דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לג - ב

ומאי תחילת שליש העליון דקא אמר שמואל להרחיקה. והיינו שלא [12] להרחיק את מקום קביעתה של המזוזה מן הקורה של מעלה יותר משליש. [13] דהיינו, שהמקום הנמוך ביותר לקביעת המזוזה הוא בתחילת שליש העליון, ולמטה מזה לא יקבענה. אבל למעלה משליש העליון יכול הוא לקבוע את המזוזה.

אמר רבא: מצוה להניחה את המזוזה בטפח הסמוך לרשות הרבים. וכגון שהיה עובי חלל הפתח ארבעה או חמשה טפחים, שיניחנה בטפח הסמוך לרשות הרבים.

מאי טעמא?

רבנן אמרי, לכן מצותה בטפח הסמוך לפתח כדי שיפגע במצוה מיד בהכנסו בפתח.

רב חנינא מסורא אומר: כי היכי דתינטריה שתשמור המזוזה את כל הבית מן המזיקין, ולכן עדיף לקובעה בטפח הסמוך לחוץ, כדי שגם מקום זה יהיה שמור מן המזיקין.

אמר רבי חנינא: בוא וראה, שלא כמדת כדרך הקדוש ברוך הוא, מדת דרך בשר ודם. מדת בשר ודם, המלך יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו להגן עליו מבחוץ. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא, עבדיו בני ישראל המקיימים מצות מזוזה, יושבים מבפנים, והוא, הקב"ה, משמרן מבחוץ, שנאמר "ה' שומרך, ה' צלך על יד ימינך" ליד המזוזה, שהיא בצד ימין של כניסתו.

דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא: העמיק את החור שבו נקבעת המזוזה טפח [14], וקבע שם את המזוזה, פסולה.

לימא מסייעא ליה לרבא: הניחה למזוזה בפצין בעומק העמוד של הפתח או שטלה עליה שהוסיף לסף מלבן לבינה, דהיינו, שלאחר שקבע את המזוזה בפתח, הוסיף טלאי לעובי הפתח, כך שהמזוזה נמצאת עתה לא על סף הפתח אלא בתוך העומק של סף הפתח, הרי אם יש שם, בעומק הפצין במקום שקבע את המזוזה או באותו טלאי שהוסיף על הסף, טפח, דהמזוזה קבועה עכשיו בעומק הכותל טפח, צריך לקבוע מזוזה אחרת במקום הראוי. ואם לאו, שאין בעומק הפצין או בעובי הטלאי טפח, אינו צריך לקבוע מזוזה אחרת. ומבואר שאם העמיק את המזוזה טפח, קביעת המזוזה פסולה, וכדברי רבא. ודחינן: כי תניא ההיא שאם יש בה טפח פסולה בפתח שאחורי הדלת כגון בבית של עשירים, שדרכם היה לעשות שער גדול שאותו לא פתחו בתדירות, ולידו היה פתח קטן שהיה פתוח תמיד, ומדובר באופן ששני הפתחים פתוחים לכוון אחד. ובתחילת הבנין שלהם לא היה פצים שמבדיל בין שני הפתחים אלא היה פתח אחד רחב ואחר כך קבעו פצים כדי להבדיל בין שני הפתחים. ואם יש בין פתח לפתח טפח דהיינו שעובי הפצים הוא טפח נחשבים שניהם כשני פתחים שונים וצריך מזוזה לכל פתח בנפרד. ואם אין ביניהם טפח מספיק מזוזה אחת לשני הפתחים, כי שני הפתחים נחשבים כפתח אחד.

[ויש מפרשים שמדובר בפצים העומד בקרן זוית ומשמש כעמוד לשני פתחים הנפתחים לשני צדדים ואם יש בעובי העמוד טפח צריך מזוזה לכל פתח, ואם אין בו טפח מספיק מזוזה [15] אחת לשני הפתחים. והאריכו המפרשים בביאור פירוש זה].

ופרכינן: איך אפשר להעמיד את האמור בברייתא "בפצין, או שטלה עליה מלבן", בפתח שאחורי הדלת, הא בהדיא קתני לה בברייתא "פתח שאחורי הדלת אם יש שם טפח צריך מזוזה אחרת. אם לאו, אינו צריך מזוזה אחרת". ומשמע שהרישא לא מדובר באופן זה.

ומשנינן: הברייתא "כיצד" קתני, והיינו, שהסיפא מסבירה את הרישא. וכך הפירוש: הניחה בפצים או שטלה עליה מלבן אם יש שם טפח צריך מזוזה אחרת וכו' כיצד כגון פתח שאחורי הדלת.

תנא: לא מצא עצים לעשות את צורת הפתח ממזוזות עץ, ועשה את צורת הפתח על ידי שהעמיד לה מלבן של קנים, דהיינו שעשה את צורת הפתח ממסגרת של קנים, חותך שפופרת חותך חתיכה מאחד מהקנים החלולים המשמשים לצורת הפתח, ובאותו חלל מניחה את המזוזה.

אמר רב אחא בריה דרבא: לא שנו שכשירה המזוזה באופן כזה אלא שהעמיד קודם את הקנים בתור צורת הפתח, ולבסוף חתך את אחד הקנים, והניחה למזוזה שם.

אבל, חתך קודם את הקנה והניח במקום החתך את המזוזה, ולבסוף העמיד את מלבן הקנים בתור צורת הפתח, פסולה קביעת המזוזה משום "תעשה ולא מן העשוי". [16] שקביעת המזוזה על הקנה כשהיה תלוש ופטור ממזוזה, אינה מועילה, שכל עוד שלא נקבע בתור צורת הפתח, אין חיוב מזוזה. ואמר רבא: הני פיתחי שימאי פתחים מקולקלים, שמחוסרין תיקון, פטורין מן המזוזה. מאי פתחי שימאי? פליגי בה בביאור פתחים אלו, רב ריחומי ואבא יוסי. חד אמר: דלית להו תקרה, משקוף [17] [18], שיש לו לפתח רק שתי מזוזות אך בלי משקוף, או שבמשקוף אבן נכנסת ואבן יוצאת [ופתח צריך שיהיו בו שתי מזוזות ומשקוף כדי להתחייב במזוזה].

וחד אמר: דלית להו שקפי מזוזות, שאין המזוזות [19] ישרות אלא יש בהן אבן נכנסת ואבן יוצאת (רש"י בעירובין).

אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: אכסדרה חצר שיש בה רק שלש דפנות, והדופן הרביעית פתוחה במלואה, ורק למעלה ליד התקרה יש רצועה של הדופן כדי להחזיק את התקרה פטורה מן המזוזה. לפי שאין לה בפתחה פצימין עמודים. ופתח כזה הפתוח במלואו, בלי מזוזות הסוגרות את מקצת הפתח, אינו נחשב כפתח להתחייב במזוזה.

והוינן בה: משמע, הא יש לה לאכסדרה פצימין חייב במזוזה!? והרי פצימין אלו לחיזוק התקרה הוא דעבידי [נעשו], ולא לשם פתח, ואם כן אינם נחשבים כפצימין המחייבים את הפתח במזוזה!?

ומשנינן: הכי קאמר רב חסדא: אכסדרה אף על פי שיש לה פצימין פטורה מן המזוזה, משום שאין עשויין הפצימין אלא לחיזוק לתק רה.

אמר אביי: חזינא להו לאיספלידי דבי מר, ראיתי את האכסדראות של בית רב, דאית להו פצימי [פצימין], ולית להו מזוזתא.

קסבר רב דהפצימין לחיזוק תקרה הוא דעבידי, ולכן אינם נחשבים כפצימין המחייבים את הפתח במזוזה.

מיתיבי: בית שער [בית קטן שהשומר יושב בו בצד שער החצר], וכן אכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה מדרבנן. [20] וקשה על אביי שפטר אכסדרה ממזוזה.

ומשנינן: ההיא אכסדרה דקתני חייבת מיירי באכסדרה דבי רב שיש לה ארבע דפנות, אלא שאינן מגיעות לסכך [ולכן נקרא מקום זה בשם אכסדרה כיון שאין הדפנות מגיעות לסכך].

ופרכינן: אכסדרה דבי רב כאינדרונא [כחדר] מעלייתא [רגיל] הוא, שדפנותיה גבוהות עשרה טפחים, ומה החידוש בזה שהיא חייבת במזוזה, והרי חיובה הוא מדאורייתא!?

ומשנינן: זה שכתוב בברייתא שחייבת מדובר באכסדרא רומיתא שמוקפת בחלונות המגיעים עד למחיצות, והחידוש הוא שאף על פי שאין המחיצות מגיעות עד התקרה, חייבת היא במזוזה.

אמר רחבה אמר רבי יהודה: בי הרזיקי חייב בשתי מזוזות.

מאי בי הרזיקי?

אמר רב פפא סבא משמיה דרב: בית שער בית קטן הפתוח בפתח אחד לחצר, ודרכו נכנסים מהחצר. ובתים פתוחים לבית שער לשער שני, ומהבית שער נכנסים לבתים. וכיון שהבית שער משמש גם לבתים וגם לחצר, לכן שני [21] פתחיו חייבין [22] במזוזה.

תנו רבנן: בית שער הפתוח לגינה ולקיטונית [חדר קטן. והיינו שהבית שער היה באמצע והיה לו פתח אחד לחדר ופתח אחד לגינה], רבי יוסי אומר: הבית שער נידון כקיטונית וכמקום הנפרד מהגינה, ודנים את הבית שער כמשמש לקיטונית וחייב במזוזה.

וחכמים אומרים שהבית שער נידון כאויר הגינה וכחלק בלתי נפרד ממנה, ואינו חייב במזוזה.

ומפרשינן: רב ושמואל דאמרי תרוייהו מגינה לבית, אותו פתח שמהגינה לבית שער, וכשהוא פותח את הדלת ההיכר ציר נמצא לצד הבית, כולי עלמא לא פליגי דחייב במזוזה.

מאי טעמא? שכיון שהיכר הציר הוא לכיוון הבית אם כן הפתח הזה כביאה דבית היא.

כי פליגי רבי יוסי וחכמים מבית לגינה כשההיכר ציר הוא לגינה, מר רבי יוסי סבר קיטונית עיקר וחייב הבית שער במזוזה ואף על פי שההיכר ציר הוא לכיוון הגינה, כיון שעיקר הבית שער נעשה עבור הקיטונית ואם כן כולו נחשב כפתח של הבית [ומה שאמרנו למעלה שההיכר ציר קובע, זה דווקא בפתח שבין שני בתים דשניהם שוים בחשיבותם, אבל כאן ודאי שהקיטונית חשובה יותר מהגינה].

ומר חכמים סברי גינה עיקר ופטור הבית שער ממזוזה, כיון שההיכר ציר לכיוון הגינה, ולכן נחשב פתח הבית שער כפתח של הגינה שהיא מקום הפטור ממזוזה.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: פירשו באופן הפוך את מחלוקת רבי יוסי וחכמים:

מבית לגינה כשההיכר ציר הוא לכיוון הגינה, דכולי עלמא בין רבי יוסי ובין חכמים לא פליגי דפטור הבית שער ממזוזה.

מאי טעמא? משום שהבית שער פיתחא דגינה הוא שההיכר ציר הרי הוא בצד הגינה.

כי פליגי רבי יוסי וחכמים, מגינה לבית כשההיכר ציר הוא לכיוון הבית.

מר רבי יוסי סבר דהבית שער ביאה דבית הוא, שהלא ההיכר ציר הוא לכיוון הבית.


הערות

[12] כך פירש רש"י, אבל הרמב"ם כתב (פ"ו ממזוזה הי"ב) וז"ל והיכן קובעים את המזוזה בתוך חלל של פתח בטפח הסמוך לחוץ בתחלת שליש העליון של גובה השער. ואם קבעה למעלה מזה כשירה והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח. וכו' עכ"ל. מבואר ברמב"ם שלכתחילה צריך לקבוע את המזוזה בתחילת שליש העליון. ובדיעבד כשר גם למעלה מזה. ופירש הרמב"ם את דברי שמואל מצווה להניחה בתחילת שליש העליון, שלכתחילה צריך להניח דווקא שם, ובדיעבד אם הניח למעלה כשירה. ובתירוץ הגמ' כאן להרחיקה, מפרש הרמב"ם שצריך להרחיקה לכתחילה עד שליש הפתח. אך דעת רש"י והרא"ש לא כך. והם מפרשים ששמואל רק פסל למטה משליש הפתח. אבל מהשליש ולמעלה הכל כשר לכתחילה. ודעת הרמב"ם שצריך להרחיק את המזוזה מן המשקוף טפח, והרא"ש חולק וסובר שאפשר לקובעה למעלה עד המשקוף. וביאר הבית יוסף (רפט), ששיעור זה של טפח למטה מהמשקוף. אמר אותו רבי יהודה, אך ההלכה היא כדעת רבי יוסי האומר מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה. ורבי יוסי לא הזכיר שצריך להנמיך טפח, וזוהי דעת הרא"ש שכשר גם בטפח העליון כיון שההלכה היא כרבי יוסי. אך דעת הרמב"ם היא, שמכיון שלא חלק על זה רבי יוסי בפירוש, מוכח שגם הוא מודה שצריך להנמיך טפח. והוסיף עוד הבית יוסף, שהרי רבי יוסי לומד מתפילין שהם בגובה. והרי גם תפילין לא מניחם אותם במקום הגבוה ביותר בראש, אלא קצת נמוך יותר. והוא הדין במזוזה שלומדים מתפילין, גם כן צריך להנמיך קצת ולא להניח בטפח העליון.

[13] התוס' הביאו מהירושלמי, שכאשר הפתח גבוה מניח את המזוזה כנגד כתפיו. אף על פי שזה למטה משליש הפתח. וסיימו שהירושלמי חולק על הבבלי הזה, כי לבבלי צריך דווקא עד שליש הפתח. אך במרדכי מבואר שאין כאן מחלוקת בין הבבלי לירושלמי. וגם הבבלי מודה שכשיש פתח גבוה מניחים את המזוזה בגובה הכתפיים כדי שיראו אותה. והרמב"ם (פ"ו ממזוזה הי"ב) הביא את דין הגמרא שאפשר להניח עד שליש הפתח. והראב"ד השיג שכאשר הפתח גבוה מניחים כנגד הכתפיים. וכתב המגדל עוז שטעמו של הרמב"ם הוא שמכיון שהבבלי לא חילק בין פתח גבוה לנמוך, מוכח שתמיד אפשר רק עד שליש הפתח ולא כדעת הירושלמי. נמצא שמחלוקת הרמב"ם והראב"ד היא כמחלוקת התוס' והמרדכי, אם יש כאן מחלוקת בבלי וירושלמי בדין פתח גבוה [כך דעת תוס' והרמב"ם] או שגם הבבלי מודה לירושלמי בזה [דעת המרדכי והראב"ד].

[14] והשפת אמת מסתפק בזה, אולי הפסול הוא רק כשכל המזוזה לפנים מהטפח החיצון, אבל אם המזוזה עדיין בתוך הטפח החיצון הרי זה כשר. אך סיים שלשון הגמרא העמיק לה טפח, משמע שהגומא היתה טפח, ומכל מקום פסול כיון שהמזוזה בקצה הטפח החיצון. [לצד פנים].

[15] המרדכי וכן בשיטה מקובצת (אות ג') תמהו על רש"י בזה, שהרי לפתח השני המזוזה עומדת משמאל. ואם כן אפילו אם אין טפח בין שני הפתחים, איך מועילה המזוזה לפתח השני, והרי המזוזה צריכה להיות דווקא בימין. ולכן פירש המרדכי שמדובר כאן באופן כזה, שפתח אחד משמש לכניסה לבית. והפתח השני משמש לכניסה לחדר חיצון שמחוץ לבית, ואם כן המזוזה הקבועה בפצים היא באמת בימין הכניסה לשני הפתחים. אך דעת רש"י היא, ששני הפתחים הם לכניסה לבית. ומכל מקום המזוזה שעל האחד בימין, מועילה גם לפתח השני שהמזוזה בשמאלו. וביאר הדרישה (סי' רפו) שסברת רש"י היא, שכיון שנקבעה המזוזה כדין בימין הפתח האחד. שוב היא מועילה לפטור את הפתח השני גם כן. כיון שהם כפתח אחד. ואף על פי שהיא בשמאלו אין זה חסרון. כיון שהיא קבועה כדין בימין הפתח השני. והט"ז תמה מאד, שהרי יש לפרש ברש"י כפשוטו שקובע מזוזה אחת והיא בימין לשני הפתחים. כגון שפתח אחד בדרום והשני במערב, וכשקובע מזוזה בימין הפתח הדרומי. הרי היא גם לימין הפתח המערבי, ומהיכן הוכיחו הראשונים ברש"י שלפתח השני נמצאת המזוזה בשמאל?

[16] והגרע"א בהגהות לשו"ע (רפ"ט ס"ה) הביא מתשובת מהר"א ששון, שאם קבע את המזוזה בקנה כשהוא מחובר בכותל. ואחר כך פירק אותו ושוב חזר וחיברו בכותל. גם באופן זה פסול משום תעשה ולא מן העשוי. וכתב הגרע"א שלדעת המגן אברהם יש בזה חילוק. שאם יעביר את הקנה לבית אחר, בזה יהיה פסול תעשה ולא מן העשוי, אך אם יחזירנו לבית הראשון, הרי הוא כשר, ואין פסול תעשה ולא מן העשוי, כיון שתחילתו בכשרות.

[17] כתב הרמב"ם (פ"ו ממזוזה ה"ד) וז"ל בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן, וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף, אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יותר חייב במזוזה. ואם כין בהם עשרה טפחים פטורים מפני שאין לו משקוף. עכ"ל. והיינו שאם המשקוף עגול הרי זה תלוי. אם המזוזות גבוהות עשרה טפחים חייב במזוזה. ואם אין בהם גובה עשרה טפחים פטור ממזוזה. והטעם בזה כתב הרמב"ם מפני שאין לפתח משקוף. ותמה בזה הכסף משנה, אם סובר הרמב"ם שמשקוף מעוגל אין לו דין משקוף, אם כן אפילו כשיש במזוזות גובה עשרה טפחים שיהיה פטור ממזוזה, ואם יש למעוגל דין משקוף, מדוע כשאין במזוזות עשרה טפחים פטר הרמב"ם ממזוזה מפני שאין לו משקוף וביאר הגר"ח שמשקוף מעוגל אפשר לדון אותו בשני אופנים. או לדון אותו כמשקוף, או מכיון שהוא מעוגל והמשך למזוזות הרי הוא נידון כמזוזה. ולכן, כשיש במזוזות גובה עשרה טפחים, דנים את המשקוף המעוגל למשקוף, וחייב הפתח במזוזה. אך כשאין במזוזות גובה עשרה טפחים, ואין בהם השיעור הנצרך לחיוב מזוזה, הרי אנו צריכים לדון את המשקוף למזוזה כדי להשלים את המזוזות לגובה עשרה טפחים. וממילא נמצא שאין לפתח משקוף, ואלו הם דברי הרמב"ם.

[18] עוד פירש רש"י, שהכוונה שלבית צריך להיות תקרה, ואם אין לבית תקרה פטור ממזוזה. וכן דעת הרמב"ם. והתוס' כאן הקשו על זה, שהרי שערי חצירות חייבים במזוזה. ולחצירות הרי אין תקרה ומכל מקום מבואר שחייבות במזוזה. והרא"ש (הלכות מזוזה סי' יא) תירץ את קושיית התוס'. שחצר כך דרכה שאין לה תקרה. ולכן חייבת במזוזה אף שאין לה תקרה. אבל בית דרכו שיש לו תקרה, ואם אין לבית תקרה הרי זה בית מקולקל [שימאי] ופטור ממזוזה. והבית יוסף (רפו יד) הביא בשם רבינו מנוח לתרץ את הקושיא, שהחיוב של שערי חצירות הוא מכיון שדרכם נכנסים לבית, וכיון שהבית מקורה שוב שער החצר המוביל אליו חייב במזוזה. אבל בית בלי תקרה אינו בית ואינו חייב במזוזה. וגם שער החצר של בית כזה אכן פטור ממזוזה כיון שאינו מוליך לבית מקורה.

[19] כתב החזו"א שפתח שמזוזת ימין שלו טובה, ואילו מזוזת שמאל אבן יוצאת ואבן נכנסת [שימאי]. הרי פתח זה תלוי במחלוקת הפוסקים בדי פתח שיש לו רק מזוזת ימין אם חייב במזוזה. ולדעות שמספיק מזוזת ימין בלבד לחיוב מזוזה, הוא הדין כאן שמזוזת ימין עשויה כדין ומזוזת שמאל היא מקולקלת, גם כן יהא חייב הפתח במזוזה.

[20] כך פירש רש"י. ומה שהכריח את רש"י לזה שהחיוב רק מדרבנן, כי התוס' כאן הקשו מהגמרא ביומא שמבואר שם שיש דרשה שבית שער אכסדרה ומרפסת פטורים ממזוזה. ותירצו התוס' שמדאורייתא פטורים, ובסוגיא כאן שכתוב שחייבים זה רק מדרבנן. וזוהי גם דעת רש"י שפירש שהחיוב של בית שער אכסדרה ומרפסת במזוזה הוא מדרבנן. אך התוס' הביאו את דברי הרי"ף המתרץ שכאן מדובר שהם פתוחים לבית. ובאופן כזה כיון שדרכם נכנסים לבית הם חייבים מדאורייתא. והגמ' ביומא מדברת באופן שאינם פתוחים לבית ולכן פטורים.

[21] וכתב הטור (רפו) שחוץ משני פתחים אלו, גם פתח הבית שער לרשות הרבים חייב במזוזה.

[22] הקשה המרדכי מה החידוש בזה. הרי זהו הדין בכל בית שער שהוא חייב במזוזה. ותירץ בשם ר"י שמדובר שהוא רגיל להשתמש בפתח אחד יותר מהשני. וזהו החידוש שמכל מקום חייב במזוזה. [וביאר שם מדוע אכן זה שונה מהדין שהולכים אחרי הרגיל]. וכתב החזו"א שכוונתו היא, שהפתח מרשות הרבים לבית שער הוא רגיל יותר מאשר הפתח שמהחצר לבית שער.

ומאי [ומה פירוש] תחילת שליש העליון דקא אמר [שהוא אומר]? כוונתו להרחיקה, שלא להרחיקה מן הקורה של מעלה יותר משליש גובה הפתח.

אמר רבא: מצוה להניחה את המזוזה בפתח, בטפח הסמוך לרשות הרבים. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? רבנן אמרי [חכמים אומרים]: כדי שיפגע במזוזה מיד, שמיד שנכנס לפתח הבית יפגוש במצוה. רב חנינא מסורא אומר: כי היכי דתינטריה [כדי שתשמור אותו] המזוזה מבחוץ, כמו מה ש

אמר ר' חנינא: בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם — המלך יושב מבפנים ועם (עמו, עבדיו) משמרין אותו מבחוץ, ואילו מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן, ישראל עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ על ידי המזוזה, שנאמר: "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" (תהלים קכא, ה).

דרש ברבים רב יוסף בריה [בנו] של רבא משמיה [משמו] של רבא: אם העמיק לה טפח, הכניס את המזוזה בעומק טפח במזוזת הפתח — הרי היא פסולה. ומציעים: לימא מסייעא ליה [האם נאמר שמסייעת לו] הברייתא, ששנינו בה: הניחה בפצין כלומר, בעומק מזוזת העץ של הפתח, או שלאחר שקבעה בפתח טלה עליה מלבן, הוסיף לפתח מסגרת פנימית שמכסה את המזוזה, אם יש שם עומק טפח — צריך מזוזה אחרת, אם לאו — אינו צריך מזוזה אחרת!

ודוחים: כי תניא ההיא [כאשר שנויה הברייתא ההיא], הרי זה בפתח שאחורי הדלת שיש פתח נוסף מעברו השני של הפצים, ופצים זה משמש לשני הפתחים, ובאה הברייתא לומר שאם יש בעובי הפצים טפח — כל פתח חשוב לעצמו, וצריך ליתן מזוזה לכל אחד מהם.

ומקשים: הא בהדיא קתני לה [הרי במפורש שנינו] הלכה זו בהמשך אותה ברייתא: פתח שאחורי הדלת, אם יש שם טפח — צריך עוד מזוזה אחרת, ואם לאו — אינו צריך מזוזה אחרת! ומשיבים: כיצד קתני [הוא שונה], כלומר, אין שם שני דינים, אלא דין אחד שהברייתא ממשיכה ומפרשת: באיזה מקרה שנינו שאם יש שם טפח צריך מזוזה אחרת וכו' — כגון פתח שאחורי הדלת.

ועוד בענין קביעת המזוזה, תנא [שנה החכם]: העמיד לה בפתח מלבן של קנים, ואינו יכול לקבוע את המזוזה במסמרים לקנים — חותך מעין שפופרת מן הקנה הימני ומניחה את המזוזה במקום אותה שפופרת. אמר רב אחא בריה [בנו] של רבא: לא שנו שעושים כן, אלא במקרה שהעמיד את המלבן תחילה ולבסוף חתך שפופרת והניחה למזוזה, אבל אם קודם שהעמיד את המלבן חתך ממנו שפופרת והניח במקומה מזוזה, ולבסוף העמיד את המלבן בפתח — פסולה, כי נאמר "תעשה" — ולא מן העשוי, וכאן נתן את המזוזה במלבן קודם שנתחייב במזוזה.

ואמר רבא: הני [אותם] פיתחי שימאי [פתחים שימאים, פגומים] פטורין מן המזוזה. ושואלים: מאי [מה הם] פיתחי שימאי? פליגי בה [נחלקו בכך] רב ריחומי ואבא יוסי, חד [אחד מהם] אמר: דלית להו [שאין להם] תקרה כלל, וחד [ואחד מהם] אמר: דלית להו שקופי [שאין להם משקוף].

אמר רבה בר שילא, אמר רב חסדא: אכסדרה (מבנה בכניסה לבית, שפרוץ לגמרי מצידו הקדמי) פטורה מן המזוזה, לפי שאין לה פצימין מכאן ומכאן. ושואלים: הא [הרי] אם יש לה פצימין חייב? הרי הפצימים הללו אינם לשם פתח, אלא לחיזוק תקרה הוא דעבידי [שעשויים]!

ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: אף על פי שיש לה פצימין — פטורה, לפי שאין עשויין לשם פתח אלא לחיזוק לתקרה. ובדומה לכך אמר אביי: חזינא להו לאיספלידי דבי מר [ראיתי את האכסדראות של בית אדוני, רבה] דאית להו פצימי ולית להו מזוזתא [שיש להן פצימים ואין להם מזוזות], קסבר [כסבור הוא]: לחיזוק תקרה הוא דעבידי [שעשויים].

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: בית שער (מבנה בכניסה לחצר) וכן אכסדרה או מרפסת — חייבין במזוזה! ומשיבים: שם מדובר באכסדרה דבי [של בית] רב, שהיא סגורה מכל הצדדים וגם בכיוון הכניסה, אלא שהדפנות אינן מגיעות עד לתקרה. ומקשים: אכסדרה דבי [של בית] רב כאינדרונא מעלייתא [כחדר מעולה] הוא, ואין מקום להגדירה כאכסדרה לענין זה! אלא מדובר שם באכסדרה רומיתא [רומאית], שאף על פי שעשויה חלונות חלונות, ולא כתלים ממש, חייבת במזוזה.

אמר רחבה, אמר רב יהודה: בי הרזיקי חייב בשתי מזוזות. ושואלים: מאי [מה פירוש] בי הרזיקי? אמר רב פפא סבא [הזקן] משמיה [משמו] של רב: בית שער הפתוח לחצר ובתים פתוחין גם כן לבית שער, והוא צריך לשתי מזוזות, אחת לכניסה מן החצר אל תוכו, ואחת לכניסה ממנו לבתים.

תנו רבנן [שנו חכמים]: בית שער הפתוח מצד אחד לגינה שהיא פטורה ממזוזה, ומצד שני לקיטונית (חדר קטן) שחייבת במזוזה — ר' יוסי אומר: נידון כקיטונית וצריך מזוזה, וחכמים אומרים: נידון כבית שער של הגינה, ופטור ממזוזה. ובפירוש מחלוקת זו נחלקו אמוראים. רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: בפתח שבו נכנסים מגינה לבית, כלומר, בפתח של בית השער לקיטונית — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שהוא חייב במזוזה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דרך ביאה לבית היא, והבית חייב במזוזה.

כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בפתח מבית לגינה כלומר, בפתח של בית השער לגינה, מר סבר [חכם זה, ר' יוסי, סבור]: קיטונית שבית השער פתוח אליה היא עיקר, ומשום כך רואים את הפתח שבין הגינה לבית השער כפתח הבית, ולכן הוא חייב במזוזה, ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור]: הגינה עיקר בפתח זה, והיא אינה צריכה מזוזה.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: הפתח מבית לגינה כלומר, הפתח שבין בית השער לגינה — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שהוא פטור ממזוזה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? פיתחא [פתח] של הגינה הוא. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בפתח מגינה לבית, כלומר, בפתח שבין בית השער לקיטונית, מר סבר [חכם זה, ר' יוסי, סבור]: ביאה של הבית הוא, וחייב במזוזה, ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור]: כולה

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and what is the meaning of the phrase: The beginning of the upper third of the entrance, that Shmuel says? This is referring to the maximum distancing of the mezuza from the doorframe, i.e., that one should not distance it from the upper cross beam more than one-third of the height of the entrance.

§ Rava says: It is a mitzva to place the mezuza in the handbreadth adjacent to the public domain. The Gemara asks: What is the reason for this? The Rabbis say that it is in order that one encounter the mezuza immediately upon one’s entrance to the house. Rav Ḥanina from Sura says: It is in order that the mezuza protect the entire house, by placing it as far outside as one can.

The Gemara adds: Rabbi Ḥanina says: Come and see that the attribute of flesh and blood is not like the attribute of the Holy One, Blessed be He. The attribute of flesh and blood is that a king sits inside his palace, and the people protect him from the outside, whereas with regard to the attribute of the Holy One, Blessed be He, it is not so. Rather, His servants, the Jewish people, sit inside their homes, and He protects them from the outside. As it is stated: “The Lord is your keeper, the Lord is your shade upon your right hand” (Psalms 121:5).

