עירובין נח ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נח - ב

אבל אם היה חוט המשקולת יורד כנגדו, שהיה המדרון תלול מאד, אין צורך למדוד את המדרון על ידי קידור, לפי שאין מדרון שכזה ממעט ממידת התחום.

אלא אינו מודד את המדרון כלל, ויורד לגיא למטה, ושם מודדו לגיא מדידה יפה, כקרקע חלקה, ויוצא למעלה וממשיך למדוד.

ועד כמה יהיה עומקו של גיא, שיהיה מותר להבליעו התוך חמישים אמה?

אמר רב יוסף: אלפים. אבל היה עמוק יותר מאלפיים, צריך לקדרו.

איתיביה אביי לרב יוסף: היה הגיא עמוק מאה ורוחב חמשים - מבליעו.

ואם לאו, שהיה עומקו יותר ממאה או רחב מחמישים - אין מבליעו.

וכיצד אמר רב יוסף שמבליע עד עומק אלפיים!?

ומשנינן: הוא רב יוסף - דאמר כאחרים [רבי מאיר].

דתניא, אחרים אומרים: אפילו עמוק הגיא אלפים, ורוחב חמשים - מבליעו.

איכא דאמרי, אמר רב יוסף: אפילו היה הגיא יתר מאלפים - מבליעו.

ותמהינן: כמאן אמר רב יוסף, והרי דבריו הם דלא כתנא קמא ולא כאחרים!

ומשנינן: התם, מחלוקתם של תנא קמא ואחרים, היא במקום שראוי במקצת להילוך, - שאין חוט המשקולת יורד כנגדו, ולכן מחמירים בו כשיש בו יותר מאלפיים.

אבל הכא, דברי רב יוסף, אמורים במדרון תלול כזה שחוט המשקולת יורד כנגדו. ולכן אין להחשיבו במידת התחום, אלא יכול להבליעו.

והוינן בה: וכי אין חוט המשקולת יורד כנגדו, דאמרינן שהוא מדרון נוח קצת להילוך ומחמירים למודדו - עד כמה יתרחק חוט המשקולת, ונחמיר למודדו?

אמר אבימי: עד ארבע אמות משפת הגיא, ממקום הטלתו של חוט המשקולת למטה. אבל אם חוט המשקולת אינו מתרחק ארבע אמות משפת הגיא הרי זה מדרון תלול שאינו ראוי להילוך, ואין הוא נמדד במידת תחום העיר.

וכן תני רמי בר יחזקאל: ארבע אמות.

שנינו במשנה: הגיע להר - מבליעו להר, וחוזר למידתו.

אמר רבא: לא שנו אלא בהר ששיפועו חד, המתלקט לגובה עשרה טפחים מתוך משך של ארבע אמות.

אבל בהר ששיפועו אינו חד, המתלקט לגובה עשרה טפחים מתוך חמש אמות - מודדו מדידה יפה.

רב הונא בריה דרב נתן מתני לקולא:

אמר רבא: לא שנו שצריך להבליע [או לקדר] הר, אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש.

אבל בהר זקוף המתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צורך אפילו להבליעו, אלא דיו שיהיה אומדו באומד בעלמא, והולך לו.

שנינו במשנה: ובלבד שלא יצא וימדוד ויבליע חוץ לתחום.

מאי טעמא? אמר רב כהנא: גזירה שמא יאמרו הרואים - מדת תחומין באה לכאן.

[מבואר בתחילת העמוד הקודם].

עוד שנינו במשנה: אם אינו יכול להבליעו - מקדרין.

תנו רבנן: כיצד מקדרין?

המודד התחתון מחזיק את החבל כנגד לבו. ואילו המודד העליון מניחו כנגד מרגלותיו.

אמר אביי, נקיטינן: אין מקדרין אלא בחבל של ארבע אמות.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: (נקיטינן) אין מקדרין לא במדידת המרחק שבין חלל הנמצא הרוג בדרך לבין הערים הסמוכות, לענין הבאת עגלה ערופה, ולא במדידת תחומם של ערי מקלט, מפני שהן מדידה של תורה.

מתניתין:

אין מודדין אלא מן המומחה, הבקי במדידה.

ריבה את התחום למקום אחד ומיעט למקום אחר - שומעין מתחשבים למקום שריבה.

ריבה לאחד דהיינו, היה מודד אחד שריבה את מידת התחום, ומיעט לאחד, שהיה מודד אחר שמיעט את מידת התחום - שומעין למרובה.

ואפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר: עד כאן תחום שבת.

שלא אמרו חכמים את הדבר, כשגזרו שלא להוציא מחוץ לתחום להחמיר בתחומין, אלא להקל בתחומין.

אבל אם היה חוט המשקולת יורד כנגדו, שהיה קיר הגיא תלול מאוד — מודדו מדידה יפה בתחתיתו ואינו מחשיב כלל במידתו את גובה הקיר.

א ושאלו: וכמה עומקו של גיא שמבליעים אותו במידה, אם אינו רחב חמישים אמה? אמר רב יוסף: עד אלפים אמה, ואם היה יתר על כן יש למדוד את המדרון.

איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו בברייתא: היה הגיא עמוק מאה ורוחב חמשים — מבליעו במדידה. ואם לאו — אין מבליעו, וכיצד אמר רב עד אלפים? ומשיבים: הוא רב יוסף שאמר את דבריו כשיטת אחרים, דתניא [שהרי שנינו בברייתא], אחרים אומרים: אפילו היה הגיא עמוק אלפים ורוחב חמשים מבליעו. דיון זה נמסר גם בנוסח שונה.

איכא דאמרי [יש אומרים] לשון אחרת, אמר רב יוסף: עומק הגיא אין לו שיעור אפילו יתר מאלפים. ותוהים: כמאן [כשיטת מי]? הרי זה שלא כדעת התנא קמא הוא ולא כשיטת אחרים!

ומשיבים: התם [שם שנחלקו בעומק הגיא] מדובר שאין חוט המשקולת יורד כנגדו ויש טעם אף במדידת המדרון. הכא [כאן] — בחוט המשקולת יורד כנגדו, ואם היה גיא תלול מאוד, אין מודדים.

ושואלים: וכי אין חוט המשקולת יורד כנגדו, עד כמה יתרחק מכנגדו וייחשב כמדרון ולא ככותל זקוף? אמר אבימי: ארבע אמות. כלומר, אם יש שיפוע של ארבע אמות בין שפת הגיא לתחתיתו, יש לחזור ולמדוד את המדרון עצמו. וכן תני [שנה] על סמך ברייתא רמי בר יחזקאל: ארבע אמות.

ב נאמר במשנה שאם הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו. אמר רבא: לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה טפחים בגובה מתוך מדרון שאורכו ארבע אמות, אבל בהר שהוא משופע יותר, כגון שמתלקט ומגיע לגובה של עשרה טפחים מתוך חמש אמות — מודדו מדידה יפה אף את המדרון.

זו היתה גירסה אחת, רב הונא בריה [בנו] של רב נתן מתני לקולא [היה שונה הלכה זו בנוסח מיקל] וכך היה שונה, אמר רבא: לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש, אבל בהר המתלקט עשרה מתוך ארבע, שהוא תלול יותר — אינו צריך למדוד, אלא אומדו כמה רוחבו והולך לו, ואינו צריך כל מדידה.

ג במשנה נאמר שאפילו בשעה שהוא מודד את הגיא או ההר שבתחום, ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של איסור זה? אמר רב כהנא: גזירה שמא יאמרו מדת תחומין באה לכאן. שאנשים יודעים שמודד זה בא לקבוע את התחומים, וכאשר יראוהו מודד במקום מסויים, יחשבו שאף לשם הגיע התחום.

ד נאמר במשנה שאם אינו יכול להבליעו הרי הוא מקדר. תנו רבנן [שנו חכמים] בהסבר הדבר: כיצד מקדרין, התחתון מחזיק את החבל כנגד לבו, העליון מחזיקו כנגד מרגלותיו, וכך מודדים. אמר אביי: נקיטינן [מוחזקים אנו בהלכה זו] שאין מקדרין אלא בחבל של ארבע אמות.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: נקיטינן [מוחזקים אנו בכלל זה]: אין מקדרין לא במדידת המרחק בדין עגלה ערופה לקבוע איזו היא העיר הקרובה ביותר אל החלל (דברים כ״א:ו׳), ולא בקביעת תחומין של ערי מקלט לדעת עד לאיזה תחום קולטת עיר המקלט ומצילה מגואל הדם (במדבר לב). מפני שמידות אלה הן של תורה, ובמידות אלה לא ניתנה רשות להשתמש בדרכי עקיפין של קידור או אומדן, אלא יש למדוד בפועל כאילו היה הכל שטח ישר.

ה משנה אין מודדין אלא מן המומחה בעניני מדידה. אם יתברר לאחר זמן שריבה והגדיל את התחום למקום אחד, ומיעט למקום אחר, ואין קו התחום מכוון — שומעין וקובעים על פי המקום שריבה, ומיישרים לפיו את התחום. וכן אם ריבה לאחד ומיעט לאחד — שומעין למרובה.

ועוד, אפילו עבד אפילו שפחה שאינם נאמנים בעדויות אחרות נאמנין לומר עד כאן תחום שבת, שכן לא אמרו חכמים את הדבר של דיני תחומין להחמיר, אלא להקל, שכל דבר שהוא מדברי חכמים יש ללכת בהם לצד ההקלה וההיתר.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

However, if a plumb line drops straight down, i.e., if the canyon wall is very steep, he measures the width of the canyon properly at the bottom of the canyon, without taking its walls into account.

The Gemara asks: And what is the depth of a canyon that may be spanned if it is not more than fifty cubits wide? Rav Yosef said: Up to two thousand cubits; but if it is deeper than that, the slope must be measured as well.

Abaye raised an objection from the following baraita: If a canyon is up to one hundred cubits deep and up to fifty cubits wide, one may span it; and if not, one may not span it. How could Rav Yosef say that the canyon may be spanned if its depth is less than two thousand cubits? The Gemara answers: He stated his opinion in accordance with the opinion of Aḥerim; as it was taught in a baraita: Aḥerim say: Even if the canyon is two thousand cubits deep and fifty cubits wide, one may span it.

The Gemara cites an alternate version of the previous discussion. Some say that Rav Yosef said: Even if the canyon is more than two thousand cubits deep, it may be spanned. The Gemara asks: In accordance with whose opinion did Rav Yosef say this? It is not in accordance with the opinion of the first tanna, and it is not in accordance with the opinion of the Aḥerim.

The Gemara answers: There, where the tanna’im disagree about the depth of a canyon that may be spanned, they refer to a case where a plumb line does not drop straight down and therefore there is reason to measure the slope. Here, however, where Rav Yosef says that the canyon may be spanned even if it is more than two thousand cubits deep, he is referring to a case where a plumb line drops straight down.

The Gemara asks: And where a plumb line does not drop straight down, how much must it extend from the top of the canyon in order for the wall of the canyon to be considered a slope rather than a vertical wall? Avimi said: Four cubits. If the bed of the canyon lies four cubits beyond the top edge of the canyon, the wall is sloped and must be included in the measurement. And similarly, Rami bar Ezekiel taught, based upon a baraita, that the maximum run is four cubits.

We learned in the mishna: If he reached a hill, he does not measure its height, but rather he spans the hill as if it were not there and then resumes his measurement. Rava said: They taught this halakha only with regard to a hill that has an incline of ten handbreadths within a run of four cubits. However, with regard to a gentler hill, e.g., one that has an incline of ten handbreadths within five cubits, one must measure the hill properly, i.e., he must include the slope itself in his measurement.

The Gemara notes that Rav Huna, son of Rav Natan, teaches a lenient formulation of this halakha: Rava said that they only taught this halakha with regard to a hill that has an incline of ten handbreadths within a run of five cubits. However, with regard to a steeper hill that has an incline of ten handbreadths within four cubits, one need not take any precise measurements; instead, he estimates the length of the hill, and then leaves and continues measuring from the other side.

We learned in the mishna that one may measure a canyon or hill located within the Shabbat limit, provided that one does not go out beyond the limit. The Gemara asks: What is the reason for this restriction? Rav Kahana said: It is a decree, lest people say: The measurement of the Shabbat limit comes to here. Since people know that he set out to measure the Shabbat limit, if they see him measuring in a certain spot they will assume that the area is included in the Shabbat limit.

We learned in the mishna: If, due to the width of the canyon or hill, one cannot span it, he may pierce it. The Sages taught a baraita which explains this procedure: How does one figuratively pierce a hill? Two people hold the two ends of a measuring rope. The one who is lower down on the hill holds the rope at the level of his heart while the one who is higher holds it at the level of his feet, and they proceed to measure in this fashion. Abaye said: Based on tradition, we hold that one may pierce only with a rope of four cubits.

Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: Based on tradition, we hold that one may not pierce when measuring distances for the rite of the beheaded heifer. This rite is practiced when a murder victim is found, and it is not known who killed him. Judges measure the distance from the location of the corpse to the nearest town, in order to determine which town must perform the rite (Deuteronomy 21). Similarly, one may not pierce when measuring distances with regard to cities of refuge, in order to determine the boundaries within which an accidental murderer is protected from the blood redeemer (Numbers 32). Because these measurements are from the Torah, indirect methods of measurement are insufficient. The area must be measured as though it were flat.

MISHNA: One may measure the Shabbat limit only with an expert surveyor. If it is discovered that the surveyor extended the limit in one place and reduced it in another place, so that the line marking the Shabbat limit is not straight, one accepts the measurement of the place where he extended the limit and straightens the limit accordingly. Similarly, if the surveyor extended the limit for one and reduced it for another, one accepts the extended measurement.

And furthermore, even a gentile slave and even a gentile maidservant, whose testimonies are generally considered unreliable, are trustworthy to say: The Shabbat limit extended until here; as the Sages did not state the matter, the laws of Shabbat limits, to be stringent, but rather to be lenient. The prohibition to walk more than two thousand cubits is rabbinic in origin and is therefore interpreted leniently.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

וכמה עומק של גיא. אמר רב יוסף אלפים והוא דאמר כאחרים דתניא אחרים אומרים אפילו עמוק אלפים ורחב נ' מבליעו. וחכ"א עמוק ק' ורחב נ' מבליעו ואם לאו אין מבליעו איכא דאמרי [אמר] רב יוסף אפילו (יורד) [יתר] מאלפים א"ל אביי כמאן לא כרבנן ולא כאחרים ושנינן כי אמר רב יוסף בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו וכי חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה עד כמה אמר אביי עד ד':
ירושלמי כיצד מודדין את הנחל צר מלמעלה ורחב מלמטה עד נ' אמה אתה רואה אותו כאילו רואה עפר או צרורות.

ואם לאו אתה רואה כאלו מטרפס ועולה מטרפס ויורד. היה הנחל מעוקם ר' חסדאי א' נוטל מצופות ומשער בה בעיניו במישור וחוזר ועושה כן בהר.

הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו. אמר רבה לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך ד' מפני שעולה כמין גבשושית יתר משיעור שליש ואין החבל נמתח. אבל הר המתלקט י' טפחים מתוך (ד') [ה'] אמות. נוח הוא למדידה מודדו מדידה יפה כי גבשושית (ושליש) [שליש] כי הא דתניא [בזבחים ס"ג] כל כבשי כבשים ג' אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהוא מתוך שלוש ומחצה ואצבע וחצי אצבע ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. מאי כדי שלא יבואו לטעות הרואים ויאמרו מדת תחומין באה לכאן.

ואם אינו יכול להבליעו מקדר כיצד מקדר תנא תחתון כנגד לבו ועליון כנגד מרגלותיו אמר אביי נקטינן אין מודדין אלא בחבל של ד' אמות.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין מקדרין לא בעגלה ערופה ולא בערי מקלט מפני שהן של תורה:

וכמה עומקו של גיא. דמבליעו. פירוש: כמה מהלך עומקו של גיא משפתו אל שפתו.

אמר רב יוסף אלפים. כלומר: דאם הבלעתו יתירה על עיקר תחומו של שבת מבליעו, מבטלין אותו במדידתו, אבל יותר מאלפים אין מבליעו, דלא יהא הטפל יתר על העיקר, והוא דאמר כאחרים. ורבנן דאמרי מאה, כחצר המשכן שהוא מאה על חמשים, אבל יתר מכן חשוב טפי ואין מבליעו.

איכא דאמרי אמר רב יוסף אפילו יתר מאלפים. ולא נתפרש בגמרא כמה יתר, ומצאתי לרמב"ם ז"ל (פכ"ח מהלכות שבת הי"א) שכתב עד פחות מד' אלפים אמה. ושמא למדה הרב ז"ל מההיא דרב הונא (לעיל עירובין נה, ב) דעיר עשויה כקשת דמקום חשוב ארבע אלפים אמה אין מבטלין אותו. אף על פי שיש לחלק.

ואסיקנא: הוא דאמר כאחרים. וההיא דאחרים בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו, דכיון דחזי קצת להילוך אין מתירין בו יתר מאלפים, הא בשחוט יורד ואין ראוי להילוך אפילו יתר מאלפים. וקיי"ל כאחרים אפילו בשאין חוט יורד, חדא דמיקל וקיימא לן כדברי המיקל בעירוב. ועוד דלכאורה אפילו בשאין חוט יורד קאי רב יוסף כוותייהו, כיון דקא נקיט שיעורא דאלפים ואמר אפילו יתר מאלפים ולא קאמר אפילו יתר ממאה.

שאין חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה הוא יורד כן משפתו ולמטה ארבע אמות. כלומר: אם משפתו העליונה יורד החוט ד' אמות כנגדו, אע"פ ששאר כותלי הגיא משתפעין והולכין עד קרקעיתו [של גיא, הרי זה כאילו כל הגיא זקוף וחוט המשקולת יורד כנגדו עד קרקעיתו] לפי שאינו עשוי להלוך. אבל פחות מארבע אמות ראוי הוא עדיין להלוך דמטפס ויורד מטפס ועולה. אבל אי אפשר לפרש עד כמה יתרחק החוט משפתו כשנוגע המשקולת בקרקעיתו של גיא, משום דלאו מילתא פסיקתא הוא, דאם הגיא עמוק מעט, במעט מדרון יהיה נח להלוך, ואם הוא עמוק הרבה, אפילו מתרחק החוט מן השפה כשיגיע לקרקעיתו של גיא, אפילו הכי שיפועו ומדרונו גדול עד שלא יוכל להלוך בו אלא בקושי גדול. אלא הפי' הראשון עיקר. כן נראה לי לפרש סוגיא זו.

רב הונא בריה דרב נתן מתני לקולא אמר רבא לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש אבל המתלקט עשרה מתוך ארבע אומדו והולך לו. וקיי"ל כרב הונא בר נתן דהלכתא כדברי המיקל בעירוב. ויש ספרים דגרסי בהדיא, והלכתא כרב הונא בריה דרב נתן ובמתלקט עשרה מתוך יתר מחמש מודדו מדידה יפה.

מתני': אין מודדין אלא מן המומחה. פירש רש"י ז"ל: מן הבקי, וכן פירש הרמב"ם (בפיהמ"ש כאן). ואין שומעין במדידת התחומין אלא מן המומחה קאמר. וכן פירש בירושלמי (ה"ד) דגרסינן התם: הא ההדיוט שריבה אין שומעין לו. אבל הגאון ז"ל פירש: מומחה [מלשון] ומחה על כתף ים כנרת (במדבר לד, יא) והוא מלשון הגעה, כלומר: אין מתחילין למוד אלא ממקום שנוכל להגיע מכאן אל סוף התחום, ולא נצטרך להניח מקום מדידתו ולילך למקום אחר כדי להבליע הגיא או הגדר שיבא כנגדו, אבל אם לא נוכל להמלט אם לא שנמדוד משם, נדון בהם הדין המפורש למעלה.

הדר אמרי׳ כמה עומקו של גיא ופרש״י ז״ל כמה עומקו של גיא דקתני שהוא מבליעו כשאין ברחבו חמשים. אמר רב יוסף אלפי׳ פי׳ כי מהלך עמקו של גיא משפתו אל שפתו בין כתליו וקרקעיתו אלפים אמה כשיעור תחום שבת דכיון שאין הבלעתו יתירה על עיקר תחומו של שבת מבליעו ומבטלו אבל יותר מאלפים אין מבליעו שלא יהא הטפל יתר על העיקר. ואותבי׳ ליה מדתניא שאם היה עמקו מאה מבליעו אבל יותר מכן אינו מבליעו דכיון ששיעורו יותר מארך חצר המשכן אין ראוי להבליעו:

ופרקי׳ דרב יוסף דאמר כאחרים. אחד אמר רב יוסף אפילו יותר מאלפים פי׳ והוא דהוי פחות מד׳ אלפים וכן כתב הרמב״ם ז״ל: ולמדה מעיר העשויה כקשת דרב הונא ואע״פ שיש לחלק ביניהם הכין מסתבר. ופרכי׳ רב יוסף דאמר כמאן לא כרבנן ולא כאחרים. ופרקי׳ דהתם דפליגי רבנן ואחרים בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו דחזי להלוך קצת וכיון שכן אין להבליעו אלא או בשיעורא דרבנן או בשיעורא דאחרים אבל הא דרב יוסף בשחוט המשקולת יורד כנגדו דלא ניחא תשמישתיה וכיון שכן ראוי להבליעו אפילו ביותר מאלפים ואית א״כ הא דרב יוסף פליגא דשמואל דאלו שמואל אמר לעיל כל שחוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה. ורב יוסף קאמר שהוא מבליעו י״ל דהא לא קשיא דההיא דשמואל בגיא מעוקם שאינו יכול להבליעו שהוא רחב משפתו לשפתו יותר מחמשים וכיון דלא אפשר לדון בו הבלעה ולמדידה הוא צריך מודד קרקעותו ודיו אבל רב יוסף איירי בשאי אפשר להבליעו שמבליעו אפילו ביותר מאלפים וא״ת והלא בין שמואל בין רב יוסף אמתנייתא קיימי אלא דמר מפרש דין קדור דקתני ומר מפרש דין הבלעה דקתני והיכי אוקמה שמואל בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו ואוקמה רב יוסף בשחוט המשקולת יורד כנגדו וכי תימא דרב יוסף ושמואל פליגי הוה לן בש״ס למימר הכין וי״ל דרב יוסף לא אמתנייתא קאי אלא על דין הבלעה כמה שיעור הגדול שבעמקו של גיא שאפשר להבליעו יותר מאלפים אלא מתנייתא היא מיירי בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו ודינה בהבלעה בפלוגתא דרבנן ואחרים ורב יוסף היא גופה בעי לפרושי שיש לנו שיעור גדול בהבלעה יותר ממאי דקתני מתנייתא בפלוגתא דאחרים ורבנן דאינהו פליגו בדין הבלעה דמתנייתא דלעיל דמיירי בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו כדאוקמנה שמואל אבל כל שחוט המשקול׳ יורד כנגדו מבליעין בו אע״פ שיש בעמקו אפילו יותר מאלפים כך יש לפר׳ לפי שטה זו לפי גרסת הספרים שלנו ולפי שטת רש״י ז״ל שפי׳ מימרא דשמואל על גיא מעוקם שמקדרון ומימרא דרב יוסף על גיא שמבליעין אבל ר״ת ז״ל לא ניחא ליה בהאי שטתא חדא דמודדו מדידה יפה דאמר שמוחל מדידה גמורה משמע כאידך דרבא ורב הונא בריה דרב נתן ועוד דכיון דבסמיך במימרא דשמואל שיילינן כמה עמקו של גיא לא משמע דשמואל מיירי במקדרין ורב יוסף איירי במבליעין ולפי׳ פר״ת ז״ל דה״ק שמואל לא שנו דסגי בקדור כשאינו יכול להבליעו או בהבלעה בשיכול להבליעו אלא בשאין החוט יורד כנגדו שיש אבנים ומכשולות במדרון שמעכבין החוט מלירד בשפוע עד כנגדו דאזלא ניח׳ תשמישתיה ולהכי סגי בקדור והבלעה אבל בשחוט המשקולת יורד כנגדו שאין בשפוע מכשילות וניחא תשמיש׳ ומדרבנן חשוב בעי מדודה גמורה וכמה עמקו של גיא ומבליעו ביכול ומקדרו בשאינו יכול להבליעו אמר רב יוסף אלפים מאלו יותר מאלפים בעי מדידה גמורה ופרכי׳ ליה מדתניא ושיעורו עד מאה ואם לאו אינו מבליעו אלא מודדו מדידה יפה ואוקמה כאחרים:

א״ד אמר רב יוסף אפילו ביותר מאלפים ופרכינן דאמר כמאן דאלו לרבנן ולאחרים כל שהוא יותר ממאה ולרבנן ביותר מאלפי׳ ולאחרים מדידה גמורה בעי ופרקינן דהתם בשאין חוט המשקולת כו׳. פי׳ דהתם במילתיה דרב יוסף דמקל טפי מיירי בשאין חוט המשקול׳ יורד כנגדו שיש שם מכשולו׳ ולא ניחא תשמישתיה וכדאוקמה שמואל למתנית׳ דלעיל והכא בפלוגתא דאחרים ורבנן בשחוט המשקולת דניחא תשמישתיה ולפי׳ החמירו בו והיינו דרב יהודה אמר שמואל דאמר דכשחוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה ומיירי ביותר ממאה לרבנן וביותר מאלפי׳ לאחרים גרש״י ז״ל וכי אין חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה ופי׳ הוא ז״ל כמה יתרחק ראש החוט היורד למטה מראש החוט שלמעלה בשאינו יורד כנגדו דחשבי׳ ליה דניחא תשמישתיה:

אמר אביי ד׳ אמות פי׳. דכיון שמתרחק מכנגדו ד׳ אמות למטה בקרקעיתו לא חשיב מדרון. ולא מחוור דהא ודאי אם הגיא הוא עמוק קצת אע״פ שמתרחק החוט למט׳ ד׳ אמות אפשר שיהא מדרון גמור דלא ניחא תשמישים. ור״ת ז״ל מפרש לפי שטתו כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו. מפני שמוצא אבנים ומכשולות עד כמה ימשך דסגי ליה בקדור והבלעה עד ד׳ אמות אבל אם נמשך יותר מד׳ אמות גם כי יש מכשולות המעכבין לא סגי בקידור והבלעה מודד מדידה גמורה כיון שהולך בלא מכשול יותר מד׳ אמות ויש ספרים שגורסין וכי חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה ופירשוה לפי שטת רש״י ז״ל כמה יהא יורד כנגדו משפתו ולמטה שהוא חשוב כתל זקוף ולא ניתא תשמישתיה עד ד׳ אמות שאם הוא יורד כנגדו ועד ד׳ אמות הרי הוא חשוב כמדרון דלא חזי להלוך ואע״פ שמד׳ אמות ולמטה הוא משופע עד קרקעתו. דכיון דבראשו הוא זקוף ד׳ אמו׳ אין דרך לקפץ ד׳ אמו׳ כדי להלך אחרי כן במדרונות בשפוע וזה הפי׳ נכון לפי גרסא זו והיא הנכונה:

הגיע להר מבליעו אמר רבא כו׳. ויש נסחאות דגרסא בהדיא והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ואפי׳ לנסחי דידן דלא גרסי הכי הלכתא כרב נתן דהלכתא כדברי המקל בעירוב ואפילו במחלוקת האמוראין לפי דעת הגאונים ז״ל:

והוא ששאלו וכמה עומקו של גיא כלומר כשאינו רחב חמשים שאמרו מבליעו כמה מהלך עומקו של גיא דרך קרקעו בין המדרונות והקרקע. אמ׳ רב יוסף אלפים אבל ביתר מאלפים אינו מבליעו ואיכא דאמרי אמ׳ רב יוסף אפי׳ יתר מאלפים וכן הלכה. ולא נתפרש בה שיעור כמה יתר אבל גדולי המחברים כתבו בה כל שאין בה ארבעת אלפים אמה. ושמא למדוה מעיר העשויה כקשת ומן השיעור הנזכר בין שני ראשיה כמו שהתבאר והקשו לו כמאן לא כרבנן ולא כאחרים והוא שחכמים אמרו עמוק מאה ורחב חמשים מבליעו ואם לאו אין מבליעו אלא מקדרו כלומר אם הוא עמוק ממאה. ואחרים אמרו עמוק אלפים ורחב חמשים מבליעו ואם לאו אין מבליעו אלא מקדרו הא יותר מאלפים לדברי הכל אין מבליעו והיאך הוא אומר אפי׳ יתר מאלפים ותירץ לעולם כאחרים והא דאחרים בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו הוא שההלוך נוח בה וכל שהיו יותר מאלפים צריך לקדר אבל בחוט (אין) המשקולת יורד אינו ראוי להלוך ואף ביתר מאלפים מבליעו או מודד קרקעיתה מדידה יפה ואין השפוע והמדרון נכנסים במדה כלל והלכה כאחרים. ובשאין חוט יורד כנגדו כל עד אלפים מבליעו ובחוט יורד כנגדו עד ארבעת אלפים. וכן במה שאמרו למעלה הגיע להר מבליעו אמרו לא שאנו אלא בהר המתלקט עשרה טפחי׳ גובה או עמק בכדי הלוך ארבע אמות אבל הר המתלקט עשרה מתוך חמש אין זה קרוי מדרון ומודד את הכל מדידה יפה שהרי חמש אמות הם ל׳ טפחי׳ וכל שהמדרון שלשה חלקים יתר על הגובה תשמיש גמור הוא שהרי כבש המזבח כך היא מדתו שלשים אמה מדרונו לגובה תשע אמות של מזבח בלא הקרנות והיו עולין שם עם איברי העולה והאימורין:

רב הונא בר נתן מתני לה לקולא לא שאנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש אבל עשרה מתוך ארבע אומדו והולך לו. וכתבו גדולי המפרשי׳ שדברי רב הונא בר נתן אמורים בין על ראש השמועה ר״ל מבליעו בין על סופה ר״ל בשאי אפשר להבליעו שמקדר ופירושו לא שאנו אלא במתלקט עשרה מתוך חמש שתשמישו נוח ויש לנו לצמצם את המדה אם בהבלעה אם בקדור אבל עשרה מתוך ארבע הרי הוא ככותל משופע שאין חוט המשקולת יורד כנגדו שאומדו והולך. והלכה כרב הונא בר נתן שהרי הלכה כדברי המיקל בעירוב. ומכל מקום מודה הוא שאם מתלקט עשרה מתוך יתר מחמש שאין זה קרוי מדרון ומודד את כלו מדידה יפה כקרקע גמור:

למדנו שכל שהגיע לגיא או להר אם מתלקט עשרה מתוך יתר על חמש הרי הוא כקרקע חלק ומודד את הכל מדידה גמורה ואם מתלקט עשרה מתוך חמש מבליעו אם אינו רחב יתר מחמשים הולך לאיזה מקום שבאותו רוח ומבליעו לשם וחוזר למדתו ואם אינו יכול להבליעו באותו רוח כלל מקדרו:

עשרה מתוך ארבע אינו מקדר אלא אומדו והולך והבלעה זו אינה אלא בשאין בעמקו יתר מאלפים אם אין חוט המשקולת יורד כנגדו מודד קרקעיתו. ואין השפוע והמדרון נכנסין במדה כלל:

היה כותל זקוף אינו צריך כלום ואינו נכנס במדה כלל:

היה הגיא רחב כל כך כנגד כל העיר עד ששפתו החיצונה מתפשטת חוץ לתחום זו אינה צריכה לפנים שאומד בגיא עד מקום (ששה) [ששם] נשלמה מדת התחום ומציין בתוך הגיא כדי שלא יצא משם ולהלן שהרי אף כשאין אתה מכניס שפועו ומדרונו בכלל המדה ושתהא דן אויר העומק כקרקע חלק הרי חוץ לתחום ונמצאת למד מדברינו דין הבליעה והקדור ואומד ומדידה יפה בלא שפוע ומדרון ומדידה יפה אף בשפוע ומדרון ודין מה שאינו צריך כלום ושאינו נכנס בכלל מדת התחום כלל:

קדור זה שכתבנו אינו אלא לענין תחומין אבל לענין עגלה ערופה כשמודדין אי זו קרובה מכלן וכן בערי מקלט למדידת תחומיהן שקולטי׳ בערים עצמן אין מקדרין בהן אלא מודדין כל המדרון ואעפ״י שמרבה במדה ומרחיק את הערים אין מקצרין בשל תורה ולא מודדין כמה שהוא:

המשנה הרביעית והכונה בה כענין משנה שלפניה והוא שאמר אין מודדין אלא מן המומחה וכו׳ פרשו מקצת גאונים מלשון ומחה אל כתף ים כנרת לשון הגעה והשגה. כלומר אעפ״י שביארנו שאם היה מודד והגיע להר או לגיא מבליע או מקדר או מודד או מעביר על אחד מן הדרכים שביארנו מכל מקום לכתחלה אין לו למדוד אלא ממקום שיוכל להגיע לתחומו. בלא עכוב גדר והר עד שלא יצטרך להניח מדידתו. ורוב מפרשי׳ פרשוהו מענין מומחה ממש כלומר שאין מוסרין מדידת התחום אלא למי שהוא מומחה ובקי באומנות מדידה ובהלכותיה וכן כתבוה גדולי המחברי׳ ואף בתלמוד המערב כמו שאמרו שם הא הדיוט שרבה אין שומעין לו.

ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחד למקום שרבה שומעין כלומר שאם זה המודד מדד בשני מקומות והרי קרן מזרחי דרומי וקרן מזרחי צפוני שהרי המדידה המכוונת למדות בכל רוח שתי פעמי׳ כל אחת סמוך בקרן שלה ונמצאו מדידותיו סותרות זו את זו עד שנראה לכל שהאחת גדולה מחברתה כחמשים אמה או כמאה או כמה שהוא תולין לקולא ולמקום שרבה שומעין. ושאלו בגמ׳ ולמקום שמיעט לא כלומר והלא יש בכלל מאתים מנה וכל שכן ששומעין לילך למקום שמיעט. או שמא כך הוא מקשה ולמקום שמיעט להוציא את המדה בו כנגד המרובה לא והרי מכיון שאתה מחזיקו במעוטת יש לך להוסיף בה. ותירץ אף למקום שרבה כלומר שבאותו צד שמיעט שומעין לו כנגד מקום שרבה ומוסיפין עליה כמדה האחרת ותולין את הענין שלא מתח החבל יפה ואמרו בתוספתא שצריך למתחה בכל כחו. ויש מפרשי׳ להחמיר כלומר למקום שרבה אין למקו׳ שמיעט לא אלא שתוסיף בו את המדה כנגד המרובה ואמאי והרי שמא כדין מדד אלא שנזדמן לו גיא או גדר או הר על צד שהוצרך למעט מדתו בכך. ותירץ אף למקום שרבה ומכל מקום מקום שמיעט אין מוסיפין עליו וראשון עיקר. וגדולי המחברים כתבו בזה היו לנו תחומי שבת מוחזקים ובא מומחה ומדד וריבה או מיעט שומעין לו בתחום שרבה. ואין לשון הגמרא נופל יפה לפי זה שאם כן מאי אף למקום שרבה ועוד היאך הקשו על סוף המשנה היינו רישא והלא אין דומין זה לזה כלל.

רבה לאחד ומיעט לאחד וכו׳. שאלו בגמרא היינו רישא. ותירצו בה רבה אחד ומיעט אחד שמדדו שנים זה אחר זה ונמצאת מדה אחת מהן גדולה מחברתה שומעין לזה שרבה. ופרשו בגמרא ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונה כך גורסין בה גדולי הרבנים כלומר שאפי׳ טעה טעות גדולה שאין לתלותה בטעות מדידת החבל כל שלא רבה ביתר מאלכסון העיר לו שומעין שמא הראשון טעה ולא רבע את העיר אלא מדדה כמו שהיא עגולה והשני הוא בקי יותר ממנו ורבעה ונשתכר בזויות ותולין בזה כל אלכסון הקרן עד שיתברר לנו שטעה אבל אם רבה ביתר מכן אין לנו במה לתלות ואין שומעין לו. וכן נראה שגורסין גדולי המחברי׳ והוא שכתבו שומעין למרובה ובלבד שלא ירבה יותר ממדת אלכסונה של עיר כיצד בעת שירבה זה נאמר שמא הראשון מקרן אלכסונו של עיר מדד האלפים ומיעט מדתו עד שנמצא צלע התחום בינו ובין העיר פחות מאלפים וזה האחרון מדד אלפים מצלע המדינה ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביתר מזה לפיכך אם רבה זה יתר על הראשון אפי׳ בתק״פ אמה בקירוב שומעין לו. והתמה על דבריהם שלא היה להם לומר אלא תקע״ב שאם הראשון מדד אלפים לבד בקרנות ומשך המדה באלכסון לא יצא תחום הצלע אלא לאלף ותכ״ח ויתר משהו שזהו שיעור מרבע שאלכסונו אלפים כמו שביארנו למעלה ושמא הואיל ויתר משבעים הם אעפ״י שלא הגיעו לגבורות שמונים לא דקדקו בדבריהם כל כך והוא מה שאמרו הם עצמם בקירוב. וכן תירצו בדבריהם גדולי הדור. ומקצת רבני צרפת גורסין בזו ובלבד שלא ירבה ממדת העיר ואלכסונה ופירשו שאפי׳ הרחיק האחד על חברו ביתר מאלכסון העיר עדיין יש לתלות בשיעור גוף העיר שמא כשמדד הראשון היתה העיר קטנה ונתרבית בדיורין ובא זה והרחיק על פי מדת תוספת העיר ועוד שיעור מדת האלכסון.

אפי׳ עבד אפי׳ שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת. כלומר שאנו ראינו שפלוני מומחה מדד והגיע לכאן שלא אמרו בעירובי תחומין להוסיף אסור משלש פרסאות שהן שנים עשר מילין עד אלפים אמה שהוא מיל אחד להחמיר בהם בספקותיהם אלא להקל בספקותיהם. ובמסכת כתובות [כח.] התבאר שהגדול נאמן בו על מה שראה בקטנו כלומר שנאמן הגדול לומר זכורני כשהייתי קטן שעד כאן היו מוליכין אותנו בשבת וסומכין על עדותו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שביארנו הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

פיסקא אין מודדין אלא מן המומחה כ' המורה ה"ג אין מודדין אלא מומחה כ' המורה בקי במדה אבל בערוך פירש מן המומחה מקום מישרו כמו ומחה אף כתף ישם כנרת וכפחרון הערוך נ"ל שאם כדברי המורה אין לומר אין מודדין אלא מומחין או אינו מודד אלא מומחה אמאי נקט מודדין בלשון רבים ומומחה בלושן יחיד אבל הירושלמי מוכיח כפתרון המורה דגרסינן התם ההדיוט שריבה אין שומעין לו מוכיח משם דמתני' דקתני שומעין למרבה במומחה שהוא בקי במדה קמיירי:

בד"ה וכי אין כו' ואין חילוק בין עמוק נ' לק' כו' עכ"ל מבואר יותר בדברי הרא"ש ע"ש:

בד"ה אבל מתלקט עשרה מתוך ה' כו' מודדו כו' ללא ניחא כדפרישית כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד אבל בלשון אחרון כו' אין בכותל והר כי אם שלשה דינין מתלקט כו' עכ"ל וגבי גיא להאי לישנא אין בגיא כי אם שני דינין דלית ביה דין אומדו כו' וכ"ה ברא"ש:

בא"ד ורבינו תם מפרש דחוט המשקולת כו' נראה דדחוק להם פרש"י משום דמדידה יפה דהכא לא הוי פירושו כמדידה יפה דלעיל משא"כ לפי' ר"ת ולפר"ש הוה פירושם שוה וק"ל:

בא"ד פר"ת דדוקא בהר שעשוי בידי שמים כו' עכ"ל נראה דהוצרך לזה לפי שיטתו דבאין חוט המשקולת כו' דהיינו שאין בו מורד מבליע ואינו אומדו והולך לו וא"כ במתלקט י' מתוך ד' דהוי תשמישו ניחא טפי אמאי קאמר דאומדו והולך לו ולזה פירש דיש לחלק בין בידי שמים לבידי אדם וק"ל:

בא"ד ועוד דאוקימנא מתני' בדלא ניחא תשמישתא מדלג כו' עכ"ל כצ"ל דהכי מתוקם מתני' דהכא לפי' ר"ש דגרס בברייתא ימוד ואמתני' קאמר לא שנו כו' משא"כ לפרש"י דגרס אומדו ומתני' מתוקם בדניחא תשמישתיה ודו"ק:

בא"ד ה"ג התם כשחוט יורד כנגדו פי' דרבנן כו' עכ"ל ולא ניחא ליה לפרש כמו שפי' ר"ת לשיטתו דקאמר התם ארב יוסף דקאי אמתני' משום דלפי שיטת ר"ש דגרס לעיל ימוד ע"כ לישנא דהתם קאי אברייתא דמייתי לה אגב גררא אית לן למימר נמי הכא לישנא דהתם קאי אברייתא דמייתי אגב גררא וגרסינן התם כשחוט יורד כנגדו פירוש דרבנן ודאחרים כו' וק"ל:

בד"ה אין מודדין כו' דפעמים יש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו להבליע כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דמדידת הבלעה של חמשים אמה הוא בעצמו למדידת קרקע חלקה ומישור ויותר נכון לשון הרא"ש בזה שיש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו לקדר או למדוד מדידה יפה עכ"ל וק"ל.

גמ' אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה נקטינן נמחק נקטינן. ונ"ב נ"ל טעות וכן בס"א וכן לעיל בדף ל"ו:

שם אין מקדרין לא בערי מקלט ולא בעגלה ערופה מפני כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה במתלקט כו' והולך מוצא י' טפחים כו' ד' אמות אבל כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ה"ג אין מודדין אלא מומחה כו'. נ"ב פי' לאפוקי מן המומחה כפי' התוס' כו' נ"ל:

בד"ה שומעין למקום שריבה ומוציאין מדה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וכי אין כו' או אלף או אלפים כו'. נ"ב פי' דאפי' לק' בעינן ד' וכן לנ' ולאלף או לאלפים נמי אינו צריך כי אם ד' ודו"ק מצאתי:

בד"ה אבל מתלקט כו' מודדו מדידה יפה האי מודדו מדידה יפה דהכא לא כו' כצ"ל:

בא"ד והשתא איכא ד' דינין. נ"ב הא' מודד בקרקע ב' מבליע ג' אומדו והולך ד' מדלג כל השיפוע וכן אח"כ כי אם ג' דינין. נ"ב א' מבליעו ב' אומדו ג' מדלג:

בא"ד ללא ניחא כדפריש' ולהאי כו' מאי קורין ניחא תשמיש כו' כל השיפוע כך סוגי' זו מפורשת לפי כו' במתקלא כו' כצ"ל:

בא"ד יתארהו בשרד אסרתיה ומאי קורא לא ניחא כו' כצ"ל. ונ"ב פי' ישווהו במשקולת מצאתי בתוס' מדויקים:

בא"ד אבל חוט המשקול' יורד כו'. נ"ב והכי פירושו אם יש בחוט המשקולת יורד כנגדו ודו"ק:

בא"ד ומודד הכל אבל כו' הד"א:

גמרא ל"ש אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש כו'. הרר"י מביא דמיון לזה מכבש המזבח והתוי"ט דחהו ע"ש ובמחכ"ת נעלם מהם גמרא ערוכה (בזבחים ר"ד סג) כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה חוץ מכבשו ש"מ כו' וע"ש בפרש"י הרי לך מה שרצינו בעז"ה ודע מה שהקשה התוי"ט על הרר"י דמדרון שפועו היה ל"ב אמה גם הוא ל"ד דשיעור תחתיתו בשטח ישר (ר"ל עם אמה יסוד ואמה סובב שהיה פורח עליהם מלמעלה) היה ל"ב אבל אורך שפועו היה ל"ג אמה ורביע בקרוב מאד כפי אלכסון מן רבוע אורך ל"ב על רוחב ט' והרש"ק בזבחים שם ג"כ ל"ד במש"כ דאורך אלכסונו קרוב לל"ד דאינו רק ל"ג ורביע כמש"כ. ועי' בשו"ת חוות יאיר סי' קע"ג:

שם אין מקדרין לא בע"ע ולא בע"מ. תמיהני על הרמב"ם שלא הביא ד"ז לענין ע"מ לא בפ"ח מהל' רוצח ולא בפי"ג מהלכות שמיטה:

תוס' ד"ה וכי אין. פי' ר"ש כו'. ועי' ברא"ש ביתר ביאור ולולי דבריהם הנלע"ד דאבימי יכוין כאן להחוט המשקולת דבפכ"ט דכלים (מ"ג) דשיערוהו שם בי"ב אמות ודו"ק כי נכון הוא בעז"ה:

אבל אם היה חוט המשקולת יורד כנגדו. שפתו זקופה מאד שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגד שפת גובהו ד''א אין מידת מדרונו ממעט מידת התחום ע''י קידור אלא נכנס לתוכו ומודד קרקעיתו מדידה יפה כקרקע חלקה ויוצא לשפתו ומשלים מדתו והולך: כמה עומקו של גיא. דנימא מבליעו כשהוא רחב נ': אלפים. אבל יותר מכאן אפי' יכול להבליעו אינו מבליעו אלא מקדר: התם כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו. פלוגתא דת''ק ואחרים הלכך כיון דחזי להילוך קצת אזלינן ביה לחומרא: עד כמה. יתרחק המשקולת מכנגדו דקרי ליה אין יורד ונחמיר ביה: במתלקט י' מתוך ד'. הבא ללקוט כמה הוא מגביה והולך מוצא י' טפחים גובה קודם שיגיע להילוך ד''א אבל מתוך חמש כקרקע חלקה דמי ומודדו מדידה יפה ואין כאן לא הבלעה ולא קידור: מתני לקולא. בהר משופע הוא דבעינן הבלעה או קידור אבל בזקוף אומד בעלמא: שלא יצא חוץ לתחום. הא פרשינן לעיל: בערי מקלט. בתחום ערי מקלט לקלוט דתנן (מכות דף יא:) כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת: בעגלה ערופה. כשמודדין לידע איזו היא קרובה אל החלל: מפני שמדידתן מן התורה. הלכך לא משערינן בהו מידי אלא מודדין הרים וגאיות כקרקע חלקה: מתני' ה''ג אין מודדין אלא מומחה. בקי במדידה: ריבה במקום אחד ומיעט במקום אחר. שנמצאו סימני תחום קרן זה ארוכין ובולטין מכנגד סימני תחום קרן שכנגדו: שומעין למקום שריבה. (ומה) ומוציאין מידה הקצרה כנגדה מפני שלא מתח מתחילה החבל כל צרכו ונתקצר וצריך למותחו בכל כחו והכי תניא בתוספתא [פ''ד]: ריבה לא' ומיעט לאחד. מפרש בגמ' [נט.]: שלא אמרו חכמים כו'. כשגזרו שלא לצאת חוץ לתחום לא אמרו להחמיר בתחומין אלא להקל בתחומין:

איכא דאמרי א''ר יוסף אפילו יותר מאלפים. ומסיק רב יוסף כשהחוט יורד כנגדו איירי ולפי המסקנא זו לא קאי רב יוסף אהבלעה כדאמר עד השתא דהא אמרינן לעיל דמודדו מדידה יפה אלא אדרב יהודה קאי דאמר כשהחוט יורד כנגדו מודדו מדידה יפה וקמ''ל דאפילו יתר מאלפים מודדו מדידה יפה: וכי אין חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה אמר אבימי עד ד''א. פי' רבינו שמואל ואין חילוק בין עמוק נ' לק' או אלף או אלפים אע''פ שב' אמות שיפוע של דבר מועט נוח להשתמש יותר מארבע אמות שיפוע של דבר גדול: אבל מתלקט י' מתוך ה' מודדו מדידה יפה. [האי מודדו מדידה יפה] דהכא לא פ''ה כההיא דלעיל שמדלג כל השיפוע אלא אדרבא אין מבליע ואין מקדר אלא מודד כל השיפוע דכקרקע חלקה דמיא ונראה דה''ה בגיא וגדר אם מתלקט י' מתוך ה' דכקרקע חלקה דמי והשתא איכא ד' דינים בכותל והר דאם מתלקט י' מתוך ה' מודד כקרקע חלקה ואם מתלקט י' מתוך ד' מבליע ואם אין יכול להבליע מקדר ואי לא ניחא תשמישי' אומדו והולך לו ואם חוט יורד כנגדו מדלג כל השיפוע ובגיא אין חילוק בין ניחא תשמישי' ללא ניחא תשמישי' כדפרישית ולהאי לישנא דרבא לא ידענא מאי קורין ניחא תשמיש' ומאי קורין לא ניחא תשמיש' אבל בלשון אחרון דרבא דאמר מתלקט י' מתוך ה' מבליעו והיינו ניחא תשמישתא ובמתלקט י' מתוך ד' אומדו והולך לו והיינו לא ניחא תשמישתא ולפ''ז הלשון אין בכותל והר כי אם שלשה דינים מתלקט י' מתוך ה' מבליעו ומתוך ד' אומדו וחוט יורד כנגדו מדלג כל השיפוע כך סוגיא זו מפורשת לפי שיטת הקונטרס ור''ת מפרש דחוט המשקולת קרי לכל דבר משופע וחלק שאין בו מורד ועיכוב שיוכל אדם לעמוד שם והיינו משקולת ותרגומא יתארהו בשרד (ישעיה מד) ימסר במתקלא אפי' יהא משופע בשיפוע הרבה נקרא משקולת הואיל והוא משופע וחלק ביותר וה''פ לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו פי' שאין בחוט המשקולת שיוכל אדם לרדת בו ולעלות דהואיל דלא חזי להילוך הקילו בו להבליעו אבל חוט המשקולת יורד כנגדו שיש בו מורד לירד ולעלות לא הקילו להבליעו אלא מודדו מדידה יפה לגמרי כי ההיא דלקמן דמן הדין בכ''מ היה למדוד כל השיפוע כדאמרינן לקמן אין מקדרין לא בערי מקלט כו' אלא שבתחומין הקילו להבליעו כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו וכמה עומקו של גיא דמבליעין א''ר. יוסף אלפים אבל מאלפים ואילך לא דכיון דהוי כתחום שבת אין להקל בו התם כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו פי' רב יוסף קאי אמתניתין כשאין (מודד ב) חוט המשקולת יורד כנגדו ולכך מבליעין אפי' ביותר מאלפים ורבנן ואחרים כשחוט המשקולת יורד כנגדו דחזי להילוך ואפ''ה מבליעין למר עד ק' אמה ולמר עד אלפים ולהאי לישנא בתרא דרב יוסף הא דמפליג רב יהודה לעיל בחוט המשקולת יורד כנגדו היינו ביותר מק' לרבנן או ביותר מאלפים לאחרים עד כמה פי' עד כמה יהיה הגיא שמבליעין עד ד' אבל פחות מד' הוי כקרקע חלקה ומודד הכל אבל מתלקט י' מתוך ארבע אומדו והולך לו פי' ר''ת דדוקא בהר שעשוי בידי שמים הקילו להיות אומדו אבל גיא שעשוי בידי אדם כדרך שעושין גיאות ועמקים סביבות העיר לחוזק לא הקילו להיות אומדו אלא אפילו אין חוט המשקולת יורד כנגדו דלא חזי להילוך מבליעו וכן גדר ורבינו שמואל גרס לעיל בברייתא הגיע לכותל ימוד את הכותל והכי איתא בתוספתא [פ''ד] פי' ימוד כל שיפוע הכותל ומוקי לה בדניחא תשמישתא והיינו במתלקט י' מתוך ה' ומתניתין דמבליעו היינו במתלקט מתוך ד' והכי נמי מוקי לה רבא בלישנא קמא והא דקאמר התם בדניחא כו' היינו משום דברייתא גופא מייתי אגב גררא ושייך שפיר לישנא התם לא שנו דמבליע אלא כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו כיון דאיכא ד''א לא בטלי וצריך להבליע אבל חוט המשקולת יורד כנגדו כיון דאין בשיפוע ד''א ועוד דאוקימנא מתניתין בדלא ניחא תשמישתא מדלג השיפוע ומודדו מדידה יפה וכמה עומקו של גיא דלא בטלי ד''א ומבליע אמר רבי יוסף אלפים אבל טפי מאלפים אפילו ארבע אמות אויר או יותר מדלג כל השיפוע ומידת חכמים כך הוא דפחות מארבע אמות לא חשיבי ואפילו בפחות מק' וד' אמות או יותר חשיבי עד אלפים טפי לא חשיבי איתיביה אביי עמוק ק' מבליעו ואם לאו אין מבליעו אלא מדלג כל השיפוע הוא דאמר כאחרים איכא דאמרי אמר רב יוסף אפילו ביותר מאלפים לא בטלי ארבע אמות ומבליע ה''ג התם כשחוט יורד כנגדו פירוש דרבנן ודאחרים דפחות מארבע חשיבי עד ק' לרבנן או עד אלפים לאחרים הכא כשאין חוט כו' דד' אמות חשיבי ולא בטלי אפילו ביותר מאלפים: אין מודדין אלא מן המומחה. פי' ר''ח דרך ישרה ומכוונת כנגד העיר ומומחה מלשון ומחה על כתף ים כנרת (במדבר לד) שלא ילך לצדי העיר למדוד שם אלפים לפי שפעמים יש שם קרקע חלקה ונוח למדוד ואחרי כן יהיה צופה ובא לו כנגד העיר וצופה כנגד מידתו אין לו לעשות כן משום דפעמים יש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו להבליע או לקדר:

דף נח - ב

מתניתין:

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד