עירובין נו ע"א

דף נו - א

פת קיבר ושכר חדש וירק!

לא קשיא.

הא דשנינו שירקות טובים הם - בתומי שומים ומין ירק הנקרא כרתי.

הא - בשאר ירקי.

כדתניא: שום - ירק, וטוב הוא. כרישין - חצי ירק ורע הוא.

נראה צנון על השולחן - נראה סם חיים.

ופרכינן: והא תניא: נראה צנון - נראה סם המות!

ומשנינן: לא קשיא.

כאן - בעלין של הצנון, קשים הם למאכל.

כאן - באמהות, בצנון עצמו, סם חיים הוא.

כאן - בימות החמה, יפה הצנון לפי שהוא מצנן את הגוף.

כאן - בימות הגשמים, רע הוא.

אמר רב יהודה אמר רב: כל עיר שיש בה מעלות ומורדות - אדם ובהמה שבה מתים בחצי ימיהן, מפני הטורח שבעלייתן.

והוינן בה: וכי "מתים" - סלקא דעתך?

אלא אימא: מזקינים, שתש כוחם, בחצי ימיהן.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הני מולייתא מעלות ומורדות שבין שתי העיירות, דבי בירי ודבי נרש - אזקנון.

תנו רבנן: בא לרבעה את תחומי העיר - מרבעה בריבוע עולם: נותן צפונה לצפון עולם, ודרומה לדרום עולם.

וסימניך לדעת היכן הם כיווני העולם בדיוק, יש לכוון לפי המזלות שבשמים: עגלה בצפון, ועקרב בדרום.

רבי יוסי אומר: אם אינו יודע לרבעה בריבוע של עולם - מרבעה כ"מין התקופה".

שלפי הילוך השמש בתקופות השנה ניתן לקבוע את הכיוון בדיוק.

כיצד?

כאשר חמה יוצאה ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך, בתקופת תמוז - הרי מקום יציאתה ושקיעתה, זה הוא "פני צפון". כיון שהיא יוצאת בצפון מזרח, ופונה דרומה, וחוזרת ושוקעת בצפון מערב. ואילו בלילה "סובבת" החמה בצד הצפוני, וזורחת למחרת שוב בצד הצפוני, כאשר בכל יום היא נעה מעט צפונה או מעט דרומה בהתאם לתאריכים המשתנים.

כאשר חמה יוצאה ביום קצר בדרום מזרח, ומהלכת רק בצד דרום, ושוקעת בדום מערב ביום קצר, בתקופת טבת - זה הוא "פני דרום"

ואילו. בתקופת ניסן ותקופת תשרי - חמה יוצאה בחצי המזרח, ושוקעת בחצי המערב.

שנאמר על השמש [קהלת א] "הולך אל דרום, וסובב אל צפון"

הולך אל דרום - ביום. כי בכל יום מימות השנה הולכת החמה גם בדרום.

וסובב אל צפון - בלילה, בימות הקיץ כשזורחת ושוקעת השמש בצפון, הרי בלילה היא נחשבת כ"סובבת" את הצפון.

"סובב סובב הולך הרוח" - אלו פני מזרח ופני מערב.

פעמים מהלכתן, שבימי הקיץ הארוכים מהלכת החמה ממקום זריחתה בצפון מזרח עד הדרום, והוא הילוך לאורך "פני מזרח", וכן היא מהלכת מן הדרום אל מקום שקיעתה בצפון מערב, והוא הילוך של "פני מערב".

ופעמים מסבבתן, בלילי טבת, שבהן "סובבת" החמה בצד הדרומי, וחוזרת וזורחת שוב בצד הדרומי.

אמר רב משרשיא: ליתנהו להני כללי!

משום דתניא: לא יצאה חמה מעולם מקרן מזרחית צפונית ושקעה בקרן מערבית צפונית. ולא יצאה חמה מקרן מזרחית דרומית ושקעה בקרן מערבית דרומית.

הקדמה לענין התקופות

שנת החמה היא 365 ימים ועוד שש שעות.

שנת החמה מתחלקת לארבע תקופות: תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי ותקופת תמוז.

אורך כל תקופה הוא תשעים ואחד ימים ועוד שבע וחצי שעות.

אם נחלק את ימי התקופה לשבועות, יתחלקו תשעים ואחד הימים לשלשה עשר שבועות, וישאר הפרש של שבע וחצי שעות בשעות היממה בין תקופה לתקופה.

אם נחלק את 365 ימות השנה ועוד שש השעות לשבועות יתקבלו חמשים ושניים שבועות ועוד יום אחד ושש שעות, ונמצא שההפרש בין שנת חמה לחברתה בימות השבוע הוא ביום אחד ושש שעות, וביחס לשעות היממה הרי ההפרש בין שנה אחת לחבירתה הוא שש שעות.

אמר שמואל: אין תקופת ניסן [שהוא החודש בו ניתלו המאורות ברקיע השמים, בתחילת ליל רביעי בשבת], נופלת [מתחילה] אלא בארבעה רבעי היום.

כי, כאמור, ההפרש שבין שנה לחבירתה, ביחס לשעות היממה, הוא שש שעות בדיוק.

וכיון שתקופת ניסן הראשונה התחילה בתחילת הלילה של יום רביעי, הרי לעולם תחול תקופת ניסן בהפרשים של שש שעות [רבעי ימים] משנה לשנה, ולכן לעולם היא תחול: או בתחלת היום, או בתחלת הלילה, או בחצי היום, או בחצי הלילה.

וכיון שההפרש בין תקופה לתקופה, ביחס לשעות היממה, הוא שבע וחצי שעות, נמצא שאין תקופת תמוז הבאה אחר תקופת ניסן, נופלת, אלא או בשעה אחת ומחצה או בשעה שבע ומחצה, בין ביום ובין בלילה. לפי שזמנים אלו הם תמיד שבע וחצי שעות אחר השעה של תקופת ניסן.

ואין תקופת תשרי הבאה אחריה בהפרש של שבע וחצי שעות, נופלת אלא או בשלש שעות או בתשע שעות, בין ביום ובין בלילה.

ואין תקופת טבת נופלת אלא או בארבע ומחצה או בעשר ומחצה, בין ביום ובין בלילה.

ואין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה.

יש ברקיע השמים שבעה "מזלות", ה"משמשים" כל אחד במשך שעה אחת, בזה אחר זה, וחוזר חלילה.

שבעת המזלות הם: חמה ולבנה וחמשה כוכבי לכת.

וזהו סדרם: כוכב לבנה שבתי צדק מאדים חמה נוגה. וסימנך: כל"ש צמח"ן.

והיינו, בשעה הראשונה בשבוע, במוצאי שבת, משמש מזל כוכב, ובשעה השניה משמש מזל לבנה, ובשעה השלישית שבתי, וכן הלאה, ובשעה השביעית נוגה. ואחר כך, בשעה השמינית, חוזר ומשמש כוכב, עד שבשעת הבוקר הראשונה של יום ראשון משמש מזל חמה.

לפי החישוב הזה, בשעה הראשונה בכל בוקר מימות השבוע משמשים המזלות, בסדר דלהלן: חלמ כצנש [דהיינו, יום ראשון חמה, יום שני לבנה, וכן הלאה].

ואילו בשעה הראשונה של כל לילה משמשים, לפי הסדר של ימות השבוע: כצנש חלמ.

וכיון שההפרש בין תקופה לתקופה בשעות היממה הוא שבע וחצי שעות [ואילו כל תשעים ואחד הימים מתחלקים לשבועות שלמים], נמצא שאין תקופה "מושכת" [מתמשכת] מחברתה ביחס למחזור של שבע שעות, שבהן משמשים שבע המזלות, אלא חצי שעה.

ואמר שמואל: אין לך תקופת ניסן שנופלת בשעה שמשמש מזל צדק שאינה משברת את האילנות.

ואין לך תקופת טבת שנופלת בשעה שמשמש מזל צדק שאינה מייבשת את הזרעים.

והוא דאיתליד מולד הלבנה של חודש ניסן או חודש טבת - או בזמן שמשמש מזל לבנה או בזמן שמשמש מזל צדק.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע (אתא דנרש ודבי בארי) [הני מוליאתא דנרש ודבי בארי] פי' מיליאתה דביקים גבוהי' אזקנון:

ת"ר הבא לרבעה מרבעה בריבוע העולם. נותן צפונה לצפון העולם והרוצה לכוון צפון העולם יראה מקום העגלה בשמים והוא צפון העולם וכנגדה עקרב בדרום והמכין (וארבע) [ומרבע] העיר המקום שהוא תחת העגלה הוא הצפון ושתחת עקרב הוא הדרום. וכשנותן ימינו לדרום ושמאלו לצפון לפניו מזרח ואחריו מערב. בא ר' יוסי ואמר הין כן הוא כי עגלה בצפון ועקרב בדרום מיהו לאו כל אדם יכול לכוון כיון זה בקביעות הכוכבים. אלא נוח לו לרבעה בסביבות התקופה כיצד מקום שהחמה זורחת בו בתקופת תמוז והוא חלון פעמון והולך וסובב לאחוריו ומהלך כל היום המזרח והדרום ועולה ושוקעת כנגדו במערב זהו פני צפון ומקום שהחמה זורחת בו בתקופת טבת מחלון בילגה והולך ויורד ושוקעת כנגדו במערב זה פני דרום.

תקופת ניסן ותקופת תשרי חמה יוצאה באמצע מזרח ושוקעת באמצע בתקופת ניסן וזורחת מחלון תעלומה והולך וסובב בקרן צפונית חלון אחר חלון עד שמגיע לחלון בילגה בתקופת טבת ותשרי סובב בקרן דרומית כמימי אקיאנוס בין קצות השמים לקצת הארץ כו' לפיכך היום והלילה שוין נמצאת שחמה עולה וזורחת מתקופת ניסן עד תקופת תמוז מאמצע הרקיע ולצפון מהלכת ביום ממקום שזורחת כנגד הנשאר מן המזרח כולו ובמערב עד שמגיע כנגד המקום שזרחה ממנו ושוקעת בו וכן בכל יום ויום עד תקופת תמוז. בתקופת תמוז זורחת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת ביום מזרחו ודרום ומערב שוקעת בקרן מערבית צפונית עד טבת. ומתקופת טבת חוזרת החמה ועולה כנגד הדרום בכל יום ויום עד שחוזרת בתקופת תשרי באמצע המזרח עולה והולכת בכל יום עד שחוזרת בתקופת טבת בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית נמצא החמה מהלכת מזרח ומערב פעמים ביום ופעמים בלילה אבל בדרום לעולם מהלכת ביום ובצפון לעולם בלילה ולא נראית לעולם ביום ברוח צפונית ולא בלילה ברוח דרומית וזהו שכתב (צפון בלילה) [הולך אל דרום וסובב אל צפון הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון וכו'] סובב הולך הרוח כו' (ופני) [זהו פני מזרח וכו'] מזרח ומערב שפעמים מהלכתן ופעמים מסבבתן זו דרך זו השמועה ובעלי כוכבים טוענין עליהם ובא רב משרשיא ודחה דברי רבי יוסי ואומר ליתנהו להני כללי מעולם לא יצאה חמה מקרן מזרחית צפונית ולא שקעה בקרן מערבית צפונית וכן לא זרחה מקרן מזרחית דרומית. ולא שקעה בקרן מערבית דרומית. תלמוד ארץ ישראל א"ר יוסי מי שאין יכול לכוון את הרוחות ילמד מן התקופה ממקום שהחמה זורחת בתקופת תמוז עד מקום שזורחת בתקופת טבת.

אלו פני מזרח. וממקום ששוקעת בתקופת טבת עד מקום ששוקעת בתקופת תמוז אלו פני מערב והשאר פני צפון ודרום כדכתיב הולך אל דרום וסובב אל צפון. ניחה בשילה ובבית עולמים דכמה יגיעות יגעו הנביאים לעשות המזרחי להיות החמה מצומצמת בין בתקופת טבת ותקופת תמוז. ז' שמות נקרא שער סוד שער התווך. שער החרסית. שער איתון. שער חדש. שער העליון. שער היסוד כו' ומפורשים כולם.

אמר שמואל אין תקופת ניסן נופלת אלא בארבעה ריבעי היום או בתחלת היום או בתחלת הלילה או בחצי היום או בחצי הלילה ואין תקופת תמוז נופלת אלא (בא' ז') [בא' ומחצה או בז' ומחצה] ואין תקופת תשרי נופלת אלא בג"י ואין תקופת טבת נופלת (בד"י) [אלא בד' ומחצה או בי' ומחצה] כדי שתפול תקופת ניסן בתחלת היום ותקופת תמוז בז' שעות.

ותקופת תשרי בג' שעות ותקופת טבת בי' שעות.

ת״ר הבא לרבעה מרבעה ברבועו של עולם. פי׳ עיר עגול׳ שרוצין לרבע׳ מרבעין אותה לרבועו של עולם. דרומה כדרום עולם וצפונה כצפון עולם וה״ה למזרחו ולמערבו ונקט דרום וצפון משום דבעי למתני סימנא וסימניך עגלה בצפון ועקרב בדרום רבי אומר אם אין יכול לרבע׳ ברבועו של עולם שאינו מכיר מזלות הללו מרבע׳ כמין תקופ׳ החמ׳ כי מתקופתה נכרין הרוחות. ולא דייק לישנא שפיר להאי פירושא. והנכון משום דסמני עקרב ועגלה שהם קטבי הגלגל הקבועים הם סימנים ישרים יותר לרבעה כרבועו של עולם כי סימני התקופה אינה כעין רבועו של עולם לגמרי וזה ידוע למבינים בחכמה זו.

כיצד חמה יוצאה ביום ארוך ושוקעות ביום ארוך זהו פני צפון. פי׳ כי אותו הרוח שהחמה יוצאה ושוקעת בימים הארוכים הוא צפון כי בימי תמוז חמה זורחת מקרן מזרחית צפונית ושוקעת בקרן מערבית צפונית אבל בימי טבת הקצרים יוצאה סמוך לקרן מזרחית דרומית וזהו שאמר חמה יוצאה ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום. אבל בתקופת ניסן ובתקופת תשרי שהיום ולילה שוים וחמה יוצאה חצי מזרח ושוקעת בחצי מערב כללו של דבר כל זמן שזורח כלפי קרן מזרחית צפונית הם הימים הארוכים יותר ובכל יום הולכ׳ ונוטה כלפי דרום ובנטייתה כלפי דרום הימים מחסרין וכשזורח בחצי מזרח היום והלילה שוים וכשנוטה משם כלפי דרום הימים מתקצרי׳ וכשחוזרת ונוטה מדרום לצפון הימים מאריכין מעט מעט:

אלו פני מזרח ומערב שפעמים מהלכתן ופעמים מסבבתן. פרש״י ז״ל פעמים מהלכתן ביום והיינו בימים הארוכי׳ ופעמי׳ מסבבתן בלילה בימים הקצרים דהיינו תקופת טבת. ורבינו ז״ל קורא סביב למה שמתהלכת בלילה כמו שפי׳ למעלה מזה ונתן טעם לדבר לפי שבלילה אינה מהלכת אלא סובבת חוץ לכיפה ואין זה נכון. אלא כל שמהלכת החמה בדרך נטיה נקרא הלוך וכל שמהלכת ביושר ממזרח למערב כמו בתקופת ניסן ובתקופת תמוז. תשרי נקרא סביב ואמרי לה איפכא.

אין תקופה כו׳. באחד מד׳ רביעי היום וכדמפרש ואזיל או בתחלת הלילה או בחצי הלילה או בתחלת היום או בחצי היום שאלו הן ד׳ רביעי היום והלילה וטעם הדבר כי ימות החמה הם שס״ה ימים ושש שעות והם נחלקים לד׳ תקופות ולפי זה יש בכל תקופה ותקופה צ״א ימים ושבע שעות ומחצה. והשס״ה ימים הם כלם שבועות שלמים חוץ מיום אחד וחצי כי כל צ״א ימים הם י״ג שבועות נשארי׳ מכל תקופה ז׳ שעות ומחנה שהם בד׳ תקופו׳ ל׳ שעות שהם יום אחד ושש שעו׳ נמצא כי ביום שיצאה תקופת ניסן בשנה זו נמשכ׳ בשנה אחרת להלן מאותו מקום יום וחצי יום וכן בכל שנה ושנה עד שחוזרת בסוף מחזור הגדול לאותו מקום שיצאתה משם בתחלת המחזור והמחזור הגדול הוא שבע מחזורים קטנים והמחזור הקטן הוא של ד׳ שנים ובתחלת כל מחזור קטן יוצאה תקופת ניסן בתחלת הלילה ואינם חוזרת להיות בתחלת היום אלא בתחלת מחזור קטן אחר שבכל ראש מחזור קטן יוצאה בתחלת הלילה ואעפ״כ אינה חוזרת לצאת לאותו מקום שיצאה בתחלת המחזור הגדול אלא לתחלת מחזור גדול אחר. נמצאת למד כי בתחלת המחזור חמה יוצאה בכל יום רביעי שבו נתלו המאורות ולשנה האחרת יוצאה בחצי ליל חמישי ולשנה השלישית יוצאה בתחלת יום ששי ולשנה הרביעית היא יוצאה בחצי יום שבת ולשנה האחרת שהיא תחלת המחזור יוצאה בתחלת ליל יום שני וכן על הסדר הזה וזה שאמרו בכאן שאין תקופת ניסן נופלת לעולם אלא בא׳ מד׳ רביעי היום:

ואין תקופת תמוז נופלת אלא או באחד ומחצה ואם בשבע ומחצה וכו׳. וטעם דבר זה מפני שימי התקופה הם צ״א ימים ושבע שעות ומחצה והצ״א ימים הם שבועות שלימות נמצא שכל התקופה חוזרת למקומה בסוף הצ״א ימים ונמשכת להלן שבע שעות ומחצה הילכך כשתקופת ניסן מפלת בתחלת הלילה התחיל תקופת תמוז בז׳ שעו׳ ומחצה ביום ואם התחילה תקופת ניסן בחצי היום תתחיל תקופת תמוז באחת ומחצה בלילה. ומזה הטעם אין תקופת תשרי נופלת אלא אם בשבע בתשע בין ביום בין בלילה שהרי היא מתאחרת אחר תקופת תמוז ז׳ שעות ומחצה וכשהיתה תקופת תמוז בז׳ שעות ומחצה ביום תהיה תקופת תשרי בג׳ שעות מן הלילה כי כשהוסיף על ז׳ שעות ומחצה ז׳ שעות ומחצה אחרות הרי הם ט״ו שעות טול מהם י״ב שעות ליום שלם ישארו שלשה שעות לתחלת הלילה. ועל הדרך הזה כשהיתה תקופה באח׳ ומחצה ביום תהיה תקופת תשרי בתשע שעות ביום וכשהיתה תקופ׳ תמוז באחת ומחצה בלילה תהיה תקופת תשרי בתשע שעות בלילה:

ואין תקופת טבת נופלת אלא אם בד׳ ומחצה ואם בעשר ומחצה בין ביום ובין בלילה וזה כי אם היתה תקופת תשרי בשלש שעות ביום תוסיף עליו שבע ומחצה והרי תקופת טבת בעשר ומחצה וכן אם היתה תקופת תשרי בג׳ שעות בלילה תהיה תקופת טבת בעשר ומחצה ואם היתה תקופת תשרי בתשע שעות בלילה תהא תקופת טבת בד׳ ומחצה ביום. וסימן נתנו לדבר זה. אז״גי וא״טד כי כשהתקופת ניסן באחד דהיינו בתחלת היום או בתחלת הלילה תהא תקופת תמוז בשבע ומחצה ותקופת תשרי בג׳ ותקופת טבת בעשר ומחצה וכשתקופת ניסן בשש שעות דהיינו בחצי היום או בחצי הלילה תקופת תמוז באחד ומחצה ותקופת תשרי בט׳ ותקופת טבת בד׳.

אין בין תקופה לתקופה אלא ז׳ שעות ומחנה. פי׳ כי כל תקופה מתחלת ז׳ שעות אחר תקופה שלפניה כמו שכתבנו למעלה כי כל תקופה צ״א יום וז׳ שעות ומחצה והצ״א יום הם שביעיות נמשכ׳ להלן ז׳ שעות ומחצה. ואין תקופה מושכת מחברתה אלא חצי שעה פי׳ זה תדבר בסדור ז׳ כוכבי לכת שסדורים והלוכים שצ״ם חנכ״ל כי בתחלת ליל רביעי מתחל׳ מזל שבתאי ואחריו צדק ואחריו מאדים ואחריו חמס ואחריו נוגה ואחריו ככב ואחריו לבנה ואחרי כן חוזרין חלילה לעולם וכל ככב מהם משמש שעה אחת בלבד ובסוף כל שבוע ושבוע חוזרין לתקופה אחת ממש וזה כי בכל ליל רביעי שבעול׳ מתחיל שבתאי ובכל ליל חמישי חמה ובכל ליל ששי לבנה ובכל ליל שבת מאדים ובכל ליל אחד בשבת ככב ובכל ליל שני צדק ובכל ליל ג׳ נוגה. נמצא סימן שעות ראשונות של לילי השבוע כצנ״ש חל״ם וכן סימן שעות ראשונות שבימים חל״ם כצנ״ש וכיון שבכל שבוע שבעולם חוזרין אלו המזלות לתחלת תקופתן כשתעשה שביעיו׳ התקופ׳ של חמה שהם צ״א יום ושבע שעות ומחצה תמצא כי בתשלום הצ״א יום שהם י״ג שבועות חוזר המזל הראשון ובשבע שעות הנשארים עושין סבוב אחד וחוזר המזל למקומו. וכשמשמש חצי שעה מתחלת תקופ׳ תמוז נמצא תקופ׳ תמוז משכ׳ מחברתה במזלו׳ הללו חצי שעה בלבד וכן אתה דן בכל תקופה ותקופה וזה פשוט. ואמר שמואל אין לך תקופ׳ ניסן שנופלת בצדק שאינה משברת האילנו׳ כו׳ ה״מ דאתילידא לבנה או בצדק או בלבנה. פי׳ שהיה מוליד הירח כשהיה משמש מזל צדק או מזל לבנה.

כבר ביארנו שהבא לרבע אינו מרבע אלא לרבועו של עולם אעפ״י שאפשר שלכונת הלוכו יהא מרויח יותר אם נרבעה לאלכסונו של עולם וכיצד הוא מרבעה לרבועו של עולם נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם וכיוון הרוחות הוא נעשה על פי הכוכבי׳ והוא שאמרו עגלה בצפון ועקרב בדרום ופירושו על קוטב צפוני ועל קוטב דרומי. ואנו קורין עגלה מלשון וירא את העגלות. ויש מפרשי׳ על המזלות הצפוניים והמזלות הדרומים וקורין עגלה יפפיה ומפרשי׳ אותה על מזל שור ואם אינו בקי באלו מרבע על פי התקופה ר״ל על פי מה שרואה בסבוב מהלך השמש והוא שסבוב החמה לעולם הוא ממזרח לדרום ומדרום למערב ובתקופת ניסן חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב ובתקופת תמוז שהוא היום הארוך עד תכלית מה שאפשר לו יוצאה בקרן מזרחית צפונית ומהלכת מזרח ודרום ומערב ושוקעת בקרן מערבי צפוני ומחרתו היום מתקצר מעט ואינה יוצאה מן הקרן אלא (נמשלת) [נמשכת מן] הקרן לצד המזרח מעט וכן כששוקעת אינה שוקעת בקרן לגמרי אלא לפנים מן הקרן מעט וכן בכל יום (על) [עד] שחוזרת לצאת בתקופת תשרי בחצי המזרח ולשקוע בחצי המערב ומתוך כך בשתי תקופות אלו היום והלילה שוים ומשם ואילך נמשכת מאמצע המזרח ביציאתה לצד דרום מעט וכן בשקיעתה מאמצע המערב לצד דרום עד שבתקופת טבת שהוא היום הקצר עד תכלית מה שאפשר לו יוצאת בקרן מזרחי דרומי ושוקעת בקרן מערבי דרומי ונמצא לעולם הולך בדרום וסובב בצפון והלוך היום נקרא הלוך והלוך הלילה נקרא סבוב על שאין הלוכו נראה לנו והוא שאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון ומערב ומזרח פעמי׳ בהלוך פעמים בסבוב שאמרו סובב הולך אלו מזרח ומערב שפעמים מהלכתן פעמים מסבבתן. אעפ״י שדברים אלו אינם נאמרים בדיוק לגמרי וכמו שאמרו לעולם לא יצאה חמה מקרן מזרחית צפונית לשקוע בקרן מערבית צפונית ולא מקרן מזרחית דרומית לשקוע בקרן מזרחית דרומית שאלו כן היה בתכלית ההיקף של תמוז י״ח שעות ליום ושש בלילה וכן ההפך להפך ואין הדבר כן מכל מקום כך הדבר בקירוב ר״ל בנטייה לקרנות עד שיבא הענין לט״ו שעות ומחצה היום ושמנה ומחצה הלילה וכן בהפכה בהפך:

תקופת ניסן אינה לעולם אלא באחד מארבעה רבעי היום או בתחלת הלילה או בתחלת היום או בחצי הלילה או בחצי היום שהמאורות נתלו בתחלת ליל רביעי ונמצא שהשנה המקובלת לבריות עולם היתה תקופת ניסן תחלת ליל רביעי ושנת החמה שס״ה יום ורביע וכשתוציאם שבועות שבועות ישאר בידך יום ורביע שהם ל׳ שעות נמצא תקופת ניסן לשנה הבאה בחצי ליל שמחרתו יום חמישי ולשנה שלישית תחלת יום ששי ולרביעית חצי יום שבת וכן על סדר זה לעולם ובין תקופה מארבעת התקופות צ״א יום וז׳ שעות ומחצה שהוא רביען של שס״ה יום ורביע וכשתחשב זמן שבין תקופה לתקופה נדחית שניה מן הראשונה ז׳ שעות ומחצה שהרי הצ״א יום תוציאם לשבועות וישארו ז׳ שעות ומחצה ונמצא שכל שתקופת ניסן בתחלת שעה ראשונה של לילה של תמוז בנקדת שבעה ומחצה של לילה ואם של ניסן בסוף שש שעות כשתדחה את של תמוז שבע ומחצה הרי זמנה באחת ומחצה לתחלת היום וכן לעולם או באחת ומחצה או בשבע ומחצה פעמי׳ ביום פעמי׳ בלילה ושל תשרי או בשלש או בתשע שאם של תמוז באחת ומחצה לתחלת היום כשתדחה את של תשרי שבע ומחצה נמצאת זמנה לסוף ט׳ שעות ואם של תמוז בשבע ומחצה ביום כשתדחה את של תשרי שבע ומחצה שהם ט״ו נמצאת זמנה לסוף שלש שעות ואם כן של תשרי לעולם או בסוף ג׳ או בסוף תשע פעמים ביום פעמים בלילה ואם של תשרי בסוף שלש של יום נמצאת של טבת בסוף עשר ומחצה של יום ואם של תשרי בסוף תשע של יום נמצאת של טבת בסוף ארבעה ומחצה של לילה ונמצא לעולם של טבת או בארבעה ומחצה או בעשר ומחצה בין ביום בין בלילה וזהו הסימן המסור להם בסוד העבור א״ז ג״י וא״ט ד׳ ולא חששו להזכיר בהם חצי שעה אלא שבקצת אותיות אתה מוסיף חצי שעה. ופי׳ א״ז ג״י אם תקופת ניסן בתחלת שעה ראשונה תהא של תמוז בשבע ומחצה ושל תשרי בג׳ ושל טבת בעשר ומחצה ופי׳ וא״ט ד׳ שאם של ניסן בסוף שש של יום תהא של תמוז באחת ומחצה של לילה ושל תשרי בסוף תשע של לילה ושל טבת בד׳ ומחצה של יום.

ואחר שידעת שהשעות מתנהגות על פי שבעה כוכבי לכת אתה יודע שאין תקופה נדחית מחברתה מזמן ממשלת כוכב לכוכב אחר אלא מתחלתו לאמצעו וזהו חצי שעה המשל בזה הרי ששעה ראשונה של לילה כוכב משמש שהרי כצנ״ש חל״ם ראשי לילות ושעה ראשונה של יום חמה משמשת שהרי חל״ם כצנ״ש ראשי ימים וכבר ידעת שסדור הלוכן כל״ש צמח״ן ונמצא שאם נפלה תקופה של ניסן בתחלת היום שחמה משמשת של תמוז באה גם כן בחמה שהרי לסוף ז׳ שעות שבעה כוכבי לכת וחזר כוכב חמה לשמש בשמינית והתקופה נופלת בחצי שעה המתנהגת בחמה וכן בכולם. וזהו מה שאמרו כאן אין תקופה נמשכת מחברתה אלא חצי שעה:

בפרש"י בד"ה פני מזרח כו' מהלכתן ביום בימים הארוכים פעמים כו' עכ"ל וה"ה דמצינן לפרושי בימים בינונים בניסן ותשרי שמהלכין קצת ומסבבין קצת פני מזרח ומערב וק"ל:

תוס' בד"ה ואין בין כו' אנו משלימין לה צ"א יום כו' וגם בז' ומחצה שבסוף תקופת ניסן כו' עכ"ל ר"ל בימים שלמים יום ולילה ודאי דאין חילוק בין ימים ארוכים ולילות קצרות ובין ימים קצרים ולילות ארוכות דמה שזה מחסיר זה מכלים אך על אותן ט"ו שעות מתקופת תמוז בסופה שנכנסו לאותו יום בינוני שנופלת בו תקופת תשרי קשיא להו ב' קושיות קושיא ראשונה דז' ומחצה שעות הראשונות הם באים להשלים לתקופת תמוז לצ"א יום שנחסרו לה ביום נפילתה מצ"א יום שלמים ז' שעות ומחצה שבסוף תקופת ניסן הרי אותן ז' שעות ומחצה שנחסרו לה ביום נפילתה לא היו רק שעות קטנות ואין משלימין לה משעות בינונית שביום נפילת תקופת תשרי וקושיא שניה על ז' שעות ומחצה השניה מסוף תקופת תמוז שנכנסו לה ג"כ ביום נפילת תקופת תשרי הם בינונית ובסוף תקופת ניסן לא היו לה רק ז' שעות ומחצה קטנות ודברי מהרש"ל אין מבוררין לי בזה ועי' שם:

בא"ד לא משכחת הא דאמרינן אין תקופת ניסן כו' אין תקופת תמוז כו' עכ"ל ר"ל דלא משכחת תקופת טבת בעשר ומחצה ביום שהרי כל היום אינו אלא ו' שעות וכן לא משכחת תקופת תמוז בז' ומחצה בלילה שהרי כל הלילה אינה אלא ו' שעות ולפי שהקושיא יותר חזקה מתקופת טבת הקדימו המאוחר למוקדם בגמרא ודו"ק:

בא"ד וגם לא משכחת כו' דבג' בשבתא ובמעלי שבתא קאי מאדים בזיווי כו' עכ"ל ר"ל דאם לא יהיה הלילה והיום כ"א י"ב שעות א"כ לפי מהלכן של מזלות כל"ש צמח"ן ותחלת הלילות כצנ"ש חל"ם לא יבא מאדים בזיווי ביום ג' דהיינו בשעה שמינית ביום וכן לא יבא מאדים בזיווי ביום ו' דהיינו בשעה ששית כמפורש ס"פ מפנין וה"מ להקשות בפשיטות דאם לא יהיה יום ולילה כ"א י"ב שעות א"כ לא יהיה בתקופת תמוז וטבת סי' תחלת הימים חל"ם כצנ"ש ואפשר דלא אמרו תחלת הימים חל"ם כצנ"ש אלא בתקופת ניסן ותשרי וק"ל:

גמ' ושכר חדש וירק. נ"ב בס"א ירק חי וכן פרש"י בריש אלו עוברין וע"כ לפי' התוס' דהכא לא גרסי חי ודו"ק:

רש"י בד"ה עגלה בצפון ועקרב בדרום מזלות הן הס"ד. ונ"ב פי' ר' יהונתן ולא ישנו את מקומן לעולם בין בקיץ בין בחורף כמו שאר מזלות:

בד"ה חמה יוצאה כו' תקופת תמוז כו' כצ"ל:

בד"ה פני מזרח כו' הארוכין פעמים כו' הד"א:

תוס' בד"ה ואין בין כו' ומחצה הקטנות שבליל כו' כצ"ל:

בא"ד וגם ז' ומחצה שבסוף כו'. נ"ב הוא כמעט כעין קושיא הראשונה אלא שמתחלה הקשו דאין טעם שימלאו בשעות בינונית במקום שעות קטנות ושוב הקשו אפילו בלא תשלומין נמי קשה שתהיה תקופה אחת ארוכה מחברתה ודו"ק:

בא"ד אין תקופת ניסן נופלת כו' אלא כו' וכן שארי התקופות כולן וגם לא משכחת כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה חמה יוצאה. אותו רוח כו' תקופת תמוז בצידו הא' כו'. כצ"ל ומלת יוצאה מיותרת:

תוס' ד"ה ואין. עיין כה"ד הן כפי הסכמת התוכנים לחשוב ששה שעות בינונית (היינו שכל שעה היא חלק א' מכ"ד במעל"ע) קודם חצי היום וכן ו' שעות בינונית שאחריו ליום אף בתקופת טבת וכן משם והלאה ללילה אף בתקופת תמוז אין התחלה לקושייתם ולשונם ג"כ מגומגם בקושייתם:

רש״י ד"ה ואין תקופה מושכת כו' סידורן והוליכן.נ״ב ר״ל ממשלתן ושמוש הוראתן:

תוס' ד"ה ואין כו' לא משכחת הא דאמר אין כו'. נ"ב צ"ל דאיירי במקום שיום ולילה שוין כגון בקו השוה. או דלא חשבינן אלא י"ב שעות לעולם בין ליום בין ללילה והעודף נחלק לשני חצאין שוין לפניו ולאחריו כמ"ש בלח״ש פ"א דברכות ובמו"ק א"ח ס"א בס"ד:

(נו רע"א רש"י) ד"ה בימות החמה יפין וכו'.—כן מבואר בע"ז כח ב.