "עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י, ב), ואנו מדייקים: "לך" — ולא לדורות, אלא מעתה, מה שנאמר בארון: "ועשית לך ארון עץ" (דברים י, א), הכי נמי [כך גם כן] תאמר ש"לך" ולא לדורות? והלא ארון זה שימש לדורות!

אלא, מה שנאמר שם "לך" יש להסבירו באופן אחר, אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר]: "לך" — כוונתו משלך, מרכושך, אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר] שאמר לו הקדוש ברוך הוא: כביכול, בשלך אני רוצה יותר משלהם (משל ישראל), ואם כן האי נמי [זה גם כן], "לך" שנאמר בחצוצרות, מיבעי ליה להכי [נצרך לו לכך] לפרש אותו באופן זה, ולא לפוסלן לדורות! ומשיבים: שאני התם [שונה שם] בחצוצרות, דאמר קרא [שאמר הפסוק] "לך" "לך" תרי זימני [שתי פעמים], שנאמר שם "עשה לך שתי חצוצרות כסף" וגם "והיו לך למקרא העדה" (במדבר י, ב).

א מסופר, תני [שונה היה] רב פפא בריה [בנו] של רב חנין קמיה [לפני] רב יוסף ברייתא זו: מנורה היתה באה מן העשת (גוש מתכת) ומן הזהב, ומכל מקום אם עשאה של כסף — כשרה. עשאה של בעץ (בדיל) ושל אבר (עופרת) ושל גיסטרון (שאר מיני מתכות) — רבי פוסל, ור' יוסי בר' יהודה מכשיר. אם עשאה של עץ ושל עצם ושל זכוכית — דברי הכל פסולה.

אמר ליה [לו] רב יוסף: מאי דעתך [מה דעתך]? מה יסוד המחלוקת? אמר ליה [לו]: בין מר [חכם זה] ובין מר [חכם זה] כללי ופרטי דרשי [בדרך כללים ופרטים הם דורשים] את הכתוב במנורה: "ועשית מנורת זהב טהור וכו' מקשה תיעשה המנורה" (שמות כה, לא), שיש שם כלל ("ועשית מנורת") ופרט ("זהב") וכלל ("תיעשה המנורה"), ללמד על כל דבר שהוא כעין הפרט שהוא כשר,

מיהו [ואולם] מר סבר [חכם זה, ר' יוסי בר' יהודה סבור]: מה הפרט המפורש, זהב, הוא של מתכת — אף כל מנורה שעושים תהא של מתכת, ובכלל זה כל מתכת. ומר סבר [וחכם זה, רבי, סבור]: מה הפרט מפורש, זהב, הוא דבר חשוב — אף כל מנורה שעושים תהיה דווקא מדבר חשוב, ולכן דווקא מנורה מכסף כשרה, אבל לא מבעץ וכיוצא בו. אמר ליה [לו] רב יוסף: סמי דידך מקמי דידי [מחוק את הברייתא שלך מפני הברייתא שלי, שאני שונה],

דתניא [ששנויה ברייתא]: כלי שרת שעשאן של עץ — רבי פוסל, ור' יוסי בר' יהודה מכשיר. ולפי ברייתא זו במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים]? מה יסוד המחלוקת? רבי דריש כללי ופרטי [דורש במידת כללים ופרטים], ור' יוסי בר' יהודה דריש ריבויי ומיעוטי [דורש ריבויים ומיעוטים]. כיצד?

רבי דריש כללי ופרטי [דורש כללים ופרטים], שמה שנאמר "ועשית מנרת" (שמות כה, לא) — הרי זה כלל, ציווי כללי על עשיית מנורה, "זהב טהור" — הרי זה פרט, "מקשה תיעשה המנורה" — חזר וכלל, אם כן יש לנו כלל ופרט וכלל, ולפי המדות שהתורה נדרשת בהן — אי (אין) אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט ("זהב") מפורש הוא של מתכת, אף כל מנורה שאתה עושה תהיה של מתכת.

ואילו ר' יוסי בר' יהודה דריש ריבויי ומיעוטי [דורש ריבויים ומיעוטים]: "ועשית מנורת" — הרי זה ריבה, "זהב טהור" — מיעט, "מקשה תיעשה המנורה" — חזר וריבה, ולפי כללי המדרש, ריבה ומיעט וריבה — ריבה הכל, ואם כן מאי רבי [מה ריבה] — רבי כל מילי [ריבה כל דבר], שעושים את המנורה מכל חומר, ומאי מיעט [ומה מיעט], שהרי על כל פנים יש פה גם מיעוט — מיעט מנורה של חרס, שהוא הרחוק ביותר מזהב. אמר לו רב פפא בן רב חנין: מדוע סבור אתה שהברייתא שלך נכונה יותר?

אדרבה, סמי דידך מקמי דידי [מחוק את שלך מלפני שלי]! אמר לו רב יוסף: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן, דתניא [שהרי שנויה ברייתא] אחרת: אין לו זהב מביא מנורה אף של כסף, אף של נחשת, ושל ברזל, ושל בדיל, ושל עופרת. ר' יוסי בר' יהודה מכשיר אף בשל עץ, משמע שהמחלוקת היא דווקא בעץ, אבל בבדיל ושכמותו גם רבי מכשיר.

ותניא אידך [וכן שנויה ברייתא אחרת]: לא יעשה אדם בית כתבנית ההיכל בדיוק, או אכסדרה כנגד האולם בדיוק, וכן חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן שבמקדש, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה הוא מנורה של חמשה ושל ששה ושל שמנה קנים, שלא כמנורת המקדש שהיא של שבעה קנים; ומנורה של שבעה קנים לא יעשה ואפילו משאר מיני מתכות, מפני שמנורה משאר מיני מתכות היתה כשירה גם במקדש.

ר' יוסי בר ר' יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה של שבעה קנים, שלא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי במקדש. אמרו לו: משם ראיה? לא מנורה של עץ עשו, אלא שפודים של ברזל היו להם וחיפום בבעץ ציפו אותם בבדיל כדי שייראו נאים יותר, לאחר שהעשירו עשאום את קני המנורה של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב.

ב אמר שמואל משמיה [משמו] של סבא [זקן אחד]: גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים. כיצד? הרגלים והפרח שעליהם שלשה טפחים, וטפחיים חלק, ועוד טפח אחד שבו גביע וכפתור ופרח, ועוד טפחיים חלק, וטפח כפתור

ושני קנים יוצאין ממנו מן הכפתור אחד אילך [לכאן] ואחד אילך [לכאן], ונמשכין הקנים ועולין כנגד גובהה של מנורה, ושוב יש טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך, וגם הם נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, ושוב טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך, ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, ועוד טפחיים חלק, נשתיירו שם עוד שלשה טפחים שבהן יש שלשה גביעין וכפתור ופרח.

וגביעין שהיו במנורה למה הן דומין? כמין כוסות אלכסנדריים צרים וארוכים, כפתורים למה הן דומין? כמין תפוחי הכרתיים, פרחים למה הן דומין? כמין פרחי העמודין שעושים פיתוחים באבן. ונמצאו בסך הכל גביעין במנורה עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה.

גביעים מעכבין זה את זה, כפתורים מעכבין זה את זה, פרחים מעכבין זה את זה, וכן גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה.

ושואלים: בשלמא [נניח], מובן מה שנאמר שיש גביעים עשרים ושנים, דכתיב [שנאמר]: "ובמנרה ארבעה גבעים משוקדים" (שמות כה, לד), וכתיב [ונאמר]: "שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתור ופרח" וגו' (שם לג), ואם כן, בסך הכל ארבעה גביעים דידה [שלה] של המנורה עצמה, כלומר, הקנה האמצעי,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

that Moses fashioned were fit for his generation and were fit for future generations. Yet the trumpets that Moses fashioned were fit for his generation but were unfit for future generations.

The Gemara asks: What is the reason that the trumpets were unfit for future generations? If we say that it is because the verse states: “Make for you two silver trumpets” (Numbers 10:2), meaning that they are fit for you, but not for future generations, that is difficult; if that is so, then the verse: “Make for you an Ark of wood” (Deuteronomy 10:1), should also teach that the Ark is fit only for you, but not for future generations. This cannot be the halakha, as the baraita stated explicitly that all vessels, other than the trumpets, that were fashioned by Moses were fit for future generations.

Rather, the term “for you” that is written with regard to the fashioning of the Ark should be understood either according to the one who says that “for you” means from your own property, or according to the one who says that God said to Moses: I desire, as it were, that the Ark be fashioned from your property more than I desire that it be fashioned from the property of the rest of the nation (see Yoma 3b). Accordingly, here too, with regard to the trumpets, the term “for you” should be understood in this manner. The Gemara responds: There, with regard to the trumpets, it is different, as the verse states “for you” twice: “Make for you two trumpets of silver, of beaten work you shall make them, and they shall be for you for the calling of the congregation” (Numbers 10:2).

§ The Gemara relates: Rav Pappa, son of Rav Ḥanin, taught a baraita before Rav Yosef: The Candelabrum could be fashioned from a complete block and from gold. If one fashioned it from silver, it is fit. If one fashioned it from tin, or from lead, or from other types of metal [gisteron], Rabbi Yehuda HaNasi deems it unfit, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, deems it fit. If one fashioned it from wood, or from bone, or from glass, everyone agrees that it is unfit.

Rav Yosef said to him: What, in your opinion, is the explanation of the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? Rav Pappa, son of Rav Ḥanin, said to him: Both this Sage and that Sage interpret the verse: “And you will make a Candelabrum of pure gold; of beaten work will the Candelabrum be made” (Exodus 25:31), by means of the principle of generalizations and details. The verse begins with a generalization: “And you will make a Candelabrum,” followed by a detail: “Of pure gold,” which is then followed by a generalization: “Will the Candelabrum be made.” According to the hermeneutic principle of generalizations and details, this teaches that any item that is similar to the detail is also deemed fit.

But one Sage, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds that just as the item mentioned in the detail is clearly defined as a type of metal, so too, all other types of metal may be used in fashioning the Candelabrum. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that just as the item mentioned in the detail is clearly defined as an item of substantial value, so too, all items of substantial value may be used in fashioning the Candelabrum. Rav Yosef said to him: Remove your baraita in light of my baraita.

Rav Yosef continued: As it is taught in a baraita: With regard to Temple service vessels that one fashioned from wood, Rabbi Yehuda HaNasi deems them unfit and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, deems them fit. According to this baraita, their dispute was with regard to a Candelabrum fashioned from wood, not from metal. Rav Yosef explains: With regard to what principle do they disagree? Rabbi Yehuda HaNasi interprets verses by means of the principle of generalizations and details, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, interprets verses by means of the principle of amplifications and restrictions.

Rabbi Yehuda HaNasi interprets the verse: “And you will make a Candelabrum of pure gold; of beaten work will the Candelabrum be made” (Exodus 25:31), by means of the principle of generalizations and details. “And you will make a Candelabrum of” is a generalization, as the material of the Candelabrum is not specified; “pure gold” is a detail, limiting the material exclusively to gold; and by then stating: “Of beaten work will the Candelabrum be made,” the verse then makes a generalization. The result is a generalization and a detail and a generalization, from which you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail, leading to this conclusion: Just as the item mentioned in the detail is clearly defined as a type of metal, so too, all other types of metal may be used in fashioning the Candelabrum.

By contrast, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, interprets the verse by means of the principle of amplifications and restrictions. “And you will make a Candelabrum of” is an amplification, as the material of the Candelabrum is not specified; “pure gold” is a restriction, limiting the material exclusively to gold; and by then stating: “Of beaten work will the Candelabrum be made,” the verse repeated and amplified. There is a hermeneutical principle that when a verse amplified and then restricted and then amplified, it amplified the relevant category to include everything except the specific matter excluded in the restriction. And what did the verse include? It includes all materials, even wood. And what did the verse exclude with this restriction? It excluded a Candelabrum fashioned from earthenware, which is furthest in quality from gold.

Rav Pappa, son of Rav Ḥanin, said to him: On the contrary, remove your baraita in light of my baraita. Rav Yosef responded: That cannot enter your mind, as it is taught in another baraita: If the one who is fashioning the Candelabrum has no gold, he may bring even a Candelabrum made of silver, of copper, of iron, of tin, or of lead. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, deems it fit even if it was fashioned from wood. It is evident from this baraita that the dispute pertains only to a Candelabrum fashioned from wood, and Rabbi Yehuda HaNasi agrees that it may be fashioned from other types of metal.

And it is taught in another baraita: A person may not construct a house in the exact form of the Sanctuary, nor a portico [akhsadra] corresponding to the Entrance Hall of the Sanctuary, nor a courtyard corresponding to the Temple courtyard, nor a table corresponding to the Table in the Temple, nor a candelabrum corresponding to the Candelabrum in the Temple. But one may fashion a candelabrum of five or of six or of eight branches. And one may not fashion a candelabrum of seven branches, and this is the halakha even if he constructs it from other kinds of metal rather than gold, since the Candelabrum used in the Temple may be fashioned from other metals.

The baraita continues: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One may not even fashion a candelabrum from wood, in the manner that the kings of the Hasmonean monarchy did in the Temple. The Candelabrum used in the Temple in the time of the Hasmonean kings was fashioned from wood. The Rabbis said to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: You seek to bring a proof from there? In the time of the Hasmoneans the Candelabrum was not fashioned from wood but from spits [shappudim] of iron, and they covered them with tin. Later, when they grew richer and could afford to fashion a Candelabrum of higher-quality material, they fashioned the Candelabrum from silver. When they again grew richer, they fashioned the Candelabrum from gold.

§ Shmuel says in the name of a certain elder: The height of the Candelabrum was eighteen handbreadths. The base and the flower that was upon the base were a height of three handbreadths; and two handbreadths above that were bare; and there was above that one handbreadth, which had a goblet, knob, and flower on it. And two handbreadths above that were bare, and there was above that one handbreadth that had a knob.

And two branches emerge from the knob, one toward this direction and one toward that direction, and they extend and rise up to the height of the Candelabrum. And one handbreadth above that was bare, and there was above that one handbreadth that had a knob. And two branches emerge from the knob, one toward this direction and one toward that direction, and they extend and rise up to the height of the Candelabrum. And one handbreadth above that was bare, and there was above that one handbreadth that had a knob. And two branches emerge from the knob, one toward this direction and one toward that direction, and they extend and rise up to the height of the Candelabrum. And two handbreadths above that were bare. There then remained there three handbreadths in which there were three goblets, and a knob, and a flower.

And the goblets of the Candelabrum, to what are they similar? They were like Alexandrian goblets, which are long and narrow. The knobs, to what are they similar? They were like the shape of the apples of the Cherethites. The flowers, to what are they similar? They were like the ornaments that are etched in columns. And there are found to be a total of twenty-two goblets, eleven knobs, and nine flowers on the Candelabrum.

With regard to the goblets, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others; with regard to the knobs, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others; with regard to the flowers, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others. With regard to the goblets, knobs, and flowers, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others.

The Gemara asks: Granted, there were twenty-two goblets on the Candelabrum, as it is written: “And in the Candelabrum four goblets made like almond blossoms” (Exodus 25:34), and it is written: “Three goblets made like almond blossoms in one branch, a knob, and a flower; and three goblets made like almond blossoms in the other branch, a knob, and a flower; so for the six branches going out of the Candelabrum” (Exodus 25:33). Therefore, the Candelabrum contains the four goblets of its main shaft,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

א"ל רב פפא לרב יוסף בין מר בין מר פי' בין ר' בין ר' יוסי בר' יהודה כללי ופרטי דרשי כדאמרינן לקמן ועשית מנורת כלל זהב טהור פרט מקשה תעשה מ"מ חזר וכלל מה פרט דבר חשוב אף כל דבר חשוב כגון זהב אבל אבר או בעץ לא, ל"ה:
וקשיא לי דהא בשלהי פ' הכל שוחטין קאמר דכלי עצם דמיהן יקרים אלמא דבר חשוב הוא ואיך מתמעטי גם למאן דאמר לר' דאמר כעין פרט דבר חשוב. וי"ל דדבר חשוב דקאמר ר"ל דוקא כסף. ור"ל הדבר החשוב יותר אחר הזהב ותו לא ואעפ"י שאינו חשוב כמו הזהב שהוא הפרט מ"מ הוא חשוב מכל מה שאחר הזהב והריאלמלי לא לרבות מכעין הפרט דבר חשוב שיהיה חשוב כזהב א"כ לא ירבה שום דבר אלא ר"ל חשוב שבכולן אחר הזהב והני כלי עצם אע"ג דנימא דחשיבי כמו כלי של שן שהוא עצם מ"מ אינו חשוב ככסף, וכן משמע התם דמשוה להו לכלי מתכות דדמיהן יקרים אלמא אע"ג דדמיהן יקרים לא מקרו דבר חשוב טפי משאר מיני מתכות:
אי נמי מאן דאמר כעין הפרט דדבר חשוב בעי נמי כעין הפרט מה פרט של מתכות ובעי שידמה לפרט בתרי צדדין שיהיה דבר חשוב ושיהיה של מתכת הילכך לא מרבה כי אם כסף שהוא מין המתכות ודבר חשוב ולא כלי עצם אע"פ שיהיה דבר חשוב הואיל ואינו מין מתכות ולא שאר מיני מתכות חוץ מכסף בעבור שאינם דבר חשוב, ומ"ד כעין הפרט של מתכות לא בעי כי אם מתכות לבד וממעט עצם ומרבה שאר מיני מתכות שאינן חשובין:
ומ"מ אין נראה לומר דעת זה דנימא דלפלגו בתרי דמר לימא דבעי דלדמי לפרט בשני צדדין ומר לימא דסגי בחד אלא נראה לומר יותר דעת ראשון שפירשנו דאע"ג דדמיהם יקרים מ"מ לא מתרבו מכעין הפרט דבר חשוב כי אם כסף לבד:

א"ל רב יוסף לרב פפא סמי דידך, פי' המשנה שאתה שונה דר' יוסי פוסל בשל עץ ור' פוסל בשל אבר ובעץ מפני משנתי שאני שונה דר' יוסי מכשיר בשל אבר ועץ, (ל"ה). מיעט של חרס, שהוא פחות מכל הכלים ואינו ראוי אפי' למלך בשר ודם, ל"ה. לא ס"ד דתניא, דר' יוסי מכשיר בשל עץ:
יש להקשות מאי אולמיה הך מהאי קמייתא דאייתי רב יוסף כי אמר לרב פפא סמי דידך מקמי דידי והשיב לו רב פפא אדרבה סמי דידך כמו כן ישיב לו רב פפא ג"כ מהך דמייתי רב יוסף דלסמייה מקמי דידיה:
וי"ל דדוקא מחדא ברייתא יכול לומר סמי דידך מקמי דידיה דאין כח בזו יותר מזו אבל דדסמייה תרתי מקמי חדא לא מצי למימר הכי משום דמסמינן חדא מקמי תרתי ולא תרתי מקמי חדא:
ועוד דלעיל קאמר ליה רב פפא דלסמיי מקמי דידיה משום דלא הזכיר כי אם כלי שרת של עץ דר' יוסי מכשיר כלי שרת של עץ ולא הזכיר מנורה בפרט ואיכא למימר דבשאר כלי שרת קאמר משום דיש למעט מנורה של עץ מכעין הפרט אבל בזאת הבריית' שניה שמביא ר' יוסף הזכיר בה בפרט דר' יוסי מכשיר מנורה של עץ והיה לו לר' פפא [לתפוס] דברי רב יוס' רבו אי הוו חדא כנגד חדא דלסמי דידיה מקמי דרביה ולא אמר ליה רב פפא דלסמי לדידיה אלא משום דבההיא דרב יוסף לא הזכיר מנורה בפרט כי אם כלי שרת כדפרי', ומ"מ דעת ראשון נראה עיקר יותר:

גובה של מנורה י"ח טפחים כו'. כל מעשה המנורה מבואר פרש"י פ' תרומה ע"ש:

רש"י ד"ה תפוחי הכרתיים. מקום. כדכתיב נגב הכרתי (שמואל א ל) גוי כרתים (צפניה ב):

גמ' כמין תפוחי הכרתים. נ"ב נראה שהוא שם מדינה. ככתוב גוי כרתים. שם גדלים אותם תפוחים:

(כח ב) וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים וכו'.—בספר לקח טוב (המכונה פסיקתא זוטרתי) פ' תרומה (כה לב) יש נוסח אחר בזה: "וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה נשתיירו שם שלשה טפחים וכו'". וכ"ה הגיר' בבר' דמלאכת המשכן שלפנינו; אבל בפירש"י עה"ת (שמ' כה לה) העתיק בשם בר' דמלאכת המשכן כנוסח שלפנינו כאן, וכ"ה ברמב"ם הל' בית הבחירה פ"ג ה"י.

אלא. אתי האי לך אי למ''ד בשמעתא קמייתא דמס' יומא לך משלך אי למ''ד כביכול אם היה אפשר להיפטר צבור בשל יחיד בשלך הייתי רוצה יותר משלהם: שאני התם. גבי חצוצרות דאמר קרא לך לך תרי זימני: בעץ. בדיל דמתרגמינן אבצא: גסטרון. לייטו''ן ל''א מיט''ל: מאי דעתך. דקאמרת דרבי יוסי ברבי יהודה מכשיר בשל בעץ ופסל בשל עץ: א''ל. רב פפא לרב יוסף בין למר ובין למר רבי ורבי יוסי בר''י כללי ופרטי דרשי כדאמרינן לקמן ועשית מנורת כלל זהב טהור פרט מקשה תיעשה מכל מקום חזר וכלל: מה הפרט מפורש. זהב [שהוא חשוב] אף כל דבר חשוב כגון כסף אבל אבר ובעץ לא: א''ל. רב יוסף לרב פפא סמי דידך הסר משנתך שאתה שונה דר' יוסי פוסל בשל עץ ורבי נמי מכשיר בשל אבר ובעץ: ועשית מנורת כלל. דמשמע מכל דבר: של חרס. שהוא פחות מכל הכלים ואינו ראוי אפילו למלך בשר ודם: לא ס''ד. דהוי דידך מתרצא דאמר ר' יוסי פוסל בשל עץ: אין לו זהב. למנורה: תבנית היכל. למדת אורך ורוחב וקומה שתהא דומה לו בשלשתן: אכסדרה. אין לה מחיצה רביעית וכן אולם: כנגד אולם. שהיה רוחבו [עשרים וגובהו ארבעים] כדאמרינן בשמעתא קמייתא דעירובין (דף ב.): אבל עושה. המנורה של חמשה או של ששה קנים או של שמנה דאינו דומה למנורת מקדש ששם היה שבעה קנים: ושל שבעה קנים לא יעשה ואפילו של שאר מיני מתכות. שאינו זהב משום דדומה לשל מקדש שאף הוא כשר בשאר מיני מתכות: אף של עץ לא יעשה. שהרי הוא כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי: בבעץ. בדיל אשטיי''ן: משמיה דסבא. משום זקן אחד: הרגלים והפרח. מתחת שלשה טפחים פרח ציורין שחוקקים הצורפים זהב בעומק במנורות ובכלים: וטפחיים חלק. בלא שום צורה הרי ה': וטפח שבו. מצד אחד של מנורה גביע ומצד שני כפתור פומ''ל ומצד שני פרח וזהו אחד מן הגביע וכפתורים ופרחים שבגוף אמצע של מנורה דכתיב ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה ודרשינן לקמן כפתוריה תרי ופרחיה תרי לבד אותן (ד') שבכל קנה וקנה וטפחיים חלק הרי ח' וטפח כפתור הרי ט': ושני קנים יוצאים. מן הכפתור אחד אילך כו': שבהן שלש גביעים כפתור ופרח. שלא היו בגוף המנורה אלא תרי כפתורים ותרי פרחים כדכתיב כפתוריה ופרחיה וחד (חד) פרח אוקימנא בטפח הסמוך לטפחיים חלק הראשונים: אלכסנדרים. שנעשה באלכסנדריא של מצרים וארוכין וצרים הן וקרויים מדרנ''ש: תפוחי הכרתיים. מקום: פרחי העמודים. ציורין שמציירין בעמודים: ונמצאו גביעים כו'. מפרש לקמן:
אכסדרה תבנית אולם. אף על גב דאולם היה בו ד' מחיצות כדתנן במסכת מדות (פ''ד מ''ו) ובריש גמרא דעירובין (דף ב.) מייתי לה פתחו של אולם גובהו מ' אמה ורחבו עשרים אמה וחמש אמלתראות של מילא היו על גביו ואכסדרה אין לה אלא ג' דפנות כדמוכח בסמוך מפני מה נברא העולם בה' מפני שדומה לאכסדרה ועוד אמרינן בפ' לא יחפור (ב''ב כה.) עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת מ''מ מחמת שפתח אולם רחב וגבוה מאד ולא היו לו דלתות דומה לאכסדרה שנראה כפרוץ בצד אחד. מ''ר: שפודים של ברזל. קרי להו שפודים מפני שלא היו בה גביעים כפתורים ופרחים כדאמרי' לעיל באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים. מ''ר: גובהה של מנורה י''ח טפחים. יש אומרים בשם ר''ת דנפקא ליה לסבא מסניפין שאצל השולחן לצורך לחם הפנים שהיו גובהן י''ח טפחים והמנורה היתה להאיר על השולחן ונראה דלא אמר ר''ת דבר זה מעולם דהא סניפים כנגד לחם הפנים ולקמן בפ' שתי הלחם (דף צו.) אמרינן דלר' מאיר מקדש שולחן י''ב טפחים למעלה ולר' יהודה ט''ו לבד (מרגלי) השולחן אמה וחצי. מ''ר: וטפח שבו היה גביע כפתור ופרח. יש תימה למה היה משונה משאר גביעים כפתורים ופרחים שהיה לכל אחד טפח ולג' אלו לא היה כי אם טפח. מ''ר:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד