דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 224ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לד - ב

תנו רבנן: כתוב בתורה שלש פעמים את המילה "טוטפות". א. בפרשת שמע "והיו לטטפת בין עיניך", ב. בפרשת והיה אם שמוע "והיו לטטפת בין עיניכם", ג. בפרשת והיה כי יביאך "והיה לך לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך" [אך לפי המסורת שבידינו גם המילה לטטפת שבפרשת והיה אם שמוע כתובה לטוטפת עם וי"ו].

וכיון שבשתי הפרשיות שבקריאת שמע כתובה המילה לטטפת בלי וי"ו ובפרשת והיה כי יביאך כתובה המילה מליאה עם וי"ו, הרי כאן ד' פעמים שכתובה המילה לטטפת. כי המלא הוא כשנים.

ומזה למדים שבתפילין של ראש צריך שיהיו ארבעת הפרשיות בארבעה בתים, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: אינו צריך ללמוד מאופן הכתיבה של המילה לטוטפות בשלשת הפרשיות. אלא למדים שצריך ארבעה בתים מביאור המילה לטטפות:

טט, במקום הנקרא כתפי, פירושו שתים. ופת במקום הנקרא אפריקי, פירושו שתים. ומהמילה לטוטפות המורכבת משתי המילים טט - פת למדים שצריך ארבעה בתים.

תנו רבנן: יכול יכתבם את התפילין של ראש על ד' עורות, ויניחם בתוך ד' בתים העשויים מד' עורות נפרדים? תלמוד לומר בפרשת "קדש לי" "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך" זכרון אחד אמרתי לך, ולא ב' וג' זכרונות! ואם הוא מניחם בארבעה בתים נפרדים הרי זה ארבעה זכרונות.

הא כיצד הוא עושה להכניס ארבע פרשיות בארבעה בתים ושיהיה זכרון אחד?

כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים העשויים מעור אחד [1] [וכיצד עושים: לוקחים חתיכת עור ומניחים אותה בדפוס שיש בו צורת ד' אצבעות, ולוחצים את העור על הדפוס, וכשמתיבש העור מוציאים אותו מהדפוס ונעשים הארבעה בתים מאליהם].

ואם בדיעבד כתבן את ארבעת הפרשיות בעור אחד והניחן בד' בתים על ידי שעשה בקלף שלשה חתכים, חתך בין כל פרשה [2] לפרשה, יצא ידי חובתו.

וצריך שיהא ריוח בין הפרשיות כשיכתבם על עור אחד, כדי שלאחר שיכתבם יוכל לתת כל פרשה בבית בפני עצמו על ידי שיחתוך את העור שבין כל פרשה ופרשה.

וצריך שיהא ריוח ביניהן בין הבתים שיהיו נפרדים זה מזה, דברי רבי.

וחכמים אומרים: אינו צריך לעשות ריוח בין בית לבית.

ושוין חכמים ורבי, שנותן חוט [3] או משיחה [חבל דק] בין כל אחת ואחת מהבתים להבדיל ביניהן [וזהו טעמם של חכמים שלא הצריכו רווח בין בית לבית כי מספיק לדעתם ההבדל שעל ידי החוט או המשיחה, עפ"י הבית יוסף].

ואם אין חריצן [4] החריץ שבין בית לבית ניכר מבחוץ, פסולות התפילין.

תנו רבנן: כיצד כותבן לתפילין? תפלה של יד כותבה על עור אחד את כל ארבעת הפרשיות, ואם כתבה בארבע עורות נפרדים והניחם את ארבעת הפרשיות בבית אחד, יצא. ומכל מקום צריך לדבק [5] את ארבעת העורות שעליהם נכתבו ארבעת הפרשיות, או בדבק או על ידי תפירה.

שנאמר, "והיה לך לאות לסימן על ידך" שגם לך צריך שיהיה רק אות אחת ! כשם שאות אחת מבחוץ, שלאותם אחרים שאינם רואים רק את הבית החיצון, הרי אפילו שבפנים ישנם ארבע עורות, מכל מקום מבחוץ זה נראה כאות אחת, כך אות אחת מבפנים כך לך המניח את התפילין וממשמש בהן, צריך שיהיה אות אחת. ואם לא ידביק את העורות בפנים, הרי על ידי המשמוש בתפילין [שהיו עושים את הבתים מעור דק] ירגיש המניח שיש בפנים כמה עורות, ואין זה אות אחת אלא ככמה אותות. ולכן צריך שידביק את העורות מבפנים, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: אינו צריך לדבק, שאינו מקפיד על אות אחת מבפנים.

אמר רבי יוסי: ומודה לי רבי יהודה ברבי [החכם], שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש העשויין מארבעה בתים, שטולה [שמכסה, מלשון טלאי] בעור את אחת מהתפילין של ראש, ועל ידי שמכסה את ארבעת הבתים בעור אחד נראין עתה התפילין של ראש כבית אחד, ומניחה על היד! וכשרים הן לתפילין של יד ואף על פי שלא דיבק את הפרשיות שבפנים.

ותמהינן: היאך אמר רבי יוסי, מודה לי רבי יהודה, הרי עצם דין זה היינו [6] פלוגתייהו דרבי יוסי ורבי יהודה אם צריך לדבק את הפרשיות בפנים, שרבי יהודה סובר שצריך לדבק, והיאך אמר רבי יוסי שלא הצריך רבי יהודה לדבק?

אמר רבא: מדבריו של רבי יוסי נשמע, שחזר בו רבי יהודה וסובר שלא צריך לדבק, ולכן אמר רבי יוסי שמודה לו רבי יהודה.

ופרכינן: איני, היאך אפשר לומר שעושים מתפילין של ראש תפילין של יד, והא שלח רב חנניה ואמר משמיה דרבי יוחנן: תפלה של יד עושין אותה מותר לשנותה לתפלה של ראש [7], אבל תפלה של ראש אין עושין אותה של יד, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה! ותפילין של ראש קדושתם חמורה כי רוב המילה "שדי" נמצאת בהם. השי"ן בבית של התפילין והדלי"ת בקשר של הרצועה. אבל בשל יד אין בהם אלא היו"ד ברצועה של התפלין.

ועוד, שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ותניא: רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. ולכן אסור להוריד תפילין של ראש מקדושתם ולעשותן תפילין של יד.

ואם כן איך אמר רבי יוסי שאפשר לעשות מתפילין של ראש תפילין של יד?

ומשנינן: לא קשיא, הא דברי רבי יוחנן שאין עושים מתפילין של ראש תפילין של יד מדובר בעתיקתא, בתפילין שהונחו כבר בראש ואז אסור להורידם לקדושה קלה ולעשותם תפילין של יד.

והא דברי רבי יוסי שעושים מתפילין של ראש תפילין של יד מדובר בחדתתא, בתפילין שעדיין לא הונחו בראש, וכיון שכן, עדיין לא התקדשו בקדושת של ראש שיהיה אסור להורידם ולעשותם תפילין של יד.

והוינן בה: ולמאן [8] דאמר במסכת סנהדרין הזמנה מילתא היא הזמנה ויחוד לדבר, נחשב כאילו הדבר נעשה בפועל, ואם כן כאן כשהזמין את התפילין להניחם בראש, אף על פי שלא הניחם, נחשב הדבר כאילו הניחן בפועל, ואסור להורידן ולעשותן תפילין של יד. ואם כן איך מותר לשנות מתפילין של ראש לשל יד?

ומשנינן: זה מדובר כגון דאתני [9] עלייהו מעיקרא בתחילת עשיית התפילין של ראש התנה עליהם לעשותם לשל יד אם יצטרך לכך, ולכן מותר לשנותם.

תנו רבנן: כיצד סדרן כיצד סדר הנחת הפרשיות בבתים?

פרשת קדש לי, ופרשת והיה כי יביאך מימין. ופרשת שמע, פרשת והיה אם שמוע משמאל!

והוינן בה: והתניא איפכא, שקדש והיה כי יביאך משמאל, ושמע והיה אם שמוע מימין?

אמר אביי: לא קשיא. כאן שכתוב קדש והיה כי יביאך מימין, היינו מימינו של קורא, כאן שכתוב ששמע והיה אם שמוע מימין, היינו מימינו של מניח. שצד ימין של הקורא את הפרשיות מבחוץ הוא צד שמאל של המניח את התפילין, והקורא את הפרשיות מבחוץ קורא אותן כסדרן [10], כסדר שהן כתובין בתורה, קודם הפרשה המוקדמת בתורה ואחר כך את הפרשה המאוחרת בתורה.

הלכך, זה שכתוב קדש והיה כי יביאך מימין, היינו מימין הקורא, שכשהוא קורא כדרך שקוראים מימין לשמאל, נמצא דפרשת קדש והיה כי יביאך שהן המוקדמות בתורה הן לימין הקורא, ופרשת שמע והיה אם שמוע, הן לשמאל הקורא.

וזה שכתוב הפוך, שקדש והיה כי יביאך משמאל, הכוונה על המניח, שהוא ימין של הקורא [וידועה שיטת רבינו תם והתפילין שנקראים על שמו תפילין דרבינו תם, שסדר הפרשיות בהם הוא כזה: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע [11], שמע [12]].

אמר רב חננאל אמר רב: החליף סדר פרשיותיה של התפילין, פסולות.

הערות

[1] הבית יוסף (ל"ב ל"ח) הביא מספר התרומה שאם תפר כמה עורות יחד הרי הם נחשבים עור אחד ואפשר לעשות מהם בית של תפילין. אך טוב ונכון לעשות מעור אחד ממש בלי תפירה. אך הב"ח חולק וסובר שעורות שמחוברים על ידי תפירה אינם נחשבים עור אחד ואי אפשר לעשות מהם בית לתפילין. ולענין דיבוק כמה עורות יחד בדבק אם נחשב כעור אחד או לא. הביא בזה הביאור הלכה (ל"ב ל"ח) כמה דעות. דעת המחצית השקל שדיבוק הוא כמו תפירה ותלוי במחלוקת הב"י והב"ח. ובהגהות הגר"ח צאנזר כתב שדיבוק עדיף מתפירה ומועיל לפי כולם להיות עור אחד. ודעת החתם סופר בתשובה שדיבוק לפי כולם אינו מועיל. ובאור זרוע מוכח שדיבוק הוא כמו תפירה. ואם כן דין דיבוק תלוי במחלוקת הב"י והב"ח בתפירה. והגרע"א בתשובה (י"א) כתב, שבגט שצריך שיהיה ספר אחד ולא שנים, פסק הרמ"א שאם הדביק שני דפים וכתב עליהם את הגט זהו ספק אם הגט כשר. והיינו שזהו ספק אם דיבוק מועיל להיות אחד, ואם כן הוא הדין בתפילין שצריך עור אחד הרי זה ספק אם דיבוק מועיל.

[2] הט"ז (ל"ב ל"ו) הקשה שאם חתך את הקלף בין פרשה לפרשה הרי זה כמו שכתב כל פרשה בקלף נפרד ואין זה נחשב שכתבם בעור אחד. ועל כן פירש באופן אחר, שמדובר שכתב את הפרשיות בחלק התחתון של הקלף. וחתך מלמעלה בקלף החלק מול ההבדל שבין פרשה לפרשה. ואת הקלף החלק החתוך הכניס בארבעת הבתים. והפרשיות נמצאות מתחת לבתים וזה באמת נחשב שהפרשיות בקלף אחד. כיון שבין הפרשיות לא חתוך כלום.

[3] התוס' הביאו בזה שתי דעות אם הדין שצריך לתת חוט או משיחה בין בית לבית זה רק כשכתב את כל הפרשיות בקלף אחד. או אפילו כשכתבן בארבעה קלפים נפרדים. והמחבר (ל"ב נ"א) פסק שצריך לתת חוט או משיחה גם כשכתבם בד' קלפים. ותמה הט"ז (ס"ק ל"ח) אם כן מדוע הזכיר המחבר דין זה גם בכתבן בקלף אחד, והרי לדעתו אפילו בד' קלפים צריך חוט או משיחה ומדוע היה צריך לומר זאת גם בכתבן בקלף אחד. וביאר הט"ז שבד' קלפים זה רק לכתחילה ואם לא הניח חוט ביניהם כשר בדיעבד. אך כשהם בקלף אחד בזה החוט הוא לעיכובא ואם לא הניח חוט ביניהן התפילין פסולות. ובדעה זו שצריך חוט רק כשכתב בקלף אחד, תמה הקרן אורה מה שייך החוט שהוא בין הבתים לפרשיות שהן בקלף. ובעיקר דין חוט או משיחה בשטמ"ק הביא בזה פירוש אחר שהכוונה שצריך לכרוך כל פרשה בחוט, ולדבריו מיושבת קושיית הקרן אורה שהרי באמת מניחים את החוט על הפרשיות.

[4] פירש רש"י שעשה מבפנים ארבעה בתים נפרדים וביניהם מחיצות. אך מבחוץ אין החריץ ניכר. והשטמ"ק הקשה איך יתכן שיהיו ארבעה בתים ולא יהיה החריץ ניכר מבחוץ. וכתב לפרש שזה באופן שכיסה את הבתים בעור אחד ועל ידי זה אין החריץ ניכר. והחתם סופר בתשובה (או"ח ה') גם כן התקשה בזה איך יתכן ארבעה בתים והחריץ אינו ניכר. וביאר שהרי הסופרים מדביקים בתפילין של ראש בין בית לבית כדי שלא יתפרקו הבתים זה מזה ויתקלקל הריבוע. ולפעמים על ידי הדיבוק אין החריץ ניכר. ועל זה נאמר בגמ' שאם אין החריץ ניכר פסולות התפילין.

[5] הגרע"א בתשובה (ח"א תשובה יא) הביא שהבית שמואל (אהע"ז סי' ק"ל) הוכיח מכאן שעל ידי דיבוק נהיה הכל אחד, שהרי רבי יהודה סובר שצריך אות אחת מבפנים ומבואר כאן שדיבוק מועיל לזה, הרי מוכח מזה שדיבוק עושה לאחד. והוא הדין לגט שצריך ספר אחד אם ידבק שני דפים יחד ויכתוב עליהם את הגט יהיה כשר. והגרע"א וכן הגאון רבי מרדכי בנעט בביאור מרדכי דחו ראיה זו על פי מה שכתב רש"י כאן (ד"ה והיה) שהחסרון בארבעה קלפים הוא, שלזה שמניח את התפילין וממשמש בהם ניכר שהם ארבעה קלפים. ואם כן שכל החסרון הוא משום המשמוש, לזה מועיל דיבוק ושוב אין היכר במשמוש שהם ארבע. אך במקום שצריך שיהא אחד ממש יתכן שדיבוק אינו מועיל.

[6] הקשה בקרן אורה הרי יש לומר שבאותן תפילין של ראש היו הפרשיות בקלף אחד ומפורש לעיל ששל ראש בקלף אחד כשר ולכן הכשיר רבי יהודה לעשותן של יד. ותירץ שאם כן לא שייך לומר ומודה רבי יהודה כיון שאין זה שייך כלל למה שחלק רבי יהודה עם רבי יוסי. והשפת אמת רוצה לחדש שלפי רבי יהודה יהיה פסול אפילו אם היו הפרשיות בעור אחד. שהרי כשמכסה את השל ראש בעור עדיין נשאר המחיצות בין הבתים מבפנים. וכיון שטעמו של רבי יהודה הוא שכשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים. אם כן כמו שבחוץ אם יש ארבעה בתים פסול לשל יד [ולכן צריך לכסות את הבית מבחוץ בעור אחד] כמו כן כשיש מחיצות מבפנים בין הבתים והם ארבעה בתים מבפנים גם כן פסול לרבי יהודה לשל יד [לפני שחזר בו רבי יהודה והודה לרבי יוסי].

[7] מבואר כאן בגמ' שתפילין של יד קדושתן קלה משל ראש ולכן מותר לשנותם ולעשותם לשל ראש. ותמה בקרן אורה שהרי מבואר בשו"ע שקלף שעיבדו אותו לשם מזוזה פסול לתפילין, כי קדושת מזוזה קלה מקדושת תפילין ועיבוד לשם קדושה קלה אינו מועיל לקדושה חמורה והרי זה שלא לשמה. ואם כן איך העיבוד והכתיבה לשם תפילין של יד שהיא קדושה קלה מועיל לתפילין של ראש שהם קדושה יותר חמורה. ותירץ שתפילין מצווה אחת הם ולכן מועיל הלשמה לשם של יד גם לשל ראש. ורק מזוזה שהיא מצווה נפרדת לא מועיל העיבוד לשם מזוזה שהיא קדושה קלה לתפילין שהם חמורות.

[8] כתב הרמ"א (או"ח מ"ב ג') שקלף שעיבדו אותו לשם תפילין אסור להשתמש בו לדברי חול. ואף על פי שפוסקים להלכה שהזמנה לאו מילתא ואינה אוסרת, זה דווקא בדברים שהם תשמישי קדושה. אך דברים שהם גוף הקדושה בהם הזמנה מילתא, וקלף הוא גוף הקדושה וכיון שהזמינו להיות לתפילין אסור להשתמש בו לדברי חול. והגרע"א בתשובה (ח"א ב' ג') הקשה מסוגיא זו, שמבואר שתפילין שייחדם לשל ראש תלוי במחלוקת של הזמנה מילתא אם מותר להורידם לשל יד, והלא תפילין הם גוף הקדושה ובזה כולם מודים שהזמנה מילתא היא. ומתחילה רצה הגרע"א לתרץ שבהזמנה לגוף הקדושה אוסר הרמ"א רק להוריד לדבר חול. אך לקדושה קלה מותר להוריד. אך תמה על זה שכמו שלמאן דאמר הזמנה מילתא מבואר כאן בסוגיא שאסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה. הוא הדין בהזמנה לגוף הקדושה שגם כן יהיה אסור להוריד לקדושה קלה. והחזו"א מבאר שתפילין של יד ושל ראש הם באמת קדושה אחת. ורק כבוד הקדושה של ראש הוא יותר משל יד. ולכן בזה משום הזמנה לגוף הקדושה אין לאסור להוריד משל ראש לשל יד כיון שקדושתם אחת. והגרע"א תירץ שיש באמת מאן דאמר בגמ' שסובר שגם בגוף הקדושה הזמנה לאו מילתא. וזוהי כוונת הגמ' כאן ולמאן דאמר הזמנה מילתא. כי יש מי שחולק גם באופן זה [של גוף הקדושה] וסובר שהזמנה לאו מילתא. והגר"ח (פ"א מתפילין הי"א) תירץ, שלפי המאן דאמר הזמנה מילתא היא. כל צורה של הזמנה מועילה, אך להלכה שהזמנה לאו מילתא ורק לגוף הקדושה מועיל, הרי כל מה שמצאנו שמועיל זה בעיבוד קלף לשמה, והרי הדין עיבוד לשמה בתפילין הוא לשם תפילין סתם, ולא מעבדים לשם של ראש אלא רק לשם תפילין סתם. ולכן ההזמנה שחלה היא רק קדושת תפילין ולא קדושת של ראש, וזהו שמבואר כאן בגמ' שלמאן דאמר הזמנה לאו מילתא מותר להוריד תפילין של ראש חדשות שלא השתמשו בהם ולעשותם של יד.

[9] ומבואר בשו"ע (או"ח מ"ב ב') שאם התנה עליהם, הרי זה מועיל גם אם כבר השתמש בהם שיהיה מותר לשנותם לשל יד.

[10] כתב התרומת הדשן (סי' מ"ט) שכיון שרואים כאן שיש ענין של קריאת הקורא העומד כנגד התפילין, צריך גם כן שיהיו הפרשיות מגוללות מהסוף להתחלה, כדי שיהיו מונחות כנגד הקורא בצורת קריאה. והובאו דבריו ברמ"א (ל"ב מ"ו).

[11] והתוס' הקשו עליו מהמכילתא שמפורש בה שסדר הפרשיות הוא קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמע. ומכח קושיא זו חידשו התוס' שנאמר בתפילין גם סדר כתיבתן. וצריך לכתוב את הפרשיות כסדר שהן כתובות בתורה, ועל זה נאמר במכילתא ששמע קודמת לוהיה אם שמע היינו לסדר כתיבתן. אך בהנחתן בתפילין בזה והיה אם שמוע קודמת לשמע. וכתב הגרי"ז (פ"ה מתפילין ה"א) שלכאורה כל דין זה שיש סדר כתיבה הוא רק לדעת ר"ת כדי ליישב את הקושיא מהמכילתא. אך לדעת רש"י הרי אין שום ראיה לחידוש זה, כי המכילתא כפשוטה שזהו באמת סדר ההנחה בבתים ומנין לנו לחדש שיש דין מחודש של סדר כתיבתן. אך בשו"ע מוכח לא כך. שפסק כדעת רש"י ששמע קודמת לוהיה אם שמוע, ומכל מקום פסק שצריך גם כתיבה כסידרן בתורה.

[12] בראשונים מבואר שמחלוקת רש"י ור"ת היא גם בתפילין של יד כיצד הסדר. והגרי"ז (פ"ה מתפילין ה"א) הביא שהגר"ח הקשה בזה מה שייך סדר בתפילין של יד. והרי אם כתב הפרשיות של יד על ארבעה קלפים כשר. והיינו שכל פרשה היא נפרדת מחברתה. ואם כן מה שייך כלל דין סדר בזה.

א ובענין ששנינו שיש ארבע פרשיות בתפילין תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר פעמיים "לטטפת" (דברים ו, ח) "לטטפת" (שם יא, יח), ולפי הכתיב מדובר בכל פעם בטוטפת אחת, ושוב "לטוטפת" (שמות יג, טז) בו' יתירה, שיש בה לשון רבים — הרי כאן ארבע, מכאן למדים לארבע פרשיות שבארבעה בתים בתפילין, אלו דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר: אינו צריך לדרשה זו, אלא המילה "טטפת" עצמה משמעה ארבע, כי "טט" בלשון כתפי פירושו שתים, "פת" בלשון אפריקי שתים.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: יכול יכתבם את הפרשיות של תפילין של ראש על ארבעה עורות (קלפים) נפרדים, ויניחם בארבעה בתים בארבעה עורות, פרשיה אחת בכל בית? תלמוד לומר: "ולזכרון בין עיניך" (שם ט), ויש בכך הדגשה: זכרון אחד אמרתי לך, כלומר, שגוף התפילין יהיה אחד, ולא שנים ושלשה זכרונות, הא [הרי] כיצד? כותבן על ארבעה עורות (קלפים) ומניחן בארבעה בתים שעשויים בעור אחד שמקפלים אותו.

ואם כתבן בעור (בקלף) אחד את כל הפרשיות והניחן בארבעה הבתים, כל פרשיה בבית אחר — יצא. ובמקרה זה צריך שיהא ריוח ביניהן (בין הפרשיות) כדי שיוכל לתת כל פרשיה בבית נפרד, דברי רבי, וחכמים אומרים: אינו צריך. ושוין, כלומר, גם חכמים סבורים שנותן חוט או משיחה (חוט עבה) בין כל אחת ואחת. ומוסיפה הברייתא: ואם אין חריצן (החריץ שבין כל בית ובית) ניכר כלפי חוץ — פסולות.

ג וביחס לתפילין של יד תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד כותבן? תפלה של יד כותבה את ארבע הפרשיות על עור אחד ומניחה בבית אחד, ואם כתבה בארבע עורות נפרדים והניחה בבית אחד — יצא. ובמקרה זה צריך לדבק את ארבע העורות לעור אחד, שנאמר: "והיה לך לאות על ידך" (שמות יג, ט), לומר: כשם שאות אחת מבחוץ, שהבית עשוי מעור אחד — כך אות אחת מבפנים, שארבע הפרשיות יהיו כתובות על עור אחד, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: אינו צריך לדבק.

אמר ר' יוסי: ומודה לי ר' יהודה ברבי (הגדול) שאם אין לו תפילין של יד, ויש לו שתי תפילין של ראש, שעשויות מארבעה בתים, שטולה מכסה בטלאי של עור על אחת מהן כדי לעשות אותה כבית אחד, ומניחה. ותוהים: מה שייך לומר כאן מודה? היינו פלוגתייהו [הרי זו היא עצמה המחלוקת שלהם], האם אפשר שיהיו הפרשיות של יד כתובות על עורות נפרדים, או לא! אמר רבא: באמת, מדבריו של ר' יוסי יש ללמוד שחזר בו ר' יהודה לגמרי משיטתו, והודה לר' יוסי בעיקר ההלכה.

ועל עצם האפשרות לעשות תפילה של יד מתפילה של ראש, שואלים: איני [כן הוא]? והא [והרי] שלח רב חנניה משמיה [משמו] של ר' יוחנן: תפלה של יד עושין אותה תפילה של ראש, ושל ראש אין עושין אותה תפילה של יד, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא בעתיקתא [זו בישנות] שכבר נקשרו על הראש, וכבר שימשו בקדושה חמורה, הא בחדתתא [זו בחדשות], שלא השתמשו בהן עדיין כתפילין של ראש. ולמאן דאמר [ולמי שאומר] שהזמנה כשלעצמה מילתא [דבר] היא, ודי שיזמן אותה לשם תפילין של ראש כדי שלא יוכל עוד לשנותה, מדובר דאתני עלייהו מעיקרא [שהיתנה עליהם מתחילה], שיוכל להפוך אותה משל ראש לשל יד, ובאופן זה מותר הדבר.

ד תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד סדרן של הפרשיות בתוך התפילין? "קדש לי" (שמות יג, א— י) "והיה כי יביאך" (שם יא—טז) מונחות מימין, פרשת "שמע" (דברים ו, ד— ט) "והיה אם שמוע" (שם יא, יג— כא) משמאל.

ומקשים: והתניא איפכא [והרי שנויה ברייתא להיפך] "קדש לי" "והיה כי יביאך" משמאל, "שמע" "והיה אם שמוע" מימין! אמר אביי, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן מימינו של קורא העומד מול המניח תפילין, כאן מימינו של מניח, שהיא שמאלו של העומד מולו, והקורא קורא כסדרן, כלומר, כסדר הכתוב בתורה, "קדש לי" מימינו של הקורא, ואחר כך "והיה כי יביאך" וכו'.

אמר רב חננאל אמר רב: אם החליף פרשיותיה כלומר, שינה את סדר הפרשיות בתוך בתי התפילין — הרי הן פסולות. אמר אביי: לא אמרן [לא אמרנו]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

§ The Sages taught in a baraita: With regard to the number of compartments in the phylacteries of the head, the verse states: “It shall be for a sign upon your hand, and for totafot between your eyes” (Exodus 13:16), with the word totafot spelled deficient, without a vav before the final letter, in a way that can be read as singular; and again: “They shall be for totafot between your eyes” (Deuteronomy 6:8), spelled as a singular word; and again: “They shall be for totafot between your eyes” (Deuteronomy 11:18), this time spelled plene, with a vav before the final letter, in a manner that must be plural. There are four mentions of totafot here, as the third one is written in the plural and therefore counts as two. Consequently, it is derived that the phylacteries of the head must have four compartments. This is the statement of Rabbi Yishmael.

Rabbi Akiva says: There is no need for this proof, as the requirement of four compartments can be derived from the word totafot itself: The word tot in the language of Katfei means two, and the word pat in the language of Afriki also means two, and therefore totafot can be understood as a compound word meaning four.

The Sages taught in a baraita: One might have thought that a scribe should write the passages of the phylacteries of the head on four separate hides, i.e., parchments, and place them in four compartments of four hides, one passage in each compartment. Therefore, the verse states: “And for a memorial between your eyes” (Exodus 13:9). This teaches: I said to you that the phylacteries are one memorial, but not that they are two or three memorials, i.e., the phylacteries themselves must be one unit. How so? One writes the passages on four hides and places them in four compartments fashioned of one hide.

And if a scribe wrote all four of them on one hide and placed them in four compartments by slitting the parchment between each of the passages, one who dons these phylacteries has fulfilled his obligation. And in such a case it is necessary for there to be a space between each of the passages, so that each can be placed in a separate compartment; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: It is not necessary for there to be a space between them. And Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis agree that one places a string or a thicker band between each and every one of the four compartments. The baraita adds: And if their furrows, i.e., the lines marking the separation between the compartments, are not noticeable from the outside, the phylacteries are unfit.

The Sages taught in a baraita: How does a scribe write them? With regard to the phylacteries of the arm, he writes it on one hide. But if he wrote it on four separate hides and placed it in one compartment, one who wears it has fulfilled his obligation. And in such a case it is necessary to attach the four parchments, as it is stated: “And it shall be for a sign for you upon your arm” (Exodus 13:9). This teaches that just as the phylacteries of the arm are one sign on the outside, as the compartment is fashioned from a single hide, so too, they must be one sign on the inside, i.e., the four passages must be on a single parchment. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: It is not necessary to attach the passages.

Rabbi Yosei says: And Rabbi Yehuda the Distinguished [Beribbi] concedes to me that if one does not have phylacteries of the arm but has two phylacteries of the head, that he covers one of them with patches of hide, to render it like one compartment, and places it on his arm. The Gemara asks: How can Rabbi Yosei say that Rabbi Yehuda concedes to him in this case? This is the very situation in which their dispute applies, as they disagree over whether or not the passages of the phylacteries of the arm may be written on separate parchments. Rava said: From Rabbi Yosei’s statement one can infer that Rabbi Yehuda retracted his opinion and accepted Rabbi Yosei’s ruling.

Rabbi Yosei said that all agree that one can convert phylacteries of the head into phylacteries of the arm. The Gemara asks: Is that so? But Rav Ḥananya sent the following ruling in the name of Rabbi Yoḥanan: If one has phylacteries of the arm, he can convert it to phylacteries of the head, but if one has phylacteries of the head, he cannot convert it to phylacteries of the arm, because one does not reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity of phylacteries of the head to a level of lesser sanctity of phylacteries of the arm.

The Gemara answers: This is not difficult, as this ruling is stated with regard to old phylacteries, which have already been worn on one’s head and therefore have a greater level of sanctity, whereas that ruling is stated with regard to new phylacteries, which have not yet been used. The Gemara adds: And according to the one who says that designation is significant, i.e., once one designates an item for use in fulfilling a particular mitzva, it assumes the sanctity of an item used for mitzvot, this ruling is stated with regard to a case where he stipulated with regard to them from the outset that he may convert it from phylacteries of the head to phylacteries of the arm, and only in this circumstance it is permitted to convert them.

§ The Sages taught in a baraita: How does one arrange the four passages inside the phylacteries? The passage of: “Sanctify unto Me” (Exodus 13:1–10), and the passage of: “And it shall be when He shall bring you” (Exodus 13:11–16), are placed on the right; the passage of: “Listen, O Israel” (Deuteronomy 6:4–9), and the passage of: “And it shall come to pass, if you shall hearken diligently” (Deuteronomy 11:13–21), are placed on the left.

The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that one places them in the opposite manner, with the first two passages on the left and the latter two on the right? Abaye said that it is not difficult: Here it means to the right of the reader, i.e., one who is standing opposite the one donning the phylacteries, whereas there it means to the right of the one who is donning the phylacteries. And in this manner the reader reads the passages in their order, as they appear in the Torah, starting with Exodus 13:1–10 to his right.

Rav Ḥananel says that Rav says: If one exchanged its passages, i.e., placed them in a different order within the compartment, the phylacteries are unfit. Abaye said: We did not say this

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

על ד' עורות, פי' ד' קלפים ויניחם בד' בתים של ד' חתיכות קלף, ל"ה. ר"ל דיניהם דד' פרשיות בארבע בתים שהם מד' עורות כל בית ובית בעור בפני עצמו אבל מ"מ הד' בתים יהיו בדפוס אחד כעין שלנו ולא בד' דפוסים שתהא כל בית בדפוס בפני עצמו:
וקשיא דא"כ מאי קאמר לזכרון אחד אמרתי, והלא כיון דהם מונחים בדפוס אחד הוו שפיר זכרון אחד דהא תינח אי הוו בד' דפוסים דאז הוי ד' זכרונות אבל כיון שהם בדפוס אחד א"כ הוו שפיר זכרון אחד, וי"ל דאפ"ה כיון דהוו בד' עורות וראוין לינטל כל אחת ואחת בפני עצמה מן הדפוס לאו זכרון אחד חשיבי:

ואם כתבן בעור אחד, פי' שעשה עור אחד וכתב בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור א' כדפרישי' יצא, ל"ה. וקשיא מאי לשון יצא דקאמר דמשמע אבל לכתחלה לא הא אדרבה הוה ליה למעבד הכי כמו הבתים דבעיא שיהיו בעור אחד בעבור שזכרון אחד אמר הכתוב כ"ש בפרשיות דשייך בהו לומר טפי זכרון א' שיהיו בעור אחד שהזכרון הוי טפי בפרשיות:
וי"ל דאדרבה כיון דהפרשיות חלוקות וכתובות בג' מקומות כל א' בפני עצמה אין ראוי לומר שיצוה הכתוב לעשותם בעור אחד משום זכרון א' דא"כ גם בלא חילוק ד' פרשיות הוה לן למעבד להו ושיכתבם כלם בדף אחד אבל כיון דצריך לכתוב כל אחת בפני עצמה ולא שיעשה מכלן דף אחד כמו כן ראוי לחלקם שתהא כל אחת בפני עצמה בעור בפני עצמו דכמו דכתיב בההיא פרשה ולזכרון בין עיניך יש במשמע חד זכרון כמו כן כתיב בהנך לטוטפות דמשמע כל חד בפני עצמה א"כ אין לדחות משמעות זו מפני זו וכל זמן דאיכא לקיים משמעות שתיהן יש לנו לקיימו ולומר דכל חדא בפני עצמה כתב להו ולזכרון דמשמע חד זכרון דליקו אבתים ומ"מ קאמר דאם כתב בקלף אחד כדפרשי' הואיל דכל אחת כתב בתיבה בפני עצמה יצא אבל אם חלקם בד' קלפים כל פרשה ופרשה בעור אחד בפני עצמה כ"ש דעדיף טפי:

וצריך לדבק, הד' אגרות ביחד בתפירה או בדבק שקורין גלו"ט. שנאמר והיה לך לאות על ידך, אפילו לך לא יהא אלא אות אחת, פי' דכי הוו בפנים ד' אגרות שאינן דבוקות ונתונות בבית אחד הוו לאחרים שאינם רואים אלא חיצון אות אחד אבל לך המשמש בהם וניכר ממשן של ד' אגרות כל אחת לבדה הוו שתי אותות, ל"ה. ולכך קאמר דאפי' לך לא יהא אלא אות אחד דכמו שהם אות אחד מבחוץ כך יהיו אחד מבפנים ושיכתבם בעור אחד:
וקשיא דא"כ דבעי שיהיו א' מבפנים וכתובות בעור אחד א"כ היה לנו לכתוב בדף אחד כמזוזה דכ"ש דלהוו בהכי אות א' טפי:
וי"ל דאפ"ה כיון דד' פרשיות חלוקות הן אית לן למבעי שיהא חיתוך הפרשיות ניכר ושתהא כל אחת בפני עצמה ולא שיהיו נראות כאלו הם פרשה אחת, אך מ"מ בעי קרא שיהיו כלן בקלף אחד משום דבכולהו פרשיות דתפילין כתיב אות דמשמע סימן א' דר"ל שיכתבו כלן בעור אחד:
יהודה בפי' לשון רש"י, ברבי, ר"ל חכם. אבל בספרים שלנו כתוב ר' יהודה בר' אלעאי, שטולה עור על אחת מהם על הד' בתים מכסה עור אחד ונראין כבית אחד ומניחה בידו ואעפ"י שאינן מדובקות בפנים, ל"ה. מודה היינו פלוגתייהו, ר"ל דבהא הוה פליג ר' יהודה דהוה אמר דצריך לדבק לא שיהו הד' פרשיות בד' קלפים חלוקים ואיך לימא ר' יוסי דמודה לו בדשתיהן דראש שהם בד' קלפים דשרי ר' יהודה ולא פליג ליה בהכי ומודה משמע דר"ל דמודה במילתא אחריתא דלא הוו פליגי והרי בהא הוו פליגי:
וקשיא דמאי קאמר היינו פלוגתייהו הא אפילו טפי מפלוגתייהו קאמר דמודה, דאינהו לא פליגי אלא אי שרי כדפרי' שכתבן בד' עורות להניחם בבית אחת אבל בד' בתים לכ"ע לא הוה שרי וכאן שרי אפי' בד' בתים שהרי באותו של ראש יש ד' בתים, ואפילו אי נימא דלא ליקשי איך ר' יוסי שרי הכא והא לא שרי לעיל בפלוגתיה אלא ד' עורות בבית אחד, משום דאיכא למימר דר' יוסי אשמועינן הכא דשרי טפי ממאי דקאמר לעיל בפלוגתיה דהכא אתא למשרי אף ד' בתים אם מכסה עור עליהם מ"מ מדר' יהודה קשיא איך לימא דר' יהודה מודה ליה בהא גם לפי מאי דמתרץ דחזר בו ר' יהודה והודה לו הא לא איירי ליה בהכי כי אם במאי דהוה פלוגתיה, וגם לא הוה ליה למימר היינו פלוגתיה אלא טפי מפלוגתיה כדפרי':
וצריך לתרץ אחת משתים, או מאי דקאמר עור על אחת מהם אינו ר"ל שיעשה העור על הבתים של ראש ושיניח תפילין של ראש כמו שהן עשוין אלא שיכסם בעור אחד, אלא ר"ל עור אחד על הד' פרשיות שבתפילין של ראש ואינו מתיר הד' בתים שהיו בתפילין של ראש אך הפרשיות לבד יקח ויכסם בעור והיינו כפלוגתייהו:
או דנאמר דר"ל על הד' בתים אלא כיון דמכסה להו בעור אחד כמונחים בעור אחד לבד דמו דהבתים שבפנים אינן מעכבין כיון דמבחוץ הוו עור אחד ומאן דשרי ארבעה עורות בבית אחד הוה בעי למשרי ארבעה עורות שבארבעה בתים בעור א' לכך קאמר היינו פלוגתייהו:
מדבריו של ר' יוסי משמע שחזר בו ר' יהודה ומודה לו, ר"ל הודה לי וחזר מדבריו, ומאי דלא קאמר הודה לי ר' יהודה לבד ולא היה צריך למנקטיה במי שיש לו שני תפלין של ראש, משום דאשמועינן רבותא דאף בכה"ג הודה לו ר' יהודה לפי תירוץ שני, ולפי תירוץ ראשון שתירצתי דמיירי דדוקא בד' פרשיות בלא ד' בתים שרי אפ"ה נקט לה בכה"ג ולא קאמר והודה לי רבי יהודה משום לאשמועי' דמתפילין של ראש שרי למעבד תפילין של יד ודלא אסרינן משום דאין מורידין כדמסיק בתר הכי:

פרש"י בד"ה בד' בתים כו' שיש בו כמין ד' אצבעות כו' כצ"ל:

בד"ה ואם כתבן כו' שעשה עור אחד וכתב בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור אחד כמו כו' הד"א ובד"ה וצריך שיהא כו' פרשה אחת בבית אחד בפני עצמו הס"ד ואח"כ מ"ה ביניהם בתוך כו' עור האחד הס"ד ובד"ה אות סימן כו' לך לאות אפי' לא יהו כו' אלא חיצון חשבו אות כו' וניכר ממשן של ד' כו' (אז הס"ד) ובד"ה יהודה כו' החכם הס"ד ובד"ה שטולה עור על אחד כו' ובד"ה כיצד סדרן סדר הנחתן עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה לטוטפות כו' ותימה כו' אבל לא אשכחן כו' ומפר"ת דוי"ו קמא דולטוטפות כו' עכ"ל ר"ל לפי' ר"ת הגם דלא אשכחינן גורעין ומוסיפין כתמיהתם היינו כולו באמצע תיבה אבל לגרוע מתחילת התיבה ולהוסיף באמצע בעי למימר דמוסיפין כו' וראייתו מוי"ו דויסף והתו' דחו ראייתו דע"כ התם מתחילת תיבה דויסף גורעין ומוסיפין אחמישיתו וה"ל חמישיותו בב' ווי"ן דמשמע לשון רבים ועיין בדברי הרא"ש בזה וכן צריך להגיה דברי התוס' דהכא וה"ל חמישיותו ומוקמינן לה אצל יו"ד באמצע התיבה וקשה כו' דכתיב ויסף חמישית כו' ה"ל חמישיתו והשתא כו' כצ"ל ועי' בכל זה בדברי התוספות פ' הזהב דברי ר"ת שם בע"א ודו"ק:

בד"ה טט בכתפי כו' יש גורסין טוט ומפרשין כו' עכ"ל ר"ל דהשתא ניחא דלא דריש רק הך ולטוטפות דבפ' והיה כי יביאך דכתיב בוי"ו בין פ"א לתי"ו אבל אינך טטפת בלא וי"ו לא דריש וק"ל:

בד"ה והקורא קורא כו' ובמכילתא משמע כפירוש כו' כצ"ל:

תד"ה לטוטפות (הב'). וכן ציץ לשון הבטה. כמו מציץ מן החרכים:

תד"ה לטוטפת וכו' ועינוהי מטייפין. נ"ב לא השגיחו על טית כפולה שבטוטפת:

ד"ה והקורא וכו' וקשה לר"ת דאמאי פלגינהו. נ"ב לק"מ דזוגי זוגי כדכתיבן באורייתא נקטינהו. דתרתי קמייתא בהדדי כתיבי בספר שמות. ותרתי אחרנייתא בתרייתא בספר דברים. ולא גבי הדדי כתיבי. ומנא ידעינן הי נינהו. להכי פלגינהו כדמפלג' באורייתא ונקטינהו כאורחייהו. הלכך אהך דיוקא [ליכא] למסמך מידי. אלא אם קבלה היא נקבל. ולא דבר ריק הוא חלילה לחשוד אבות העולם שיבדו דבר כזה מלבם ועכ"ל סודי"ל:

לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד'. מכאן שכותב ד' פרשיות בד' בתים: טט בכתפי שתים. באותו מקום קורין לשתים טט: על ד' עורות. ד' חתיכות קלף ויניחנה בד' בתים של ד' חתיכות קלף: בד' בתים בעור אחד. שמפשיטין עגל קטן [ולוקחים חתיכת עור] ומניחין אותו בדפוס שיש בו כמין אצבעות ומניחין אותו לייבש על הדפוס ונוטלין את הדפוס ונעשים בתים מאליהן: ואם כתבן בעור אחד. שעשה עור אחד וכתבו בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור אחד כמה שפירשנו: וצריך שיהא ריוח בין הפרשיות. כשיכתבם שלאחר שכתבן בעור אחד יחתוך מלמעלה העור כמין ד' אצבעות ויניחן בד' בתים ויהיה מדובק למטה עור אחד כדי שתהא פרשה אחת בבית אחד: ביניהם. בתוך הד' בתים של עור האחד: שנותן חוט או משיחה. בין כל בית ובית: ואם אין חריצן. החריץ שבין כל בית ובית אם אינו ניכר מבחוץ פסולה כגון אם עשה מחיצות הבתים מבפנים ואין חריץ ניכר מבחוץ: כותבה על עור אחד. כל הארבע פרשיות: בד' עורות. בד' אגרות: וצריך לדבק. את הד' אגרות ביחד בתפירה או בדבק שקורין גלו''ד: אות. סימן: והיה לך לאות. אפי' לך לא יהא אלא אות אחת דכי הוו בפנים ד' אגרות שאינם דבוקות ונתונות בבית אחד לאחרים שאין רואין אלא חיצון חשוב אות אחת אבל לך המשמש בהן וניכר ממשן של ד' אגרות כל אחת לבדה הוו ב' אותות: אינו צריך. לדבק: יהודה ברבי. יהודה החכם: ויש לו ב'. (זוגות) תפילין של ראש העשויין בד' בתים: שטולה עור על אחת מהן. על הד' בתים מכסה עור אחד ונראין כבית אחד: ומניחה. בידו אע''פ שאין מדובקות בפנים: מתוך דבריו של רבי יוסי נשמע שחזר בו רבי יהודה. ואין צריך לדבק: תפילין של ראש חמורה קדושתה. שרובו של שדי נעשה (בקשר) בשל ראש שי''ן דל''ת אבל בשל זרוע אין אלא יו''ד שיש שם רצועה קטנה כשיעור רחב אצבע ובסוף ראשה מעט כמין יו''ד ועוד כתיב וראו כל עמי וגו' ותניא ר''א הגדול אומר אלו תפילין שבראש (לקמן לה:): עתיקתא. שכבר נקשרו בראש אסור להורידן ולעשות של יד: ולמאן דאמר. בסנהדרין בפרק נגמר הדין (דף מז:): הזמנה מילתא היא. ומשזימנה לצורך הראש אין רשאי לשנותה לשל יד: כגון דאתני עליה. מעיקרא לשל יד אי צריך להם: כיצד סדרן. סדר הנחתן: כאן מימין של קורא כאן מימינו של מניח. כשהקורא עומד כנגד מניח הוי ימינו של זה לשמאל של זה: והקורא קורא כסדרן. כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו ונמצא קוראן כסדרן והא דתנא איפכא דמשמע קדש והיה כי יביאך משמאל אמניח קאמר דהוא ימין של קורא: החליף. כדמפרש:
לטטפת לטטפת לטוטפת. בשמע והיה אם שמוע כתיב לטטפת בוהיה כי יביאך כתיב ולטוטפת בספרים מדויקים אבל בין פ''א לתי''ו לא כתיב וי''ו ותימה היכי משמע תרי ואי הוה אמרינן גורעין ומוסיפין ודורשין ניחא אבל לא אשכחן אלא בתחילת תיבה ובסוף תיבה בפ' שני דזבחים (דף כה. וע''ש) גבי ולקח מדם הפר דדרשינן דם מהפר יקבלנו וכן ונתתם את נחלתו לשארו דדרשינן בפרק י''נ (ב''ב דף קיא:) ונתתם נחלת שארו לו ומפרש ר''ת דוי''ו קמא דולטוטפת מוקמינן בסוף כאילו כתיב לטוטפות כדאשכחן בפ' הזהב (ב''מ דף נד:) שקליה לוי''ו דויסף ה''ל חמישיתו והשתא מוקמינן ליה באמצע תיבה והוה ליה חמישיותו ומוקמינן ליה במקום יו''ד באמצע תיבה וק' לפי' דפריך בתר הכי א''ה גבי הקדש נמי דכתב ויסף חמישית כו' ומשני דכי שקלת לוי''ו דויסף ה''ל חמישיתו והשתא לוקמיה באמצע תיבה דליהוי חמישיות הילכך נראה דבשום פעם לא מוקמינן ליה אלא בסוף תיבה ככל הני שהבאתי. מ''ר: לטוטפת. נראה דלשון טוטפת הוא הראש אצל המצח כמו טוטפת וסרביטים דפרק במה אשה (שבת ד' נז.) דהיינו כלילא שמקפת כל המצח א''נ נקראו טוטפות על שם שהם בראש בין העינים לשון הבטה כמו (מגילה דף יד:) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין וכן ציץ לשון הבטה על שם שהוא למעלה מבין שתי ריסי עיניו ותפילין נראה לשון ויכוח כמו (סנהדרין דף מד.) ויפלל שעשה פלילות עם קונו על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים ממנו כגון דאמרינן לקמן (דף לה:) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' אלו תפילין שבראש. מ''ר: טט בכתפי שתים. להאי תנא לא אמרינן דליבעי י''ב בתים דמסתבר ליה שכתוב הכל בפסוק אחד דלא אשכחן בתורה שלא הוזכרו תפילין אלא בד' פרשיות יש גורסין טוט ומפרשין כי האי דאמרינן במו''ק (דף טז.) טוט אסר טוט שרי גבי שמתא היינו שני ת''ח אוסרין וב' אחרים יכולין להתיר ואין נראה דתרי לאו ב''ד נינהו אלא בתקיעת שופר איירי כדאמר התם בארבעה מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז אפיק שיפורא ושמתיה. מ''ר: ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחת. היינו דוקא בכתובות בעור אחד אבל בד' עורות לא ויש נוהגין אפי' בד' עורות. מ''ר: והקורא קורא כסדרן. פירש בקונטרס כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם מאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר והשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו נמצא קורא קורא כסידרן וקשה לר''ת דאמאי פלגינהו שקורא שתיהן הראשונות מימין וכל האחרונות משמאל היה לו לומר ראשונה מימין וכל אחרות משמאל או איפכא דג' ראשונות מימין ורביעית משמאל כמו גבי נר מערבי דפרק שתי הלחם (לקמן דף צח:) דיליף דנרות של מנורה מזרח ומערב מונחים מדכתיב בנר מערבי לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' ולא אמרינן חצי הנרות לפני ה' וחצי האחר לאו לפני ה' ומפרש ר''ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים וניחא השתא מה שחלקו וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (דף פט.) כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול כגון קדש ושמע וכן רב האי גאון והיה מניח סימן הויות להדדי פי' והיה כי יביאך והיה אם שמוע פנימיות זו אצל זו וכן בתשובת הגאונים שכתב ה''ר יוסף טוב עלם והאי דקאמר הקורא קורא כסדרן לאו כמו שפירש בקונטרס כסדר שכתובות בתורה אלא מפרש ר''ת דהוא סיום הברייתא דכיצד סדרן וקאמר שקורא כסדר שמונחין בתפילין מימינו לשמאלו דהיינו קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע ואפילו לא יהא מן ברייתא אין קשה כלום ובמכילתא משמע כפירוש הקונטרס בפרשת והיה כי יביאך דקתני התם בד' מקומות מזכיר פרשת תפילין קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפילין ארבע פרשיות כו' והדר קתני כותבן כסדרן ואם כתבן שלא כסידרן יגנזו משמע כסדר ששנאן ברישא ויש לדחות דבכתיבת הסופר קאמר אבל אין קובעין בתפילין כסדר זה ואין נראה כלל ובשימושא רבא תיקון התפילין משמע כפירוש הקונטרס וז''ל ומשוי פרשתא דקדש מימין בביתא קמא ופרשתא דבסמוך ליה בביתא תניינא והיה כי יביאך ופרשתא דשמע בשלישית ופרשה דוהיה אם שמוע ברביעית. מ''ר:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד