|
טקסט הדף מנוקד
שׁוֹטוֹת נִינְהוּ טוֹעוֹת נִינְהוּ אֶלָּא תְּנִי טוֹעוֹת
דְּתַנְיָא יוֹם אֶחָד טָמֵא וְיוֹם אֶחָד טָהוֹר מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁמִינִי וְלֵילוֹ עִמּוֹ וְאַרְבָּעָה לֵילוֹת מִתּוֹךְ שְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם וְאִם הָיְתָה רוֹאָה מִבָּעֶרֶב אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת אֶלָּא שְׁמִינִי בִּלְבַד שְׁנֵי יָמִים טְמֵאִין וּשְׁנֵי יָמִים טְהוֹרִין מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁמִינִי וּשְׁנֵים עָשָׂר וְשִׁשָּׁה עָשָׂר וְעֶשְׂרִים וּתְשַׁמֵּשׁ נָמֵי בִּתְשַׁסַר אָמַר רַב שֵׁשֶׁת זֹאת אוֹמֶרֶת גַּרְגְּרָן דִּתְנַן אָסוּר רַב אָשֵׁי אָמַר נְהִי דְּחַד עֲשַׂר לָא בָּעֵי שִׁימּוּר עֲשִׂירִי מִיהָא בָּעֵי שִׁימּוּר שְׁלֹשָׁה יָמִים טְמֵאִין וּשְׁלֹשָׁה יָמִים טְהוֹרִין מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁנֵי יָמִים וְשׁוּב אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לְעוֹלָם אַרְבָּעָה יָמִים טְמֵאִים וְאַרְבָּעָה יָמִים טְהוֹרִין מְשַׁמֶּשֶׁת יוֹם אֶחָד וְשׁוּב אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לְעוֹלָם חֲמִשָּׁה יָמִים טְמֵאִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים טְהוֹרִין מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁלֹשָׁה יָמִים וְשׁוּב אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לְעוֹלָם שִׁשָּׁה יָמִים טְמֵאִין וְשִׁשָּׁה יָמִים טְהוֹרִין מְשַׁמֶּשֶׁת חֲמִשָּׁה יָמִים וְשׁוּב אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לָעוֹלָם שִׁבְעָה יָמִים טְמֵאִין וְשִׁבְעָה יָמִים טְהוֹרִין מְשַׁמֶּשֶׁת רְבִיעַ יָמֶיהָ מִתּוֹךְ עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה יָמִים שְׁמוֹנָה יָמִים טְמֵאִין וּשְׁמוֹנָה יָמִים טְהוֹרִין מְשַׁמֶּשֶׁת חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם מִתּוֹךְ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה הָנֵי אַרְבֵּיסַר הָווּ אָמַר רַב אַדָּא בַּר יִצְחָק זֹאת אוֹמֶרֶת יְמֵי נִדָּתָהּ שֶׁאֵין רוֹאָה בָּהֶן עוֹלִין לִסְפִירַת זִיבָתָהּ דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ רש"י
שוטות נינהו. בתמיה: דתניא. לפרושי פקחות דמתניתין קאתי: יום אחד טמא ויום אחד טהור. כל ימיה וקמיירי כשרואה ביום: משמשת שמיני. ליום שראתה בו ראייה ראשונה שהרי טהורה הות שהרי בשביעית לערב טבלה ולא תראה עד תשיעי הלכך משמשת שמיני שלם לילה ויום: ולילו עמו. ליל אחריו נגהי תשיעי: וארבעה לילות מתוך שמונה עשר יום. לראייה הראשונה שהרי אשה זו לא תהא זבה לעולם שאינה רואה ג' רצופין וכשהיא רואה תשיעי תהא שומרת עשירי ותשמש בלילה ותראה בי''א ותשמור י''ב ותשמש בלילה הרי שתים ותראה בי''ג ותשמור י''ד ותשמש בלילה הרי שלשה ותראה ט''ו ותשמור ט''ז ותשמש לערב הרי ד' ובי''ז תראה ותשמור י''ח הרי כלו י''ח ולא שמשה אלא ד' לילות לבד שמיני ולילו ותשמיש אחרון אינו בתוך י''ח ולמחר בי''ט כשתראה תהא תחלת נדה שהרי שלמו י''א שבין נדה לנדה וחוזרת למנינה שאמרנו: ואם היתה רואה. בכל הימים הטמאים מבערב: אינה משמשת אלא שמיני. שלם לילה ויום אבל לא ליל של אחריו שהרי תראה בו ותהא טמאה וצריכה לשמור עשירי ובלילה לא תטבול שהרי רואה וכן עד סוף י''ח שהן י''ח עם ימי הנדות ובי''ט תהא תחלת נדה ותחזור למנינה ותשמש בשמיני וכן לעולם: ב' ימים טמאים כו'. כללא דמילתא כל ימים דלקמן עד סוף פירקין כשרואה מבערב: משמשת שמיני. שהוא משני ימים הטהורים ששביעי ושמיני טהורין הן אלא שהשביעי מהנדות וטובלת לערב ומשמשת שמיני שלם ולערב תראה שהוא תשיעי וכן עשירי ותשמור י''א יום לאלו שני ימים וטובלת לערב ומשמשת י''ב שלם ותראה י''ג וי''ד ותהא שומרת ט''ו ותשמש ט''ז ותראה י''ז וי''ח ותשמור י''ט דקסבר הרואה יום י''א אסור לשמש למחר ולקמן פריך ותשמש בתשסרי דהא כלו להו ימים שצריכה שימור ומ''מ ביום עשרים משמשת וכשתראה יום כ''א הרי היא תחלת נדה וחוזרת למנין זה שאמרנו: ותשמש בתשסר. דקיימא לן בפרק אחרון (לקמן עב:) יום אחד עשר לימי זיבה לא בעי שימור יום כנגדו וזו למה משמרת י''ט בשביל י''ח שהוא סוף זיבה: גרגרן. דתנן בפרק תינוקת (שם.) הרואה יום י''א וטבלה ליום שלאחריו ושמשה וראתה בו ביום בית הלל אומרים הרי זה גרגרן שלא המתין יום זה ומהך ברייתא דקתני ומשמשת יום עשרים ולא יום י''ט שמעינן דאסור להיות גרגרן ולשמש ביום י''ב עם הרואה בי''א: רב אשי אמר. לעולם אינו אסור והכא דתני אסור משום שראתה יום עשירי דאיהו בעי שימור לפיכך תשב י''ט הטהור ויהא שימור ליום י''ז שהוא עשירי לימי זיבה שימור לא הוי אלא יום טהור דהכי נפקא לן יהיה מלמד שסופרת יום אחד לאחד וספירה לא הוי אלא יום טהור: משמשת שני ימים. אחד עשר וי''ב שהשמיני ותשיעי מי''א שבין נדה לנדה הן ועשירי שימור הוא להן ושוב אינה משמשת לעולם שהרי תהא זבה בי''ג וי''ד וט''ו וצריכה לספור ז' נקיים והיא לא תראה ז' נקיים לעולם: יום אחד. שמיני דכולה ברייתא בשרואה בערב: רביע ימיה מתוך כ''ח. שבעה ימים שאחר שבעה הטמאים של נדות היא משמשת ובשבעה השלישיים תהא זבה ובשבעה האחרונים הן ימי הספירה הרי כ''ח וביום כ''ט תהא תחלת נדה ונמצאת משמשת רביע ימיה ולהכי נקט כ''ח מפני שתחלת נדותה של זו מכ''ח לכ''ח: ט''ו יום מתוך מ''ח. כגון ח' הראשונים השמיני ימי זיבה ומשמונה השניים תשמור יום לשמיני שלפניו ותשמש שבעה הרי ט''ז שעברו עליה ונשארו ב' לבא מימי זיבה ושמונה השלישיים שנים מהן ימי זוב והששה תחילת נדתה ושמונה הרביעיים שהן טהורים : הראשונים ישלים ז' ימי נדה והשבעה תשמש ועכשיו נותרו ד' ימים מימי זיבה שמונה החמשיים הרי היא זבה משלשה ראשונים וח' שלאחריהן שבעה לספירה ושמיני לתשמיש הרי ט''ו יום מתוך מ''ח וביום מ''ט כשתראה תהא תחלת נדה ותחזור למנין שאמרנו: ארביסר הוו. קסבר האי דמותיב שהאשה הזאת לא תשמש יום מ''ח לפי שהשמונה החמשיים שנעשית בהן זבה אין מהן אלא ד' מימי זיבה וד' האחרונים מימי נדה הן ומיהו תחלת נדה לא הוי כל זמן שלא ספרה ולא טהרה מזובה אבל להכי מהניא הך ראייה ד' האחרונים הראויין לנדות שכשיבאו שמונה טהורין שאחריהם לא יעלו שלשה הראשונים לימי הספירה לפי שהן השלמת ימי נדה וימי נדתה שאינה רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה הלכך אין כאן אלא חמשה לספירה וכשתראה יום מ''ט סותרת וכן כל ח' השביעיים (יום) ועד שיגיע יום ס''ג לא ישלימו ימי ספירתה:
תוספות
וארבעה לילות מתוך י''ח. משמע כאן בהדיא דאין נעשה זבה גדולה ולא צריכה ז' נקיים עד שתראה ג' ימים רצופין בי''א יום ודלא כאותם שכתבו בשם רבינו סעדיה שצריכה שבעה נקיים אפילו ראתה בי''א ג' ימים מפוזרים: תשמש בתשסר. וא''ת כיון דקס''ד דעשירי לא בעי שימור תקשה ליה רישא אמאי לא משמשת אלא ד' מתוך י''ח דכי ראתה בי''ז תשמש בי''ח ותו דפלוגתא היא בפרק בתרא (לקמן עב:) לרבי יוחנן עשירי בעי שימור ולר''ל לא בעי שימור ויש לומר דהא דקאמר רבי יוחנן עשירי בעי שימור היינו בימי זיבה שאסורה לשמש ביום י''א אפילו פסקה ולר''ל מותרת דעשירי כיון דאינה יכולה להיות זבה גדולה לא בעי שימור ולהכי ברישא ניחא דאסורה בי''ח דהוו בימי זיבה דאפילו ר''ל מודה דמדרבנן אסור אבל בימי נדה סבר המקשה דאפילו רבי יוחנן מודה דלא בעי שימור ולכך פריך תשמש בתשסר ומשני רב ששת גרגרן אסור דאפילו בראיית י''א צריכה שימור מדרבנן ביום י''ב לכ''ע ורב אשי אמר דאינו אסור אלא משום שראתה בעשירי וצריכה שימור לרבי יוחנן אף בימי נדה מן התורה כמו בימי זיבה ולר''ל מדרבנן: הני ארביסר הוו. פ''ה דפריך אמאי משמשת יום מ''ח דשמונה חמישיים שהן טמאין הן ד' ימי זיבה וד' ימי נדה ושמונה טהורין שאחריהם ג' בימי נדה וחמש בימי זיבה וג' ימים הראשונים דימי נדה לא יעלו לה לספירת זיבה דאין ימי נדה עולין לספירתה דאע''ג דאינה נדה שהרי אינה חוזרת לפתח נדתה עד שתספור ז' נקיים מ''מ כיון דבימים הראוים לימי נדה הן אין עולין לספירת זיבתה וקשה לפירוש זה דא''כ תקשה ליה רישא דקתני משמשת רביע ימיה מתוך כ''ח הלא ז' שלישיים שהן טמאין היו ד' בימי זיבה וג' בימי נדה וא''כ ז' ימים טהורין שאחריהם לא יעלו לספירת זיבתה והיאך תחזור חלילה מכ''ח לכ''ח דאסורה לשמש בז' ימים טהורין של כ''ח שניים ועוד קשה דמשמע דאי הוה תני ומשמשת י''ד הוה ניחא ליה והא עד ס''ג יום לא יעלו לה ז' לספירתה כדפירש''י וא''כ היאך חוזרת חלילה ממ''ח למ''ח לכן נראה דה''פ הני י''ד הוו דבח' רביעיות אינה משמשת רק ו' דהא ח' שלישיים שהיו טמאים היו ב' בימי זיבה וששה אחריהן ימי נדה ויום ראשון מרביעיות שהן טהורין לא תשמש דהוי מז' ימי נדה ויום שני נמי לא תשמש לרב אשי דאמר לעיל עשירי בעי שימור והרי יום שני הוה שימור ליום י''ז שהוא עשירי ויום ראשון אע''ג דטהור הוי סבר המקשה דלא הוי שימור כיון דהוי מימי נדה וימים שהיא נדה גמורה אינן עולין לספירת זיבה קטנה אבל מיום מ''ח לא פריך דכיון דאינה נדה גמורה עד שתספור ז' נקיים עולין לה שפיר לכ''ע אע''פ שהן ראויין לימי נדה ולכך ניחא ליה רישא דמשמשת רביע ימיה מתוך כ''ח ומה שפרש''י דעד ס''ג לא ישלמו ימי זיבה נראה דלא דק דאינה טובלת עד ליל פ' שהרי ח' ימים שביעיים הם ששה ימי זיבה ושני ימי נדה ושמיניים הטהורים הן ה' בימי נדה וג' בימי זיבה ותשיעיים הטמאות כל ח' ימי זיבה והעשיריים ז' לספירת נקיים: ולמאי דמשנה הש''ס ימי לידה וימי נדה א''כ לר''ת דפסק דימי לידתה שאינה רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה (וה''ה) ולפרש''י דימים הראויים לימי נדה אין עולין אין תקנה לנשים בזמן הזה דהוי כלהון ספק זבות וצריכות ז' נקיים ופעמים דקיימי בימים הראויים לנדה ולא עלו לה לספירתה ומיהו לפירוש רש''י אתי שפיר דהוא פסק דימי לידה עולין לימי ספירתה ולר''ת נמי ימי נדה דווקא אין עולין אבל ימים הראויין עולין שפיר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|