ולדותיהן פטורין מן הבכורה, שאם ולדות אלו ילדו זכר — אינו קדוש בבכורה, משום שיש לגוי חלק בהם. אבל ולדי ולדותיהן כשילדו זכר — חייבין. ואם העמיד ישראל ולדותיהן של צאן ברזל תחת אמותיהן לשם גביה, אם ימותו האמהות — גם ולדי ולדות פטורין מן הבכורה, וולדי וולדי וולדות — חייבים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורים, מפני שאחריותן לגוי, שאם לא יקבל את הדמים שנקצבו מתחילה עבור הצאן שנתן — הריהו גובה מכל מה שנולד מהן.

רחל שילדה זכר הנראה כמין עז, ועז שילדה מין רחל — פטורה מן הבכורה, ומכל מקום, אם יש בו מקצת סימנין של אמו, שדומה לה במקצת — חייב.

א גמרא שנינו במשנה שהמקבל צאן ברזל מן הגוי, ולדותיהם פטורים מן הבכורה. ומעירים: מכאן למימרא [יש לומר, להסיק] שכיון שעדיין לא נקט מרא זוזי [מחזיק הבעלים הגוי מעות] מישראל תמורת הבהמה שנתן — ברשותא דמרא קיימא [ברשות הבעלים, הגוי, הבהמה עומדת], ומשום כך ולדותיה פטורים מן הבכורה.

ורמינהו [ומטילים, מראים סתירה] ממשנה אחרת, ששנינו בה: אין מקבלין צאן ברזל מישראל, מפני שהוא רבית, שתמורת המתנת התשלום עבור הבהמה — נוטל הנותן מחצית מן הולדות שנולדו למקבל. אלמא ברשותא דמקבל קיימא [מכאן שברשות המקבל עומדת] הבהמה. שהרי אם ברשות הנותן היא — אין זו ריבית, שהרי הולדות שלו הם!

אמר אביי: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה], במשנתינו, מדובר במקרה דקביל עליה אונסא וזולא [שקיבל עליו הגוי אונס וזול], שאם יארע אונס, כגון שוד, או שירד מחיר הבהמות — לא יצטרך הישראל לשלם את המחיר הקצוב. ולכן נחשבת הבהמה של הגוי, ומשום כך ולדותיה פטורים מן הבכורה. והא [וזה], בענין ריבית, מדובר במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], והואיל וכל האחריות על המקבל — הריהי נחשבת כשלו, ולכן הולדות שהוא נותן הריהם ריבית.

אמר ליה [לו] רבא בתמיהה: דקביל עליה אונסא וזולא [במקרה שקיבל עליו הנותן אונס וזול], "צאן ברזל" קרית ליה [אתה קורא לו]? והרי אין הם קרויים כך אלא משום שכל אחריותם על המקבל, כאילו היו ברזל, שאינו יכול למות או להיחסר! ועוד, מאי פסקא [מהו חיתוך זה], שאתה מחלק בין שתי משניות שלשונן אחת?

ועוד, אדתני סיפא [עד שהוא שונה בסופה] של המשנה בענין ריבית: אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוי (מפני שאין איסור ריבית בהלוואה מן הגוי) — ליפלוג וליתני בדידה [שיחלק וישנה בהלכה זו עצמה] של המקבל צאן ברזל מישראל, חלוקה זו שאביי מחלק בה, וכך יאמר: במה דברים אמורים שאין מקבלים צאן ברזל — במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], אבל אם קביל עליה אונסא וזולא [קיבל עליו הנותן אונס וזול] והבהמה נחשבת כשלו — שפיר דמי [ראוי, מותר, הדבר], שאין זו ריבית!

אלא אמר רבא: אידי ואידי [זה וזה], בין לענין ריבית ובין במשנתנו, מדובר במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], והבהמה נחשבת איפוא של המקבל. והכא גבי [וכאן אצל] בכורה היינו טעמא [זהו הטעם] שהולדות פטורים מן הבכורה, משום שאילו אתי [בא] הגוי בעי זוזי [ורוצה את המעות] בסוף הזמן הקצוב, ולא יהיב ליה [ואין הישראל נותן לו], הריהו תפיס לה [תופס אותה] את הבהמה תמורתם, ואי לא משכח לה [ואם איננו מוצא אותה] את הבהמה עצמה, כגון שמתה, הריהו תפיס [תופס] את הולדות דידה [שלה], ואם כן הרי יד גוי באמצע, כלומר, יש לו שייכות בולדות, וכל אופן שיד גוי באמצע — פטורה מן הבכורה.

ב שנינו במשנה: המקבל צאן ברזל מן הגוי — ולדות פטורים מן הבכורה, ולדי ולדות חייבים. ואם העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן — גם ולדי ולדות פטורים. אמר רב הונא: מה ששנינו בתחילת המשנה, שולדות פטורים — הרי זה כפשוטו, ולדות של צאן ברזל פטורין לכשיבכירו, ורק ולדי ולדותיהן — חייבין לכשיבכירו הם, ונמצא דור רביעי לצאן ברזל קדוש בבכורה. ורב יהודה אמר: ולדי ולדות של צאן ברזל נמי [גם כן] פטורין, ורק ולדי ולדי ולדות — חייבין לכשיבכירו, ונמצא דור חמישי לצאן ברזל קדוש בבכורה.

ומציעים ראיה לענין זה, תנן [שנינו במשנה]: העמיד ולדות תחת אמותיהן — ולדי ולדות פטורין. ונדייק: טעמא [הטעם, דוקא] משום שהעמיד ולדות תחת אמותיהם, פטורים ולדי ולדות לכשיבכירו, הא [אבל] אם לא העמיד — לא, אלא רק ולדות פטורים, והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על דברי רב יהודה!

ומשיבים, אמר [יכול לומר] לך רב יהודה: הוא הדין שולדי ולדות גם כן פטורים, אף על גב [אף על פי] שלא העמיד. ואם תאמר: אם כן, מה נתחדש במקרה שהעמיד? הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו]: אפילו העמיד נמי [גם כן], רק ולדי ולדות פטורים, ולא מעבר לכך.

והוצרך לכך משום דאורחיה [שדרכו] של הגוי למיתפס [לתפוס] במקרה זה לא רק את הולד שהעמיד תחת האם, אלא גם את בנה (ולדי ולדות), ואם כן יש לומר שגם ולדי ולדי הולדות יהיו פטורים. לכן משמיע לנו שאין זה כך, ודינו הוי [הריהו] כמי שלא העמיד, ולפיכך דוקא ולדי ולדות פטורין, ואולם ולדי ולדי ולדות חייבין.

ועוד מציעים ראיה: תנן [שנינו במשנה], רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורין, שאחריותן לנכרי. בשלמא [נניח] לדעת רב יהודה שאמר: נחית תנא קמא לדרי [ירד התנא הראשון לדורות], שדייק בפרטי דבריו לפטור מהבכורה דור של ולדות, ועוד דור נוסף (ולדי ולדות), ולאחר מכן חייב —