דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לג - א

ומשנינן: סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר רבא מצוה להניח את המזוזה  בטפח הסמוך לרשות הרבים [כגון אם היה עובי החלל ארבעה טפחים, יניח את המזוזה בתוך חלל הפתח, בטפח החיצון הסמוך לרשות הרבים. וטעם הדבר כדי שיפגע במצוה תיכף בבואו לביתו], אם כן היה מקום לומר שכמה דמרחק את המזוזה מן הבית מעלי הדבר יותר ויניח את המזוזה אפילו מבחוץ סמוך לפתח, קא משמע לן שמצוה להניחה בתוך חלל הפתח, ולא מחוצה לו.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: כתבה על שני דפין, חציה בדף אחד [6] וחצי בדף השני, [ויש מפרשים בשני דפין חתוכים. תוספות] פסו לה.

מיתיבי: כתבה על שני דפין, והניחה בשני סיפין על שתי מזוזות הפתח, פסולה.

ומשמע, הא אם הניחה למזוזה זו בסף אחד הרי היא כשרה. ולא כדברי רבי יהודה אמר שמואל שפסל בשני דפים.

ומשנינן: אין הכונה שהניחה בשני סיפין, אלא באמת הניחה בסף אחד, אלא שהמזוזה היתה ראויה לשני סיפין, קאמר שהניח קלף חלק בין דף לדף כך שהמזוזה ראויה להנתן חציה על סף זה וחציה על הסף השני [אם היה מחלק את שני הדפים].

ואמר רב יהודה אמר שמואל אם רצונך לדעת היכן היא הכניסה לענין חיוב מזוזה [7] הלך אחר היכר ציר.

מאי היכר ציר? אמר רב אדא: אבקתא. חור שבאיסקופת [שבסף] הפתח שציר הדלת סובב עליו.

ומבארינן: היכי דמי שהולכים אחרי היכר ציר לענין קביעות המזוזה כגון פיתחא פתח דבין תרי בתי בתים וכגון: בין בי גברי לבין בי נשי. אדם שחילק את ביתו לשני חדרים, אחד להילוך אנשים ואחד לאשתו שתעשה בו מלאכתה בצניעות, ויש פתח בין שני חדרי הבית, ולכל אחד מחדרי הבית יש פתח לרשות הרבים. ועכשיו לא יודעים איזה צד של אותו הפתח שבין שני חלקי הבית נחשב דרך יציאה, ואיזה צד נחשב דרך כניסה של הבית, שבו קובעים את המזוזה. ובמצב שכזה, שאין הכרעה מהי הכניסה ומהי היציאה, היכר הציר הוא הקובע. שבאותו צד, שנמצא בו החור שבסף, שציר הדלת סובב בו, קובעין את המזוזה בצד ימין, שהוא דרך הכניסה.

ריש גלותא בנא ביתא בנה בית, אמר ליה ריש גלותא לרב נחמן: קבע לי מזוזתא במקום הראוי בפתחי הבית.

אמר ליה רב נחמן לריש גלותא: תלי דשא ברישא, קודם תקבע את הסיפין דהיינו, מזוזות הפתחים בבנין, [כי הפתח החייב במזוזה צריך שיהיה בו שתי מזוזות ומשקוף] ורק אחר כך אקבע לך את המזוזות בסיפין.

שאם תקבע קודם את המזוזות בסיפין ואחר כך תקבע את הסיפין בבנין תהיה קביעת המזוזה פסולה, שזהו תעשה ולא מן העשוי. כי קביעת המזוזות בסיפין קדמה לחיוב המזוזה, שהסיפין אינן חייבין במזוזה לפני שנקבעו בבנין! [8]

אמר רב יהודה אמר רב: עשאה קבעה למזוזה כמין נגר יתד שתוחבים הנגרים בדלת. והיינו, שלא זקף את המזוזה לאורכה אלא השכיב אותה לרוחבה ונעץ אותה לעומק הקיר [9] פסולה. כי המצוה לקובעה בזקיפה [10].

והוינן בה: איני הלא אין ההלכה כך, והא כי אתא רב יצחק בר יוסף מארץ ישראל, אמר: כולהו מזוזתא דבי רבי כל המזוזות שהיו בבית רבי כמין נגר הוו עבידן. וההיא פיתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא ואותו פתח קטן מיוחד שהיה לרבי, שבו היה נכנס למקומו בבית המדרש ויוצא, כדי שלא יצטרך להטריח את התלמידים לעמוד לפניו בעוברו לפניהם, לא הוה לה מזוזה. ומבואר שרבי קבע את מזוזותיו כמין נגר!?

ומשנינן: לא קשיא. הא שפסול דעבידא אותה מזוזה כסיכתא כנגר של אומנים, והיינו שקבעוה לרוחבה.

והא ומזוזותיו של רבי דעבידא היו עשויות כאיסתוירא, כמקום חיבורם של השוק והרגל, והיינו, שנקבעו בעמידה. [ויש מפרשים שהעמידו אותם בצורה מקופלת כמו נון כמו מקום חיבור השוק וכף הרגל, שהשוק זקוף וכף הרגל שוכבת לרוחבה, וכך קבע את המזוזה. והטעם שכשירה באופן זה, כיון שראשה האחד זקוף ועומד כלפי מעלה].

והוינן בה: איני היאך שנינו שהפתח של בית המדרש של רבי לא היה בו מזוזה, והא ההוא פיתחא דהוה [11] עייל ביה רב הונא לבי מדרשא והלא הפתח שרב הונא היה נכנס דרכו לבית המדרש הויא לה לאותו פתח מזוזה, ומדוע בפתח בית מדרשו של רבי לא היתה מזוזה? ומשנינן: ההוא פתח בית מדרשו של רב הונא רגיל הוה, שרוב הנכנסין לבית המדרש דרך אותו פתח היו נכנסים. אבל הפתח של בית רבי לא שמש את כולם אלא את רבי לבדו, שלפעמים היה נכנס ויוצא דרכו כדי לא להטריח את תלמידיו לעמוד מפניו, ופתח אחר היה בו, שהיו רגילים להכנס ולצאת דרכו. והקובע לענין חיוב מזוזה הוא הפתח הרגיל. דאמר רב יהודה אמר רב: במזוזה הלך אחר הפתח הרגיל להכנס ולצאת בו. והיינו: שאיפה שיש שני פתחים לחדר אחד הרי באותו פתח שרגילים יותר להכנס דרכו, יניח מזוזה. ולא בפתח השני. ולכן רבי לא שם מזוזה בפתח שדרכו היה נכנס לבית המדרש, כיון שהוא לא שמש בקביעות בתור כניסה לחדר.

אמר רב זירא אמר רב מתנא, אמר שמואל: מצוה להניחה למזוזה בתחילת שליש העליון. דהיינו אחר שני שליש של גובה הפתח מלמטה, בתחילת השליש העליון.

ורב הונא אמר: מגביה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן הקורה המשקוף טפח. וכל הפתח כולו מלבד הטפח התחתון והעליון כשר לקביעת המזוזה. מיתיבי: מגביה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן הקורה טפח. וכל הפתח כולו כשר לקביעת מזוזה דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: כתוב בפרשת שמע "וקשרתם לאות על ידיך" וכתוב "וכתבתם על מזזות ביתך", ומקישים כתיבה לקשירה.

מה קשירה של התפילין היא בגובה הראש, במקום שמוחו של תינוק רופס. אף כתיבה קביעת המזוזה היא בגובה הפתח דהיינו סמוך לתקרת הפתח, וזה לא כשמואל שאמר מניחה בתחילת השליש העליון.

ומפרשינן: בשלמא לרב הונא, שאומר כל הפתח, חוץ מטפח התחתון והעליון, כשר לקביעת המזוזה, הוא דאמר כרבי יהודה הסובר שקביעת המזוזה היא בכל הפתח חוץ מהטפח העליון והתחתון.

אלא לשמואל, דאמר שמקום קביעת המזוזה היא בתחילת השליש העליון. כמאן אמר את דבריו? לא כרבי יהודה שאמר כל הפתח כשר לקביעת המזוזה, חוץ מטפח התחתון והעליון, ודלא כרבי יוסי שאמר שקביעת המזוזה היא בגובה הפתח, והיינו סמוך לתקרת הפתח, ואילו לשמואל רק בתחילת שליש העליון.

אמר רב הונא בריה דרב נתן: לעולם שמואל כרבי יוסי סבירא ליה.


הערות

[6] זוהי דעת רש"י, שצריך לכתוב את כל המזוזה בטור אחד, ואם כתב אותה בשני טורים הרי היא פסולה. ובקרן אורה תמה בזה מדוע זה אחרת מתפילין, שגם בהם כותבים כמה פרשיות. וכל אחת בטור אחר. ואילו במזוזה צריך הכל בטור אחד ומה הטעם לחלק ביניהם? והתוס' מפרשים ששני דפים הכוונה כפשוטו בשני קלפים, שצריך לכתוב את כל המזוזה בקלף אחד ואם כתב בשני קלפים פסול. אך מבואר בתוס' לעיל (לב.) שתפירה מועילה לזה. ואם תפר שני קלפים יחד אפשר לכתוב עליהם את המזוזה. והתוס' כאן הביאו מהירושלמי שיש חילוק בין ספר תורה לתפילין ומזוזות. שספר תורה אפשר לכתוב בכמה עורות. ואילו תפילין ומזוזות רק בעור אחד. וכתב בקרן אורה שמדברי הירושלמי האלו מוכח שלא מועיל במזוזה לתפור את העורות לעשותם אחד, שהרי מבואר בירושלמי שספר תורה אפשר לכתוב בכמה עורות. אבל אחר כך וודאי חייבים לתפור את כולם יחד. ועל זה מסיים הירושלמי שמזוזה צריך דווקא עור אחד. אם כן מוכח שבמזוזה תפירה אינה מועילה. וזה החילוק בין ספר תורה [שמועיל תפירה] למזוזה [שלא מועיל תפירה]. והיה מקום ליישב שבספר תורה מועיל לתפור את העורות גם אחרי הכתיבה. מה שאין כן במזוזה צריך לתפור לפני הכתיבה דווקא. אך מדברי התוס' לעיל מוכח שבמזוזה מועיל תפירה גם אחרי הכתיבה. ועל זה תמוה מאד מהירושלמי שמחלק בין ספר תורה למזוזה לענין כמה עורות. ובמרדכי כתב שמהירושלמי הזה מוכח כפירוש רש"י בשני דפין [שזה שני טורים], שהירושלמי שם מונה כמה חילוקים בין ס"ת למזוזה. האחד, שס"ת בשני דפים ותפילין ומזוזות בדף אחד. והשני, שס"ת בשני עורות ותפילין ומזוזות בעור אחד. הרי מבואר בפירוש שחוץ ממה שצריך עור אחד צריך גם דף אחד במזוזה וכדעת רש"י.

[7] הנידון כאן לכאורה רק באיזה צד להניח את המזוזה. אך במרדכי מבואר שיש בזה נפקא מינא נוספת. באופן שהדלת הזאת מפרידה בין דירות של שני אנשים, ויש כאן ספק מי מחוייב במזוזה לדלת זאת. וגם זה נקבע על פי הכר ציר. שזה שהציר אצלו הרי פתח זה הוא כניסה אליו, והוא חייב לשים בו מזוזה והשני פטור.

[8] זהו פירוש רש"י שהנידון כאן הוא שלא להניח את המזוזה בסף, ואחר כך לקבוע אותו בקיר, שזה פסול משום תעשה ולא מן העשוי. והתוס' מפרשים שהיה זה פתח שבין שני בתים, שהוא תלוי בהכר ציר, ועל זה אמר רב נחמן לריש גלותא, שבתחילה יקבע את הדלתות כדי לראות איפה ההיכר ציר, ועל פי זה לקבוע את המזוזה. והרמב"ם (פ"ו ממזוזה ה"א) כתב שבית חייב במזוזה רק אם יש לו דלתות. והכסף משנה (שם ה"ה) הביא תשובת הרמב"ם בזה לחכמי לוניל. וביאר הרמב"ם שמקורו לזה הוא מסוגיא זו. והיינו שרצה ריש גלותא שיקבעו את המזוזות. ואמר רב נחמן שלפני שיש דלתות אין חיוב מזוזה. ולכן צריך קודם לקבוע את הדלתות ורק אחר כך את המזוזות. וכתב הרמב"ם שם בתשובה שזהו גם פירוש הפסוק על מזוזות ביתך ובשעריך. ושעריך הכוונה דלת. וכשאין דלת אין חיוב מזוזה.

[9] תמה בקרן אורה כיון שהייסוד הוא שהמזוזה צריכה להיות זקופה, אם כן מדוע נקטה הגמ' שהפסול הוא בעשאה כנגר. דהיינו שנעץ אותה בעומק הקיר, היה לגמרא לומר הניחה לרוחבה פסולה. שזה קובע את הפסול. מכיון שדינה להיות זקופה.

[10] זוהי דעת רש"י שהכשר מזוזה הוא בזקיפה דווקא [או באלכסון]. אך התוס' הביאו דעת ר"ת הסובר להיפך. שעשאה כנגר היינו זקופה וזה פסול. כי צורת ההנחה היא בשכיבה דווקא, וכן סובר ר"ת גם בספר תורה שצריך להניחו בארון בשכיבה. וכן פרשיות תפילין לר"ת צריך להניחן בבתים כשהן שוכבות.

[11] והתוס' גורסים דהוה בי רב הונא והויא ליה מזוזה. וכתבו התוס' שמשמע מזה שכל הנידון רק על פתח ביתו של רב הונא שהיה הולך ממנו לבית המדרש, ופתח זה חייב במזוזה. אך בית המדרש עצמו וכן בית הכנסת פטורים ממזוזה. והביאו התוס' מחלוקת תנאים בזה אם בית כנסת שאין בו דירה לחזן חייב במזוזה או לא. וכתב הבית יוסף (רפו) שדעת רש"י בסוגיא היא שלא כתוס'. שהרי בתירוץ הגמרא ההוא רגיל הוה. פירש רש"י שרוב הנכנסים לבית המדרש היו מאותו פתח. הרי מבואר שדעת רש"י שהנידון כאן על חיוב מזוזה לבית המדרש. וזה תלוי ברוב הנכנסים לבית המדרש מאיזה פתח הם נכנסים אליו. ואותו פתח שרובם נכנסים בו לבית המדרש חייב במזוזה. ולא כדעת תוס' שהנידון על פתח ביתו של רב הונא. ובמרדכי מחלק, שבית כנסת פטור ממזוזה. ובית מדרש חייב. וביאר הב"ח כי בית כנסת נמצאים בו רק בשעת תפילה ואין זה כמו דירה. מה שאין כן בית מדרש שנמצאים בו כל היום זה נחשב כדירה, וחייב במזוזה.

בטפח הסמוך לרשות הרבים אם כן הייתי אומר שכמה דמרחק [שהוא מרוחק יותר] מפנים הבית הרי זה מעלי [משובח], ויכול להניחה בחוץ ממש, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שהמזוזה צריכה להיות בתוך חלל הפתח עצמו, ולא מבחוץ.

ואמר רב יהודה, אמר שמואל: מזוזה שכתבה על שני דפין — פסולה. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: כתבה על שני דפין והניחה בשני סיפין בשתי מזוזות הפתח — הרי זו פסולה, ונדייק מכאן: הא [הרי] אם היתה מונחת בסף אחד — כשרה, למרות שהיא כתובה על שני דפים! ומשיבים: אין הכוונה שהניחה בשני סיפים ממש, אלא ראויה לשני סיפין קאמר [הוא אומר], שאם היתה כתובה על שני דפים, כך שניתן להפרידם זה מזה לשני סיפין — פסולה, וכדברי רב יהודה בשם שמואל.

ואמר רב יהודה, אמר שמואל: במזוזה, כאשר צריך להחליט באיזה צד קובעים אותה, לפי כיוון הכניסה, שבצד ימין שלו נותנים את המזוזה — הלך אחר היכר ציר. ושואלים: מאי [מה פירוש] היכר ציר? אמר רב אדא: אבקתא, החור שבמפתן שציר הדלת סובב בו, שהוא נמצא בצד שאליו נכנסים. ומסבירים: היכי דמי [כיצד בדיוק הוא הדבר]? באיזה מקרה הוצרכנו להיכר זה — כגון פיתחא דבין תרי בתי [פתח שבין שתי בתים], כגון בין בי גברי לבי נשי [בין חדר האנשים לחדר הנשים], שבמקרה זה לא ברור לנו מהו כיוון הכניסה.

מסופר, ריש גלותא בנא ביתא [ראש הגולה בנה בית חדש], אמר ליה [לו] לרב נחמן: קבע לי מזוזתא [מזוזות] בבית, אמר רב נחמן: תלי דשי ברישא [העמד את הדלתות בתחילה] כדי שאוכל לדעת היכן לשים את המזוזות, לפי מקום צירי הדלתות.

אמר רב יהודה, אמר רב: אם עשאה את המזוזה כמין נגר (בריח) שתחב אותה לחור שבמזוזת השער, או שקבעה על המזוזה כשהיא שוכבת — פסולה. ומקשים: איני [כך הוא]? והא כי אתא [והרי כאשר בא] רב יצחק בר יוסף אמר: כולהו מזוזתא דבי [כל המזוזות שהיו בבית] רבי כמין נגר הוו עבידן [היו עשויות], ועוד אמר: ההיא פיתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא [אותו פתח שנכנס בו רבי לבית המדרש] לא הוה לה [לא היה לו] מזוזה! ומשיבים: ביחס למזוזה שעשאה כמין נגר לא קשיא [אין זה קשה], הא דעבידא כסיכתא [זה שעשויה כמין יתד] שתוחב אותה לעומק המזוזה כשהיא שוכבת — הרי זה פסול, הא דעבידא כאיסתוירא [זה שעשויה כמין קרסול] כלומר, זקופה — הרי זה כשר.

ועל מה שנאמר שהפתח שנכנס בו רבי לבית המדרש לא היה בו מזוזה, שואלים: איני [כן הוא]? והא ההוא פיתחא דהוה עייל בה [והרי אותו פתח שהיה נכנס בו] רב הונא לבי מדרשא [לבית המדרש] והויא לה [והיתה לו] מזוזה! ומשיבים: ההוא [אותו פתח] רגיל הוה [היה], שבו היו רגילים להיכנס כולם לבית המדרש. אבל הפתח של רבי היה פתח צדדי, שהיה מיועד לו בלבד, ולכן היה פטור ממזוזה, שאמר רב יהודה אמר רב: במזוזה הלך אחר הרגיל.

א אמר ר' זירא אמר רב מתנא אמר שמואל: מצוה להניחה את המזוזה בתחלת שליש העליון של הפתח, ורב הונא אמר: מגביה מן הקרקע טפח, או מרחיק מן הקורה של מעלה טפח, וכל הפתח כולו מלמעלה עד למטה כשר למזוזה.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: מגביה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן הקורה טפח, וכל הפתח כולו כשר למזוזה, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: נאמר "וקשרתם לאות על ידך" (דברים ב, ח), ונאמר בסמוך "וכתבתם על מזוזות ביתך" (שם ט), להקישם זה לזה, מה קשירה היא בגובה החלק העליון של היד — אף כתיבה בגובה הפתח דווקא.

ומעתה, בשלמא [נניח] לדעת רב הונא, שאמר שמגביה מן הקרקע טפח או מרחיק מן הקורה טפח — הוא שאמר את דבריו כדעת ר' יהודה, אלא לשמואל שאמר להניחה בתחילת השליש העליון, כמאן [כמי] אמר? לא כר' יהודה ולא כר' יוסי!

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב נתן: לעולם תפרש שאמר את דבריו כשיטת ר' יוסי,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

in the handbreadth adjacent to the public domain, perhaps the further the mezuza is from the inside of the house the better, and one may affix it even fully outside the airspace of the entrance. To counter this, Shmuel teaches us that the mezuza must be within the airspace of the entrance itself.

And Rav Yehuda says that Shmuel says: If one wrote a mezuza on two sheets it is unfit. The Gemara raises an objection from a baraita that teaches: If one wrote a mezuza on two sheets and placed it on the two doorposts of the entrance, it is unfit. The Gemara states the objection: By inference, if the mezuza was affixed on one doorpost, it is fit, despite the fact that it is written on two sheets. The Gemara answers: The baraita is not referring to a case where one affixed the mezuza on two doorposts. Rather, the baraita is saying that if it was written on two sheets in such a manner that it is fit to be affixed to two doorposts, i.e., there is a space between the writing of the first and second passages, so that one can separate the two sheets for different doorposts, it is unfit. This is in accordance with the statement of Rav Yehuda, citing Shmuel.

And Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is that a mezuza must be affixed to the doorpost on its right side, and the right side is determined by the direction from which one enters the room. With regard to a mezuza, when deciding which side is the right side, one should follow the indication of the hinge. The Gemara asks: What is the indication of the hinge? Rav Adda said: The socket into which the hinge is inserted. The room with the socket is considered the inside room, and the mezuza is affixed to the side which is on one’s right when entering that room. The Gemara asks: What are the circumstances, i.e., in what kind of case was this guideline to follow the indication of the hinge necessary? The Gemara answers: This indication is necessary in a case where there is an entrance that is between two houses, e.g., between a room for men and a room for women, as in such a situation the direction of the entrance is unclear.

The Gemara relates: The Exilarch built a new house. He said to Rav Naḥman: Affix mezuzot for me in the house. Rav Naḥman said: First erect the doors, so that I can affix the mezuzot in the appropriate places, according to the placement of the hinges.

Rav Yehuda says that Rav says: If one fashioned a mezuza like a bolt, i.e., he wedged it into a hole in the doorpost of a gate, or affixed it to the doorpost horizontally, it is unfit. The Gemara raises a difficulty: Is that so? But when Rav Yitzḥak bar Yosef came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: All the mezuzot in the house of Rabbi Yehuda HaNasi were fashioned like a bolt, and he also said: That entrance by which Rabbi Yehuda HaNasi entered the study hall did not have a mezuza. The Gemara answers: This is not difficult. This ruling, that it is unfit, is referring to a case where it is prepared like a peg, i.e., he inserted it deep into the doorpost while it was lying horizontally. That ruling, that it is fit, is referring to a case where it is prepared like an ankle [ke’istevira], i.e., it is vertical.

With regard to the second element of Rav Yitzḥak bar Yosef’s statement, that the entrance by which Rabbi Yehuda HaNasi entered the study hall did not have a mezuza, the Gemara asks: Is that so? But what of that entrance by which Rav Huna would enter the study hall, which had a mezuza? The Gemara answers: That entrance was the one through which all were accustomed to enter the study hall. By contrast, the entrance that Rabbi Yehuda HaNasi used was a side entrance, which was designated for him alone. Consequently, it was exempt from the obligation to affix a mezuza, as Rav Yehuda says that Rav says: With regard to a mezuza, follow the entrance that people are accustomed to using.

§ Rabbi Zeira says that Rav Mattana says that Shmuel says: It is a mitzva to place the mezuza at the beginning of the upper third of the doorpost. And Rav Huna says: One raises the mezuza a handbreadth from the ground, or one distances it from the cross beam, i.e., the lintel, a handbreadth, and the entire entrance between those two handbreadths is fit for the placement of the mezuza.

The Gemara raises an objection from a baraita: One raises the mezuza a handbreadth from the ground, or one distances it from the cross beam a handbreadth, and the entire entrance between those two handbreadths is fit for the placement of the mezuza; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: The verse states: “And you shall bind them for a sign upon your arm” (Deuteronomy 6:8), and then it states: “And you shall write them upon the doorposts of your house” (Deuteronomy 6:9). Just as the binding of the phylacteries is performed on the upper part of the arm, so too, the writing, i.e., the placement, of a mezuza must be specifically on the upper part of the entrance.

The Gemara explains the objection: Granted, according to Rav Huna, he states his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; but according to Shmuel, in accordance with whose opinion does he state his ruling? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and it is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.

Rav Huna, son of Rav Natan, said: Actually, Shmuel’s ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

פרש"י בד"ה תלי דשא כו' ולא מן העשוי ואי קבענא כו' הד"א ובד"ה בתחילת שליש כו' יתן המזוזה הס"ד ואח"כ מה"ד מה קשירת כו' מלמטה למעלה הס"ד ואח"כ מה"ד מה קשירות כו' מלמטה למעלה הס"ד ואח"כ מ"ה להרחיקה כו' מן התקרה ולעולם כר' יוסי הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה כתבה על כו' לא צריכא דמעורה כו' ויש לדחות משום דגבי כו' כצ"ל:

בא"ד ובירושלמי משמע דבשני עורות פסולה כו' עכ"ל לכאירה שהירושלמי הוא ראייה לפי' ר"ת אבל במרדכי מפורש שהוא ראיה לפ"ה מדקתני התם בתחילה ב' דפין ולבסוף נקט התם ב' עורות ש"מ שני דפין בעור א' קאמר וא"כ ה"נ הכא דלא נקט אלא ב' דפין בעור א' קאמר וק"ל:

בד"ה הא דעבידא כו' של מלבן וע"כ פר"ת כי סיכתא כו' דשיטה אחרונה לצד רה"ר וראשונה לצד פנים והופך כו' ל"ק מידי דמעומד נמי יש ליישב כו' כצ"ל משום דלכאורה מעומד בעיר א' בד' בתים הוא קשה לעשות רק בדוחק כמ"ש במרדכי ע"ש וק"ל:

תד"ה כתבה. ובירושלמי משמע דבשני עורות פסולה דפריך כו'. ועי' במרדכי שהרר"א אדרבה מביא מזה הירושלמי ראיה לפרש"י מדפריך מעיקרא משני דפין ואח"כ משני עורות. משמע דב' דפין היינו אפי' בעור אחד. והביאו הצ"ק וכן הגר"א ז"ל בסי' רפ"ח סק"ז הניח דבריהם בצ"ע. ולעד"נ דהתוס' מפרשי דהא דקאמר שהספרים נכתבים בשני עורות היינו ע"כ בשני דפין דבדף אחד אפי' ספרים אינן נכתבין בב' עורות כדמסיק הירושלמי שם ודומיא דספרים קאמר דתו"מ א"נ אלא בעור אחד דהיינו בב' דפין. והך מקשה דהוא רי"צ פליג על מקשה ראשון דהוא ריב"ל ע"ש בירושלמי ותבין. ודע שראיתי בתוס' ש"ק שם שהניח בצע"ג דברי הרמ"א ביו"ד סי' ר"פ ס"א דפסק דמותר לדבק עליו (פי' אם נקרע) קלף מבחוץ כו' וכן אם נחסר דבר כותבין על הקלף הדבוק. מהך דירושלמי דבדף אחד אסור ב' עורות ע"ש. ולי לק"מ דכה"ג אשכחן בשופר דדבק שברי שופרות פסול מטעם ב' שופרות וכן נסדק לגמרי ודבקו לפרש"י (ר"ה כז) ואפ"ה ניקב וסתמו במינו כשר (שם):

תד"ה הא. שהשפופרת פתוחה לאורכה ומשני ראשיה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"י איסתוירא היינו מקום חיבור השוק כו'. ע' יבמות דף קג ע"א:

בטפח הסמוך לרשות הרבים. (כדאמר לקמן דקדים פגע במצוה) אם היה עובי החלל ד' טפחים או ה' כגון חומת אבנים יניחנה בחלל טפח הסמוך לרה''ר כדאמר לקמן דקדים פגע במצוה כי אתי לביתיה: כמה דמרחיק. מן הבית טפי מעלי ויניחנה מבחוץ קמ''ל: על שני דפין. חציה בדף זה וחציה בדף זה: בשני סיפין. בשני מזוזות של פתח: ראויה לשני סיפין. שהניח גויל חלק בין דף לדף וראוין לחלק לשתים חציה כאן וחציה כאן: אבקתא. אותו חור שבאיסקופה שציר הדלת סובב בו: היכי דמי. האי הלך אחר היכר ציר דרב יהודה: כגון פתחא דתרי בתי בי גברי ובי נשי. אדם שחולק ביתו חציו להילוך אנשים המחזרין בביתו וחציו לאשתו לעשות מלאכתה בהצנע ויש פתח בין זו לזו ופתח לכל בית לרה''ר ואמרי' לקמן (דף לד.) מזוזה דרך ימין לביאה ולא ליציאה והכא בפתח שבין זו לזו לא ידעינן הי ליחשוב ביאה והי ליחשוב יציאה אי יציאה מהאי להאי ואי מהאי להאי אלא הלך אחר חור שבסף שציר הדלת סובב בו ההוא צד שהחור בו חשיב בית ודרך ימין כשנכנסין בו נותנין מזוזה: תלי דשי ברישא. העמיד הסיפא בבנין תחלה ואח''כ קבעינהו המזוזות דגמרינן מציצית דכתיב בה תעשה ולא מן העשוי ואי קבענא תחילה המזוזה בסיפא והדר הסיפא בבנין הוה ליה עשוי המזוזה קוד' שתבא לידי מצוה: עשאה כמין נגר. שקבעה ותחבה בסף כנגר שתוחבין הנגרין בכותל כזה פסולה. דמצות' לתתה באורך בסף כזה. נגר קביליא: ההוא פתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא. פתח קטן היה לו לרבי אצל מקומו ונכנס ויצא בו כדי שלא יטריח תלמידיו לעמוד בפניו אם יעבור לפניהם: איסתוירא. היינו מקום חיבור השוק והרגל ומעומד הוא כזה כשירה: עבידא כסיכתא. נגר כשל אומנים כזה פסול. ל''א איסתוירא כי היכי דמקום חיבור השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה כך הניחה למזוזה כשירה הואיל וראשה אחד זקוף: רגיל הוה. רוב הנכנסין לבית המדרש באותו פתח: הלך אחר הרגיל. אם יש ב' פתחים לחדר א' באותו פתח שרגיל לצאת ולבא יותר יניח המזוזה: בתחילת שליש העליון. ימדוד מלמטה שני שלישי הפתח ולכשיכנס לתחילת שליש העליון יתן המזוזה: מה קשירת תפילין בגובה הראש. כדאמרי' בהאי פירקא (דף לז.) מקום שמוחו של תינוק רופס: אף נתינת מזוזה בגובה הפתח. ומשמע סמוך לתקרת הפתח יניחנה ולא כשמואל דאמר בתחילת שליש העליון מלמטה למעלה: להרחיקה. כלומר יותר משליש לא ירחיקנה מן התקרה ולעולם כרבי יוסי: מצוה בטפח הסמוך כו'. פירשתי למעלה:
כתבה על שני דפין פסולה. פי' בקונטרס שהניח גויל חלק בין דף לדף ולפירושו יש ליישב בדוחק הניחו בשני סיפין אלא על ב' דפין בשתי חתיכות קאמר כי ההיא דפ''ב דסוטה (דף יח.) דאמר בשני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים והיינו בשתי חתיכות דומיא דגט בפ''ב דגיטין (דף כ:) דבעי רבא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו ופריך תיפוק לי דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' ספרים ומשני לא צריכא דמעורה ועל כרחיך לא מיפסיל לגט בשני דפין בחתיכה אחת דהא אמרינן בפרק בתרא דגיטין (דף פז:) שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני כשר ולא אמרינן דהוי כשני ספרים ופסול ויש לדחות משום דגבי גט כתוב ספר אבל בסוטה כתוב בספר דמשמע בספר המבורר ומיוחד למעוטי ב' דפין אפילו בחתיכה אחת ובירושלמי משמע דבשני עורות פסולה דפריך ולמה לא תנינן שהספרים נכתבין בשני עורות והתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא בעור א'. מ''ר: תלי דשא ברישא. פי' בקונטרס העמיד הסיפין תחילה שאם לא כן ה''ל תעשה ולא מן: העשוי וקשה דהוה ליה למימר קבע סיפי ברישא ועוד לקמן הוה ליה לאיתנויי גבי לא שנו אלא שהעמיד ולבסוף חתך כו' ונראה לפרש דהאי ביתא דבנה ריש גלותא היינו כגון פיתחא בין גברי לבין נשי דסליק מינה ומשום היכר ציר קאמר ליה תלי דשא ברישא. מ''ר: הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא כאיסתוירא. פי' בקונטרס דסיכתא פסולה שתחובה בסף כנגר שתוחבים בכותל איסתוירא מקום חיבור השוק והרגל ומעומד הוא כשירה והשתא בין מעומד בין מושכב תרווייהו מיקריין כמין נגר וקשיא לר''ת דמעומד לאו דרך כבוד הוא וקבורת חמור קרי ליה בהמוכר פירות (ב''ב דף קא.) וספר תורה ולוחות שבארון מושכב ולא מעומד כדמשמע בפ''ק דבבא בתרא (דף יד.) אע''פ שהיו יכולין להניחו מעומד דארון רומו כרחבו ועוד אמרינן בסמוך העמיד לה מלבן של קנים חותך שפופרת ומניחה ואי מעומד יניחנה באחת מן הקנים של מלבן וע''כ פר''ת כי סיכתא מעומד כיתידות המשכן הנועצות בארץ פסולה כאיסתוירא הנתון בשוק לרחבה בלע''ז קבילי''א כשרה ומיהו בפרק מצות חליצה (יבמות דף קג.) דאמרינן האי איסתוירא עד ארעא נחית על כרחין היינו עצם היורד מן השוק עד הרגל ולא קביליא ומיהו הא דאמר בפ''ב דמגילה ירושלמי צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח אין ראיה לפי' הקונטרס דלפירוש ר''ת יש ליישב כגון דשיטה אחרונה לצד רשות הרבים היא וראשונה לצד פנים והופך שמע לצד אויר הפתח וכן פרשיות של תפילין נמי היה אור''ת שמניח מושכב ולא מעומד ומיהו הא דאמרינן לקמן (דף לד:) כתב על עור אחת והניח בארבע בתים יצא לא קשיא מידי דמעומד נמי יש ליישב וקשה לפי' ר''ת מהא דתניא בתוספתא דכלים שפופרת שחתכה ונתן בה את המזוזה ואח''כ נתנה בכותל אע''פ שלא כדרך קבלתה טמאה נתנה בכותל ואח''כ קבע בה המזוזה כדרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה טהורה משמע שהשפופרת סתומה מצד א' ולפי' ר''ת דמפרש כמין נגר פסולה מעומד אבל מיושב כשירה מאי כדרך קבלתה ויש ליישב שהשפופרת פתוחה לאורכה משני ראשיה סתומה ושלא כדרך קבלתה היינו דכפאה על פיה וצ''ע האי דקאמר כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר עבידן משמע אבל שאר מזוזתא דעלמא לא עבידא כמין נגר הלכך נראה בין לפי' הקונטרס בין לפי' ר''ת דכאיסתוירא דכשירה היינו באלכסון לא שוכב ולא זקוף אי נמי כמין נון מחצה שוכב ומחצה זקוף וכן פי' בקונטרס בלשון אחר אבל שאר מזוזתא דעלמא לאו הכי עבידן אלא לפר''ת הויין מיושב ולפי' הקונטרס מעומד ואומר ר''ת צא ולמד דהא מעשה בכל יום כשספר תורה עומד על הבימה הכל עומדין וכששליח ציבור מושיבו הכל יושבין. מ''ר: והא ההוא פיתחא דהוה בי רב הונא והויא ליה מזוזה. מתוך הלשון משמע דווקא פתח הבית שהיה יוצא ממנו לבית המדרש אבל פתח בית המדרש עצמו לא בעי מזוזה ובפ' קמא דיומא (דף יא:) איכא פלוגתא דתניא יכול יהו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים ת''ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו בית ומסיק הא רבי מאיר הא רבנן דפליגי לענין מזוזה לבית הכנסת שאין בה דירה לחזן הכנסת ובמסכת ברכות (דף מז.) נמי משמע דהלכה כמאן דפטר גבי אביי ורבין דהוו אזלי באורחא וכי מטו לבי כנישתא אמר ליה רבין לאביי ליעול מר אמר ליה עד השתא לאו מר אנא א''ל הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה יש בו מזוזה ס''ד אלא בפתח הראוי למזוזה משמע דפתח בית הכנסת פטור ובירושלמי בפרק שני דמגילה משמע דבי מדרשא דרבי חנינא היה בו מזוזה ומונחת כנגד כתיפותיו של אדם מ''ר:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד