אי דעבידא [אם שעשוי] הגג באותו חלק מקורה כי [כמו] אכסדרה שקירויה ישר — הכי נמי [כך גם כן] מודים הכל שפי תקרה יורד וסותם. הכא במאי עסקינן, דעבדה כי אורזילא [כאן במה אנו עוסקים, שעשויה התקרה בשיפוע] ואין איפוא לומר פי תקרה סותם.

אמר ר' זירא: ומודינא [ומודה אני] בקרפף שנפרץ במלואו לחצר — שאסור. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? הואיל ואויר חצר הנוסף ומצטרף לקרפף מייתרו ועושהו גדול מבית סאתים, ואסור מעתה בטלטול.

מתקיף לה [מקשה עליה, על דעה זו] רב יוסף: וכי אויר המותר לו — אוסרו? הרי מותר היה עוד קודם לכן לטלטל מן החצר לקרפף, ומדוע נאמר שאם מתווסף חלל (אויר), שמותר היה מעיקרו, יאסור עתה כשנפרצה מחיצתו?!

אמר ליה [לו] אביי: כמאן [כמי] אומר אתה דבר זה? כשיטת ר' שמעון שלדעתו מותר לטלטל מן הקרפף לחצר בכל עת. ואולם לר' שמעון נמי הא איכא [גם כן הרי יש] אויר (חלל) במקום מחיצות שנפלו והשאירו אחריהן חלל פנוי, וחלל זה אפילו לדעת ר' שמעון לא היה ראוי מתחילה לטלטל בו וכיון שכך, אם היה הקרפף מלכתחילה רק כבית סאתיים בדיוק, הרי משום תוספת חלל המחיצות — נאסר כל הקרפף.

וכעין זה אמר רב חסדא בענין אחר: קרפף שנפרץ במלואו לחצר שכל הכותל בינו ובין החצר נפרץ — חצר מותרת וקרפף אסור.

ושואלים: חצר מאי טעמא [מה טעם] מותרת? משום דאית ליה גיפופי [שיש לה שרידי מחיצות]? והא זימנין דמשכחת לה איפכא [והרי פעמים שמוצא אתה אותה להיפך]; שאם היתה החצר צרה מן הקרפף, ונפרצה המחיצה ביניהם במלואה, נשארו לקרפף שרידי מחיצות, והחצר תהא פרוצה כולה.

אלא, משום דאמרינן [שאנו אומרים] זה הקרפף שאינו ממש מוקף לדירה ואינו מותר אלא בבית סאתיים — אויר מחיצות שנפלו מייתרו ועושה אותו גדול משיעור בית סאתים, וזה החצר — אין אויר מחיצות מייתרו, שהרי חצר המוקפת לדירה אין בה הגבלה של שיעור שטח מסויים שלמעלה ממנו תהא נאסרת.

א בעיה קצת דומה לענין מחיצות ואוירן מובאת במעשה שהיה: ההוא בוסתנא דהוה סמיך לגודא דאפדנא [בוסתן אחד שהיה סמוך לכותל הארמון] והיה משמש גם כמחיצה חיצונית לגן זה, ששטחו היה יתר מבית סאתים, ועל ידי מחיצה זו — מוקף לדירה. נפל אשיתא ברייתא דאפדנא [נפל הקיר החיצון של הארמון] ששימש גם ככותל לבוסתן. סבר רב ביבי למימר [לאמר] שאפשר ליסמוך אגודא גוויתא [על הכותל הפנימי] של הארמון שישמש כמחיצה לבוסתן ויהא מותר גם הלאה לטלטל בו.

אמר ליה [לו] רב פפי: משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מולייאתא [שאתם באים מן הקטועים, אומרים אתם דברים מקוטעים] (שהיה רב ביבי מתייחס לבני עלי שנתקללו כי ימותו רובם בצעירותם (שמואל א' ב, לג), ומשום כך אמר לו בסגנון זה), שהרי אין לסמוך כלל על הקיר הפנימי. הנך [אלה] המחיצות של הארמון, לגואי [לפנים] — עבידן [עשויות], לבראי [לחוץ] — לא עבידן [אינן עשויות] ולא נועדו מתחילה לשמש מחיצה גם לגן.

ב מסופר: ההיא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה [אילן אחד העשוי לצל שהיה לו לראש הגולה בגנו פרדסו] והיה אותו בוסתן כקרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה. אמר ליה [לו] ראש הגולה לרב הונא בר חיננא: לעביד מר תקנתא, דלמחר נאכול נהמא התם [שיעשה אדוני תיקון שלמחר בשבת נאכל לחם שם]. כלומר, שאפשר יהיה לטלטל מן הבית אל האילן הזה מאכלים וכלים.

אזל עבד [הלך עשה] קנה קנה פחות משלשה, שתי מחיצות שביניהן שביל ובין מחיצות אלה יוכלו לעבור ולטלטל, שהרי הן נעשו לצורך דירה, כראוי, אזל [הלך] רבא