Rav Yosef, son of Rava, taught in the name of Rava: If one dug one handbreadth deep into the doorpost and placed a mezuza there, it is unfit. The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports his ruling: In a case where one affixed a mezuza deep in the wooden doorpost of an entrance, or after placing it in the entrance one added [tala] an inner framework [malben] to it that covers the doorpost, if there is a depth of one handbreadth there, one requires another mezuza, but if not, one does not require another mezuza.

The Gemara deflects the support: When that baraita is taught, it is referring to an entrance that is behind the door, i.e., there is another entrance on the other side of the framework, which serves for both entrances. The baraita is teaching that if the framework is one handbreadth thick, then each side is considered a separate entrance, and each requires its own mezuza.

The Gemara raises a difficulty: But the same baraita teaches explicitly this ruling of the case of another entrance: With regard to an entrance that is behind the door, if there is a depth of one handbreadth there, one requires another mezuza, but if not, one does not require another mezuza. The Gemara explains: This clause of the baraita is teaching which case is the subject of the previous clause, i.e., the baraita does not state two halakhot but only one, which it explains as it proceeds: In what case is it taught that if there is a depth of a handbreadth there, one requires another mezuza? It is taught in the case of an entrance that is behind the door.

§ It is taught in a baraita with regard to the affixing of a mezuza: If one positions a mezuza in an entrance which was a framework of reeds, to which one cannot affix the mezuza with nails, he carves a kind of tube from the reed on the right side and places the mezuza in that tube. Rav Aḥa, son of Rava, says: They taught that one may affix the mezuza in this manner only in a case where one positioned the framework in its place first, and ultimately carved a tube and then placed the mezuza in it. But if before positioning the framework one carved a tube and placed the mezuza in it, and ultimately positioned the framework, the mezuza is unfit. This in accordance with the principle stated with regard to objects used for mitzvot: Prepare it, and not from what has already been prepared. In this case he affixed the mezuza before the obligation took effect with regard to the framework.

And Rava says: With regard to these broken entrances [pitḥei shima’ei], which lack the proper form of doorways, one is exempt from the obligation of placing a mezuza. The Gemara asks: What are broken entrances? Rav Riḥumi and Abba Yosei disagree with regard to this. One says that they do not have a proper ceiling, and one says that they do not have lintels [shakofei] above the openings.

Rabba bar Sheila says that Rav Ḥisda says: With regard to a portico, i.e., a structure at the entrance to a house that is entirely open on its front side, one is exempt from the obligation of placing a mezuza, because it does not have doorposts [patzimin] on its sides. The Gemara questions this reason: This indicates that if it has doorposts, one would be obligated to place a mezuza. But that is not logical, as these doorposts are not there to serve as an entrance; rather, they are made to strengthen the ceiling. In that case, why should one be obligated?

The Gemara answers: This is what Rav Ḥisda is saying: Even if it has doorposts, one is exempt from the obligation to place a mezuza there, because they are made only to strengthen the ceiling, not as an entrance. Similarly, Abaye said: I saw the porticos [le’ispelidei] of the house of the Master, Rabba, that they had doorposts but they did not have mezuzot. Rabba evidently holds that its doorposts are made to strengthen the ceiling.

The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to a gatehouse, a portico, and a balcony, one is obligated to place a mezuza. The Gemara answers: The halakha of the baraita is stated with regard to a specific type of portico, the portico of a study hall, which is closed on all sides, but its walls do not reach the ceiling. The Gemara raises a difficulty: A portico of a study hall is like a full-fledged room [inderona], and therefore it should not be labeled a portico with regard to the halakhot of mezuza. The Gemara answers: The halakha of the baraita is stated with regard to a Roman portico, which is more open than the portico of a study hall, as it is built with many windows instead of proper walls. The baraita is teaching that one is obligated to place a mezuza on this type of portico.

§ Raḥava says that Rav Yehuda says: With regard to a bei harziki, one is obligated to place two mezuzot. The Gemara asks: What is a bei harziki? Rav Pappa the Elder says in the name of Rav: It is a gatehouse that opens to a courtyard, and houses also open directly to the gatehouse. It requires two mezuzot, one for the entrance from the courtyard to the gatehouse, and one for the entrance from the gatehouse to the houses.

The Sages taught in a baraita: With regard to a gatehouse that has two entrances, as it opens both to a garden, which is exempt from a mezuza, and to a small room [ulekitonit], Rabbi Yosei says: Its halakhic status is like that of a small room, and it requires a mezuza, and the Rabbis say: Its halakhic status is like that of a gatehouse, and it does not require a mezuza. There is a difference of opinion among amora’im with regard to this dispute. Rav and Shmuel both say: With regard to the entrance through which one enters from the garden to the house, i.e., the entrance of the gatehouse to the small room, everyone agrees that one is obligated to place a mezuza. What is the reason? It is the way of entering the house, and the house requires a mezuza.

Rav and Shmuel continue: When they disagree it is with regard to the entrance through which one enters from the house to the garden, i.e., the entrance of the gatehouse to the garden. One Sage, Rabbi Yosei, holds that the small room into which the gatehouse opens is the main area, and therefore the gatehouse, which is used for entering the small room, is considered like a regular gatehouse to a house, and all its entrances require a mezuza. And one Sage, the Rabbis, hold that the garden is the main area, and therefore this entrance does not require a mezuza.

Conversely, Rabba and Rav Yosef both say: With regard to the entrance through which one enters from the house to the garden, i.e., the entrance between the gatehouse and the garden, everyone agrees that one is exempt from placing a mezuza. What is the reason? It is the entrance to the garden, and the garden does not require a mezuza. When they disagree it is with regard to the entrance from the garden to the house, i.e., the entrance between the gatehouse and the small room. One Sage, Rabbi Yosei, holds that it is the way of entering the house, and the house requires a mezuza, and one Sage, the Rabbis, holds that the entire

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

פרש"י בד"ה בפתח שאחורי הדלת כגון שיש במקצוע כו' והבדיל את הבדלתו פי' אחר שדרך עשירים כו' עכ"ל כצ"ל ובת"י קשה היכא משכחת לה שיהא לימין לזה ולזה וי"ל שהוא פתוח לרה"ר והשני לצד הדלת פתוח לחצר הוי ביאה לזה ולזה עכ"ל אבל לפי' שני לא יתיישב בזה ועיין במרדכי וק"ל:

בד"ה כיצד קתני כו' טפח כו' כגון פתח שאחורי הדלת הס"ד:

בד"ה אבל חתך כו' העמיד המלבן בצידה לא משום כו' ובד"ה ההיא דקתני כו' שיש לה ד' דפנות כו' כצ"ל ובד"ה מגינה לבית באותו פתח שבין הגינה לבית כו' כל הדברים בפירושו מגומגמים ובפרש"י שבאלפסי כתב ול"נ איפכא מגינה לבית היינו פתח הקיטונית שהבאים מן הגינה כו' ע"ש באורך וק"ל:

בד"ה ל"א ועיקר כו' ה"מ דבין תרי בתי דתרווייהו עיקר אבל הכא עיקר קיטונית ולשמה נעשה וחייב גינה עיקר ולשמה נעשה לשומר ופטור הס"ד ואח"כ מ"ה והלכתא כרב ושמואל לחומרא ומצריך מזוזה לתרוייהו דס"ל כר"י עכ"ל:

תוס' בד"ה אספלידי כו' טרקלין נאה ובערוך כו' וליבני ועוד קאמרינן כו' הד"א כצ"ל:

בד"ה אכסדרה ומרפסת חייבין כו' עכ"ל כצ"ל:

מדת ב"ו כו' והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' ישמרך וגו'. כפרש"י יד ימינך שהמזוזה היא מימין ביאה. ואמר יומם השמש וגו' לפי שכל המאורעות רעות הבאות בעולם נתנו ביד מזלות השמים שעיקרם חמה ולבנה וכוכביהם והם המתנגדים לאומה הישראלית כמו שאמרו אין מזל לישראל על כן אמר שבמצות המזוזה השמש והירח לא יככה כי ה' ישמרך מכל רע שיתעורר מהם לבא עליך ולפי שאמר בענין שבהיותך בפנים ישמרך הקב"ה מבחוץ דהיינו יד ימינך ימין ביאתך לבית ושמא תאמר בצאתך לא יהיה שומרך ע"כ אמר ה' ישמר צאתך ובואך וגו' שישמור במצות מזוזה צאתך דהיינו מבחוץ כמו בבואך מבפנים ודו"ק:

רש"י ד"ה [ההיא דקתני חייבת כו'. וד"ה באכסדרא רומיתא כו'. בב"ב פי' להיפך ע"ש] :

רש"י ד"ה מגינה לבית. שבו נכנסין מן הגינה כו' כשרוצים ליכנס לקיטונית ולהב' (רצה לומר לפתח השני) קרי ליה כו'. כ"נ דצ"ל:

גמ' פליגי בה רב רחומי כצ"ל:

(לג ב) פליגי בה ר' ריחומי ור' אסי.—מבואר בארש"ג שביוחסין [עמ' 70 - נוסח ספרד] שמרבנן סבוראי היו "כגון [רב] רחומי ורבה ורב יוסף [ורב אחאי] מבי חתים דאמרינן בהמביא גט ממדינת הים (גטין ז א) וצקלג וכו'". והנה לפנינו בגיטין שם הנוסח "ר' אחא מבי חוזאה", אבל בערוך ע' צקלג מבואר שלפניו היה הנוסח בגיטין שם "רב אחא מבי חתים". ונראה להגיה "ורבה יוסף" (פי' רבה הוא שם תואר כמו רב). וראה ביוחסין ריש מאמר ג': "הדור הראשון הוא רבה בר יוסף הוא ראש רבנן סבוראי ויש נוסחא ר' יוסף". וגם ביסוד עולם כתב: "ומגדולי הדור הראשון היה רבה בר יוסף", אבל בקבלת הראב"ד: "הדור הראשון רב יוסי הוא ראש רבנן סבוראי". עוד כתבו הראב"ד ויוחסין ויסוד עולם: "הדור השני מרבנן סבוראי רב אחא בר הונא". נראה ברור שהוא רב אחא מבי חתים שבארש"ג; וע"פ זה אנו אומרים דרב ריחומי ורב יוסף דהכא הם הם רבנן סבוראי הנ"ל*שוב מצאתי בדורות הראשונים ח"ג צד 6, שכבר העיר עליהם, שהם מרבנן סבוראי ותו לא מידי. [ועי' גם הערת רב"מ לוין בארש"ג עמ' 70.]. עוד יש בעירובין (עא ב): "פליגי בה רב נחומי ורבה", וברא"ש שם פ"ו סי' יז: "רב רחומי ורבה בר יוסף", וכ"ה בתלמוד דפוס שלוניקי שם, ובספר העתים (כמו שהביא בד"ס שם) הנוסח בזה: "רב רחומי ורבה יוסי". עוד יש בחולין (נח ב): "פליגי בה ר' אמי ור' אסי", [ובכ"י מינכן: רב רחומי ורבסי, ועי' בד"ס נוס' שאר כתבי יד], ובה"ג הל' טריפות: רב רחומי ורבה, ובאו"ז ח"א סי' תלג: רב רחומי ורב יוסף, ובראב"ן סי' יט בשם ה"ג: רב רחומי ורבה בר יוסף. הכל ע"פ חילוק הגירסאות הנ"ל. ועוד בחולין קי ע"א: רב יוסי בר אבא מתני, וברא"ש שם הנוסח: רבה בר יוסי.

דתינטריה. לכל הבית מן המזיקין: על יד ימינך. דמזוזה ליד הימין היא בכניסתו: העמיק. החור טפח וקבע בו המזוזה פסולה: פצים. דהיינו סף מזוזה של צורת הפתח: או שטלה עליה מלבן. לבנה שלאחר שקבע המזוזה בסף הוסיף מלבן בפתח כנגד הפתח אם יש בעומק הפצים או באותו מלבן (שלה) שטלה על המזוזה טפח דהשתא היא מזוזה תחובה בעומק הכותל טפח צריך מזוזה אחרת כו': טלה. לשון טלאי פלשטר''א: בפתח שאחורי הדלת. כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע ושני פתחים מחותכין אחד לדרום ואחד למערב וקבע מזוזה בפנים בחלל פתח הדרומי וכשהדלת סתום הוי פתוח למערב אחורי הדלת אם יש עובי בפצים המבדילן טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללו ואם לאו אין צריך מזוזה אחרת שהרי כמונח באותו פתח עצמו וכן שטלה מלבן לפצים משני צדדים והמלבן ריבה את עביו והבדיל את הבדלתו פי' אחר שדרך עשירים לעשות פתח אצל שער הגדול שאין פותחים שער הגדול תמיד והכי קאמר או שטלה עליה מלבן ועשה אצל המלבן פתח אחר אם יש בין פתח לפתח טפח הוי שניהם חשובין וצריך מזוזה אחרת לקטן: הא בהדיא קתני לה. בסיפא דההיא: כיצד קתני. והכי קאמר הניחה בפצים או שטלה עליה מלבן אם יש שם טפח כו' כיצד כגון פתח שאחורי הדלת: מלבן של קנים. שלא מצא מזוזות עץ ועשה צורת פתח של קנים מלבן מזוזה סף: חותך. חתיכה מאחד הקנים שהן חלולים ויתן המזוזה באותו מקום חתך: אבל חתך בשפופרת. והניח מזוזה בתוכה ואחר כך העמיד המלבן בצידה לא משום תעשה ולא מן העשוי: פיתחי שימאי. מקולקלין ואשמים כמו זקן אשמאי דאמרינן בקדושין (דף לב:): תקרה. אסקופה עליונה: שקפי. מזוזות ל''א תקרה שאין הבית מקורה שקפי אסקופה עליונה: פצימין. עמודים: אכסדרה. שלשה דפנות סתומות בלא פתח והרביעית פתוחה לגמרי מתחת אבל למעלה יש דופן מעט המחזיק את הסכך: הואיל ואין לה פצימין. אוישריא''ש ואותה פתיחה לא פתח הוא: הא יש לה פצימין חייבין. בתמיה ואמאי חיזוק לתקרה הוא דעבידי הפצימין ולא לשום פתח: אלא לחזוק תקרה. שלא תפול: אספלידי דבי מר. אכסדראות דבי רבה: בית שער. בית קטן שעושין בצד שערי חצירות ויושב שם שומר הפתח: מרפסת. אלואייר''א: חייבת במזוזה. מדרבנן קשיא לאביי: ההיא דקתני חייבת באכסדרא דבי רב. שיש לה ד' דפנות אלא שאין מגיעות לסכך: אינדרונא. קמבר''א: באכסדרא רומיתא. עשויה חלונות חלונות וקורין לויאי': בית שער הפתוח לחצר כו'. בעי ב' מזוזות אחת בפתח שמן בית שער לבתים ואחת בפתח שמן החצר לבית שער: נדון כקיטוניות. וצריך מזוזה: נדון כבית שער. באויר ואין צריך מזוזה: מגינה לבית. באותו פתח שבין הגינה לבית שער דכ''ע חייב דביאת בית שער הוי אותו שער שבו נכנסין מן הקיטונית [לבית שער כשרוצים ליכנס לגינה ולהכי קרי ליה מבית לגינה ולי נראה איפכא מגינה לבית היינו פתח הקיטונית] שהבאים מן הגינה דרך בית שער נכנסין בו לקטוניות כ''ע לא פליגי דחייב: כי פליגי מבית לגינה. פתח החיצון שיוצא מבית [שער] לגינה שהיוצאין מן הבית דרך בית שער יוצאין בו לגינה: מר סבר עיקר בית שער כו'. לשם כניסת קיטונית נעשה והוי כשאר בית שער דעלמא שחייבין כל פתחיו במזוזה: ומר סבר עיקר בית שער לגינה נעשה. ליציאה מקיטונית לגינה הילכך נדון כאויר ולא כבית שער: (מר סבר הפתח לשם קיטונית עבידא וחייב במזוזה ומר סבר עיקרו לשם גינה עביד ופטורה) ל''א ועיקר היא מגינה לבית אם כשהוא פותח פתח מגינה לבית דהיכר ציר הוי בבית דכ''ע לא פליגי דחייבת: קיטונית עיקר. וחייב ואף על גב דציר סובב בגינה דכי אמרינן לעיל הלך אחר היכר ציר הני מילי בפתח דבין תרי בתי דתרווייהו עיקר אבל הכא עיקר קיטונית ולשמה נעשה חייב ומר סבר עיקרו לשם גינה עביד ופטור:
ומאי תחילת שליש העליון דקאמר להרחיקה. שיותר לא ירחיקנה מן התקרה. ובירושלמי משמע בפ''ב דמגילה דכשהפתח גבוה הרבה מניחה כנגד כתפיו וחולק על הש''ס שלנו. מ''ר: דלית להו תקרה. פירוש מקום שהפתח שוקף שם מלמעלה אינו שוה אלא האבנים מן הכיפה אבן נכנסת ואבן יוצאת וכענין זה דלית ליה שיקפי שאין שם מזוזות אלא האבנים בולטות כגון שיני חומה וכעין זה [איתא] בפ''ק דעירובין (דף יא.) גבי סוכה ומה שפי' הקונט' לשון אחר דלית ליה תיקרה שאין הבית מקורה קשיא מי גרע משערי חצירות דחייבין במזוזה כדאמר פרק קמא דיומא (דף יא.). מ''ר: איספלידי דבי מר. סוגיא דשמעתין מוכחא דהיינו אכסדרא ולא כמו שפי' בקונט' בפ''ק דבבא בתרא (דף ז.) דהיינו טרקלין נאה ובערוך פירש דהיינו מערה כדמתרגמינן (תהלים נג) בברחו מפני שאול במערה באיספלידא וסוגיא דבבא בתרא קשיא לפי' הערוך דמשמע התם שיש באיספלידא כשורי וליבני ובמערה ליכא כשורי וליבני ועוד דקאמרינן התם מעיקרא איספלידא והשתא אינדרונא פירוש לפי שבנה אשיתא אפומא דאיספלידא ואי איספלידא היינו מערה אין לך חדר אפל ממערה. מ''ר: אכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה. וכן משמע בפ''ק דסוכה (דף ח:) דבית שער חייב במזוזה גבי שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו דפריך ותיהוי חיצונה בית שער לפנימית ותתחייב במזוזה ותימה דבפ''ק דיומא (דף יא.) תניא יכול שאני מרבה אף בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית כו' וי''ל דהתם מדאורייתא והכא מדרבנן והר''ר יצחק אלפס תירץ דהכא בפתוחה לבית. מ''ר:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד