הני מילי בעיגולא [דברים אלה אמורים בעיגול] וביחס בין היקפו וקוטרו שאורכו ורוחבו ארבעה טפחים, אבל בריבועא בעינן טפי [בריבוע צריכים יותר]. שאם רוצים שיהא ריבוע שלם חסום, שאף עוביו בן ארבעה טפחים, ויכנס כולו בתוך העיגול, יש צורך בהיקף גדול יותר.

ושואלים: מכדי [הרי] כמה מרובע יתר על העגול — רביע, אם כן לכל היותר בשיתסר סגיא [בששה עשר טפחים די] ולא יותר!

ומשיבים: הני מילי בעיגולא דנפיק מגו ריבועא [דברים אלה אמורים בעיגול היוצא מתוך ריבוע], שהריבוע מקיף את העיגול. אבל ריבועא דנפיק מגו עיגולא, בעינן טפי [ריבוע היוצא מתוך עיגול, צריכים אנו יותר] וההבדל בין הריבוע והעיגול גדול אז יותר. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? משום מורשא דקרנתא [בליטתן של הקרנות]. שהרי המרחק מנקודת המרכז ועד לקצה זוית המרובע, גדול יותר מן המרחק עד לפאת המרובע.

ועדיין מקשים: מכדי [הרי] כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא [אמה בריבוע הריהי אמה ושתי חמישיות באלכסון], ואם נחשב כמה הוא אלכסונו של ריבוע בן ארבעה טפחים נמצא כי האלכסון הריהו חמישה טפחים ושלוש חמישיות, ואם נכפיל מדה זו פי שלוש לדעת את ההיקף, נמצא כי בשיבסר נכי חומשי סגיא [בשבעה עשר פחות חמישית מספיק] להקיף בעיגול ריבוע בן ארבעה טפחים.

ומשיבים: ר' יוחנן אמר כי [כשיטת] דייני קיסרי, ואמרי לה כרבנן דקיסרי דאמרי [ויש אומרים כשיטת חכמי קיסרי שאומרים]: עיגולא מגו ריבועא — ריבעא [עיגול מתוך ריבוע פחות ממנו ברבע], ריבועא מגו עיגולא — פלגא [ריבוע שמילא בתוך עיגול, ההבדל הוא מחצית] של הריבוע. ולפי זה עשה ר' יוחנן את חשבונו, ששני שליש מעשרים וארבעה שהוא היקף העיגול הם שש עשרה, שזהו היקפו של הריבוע, שהוא ארבע על ארבע.

א נאמר במשנה שאם היה החלון פחות מארבעה על ארבעה טפחים מערבין שנים ולא אחד, וכן הדין אם היה החלון למעלה מעשרה טפחים. אמר רב נחמן: לא שנו דין זה של חלון בתוך עשרה אלא בחלון שבין שתי חצירות, אבל אם היה חלון שבין שני בתים — אפילו למעלה מעשרה נמי [גם כן] אם רצו לערב — מערבין אחד. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ביתא כמאן דמלי דמי [הבית כאילו מלא נחשב], ולכן אין להבדיל בבית בין למטה מעשרה ולמעלה מעשרה.

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן מהברייתא: אחד לי כלומר אחד הוא, חלון שבין שתי חצירות, ואחד לי חלון שבין שני בתים, ואחד לי חלון שבין שתי עליות, ואחד לי חלון שבין שני גגין, ואחד לי חלון שבין שני חדרים — כולן ארבעה על ארבעה בתוך עשרה, ובניגוד לשיטת רב נחמן!

ומשיבים: תרגומא [הסבר דבר זה] שדין עשרה טפחים שהוזכר בברייתא זו דיבר רק על חצירות, ותוהים: והא [והרי] "אחד לי" קתני [שנה] משמע שכולם שוים בזה! אלא תרגומא [הסבר זאת] שכולם שוים לענין שצריך שיהא בחלון ארבעה על ארבעה טפחים, אבל לא הכל חייבים להיות בגובה עשרה.

ב בעא מיניה [שאל ממנו] ר' אבא מרב נחמן: לול (כעין חור או ארובה) הפתוח מן בית של אחד לעלייה של אחר, האם צריך סולם קבוע שיעמוד בתוך לול זה להתירו כדי שתחשבנה שתי הקומות כדירה אחת או אין צריך סולם קבוע להתירו?

וצדדי הבעיה: כי אמרינן ביתא כמאן דמליא דמי [כאשר אומרים אנו שהבית כמלא נחשב] הני מילי [דברים אלה אמורים] בחלון שהיה מן הצד, אבל באמצע — לא, ולכן אין אומרים שהלול סמוך לחלק המלא בבית, וצריך סולם קבוע כדי להתירו. או דילמא [שמא] לא שנא [שונה], וכיון שהבית נחשב כמלא, מגיע הלול עד העלייה ושתי הקומות הם כדירה אחת ואין צורך בסולם?

אמר ליה [לו]: אינו צריך. סבור מינה [סברו חכמים מתשובה זו] כי הכוונה: סולם קבוע הוא שאינו צריך, הא [הרי, אבל] סולם עראי — צריך. ואולם אתמר [נאמר] בענין זה, אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אחד סולם קבוע ואחד סולם ארעי — אינו צריך, שעצם העובדה שהפתח הוא בתוך הבית דיה כדי להתיר.

ג משנה כותל שהיה בין שתי חצירות, גבוה עשרה ורוחב ארבעה טפחים — מערבין שנים עירוב לכל חצר לעצמה, ואין מערבין אחד.

היו בראשו של הכותל פירות — אלו בני חצר זו עולין מכאן ואוכלין מהם, ואלו בני החצר האחרת עולין מכאן ואוכלין, ובלבד שלא יורידו את הפירות למטן מראש הכותל לחצירות.

נפרצה הכותל, אם היתה הפירצה עד עשר אמות — מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד, שהוא כפתח ככל פירצה פחות מעשר אמות. נפרץ יותר מכאן — מערבין אחד ואין מערבין שנים, שפירצה בגודל זה מבטלת את המחיצה ונעשו שתי החצירות כרשות אחת.

ד גמרא שאלו: אם כותל זה אין בו רוחב ארבעה טפחים מאי [מה יהא דינו]? אמר רב: במקרה זה אויר שתי רשויות שולטת בו, שכיון שאין הכותל רחב כדי להוות רשות לעצמה, נחשב ראש הכותל כשייך לשתי החצירות גם יחד וממילא אסור לשתיהן, ולא יזיז בו ואפילו בראשו אפילו כמלא נימה.