אמר אמימר: והוא דחזיין לתשמישתא [שראויים המים לשימוש שלהם, כלומר לשתייה], שמשום כך הריהם מוסיפים לצורכי הדירה, אבל אם הם לא חזיין לתשמישתא [ראויים לשימוש שלהם] — לא, שאינם נחשבים כנטיעה ומבטלים את הקרפף מהיותו כמוקף לדירה ואסור בטלטול.

אמר רב אשי: ודחזיין לתשמישתא נמי לא אמרן [וכאשר ראויים המים לשימוש גם כן לא אמרנו] אלא שאין בעומקו יותר מבית סאתים, אבל אם יש בעומקו במקום שהמים מגיעים בו לעומק של עשרה טפחים יותר משטח של בית סאתים — אסור. שעל ידי כך בטלה החצר מהיותה מוקפת לדירה.

ומעירים: ולאו מילתא היא [ואין זה דבר נכון], מידי דהוה אכריא דפירי [כשם שהוא ביחס לכרי של פירות] שאף אם כרי הפירות גדול ורחב ביותר אינו מבטל את החצר.

א מסופר: ההיא [אותה] רחבה, דהואי [שהיתה] בעיר פום נהרא, דחד גיסא הוה פתיח למתא, וחד גיסא הוה פתיח [שצידה האחד היה פתוח לעיר, וצידה האחד היה פתוח] לשביל של כרמים שהיו דרים בו. ואותו שביל של כרמים הוה סליק לגודא דנהרא [היה מגיע לחוף הנהר].

אמר אביי: היכי נעביד [כיצד נעשה] לתקן שיהא מותר לטלטל ברחבה זו בלא לפרוץ בה פירצה הרחבה מעשר אמות ולגודרה מחדש? אם לעביד ליה [נעשה לה] מחיצה אגודא דנהרא [על שפת הנהר] ועל ידי כך יהא שביל הכרמים מוקף במחיצות מכל צד. ואולם הלא אין עושין מחיצה על גבי מחיצה, וחוף הנהר הריהו כמחיצה לגבי הנהר.

ואם לעביד ליה [נעשה לה] צורת הפתח אפומא [על פי] שביל של כרמים, גם זה לא יוכל להועיל במקרה שלנו, כי אתו גמלי שדיין ליה [באים הגמלים המהלכים דרך רחבה זו כדי לשתות מים מן הנהר ומפילים אותו] את צורת הפתח.

אלא אמר אביי שיש להשתמש בתקנה זו: לעביד [שיעשו] לחי אפיתחא [על פתח] שביל של כרמים, דמגו דמהניא [שמתוך שמועיל] לשביל של כרמים לטלטל בו, שעתה שוב אינו פרוץ לכרמלית, מהני נמי [מועיל גם כן] לרחבה, ויחשב הלחי כמחיצה נוספת המתירה את הרחבה.

אמר ליה [לו]: רבא: אם כך, יאמרו לחי מועיל להתיר לשביל של כרמים דעלמא [בכלל, סתם] ונביא את הרבים להיכשל בדבר זה. שהרי בדרך כלל הינו מפולש ואינו פתוח לנהר וכדומה.

אלא אמר רבא: עבדינן ליה [עושים אנו] לחי לפיתחא דמתא [לפתח העיר], דמגו דמהני ליה [שמתוך שמועיל לה] הלחי למתא [לעיר] להיחשב כמחיצה, מהני נמי [מועיל גם כן] לרחבה להתירה בטלטול.

הלכך נוכל לסכם; טלטולי במתא גופה [טלטול בעיר עצמה] — שרי [מותר], טלטולי ברחבה גופה [טלטול ברחבה עצמה] — שרי [מותר] אולם; ממתא [מן העיר] לרחבה ומרחבה למתא [לעיר] פליגי [נחלקו] בה רב אחא ורבינא; חד [אחד] אסר וחד [ואחד] שרי [התיר].