דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לה - א

אמר אביי: לא אמרן שכאשר החליף פרשיותיה הרי התפילין פסולות  אלא רק אם החליף פרשה גוייתא פנימית, הנתונה בבית הפנימי, לברייתא, לפרשה חיצונית, הנתונה באחד משני הבתים החיצוניים. וכגון שהניח את פרשת "והיה כי יביאך" [הצריכה להנתן בבית הפנימי] בתוך הבית החיצון, במקום שצריכה להיות נתונה בו פרשת "קדש". או שהחליף את פרשה ברייתא ונתנה למקום של גוייתא, וכגון שנתן את פרשת "קדש" בבית פנימי, במקומה של פרשת "והיה כי יביאך". אבל, אם החליף גוייתא לגוייתא, שהחליף את סדרן של שתי הפרשיות הפנימיות ונתן את פרשת "שמע" במקומה של פרשת "והיה כי יביאך", או שהחליף ברייתא לברייתא ונתן את פרשת "קדש" במקומה של פרשת "והיה אם שמוע" לית לן בה לחשוש לשינוי זה, והרי הן תפילין כשרות.

אמר ליה רבא לאביי: מאי שנא החליף גוייתא לברייתא וכן החליף ברייתא לגוייתא דלא הכשרת אותן משום דהך פרשה החיצונית דבעי למיחזא אוירא לראות את האויר, והיינו, שדינה להיות בבית החיצון הסמוך לאויר [להבדיל מהבית הפנימי הרחוק מהאויר] לא קא חזייא לאויר, וכן הא פרשה פנימית, דלא בעי למיחזי אוירא, קא חזייא לאויר, כשניתנה בבית החיצון. אם כן גם כששינה והחליף את מקומה של פרשה ברייתא לברייתא אחרת, או ששינה את מקומה של פרשה גוייתא לגוייתא אחרת נמי צריך לפסול, משום דהך פרשה דבעיא למיחזי אוירא דימין קא חזיא אוירא דשמאל, והפרשה שצריכה לראות את האויר דשמאל קא חזיא אוירא דימין?!

אלא, מסיק רבא: לא שנא החליף חיצונית בפנימית ולא שנא החליף פנימית בפנימית או חיצונית בחיצונית הרי הן פסולות!

ואמר רב חננאל אמר רב: תיתורא [13], והיינו המשטח התחתון של הבתים דתפילין, הסוגר את פתחי הבתים, ועשוי מהעור של הבית [שאחת מדפנות הבית היא ארוכה ומתקפלת בתור משטח סגירה מתחת לשאר הדפנות] הלכה למשה מסיני! שצריך לעשותה.

אמר אביי: מעברתא דתפילין [14], שהיא בליטת העור של התפילין, ושם מתקפל עור הבית הארוך כדי להעשות למשטח התחתון, ועושים בו חלל כדי שתעבור בו רצועת התפילין [ונקרא "מעברתא" משום שרצועת התפילין עוברת בו] הלכה למשה מסיני! שצריך לעשותה.

ואמר אביי: שי"ן של תפילין העשויה מקמטי העור בשני הבתים [15] החיצוניים של תפילה של ראש הלכה למשה מסיני! שצריך לעשותה.

וצריך שיגיע חריץ שבין בית [16] לבית בתפילה של ראש עד למקום התפר של התיתורא לבית, והיינו עד לתחתית הבית!

רב דימי מנהרדעא אמר: אין צורך שיגיע החריץ עד למטה, אלא כיון שהיה החריץ דמנכר [17] קצת למעלה יותר לא צריך!

ואמר אביי: האי קילפא קלף דתפילין צריך למיבדקיה אם הוא ראוי לכתיבה דילמא אית בה ריעותא של נקב ושוב לא תהיה הכתיבה כתיבה תמה, נאה ושלימה, שבמקום הנקב אין הדיו נכתב, ובעינא כתיבה תמה בפרשיות התפילין, וליכא! רב דימי מנהרדעא אמר: לא צריך לבדוק את הקלף כי קולמוסא בדיק לה, שאם האות נראית שלימה ולא נראה בה חור הרי היא כשירה ולא חוששים לחור שבקלף.

אמר ר' יצחק: רצועות התפילין צריך שתהיינה [18] שחורות הלכה למשה מסיני!

מיתיבי: בתי התפילין אין קושרין אותן אלא במינן דהיינו ברצועות של עור [19], בין שהיו אותן רצועות עור ירוקות בין שהיו שחורות, בין לבנות, אבל רצועות אדומות לא יעשה מחמת שני טעמים:

האחד, מפני גנאי, שמא יאמרו הרואים שאותו אדם סובל מגירוד בעורו ונצבעו רצועות התפילין באדום מדם פצעיו, וגנאי הוא.

והשני, מפני דבר אחר שלא יאמרו שבעל את אשתו בזמן נדותה ונצבעו הרצועות מדם הנדה.

וממשיכה הברייתא: אמר רבי יהודה: מעשה בתלמידו של רבי עקיבא שהיה קושר תפיליו בלשונות צמר של תכלת, ולא אמר לו רבי עקיבא דבר! והוכיח מכאן רבי יהודה: וכי איפשר כי אותו צדיק רבי עקיבא ראה תלמידו מניח תפילין שלא כהלכה ולא מיחה בו? אלא מוכח מכאן שגם לשונות של צמר כשירות לקשירת התפילין ולא צריך דוקא רצועות עור.

אמרו לו חכמים לרבי יהודה: הן, אפשר הדבר שלא מיחה בו רבי עקיבא ובכל זאת אין ראיה, כי רבי עקיבא לא ראה אותו קושר את תפיליו בלשונות של תכלת, ואם היה רואה אותו לא היה מניחו לעשות כן.

וממשיכה הברייתא: מעשה בהורקנוס, בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס, שהיה קושר תפיליו בלשונות של ארגמן, ולא אמר לו רבי אליעזר בן הורקנוס לבנו דבר! ומוכיח רבי יהודה ממעשה זה: וכי איפשר כי אותו צדיק רבי אליעזר בן הורקנוס ראה את בנו מניח תפילין שלא כהלכה ולא מיחה בו?! אמרו לו חכמים: הן, אפשר הדבר שלא מיחה בו, ולא משום שסבר שנכון לעשות כן, אלא, לא ראה אותו קושר תפיליו בלשונות של ארגמן, ואם ראה אותו לא היה מניחו לעשות כן!

ועכשיו מקשים על ר' יצחק שאמר רצועות שחורות הן הלכה למשה מסיני: קתני מיהא בברייתא שרצועות התפילין כשירות בין כשהן ירוקות, בין שחורות ובין לבנות?!

ומתרצינן: לא קשיא! כאן שהכשיר התנא בברייתא אפילו רצועות שאינן צבועות בשחור מדובר שצבען מבפנים [20], לצד הפנימי של הרצועות, ואילו כאן שפסל ר' יצחק מדובר שצבען מבחוץ, שכלפי חוץ חייבות הרצועות להיות צבועות בצבע שחור דווקא.

ופרכינן: אי העמדת את הברייתא שצבען מבפנים מדוע לא יצבע אותן גם בצבע אדום, כי מאי גנאי יש בצבע בצד הפנימי, ואיזה חשד של דבר אחר יש בו, והרי הצד הפנימי אינו נראה!? ומשנינן: עדיין יש לחשוש לגנאי ולדבר אחר כי זימנין דמתהפכין ליה הרצועות וניכר הצבע האדום לבריות!

תנא: תפילין צריך שתהיינה מרובעות, והיינו, שיהיו בתי התפילין [עיין היטב בלשונו של רש"י ובדברי התוס'!] מרובעים באורכן וברוחבן [ולמעט גובהן!] הלכה למשה מסיני!

אמר רב פפא: ריבוע התפילין צריך להיות בתופרן, שכאשר הוא [21] תופר את עור התיתורא [הסוגרת את פתחי הבתים] יזהר שלא ימשוך את חוט התפירה יותר מדאי כדי שלא יתכווץ עור הבית ויתבטל הריבוע.

וכן צריך הריבוע להיות באלכסונן והיינו שיהיה האורך שוה לרוחב ולא יהיו בצורת מלבן שהאורך יותר מהרוחב. [והכונה ל"אלכסון" היא שלכל מידת אורך יש גם את ה"אלכסון" הקבוע שלה בריבוע, שאורך האלכסון בריבוע גדול ממידת הצלע בשתי חמישיות, הילכך, אם האלכסון של הבית הוא בשיעור של אחד ועוד שתי חמישיות מצלע הבית הרי זה מרובע, ואם לאו הרי זה מלבן או מעוין].

לימא מסייע ליה לרב פפא שצריך מקום התפר להיות מרובע. דתנן במסכת מגילה: העושה תפילתו של ראש עגולה בלי בית מושב, אלא היא עשויה כביצה, הרי יש סכנה להניחה בראשו, שמא כשיכנס בפתאומיות לפתח מבלי שישים לב הוא יכה ראשו באיסקופה של הפתח ותכנס התפילה העגולה לראשו. ואין בה בהנחת התפילה העגולה משום קיום מצוה של הנחת תפילין מחמת שהיא עגולה! ומוכח כרב פפא שצריך שיהיו התפילין מרובעות במשטח התחתון הסמוך לראשו של המניח!

ודחינן: אמר רב פפא: מהמשנה שם אין ראיה ששם מדובר דעבידא התפילה העגולה כי אמגוזא כאגוז [רש"י במגילה כד - ב] שבית מושבו הוא חד, [ולכן מסוכן ללובשה] ואין מקיימין בה מצות תפילין משום שאין מושב התפילין החד ראוי להנחת [22] תפילין, אבל תפילין [23] שתחתיתן עגולה ואינה בית כמושב חד היה מקום לומר שהוא כשר להנחה, על אף היותו מעוגל! וחידש רב פפא שגם זה פסול.

אמר רב הונא: תפילין שיש בהן נקבים בעור שבין הבתים, הרי כל זמן שפני טבלא קיימת [24]. שהעור החיצוני נשאר שלם, הרי הן כשירות. רב חסדא אמר: נפסקו נקרעו או ניקבו שתים דופנות [25] של שני בתים הרי התפילין עדיין כשירות, אך אם ניקבו שלש דפנות של הבתים הרי התפילין פסולות.

אמר רבא: לא אמרן שבשתי דפנות של שני בתים אין הנקבים והקרעים פוסלים אלא כשהיו הנקבים זה שלא כנגד זה, שלא נראה הקרע האחד לקרע השני, אבל אם היו זה כנגד זה, בשתי דפנות סמוכות, הרי התפילין פסולות אפילו בשני קרעים בלבד!

והוסיף רבא אומר: וזה כנגד [26] זה דאמרן דפסולות נמי לא אמרן אלא בחדתתא, שהיה עור הבתים חדש, שהנקבים והקרעים מעידים על העור שהוא מקולקל מצד עצמו, אבל אם אירעו שני הקרעים הסמוכים בעתיקתא בעור ישן לית לן בה לפסול, משום שאין העור כשלעצמו נחשב עור מקולקל אלא שאירעו בו הקרעים מחמת יושנו [27].

אמר ליה אביי לרב יוסף: היכי דמיין עור חדתתא, והיכי דמיין עור עתיקתא? אמר ליה רב יוסף: כל היכא דמיתלי ביה בשילחא, כשאוחז את העור ומפשט אותו, והדר חלים, ובשעה שמרפה ממנו ומניחו הוא חוזר ומתכווץ כמו שהיה מקודם זהו עור עתיקתא, שגם כשמתרחב חוזר ומתכווץ. ואידך, שאינו מתרחב ואחר כך חוזר ומתכווץ זהו עור חדתתא!


הערות

[13] כתב הרא"ש (הלכות תפילין סי' ט') שצריך לעשות חתך בשני צידי המעברתא במקום החיבור לתיתורא, שעל ידי זה יהיה ניכר ריבוע התיתורא. שאם לא כן הרי התיתורא בצורת מלבן.

[14] והתוס' והרא"ש הביאו שיטות שמעברתא היא, שמעבירים את הרצועה של יד על גבי בית התפילין של יד.

[15] התוס' הביאו משימושא רבא שעושין בימין הבית שי"ן של שלשה ראשים, ובשמאל הבית שי"ן של ארבעה ראשים. ואם הפך את הסדר ועשה בימין של ארבע ובשמאל של שלש גם כן כשר.

[16] זהו פירוש רש"י. והרא"ש (הלכות תפילין סי' ח') פירש שהכוונה על השי"ן. שצריך שיגיע השי"ן עד התפר למטה. וסיים הרא"ש שנוהגים להחמיר כשני הפירושים, ובין השי"ן ובין החריצים שבין בית לבית יגיעו עד התפר.

[17] בביאור הלכה (סי' ל"ב מ') הביא שנחלקו החיי אדם והחתם סופר לפי הדיעות שעל ידי דבק נהיה הכל אחד. אם אפשר להדביק את הבתים של ראש אחד לשני ולמעלה להשאיר בלי דבק, שהחיי אדם מכשיר והחתם סופר פוסל, ודברי החיי אדם לכאורה מוכחים מכאן שמבואר שמספיק שיהיה ניכר למעלה ההבדל בין הבתים ולא צריך שיהיה ניכר עד למטה [ורק לכתחילה צריך עד למטה אך אינו מעכב]. וסברת החתם סופר היא, שכל זה רק לגבי ההיכר שבין הבתים. ועל זה מבואר בגמ' שמספיק שיהיה ההיכר למעלה וכשר בכך. אך גוף הבדלת הבתים צריכה להיות בכל גובה הבתים, ולכן אם דיבוק עושה אחד אסור להדביק גם למטה כיון שעל ידי זה שני הבתים נהיים אחד.

[18] ולגבי הבתים פסק המחבר (לב מ) שמצווה לעשות אותם שחורים אך זה לא מעכב. ובמשנה ברורה (ס"ק קפ"ד) הביא שיש דעות שגם בתים שחורים זה הלכה למשה מסיני ומעכב.

[19] כך פירש רש"י. אך הרמב"ם (פ"ג מתפילין הי"ד) כתב שאת הצד הפנימי של רצועות התפילין צריך לצבוע באותו צבע שנצבעו הבתים. ואם הבתים בצבע ירוק צריך לצבוע את פנים הרצועות גם כן בצבע ירוק וכו'. ובאור זרוע (הלכות תפילין סי' תקס"ד) הביא שיש ראשונים שפירשו את כוונת הגמ' אין קושרין אלא במינן שהכוונה היא שיהיה צבע הרצועות מבפנים כמו צבע בתי התפילין, וזוהי גם דעת הרמב"ם ולכן הצריך שיהיה פנים הרצועות באותו צבע של הבתים. אך האור זרוע חולק עליהם ומפרש כמו רש"י שבמינן הכוונה שיהיו מעור כמו הבתים ולפסול משי וצמר. אך לא מדובר כלל לענין צבע.

[20] בגמרא לא מבואר מה נחשב פנים ומה נחשב חוץ של הרצועות. והביאור הלכה (לג ג) הביא שדעת הפרי מגדים שפנים וחוץ נקבע על פי האדם הלובש את התפילין. והצד הסמוך לגופו הוא פנים. והצד שכלפי חוץ ונראה הוא החוץ. ועל צד זה שנראה נאמרה ההלכה למשה מסיני שהוא צריך להיות שחור. וכתב הבה"ל שיצא לפי זה חומרא גדולה. שאם תתהפך הרצועה בתוך הקף הקשר ויהיה השחור בפנים והלבן בחוץ לא יצא ידי חובה. שנמצא שכעת אין החוץ שחור. אך הביאור הלכה חולק וסובר שפנים וחוץ תלוי בבהמה. שהצד הפנימי של העור הקרוב לבשר הוא פנים. והצד החיצון של העור הסמוך לשיער הוא החוץ. ולפי זה גם אם תתהפך הרצועה לא משתנה הפנים והחוץ ויוצא ידי חובה. הביאור הלכה מסתפק אם אחרי שיעור ההכשר של הרצועה [מבואר ברמב"ם פ"ג מתפילין הי"ב ששיעור רצועה של ראש הוא שתקיף את הראש ויעשה בה קשר וישתלשלו הרצועות עד הטבור או למעלה ממנו קצת. ושיעור רצועה של יד הוא שתקיף את הזרוע ויעשה הקשר ותגיע עד אצבע אמצעית ויכרוך עליה שלש פעמים ויקשור] וירד השחור מן הרצועה האם זה פוסל. שמצד אחד אפשר לומר שגם בלי חתיכה זו גם כן יש שיעור רצועה ויהיה כשר. אך יש לומר שלמעשה היום זוהי הרצועה וחלק ממנה אינה שחור, ופסול. ולא הכריע בזה. עוד הסתפק הביאור הלכה אם צריך לצבוע בשחור את הרצועה הנמצאת בתוך המעברתא. שיתכן שמכיון והיא אינה נראית הרי היא כמו הצד הפנימי של הרצועות שאינו טעון צבע שחור.

[21] זהו פירוש רש"י. שכוונת רב פפא בתפרן היינו שיזהר שמתיחת חוטי התפירה לא תכווץ את הבית ויתקלקל הריבוע. אך הרמב"ם (פ"ג מתפילין ה"א) מפרש אחרת. שהוא כתב שהלכה למשה מסיני שתהיה התפירה מרובעת. הרי שפירש את דברי רב פפא בתפרן שהכוונה שהתפירה עצמה תהיה מרובעת.

[22] הרמב"ם (פ"ד מתפילין ה"ג) הביא את הדין שהעושה תפילין עגולים כאגוז לא קיים את המצווה. ודייק הגרי"ז מזה שהביא הרמב"ם את הדין בפרק ד' המדבר בדיני הנחת תפילין. מוכח מזה שתפילין שמושבם עגול זהו חסרון בהנחת התפילין. חוץ מהחסרון בחפצא שאין התפילין מרובעות.

[23] והנימוקי יוסף ביאר באופן אחר. שכוונת הגמ' שאמנם יש מכאן ראיה שעגול פסול וצריך שיהיו לתפילין זויות. אך אין ראיה שצריך דווקא ריבוע. ויתכן שגם בצורת מלבן כשר. ובזה חידש רב פפא שצריך שיהיו התפילין דווקא ריבוע.

[24] אבל אם נקרע העור מבחוץ הרי התפילין פסולות. כך פירש הנימוקי יוסף והובאו דבריו בבית יוסף וברמ"א (לג א) וכפי שביאר במשנה ברורה (ס"ק ו). ורק בקרע בפנים נאמרו כל החילוקים שבשנים כשר. אבל מבחוץ אפילו בקרע אחד נפסל.

[25] והרמב"ם (פ"ג מתפילין הי"ח) ביאר באופן אחר לגמרי. שהמדובר הוא על חוטי התפירה של הבית. שאם נפסקו שלש תפירות הרי התפילין פסולות. ואם נפסקו שתי תפירות אם הן זה בצד זה פסול. ואם אינן זה בצד זה כשר. ובשו"ע (לג סעיף א' וב') הביא את שתי השיטות. דעת רש"י שמדובר לגבי קרע בדפנות הבתים. ודעת הרמב"ם שמדובר לגבי פסיקת חוטי התפירה.

[26] לפי גירסא זו החילוק בין חדש לישן הוא בנפסקו שתים זה כנגד זה. אבל בנפסקו שלש אין חילוק ופסול בין בחדש בין בישן. אך גירסת הרי"ף היא שגם בנפסקו שלש יש את החילוק הזה בין ישן לחדש.

[27] והרי"ף מפרש להיפך. שישן פסול מכיון שחוששים שמרוב היושן ימשיך להקרע. אך בחדש שהעור עדיין חזק, לא חוששים בו שיקרע וכשר.

אלא כשמחליף גוייתא לברייתא [פרשה חיצונית לפנימית], כגון שנתן "והיה כי יביאך" מימין ל"קדש", וברייתא לגוייתא [ופרשה פנימית לחיצונית], שנתן "והיה אם שמוע" מימין ל"שמע", אבל גוייתא לגוייתא [פנימית לפנימית], שהחליף "והיה כי יביאך" ו"שמע", וברייתא לברייתא [וחיצונית לחיצונית], "קדש" ו"והיה אם שמוע" — לית לן [אין לנו] בה איסור.

אמר ליה [לו] רבא: מאי שנא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא דלא [במה שונה פנימית לחיצונית וחיצונית לפנימית שלא] יחליף — דהך דבעי למיחזי אוירא לא קא חזייא [שזו שצריכה לראות את האויר, להיות בצד החיצוני, אינה רואה], והא דלא קא בעי למיחזי אוירא קא חזייא [וזו שאינה צריכה לראות אויר רואה], והרי ברייתא לברייתא וגוייתא לגוייתא נמי [כשמחליף חיצונית לחיצונית ופנימית לפנימית גם כן] — הך דבעיא למיחזי אוירא [זו שצריכה לראות אויר] של ימין קא חזיא אוירא [רואה אויר] של שמאל, וזו של שמאל קא חזיא אוירא [רואה אויר] של ימין! אלא לא שנא [אינו שונה], וכל שהופך את הסדר — פסול.

א ואמר רב חננאל, אמר רב: תיתורא [גשר, הבסיס] של התפילין, שעליו יושבים הבתים — הלכה למשה מסיני. אמר אביי: מעברתא [המעבורת] של התפילין, שבה משחילים את הרצועה — גם היא הלכה למשה מסיני. ואמר אביי: שי"ן של תפילין שמקמטים את העור בתפילין של ראש כצורת שי"ן — הלכה למשה מסיני. ועוד אמר:

צריך שיגיע החריץ שבין בית לבית בתפילין של ראש עד למקום התפר כלומר, עד לתיתורא שאליה תופרים את הבתים. רב דימי מנהרדעא אמר: כיון דמנכר [שניכר] שיש חריץ ביניהם לא צריך שיגיע עד לתפר.

ואמר אביי: האי קילפא [קלף זה] שכותבים עליו את פרשיות התפילין צריך למיבדקיה [לבדוק אותו] קודם כתיבה, דדילמא אית בה ריעותא [שמא יש בו פגם, נקב], ובעינא [וצריכים אנו] שתהיה כתיבה תמה וליכא [ואין כאן], אם יהיה נקב בתוך האות. רב דימי מנהרדעא אמר: לא צריך בדיקה מוקדמת, אלא קולמוסא בדיק לה [הקולמוס בודק אותה] בתוך כדי כתיבה, וכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נחשב.

אמר ר' יצחק: רצועות שחורות שבתפילין — הלכה למשה מסיני. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: תפילין אין קושרין אותן אלא במינן, כלומר, צריך שיהיו הרצועות מעור, בין ירוקות בין שחורות בין לבנות, אבל רצועות אדומות לא יעשה, מפני גנאי שיש בזה, כאילו יש פצעים בראשו, ועוד מפני דבר אחר, שמא יאמרו שבעל אשתו בנידתה.

אמר ר' יהודה: מעשה בתלמידו של ר' עקיבא שהיה קושר תפיליו בלשונות של צמר צבוע בתכלת, ולא בעור, ולא אמר לו דבר, וכי איפשר אותו צדיק ראה תלמידו שעושה דבר שלא כדין ולא מיחה בו? משמע שהדבר מותר! אמר לו: הן [כן], לא ראה אותו, ואם ראה אותו לא היה מניחו.

ועוד אמר ר' יהודה: מעשה בהורקנוס בנו של ר' אליעזר בן הורקנוס שהיה קושר תפיליו בלשונות של ארגמן, ולא אמר לו דבר, וכי איפשר אותו צדיק ראה בנו ולא מיחה בו? אמרו לו: הן [כן], לא ראה אותו, ואם ראה אותו באמת לא היה מניחו.

קתני מיהא [הריהו שונה על כל פנים] לדעת הכל, שעושה רצועות בין ירוקות בין שחורות ובין לבנות, שלא כפי שאמר ר' יצחק שרצועות שחורות הן הלכה למשה מסיני! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], כאן בברייתא, שצובע בכל גוון (חוץ מאדום), מדובר מבפנים, בצד המונח על גופו. כאן שהרצועות צריכות להיות שחורות — בצד שמבחוץ.

ושואלים: אי [אם] מבפנים מאי [מה] גנאי ודבר אחר איכא [יש] בצבע אדום? הרי אין רואים צד זה של הרצועה! ומשיבים: זימנין דמתהפכין ליה [פעמים שמתהפכות לו] הרצועות.

תנא [שנה החכם]: תפילין מרובעות — הלכה למשה מסיני. אמר רב פפא: וצריכות להיות מרובעות בתפרן ובאלכסונן, כלומר, בתפירה של הבתים לתיתורא, שיהיה אורכה ורוחבה שווה בכל צד.

ומציעים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שמסייע לו] מה ששנינו במשנה: העושה תפילתו (תפילין שלו) עגולה — הרי זו סכנה וגם אין בה מצוה? אמר רב פפא: אין מכאן ראיה, שכן יש לומר כי מתניתין [המשנה] עוסקת בתפילין דעבידא כי אמגוזא [שעשויה כאגוז], שהתחתית שלה מעוגלת, ולכן יש בה סכנה אם ייתקל בקיר וכדומה, וייחבל בראשו. אבל אם היתה התחתית שטוחה היינו אומרים כי היא כשירה למרות שאינה מרובעת, לכן נאמר בברייתא כי צריך שתהיה מרובעת.

ב אמר רב הונא: תפילין של ראש, כל זמן שפני טבלא (העור החיצון) קיימת, שלא נקרע — הרי הם כשירות, אף על פי שנקרע העור שבין בית לבית. רב חסדא אמר: אם נפסקו שתים שתי דפנות של שני בתים — כשירות, אבל אם נפסקו שלש — פסולות.

אמר רבא: הא דאמרת [זה שאתה אומר] שאם נפסקו עד שתים כשירות, לא אמרן [לא אמרנו] אלא שנפסקו הדפנות זה שלא כנגד זה, אבל נפסקו זה כנגד זה — פסולות. ועוד, זה כנגד זה נמי [גם כן] שאמרנו שהן פסולות, לא אמרן [לא אמרנו] אלא בחדתתא [בחדשות], שוודאי עור מקולקל הוא ופסול, אבל בעתיקתא לית לן [בישנות אין לנו] בה, שמחמת היושן נקרעו.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: היכי דמיין חדתתא, והיכי דמיין עתיקתא [כיצד הוא בדיוק חדשות, וכיצד הוא עתיקות]? אמר ליה [לו]: כל היכא כי מיתלי ביה בשלחא והדר חלים [כל מקום שכאשר הוא אוחז בעור ומושך אותו, הוא חוזר למקומו] — הרי הן עתיקתא [ישנות], ואידך [והאחרות], כאשר העור נמשך אינו חוזר למקומו — הרי הן נקראות חדתתא [חדשות].

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

unless it is a case where one exchanges an inner passage for an outer one, e.g., he placed the passage of Exodus 13:11–16 to the right of Exodus 13:1–10, or an outer passage for an inner one, e.g., he placed the passage of Deuteronomy 11:13–21 to the right of Deuteronomy 6:4–9. But if one exchanges an inner passage for the other inner one, i.e., he exchanges Exodus 13:11–16 with Deuteronomy 6:4–9, or an outer passage for the other outer one, i.e., he exchanges Exodus 13:1–10 with Deuteronomy 11:13–21, we have no problem with it.

Rava said to Abaye: What is different about the cases of exchanging an inner passage for an outer one, and an outer passage for an inner one, such that the phylacteries are not fit? The reason is that this passage, which needs to see the air, i.e., to be placed on the outer side, does not see it, and that passage, which does not need to see the air, does see it. But in a case where one exchanges an outer passage for the other outer one or an inner passage for the other inner one, it should be unfit as well, as this passage, which needs to see the air of the right side, sees the air of the left side, and that passage, which requires to see the air of the left side, sees the air of the right side. Rather, there is no difference between any of these cases, and any change in the order renders the phylacteries unfit.

§ And Rav Ḥananel says that Rav says: The requirement to have the titora of phylacteries, i.e., the base of phylacteries upon which the compartments rest, is a halakha transmitted to Moses from Sinai. Abaye said: The requirement to have the ma’ebarta of phylacteries, i.e., the passageway through which the straps are inserted, is a halakha transmitted to Moses from Sinai. And Abaye says: The requirement to have a letter shin protruding on the phylacteries of one’s head, which is achieved by pressing the hide into the shape of that letter, is a halakha transmitted to Moses from Sinai.

Abaye further says: And there is a requirement that the furrow between each of the compartments of phylacteries of the head reach the place of the stitches, i.e., the titora, to which the compartments are sewn. Rav Dimi of Neharde’a says: Once it is noticeable that there is a furrow between each of the compartments, it is not necessary for them to reach all the way to the titora.

And Abaye says: With regard to this parchment upon which one writes the passages of phylacteries, the scribe must examine it before writing, as perhaps it has a flaw, i.e., a perforation, and complete writing is required, and that requirement would not be fulfilled if a letter were perforated. Rav Dimi of Neharde’a says: No prior examination is required; rather, the quill examines it as one writes, as any perforation which the ink covers is disregarded.

Rabbi Yitzḥak says: The requirement that the straps of the phylacteries be black is a halakha transmitted to Moses from Sinai. The Gemara raises an objection from a baraita: One may tie phylacteries only with straps of their same type, i.e., the straps must be made from hide, and it does not matter whether they are green, or black, or white. Nevertheless, one should not make red straps, because this is deprecatory to him, as it looks like he has wounds on his head, and also due to something else, i.e., lest people suspect him of engaging in sexual intercourse with a menstruating woman and getting blood on the straps.

The Gemara cites the continuation of that baraita. Rabbi Yehuda said: There was an incident involving Rabbi Akiva’s student, who would tie his phylacteries with strips of sky-blue wool rather than hide, and Rabbi Akiva did not say anything to him. Is it possible that that righteous man saw his student doing something improper and he did not object to his conduct? Another Sage said to Rabbi Yehuda: Yes, it is possible that the student acted improperly, as Rabbi Akiva did not see him, and if he had seen him, he would not have allowed him to do so.

The baraita continues: There was an incident involving Hyrcanus, the son of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, who would tie his phylacteries with strips of purple wool, and his father did not say anything to him. Is it possible that that righteous man saw his son doing something improper and he did not object to his conduct? The Sages said to him: Yes, it is possible that his son acted improperly, as Rabbi Eliezer did not see him, and if he had seen him, he would not have allowed him to do so. This concludes the baraita.

The Gemara explains the objection from the baraita: In any event, the baraita teaches that it does not matter whether the straps are green, or black, or white, whereas Rabbi Yitzḥak maintains that it is a halakha transmitted to Moses from Sinai that the straps of the phylacteries must be black. The Gemara answers that it is not difficult. Here, the baraita is referring to the inside of the straps, which touch the body. These may be any color other than red. Conversely, there, when Rabbi Yitzḥak says that the straps of the phylacteries must be black, he is speaking of the outside of the straps.

The Gemara raises a difficulty: If the baraita is discussing the inside of the straps, what deprecatory matter or problem of something else is there with straps that are red on the inside? After all, this side is not seen. The Gemara answers: Sometimes his straps become reversed, and therefore these concerns are applicable.

It is taught in a baraita: The requirement that phylacteries be square is a halakha transmitted to Moses from Sinai. Rav Pappa says about this halakha: Square means along their seams and their diagonals, i.e., they must be perfectly square where the compartments are sewn to the titora.

The Gemara suggests: Let us say that a mishna supports this opinion (Megilla 24b): One who fashions his phylacteries in a round shape exposes himself to danger, and it does not enable him to fulfill the mitzva of phylacteries. Rav Pappa said: This is no support, as one can say that the mishna is referring to phylacteries that are fashioned like a nut, i.e., their underside is rounded, and therefore there is a danger that if he strikes his head on a wall the underside will press into his head and injure him. By contrast, if the underside is flat one might have thought that it is fit despite the fact that it is not square. Therefore, the baraita teaches that phylacteries must be square.

§ Rav Huna says: With regard to phylacteries of the head, as long as the surface of outer hide is intact, i.e., it is not torn, they are fit, even if the hide between the compartments has torn. Rav Ḥisda says: If two of the walls between the compartments tore, such phylacteries are fit, but if three of these inner walls tore, they are unfit.

Rava said: Concerning that which you said, that if two of the walls between the compartments tore they are fit, we said this only if the inner walls that tore are not aligned with each other, i.e., they are not adjacent to one another. But if the torn walls are aligned with each other, the phylacteries are unfit. And furthermore, even in a case where the torn walls are aligned with each other, we said that they are unfit only with regard to new phylacteries, as the hide is certainly defective. But with regard to old phylacteries, we have no problem with it, as they tore due to aging.

Abaye said to Rav Yosef: What are the circumstances of new phylacteries, and what are the circumstances of old phylacteries? Rav Yosef said to him: In any case where if one holds the hide and pulls it, it returns to its place [ḥaleim], these phylacteries are considered old; and in the other case, where hide that was pulled does not return to its place, they are considered new.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גוייתא לברייתא, פי' שכתב והיה כי יביאך קודם לקדש דנעשית פנימית חיצונ' אי נמי הקדים והיה אם שמוע לשמע דנעשית חיצונה פנימית ופנימית חיצונה אבל גוייתא לגוייתא כגון דהקדים שמע לוהיה כי יביאך או ברייתא לברייתא כגון והיה אם שמוע בשמאל קדש בימין של מניח. ל"ה:
יש להקשות דגוייתא לברייתא ובריית' לגויית' כולא חדא מילתא היא שהרי כיון שהחליף גוייתא לבריית' א"כ החליף נמי בריית' לגויית' ולמה הוצרך לכפול הדבר:
ונראה דרש"י ז"ל דקדק בזה לפי שפי' דגויית' לבריית' הוי והיה כי יביאך קודם לקדש ובריית' לגויית' דהקדים והיה אם שמוע לשמע והרי חילוף הפרשיות כסדר שהם נכתבין נקיט במלתיה ולכך נקט ראשונה גויית' לבריית' דהיינו יביאך קודם לקדש ולכך קרי להו חילוף גויית' לבריית' ולא קרי להו בריית' לגויית' אעפ"י שהחליף גבי בריית' לגויית' משום דאם החליף כדרכו נקט דאם החליף גויית' לבריית' הרי כתב בתחלה יביאך קודם לקדש א"כ לית למנקט בלישניה מה שכתוב בחילופו ראשון ראשון דהיינו יביאך שכותב ראשון לומר גוייתא לבריית' דר"ל דהקדים הגוייתא לברייתא וכן בריית' לגויית" דפרשת והיה אם שמוע לשמע קרי ליה ברייתא לגויית' ולא גוייתא לבריית' לפי שכמו כן סדר חלופו ראשון נקט ראשון דהיינו דכתב והיה אם שמוע שהוא בריית' שהרי כשהחליף והיה אם שמוע שהוא בריית' לשמע שהוא פנימית הרי כתב והיה אם שמוע ראשונה הילכך נקט לה ראשונה:

כאן מבפנים, אפי' לבנות ודאמר ר' יצחק שחורות מבחוץ דמתהפכין ליה מה שבפנים בחוץ ונראית האודם, ל"ה. וקשיא א"כ לבנות מבפנים היכי שרינן ניחוש דילמא מתהפכים ליה ויאמרו לבנות הם ודינם להיות שחורות, וי"ל דלא נפקא לן מידי בהא דכיון דשרינן לבנות מבפנים הרי לא יאמרו דלבנות הם משום דיאמרו דאתהפוך ועד שיראו שהם לבנות בין מבפנים בין מבחוץ לא יחליטו לומר דלבנות הם אלא יאמרו שחורות הם ואתהפוך, אבל באדומות מבפנים אע"ג דיאמרו דאתהפוך ושמבחוץ שחורות מ"מ בעבור שהם אדומות מבפנים איכא גנאי ודבר אחר שיאמרו שמה שהם אדומות מבפנים הוי מפני שגרדן הוא או שבעל אשתו נדה וקלטו אדמימות הדם מצד אחד מבפנים:

פרש"י בד"ה אבל גוייתא כו' שמע לוהיה כי יביאך ובד"ה או ברייתא לברייתא כגון והיה אם שמוע בשמאל כו' ובד"ה אלא במינן של עור ולא של משי כו' ובד"ה של תכלת דלאו מינן הוא הס"ד ואחר כך מ"ה מבפנים ומבחוץ הוא ס"ד ובד"ה כאמגוזא שבית מושבם חדוד ביותר כו' וכטבעת אימא דכשירה שהרי יש להם טוב מושב ואח"כ טבלא זהו עור של בתים הס"ד ואח"כ מ"ה שתים ב' דפנות בשני בתים הס"ד ובד"ה דמתלי כו' והדר חלים כשמניחין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מעברתא כו' גשרים נקראין מעברתא ונקראין תיתורא כו' דתפילין הכל אחד דהא חשיב להו בגמרא בתרתי אלא משום דמחברי אהדדי חשיב להו כחדא ויש מפרשים כו' כצ"ל וע' בדברי הרא"ש וק"ל:

בד"ה שי"ן של תפילין כו' והנותנה אם אין דינו להיות פסולה כו' עכ"ל לכאורה דטעות קחזינא הכא וההג"ה בזה אינו מבוררת לי ויש לי לפרש דבריהם בדוחק בלי הגה"ה דר"ל דהנותן השי"ן שם אם אין דינו להיות כלומר אי לאו דהשי"ן של ראש הוה הל"מ פסול משום דנמצא דאין בית רואה כו' שהשי"ן הוה מפסיק בין בית לאויר דלא דמי לטולה כו' דבשל יד לא שייך אינו רואה את האויר כמ"ש לעיל ועוד דבטולה אינו ניכר אם הוא עור אחר משא"כ בשי"ן אי לאו הלמ"מ וכמ"ש במרדכי וק"ל:

בד"ה תפילין מרובעות כו' כמו שמפרש רב פפא עכ"ל כצ"ל:

גוייתא לברייתא. שכתב והיה כי יביאך קודם לקדש דנעשית פנימית חיצונה: אבל גוייתא לגוייתא. כגון אם הקדים שמע לוהיה כי יביאך: או ברייתא לברייתא. כגון והיה אם שמוע בשמאל קדש בימין של מניח: תיתורא. גשר לאחד שנתן האגרות בבתים דרך הפה הרחב שהבתים עשויין כעין בתי ידים שקורין גוט''ן ומכניס האגרות דרך הפה ונותנם בבתי האצבעות וחותך מג' הדפנות מכל אחת מעט והד' נשארת ארוכה וכופלה לאותו אורך ומטילה על חודן של ג' הדפנות ותופר חודן של ג' דפנות על רחבו של זה והוא בית מושבו של תפילין ונראה כעין דף של גשר: מעברתא. כשנותן הרצועה של תפילין סביב אותו תיתורא יכפיל הקלף סביב הרצועה כעין שעושים לפי המכנסים שלא תהא הרצועה קבועה אלא כשהוא רוצה מושכה אילך ואילך ומאריך ראש זה ומקצר ראש זה ולשון מעברתא שמעבירה ומושכה לכל צד שירצה: שי''ן של תפילין. לבית חיצונה עושין כמין קמטים דקים בקלף ונראין בו כעין שי''ן: וצריך שיגיע חריץ. שבין בית לבית עד מקום התפר למטה כלומר עד בית מושבו דהיינו תיתורא: כיון דמינכר. חריץ למעלה קצת אין צריך להגיע למקום התפר: קילפא. קלף: ריעותא. נקב: אלא במינן. של עור ולא של משי ופשתן: אדומות לא יעשה. מפני גנאי שמא יאמרו גרדן הוא ומדם חטטיו נצבעו והאדימו הרצועות: ודבר אחר. שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם: של תכלת. דלאו מינן הוא: מבפנים. אפילו לבנות ודא''ר יצחק שחורות מבחוץ: דמתהפכין ליה. מה שבפנים בחוץ ונראה האודם: תפילין מרובעות בתופרן. בתפירתן ישמור את ריבוען שלא ימשוך חוט התפירה יותר מדאי שלא יכווצו ויקצר רחבו שקורין דגרזלי''ר: ובאלכסונן. שיהא ריבוען מכוון ארכו כרחבו כדי שיהא להם אותו אלכסון שאמרו חכמים (סוכה דף ח.) כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ולא יהא ארכו יתר על רחבו שאפי' יש להו זויות פסולין: תפילתו עגולה. בית מושב תפילין עגול שאין להם בית מושב אלא כמין דופן ביצה: סכנה. שכשיכנס בפתח ויכה ראשו באיסקופה שלא יכנסו התפילין בראשו: ואין בה מצוה. דמרובעות הלכה למשה מסיני: כאמגוזא. שעור בית מושבם חדוד ביותר אבל עגול כעגיל וכטבעת אימא דכשירה שהרי יש להם [בית] מושב: טבלא. זהו עור של בתים: שתים. שני דפנות בשני בתים: זה שלא כנגד זה. כגון שנפסק בית ראשון ובית ג' ואחד שלם ביניהם זה כנגד זה [בתים הסמוכות] ל''א זה כנגד זה בתוך אויר חריץ אחד נפסק דופן בית זה ודופן בית שכנגדו זה שלא כנגד זה שנפסק זה באויר אחד וזה באויר אחר שאין קרע רואה את חבירו שהבית מפסיק ביניהן: לא אמרן. ב' בתים הסמוכים דפסולים: בחדתתא. ונפסקו ודאי עור מקולקל הוא: דמתלי בשילחא. כשאוחז בעור ומפשט: והדר חלים. כשמניחן חוזר וכווץ: שילחא. עור כמו (ויקרא א) והפשיט וישלח: (אף ע''ג דהדר) חלים. לשון חיבור שמחבר הקמט למקומו:
תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני. הוא העור הנכפל למטה שמכסה פי הבתים והוא בית מושבו של תפילין ונראה כעין דף של גשר ומשמע מתוך פירוש הקונטרס שהבתים והתיתורא הכל מעור אחד ואין נוהגין כן. מ''ר: מעברתא דתפילין. הוא העור הנעשה מכפילות העור שהוכפל למטה לכסות פי הבתים ומכניסים בו הרצועות ונקראת מעברתא על שם שצריך שלא יהו הרצועות קבועות אלא מעבירן ומושכן לכל צד שירצה מאריך ראש זה ומקצר ראש זה ובערוך ערך מעבר פי' מעברתא הוא תיתורא וכן גשרים נקראין מעברתא ותיתורא הוא מקום שמכניסין בו הרצועה ונקראת מעברתא דתפילין ונראה דלא פירש הערוך כן בשביל שיהא מעברתא דתפילין ותיתורא דתפילין הכל א' דבגמ' חשיב ליה בתרתי אלא משום דמחברי אהדדי חשיב להו כחדא וי''מ מעברתא רצועה קטנה שמעבירין למעלה על בית תפילין של יד ואין נראה לפסול משום שאינו רואה כל הבית את האויר חדא דלא שייך אינו רואה האויר בכי האי גוונא אלא כי חבר ביתא אחרינא תמן ועוד דשמא דבית החיצון שאינו רואה האויר פסול לא שייך אלא בתפילין של ראש ולא בשל יד כמו שיש בתשובות הגאונים ועוד כי הרצועה שנותנים על בית הזרוע אינו מכסה כל הבית אלא הבית עצמה מגולה ימין ושמאל א''כ הבית רואה שפיר את האויר לצד המעברתא ולצד שכנגדו. מ''ר: דשי''ן של תפילין הלכה למשה מסיני. בשל ראש איירי והנותנה אם אין דינו להיות פוסלת דנמצא דאין בית רואה את האויר דלא דמי לטולה תפלה של ראש ועושה אותה של יד. מ''ר: שי''ן של תפילין הלכה למשה מסיני. כתב בשימושא רבה דתפילין צורה דשי''ן דימינא ג' רישי ודשמאלא ד' רישי ואי אפיך לית לן בה עוד כתוב בו שמניחין על קלף הפרשיות קלף חלק אחד וכורכו בו ושמא בשל יד קאמר אם כתבו בד' עורות כדאמרינן לעיל וצריך לדבק עוד כתוב שם אמר אביי כתבינהו אגויל שפיר דמי וכן הלכה וזה א''א דבהדיא אמרינן בפ' המוציא יין (שבת דף עט:) תפילין אגויל מי כתבינן עוד כתוב בתקון תפילין שעושה אותם רחבים ב' אצבעות ואי עבדינהו טפי שפיר דמי ואי פחית לא מיפסיל בהכי ובריש המוצא תפילין (עירובין דף צה:) פירשתי טעם דומיא דציץ. מ''ר: קולמוסא בדיק ליה. וכן הלכה וה''נ אמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קיט:) כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב. מ''ר: רצועות שחורות. יש שעושין בתים של תפילין מקלף לבן דלא בעי' שחורות אלא רצועות. מ''ר: תפילין מרובעות. יש שאין מרבעין אלא במקום מושבן ושמא צריך הבתים מרובעין של ראש כשארבעתן דבוקות וכן בית של יד וקצת היה נראה דלא בעי מרובעות אלא בתופרן ובאלכסונן כמו שמפרש רב פפא. מ''ר:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד