ורבי סבר לה בענין זה כר' מאיר, וכן סבר לה כר' יהודה.

ומבארים: סבר לה כר' מאיר, שאמר ר' מאיר: בכיפה הגבוהה עשרה טפחים ויש ברגליה שלושה אבל אין ברוחבה ארבעה טפחים שחוקקין להשלים. שגם במקום שאין בפועל חלל, משלימים אנו במחשבה את החלל כאילו חקקו (עשו חור) באותו מקום כדי להשלימו לכלל חלל הראוי. וכן לענין כלכלה, שאף היא נחשבת כדי להשלים את רוחב האילן לארבעה.

וסבר אף כר' יהודה — שאמר: בעינן [צריכים אנו] עירוב על גבי מקום שיש בו ארבעה טפחים, וכאן ליכא [אין] בלא שתשלים הכלכלה לארבעה.

א ושואלים: מאי [מה הוא] כלומר, היכן נאמרו דברי ר' יהודה? דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: ר' יהודה אומר: נעץ קורה ברשות הרבים והניח עירובו עליה, אם היתה הקורה גבוה עשרה ורחבה ארבעה טפחים, שדינה כרשות היחיד — עירובו עירוב, ואם לאו [לא] — אין עירובו עירוב.

ומתחילה תוהים: אדרבה, אם אין בגובהה של הקורה עשרה טפחים מדוע לא יהא עירובו עירוב הרי הוא ועירובו במקום אחד; כלומר ברשות הרבים, שהרי כיון שמקום העירוב למטה מעשרה טפחים, נחשב אף הוא כמונח למטה ברשות הרבים. אלא הכי קאמר [כך אמר]: גבוה עשרה טפחים — צריך שיהא בראשה ארבעה כדי שתיחשב רשות בפני עצמה, אין גבוהה עשרה — אין צריך שיהא בראשה ארבעה, משום שאז בטלה היא לרשות הרבים.

ושואלים: כמאן [כשיטת מי] ההסבר הזה שמדובר בסל המונח באילן ומשלימו לארבעה טפחים ועם כל זה איננו נחשב כרשות היחיד? שלא כשיטת ר' יוסי בר' יהודה, דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: ר' יוסי בר' יהודה אומר: נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל (סל רחב) וזרק חפץ ונח על גביו — חייב, לפי שהוציא מרשות הרבים אל רשות היחיד. שלשיטה זו אם יש בראש העמוד רוחב ארבעה ומקום זה מוגבה עשרה טפחים, דיו להיחשב רשות היחיד. ואילו בהסבר דברי רבי לא קבלנו הנחה זו!

ודוחים: אין זו ראיה גמורה: אפילו תימא [תאמר] כשיטת ר' יוסי בר' יהודה, אלא שיש לחלק, התם [שם] — הדרן מחיצתא [סובבות מחיצות], שהסל מקיף את הקנה מכל צידיו וראויים מחיצותיו להיחשב כאילו נמשכות הן עד למטה ("גוד אחית"), וראוי אם כן מקומו להיחשב כרשות היחיד. הכא [כאן] — לא הדרן מחיצתא [אין סובבות מחיצות], שהרי הכלכלה שבאילן אינה מקיפה אותו מכל צידיו ולכן מחיצותיה אינן מספיקות כדי להחשיבו רשות היחיד.

ואילו ר' ירמיה אמר שיש להסביר את דברי רבי בתוספתא באופן אחר לחלוטין: שאני [שונה] כלכלה הואיל ויכול לנטותה ולמושכה ולהביאה לתוך עשרה טפחים, שבלא לטלטל את הכלכלה כולה יכול להטותה וליטול מתוכה את העירוב כדי לאוכלו.

יתיב [ישב] רב פפא וקא אמר להא שמעתא [ואמר את ההלכה הזאת] איתיביה [הקשה לו] רב בר [בן] שבא לרב פפא ממה ששנינו: כיצד הוא עושה? אם רוצה לקנות עירוב ביום טוב שלפני השבת, ורוצה שיהא העירוב בעל תוקף לשני ימים, מוליכו על ידי שליח למקום שרצה לקנות בו בערב היום הראשון ומחשיך עליו כדי שיקנה לו העירוב, ונוטלו חזרה ובא לו כדי שלא יאבד שם ולא יהיה לו עירוב לצורך היום השני. ביום השני מביאו שוב לאותו מקום מבעוד יום, מחשיך עליו וקונה עירוב ואוכלו, ובא לו, אם ירצה.