סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אַקַּמְטְרָא כִּכְלִי בְּתוֹךְ כְּלִי דָּמֵי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סֵפֶר תּוֹרָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְחִיצָה עֲשָׂרָה מָר זוּטְרָא אִיקְּלַע לְבֵי רַב אָשֵׁי חַזְיֵיהּ לְדוּכְתֵּיהּ דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי דְּמַנַּח בֵּיהּ סֵפֶר תּוֹרָה וַעֲבַיד לֵיהּ מְחִיצָה עֲשָׂרָה אֲמַר לֵיהּ כְּמַאן כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּלֵית לֵיהּ בֵּיתָא אַחֲרִינָא מָר הָא אִית לֵיהּ בֵּיתָא אַחֲרִינָא אֲמַר לֵיהּ לָאו אַדַּעְתַּאי
כַּמָּה יַרְחִיק מֵהֶן וּמִן הַצּוֹאָה אַרְבַּע אַמּוֹת אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לַאֲחוֹרָיו אֲבָל לְפָנָיו מַרְחִיק מְלֹא עֵינָיו וְכֵן לִתְפִלָּה אִינִי וְהָא אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא עוֹמֵד אָדָם כְּנֶגֶד בֵּית הַכִּסֵּא וּמִתְפַּלֵּל הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה אִינִי וְהָאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר חֲנִינָא בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁאָמְרוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה וּבֵית הַמֶּרְחָץ שֶׁאָמְרוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אָדָם אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּחַדְתֵי
וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרָבִינָא הִזְמִינוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא מַהוּ יֵשׁ זִימּוּן אוֹ אֵין זִימּוּן כִּי קָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרָבִינָא לְמֵיקַם עֲלֵיהּ לְצַלּוֹיֵי בְּגַוֵּיהּ אֲבָל כְּנֶגְדּוֹ לָא אָמַר רָבָא הָנֵי בָּתֵּי כִּסָּאֵי דְּפָרְסָאֵי אַף עַל גַּב דְּאִית בְּהוּ צוֹאָה כִּסְתוּמִין דָּמוּ
מַתְנִי'
זָב שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה צְרִיכִין טְבִילָה וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר
גְּמָ'
אִיבַּעְיָא לְהוּ בַּעַל קֶרִי שֶׁרָאָה זִיבָה לְרַבִּי יְהוּדָה מַהוּ כִּי פָּטַר רַבִּי יְהוּדָה הָתָם בְּזָב שֶׁרָאָה קֶרִי דְּמֵעִיקָּרָא לָאו בַּר טְבִילָה הוּא אֲבָל בַּעַל קֶרִי שֶׁרָאָה זִיבָה דְּמֵעִיקָּרָא בַּר טְבִילָה הוּא מְחַיַּיב אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא תָּא שְׁמַע הַמְשַׁמֶּשֶׁת וְרָאֲתָה נִדָּה צְרִיכָה טְבִילָה וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר וְהָא מְשַׁמֶּשֶׁת וְרָאֲתָה נִדָּה כְּבַעַל קֶרִי שֶׁרָאָה זִיבָה דָּמְיָא וְקָא פָּטַר רַבִּי יְהוּדָה שְׁמַע מִינַּהּ תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא בְּהֶדְיָא בַּעַל קֶרִי שֶׁרָאָה זִיבָה צָרִיךְ טְבִילָה וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר
מַתְנִי'
תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד חֲצוֹת רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד פְּלַג הַמִּנְחָה תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע וְשֶׁל מוּסָפִים כׇּל הַיּוֹם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת
גְּמָ'
וּרְמִינְהוּ מִצְוָתָהּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם כִּי תַּנְיָא הַהִיא לְוָתִיקִין דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וָתִיקִין הָיוּ גּוֹמְרִים אוֹתָהּ עַם הָנֵץ הַחַמָּה
וְכוּלֵּי עָלְמָא עַד חֲצוֹת וְתוּ לָא וְהָאָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִתְפַּלֵּל בְּשַׁחֲרִית שְׁתַּיִם שַׁחֲרִית מִתְפַּלֵּל בְּמִנְחָה שְׁתַּיִם כּוּלֵּי יוֹמָא מְצַלֵּי וְאָזֵיל עַד חֲצוֹת יָהֲבִי לֵיהּ שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ מִכָּאן וְאֵילָךְ שְׂכַר תְּפִלָּה יָהֲבִי לֵיהּ שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ לָא יָהֲבִי לֵיהּ
אִיבַּעְיָא לְהוּ טָעָה וְלָא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה מַהוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם אִם תִּמְצָא לוֹמַר טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם מִשּׁוּם דְּחַד יוֹמָא הוּא דִּכְתִיב וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד אֲבָל הָכָא תְּפִלָּה בִּמְקוֹם קׇרְבָּן הִיא וְכֵיוָן דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דִּצְלוֹתָא רַחֲמֵי הִיא כׇּל אֵימַת דְּבָעֵי מְצַלֵּי וְאָזֵיל תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ מֵיתִיבִי מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן זֶה שֶׁבִּטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל עַרְבִית אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת זֶה שֶׁנִּמְנוּ חֲבֵירָיו לִדְבַר מִצְוָה וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן שֶׁבִּטֵּל בְּמֵזִיד אָמַר רַב אָשֵׁי דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי בִּטֵּל וְלָא קָתָנֵי טָעָה שְׁמַע מִינַּהּ

רש"י

אקמטרא. ארגז של ספרים ובמגילה (דף כו:) קמטרי דספרי וכן תרגם יונתן ובגנזי ברומים (יחזקאל כז) אלמין דזהירין מחתין בקמטרין וכן לאשר על המלתחה (מלכים ב י) לדעל קמטרא: ככלי בתוך כלי דמי. דהא גלימא לאו כליין הוא: מחיצה עשרה. ואם לאו לא ישמש: לדוכתיה. במקום מטתו: לאו אדעתאי. לא נתתי לבי: כנגד בית הכסא. ברחוק ארבע אמות: דלית בה צואה. שפינו אותה: בית המרחץ. אסור להרהר בו: דפרסאי. בחפירה היו ופיהם ברחוק מן הגומא והוא בשיפוע והרעי מתגלגל ונופל לגומא: מתני' זב שראה קרי. אע''פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו אפ''ה צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום קרי וכן נדה אם באה להתפלל י''ח: שפלטה שכבת זרע. הרי היא כבעל קרי כדאשכחן בסיני שלשת ימים אל תגשו אל אשה (שמות יט) לפי ששכבת זרע מטמא בפליטתו כל שלשה ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להזריע להיות עוד ולד נוצר הימנה וה''פ נדה שפלטה עתה התשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה: ורבי יהודה פוטר. קא סלקא דעתך השתא הואיל וטומאת זיבה קודמת והרי הוא טמא טומאה חמורה ואינו אוסרתו בדברי תורה כדאמרינן בפרקין הזבים והמצורעים מותרים תו לא אתיא טומאת קרי דקילא ואסרה ליה: גמ' לאו בר טבילה הוא. לדברי תורה ואע''פ שטומאתו חמורה ותו לא אתי קרי ומצריך ליה: תפלת השחר: עד הערב. עד חשכה: עד פלג המנחה. בגמרא מפרש לה: אין לה קבע. כל הלילה זמנה ובגמרא מפרש מאי לשון אין לה קבע: גמ' מצותה. של קריאת שמע: לותיקין. המקדימין למצות ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל וכי תנן במתני' למאחרים שלא יאחר יותר מחצות שמשם ואילך עבר הזמן: וכולי עלמא. שאר המתפללין המאחרין עד חצות יכולין לאחר ותו לא: במנחה. היינו אחר חצות: אם תימצי לומר. כלומר אם תשיבני בשאלתי ממה שאמרנו טעה ולא התפלל ערבית וכו': וכיון דעבר יומו בטל קרבנו. ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע כגון מוספים של כל יום ויום:

תוספות

ספר תורה עושה לו מחיצה. ודוקא ספר תורה וגם בחומשים יש להחמיר כמו בספר תורה אבל בשאר ספרים דיין בכסוי בעלמא: תפלת השחר עד חצות וכו' תפלת המנחה עד הערב. וא''ת אמאי לא קתני גבי תפלת המנחה כל היום כמו גבי תפלת המוספין וי''ל דזמן מוספין הוא כל היום אפילו משחרית שהרי קרבנות יכול להקריב מיד אחר התמיד א''כ גם תפלת מוספין יכול להתפלל מיד מן הבקר מה שאין כן במנחה אלא משש שעות ומחצה והכי נמי בפ''ק דע''ג (ד' ד:) לא ליצלי איניש צלותא דמוספין בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד כו' אלמא בשאר ימות השנה יכול להתפלל ולהכי מקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין משום שהיא תדירה בכל יום אע''פ שתפלת מוספין קודמת: טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים. וא''ת והאמר רב לקמן (ד' כז:) תפלת ערבית רשות וקי''ל כותיה באיסורי ועוד קשה דאמר לקמן (ד' ל:) טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה ולמה ליה האי טעמא תיפוק ליה דתפלת ערבית רשות וי''ל הא דאמרינן דתפלת ערבית רשות היינו לגבי מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרינן תדחה תפלת ערבית מפניה אבל לחנם אין לו לבטלה ומיהו אם איחר עד המנחה נראה דעבר זמנו בטל קרבנו כיון ששהה כל כך ולאחר ב' תפלות לא מצינו שתיקנו חכמים לחזור ולהתפלל אם שכח ואפילו תפלה אחת אם בטל במזיד לא יוכל לתקן ובסמוך קרי ליה מעוות לא יוכל לתקון: איבעיא להו טעה ולא התפלל תפלת מנחה כו'. לא בעי אם טעה ולא התפלל תפלת מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף וגם לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו אבל שאר תפלות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואין כאן עבר זמנו בתפלה אחרת:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר