מנחות מא ע"ב

ובלבד שלא תהא מופסקת כלומר, שיהיו החוטים שלמים. ושואלים: שמעת מינה [האם שומע אתה מכאן] מברייתא זו שמתירין ציצית מבגד לבגד, ושלא כדברי רב להלן? ודוחים: מכאן אין ראיה, דילמא דאי בלאי [שמא נאמר בברייתא שאם בלתה] טלית — אפשר להתיר ממנה את הציציות ולתת בטלית אחרת, אבל אין מכאן ראיה שמותר לעשות כן לכתחילה.

תנו רבנן [שנו חכמים]: טלית שכולה תכלת — כל מיני צבעונין פוטרין בה בתור חוטי לבן שבציצית, יחד עם חוטי התכלת, חוץ מקלא אילן, חומר צביעה שצבעו כצבע התכלת, שאם נתנו יחד עם חוטי התכלת — אין הציצית כשרה.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: טלית אין פוטר בה משום לבן אלא מינה. טלית שכולה תכלת — מביא תכלת ודבר אחר ותולה בה; וקלא אילן לא יביא לכתחילה עם התכלת, ואם הביא ותלה בה — כשר!

אמר רב נחמן בר יצחק, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן שכשר — מדובר בטלית שנתן בה ציצית בת ארבעה חוטין בלבד, שנים של תכלת ושנים של קלא אילן. כאן שפסול — מדובר בטלית שנתן בה ציצית בת שמונה חוטין, ארבעה חוטים של תכלת וארבעה של קלא אילן. וחכמים פסלוה, שמא ישתמשו בחוטי הקלא אילן לצורך טלית אחרת, מתוך הנחה שהם חוטי תכלת.

ושואלים: שמעת מינה [האם שומע אתה מכאן] שמתירין ציציות מבגד לבגד? שהרי אנו חוששים שמא יקח מטלית זו ויתן בטלית אחרת! ודוחים: מכאן אין ראיה שעושים כן לכתחילה, דלמא [שמא] מדובר בחשש למקרה דאי עבד [שאם עבר ועשה], והעביר חוטי ציצית מבגד לבגד.

אגב כך מביאים, איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בדבר, רב אמר: אין מתירין ציצית מבגד לבגד, ושמואל אמר: מתירין מבגד לבגד. ומביאים עוד דברים שנחלקו בהם.

רב אמר: אין מדליקין בנרות חנוכה מנר לנר, ושמואל אמר: מדליקין מנר לנר.

רב אמר: אין הלכה כר' שמעון בגרירה, שמתיר לגרור כלי כבד בשבת למרות שהוא עושה חריץ ברצפה (ויש בדבר משום תולדת חורש או בונה), מפני שאינו מתכוון. ושמואל אמר: הלכה כר' שמעון בגרירה.

ובענין זה אמר אביי: כל מילי דמר [כל הדברים של אדוני, רבה] עביד [היה עושה ונוהג] כרב, לבר מהני תלת דעביד [חוץ משלושה אלה שהיה עושה] כשמואל: מתירין מבגד לבגד, ומדליקין מנר לנר, והלכה כר' שמעון בגרירה.

דתניא [ששנויה ברייתא], ר' שמעון אומר: גורר אדם מטה, כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לכתחילה לעשות חריץ.

מסופר כי רב יהודה מסר ליה לקצרא [היה מוסר את בגדו ובו הציצית לכובס], ולא היה חושש שיתיר אותה. רב חנינא עביד לה סיסא [היה עושה את הציצית כמעין פקעת], כדי שלא יתירו אותה. רבינא חייט להו מיחט [היה תופר אותם] את שולי הבגד, כדי לטמון את הציצית בתוכם.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: כמה חוטין הוא נותן בציצית? בית שמאי אומרים: ארבעה, וכופל אותם, ובית הלל אומרים: שלשה וכופלם.

וכמה תהא הציצית משולשת (משולשלת), תלויה? מה אורכה? בית שמאי אומרים: ארבע אצבעות, ובית הלל אומרים: שלש. ושלש אצבעות שבית הלל אומרים, שיעור האצבע אחת מארבע בטפח של כל אדם. ובענין זה מביאים כלל שאמר רב פפא: טפח דאורייתא [של התורה] הוא שיעור ארבע אצבעות אם מודדים בגודל, שית [שש] אצבעות אם מודדים באצבע הקטנה, חמש בתילתא [באצבע השלישית, האמה].

ובפסק ההלכה בענין זה, אמר רב הונא: יש לתת ארבעה חוטים (כפולים) בתוך ארבע אצבעות משפת הבגד, ומשולשת באורך ארבע אצבעות, ורב יהודה אמר: שלשה חוטים כפולים בתוך שלש אצבעות, משולשת שלש.

אמר רב פפא, הלכתא [הלכה היא]: ארבעה חוטים, בתוך שלש אצבעות משפת הבגד, משולשת ארבע אצבעות.

ומעירים: למימרא דאית להו שיעורא [יש לומר, ללמוד מכאן שיש לאורך החוטים שיעור], ואין לפחות ממנו; ורמינהו [ומשליכים, מראים לכך סתירה] ממה ששנינו: מה שנאמר בתורה "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם" (במדבר טו, לח) — אין ציצית אלא דבר שיוצא מכנף הבגד, ואין ציצית אלא משהו, מעט. וכבר עלו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יוחנן בן בתירא ודנו בדבר ואמרו שציצית אין לה שיעור. כיוצא בו, לולב אין בו שיעור.

מאי לאו [האם אין] הכוונה שאין לה שיעור כלל לציצית? ומשיבים: לא,

This is permitted provided that the strings are not broken. The Gemara asks: Should one conclude from this baraita that it is always permitted to untie ritual fringes from one garment in order to affix them to another garment? The Gemara rejects this inference: Perhaps the ruling of this baraita applies only if the first garment was worn out and no longer wearable.

The Sages taught in a baraita: In the case of a cloak that is made entirely of sky-blue wool, strings of every type of color exempt it, i.e., the ritual fringes that are not tekhelet may be any color except for indigo, a color that is indistinguishable from tekhelet. This indicates that if one attached strings dyed with indigo alongside the strings dyed with tekhelet, the ritual fringes are unfit.

The Gemara raises an objection from a baraita: A cloak is exempted only by strings of its own type. In the case of a cloak that is made entirely of sky-blue wool, one brings sky-blue [tekhelet] strings and something else, i.e., strings of a different color, and attaches them to the cloak. And he may not bring strings dyed with indigo along with the strings dyed with tekhelet. But if he brought strings dyed with indigo together with the strings dyed with tekhelet, the ritual fringes are fit.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This is not difficult, because here, in the baraita that holds that the ritual fringes are fit after the fact, it is referring to a cloak that has only four strings, two of tekhelet and two of indigo. There, in the baraita that holds that the ritual fringes are unfit after the fact, it is referring to a cloak that has eight strings, four of tekhelet and four of indigo. In this case, the Sages were concerned that one would take the four indigo strings from this garment and use them in another garment, thinking that they were tekhelet.

The Gemara asks: Should you conclude from the fact that the Sages were concerned lest one take the indigo strings from this garment for use in another garment that in general one may untie ritual fringes from one garment in order to affix them to another garment? The Gemara responds: Perhaps their concern was that if one did transfer the strings, he might mistake indigo for tekhelet, but it is not permitted to transfer the strings ab initio.

It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to this halakha. Rav says: One may not untie ritual fringes from one garment in order to affix them to another garment. And Shmuel says: One may untie them from one garment and affix them to another garment.

The Gemara cites additional disputes between Rav and Shmuel: Rav says: One may not light from one Hanukkah lamp to another Hanukkah lamp. And Shmuel says: One may light from one Hanukkah lamp to another Hanukkah lamp.

Rabbi Shimon rules that it is permitted to drag items on Shabbat despite the possibility that one might thereby create a furrow in the ground. Creating a furrow is a labor prohibited on Shabbat, but since he does not intend to create the furrow, and it is not certain that a furrow will be created, dragging the item is permitted. Rav says: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to dragging items on Shabbat. And Shmuel says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to dragging items on Shabbat.

Abaye said: In all halakhic matters of the Master, Rabba, he conducted himself in accordance with the opinion of Rav, except these three where he conducted himself in accordance with the opinion of Shmuel. He ruled that one may untie ritual fringes from one garment in order to affix them to another garment, and one may light from one Hanukkah lamp to another Hanukkah lamp, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to dragging items on Shabbat.

As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: A person may drag a bed, chair, or bench on the ground on Shabbat, provided that he does not intend to make a furrow in the ground. Even if a furrow is formed inadvertently, one does not need to be concerned.

The Gemara relates that Rav Yehuda would give his garments containing ritual fringes to a laundryman and was not concerned that the strings dyed with tekhelet might become detached and that the laundryman would replace them with strings dyed with indigo. Rav Ḥanina would form a bundle with his ritual fringes so that they would not become detached while they were being laundered. Ravina would tuck them into a pocket he formed on the garment and sew the cover of the pocket in order to protect the ritual fringes.

§ The Sages taught in a baraita: How many strings does one place on a garment? Beit Shammai say: Four strings are inserted into the hole in the garment, so that there are eight strings hanging down altogether, and Beit Hillel say: Three strings are inserted into the garment.

And how much should be hanging [meshulleshet] beyond the knots and windings? Beit Shammai say: Four fingerbreadths, and Beit Hillel say: Three fingerbreadths. And the three fingerbreadths that Beit Hillel say should be hanging are each one-fourth of a handbreadth [tefaḥ] of any average person. The Gemara notes that Rav Pappa said: The handbreadth of the Torah is four fingerbreadths if measured by the thumb; six fingerbreadths if measured by the smallest finger; and five if measured by the third, i.e., the middle, finger.

Rav Huna says that the halakha is: One must attach four strings within four fingerbreadths of the edge of the garment, and they should hang down four fingerbreadths beyond the knots and windings. And Rav Yehuda says: One must attach three strings within three fingerbreadths of the edge of the garment, and they should hang down three fingerbreadths beyond the knots and windings.

Rav Pappa says that the halakha is that one must attach four strings within three fingerbreadths of the edge of the garment, and they should hang down four fingerbreadths beyond the knots and windings.

The Gemara asks: Is this to say that ritual fringes have a required measure? And the Gemara raises a contradiction to this from a baraita: The verse states: “That they prepare for themselves strings” (Numbers 15:38). Strings are nothing other than what emerges from the corner of the garment, and the term strings indicates only that there must be strings of any length. And it already occurred that the elders of Beit Shammai and the elders of Beit Hillel ascended to the attic of Yoḥanan ben Beteira, and they discussed the matter and said: Ritual fringes have no measure. Similarly, a lulav has no measure.

What, does this not mean that ritual fringes have no required measure at all? The Gemara answers: No,