דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 220ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ס - ב

ולכן, מה שנשכר בעירובו לצד אחד של העיר הוא מפסיד מצידה השני של העיר. אבל את העיר עצמה הוא מודד כארבע אמות [אם כולה נכנסת בתוך אלפיים אמה]. ומהקצה השני הוא מודד אלפיים אמה, בניכוי מה שהרויח בצד שהניח בו את העירוב. [וכתב רש"י שזהו חידוש המשנה שאת העיר הוא אינו מפסיד אלא היא נחשבת כארבע אמות].

גמרא:

קא סלקא דעתך:

כי הא דקתני במשנתנו "היה עומד למזרח"

- שהיה עומד למזרח ביתו, ואמר לבנו שיערב לו למערב ביתו. ונמצא שביתו עומד בינו ובין עירובו.

וכן הא דקתני "היה עומד למערב", הכונה היא שהיה עומד למערב ביתו, ומבקש מבנו שיערב לו למזרח ביתו, ונמצא שביתו עומד בינו ובין עירובו.

והוינן בה: בשלמא "הימנו ולביתו אלפים אמה, ולעירובו יתר מכאן" - משכחת לה, דמטי שמגיע באלפיים אמה לביתיה, ולא מטי באלפיים אמה לעירובו הנמצא מעבר לביתו.

אלא - "הימנו ולעירובו אלפים אמה, ולביתו יתר מכאן" - היכי משכחת לה? והרי בהכרח שביתו נמצא לפני העירוב.

אמר רבי יצחק: מי סברת שכונת המשנה שהיה עומד למזרח הכונה היא שהיה עומד למזרח ביתו, וכן מי שהיה עומד למערב הכונה היא למערב ביתו?

לא כך הוא.

אלא כונת המשנה לומר "למזרח" - שהיה עומד למזרח בנו. למערב - למערב בנו.

רבא בר רב שילא אמר: אפילו תימא כמו שהניחה הגמרא בסלקא דעתא שלמזרח - למזרח ביתו, ולמערב - למערב ביתו אתי שפיר.

כגון דקאי שעומד ביתיה ביתו באלכסונא כנגדו, ואילו עירובו עומד ישר נגדו, שאז רחוק ביתו מעירובו

שנינו במשנה: הנותן עירובו בתוך עיבורה לא עשה כלום.

הנותן את עירובו חוץ לתחום מה שנשכר הפסיד.

ותמהינן: וכי הנותן את עירובו "חוץ לתחום", והיינו, במרחק יותר מאלפיים אמה, סלקא דעתך שיקנה העירוב?

אלא אימא: הנותן עירובו חוץ לעיבורה של העיר.

שנינו במשנה: מה שנשכר מצד העירוב הוא מפסיד בצד הנגדי.

ותמהינן: וכי רק מה שנשכר בצד העירוב הוא מפסיד בצד הנגדי, ותו לא?

והתניא: הנותן את עירובו בתוך עיבורה של עיר - לא עשה ולא כלום.

נתנו חוץ לעיבורה של עיר, אפילו אמה אחת - משתכר אותה אמה, ומפסיד את כל העיר כולה, מפני שמדת העיר עולה לו במדת התחום!

ומוכח שבצד הנגדי הוא מפסיד את כל העיר שנחשבה לו עד עתה כארבע אמות!?

ומשנינן: לא קשיא.

כאן, שמפסיד את העיר בתור ארבע אמות, המדובר הוא שכלתה מדתו של אלפיים אמה ממקום עירובו כלפי העיר - בחצי העיר.

כאן, שנחשבת לו עדיין העיר כולה כארבע אמות איירי שכלתה מדתו בסוף העיר.

וכדרבי אידי.

דאמר רבי אידי אמר רבי יהושע בן לוי: מי ששבת מחוץ לעיר מבלי לדעת שהוא נמצא בתחום אלפיים אמות מהעיר, לא יכנס לעיר אלא עד אלפיים אמה מהמקום ששבת בו.

היה מודד אלפיים פסיעות בינוניות, שכך משער מי שבא למדוד מידת תחומו, ובא לתוך העיר, וכלתה מדתו בחצי העיר - אין לו אלא חצי העיר.

כלתה מדתו בסוף העיר - נעשית לו העיר כולה כארבע אמות. ומשלימין לו את השאר בהמשך מחוץ לעיר.

אמר רבי אידי: אין אלו אלא "דברי נביאות", שאין לדברים האלו טעם, ובהכרח שקיבל זאת מרבו בקבלה.

כי מסברא יש לנו לומר: מה לי כלתה מידתו בחצי העיר, מה לי כלתה בסוף העיר?

אמר רבא: תרוייהו, כלתה מידתו בסוף העיר, וכלתה מידתו בתוך העיר - תננהי:

מה שנשכר שמתיר לו עירובו ללכת יותר לצד זה הוא מפסיד בצד האחר.

א גמרא קא סלקא דעתך [עלה על דעתך להבין] שמה שאמור במשנה שהיה לצד המזרח, כוונתו שהיה עומד למזרח ביתו והורה לבנו לערב למערבו. ומה שאמר במשנה "למערב" פירושו: שעומד למערב ביתו והורה לבנו לערב למזרחו, ונמצא שביתו עומד בינו לבין מקום עירובו.

ואם כן הרי יש מקום לשאול: בשלמא [נניח] שתהא אפשרות שהמרחק הימנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יתר מכאן — משכחת לה [מוצא אתה] אפשרות זו, וכגון דמטי לביתיה ולא מטי [שמגיעה מידה זו עד לביתו ואינה מגיעה] לעירובו, אלא "הימנו ולעירובו אלפים אמה ולביתו יתר מכאן" היכי משכחת לה [כיצד מוצא אתה אותה אפשרות]? הלא הבית נמצא תמיד בינו ובין עירובו!

אמר ר' יצחק: מי סברת [האם סבור אתה] "למזרח" משמעו שעומד למזרח ביתו, ו"למערב" פירושו שעומד למערב ביתו?! לא, "למזרח" הכוונה היא למזרח ממקום בנו ששם את העירוב, "למערב" — פירושו: למערב בנו, והבית עומד במקום אחר ובזוית.

רבא בר רב שילא אמר: אפילו תימא [תאמר, תתרץ] "למזרח" — כונתו למזרח ביתו, ו"למערב" — למערב ביתו, אלא כגון דקאי ביתיה באלכסונא [כגון שעומד ביתו באלכסון] לצד אחר שאף שהוא עומד למערב ביתו, מכל מקום הבית מרוחק ממנו יותר מאשר מקום העירוב.

ב נאמר במשנה: הנותן עירובו בתוך עיבורה של עיר לא עשה ולא כלום. ותוהים: חוץ לתחום סלקא דעתך [עולה על דעתך]? הלא הניח את העירוב מחוץ לתחום שבת, ואיננו יכול להגיע לשם או לקנות שם שביתה, ואיך יועיל עירוב זה? אלא אימא [אמור, תקן] חוץ לעיבורה (שבעים אמה ושיריים) של העיר, ואם מניח העירוב שם קנה שביתה במקום.

ג נאמר במשנה שמה שנשכר בצד אחד הוא מפסיד בצד השני. ותוהים: האם מדוייק הוא לומר שמפסיד מה שנשכר ותו לא [ולא עוד]?! והתניא [והרי שנינו בברייתא]: הנותן את עירובו בתוך עיבורה של עיר — לא עשה ולא כלום. נתנו חוץ לעיבורה של עיר, אפילו אמה אחת — משתכר אותה אמה, ומפסיד את כל העיר כולה, שכל העיר כולה שלאחרי אלפיים האמה ממקום העירוב אסורה עליו מפני שמדת העיר עולה לו במדת התחום! כלומר, שטח העיר עולה בחשבון תחום האלפיים שבתוך המעורב, ואם כן לפעמים הוא מפסיד יותר ממה שהוא נשכר!

ומשיבים: לא קשיא [קשה] כאן — שכלתה מדתו בחצי העיר, כאן — שכלתה מדתו בסוף העיר. שאם כלתה מדתו מעבר לה, מותר לו להלך בכל העיר.

וכדרבי ר' אידי, שאמר ר' אידי אמר בשם ר' יהושע בן לוי: אדם ששבת מחוץ לעיר והיה מודד ובא תחום שבת שלו וכלתה מדתו בחצי העיר — אין לו אלא חצי העיר, ואינו יכול ללכת אלא כמידת העירוב בלבד. ואולם אם כלתה מדתו בסוף העיר — נעשית לו העיר כולה כארבע אמות, ומשלימין לו את השאר שמנקים מחשבון תחומו עבור כל העיר רק ארבע אמות.

אמר ר' אידי: אין אלו אלא דברי נביאות. כלומר, אין אני יכול למצוא נימוק הגיוני לדברים אלה. כי יש להקשות: מה לי אם כלתה המידה בחצי העיר, מה לי אם כלתה בסוף העיר?

לכאורה אין שום הבדל, אמר רבא: לא דברי נביאות הם שהרי תרוייהו תננהי [שניהם שנינו] במשנה במרומז: אנשי עיר גדולה, שבתוך אלפיים אמה שלה היתה עיר קטנה, מהלכין את כל עיר קטנה, ומחשבים את כולה כארבע אמות, ומשלימים את חשבון תחומם הלאה מיכן עד סוף אלפיים אמה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

what he gains in distance through his eiruv on one side of the city he loses on the other side.

GEMARA: It might enter your mind to say that when the mishna states that one was standing to the east, it means that he was standing to the east of his house and that he had instructed his son to establish an eiruv to the west of his house. Similarly, when it states that he was standing to the west, it means that he was positioned to the west of his house and that he had instructed his son to establish an eiruv to the east of his house. In such a case, the person’s house is located between him and his eiruv.

If so, the question arises: Granted, the mishna’s case where there is a distance of two thousand cubits from his current location to his house, and the distance to his eiruv is greater than this, you can find, as it is possible that he can reach his house without traveling two thousand cubits and he cannot reach his eiruv. But where do you find a case where there is a distance of two thousand cubits between him and his eiruv, and the distance to his house is greater than this? The person’s house is located between him and his eiruv.

Rabbi Yitzḥak said: Do you think that to the east means that he was standing to the east of his house, and to the west means that he was standing to the west of his house? No, to the east means to the east of his son, who is depositing his eiruv for him, and to the west means to the west of his son.

Rava bar Rav Sheila said: Even if you say that to the east means to the east of his house and to the west means to the west of his house, the mishna can be understood as referring to a case where his house stood along a diagonal line in relation to the person and his eiruv. In that case, although he is to the west of his house and the eiruv is located to its east, he can still be closer to his eiruv than he is to his house.

We learned in the mishna: One who places his eiruv within the outskirts of the city has not accomplished anything. However, if he places it outside the city limits, it is effective. The Gemara expresses surprise: Can it enter your mind that the mishna is dealing with a case where one placed his eiruv outside the Shabbat limit? If the eiruv is outside the Shabbat limit as measured from his physical location at the onset of Shabbat, he cannot access it on Shabbat; it is therefore ineffective in establishing his Shabbat residence. Rather, correct it and say as follows: If one placed his eiruv outside the city’s outskirts, i.e., beyond the area of slightly more than seventy cubits surrounding the city, the eiruv is effective in establishing his Shabbat residence at that location.

We learned in the next clause of the mishna concerning one who places his eiruv even one cubit beyond the city’s boundary: That which he gains on one side of the city he loses on the other. The Gemara expresses surprise: Does that mean that only that which he gains on one side he loses on the other, and no more? Wasn’t it taught in a baraita: With regard to one who places his eiruv within the outskirts of the city, he has not done anything; if, however, he placed it outside the outskirts of the city, even one cubit outside, he gains that cubit and loses the entire city because the measure of the city is included in the measure of his Shabbat limit? If one’s Shabbat residence had been in the city, the two thousand cubits of his Shabbat limit would have been measured from the edge of the city’s outskirts; now that he has established his Shabbat residence outside the city, the city itself is included in the two thousand cubits, and he may lose far more on that side than he will gain on the other side.

The Gemara answers: This is not difficult. Here the baraita is referring to a case where his measure of two thousand cubits terminated in the middle of the city; whereas there the mishna is referring to a case where his measure terminated at the far end of the city.

And this is in accordance with the opinion stated by Rabbi Idi, as Rabbi Idi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: If one was measuring the two thousand cubits of his Shabbat limit from the location of his Shabbat residence outside the city, and his measure terminated in the middle of the city, he has only half the city, i.e., he may walk only to the end of his two thousand cubits. If, however, his measure terminated at the far end of the city, the entire city is regarded as four cubits, and he completes the rest of the Shabbat limit on the other side of the city.

Rabbi Idi said: These are nothing more than words of prophecy, i.e., I do not see the logic behind this statement. What difference is it to me if the measure terminated in the middle of the city, or if it terminated at the far end of the city?

Rava said: They are not words of prophecy, as both cases were taught in the following mishna: The residents of a large city may walk through an entire small city that is fully included within its Shabbat limit; the small city is considered as though it were four cubits, and the rest of the Shabbat limit is measured from the other side of the city.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מתני' מי שהיה במזרח יאמר לבנו לערב כו' קס"ד מזרח [מזרח] ביתו ומערב מערב ביתו בשלמא לביתו אלפים לעירובו יתר מיכן משכחת לה כגון דעירב ואנח עירובו למזרח ביתו ואתי ממערב ביתו דמטא לביתו ולא מטא לעירוביה אלא לעירובו אלפים אמה ולביתו יתר מיכן היכי משכחת לה ופריק ר' יצחק מתני' דקתני מזרח ביתו מזרח בנו הוא ולא ידע היכא מנח בנו עירוב וחשיך ליה יומא בדוכתא האי דיניה דמטי לביתיה ולא מטי לעירוביה.

רבה בר בר שילא אמר אפילו תימא מזרח ביתו ומערב ביתו וכגון דקאי ביתו באלכסון פי' כגון שנתן עירובו במזרח ביתו מן הצד נמצא ממקום רגליו עד עירובו אלפים אמה מכוונות וביתו עומד בקרן זוית לעירובו כשמניח הדרך הנכון מוטה ללכת לביתו נמצא מהלך באלכסון ועודף עליו יתרון האלכסון כולו שהוא בכל אמה שני חומשי אמה כדקיימא לן כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. וזהו שאמר לעירובו אלפים אמה ולביתו יתר מיכן אסור לביתו ומותר לעירובו שכבר עקר שביתתו מביתו אבל אם ביתו בתוך אלפים אמה עומד אע"פ שעירב (לנו) [לו] בנו לא נעקרה שביתתו מביתו אלא מותר לביתו ובטל עירובו:

הנותן עירובו בעיבורה של עיר שהיא בתוך שבעים אמה ושיריים לא עשה כלום שהעיבור מכלל העיר הוא חשוב וכאילו עירובו בתוך העיר הוא וכמו מי שלא נתן עירוב כלל דמי. נתנו לעירוב חוץ לתחום (בין) [כיון] שאין יכול להלך לעירוב בשבת אינו עירוב שנמצא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ותריצ' אלא אימא חוץ לעיבורה של עיר.

מה שנשכר הוא מפסיד פי' הנותן עירובו במזרחו של עיר מחוץ לעיבורה אלף אמה נשתכר אלף אמה שיש (לך) [לו] לילך במזרחה של עיר שלשת אלפים אמה אלף אמה שהן מן העיר ועד עירובו ומעירובו ולהלן אלפים אמה והפסיד ממערבה של עיר אלף אמה שאין לו רשות לילך במערבה של עיר אלא אלף אמה בלבד ואקשינן איני והא תניא נתנו חוץ לעיבורה של עיר אפי' אמה אחת נשכר אותה אמה והפסיד את העיר כולה מפני שמדת העיר עולה למדת התחום.

ופרקי' לא קשיא משנתינו כגון שכלתה מדתו בסוף העיר כגון שנתן העירוב חוץ לעיבורה של עיר באלף אמה והעיר היתה כולה אלף אמה. נמצא ממקום עירוב עד סוף העיר אלפים אמה אלף אמה שהן מן העירוב עד עיבורה של עיר ואלף אמה מדת העיר וכריב"ל דאמר היה מודד ובא והגיע מדתו בסוף העיר נעשית כל העיר כד' אמות ומשלימין תשלום אלפים אמה מחוץ לעיר שהן אלף אמה נמצא מה שנשכר במזרח הפסיד כנגדו במערב ולא הפסיד מכלל העיר כלום. וברייתא כגון שכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר. נמצא (זה) שהפסיד חצי העיר ואלפים אמה שמן הצד האחד ולא נשתכר באותו הצד שנתן עירובו אלא אלף אמה בלבד ואע"ג דא"ר אידי אין אלו אלא דברי נביאות שאינן נשמעין כטעם אלא בגזירה מה לי כלתה מדתו בחצי העיר ומה לי כלתה בסוף העיר הא אמר רבא כריב"ל ומסייע ליה ממשנתנו נמצא מקיים דבריו ולפיכך אמר תרווייהו תננהי אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה מפני שהיא קטנה וכלתה מדתו בסוף העיר.

חוץ לתחום סלקא דעתך. אם חוץ לתחום ממש נתנו לא עשה ולא כלום הוא, כיון שהוא בביתו דכל שאין עירובו עירוב הרי היא כתחום ביתו כמו שכתבנו.
וקשה לפירוש זה דמאי מקשה ר' אידי לר' יהושע בן לוי, דילמא ר' יהושע בן לוי דיוקא דמתניתין אתא לאשמועינן, דהא לא מפרשא מתניתין הכין בהדיא, וכדאמרינן בכתובות בהדיה פרק האשה שנתאלמנה בתחילתו (יז, ב) ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן, רב הונא דיוקא דמתניתין קמ"ל. ולכולי עלמא קשיא לי אפילו סוף נמי תנן, דהיא מתניתין דאמ' עלה דתנן מה שנשכר מפסיד דטעמיה בהדיא מה שנשכר היא מפסיד ותו לא וכדדייקינן לעיל.

גמרא כאן שכלתה מדתו באמצע העיר. פי׳ דבהא מודדין לו כל מה שהו׳ מן העיר ונמצא שהפסיד הרבה וכתב הראב״ד ז״ל שאם כלתה מדתו בין העיר ועבור׳ אין דינו כמו שכלתה מדתו באמצע העיר אלא כמי שכלתה בסוף העיר ומשלימין לו את השאר כי לא אמרו עבורה של עיר להחמיר על התחומין אלא להקל שאם אין אתה אומר כן אפי׳ כלתה מדתו באמצע תחומי העיר ואלכסונ׳ ולא משכחת לה כלתה מדתו בחצי העיר.

א״ר אידי אין אלו דברי נביאות. פרש״י ז״ל דברים של תימא ולא נדע להם טעם כדברי הנביא שאינו נותן טעם וראיה לדבריו מ״מ דבריו אמת כדברי הנביא דאי לאו דגמיר לה מרביה לא הוה אמר הכי אמר רבא תרוייהו תננהי אנשי עיר גדולה מהלכין כו׳ ורב אידי דמחמה אדרבי יהושע בן לוי אנשי ואנשי תני ומוקים לה בנותן כלומ׳ דר׳ אידי גורס במשנתנו אנשי עיר גדולה מהלכין את עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את עיר גדולה ומפ׳ מתני׳ בנותן את עירובו בעיר אחת דבין שנתן עירובו בעיר גדולה ובין שנתן אותו בעיר קטנה מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה וא״ת ולמאן דתני אנשי ואנשי למה לי למתני מי שהיה בעיר גדולה או מי שהיה בעיר קטנה ליתני הנותן את עירובו בין בעיר גדולה בין בעיר קטנה מהלך את כלה דמאי נפקא לן מינה אם הוא שובת בעיר גדולה או בעיר קטנה וי״ל דדילמא הוה ס״ד כי השובת בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה שלא יקנה שם אלא כשיעור העיר שהוא שובת בתוכה כי די לעירובו שיקנה לו במקום שביתתו ופרכי׳ אבל במדד לה והא אנן תנן למדד שאמרו כו׳ כך גרס׳ הספרים סוף העיר אצטריכא ליה דלא תנן והלשון הזה קשה ואלו הוה אמר רבי אידי דההיא דריב״ל פשיט שייך למימר דסוף העיר אצטריכא ליה אבל ר׳ אידי אינו אומר דפשיט אדרבה תמה על דברי ריב״ל והיה אומר שצריכין טעם וראיה ורשב״ם ז״ל כתב דל״ג אצטריכא ליה אלא ה״ג סוף העיר לא תנן ור״ת ז״ל קיים גרס׳ הספרים דהכא אדרבא קיימינן דקאמר שאין לר׳ אידי לתמוה על דברי ריב״ל דאדרבה תיקשי לן דלא אשמעי׳ מידי דהא תרוייהו תננהי ומהדרי׳ דודאי ריב״ל טובא קמ״ל דר׳ אידי אנשי ואנשי תני במתני׳ דקס״ד דבעינן למימר דלא תנן במתני׳ מידי ממאי דאמר ריב״ל ופרכי׳ דהא תנן למודד שאמרו ומסדרי׳ הכי קא מהדר ליה לרבא דקאמרת תרוייהו תננהי הא ליתא דהא ודאי סוף העיר איצטריכא ליה לרי״בל למימר דלא תנן ליה במתני׳ ולא עוד אלא כי מה שאמר בזה הם דברי נביאות ונכון הוא זה עי״ל דאדרב אידי קיימינן דלרב אידי סוף העיר אצטריך ליה למילף ביה טעמא וראיה מהיכן אתיא ליה לריב״ל דהא לא תנן במתני׳ דמסתמא משמע שאין לחלק בין חצי העיר לסוף העיר ולעולם היה לנו לומר כי העיר נטלה לו מן המנין וא״ת והיכי קאמרי׳ דסוף העיר לא תנן והלא שנינו במשנתינו כי מה שנשכר הוא מפסיד בלבד והא ע״כ לא אתי׳ בשכלתה מדתו בסוף העיר ומפני שכל העיר נמדדת לו בד׳ אמות כדקאמר ריב״ל תירץ ה״ר יהודא ז״ל דמתני׳ בשלן בתוך העיר דבהא ודאי מודה ר׳ אידי דכל העיר אצלו כד׳ אמות ואע״פ שנתן ערובו חוצה לה שאל״כ מי שלן בעיר גדולה שיש מביתו עד סוף העיר אלפים אמה לא יוכל לבטלם לתת עירובו חוץ לעיר כי אם הוא חוץ לעיר לא יוכל לשוב לביתו ואם בביתו לא יוכל ללכת שם שהרי חוץ לתחום היא אלא ודאי כשכלתה מדתו בסוף העיר שלן בה מהלך את כלה מיהת אלא שאין משלימין לו כלום חוצה לה ולא קא מתמה ר׳ אידי אלא למי שלא לן בתוך העיר ובהא קאמר דלא תנן עי״ל דלא מתמה ר׳ אידי אלא במי שכלתה מדתו בעיר דמ״ל שכלתה לו בחצי העיר או בסופה אלא במי שכלתה מדתו בחצי חוץ לעיר מודה הוא שאין חושבין לו כל העיר אלא בד׳ אמות ומאי דתריץ תלמודא לעיל מתני׳ כשכלת׳ מדתו בסוף העיר לרבותא נקט לה דס״ל שאף בזו קי״ל ודאי כריב״ל דליכא אמורא דפליג עליה ורבא קאמר תרוייהו תננהו ורב נחמן נמי הכי סבי׳ ליה ואפי׳ לר׳ אידי לא פליג בעיקר דינא אלא דבעי לה טעמא וכדפרש״י ז״ל ור״ת ז״ל:

נתנו חוץ לתחום זה שנשכר הוא מפסיד. ושאלו בגמרא חוץ לתחום סלקא דעתך ר״ל חוץ לאלפים אמה כלומר והלא לא נשכר כלום ולא עוד אלא שאף כל מה שיש לו הפסיד שכל ששבת בתוך העיר ונתן את עירובו חוץ לאלפים אמה לא יזוז ממקומו שהרי חוץ לתחומו הוא. ופרשו שכך הוא לשון המשנה נתנו חוץ לעיבורה של עיר מה שנשכר הוא מפסיד כלומר שכנגד מה שהרויח ברוח שעירב בו הפסיד ברוח שכנגדו שהרי הוא מונה ממקום עירובו אלפים לכל רוח ואם עירב לסוף אלף לצד מזרח שהוא רשאי להלך בו שלשת אלפים אמה ארך ברוחב העיר שעירב ממנה לדעתנו או ברחב ארבע אמות לדעת קצת ונמצא מרויח אלף אמה הרי אין לו לצד המערב ממקום עירובו כלפי העיר אלא אלפים אמה שהן אלף מן העיר ולהלן ולצפון ולדרום ולא כלום שהרי צפונו ודרומו ממקום עירובו הוא מודדם ואם עירב לסוף אלפים לצד מזרח יש לו ארבעת אלפים למזרח ולמערב ולא כלום ונמצא שהפסיד כמה שנשכר ומכל מקום סתם משנתנו מלמדת שאם עירב למזרח לא הפסיד למערב אלא כנגד מה שהרויח למזרח ומכל מקום אם עירב לאלף אמה שיש לו שלשת אלפים למזרח הפסיד למערב אלף אמה ויש לו אמה למערב מן העיר ולהלן חוץ לעיבוריה וריבועיה ונמצא שלא הפסיד בתוך העיר כלום ואינו עולה לו לחשבון אלפים שיש לו ממקום עירובו ולצד המערב כלום אפי׳ לארבע אמות שלא אמרו כל העיר כארבע אמות להיותן נחשבות מכלל האלף של צד המערב אלא שאינה כלל מן החשבון ומתוך כך הקשו עליה בגמרא ממה שאמרו שאם נתנו חוץ לעיבורה של עיר אפי׳ אמה אחת משתכר אמה ומפסיד את כל העיר כלה ומפני שמדת העיר עולה לו למדת התחום עירב למזרח אינו מונה למערב אלא אלפים ממקום העירוב ומדת העיר בכללם ואם היתה העיר אלפים חסר אחת שנמצאת משלמת לאלפים הפסיד בשיעורה ולא יצא חוצה לה אפי׳ אמה אחת ותירצה כאן כשכלתה מדתו בחצי העיר כאן שכלתה בסוף העיר דאמר רב אדי אמר ר׳ יהושע היה מודד ר״ל ממקום עירובו או מעירו או ממקום שביתתו וכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר שמאחר שאין רגלו יכולה ליגע בסוף העיר היאך דנין לו העיר בארבע אמות ואם תאמר שנחשוב לו חצי העיר הבאה במדתו בארבע אמות ונשלים לו עמהן פרשו גדולי המפרשי׳ שאין חולקין את העיר לשתים שמא יבאו ממנה לידי שבוש והילכך אין לו אלא חצי העיר אלא שיכול לטלטל בשאר העיר על ידי זריקה כמו שביארנו בפרק מי שהוציאוהו והוא הדין שאם כלתה מדתו בסוף העיר נעשית העיר כלה כארבע אמות ומשלימין לו את השאר עד אלפים אמה וכל שכן אם לא כלתה לו אף בסופה כגון שהיתה העיר בתוך תחום עירובו שאינה נדונת לו לכלום וכן הלכה. וכתבו גדולי המפרשים שאם כלתה מדתו בין העיר ועיבורה אף זו אינה נקראת כלתה באמצע אלא כלתה בסוף שלא אמרו עיבור להחמיר אלא להקל כך כתבוה גדולי המפרשים והדברים נראין. ויש חולקין לומר שאפי׳ כלתה מדתו בסוף העיר נכנסת היא לתחומיו ממה שאמרו בגמרא אמ׳ רב אידי אין אלו אלא דברי נביאות מה לי כלתה מדתו באמצע העיר מה לי כלתה בסופה. והם מפרשי׳ שלא תמה על כלתה מדתו בחצי העיר שבודאי אין כאן חדוש וכן הוא הדין למוד לו אלפים היכן שיכלו אפי׳ בתוך בקעה (ופי׳) [ואפי׳] בתוך עיר ועל סוף העיר הוא שבא לחלוק. ומכל מקום אעפ״י שבודאי דעת רב (אדי) [אידי] כך היה אין הלכה אלא כר׳ יהושע שהרי רבא סייעה ממשנתנו ואף רב אדי לא דרך מחלוקת אמרה אלא שהוא כדבר שאין טעם שלו מבואר. ואעפ״י שמה שסייעה רבא ממשנתנו כבר תרצה רב אדי אין זה אלא כאומר אין לך ראיה מכאן:

ולענין ביאור השמועה זה שסייע רבא לר׳ יהושע ממשנתנו דרך קצרה כך הוא אמר רבא תרוייהו תננהו כלומר שתי מדות הללו מבוארות במשנתנו ולא סוף דבר שאינן דברי נביאות אלא שראוי לתמוה מה הוצרך ר׳ יהושע להשמיענו כן אנשי עיר גדולה מהלכין את כל העיר הקטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את העיר הגדולה ומשנתנו במודד ממקום שביתתו או ממקום עירובו ואמר שאנשי עיר גדולה שהיתה להם עיר קטנה בתוך אלפים ויוצאין מעירם ומונים והולכים מהלכין את כל עיר קטנה הסמוכה להם כלומר כארבע אמות ומשלימין מדתם חוצה לה שאם תאמר שמדת העיר עולה להם מה בא ללמדנו הא ודאי יכול הוא לילך אלפים אלא שכל שהעיר נבלעת בתוך תחומם אפי׳ כלתה המדה בסוף העיר נדונית להם כארבע אמות ואמר שאנשי עיר קטנה אין מהלכין את הגדולה כלומר בארבע אמות שסתם עיר גדולה אינה נבלעת בתוך תחומם ואפי׳ היתה תחלתה בתוך התחום וכלתה המדה בחצי העיר הולכין עד מקום שתחומם כלה ואין העיר נידונית להם כארבע אמות.

תוס' בד"ה כאן שכלתה כו' ואם תאמר ולר"א דאמר כו' ואמאי תנן כו' לא עשה ולא כלום כו' עכ"ל ר"ל אמאי תנן לא עשה ולא כלום כאילו לא עירב הא מה שנשכר דהיינו ב' אמות למזרח הוא מפסיד ב' אמות למערב וטפי הוה ליה לאקשויי הך קושיא לרבנן אמאי קתני לא עשה ולא כלום הא נשכר ארבע אמות בכהאי גוונא כשנתן עירובו באמה אחרונה לצד מזרח יהיה לו לצד מזרח ארבע אמות ואלפים ולצד מערב רק אלפים דהעיר נחשבת לו כארבע אמות אלא שכבר הוכיחו התוס' לעיל מכח. קושיא דלעיל דהסוגיא דהכא לא אתיא כרבנן אלא כר"א ודו"ק:

בד"ה אין אלו כו' והשתא א"ש. כו' ולא פריך ממתני' והא תנן ולמודד כו' דלגבי מודד הוה ידע דיש לחלק בין כו' עכ"ל ר"ל דהך קושיא דלא פריך לעיל ממתניתין דמודד כו' היא בין לרבא דמפליג לפי האמת נמי במודד ובין לרבי אידי דלא מפליג והשתא כתבו לרבא דמפליג נמי במודד דהסוגיא דלעיל כוותיה דמייתי מריב"ל דמיירי במודד דהא דלא פריך מעיקרא ממתני' דמודד משום דבמודד הוה ידע לחלק כריב"ל והיינו מדקתני אין אנשי כדלקמן אלא דבלן בעיר הוה סבר דאפי' כלתה מדתו בחצי העיר נחשבת לו כארבע אמות ומשני דבלן בה נמי יש לחלק כו' ולרבי אידי לא חשו התוס' לפרש כיון דהסוגיא דלא כוותיה ואליביה ודאי דאיכא לפלוגי בלן בה מכח קושיא רישא דמתני' וברייתא דאיירי בלן אבל במודד לית לן לפלוגי מידי דאפי' כלתה מדתו בסוף העיר אינה נחשבת לו כד' ובמתני אנשי אנשי קתני ולכך לא פריך נמי לעיל ממתני' דמודד דאיכא לפלוגי בין לן בה ובין מודד ומברייתא פריך שפיר דאיירי נמי בלן בה והדברים ברורים למבין בלי גמגום ומהרש"ל דחק בזה לאין צורך ודו"ק:

רש"י בד"ה באלכסונה כו' ואעפ"כ פעמים שהאלכסון רב כו' כצ"ל. ונ"ב כזה :

בד"ה משתכר אות' אמה לרוח העירוב והפסיד כו' כן צריך להיות והד"א:

בד"ה אמר רבא כו' יכול להלך ואין אנשי כו' הכל דבור אחד:

תוס' בד"ה כאן שכלתה כו' דנותן עירובו כו'. נ"ב פי' בפת:

בא"ד כמו שבת. נ"ב פי' ברגליו:

בד"ה אין אלו כו' דלגבי מודד הוה ידע כו'. נ"ב ואע"פ שכתבו התוס' לעיל להיפך דבמודד לא מסתבר לחלק היינו טעמא משום דגבי מודד איכא ריעותא דהא כלתה מדתו בחצי העיר אינו מהלך כולה וא"כ המקשה סבר להיפך בשלמא גבי מודד דאיכא ריעותא כדפרישית איכא שפיר לחלוקי אבל בלן בה דליכא ריעותא אם כן כלתה מדתו בחצי העיר הוה כסוף העיר ותי' לו דחף בלן בה איכא לחלוקי כמו שמפרשים התוס' ורב דימי מתמה אר' יהושע בן לוי שהוסיף אף במודד כו' ומהפך הסברא וק"ל. ואין להקשות למה אינם מתרצים התוס' כפשוטו שהמקשן ידע חילוק בין לן למודד ומתני' איירי בלן בה וק"ל די"ל שהתוס' סבירא להו מאחר דמתני' סתמא נשנית מנין לן לאוקמא דוקא בלן בה אלא מתני' איירי בין בלן בה בין במודד ודו"ק היטב:

גמרא נתנו חוץ לעבורה ש"ע אפי' אמה אחת משתכר אותה אמה. לכאורה לרבנן משתכר ה' אמות ולר"א ג' אמות ולא מצי אתיא אלא לר"י וכגון שברר לו ד' אמות לצד העיר עיין תד"ה כאן ותבין:

שם כלתה מדתו בסוף העיר נעשית לו כו' כד"א כו'. כתב הרר"י שהכוונה שאין העיר כלל מן החשבון (ר"ל אפי' לד"א) אע"פ שנתנו לו ד"א למקום הנחת עירובו ומה שדקדק התוי"ט מלשון הרע"ב שכתב ומשלימין דמשמע דנחשבת עכ"פ לד"א אינו כלום שהרי גם בגמרא איתא ומשלימין לו את השאר וע"כ יפרש הרר"י דר"ל דמשלימין לו על כמות המדה שעד העיר אבל אנכי תמה איך יפרנס לשון המשנה מה שנשכר הוא מפסיד הלא משתכר ד"א שנותנין לו במקום עירובו:

תוס' ד"ה כאן. תימה ולרבנן כו' ולמערב אלפים פחות ד"א מה שהעיר כו'. ואנכי תמה כיון דאף לרבנן בשבת בעיר אין לו רק אלפים מהעיר לכל צד (ובשבת בבקעה יש לו לכ"צ אלפים וד"א) ע"כ צ"ל דהעיר נחשבת כח' אמות (דהיינו ד"א לכ"צ) א"כ גם בשכלתה מדתו בסוף העיר דאמרי' דאין העיר נחשבת רק כד"א היינו ג"כ ד"א לכ"צ שהוא ח"א וא"כ אין לו למערב העיר רק אלפים פחות ח"א ואינו נשכר כלל וצ"ע:

מה שנשכר. לרוח זה נפסד לרוח שכנגדה שהרי מנה מן העירוב אלפים לכל רוח ואם נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף ג' אלפים לעיר ונשתכר אלף ואלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר והפסיד האלף וקמ''ל דאין העיר עולה לו מן החשבון האלפים של מערב אלא כולה כד''א: גמ' למזרח ביתו. ואמר לבנו לערב לו במערב ביתו נמצא שביתו עומד בינו לבין עירובו והיכי תני ממנו ולעירובו אלפים ולביתו יותר מכאן הא ודאי עירובו מרחיק טפי: דמטי לביתיה. שהיה יכול לילך לביתו בלא עירוב אבל לעירוביה לא הוה מטי: באלכסונא. בינו לבין עירובו משוך עירובו למערב יותר מביתו ואעפ''כ כן פעמים שהאלכסון רב והרי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו: חוץ לתחום ס''ד. הא לא הוי עירוב: משתכר אותה אמה. לרוח העירוב והפסיד מדת כל העיר לרוח שכנגדה שכשימדוד אלפים מעירובו לצד העיר תעלה לו מדת העיר מן החשבון: שכלתה מדתו בחצי העיר. אם היתה עיר גדולה או שהרחיק עירובו מן העיר עד שאין כל העיר נבלעת במדת אלפים של עירוב תעלה לו העיר מן החשבון ומפסידה ואם היתה כל העיר נבלעת באלפים של עירובו הויא לה כולה כארבע אמות: היה מודד ובא. שבת חוץ לעיר ולא היה יודע שיש עיר סמוך לו ותנן בפרק מי שהוציאוהו (לעיל דף מה.) הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס לעיר אלא עד אלפים ממקום שביתתו והתחיל למנות אלפים פסיעות בינוניות וכלתה מדתו כו' והוא הדין נמי לנותן עירובו חוץ לעיר וקנה שביתה: א''ר אידי אין אלו אלא דברי נביאות. כמתנבא מפני הגבורה שאינו נותן טעם לדבריו אמרן רבי יהושע בן לוי לדברים הללו ואי לאו דגמיר להו מרביה לא הוה אמר כי האי מילתא בלא טעמא: אמר רבא. ומאי נביאותיה תרוייהו תננהי במתני' דאנשי עיר גדולה שהיתה להן עיר קטנה בתוך אלפים ויוצאין מעירן והולכין לילך דרך הקטנה מהלכין את כל העיר הקטנה הסמוכה להן ועל כרחך ה''ק מהלכין את כולה כד' אמות ומשלימין מדתן חוצה לה דאי ס''ד מדת העיר סליק להו מאי אתא לאשמועינן פשיטא דעד אלפים יכול להלך:

כאן שכלתה מדתו בסוף העיר. תימה ולרבנן דאמרי בפרק מי שהוציאוהו (לעיל דף מה.) בישן בדרך שיש לו ח' על ח' ומסתמא דה''ה לנותן עירובו כיון דקים לן דנותן עירובו יש לו ד' אמות כמו שבת הוא נשכר ד' אמות שאם נתן עירובו למזרח העיר ד' אמות חוץ לעיבורה של עיר הרי הולך למזרח ח' אמות ואלפים ולמערב אלפים פחות ד' אמות מה שהעיר נחשב לו וי''ל דלר''א דאמר והוא באמצען או לרבי יהודה דאמר בורר לו ד' אמות בכל רוח שירצה מה שנשכר הוא מפסיד שנשכר ד' אמות במקום העירוב ומפסיד ד' אמות העיר דמונין לו העיר כד' אמות וא''ת לרמי בר חמא דמספקא ליה בסוף מי שהוציאוהו (לעיל דף נב.) בנותן עירובו אם יש לו ד' אמות תפשוט מהכא דאי אין לו ד' אמות א''כ מפסיד יותר ממה שנשכר שאם נותן עירוב ארבע אמות חוץ לעיבורה של עיר לצד מזרח נשכר ד' אמות לצד מזרח ומפסיד ח' אמות לצד מערב דמונין לו ד''א שחוץ לעיבורה של עיר והעיר ד' אמות ואומר ר''י דלרמי בר חמא אם נותן עירובו אין לו ד''א גם העיר אם מובלעת תוך תחום העירוב נחשבת לו כמשהו ואין מפסיד כלום במשך העיר דהאמר בס''פ דהנותן עירובו בתוך העיר או בתוך מערה שיש בה דיורין יש לו אלפים חוצה לה ואמאי יש לו אלפים שלימות כיון דנחשבה כד' אמות ונאמר שהנותן עירובו אין לו ד' אמות אלא ודאי ס''ל שאם אין לו ד' אמות העיר נחשבת לו כמשהו וא''ת ולר''א דאמר והוא באמצען כשנתן עירובו באמה אחרונה של עיבור העיר לצד מזרח יהיה לו לצד מזרח ב' אמות ואלפים ולצד מערב אלפים פחות ב' אמות דהעיר נחשבת לו כד' אמות ולעירוב נותן ב' אמות וב' אמות שניות של עיר יעלו לחשבון אלפים ואמאי תנן המניח עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום וי''ל כשעומד תוך המחיצות או במקום שנחשב כד''א אין חילוק בין עומד באמצע לעומד בסוף דאפי' עומד בסופו כאילו עומד באמצעו ואין נותנין חוצה לה כלום דהא במי שהוציאוהו חוץ לתחום ונתנוהו בדיר או בסהר מהלך את כולה ולא חוצה לה ואפי' הוא עומד בסופה: אין אלו אלא דברי נביאות. אומר ר''י דבכ''מ שאומר אין אלו אלא דברי נביאות הוי לשבח כלומר אין חכמה כזו שמבין לחלק כל כך סברא מועטת וברוח הקדש אמר דהכי משמע בפ''ק דבבא בתרא (דף יב.) גבי מנת בכרם אני מוכר לך סומכוס אומר לא יפחות לו מג' קבין א''ר יוסי אין אלו אלא דברי נביאות ומייתי עלה מיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לחכמים משמע דלשבח קאמר ובפ' אלו מומין (בכורות דף מה.) דאשכחן דלא הוי לשבח לא קאמר בהאי לישנא אלא עשו דבריהם כדברי נביאות פי' לאומרם בלא טעם דפריך אי אבר הוא באהל נמי ליטמא והכא נמי הוי לשבח כההוא דב''ב וקאמר רבא תרוייהו תננהי ומאי קמ''ל ריב''ל ומסיק דסוף העיר איצטריכא ליה לריב''ל לאשמעינן דלא תנן אבל אין לפרש דרב אידי קורא אותן דברי נביאות לומר שאין נראה לחלק בדבר ורבא קאמר תרוייהו תננהי ושפיר חילק ריב''ל אע''ג דבפרק בהמה המקשה (חולין דף עא:) גבי הא דאמר רבה כשם שטומאה בלועה כו' קאמר תרוייהו תננהי והתם הוי פירושו מאי קמ''ל רבה מדקא משני כי קאמר רבה כגון שבלע ב' טבעות מ''מ אשכחן נמי בפרק אין מעמידין תרוייהו תננהי דלא להקשות מאי קמ''ל קאתי אלא להביא סייעתא לדבריו גבי הא דקאמר (רבא) המקדש (בשור) הנסקל כו' מ''מ הכא משמע דרבא בא להקשות מאי קמ''ל ריב''ל מדמסיק סוף העיר איצטריכא ליה ומיהו רבינו שמואל לא גרס איצטריך אלא סוף העיר לא תנן ודוחק הוא שמוחק הספרים ועוד לא מצינו למימר דר' אידי לא סבר כר' יהושע דהא לא מתרצא מתני' וברייתא אלא כר' יהושע כדאמר לעיל ומהר''י אומר דמתני' וברייתא איירי בלן בה ולהכי כי כלתה מדתו בסוף העיר כל העיר נחשבת לו כד' אמות למנין אלפים דהא אפילו כלתה מדתו בחצי העיר בלן בה נחשבת לו כד' אמות להלך את כולה כדמשמע בהדר (לקמן דף עג.) דקאמר והרי נותן עירובו בסוף אלפים וקאתי וביית בביתיה אלמא בלן בה אפילו כלו אלפים שלו בתחילת העיר נעשית כל העיר כד' אמות וכן בפרק בכל מערבין (לעיל דף לח:) דקאמר מי סברת דמנח ליה בסוף אלפים לכאן ופירש רש''י דכל העיר נעשית לו כד' אמות כיון דלן בה ור' אידי לא מתמה אלא אר' יהושע דאמר אפילו במודד כשכלתה מדתו בסוף העיר כל העיר נעשית לו כד' אמות ולהכי מתמה כיון כשכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ולא נעשית לו כד' אמות אפילו להלך את כולה כי כלתה בסוף העיר נמי אין נעשית כל העיר כד' אמות להשלים לו את השאר והשתא אתי שפיר מאי דפריך לעיל מה שנשכר ותו לא והתניא כו' ולא פריך ממתני' והתנן ולמודד שאמרו כו' דלגבי מודד הוה ידע דיש לחלק בין כלתה מדתו בחצי העיר לכלתה בסוף העיר ולהכי פריך מנותן דהוה לן בה ומשני דבלן בה נמי יש לחלק דבכלתה מדתו בחצי העיר נהי דנעשית לו כד' אמות שיכול להלך כל העיר לענין שיוכל לצאת לצד אחר של עיר לא נעשית לו כד' אמות ולספרים דגרסי נמי סוף העיר איצטריכא ליה דלא תנן אתי שפיר אף על גב דסוף העיר נמי תנן דאם לא כן תיקשה ממתניתין אברייתא כדאקשי לעיל מ''מ במודד איצטריכא ליה דהא לא שמעי' ממתניתין כדפירשתי:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד