וכשיישחט חייב במתנות, צריך לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה, ככל בהמת חולין. ור' יוסי פוטר אותו ממתנות. מת אחד מהן, מן השניים שנולדו יחד, ואין לפנינו אלא אחד שהוא ספק בכור, מה דינו? ר' טרפון אומר: יחלוקו הבעלים והכהן. ר' עקיבא אומר: כיון שיש ספק אם הוא הבכור — יישאר ביד הבעלים, שכן המוציא ממון מחזקת חבירו עליו מוטלת הראיה ששלו הוא. וכל זה אם נולדו שני זכרים, ואחד מהם בוודאי בכור, אלא שיש ספק איזה מבין השנים. אבל אם נולדו זכר ונקבה ואז ייתכן שאין כאן כלל בכור — אין כאן לכהן כלום לדעת הכל.

א גמרא אמרי דבי [אמרו בבית מדרשו] של ר' ינאי: לר' יוסי הגלילי שמעינן ליה דאמר [שמענו אותו שהוא אומר] במשנתנו כי אפשר לצמצם, כלומר, ייתכן ששני דברים מתרחשים בדיוק יחד, בדבר שקורה בידי שמים, כלומר, מאליו, וכגון יציאת שני ראשים כאחד. וכל שכן שהוא סבור שאפשר לצמצם בדבר שנעשה בידי אדם, שמכוון לעשות בדיוק ובמכוון. ואולם רבנן [חכמים], שמענו אותם במשנתנו שהם אומרים: בידי שמים אי אפשר לצמצם, שאין להניח שדבר הנעשה מאליו נעשה בדיוק מוחלט. לענין צמצום בידי אדם, שמכוון לעשות דבר בדיוק, מאי [מה] דעתם?

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במשנה: חוט של סיקרא (צבע אדום) היה חוגרו למזבח באמצע גובהו, כדי להבדיל בין מקום דמים העליונים, שצריך ליתנם בחציו העליון של המזבח, ובין מקום דמים התחתונים, שצריך לזורקם בחציו התחתון. ואי אמרת [ואם אתה אומר] שלדעת חכמים אי אפשר לצמצם גם בידי אדם, הרי ייתכן שלא היה חוט הסיקרא בדיוק באמצע, ונמצא כשהוא נותן את הדם בסמוך לו, זימנין דקא יהיב [פעמים שהוא נותן] דמים עליונים למטה מאמצע המזבח, ותחתונים למעלה משם! ומשיבים: מדובר היה דמרווח בה פורתא [שמרווח, מרחיב אותו מעט] את חוט הסיקרא, וכך כשהוא נותן למעלה ולמטה ממנו בוודאי עושה כדין.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממדת כלים של מקדש, וכן ממדת מזבח, שנתנה להם התורה מידות מדוייקות. ומכאן שהיא מניחה שניתן לעשותם כך. ודוחים: משם אין ראיה, שכן שאני התם דרחמנא אמר [שונה שם, שהתורה אמרה] עביד [עשה] כלים ומזבח, ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה [ובכל אופן שאתה יכול לעשות, נוח לו לה'], וכפי שנאמר על ידי דוד המלך: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית" (דברי הימים א כח, יט).

אמר רב קטינא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: תנור חרס טמא שנחלק לשנים — החלק הגדול, שהוא רובו של התנור, נשאר טמא. חלקו את התנור לשנים, ומדד את שני החלקים והן שוין — שניהן טמאים מספק, לפי שאי אפשר לצמצם, ובוודאי אחד מהם גדול מהאחר, ונשתייר בו רובו של התנור, אבל איננו יכולים לדעת איזה מהם. ומכאן שאנו מניחים שאי אפשר לצמצם! אמר רב כהנא: אין מכאן ראיה, כי שאני [שונה] כלי חרס, שלא ניתן לכוון את הדבר, וגם לא למדוד אותו במדוייק, הואיל ויש בו גומות, שיש בקצות השברים שקעים ובליטות.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה מדין הרוג שנמצא מוטל בדרך ולא נודע מי הרגו, שהתורה ציותה למדוד ממנו אל הערים הסמוכות, והעיר הקרובה ביותר צריכה להביא עגלה ערופה. וכך שנינו במשנה: נמצא מכוון בין שתי עיירות, קרוב לשתיהן במידה שווה — שתיהן מביאות שתי עגלות, כל עיר עגלה אחת, אלו דברי ר' אליעזר. מאי טעמא [מה הטעם]?

לאו משום דקסבר [האם לא משום שהוא סבור] שבידי אדם אפשר לצמצם, וכדעת חכמים במשנתנו, ושתי הערים באמת קרובות בשווה אל החלל. ומה שנאמר "העיר הקרובה אל החלל" (דברים כא, ג) בלשון יחיד אינו בדוקא, אלא כוונתו — ואפילו קרובות?

ודוחים: לא, ר' אליעזר