מנחות פב ע"ב

תאמר כן אף בקרבן פסח הקרב לדורות שטעון מתן דמים על המזבח, והקרבת אימורין לגבי [אצל] המזבח?! ויש מקום אם כן לומר שקרבן פסח הבא לדורות יבוא אף מן המעשר!

אמר לו ר' אליעזר לר' עקיבא בדחייה: יש להשוות את קרבן פסח דורות לקרבן פסח מצרים, שהרי הוא, הכתוב הנאמר לבני ישראל במצרים, אומר: "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה" (שמות יג, ה), ומכאן שיהיו כל דיני העבודות של חודש הזה (פסח דורות) כדיני פסח זה, פסח מצרים.

ודנים בדברי ר' עקיבא: בתחילה הקשה ר' עקיבא על דברי ר' אליעזר המשווה את דין פסח דורות לדין פסח מצרים קושיה עקרונית (שאין ללמוד דבר שאפשר מדבר שאי אפשר), ולאחר מכן חזר ר' עקיבא והקשה על השוואה זו קושיה פרטנית (המצביעה על השוני שבין שני הקרבנות הללו). ואי [אם] ר' עקיבא סבר לה [הריהו סבור] שכלל הוא שאין דנין (למדים) דבר שאפשר מדבר שאי אפשר — ליקו במילתיה [שיעמוד בדברו] זה לדחות את דברי ר' אליעזר!

ואי הדר ביה [אם חזר בו] ר' עקיבא ומודה שאפשר ללמוד משאי אפשר, והאי [וזה] שהוא לא גמר [לא למד] את דין פסח דורות מפסח מצרים משום האי פירכא [פירכה זו] הוא — על כך יש להקשות: קרבן פסח שהקריבו ישראל בהיותם במדבר בשנה השנית לצאתם ממצרים יוכיח שלא כדברי ר' עקיבא אלה, שלמרות שאינו בא אלא מן החולין (שהרי באותה עת לא נהג עדיין מעשר שני), חייב בנתינת דמים על המזבח ובהקרבת אימורים עליו, ויהא כך הדין אף בפסח דורות!

ומשיבים: עיקר טעמו הוא משום שאין ללמוד דבר שאפשר מדבר שאי אפשר. ומה שחזר ר' עקיבא והקשה על ר' אליעזר על השוני שבין הקרבנות, שכן לדבריו (לשיטתו) של ר' אליעזר קאמר [הוא אמר]. שכך אמר ר' עקיבא לר' אליעזר: לדידי [לי עצמי, לשיטתי] אין דנין דין דבר שאפשר מדבר שאי אפשר, ודי לי בטענה זו כשלעצמה, להסיק שאין ללמוד דינו של פסח דורות מדינו של פסח מצרים. ואולם אף לדידך [לך עצמך, לשיטתך] שאמרת כי דנין אפשר משאי אפשר, מכל מקום אפשר לפרוך את ההשוואה הזו, שהרי מה לפסח מצרים שכן אינו טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, תאמר בפסח דורות שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח? ובתשובה על כך

אמר ליה [לו] ר' אליעזר כי למרות שוני זה יש ללמוד את דינו של פסח דורות מפסח מצרים, משום הכתוב "ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה".

ושואלים: ומדוע נזקק ר' אליעזר להביא פסוק זה, לימא ליה [שיאמר לו, לר' עקיבא] כי פסח מדבר יוכיח שהרי אף פסח מדבר שהיתה בו נתינת דם והקרבת אימורים על המזבח, לא בא אלא מן החולין!

ומשיבים: לדבריו של ר' עקיבא קאמר ליה [הוא אומר לו], שכך אמר ר' אליעזר לר' עקיבא: לדידי [לי עצמי, לשיטתי] דנין אפשר משאי אפשר, ומשום האי פירכא [פירכה זו] ששאלת ביחס לשוני שבין פסח מצרים לפסח דורות — פסח מדבר יוכיח שאין זו הסיבה שבגללה אין הפסח בא אלא מן החולין. ואולם אף לדידך [לך עצמך, לשיטתך] שאמרת כי אין דנין אפשר משאי אפשר — יש להביא ראיה מן הפסוק "ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה" המקיש את פסח דורות לפסח מצרים.

ושואלים: ואף השתא [עכשיו], שהביא ר' אליעזר היקש זה, נמי ליפרוך [גם כן יש לפרוך] את ההיקש הזה בטענה שאין ללמוד דבר שאפשר (כפסח דורות) מדבר שאי אפשר (כפסח מצרים)! אמר רב ששת, זאת אומרת (מכלל נלמד) כי אין משיבין (מקשים) על ההיקש, שאין בטענה זו של לימוד דבר שאפשר מדבר שאי אפשר כדי לפרוך היקש.

ומוסיפים כי בתרביצא [בבית המדרש] דנו חכמים בדברי משנתנו שכל הקרבנות הבאים חובה אין באים אלא מן החולין, ונלמד דינם זה מהיקש לקרבן פסח, ובענין זה אמור [אמרו] חכמים בשאלה: וכי דבר הלמד בהיקש (פסח דורות, שנלמד בהיקש מפסח מצרים) חוזר ומלמד על דינם של קרבנות אחרים בהיקש? ומשיבים: אין זה נחשב כלימוד היקש מדבר הנלמד בהיקש, אלא בכללא איתמר [בדרך כוללת נאמר הדבר], שהוקשו כל הקרבנות לקרבן הפסח, שכן הפסח כוליה [כולו, בכל ענייניו] (פסח מצרים, ופסח דורות) חדא מילתא היא [דבר אחד הוא].

ומבררים: ולשיטת ר' עקיבא, שדחה את ראיותיו של ר' אליעזר, הלכה זו שהפסח אינו בא אלא מן החולין מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא, נלמד לו] דין זה מהא [משמועה זו] שאמר שמואל משום [בשם] ר' אליעזר: מה שנאמר בסוף פרשת הקרבנות "זאת התורה לעלה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים" (ויקרא ז, לז), בא ללמדנו שהושוו קרבנות אלה זה לזה, ובאופן זה:

"עולה" — מה עולה טעונה (חייבת) כלי שרת כדי להתקדש, אף שאר כל קרבן טעון כלי שרת. ומבררים: מאי [מה] היא כוונת הדברים שהעולה חייבת בכלי שרת? אילימא [אם תאמר] שנצרך דם העולה להינתן על המזבח במזרק (כלי לקבלת הדם), וללמדנו שהוא הדין בכל הקרבנות — ואולם לשם זה אין צורך ללמוד מעולה, שכן גבי [אצל] זבחי שלמי ציבור נמי כתיב [גם כן נאמר] "...ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים. ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על המזבח" (שמות כד, ה—ו), הרי שבקרבנות עולה ושלמים נאמר כבר שנזרק דמם על המזבח מן הכלי!

אלא הכוונה היא שצריכה העולה סכין לשחיטתה, וממנה נלמדים שאר כל הקרבנות. ומבררים: ועולה גופה מנלן [עצמה מנין לנו] שצריכה סכין לשחיטתה? דכתיב [שכן נאמר] בעקידת יצחק: "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו" (בראשית כב, י), והתם [ושם] יצחק הלא קרבן עולה הוא נחשב, דכתיב [שכן נאמר] לאחר מכן "...והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו" (שם יג).

וממשיכים עוד בדרשת הכתוב: מה שנאמר בו "ל מנחה" בא להקביל את דין כל הקרבנות לדין המנחה, מה המנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה כהנים זכרים, אף בשרם של כל הקרבנות אין נאכלין אלא לזכרי כהונה. ומבררים: מאי [מה] כוונת הדברים שבשר כל הקרבנות נאכל על ידי זכרי כהונה? אי [אם] הכוונה היא לבשר קרבנות החטאת והאשם,

Can you say the same with regard to the Paschal offering of the generations, which requires the placement of blood on the altar and that the sacrificial portions be consumed by the altar?

Rabbi Eliezer said to him: The Paschal offerings should be compared, as the verse states with regard to the Paschal offering of the generations: “And it shall be when the Lord shall bring you into the land of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Hivite, and the Jebusite, which He swore to your fathers to give you, a land flowing with milk and honey, that you shall perform this service in this month” (Exodus 13:5). This indicates that all the services of this month for the generations shall be like this, the Paschal offering of Egypt.

The Gemara discusses the opinion of Rabbi Akiva: Initially, Rabbi Akiva rejects the statement of Rabbi Eliezer based on the claim that one cannot derive the possible from the impossible. He then rejects the statement of Rabbi Eliezer on a technicality, namely that the two Paschal offerings have different sacrificial requirements. The Gemara therefore challenges: And as for Rabbi Akiva, if he holds that one does not derive the possible from the impossible, then let him stand by his statement.

And if he retracted and conceded that one derives the possible from the impossible, and the fact that he did not derive the halakha with regard to the Paschal offering of the generations from the halakha of the Paschal offering in Egypt is due to that refutation that he proposed, i.e., that the Paschal offerings are different, then the Paschal offering that was sacrificed in the second year in the wilderness will prove that this refutation is incorrect. That offering did require placement of the blood and sacrificial portions on the altar, yet it was brought only from non-sacred money, as there were no tithes in the wilderness.

The Gemara explains: Rabbi Akiva stated this objection in accordance with the statement of Rabbi Eliezer. He meant as follows: According to my opinion, one does not derive the possible from the impossible, and this is a sufficient reason why one cannot derive the halakha with regard to the Paschal offering of the generations from the halakha of the Paschal offering in Egypt. And even according to your opinion, in which you said that one derives the possible from the impossible, this comparison can be refuted: What is notable about the Paschal offering sacrificed in Egypt? It is notable in that it did not require the placement of blood on the altar nor that the sacrificial portions be consumed by the altar. Can you say the same with regard to the Paschal offering of the generations, which requires the placement of blood on the altar and that the sacrificial portions be consumed by the altar?

And in response to this, Rabbi Eliezer said to him that the halakha with regard to the Paschal offering of the generations should be derived from the halakha of the Paschal offering in Egypt, since the verse states with regard to the Paschal offering of the generations: “That you shall keep this service in this month.”

The Gemara asks: But why must Rabbi Eliezer cite this verse? Let him say to Rabbi Akiva: The Paschal offering brought in the wilderness will prove that this refutation is incorrect, since it did require placement of the blood and consumption of sacrificial portions on the altar, yet it was brought only from non-sacred money.

The Gemara responds: Rabbi Eliezer stated his opinion in accordance with the statement of Rabbi Akiva. He meant as follows: In my opinion, one derives the possible from the impossible. And as for that refutation that you raised, that the Paschal offering in Egypt and the Paschal offering of the generations have different sacrificial requirements, the Paschal offering of the wilderness will prove that this is not a valid refutation. According to your opinion, in which you said that one does not derive the possible from the impossible, the verse states: “That you shall keep this service in this month,” indicating that the Paschal offering of the generations is compared to the Paschal offering in Egypt.

The Gemara challenges: But even now, let Rabbi Akiva refute this comparison by the same claim that one cannot derive the possible from the impossible. Rav Sheshet says: That is to say that one cannot refute a juxtaposition, i.e., one cannot refute such a derivation based on reasoning.

And in the study hall [uvetarbitza] they discussed the statement of the mishna that the halakha that all obligatory offerings must be brought from non-sacred property is derived from the Paschal offering of the generations, and they said: But can a matter derived via juxtaposition, i.e., the Paschal offering of the generations, whose halakha is derived by juxtaposition from the Paschal offering in Egypt, again teach a matter via another juxtaposition? The Gemara responds: This is not considered an instance of a matter derived by juxtaposition teaching a matter derived by another juxtaposition. Rather, the statement of the mishna that all offerings are juxtaposed to the Paschal offering was stated in a general manner, since the entire Paschal offering is one matter. The Paschal offering in Egypt and the Paschal offering of the generations are both referred to as a Paschal offering.

The Gemara asks: And as for Rabbi Akiva, who rejects the proofs of Rabbi Eliezer, from where does he derive that the Paschal offering comes only from non-sacred money? The Gemara responds: Rabbi Akiva derives it from that which Shmuel said in the name of Rabbi Eliezer: It is stated: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). This verse connects all of the specified offerings, such that individual aspects of each offering are applicable to all of the offerings.

The Gemara details these aspects. The verse states: “Of the burnt offering,” to teach that all of the offerings are like a burnt offering in that just as a burnt offering requires a utensil in its preparation, so too do all animal offerings require a utensil. What is the utensil? If we say it is a bowl, a utensil used for collecting the blood, as is learned from the burnt offerings that were sacrificed at Mount Sinai, that cannot be correct, as a utensil for collecting blood does not need to be learned from a burnt offering. With regard to communal peace offerings it is also written: “And they offered burnt offerings, and they sacrificed peace offerings…And Moses took half of the blood and put it in basins” (Exodus 24:5–6).

Rather, the term utensil must be referring to a knife, as the slaughter may be performed only with a knife and not with a sharp stone or reed. The Gemara asks: And with regard to a burnt offering itself, from where do we derive that it must be slaughtered with a knife? This is learned from that which is written: “And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slaughter his son” (Genesis 22:10); and there, Abraham was sacrificing a burnt offering, as it is written: “And offered it up for a burnt offering instead of his son” (Genesis 22:13).

The Gemara continues to expound the aforementioned verse (Leviticus 7:37). When the verse mentions a meal offering, it teaches that just as a meal offering is eaten only by males of the priesthood (see Leviticus 6:9–11), so too are all of the offerings mentioned in this verse eaten only by males of the priesthood. The Gemara asks: With regard to what offering is it that this halakha must be derived? If one suggests that it is with regard to the sin offering and the guilt offering,