|
טקסט הדף מנוקד
וְרַבָּנַן לֵימָא קָסָבְרִי רַבָּנַן מִקְצָת רֶחֶם מַקְדֵּישׁ דְּאִי כּוּלֵּיהּ רֶחֶם מַקְדֵּישׁ נְהִי דְּאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם חֲצִיצָה מִיהָא אִיכָּא
אָמַר רַב מִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ זָכָר וּנְקֵבָה מַפְרִישׁ טָלֶה כּוּ' וְכֵיוָן דִּלְעַצְמוֹ הוּא לְמָה לִי לְאַפְרוֹשֵׁי לְאַפְקוֹעֵי לְאִיסּוּרֵיהּ מִינֵּיהּ אַלְמָא כֵּיוָן דְּלָא מַפְקַע לְאִיסּוּרֵיהּ אָסוּר בַּהֲנָאָה מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָאָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר עוּלָּא יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ פְּדִיָּיה וּמוּתָּר וְלָא וַהֲרֵי בְּכוֹר אָדָם שֶׁצָּרִיךְ פְּדִיָּיה וּמוּתָּר אֶלָּא יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁהִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה בְּשֶׂה וּמוּתָּר וּמִי הִקְפִּידָה וְהָא רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף פָּרֵיק לֵיהּ בְּשִׁילְקֵי בְּשׇׁוְיוֹ בְּשׇׁוְיוֹ לָא קָאָמְרִינַן כִּי קָאָמְרִינַן שֶׁלֹּא בְּשׇׁוְיוֹ וְהָכִי קָאָמַר יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁהִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה לְאַפְקוֹעֵי לְאִיסּוּרֵיהּ בְּשֶׂה וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר שֶׁהִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה בְּכֶסֶף צוֹרִי וּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּמֵזִיד קִידֵּשׁ בְּפֶטֶר חֲמוֹר נָמֵי מִיקַּדְּשָׁא כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִשָּׁה יוֹדַעַת שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתְחַלֵּל עַל יָדָהּ וְעוֹלָה וְאוֹכַלְתּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם הָכָא נָמֵי אִשָּׁה יוֹדַעַת דְּפֶטֶר חֲמוֹר אִיסּוּרָא אִית בֵּיהּ וּפָרְקָא לֵיהּ בְּשֶׂה וּמַקְדְּשָׁא בְּהָךְ דְּבֵינֵי וּבֵינֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי טַעְמֵאּ אָמַר עוּלָּא יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁפִּדְיוֹנוֹ מוּתָּר וְהוּא אָסוּר וְלָא וַהֲרֵי שְׁבִיעִית דְּפִדְיוֹנָהּ מוּתָּר וְהִיא אֲסוּרָה שְׁבִיעִית נָמֵי פִּדְיוֹנָהּ אָסוּר דְּאָמַר מָר הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן אָסוּר וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי דְּתַנְיָא לֹא תַעֲבֹד בִּבְכוֹר שׁוֹרֶךָ אֲבָל אַתָּה עוֹבֵד בְּשֶׁלְּךָ וּבְשֶׁל אֲחֵרִים וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ אֲבָל אַתָּה גּוֹזֵז שֶׁלְּךָ וְשֶׁל אֲחֵרִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא תַעֲבֹד בִּבְכוֹר שׁוֹרֶךָ אֲבָל אַתָּה עוֹבֵד בִּבְכוֹר אָדָם לֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ אֲבָל אַתָּה גּוֹזֵז בְּכוֹר חֲמוֹר בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַיְינוּ דִּכְתִיב תְּרֵי קְרָאֵי אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה תְּרֵי קְרָאֵי לְמַעוֹטֵי שֶׁלְּךָ וְשֶׁל אֲחֵרִים לְמָה לִי וְתוּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּכוֹר אָדָם נָמֵי נֵימָא דַּאֲסִיר אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא שׁוֹרֶךָ לְמַעוֹטֵי בְּכוֹר אָדָם הוּא דַּאֲתָא כִּי פְּלִיגִי בְּצֹאנֶךָ דְּרַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שׁוּתָּפוּת גּוֹי חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה וְכִי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵי בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר שׁוּתָּפוּת גּוֹי פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וּלְעִנְיַן גִּזָּה וַעֲבוֹדָה לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְפֶטֶר חֲמוֹר בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ דִּכְתִיב צֹאנֶךָ וְשׁוֹרֶךָ אַטּוּ צֹאנֶךָ אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן שׁוֹרֶךָ וְצֹאנֶךָ לְמָה לִי קַשְׁיָא אָמַר רַבָּה וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאַחַר עֲרִיפָה שֶׁהוּא אָסוּר מַאי טַעְמָא גָּמַר עֲרִיפָה עֲרִיפָה מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לֵיהּ דְּתַנְיָא הָעׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וְשׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה וְצִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע וּפֶטֶר חֲמוֹר וּבָשָׂר בְּחָלָב כּוּלָּן מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּלָּן אֵין מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁמְּטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין הוֹאִיל וְהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דִּכְתִיב מִכׇּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אוֹכֶל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים קָרוּי אוֹכֶל שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים אֵינוֹ קָרוּי אוֹכֶל רש"י
לימא קסברי רבנן מקצת רחם. הנוגע בבכור מקדשו דנהי דאי אפשר לצמצם וראשון לחודיה קדיש איכא למיפרך הא קודם שיצא כולו יצא אחיו וחצץ בינו לבין הרחם וכתיב (במדבר ח) פטר כל רחם עד שיפטור כל הרחם ולר' יוסי ליכא למיפרך דכיון דתרווייהו קדשו כחד דמו: מין במינו. ואלו שניהם מין אחד: ומותר. קודם פדיונו: בכור אדם. מותר בהנאה למעשה ידיו קודם פדייה דהא לא אשכחן דאסור: שהקפידה וכו'. וכיון דמחמיר כולי האי שקבע לו הכתוב פדיון בשה ולא באחר ודאי אסור בהנאה: בשלקי. עשבים שלוקות: בשויו. שנותן עשבים שוה דמי החמור לכהן: בשויו לא אמרי'. דלא חמיר מהקדשות: לאפקועי לאיסורא בשה. ואפילו שלא בשויו כדקתני מתני' גדול וקטן: בכסף צורי. דאינו מתחלל על אסימון כדכתיב (דברים יד) וצרת הכסף בידך: במזיד. שנתכוון לחללו: קידש. אם קידש בו את האשה מקודשת אלמא מותר בהנאה לר' יהודה: בהך דביני וביני. ששוה החמור יותר מן השה: שפדיונו מותר. כגון הכא שהכהן אוכל את השה בלא שום הקרבה והוא אסור קודם פדיון דהא פסולי המוקדשין שאסורין בהנאה קודם פדיונן הוי פדיונן נתפס בקדושתן ואסור: שביעית. המוכר פירות שביעית הדמים מותרין לעולם והפירות עצמן מתבערין בשעת הביעור כשכלה לחיה וקס''ד דהאי מקשה דפדיון שביעית מותר לעולם ולא שמיעא ליה הא דאחרון אחרון נתפס: אחרון אחרון. במס' סוכה (דף מ:) לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשעת הביעור לקח בבשר יין יצא בשר ונכנס יין יין בשמן יצא יין ונכנס שמן ואחרון נתפס בשביעית להתבער ופרי עצמו שגדל בשביעית שבאו אלו מכחו בכ''מ שהוא אסור מן הביעור ואילך: בשלך ושל אחרים. עובדי כוכבים כגון בכור בהמה שיש בה שותפות לעובד כוכבים אע''ג דמחייב ר' יהודה למיתב חצי דמיו לכהן שרי בגזה ועבודה שאין קדושה לחצאין אבל פטר חמור לא ממעט מהאי קרא וכל כמה דלא ממעט לא שרינן ליה דלא גרע מבכור בהמה טהורה ולרבי שמעון ממעט ליה קרא: בשלמא לרבי יהודה. דדריש צאנך ולא של שותפות עובד כוכבים: היינו דכתיב צאנך. דמשמע המיוחד לך ולא כתב צאן סתמא ושורך אע''ג דמצי למיכתב בבכור שור ומימעט נמי בכור אדם מיניה אפי' הכי אטו צאנך כתב שורך: ה''ג היינו דכתיב צאנך ושורך אטו צאנך אלא לר''ש לכתוב שור וצאן: אמר רבא גרסינן: לאחר עריפה. אם לא פדאו וערפו כדינו: אסור. להאכילו לכלבו: עגלה ערופה. אסורה בהנאה משום דכתיב (דברים כא) שם שם תהא קבורתה: ושור הנסקל. ששחטו לאחר שנגמר דינו דלא ירדה בו טומאת נבילות ועגלה ערופה ששחטה לאחר ירידתה לנחל איתן דקי''ל דהיא אוסרתה: ציפורי מצורע. אסורין בהנאה במסכת קדושין (דף נז.): ופטר חמור. ששחטו ועדיין מפרכס שלא ירד לטומאת נבילה אבל אם נגע בו שרץ מטמא טומאת אוכלים שאם חזר ונגע באוכלים אחרים מטמאים אע''פ שמפרכס דאמר בהעור והרוטב (חולין קיז:) השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמא טומאת אוכלים דמהניא לה שחיטת ישראל למהוי מחשבה הואיל ושחיטה דכוותה חזיא לה בבהמה טהורה אי נמי אפילו ערפו ממש דנבילה היא ואיכא למימר בהם טומאת אוכלים כגון דאיכא פחות מכזית מינייהו דלא חזי לטומאת נבילות מיצטרף בהדי פחות מכביצה אוכלין ומשלימו לכביצה: כולן מטמאין טומאת אוכלין. אם נגע בהו טומאה ואע''ג דאינהו גופייהו אסירי מהניא להו להכי שאם נגעו באוכלין אחרים מטמאין אותן: כולן אין מטמאין. הואיל ואסורין בהנאה: שעת הכושר. קודם בישול: לאחרים. לעובדי כוכבים דאינו אסור בהנאה:
תוספות
לאפקועי לאיסורא מיניה. דלפוטרו ממצות עריפה לא היה צריך להפריש מספק כמו שאין נותן לכהן מספק כמו כן אינו עורפו מספק: ותנן רבי יהודה אומר במזיד קידש. משמע הכא דמקודשת בגבולין קודם שיגיע לירושלים והא דאמר בסוף פ' חלק (סנהדרין קיב:) בגבולין דברי הכל פטורין מן החלה לאו משום דחשיב ממון גבוה לכולי עלמא בגבולין אלא משום דלא קרינן ביה עריסותיכם כיון דאסור באכילה וכן עיר הנדחת לאו שללה הוא כדאמר התם בהשוכר את הפועלים (ב''מ צ.) נמי פטר ר''י מחסימה מעשר חוץ לחומה לאו משום דחשיב ממון גבוה חוץ לחומה אלא משום דבעינן דישוי הראוי לו כדממעטינן הקדש ממעילה: מכל האוכל אשר יאכל אוכל שיכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל. וא''ת פרק כסוי הדם (חולין פה.) פטרינן עוף טמא מכסוי לרבי שמעון גבי שחיטה שאינה ראויה מדכתיב ציד חיה או עוף אשר יאכל וגו' והא אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים הוא יש לומר התם חיה או עוף כתיב משמע דאתא למעוטי מינים טמאים שאין נאכלין לישראל ואף על גב שיכול להאכילן לאחרים אבל הכא מכל האוכל אשר יאכל משמע שפיר למעוטי שאין נאכל לאחרים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|