מנחות כח ע"ב

שעשה משה, כשרים לו, כלומר, בדורו, וכשרים גם לדורות הבאים, חצוצרות שעשה משה — כשרות לו ופסולות לדורות.

ושואלים: חצוצרות מאי טעמא [מה טעם הדבר] שאתה אומר כן? אילימא דאמר קרא [אם תאמר משום שאמר הכתוב]: "עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י, ב), ואנו מדייקים: "לך" — ולא לדורות, אלא מעתה, מה שנאמר בארון: "ועשית לך ארון עץ" (דברים י, א), הכי נמי [כך גם כן] תאמר ש"לך" ולא לדורות? והלא ארון זה שימש לדורות!

אלא, מה שנאמר שם "לך" יש להסבירו באופן אחר, אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר]: "לך" — כוונתו משלך, מרכושך, אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר] שאמר לו הקדוש ברוך הוא: כביכול, בשלך אני רוצה יותר משלהם (משל ישראל), ואם כן האי נמי [זה גם כן], "לך" שנאמר בחצוצרות, מיבעי ליה להכי [נצרך לו לכך] לפרש אותו באופן זה, ולא לפוסלן לדורות! ומשיבים: שאני התם [שונה שם] בחצוצרות, דאמר קרא [שאמר הפסוק] "לך" "לך" תרי זימני [שתי פעמים], שנאמר שם "עשה לך שתי חצוצרות כסף" וגם "והיו לך למקרא העדה" (במדבר י, ב).

א מסופר, תני [שונה היה] רב פפא בריה [בנו] של רב חנין קמיה [לפני] רב יוסף ברייתא זו: מנורה היתה באה מן העשת (גוש מתכת) ומן הזהב, ומכל מקום אם עשאה של כסף — כשרה. עשאה של בעץ (בדיל) ושל אבר (עופרת) ושל גיסטרון (שאר מיני מתכות) — רבי פוסל, ור' יוסי בר' יהודה מכשיר. אם עשאה של עץ ושל עצם ושל זכוכית — דברי הכל פסולה.

אמר ליה [לו] רב יוסף: מאי דעתך [מה דעתך]? מה יסוד המחלוקת? אמר ליה [לו]: בין מר [חכם זה] ובין מר [חכם זה] כללי ופרטי דרשי [בדרך כללים ופרטים הם דורשים] את הכתוב במנורה: "ועשית מנורת זהב טהור וכו' מקשה תיעשה המנורה" (שמות כה, לא), שיש שם כלל ("ועשית מנורת") ופרט ("זהב") וכלל ("תיעשה המנורה"), ללמד על כל דבר שהוא כעין הפרט שהוא כשר,

מיהו [ואולם] מר סבר [חכם זה, ר' יוסי בר' יהודה סבור]: מה הפרט המפורש, זהב, הוא של מתכת — אף כל מנורה שעושים תהא של מתכת, ובכלל זה כל מתכת. ומר סבר [וחכם זה, רבי, סבור]: מה הפרט מפורש, זהב, הוא דבר חשוב — אף כל מנורה שעושים תהיה דווקא מדבר חשוב, ולכן דווקא מנורה מכסף כשרה, אבל לא מבעץ וכיוצא בו. אמר ליה [לו] רב יוסף: סמי דידך מקמי דידי [מחוק את הברייתא שלך מפני הברייתא שלי, שאני שונה],

דתניא [ששנויה ברייתא]: כלי שרת שעשאן של עץ — רבי פוסל, ור' יוסי בר' יהודה מכשיר. ולפי ברייתא זו במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים]? מה יסוד המחלוקת? רבי דריש כללי ופרטי [דורש במידת כללים ופרטים], ור' יוסי בר' יהודה דריש ריבויי ומיעוטי [דורש ריבויים ומיעוטים]. כיצד?

רבי דריש כללי ופרטי [דורש כללים ופרטים], שמה שנאמר "ועשית מנרת" (שמות כה, לא) — הרי זה כלל, ציווי כללי על עשיית מנורה, "זהב טהור" — הרי זה פרט, "מקשה תיעשה המנורה" — חזר וכלל, אם כן יש לנו כלל ופרט וכלל, ולפי המדות שהתורה נדרשת בהן — אי (אין) אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט ("זהב") מפורש הוא של מתכת, אף כל מנורה שאתה עושה תהיה של מתכת.

ואילו ר' יוסי בר' יהודה דריש ריבויי ומיעוטי [דורש ריבויים ומיעוטים]: "ועשית מנורת" — הרי זה ריבה, "זהב טהור" — מיעט, "מקשה תיעשה המנורה" — חזר וריבה, ולפי כללי המדרש, ריבה ומיעט וריבה — ריבה הכל, ואם כן מאי רבי [מה ריבה] — רבי כל מילי [ריבה כל דבר], שעושים את המנורה מכל חומר, ומאי מיעט [ומה מיעט], שהרי על כל פנים יש פה גם מיעוט — מיעט מנורה של חרס, שהוא הרחוק ביותר מזהב. אמר לו רב פפא בן רב חנין: מדוע סבור אתה שהברייתא שלך נכונה יותר?

אדרבה, סמי דידך מקמי דידי [מחוק את שלך מלפני שלי]! אמר לו רב יוסף: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן, דתניא [שהרי שנויה ברייתא] אחרת: אין לו זהב מביא מנורה אף של כסף, אף של נחשת, ושל ברזל, ושל בדיל, ושל עופרת. ר' יוסי בר' יהודה מכשיר אף בשל עץ, משמע שהמחלוקת היא דווקא בעץ, אבל בבדיל ושכמותו גם רבי מכשיר.

ותניא אידך [וכן שנויה ברייתא אחרת]: לא יעשה אדם בית כתבנית ההיכל בדיוק, או אכסדרה כנגד האולם בדיוק, וכן חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן שבמקדש, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה הוא מנורה של חמשה ושל ששה ושל שמנה קנים, שלא כמנורת המקדש שהיא של שבעה קנים; ומנורה של שבעה קנים לא יעשה ואפילו משאר מיני מתכות, מפני שמנורה משאר מיני מתכות היתה כשירה גם במקדש.

ר' יוסי בר ר' יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה של שבעה קנים, שלא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי במקדש. אמרו לו: משם ראיה? לא מנורה של עץ עשו, אלא שפודים של ברזל היו להם וחיפום בבעץ ציפו אותם בבדיל כדי שייראו נאים יותר, לאחר שהעשירו עשאום את קני המנורה של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב.

ב אמר שמואל משמיה [משמו] של סבא [זקן אחד]: גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים. כיצד? הרגלים והפרח שעליהם שלשה טפחים, וטפחיים חלק, ועוד טפח אחד שבו גביע וכפתור ופרח, ועוד טפחיים חלק, וטפח כפתור

ושני קנים יוצאין ממנו מן הכפתור אחד אילך [לכאן] ואחד אילך [לכאן], ונמשכין הקנים ועולין כנגד גובהה של מנורה, ושוב יש טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך, וגם הם נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, ושוב טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך, ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, ועוד טפחיים חלק, נשתיירו שם עוד שלשה טפחים שבהן יש שלשה גביעין וכפתור ופרח.

וגביעין שהיו במנורה למה הן דומין? כמין כוסות אלכסנדריים צרים וארוכים, כפתורים למה הן דומין? כמין תפוחי הכרתיים, פרחים למה הן דומין? כמין פרחי העמודין שעושים פיתוחים באבן. ונמצאו בסך הכל גביעין במנורה עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה.

גביעים מעכבין זה את זה, כפתורים מעכבין זה את זה, פרחים מעכבין זה את זה, וכן גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה.

ושואלים: בשלמא [נניח], מובן מה שנאמר שיש גביעים עשרים ושנים, דכתיב [שנאמר]: "ובמנרה ארבעה גבעים משוקדים" (שמות כה, לד), וכתיב [ונאמר]: "שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתור ופרח" וגו' (שם לג), ואם כן, בסך הכל ארבעה גביעים דידה [שלה] של המנורה עצמה, כלומר, הקנה האמצעי,

that Moses fashioned were fit for his generation and were fit for future generations. Yet the trumpets that Moses fashioned were fit for his generation but were unfit for future generations.

The Gemara asks: What is the reason that the trumpets were unfit for future generations? If we say that it is because the verse states: “Make for you two silver trumpets” (Numbers 10:2), meaning that they are fit for you, but not for future generations, that is difficult; if that is so, then the verse: “Make for you an Ark of wood” (Deuteronomy 10:1), should also teach that the Ark is fit only for you, but not for future generations. This cannot be the halakha, as the baraita stated explicitly that all vessels, other than the trumpets, that were fashioned by Moses were fit for future generations.

Rather, the term “for you” that is written with regard to the fashioning of the Ark should be understood either according to the one who says that “for you” means from your own property, or according to the one who says that God said to Moses: I desire, as it were, that the Ark be fashioned from your property more than I desire that it be fashioned from the property of the rest of the nation (see Yoma 3b). Accordingly, here too, with regard to the trumpets, the term “for you” should be understood in this manner. The Gemara responds: There, with regard to the trumpets, it is different, as the verse states “for you” twice: “Make for you two trumpets of silver, of beaten work you shall make them, and they shall be for you for the calling of the congregation” (Numbers 10:2).

§ The Gemara relates: Rav Pappa, son of Rav Ḥanin, taught a baraita before Rav Yosef: The Candelabrum could be fashioned from a complete block and from gold. If one fashioned it from silver, it is fit. If one fashioned it from tin, or from lead, or from other types of metal [gisteron], Rabbi Yehuda HaNasi deems it unfit, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, deems it fit. If one fashioned it from wood, or from bone, or from glass, everyone agrees that it is unfit.

Rav Yosef said to him: What, in your opinion, is the explanation of the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? Rav Pappa, son of Rav Ḥanin, said to him: Both this Sage and that Sage interpret the verse: “And you will make a Candelabrum of pure gold; of beaten work will the Candelabrum be made” (Exodus 25:31), by means of the principle of generalizations and details. The verse begins with a generalization: “And you will make a Candelabrum,” followed by a detail: “Of pure gold,” which is then followed by a generalization: “Will the Candelabrum be made.” According to the hermeneutic principle of generalizations and details, this teaches that any item that is similar to the detail is also deemed fit.

But one Sage, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds that just as the item mentioned in the detail is clearly defined as a type of metal, so too, all other types of metal may be used in fashioning the Candelabrum. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that just as the item mentioned in the detail is clearly defined as an item of substantial value, so too, all items of substantial value may be used in fashioning the Candelabrum. Rav Yosef said to him: Remove your baraita in light of my baraita.

Rav Yosef continued: As it is taught in a baraita: With regard to Temple service vessels that one fashioned from wood, Rabbi Yehuda HaNasi deems them unfit and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, deems them fit. According to this baraita, their dispute was with regard to a Candelabrum fashioned from wood, not from metal. Rav Yosef explains: With regard to what principle do they disagree? Rabbi Yehuda HaNasi interprets verses by means of the principle of generalizations and details, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, interprets verses by means of the principle of amplifications and restrictions.

Rabbi Yehuda HaNasi interprets the verse: “And you will make a Candelabrum of pure gold; of beaten work will the Candelabrum be made” (Exodus 25:31), by means of the principle of generalizations and details. “And you will make a Candelabrum of” is a generalization, as the material of the Candelabrum is not specified; “pure gold” is a detail, limiting the material exclusively to gold; and by then stating: “Of beaten work will the Candelabrum be made,” the verse then makes a generalization. The result is a generalization and a detail and a generalization, from which you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail, leading to this conclusion: Just as the item mentioned in the detail is clearly defined as a type of metal, so too, all other types of metal may be used in fashioning the Candelabrum.

By contrast, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, interprets the verse by means of the principle of amplifications and restrictions. “And you will make a Candelabrum of” is an amplification, as the material of the Candelabrum is not specified; “pure gold” is a restriction, limiting the material exclusively to gold; and by then stating: “Of beaten work will the Candelabrum be made,” the verse repeated and amplified. There is a hermeneutical principle that when a verse amplified and then restricted and then amplified, it amplified the relevant category to include everything except the specific matter excluded in the restriction. And what did the verse include? It includes all materials, even wood. And what did the verse exclude with this restriction? It excluded a Candelabrum fashioned from earthenware, which is furthest in quality from gold.

Rav Pappa, son of Rav Ḥanin, said to him: On the contrary, remove your baraita in light of my baraita. Rav Yosef responded: That cannot enter your mind, as it is taught in another baraita: If the one who is fashioning the Candelabrum has no gold, he may bring even a Candelabrum made of silver, of copper, of iron, of tin, or of lead. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, deems it fit even if it was fashioned from wood. It is evident from this baraita that the dispute pertains only to a Candelabrum fashioned from wood, and Rabbi Yehuda HaNasi agrees that it may be fashioned from other types of metal.

And it is taught in another baraita: A person may not construct a house in the exact form of the Sanctuary, nor a portico [akhsadra] corresponding to the Entrance Hall of the Sanctuary, nor a courtyard corresponding to the Temple courtyard, nor a table corresponding to the Table in the Temple, nor a candelabrum corresponding to the Candelabrum in the Temple. But one may fashion a candelabrum of five or of six or of eight branches. And one may not fashion a candelabrum of seven branches, and this is the halakha even if he constructs it from other kinds of metal rather than gold, since the Candelabrum used in the Temple may be fashioned from other metals.

The baraita continues: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One may not even fashion a candelabrum from wood, in the manner that the kings of the Hasmonean monarchy did in the Temple. The Candelabrum used in the Temple in the time of the Hasmonean kings was fashioned from wood. The Rabbis said to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: You seek to bring a proof from there? In the time of the Hasmoneans the Candelabrum was not fashioned from wood but from spits [shappudim] of iron, and they covered them with tin. Later, when they grew richer and could afford to fashion a Candelabrum of higher-quality material, they fashioned the Candelabrum from silver. When they again grew richer, they fashioned the Candelabrum from gold.

§ Shmuel says in the name of a certain elder: The height of the Candelabrum was eighteen handbreadths. The base and the flower that was upon the base were a height of three handbreadths; and two handbreadths above that were bare; and there was above that one handbreadth, which had a goblet, knob, and flower on it. And two handbreadths above that were bare, and there was above that one handbreadth that had a knob.

And two branches emerge from the knob, one toward this direction and one toward that direction, and they extend and rise up to the height of the Candelabrum. And one handbreadth above that was bare, and there was above that one handbreadth that had a knob. And two branches emerge from the knob, one toward this direction and one toward that direction, and they extend and rise up to the height of the Candelabrum. And one handbreadth above that was bare, and there was above that one handbreadth that had a knob. And two branches emerge from the knob, one toward this direction and one toward that direction, and they extend and rise up to the height of the Candelabrum. And two handbreadths above that were bare. There then remained there three handbreadths in which there were three goblets, and a knob, and a flower.

And the goblets of the Candelabrum, to what are they similar? They were like Alexandrian goblets, which are long and narrow. The knobs, to what are they similar? They were like the shape of the apples of the Cherethites. The flowers, to what are they similar? They were like the ornaments that are etched in columns. And there are found to be a total of twenty-two goblets, eleven knobs, and nine flowers on the Candelabrum.

With regard to the goblets, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others; with regard to the knobs, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others; with regard to the flowers, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others. With regard to the goblets, knobs, and flowers, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others.

The Gemara asks: Granted, there were twenty-two goblets on the Candelabrum, as it is written: “And in the Candelabrum four goblets made like almond blossoms” (Exodus 25:34), and it is written: “Three goblets made like almond blossoms in one branch, a knob, and a flower; and three goblets made like almond blossoms in the other branch, a knob, and a flower; so for the six branches going out of the Candelabrum” (Exodus 25:33). Therefore, the Candelabrum contains the four goblets of its main shaft,