עירובין עח ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עח - א

א. כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים, ויש זיז היוצא מן הכותל - ועומד באויר - רחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, ואין מן הזיז ועד ראש הכותל עשרה, אינו מועיל להחשיב הכותל כתשמישו בנחת, כיון שהוא מיעוט באויר דלאו שמיה מיעוט.

ב. אבל זיז היוצא מן הכותל רחב ארבעה על ארבעה טפחים, והניח עליו סולם שאין בין שליבותיו שלשה ואין משליבה תחתונה ולמטה שלשה טפחים, שיכול לעלות דרכו לזיז, אף שאין ברחבו של סולם אלא כל שהוא, מיעטו לכותל. שנעשה הסולם מדרגה לזיז, והוא עם הזיז כחד מיעוטא שעומד בקרקע, ולא איכפת לן שבתחתיתו אינו רחב ארבעה [וכשם שאמרנו באיצטבא על גב איצטבא, ובסולם ששליבותיו פורחות]. [ראה ציור 2] ולא אמרן, אלא דאותביה לסולם עליה דזיז [שהשעין הסולם על הזיז].

אבל אותביה לסולם בהדיה דזיז [שהשעין הסולם על הכותל בסמוך לזיז], לא הועיל, שלא נעשה הסולם עם הזיז חד מיעוטא, אלא כאילו ארווחיה ארוחיה לזיז [הרחיב הזיז], והזיז עצמו חשוב עדיין כמיעוט באויר שאינו מיעוט.

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אם היה הכותל גבוה עד תשעה עשר טפחים, צריך [די] זיז אחד להתירו, שנותן הזיז בתוך טפח עשירי [ומשעין עליו סולם כל שהוא], ונמצא שהזיז בתוך עשרה לקרקע, ואף ממנו עד ראש הכותל אין יותר מעשרה טפחים, ושפיר דמי. [ראה ציור 3]

אבל היה הכותל גבוה עשרים טפחים שוחקות, שהן מעט יותר מעשרים טפחים [ריטב"א], כיון דבעינן שלא יהיה בין הזיז לקרקע עשרה, ולא מן הזיז ועד ראש הכותל עשרה [כיון דבגובה עשרה לא ניחא תשמישתיה], צריך שני זיזים [וסולם למטה, וביניהם] להתירו, באופן שמן הקרקע לזיז תחתון פחות מעשרה טפחים, וכן מזיז לזיז, ומזיז עליון לראשו של כותל. [ראה ציור 4]

אמר רב חסדא: והוא שהעמידן לזיזים זה שלא כנגד זה [זה שלא למעלה מזה], אלא מן הצד, כדי שיוכל להשעין סולם מזיז לזיז.

אמר רב הונא: עמוד העומד ברשות הרבים, גבוה עשרה טפחים, ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים בצמצום, שהוא שיעור רשות היחיד, לחייב את הזורק חפץ מרשות הרבים על גגו.

ונעץ בו, בגג העמוד יתד כל שהוא - מיעטו בכך משיעור ארבעה טפחים, ואינו רשות היחיד.

אמר רב אדא בר אהבה: והני מילי, בגבוה היתד שלשה טפחים מעל העמוד.

אבל אם אינו גבוה שלשה - הוא נישב כחלק מגג העמוד, ואינו ממעט את שטחו.

אביי ורבא, דאמרי תרווייהו: אף על פי שאין גבוה היתד שלשה טפחים - ממעטו.

מאי טעמא?

היות ומחמת נעיצת היתד במשטח העמוד - לא משתמש ליה לעמוד בכל רוחב ארבעה, מפני היתד הנעוץ בו. ונמצא שאין כאן רוחב ארבעה על ארבעה הראויים לשימוש.

רב אשי פליג אעיקר דברי רב הונא ואמר: אפילו שגבוה היתד שלשה טפחים, נמי אינו ממעט!

מאי טעמא?

אפשר דתליא ביה מידי [יכול הוא להשתמש ביתד גופיה, על ידי תלית איזה דבר בו], "וכיון דחזיא לתשמישתיה דעמוד - מיניה חשיב ולא ממעט" [רש"י].

אמר שאל ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, דסבר אפילו גבוה שלשה אינו ממעט כיון דמשתמש ביתד:

מילאו למשטח שעל העמוד כולו ביתדות קרובים זה לזו, עד שאין תשמישן נוח לתלות בהם כלום [בית הבחירה, וראה רש"י] - מהו? אמר ליה רב אשי: וכי לא שמיע לך הא דאמר רבי יוחנן: בור וחולייתה [קרקע הניטלת מחפירת הבור, והקיפו בו פי הבור] - מצטרף להשלים גובה עשרה טפחים מסביב, לעומק הבור, לעשותו רשות היחיד.

שכך הוא, לדעת רבי יוחנן, כוונת המשנה בשבת, דתנן:

חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב [וכדדייק לה רבי יוחנן בשבת דף צט א].

וכיון שבאותה משנה כתיב נמי "ורחבין ארבעה", משמע דחולית הבור וחלל הבור מצטרפין נמי לרוחב ארבעה.

ותיקשי לך: ואמאי? הא לא משתמש ליה בחלל הבור, ואיך מצטרף לרוחב ארבעה?!

אלא מאי אית לך למימר, דהתם טעמא הוא משום דמנח מידי - כגון דף, מצד אחד של החוליא לצד הנגדי של החוליא, מעל חלל הבור - ומשתמש.

הכא נמי, גבי מילאו כולו ביתדות, דמנח מידי - כגון דף ארבעה או שוטח בגד על היתדות - ומשתמש עליו, ושפיר הוי רשות היחיד.

והשתא הדרינן לענין מיעוט כותל:

אמר רב יהודה אמר שמואל: כותל גבוה עשרה טפחים שבין שתי חצירות, ובא ליתן עליו סולם כדי למעטו [בין לענין לעשות תשמישו בנחת לבני חצר אחת, בין לענין תורת "פתח" כדי לערב שתי החצרות כאחד] - צריך סולם שארכו ארבעה עשר טפחים כדי להתירו.

שהרי אין יכול להעמיד את הסולם כשהוא זקוף, אלא צריך למשוך רגלי הסולם ארבעה טפחים מן הכותל. ולפיכך צריך ארבעה עשר טפחים. ^[13]

רב יוסף אמר: אפילו סולם שהוא ארוך שלשה עשר טפחים ומשהו - שלא יגיע לראשו של כותל, אלא פחות מטפח מראשו - סגי. דכיון דלא הוי טפח, לית לן בה. ^[14]

אביי אמר: אפילו בסולם שארכו אחד עשר טפחים ומשהו - שיגיע ראש הסולם עד פחות משלשה טפחים מראש הכותל, דכלבוד דמי - סגי. ^[15]

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אפילו שאין בסולם אלא שבעה ומשהו טפחים - שכשיעמידנו זקוף, יגיע ראשו לפחות משלשה מראשו של כותל - סגי. דסבירא ליה כרב בסמוך, שאפילו סולם זקוף ממעט [כיון שראוי הוא מכל מקום לטפס ולעלות - בית הבחירה].

אמר רב: סולם זקוף שהוא ממעט - גמרא היא [שמעתיה מרבותי], ולא ידענא מאי טעמא מהני, והרי אינו נוח לעלות בו!

אמר תמה על כך שמואל: וכי לא ידע אבא [הוא שמו של רב] את טעמא דהא מילתא דסולם זקוף?!

והרי היינו טעמא: מידי דהוה אאיצטבא על גבי איצטבא [לעיל דף עז ב], שאף על גב שהן מכוונות זו למעלה מזו, וכסולם זקוף דמי, אמרינן לעיל דממעטין. ^[16]

אמר רבה אמר רבי חייא: הבא למעט כותל גבוה עשרה טפחים על ידי שמניח בצד הכותל קורות של דקלים שבבבל, אף שתורת כלי עליהם, שראויים הם למושב ואינם מוקצה, והוו דבר הניטל בשבת [שאינו ממעט, כדלעיל דף עז א] - אפילו הכי, אינן צריכין קבע [לקובען בקרקע] כדי שלא יטלום!

מאי טעמא?

כבידן קובעתן, שמתוך שהם כבידים אין בא אדם ונוטלן, וכקבועים הם.

וכעין הא דאמרינן לעיל דף עז ב לענין סולם צורי.

ורב יוסף אמר רבי אושעיא: סולמות שבבבל, אף שקטנים הם, ואין בהם ארבע שליבות, ואמרן לעיל דף עז ב שסולם מצרי אינו ממעט כיון שהוא ניטל בשבת [ראשונים], אפילו הכי, כיון שבבבל היו רגילים לעשותם גסים וכבדים, אינן צריכין קבע!

מאי טעמא - מפני שכבידן קובעתן.

ומפרשינן: מאן דאמר [רבי אושעיא] האי דינא אסולמות - כל שכן דקלים, שמחמת כובדן אינן צריכין קבע.

אבל מאן דאמר [רבי חייא] האי דינא אדקלים, אבל סולמות, הקלים מהם, לא, אלא צריכין קבע.

בעא מיניה רב יוסף מרבה: כיון דבעינן סולם רחב ארבעה טפחים כדי למעט. אם נתן סולם רחב כל שהוא מכאן, וסולם כל שהוא [באותו צד של הכותל] מכאן, וכדי להשלים רוחב ארבעה טפחים נתן קשין של תבואה באמצע, שיהיו במקום השליבות - מהו [האם סגי בהכי]? [ראה ציור 1]

אמר ליה: דרך סולם שעליית הרגלים עליו היא באמצעו. וכיון שהכא אין כף הרגל עולה בהן, שהקשים של תבואה אינם חזקים דים - לא ממעט.

תו בעא מיניה רב יוסף מרבה: נתן קשין מכאן וקשין מכאן, וסולם רחב פחות מארבעה טפחים באמצע, וביחד רוחבן ארבעה טפחים - מהו? [ראה ציור 2]

אמר ליה רב יוסף: הרי כף הרגל עולה בהן.

כלומר: כיון שהסולם נמצא במקום דריכת הרגלים, שפיר מהני הקשין להשלים הרוחב הנדרש כדי לאחוז היד בהן ולעלות בסולם. [כן פירש רש"י. והראשונים פירשו באופן אחר].

הערות

^[13] כן פירש רש"י. ובתוספות תמהו על רש"י, דחשבונו אינו מדוקדק. שהרי אין צריך לסולם שהוא עומד באלכסון, אורך ארבעה עשר כדי להגיע לגובה עשרה במשיכת ארבעה. ולכן פירשו כר"ח, שצריך למשוך הסולם כדי כל גובהו של כותל, ונמצא שצריך שיהא באורך הסולם כאלכסון של עשרה על עשרה, שעולה ארבעה עשר לפי חשבון "כל אמתא בריבועא, אמתא ותרי חומשי באלכסונא. וכתב הרא"ש בסימן ד' בדעת רש"י: הא דבעינן הכא שיגיע הסולם לראש הכותל, ואילו בכל הסוגיא דלעיל מבואר, דסגי שלא ירחק עשרה טפחים מראש הכותל. היינו משום דהכא מיירי בסולם שיש בין שליבותיו גובה שלשה טפחים, דהוי מיעוט באויר שאינו מיעוט, וכדאמרינן לעיל. ולפיכך צריך שיגיע הסולם עד ראש הכותל.

^[14] ראה רש"י. וכתבו התוספות: לסימנא בעלמא נקטיה, ללמד שלא איכפת לן שירחק ראש הסולם מראש הכותל פחות מטפח. ולעולם סגי בסולם שאורכו כאורך אלכסונו של תשעה טפחים ומשהו על תשעה טפחים ומשהו, שעולה לשנים עשר טפחים ומשהו יותר משלשת חומשי טפח.

^[15] ראה רש"י. ופירשו תוספות: הכא נמי סימנא בעלמא נקט, ובתשעה טפחים וארבע חומשי טפח ומשהו סגי, כאלכסון ריבוע של שבעה ומשהו על שבעה ומשהו.

^[16] וראה בתוספות ובריטב"א, שיישבו דברי שמואל דהכא עם דברי עצמו, שאמר לעיל: צריך סולם ארבעה עשר טפחים.

זיז היוצא מן הכותל ששטחו ארבעה על ארבעה טפחים, והניח עליו סולם שאין בין שלביו שלושה טפחים, אפילו רוחבו של הזיז כל שהוא — מיעטו לכותל על ידי זיז וסולם זה.

ומסייגים את הדברים: ולא אמרן [אמרנו] הלכה זו אלא דאותביה עליה [שהניחו עליו] שהניח את הסולם על הזיז במישרין, ונעשה הסולם דרך להגיע אל הזיז, אבל אותביה בהדיה [הניחו ליד הזיז] — ארווחי ארוחיה [רק הרחיבו את הזיז], ואין הסולם נחשב כחלק מהזיז, וזיז שאינו בתוך שלושה לקרקע איננו ממעט את הכותל.

א ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כותל שגובהו תשעה עשר טפחים — צריך זיז אחד להתירו. שאם יש זיז באמצעו, וסולם (אפילו רחבו כלשהו) נסמך עליו, הריהו כפתח, שהוא פחות מעשרה טפחים מראש הכותל ומתירו.

ואילו כותל שגובהו עשרים טפחים — צריך שני זיזים להתירו, אחד בתוך עשרה טפחים מן הקרקע והשני בתוך עשרה טפחים מראש הכותל. אמר רב חסדא: והוא שהעמידן את הזיזים זה שלא כנגד זה, שאפשר להניח סולם מזיז לזיז ולטפס.

אמר רב הונא: היה עמוד ברשות הרבים, גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה, שדינו כרשות היחיד, ונעץ בו בראשו יתד כל שהוא — מיעטו. שהרי השטח שאפשר להשתמש בו אינו עוד ארבעה טפחים אלא פחות מכן.

אמר רב אדא בר אהבה: מה שנאמר בהלכה זו הוא רק אם גבוה שלשה, כי פחות משלושה כלבוד הוא ומתבטל. אביי ורבא דאמרי תרוויהו [שאמרו שניהם]: אף על פי שאין גבוה שלשה, ביטל היתד את העמוד מתורת רשות היחיד.

מאי טעמא [מה טעם הדבר]: לא רגיל משתמש ליה [להשתמש בו], שהרי שטח של ארבעה על ארבעה טפחים ראוי לשימוש רק כשהוא ישר. ואם יש בו בליטה, אפילו היא פחותה משלושה טפחים, שוב אין המקום ראוי לשימוש.

רב אשי אמר: אפילו יתד גבוה שלשה אינו ממעט, מאי טעמא [מה טעם הדבר]: אפשר דתלי ביה מידי [שתולה בו דבר]. שאף אם אין ראש העמוד ראוי עוד להניח עליו חפצים, הרי עדיין ראוי הוא לתלות בו, ויש בו אפשרות שימוש.

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: לשיטתך, אם מלאו כולו ביתדות מהו? שאם נעץ בראש העמוד יתדות רבות ונתמלא כולו, מה דינו?

אמר ליה [לו]: האם לא שמיע לך הא [שמעת הלכה זו] שאמר ר' יוחנן: בור וחולייתה מצטרף לעשרה, שמחשיבים גם את עומק הבור וגם את החוליה (האבן שסביב לפתח הבור) ושניהם יחד מצטרפים לעומק עשרה טפחים. וכן רוחב הבור עם עובי החוליה מצטרפים יחד לכדי ארבעה טפחים כדי לעשותו לרשות היחיד.

והרי גם שם אפשר לשאול: ואמאי [ומדוע] הא לא משתמש ליה [הרי איננו יכול להשתמש בו בחולית הבור] שהרי בה עצמה אינו יכול להניח כמעט דבר, שהרי רובה חללו של הבור? אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר] דמנח מידי [שמניח דבר] כגון לוח על פתח הבור ומשתמש בו, הכא נמי [כאן גם כן] דמנח מידי [שמניח דבר] על היתדות ומשתמש.

באמר רב יהודה אמר שמואל: כותל שגובהו עשרה טפחים — צריך סולם ארבעה עשר טפחים כדי להתירו, כדי שיעמידנו באלכסון. רב יוסף אמר: אפילו שלשה עשר ומשהו דיו, שאם יגיע הסולם עד פחות מטפח קצה הכותל, אף זה ראוי.

אביי אמר: אפילו היה אורך הסולם אחד עשר ומשהו, עדיין יגיע קצהו, אם יועמד באלכסון, לפחות משלושה טפחים מראש הכותל, וראוי להשתמש בו.

רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמר: אפילו היה הסולם שבעה ומשהו — מתיר, שאפשר להעמיד את הסולם זקוף ליד הכותל. וכיון שפחות משלושה טפחים מראש הכותל הרי זה לבוד, אף סולם זה נחשב כפתח.

וכעין זה אמר רב: סולם זקוף — ממעט בכותל כפתח. ודבר זה גמרא, ולא ידענא מאי טעמא [מסורת היא בידי, ואיני יודע מה טעם הדבר] שהרי אין אנשים רגילים לעלות בסולם העומד בצורה כזו.

אמר שמואל: ולא ידע אבא טעמא דהא מלתא [והאם אין אבא, רב, יודע טעמו של דבר זה]?! מידי דהוה [הרי זה כמו שהוא עושה] איצטבא על גבי איצטבא, שאף שאין קל לעלות, כיון שיש לו שלבים שאפשר לעלות בהם בדוחק — הרי זה כפתח.

אמר רבה אמר ר' חייא: גזעי דקלים שבבבל, שמניחם ליד כותל כדי לטפס עליהם — אין צריכים קבע שיקבעם וידביקם לקרקע, והם ממעטים מיד. ומאי טעמא [מה טעם הדבר]: כבידן קובעתן, שמתוך כובדם, קשים הם לטלטול, ואף שעל פי דין מותרים הם בטלטול מכל מקום הריהם כקבועים ודבוקים.

ובדומה לזה רב יוסף אמר בשם ר' אושעיא: סולמות שבבבל — אינן צריכין קבע. מאי טעמא [מה טעם הדבר]: כבידן קובעתן, שסולמות אלה היו כרגיל גדולים וכבדים.

ומעירים: מאן דאמר [מי שאומר] שסולמות בבל אינם צריכים קבע, כל שכן דקלים שמניחים אותם מלכתחילה לצורך זה, ודאי כקבועים הם שהם כבדים ביותר ואף אינם עשויים לטלטול. ומאן דאמר [ומי שאומר] שדקלים אינם צריכים קבע, אבל סולמות — לא, שסולם גם אם כבד, הוא עשוי לטלטול.

ג בעא מיניה [שאל ממנו] רב יוסף מרבה: היה סולם צר פחות מארבעה טפחים מכאן מצד אחד, וסולם צר כעין זה מכאן סמוך לו, וקשים כעין שלבים ארוגים מקש שאי אפשר להניח רגל עליהם באמצע, מהו הדין? האם על ידי כך יחשב הסולם כיחידה אחת ברוחב ארבעה טפחים, וסולם שרחבו ארבעה — ממעט?

אמר ליה [לו]: אין כף הרגל עולה בהם, שדרכו של אדם להניח רגלו בסולם באמצע, וכיון שאמצע הסולם הזה עשוי קש, אף שנראה כרחב ארבעה, איננו ראוי — ואינו ממעט.

ושאלו: ואם יהיו קשין מכאן וקשין מכאן וסולם צר באמצע, ויחד רוחבם ארבעה טפחים, מהו הדין? אמר ליה [לו]: הרי כף הרגל עולה בהן, וכיון שכף הרגל עולה בהם, והסולם נראה לעין רחב ארבעה — הרי הוא ממעט בכותל.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

If a projection four by four handbreadths in area extends from a wall, and one placed a ladder of any width against it, if the rungs of the ladder are less than three handbreadths apart, he has diminished the height of the wall by means of this ladder and projection.

The Gemara qualifies this statement: And we said this only in a case where one placed the ladder directly against the projection, so that the ladder serves as a passage to it. However, if he placed it adjacent to the projection, he has merely widened the projection, while the ladder remains separate from it. Consequently, the projection does not have any connection to the ground, and a projection that is not within three handbreadths of the ground does not diminish the height of a wall.

And Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: If a wall between two courtyards is nineteen handbreadths high, it requires one projection to render the use of the wall permitted. If there is a single projection in the middle of the wall, with a ladder of any width resting against it, it is considered a passageway between the courtyards, as the projection is within ten handbreadths of the top of the wall.

However, if the wall is twenty handbreadths high, it requires two projections to render the use of the wall permitted, one within ten handbreadths of the ground, and the other within ten handbreadths of the top of the wall. Rav Ḥisda said: And this applies only where he positioned the projections not directly one above the other, so that it is possible to use a ladder to climb from one projection to the other.

Rav Huna said: If a pillar in the public domain is ten handbreadths high and four handbreadths wide, so that it is considered a private domain, and one drove a stake of any size into the top of it, he has diminished its area. The usable area is now less than four handbreadths, and therefore the pillar is no longer considered a private domain.

Rav Adda bar Ahava said: This applies only if the stake is at least three handbreadths high. If it is less than three handbreadths high, it is considered part of the top of the pillar, based on the principle of lavud. This is in contrast to Abaye and Rava, who both say: Even if the stake is not three handbreadths high, the pillar is no longer considered a private domain.

What is the reason for the opinion of Abaye and Rava? It is that the pillar is no longer fit to be used, as a surface of four by four handbreadths is suitable for use only when it is level. If it has even a small projection, it is no longer usable.

Rav Ashi said: Even a stake three handbreadths high does not diminish the area of the pillar. What is the reason for this? It is that it is possible to hang an item on it. Although it is no longer possible to rest objects on top of the pillar, it is still useful in some way.

Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: According to your opinion, if he filled it entirely with stakes, i.e., if he drove so many stakes into the top of the post that it was completely filled, what is the halakha?

Rav Ashi said to him: Did you not hear that which Rabbi Yoḥanan said? He said that a pit and its embankment of stone around the edge join together to complete the measure of ten handbreadths. Similarly, the width of the embankment joins with the diameter of the pit to complete the measure of four by four handbreadths necessary to define the pit as a private domain.

There, too, one can raise the question: But why? He cannot use the embankment, as most of the area is the empty space of the pit. Rather, what have you to say, i.e., how can you solve this problem? The solution is that he places an item, e.g., a board, over the mouth of the pit, and then he can make use of it. Here, too, he places an item over the stakes and can make use of the pillar.

Rav Yehuda said that Shmuel said: If a wall is ten handbreadths high, it requires a ladder fourteen handbreadths high, so that one can place the ladder at a diagonal against the wall. The ladder then functions as a passageway and thereby renders the use of the wall permitted. Rav Yosef said: Even a ladder with a height of thirteen handbreadths and a bit is enough, as it is sufficient if the ladder reaches within one handbreadth of the top of the wall.

Abaye said: Even a ladder that is only eleven handbreadths and a bit suffices, as the ladder will still reach a height of over seven handbreadths, i.e., within three handbreadths of the top of the wall.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Even if the ladder is only seven handbreadths and a bit it is sufficient, as he can stand the ladder upright against the wall. Since it will reach within three handbreadths of the top of the wall, the principle of lavud applies. Therefore, even a ladder placed in this manner is considered a valid passageway between the two courtyards.

Similarly, Rav said: An upright ladder effectively diminishes the height of a wall, as it creates a passageway. I received this teaching as a tradition, but I do not know what the reason is, as people do not generally climb ladders positioned in this manner.

Shmuel said: Does Abba, i.e., Rav, actually not know the reason for this matter? The reason here is just as it is in the case of a platform above another platform. Even though it is not easy to climb, since it provides steps that can be climbed, albeit with difficulty, it is considered a valid passageway.

Rabba said that Rabbi Ḥiyya said: The trunks of palm trees in Babylonia that were placed next to a wall between two courtyards so that people could climb on them and pass from one courtyard to another do not need to be established permanently and attached to the ground; rather, they serve to diminish the wall as they are. What is the reason for this? It is that their heaviness establishes them as connected to the ground. Although it is permitted to handle them, nevertheless, since their weight makes them difficult to move, they are considered fixed in place.

And similarly, Rav Yosef said that Rabbi Oshaya said: Ladders in Babylonia do not need to be established and fixed permanently in place. What is the reason for this? It is that their heaviness establishes them, as the ladders in Babylonia were typically large and heavy.

The Gemara comments: With regard to the one who said that Babylonian ladders do not need to be fixed in place, all the more so would he agree that the trunks of palm trees, which are placed there from the outset for this purpose, are considered fixed, as both are extremely heavy and also designed to remain in place. On the other hand, the one who said that the trunks of palm trees need not be fixed permanently in the ground, spoke only with regard to palm trees. However, as for ladders, no, they are not considered fixed in place. A ladder, even a heavy one, is designed to be moved from place to place.

Rav Yosef raised a dilemma before Rabba: If there is a narrow ladder measuring less than two handbreadths wide on one side, and a similarly narrow ladder on the other side, and there are rungs of woven straw in the middle between them which would not support a person’s weight, what is the halakha? Are the two ladders considered a single unit, forming a ladder four handbreadths wide, which serves to diminish the height of a wall?

Rabba said to him: The sole of the foot cannot climb upon them. A person usually places his foot in the middle of a ladder. Since the middle of this ladder is made of straw, then although it appears to be four handbreadths wide, it is not fit for use and does not diminish the height of the wall.

Rav Yosef continued to ask: And what if there were rungs of straw on one side and rungs of straw on the other side, and a narrow ladder less than four handbreadths wide in the middle, and their combined width is four handbreadths? What is the halakha in this case? Rabba said to him: The sole of the foot can climb upon them, and the ladder appears to be four handbreadths wide. Therefore, it serves to diminish the height of the wall.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ואם אין בה ד' טפחים והשליבה של מעלה ממנה קרובה בפחות מג' טפחים חשבינן להם כלבודות ופריחת זו ופריחת זו מצטרפת לד' טפחים וממעט אותו הסולם בכותל ואם רצו מערבין אחד ועוד אמר ר"נ זיז היוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהוא כלומר אפי' אין בסולם ד' טפחים ממעט ולא אמרן אלא דאנחיה עליה דזיז אבל אשוויה אשוויה לא ממעט דאמרינן (אפתויי) [ארווחי] הוא דקא (מפתי) [מרוח] ליה לזיז פי' אם נתן הסולם בכותל עם הזיז יש לומר הזיז הרחיב ואינו ממעט דהא לא משתמש בסולם זה ע"ג הכותל אלא [משתמש] בסולם לעלות בזיז הוא נותן בעת שנתנו בצד הזיז על הכותל:

אמר רב נחמן כותל י"ט טפחים גובהו זיז אחד ממעט אותו. כלומר נותנו למעלה בכותל בט' טפחים וחצי ונמצא בגובהה של כותל כט' טפחים וחצי ממועט נשארו מן הכותל ט' טפחים אחרים וחצי טפח כיון שאינן י' טפחים אינו אוסר. אבל אם גובהו של כותל כ' טפחים אינו ממעטו אלא ב' זיזין (זה) אחד (בי') [בתוך י'] טפחים והסולם ממעטו כאילו קרקע הוא עד אותו הזיז. וצריך זיז אחר (כעשרין) [בתוך עשרים]. וי"א סולם נתון על כל זיז וזיז.

אמר רב חסדא והוא שהעמידן אלו זיזין זה שלא כנגד זה והסולמות עליהן. ואם היו הזיזין רחבין ד' טפחים שיכול להשתמש בהן אין צריך.

אמר רב הונא עמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' ונעץ בו יתד כל שהוא ממעט ונעתק מרשות היחיד ונעשה ככרמלית. ולא אמרן אלא בזמן שהיתד גבוה מן הקרקע ג' טפחים.

אביי ורבא דאמרי אפי' גבוה ג' טפחים לא מידי הוא כלומר אינו ממעט.

רב אשי אמר אע"פ שאינה גבוה ג' אפשר (דלית) [דתלי] ביה מידי כגון מחצלת וממעט.

א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי דאע"פ שאין גבוה היתד ג' טפחים חזי לאישתמושי ביה אפשר (דלית) [דתלי] ביה מידי. אם מלא לזה עמוד כולו יתדות להשתמש בו מהו.

א"ל לא שמיעא לך הא דר' יוחנן בור וחוליתה מצטרפין לעשרה.

אמאי והא לא קא משתמש ליה בבור כמו החוליא שהבור רחב מלמטה והחוליא צרה אלא מאי אית לך למימר דמנח מידי כגון מחצלת ומשוה הבור צר כמו החוליא ומשמש הכא נמי בעמוד שהוא מלא יתידות מנח מידי עלייהו ומשתמש. כיון שאמר כי הסולמות ממעטין ומתירין לשתי החצירות לערב אחד הוצרך שמואל לומר כמה יהא גובהו של סולם שהוא ממעט בכותל ואמר כותל שגובהו י' טפחים צריך סולם י"ד טפחים גובהו פי' כיון דקי"ל כי עודף האלכסון על המרובע ב' חומשין כדגרסינן כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. והסולם לעולם שאינו נסמך על הכותל לעלות בו אלא באלכסון אבל זקוף אין דרך לעלות ולפיכך אמר כותל י' צריך להיות סולם כדי גובהו של כותל וישפיעהו כלפי חוץ באלכסון ולפיכך צריך כדי גובה כל הסולם ויתרון אלכסונו וכיון שהכותל י' טפחים וכל טפח צריך יתרון למדת דאלכסון ב' חומשין נמצא שיעור הסולם י' טפחים וב' חומשין לכל טפח הרי י' טפחים ועשרין חומשין. עשרין חומשין הרי ד' טפחים נמצא גובה הסולם י"ד טפחים.

רב יוסף אמר אפי' י"ג טפחים ומשהו דיי. שאין דרך להשפיעו זה כולו. ופחות מטפח לא חשיב.

אביי אמר אפי' אין בסולם אלא י"א ומשהו ומעמידו בראשו של כותל בפחות מג' וכל פחות מג' כלבוד דמי וכאילו בראש הכותל הוא סמוך. הלכך בי"א ומשהו דיי לו.

רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפי' ז' ומשהו. קסבר אפי' סולם זקוף ממעט וכל פחות מג' כלבוד דמי הלכך בז' טפחים ומשהו סגיא.

אמר רב סולם זקוף ממעט ולא ידענא מ"ט. והלא אין דרך בני אדם לעלות כן. וא"ל שמואל מידי דהוה אאיצטבא ע"ג איצטבא שהן זקופות וממעטות.

דקלין שבבבל וסולמות שבבבל אין צריך לקבען אלא כיון שנתנו ע"ג הכותל ממעטין שכבידן קובען הואיל ואין ניטלין בשבת מפני הכובד שלהן.

בעא מיניה רב יוסף מרבה סולם מיכן וסולם מיכן וקשין באמצע בין ב' הסולמות מהן.

ופשט ליה אין כף הרגל עולה בהן (וממעט) [ואינו ממעט].

זיז היוצא מן הכותל ד' על ד' והניח עליו סולם כל שהוא מיעטו. כלומר: מיעט את הזיז וגרע כחו, שהסולם מעצמו אינו ממעט, וכן הזיז אינו ממעט כיון שהסולם מונח עליו. אבל אם הניחו לסולם בצד הזיז ולא עליו ממש לית לן בה, ולא גרע כחו של זיז, דאדרבא כל שהוא נתנן בצדו הרחיבו לזיז. ורש"י ז"ל לא פירש כן וזה נכון.

מלאו כולו ביתידות מהו. כלומר: מי אמרינן הא לא משתמש ליה, או דילמא הרי הוא כבית מלא כלים ומניח עליהם מידי ומשתמש. ופשיט ליה מדר' יוחנן דאמר גבי מתניתין דבפרק הזורק בשבת (צט, א) בור וחולייתה מצטרפין לעשרה, דתנן חולית הבור והסלע בזמן שגבוהים עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, ואמרינן עלה בגמרא ל"ל למיתני חולית הבור והסלע ליתני הבור והסלע, ואמר ר' יוחנן הא קמ"ל דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה, וכן לרחב ארבעה דתנן בזמן שהן רחבין ארבעה. ואמאי מצטרף האויר לחוליא לשיעור ארבעה והא לא משתמש ליה באויר הבור, אלא דמנח מידי על הבור ומשתמש.
וא"ת ולמה אנו צריכין לצירוף אויר הבור למשתמש על החוליא, (מ"מ) תיפוק ליה דהא כותל רשות היחיד דהנותן על גביו חייב ואע"פ שאינו רחב ארבעה, דביתא כמאן דמליא דמי. ועוד קשיא לי דהא אמרינן בפרק הזורק (שם ע"ב) גבי ההיא מתניתין דחולית הבור והסלע, כותל ברשות הרבים ומוקף לכרמלית גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה ועשאו רשות היחיד והניח על גביו, ואסיקנא לאחרים עושה רשות היחיד לעצמו לא כל שכן. וראיתי כאן לתוספות שאמרו דהכא במאי עסקינן בבור עשוי על גבי רשות הרבים גבוה עשרה מרשות הרבים ואין בתוכו ארבעה, דהשתא תוכו אינו רשות היחיד בלי צירוף החוליא. ומש"ה קאמר והא לא משתמש ליה, שהאויר עכשיו צריך להצטרף עם החוליא.
ועדיין קשיא הא דר' יוחנן דאמר דבור וחוליתה מצטרפין לעשרה. ופירשו כאן רש"י והראב"ד ז"ל שהנותן על גבי החוליא ממש חייב כנותן ברשות היחיד, וכן ודאי משמע פשטה דמתניתין דקתני הנוטל מהן והנותן על גביו חייב. ותמיה לי כיון שאין החוליא גבוה מרשות הרבים אלא טפח דהא לא יהיב במתניתין שיעורא, אויר רשות הרבים שולט בו והיאך יהא חייב. ואפילו תמצא לומר בחוליא גבוה שלשה אכתי לא הוי רשות היחיד, ותניא בפרק הזורק גבי אותה משנה דחולית הבור וסלע, בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים, ואין שותין ממנה בשבת אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. דאלמא כל שאין חולייתה גבוה עשרה טפחים אין ממלאין ממנה, ואפילו להניח על גבי החוליא.
ואולי נאמר בההיא דלמלאת ממנה מחלון שעל גבה קאמר ובמופלגת מן הכותל ארבעה, ומשום דקא ממלא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים, וכענין שאמרו לקמן בפרק המוציא תפילין (עירובין צט, ב) גבי בור ברשות הרבים. ועושה מחיצה (עשרה) דקאמר התם (שבת צט,ב), לאו למימרא שיגביה החוליא שעל הבור עשרה קאמר, אלא שיעשה לה מחיצה עשרה סביבות הבור כך שיהא הבור נתון ברשות היחיד קאמר, וכן פרש"י ז"ל. אבל לעולם במכניס ראשו ורובו על החוליא שותה ואינו נמנע, וכן מניח על גבי עובי החוליא, אבל לדלות ולהוציא ממנה לרשות היחיד דרך האויר שבינו ובין רשות היחיד קאמר שצריך לעשות מחיצה גבוה עשרה טפחים.

אמר שמואל לא ידע אבא טעמא דהא מילתא מידי דהוה אאיצטבא על גבי איצטבא. וא"ת והא איהו הוא דאמר צריך סולם ארבעה עשר להתירו. פירשו בתוס' דלטעמא דלמאן דאמר סולם זקוף קאמר ליה, וליה לא סבירא ליה, והכי קאמר: מאן דאמר הכין סבר מידי דהוה אאיצטבא על גבי איצטבא. אבל הראב"ד ז"ל פירש: דשמואל לא צריך ולערב קאמר, אלא דאתא לאשמועינן דבהכי ניחא תשמישתיה. והראשון נראה יותר.

הא דאמרינן סולמות של בבל אינן צריכין קבע. פירש רבנו שמואל (הובא בתוס') ז"ל: דאית להו ארבעה חווקין. ואינו מחוור דהיינו צורי, וא"כ מאי קאמר של בבל בכל מקום נמי. ועוד דבההוא ליכא מאן דפליג, ואילו בהא פליג ר' חייא וכדאמרינן מאן דאמר דקלים אבל סולמות לא. אלא ודאי הכא בסולם המצרי קאמר שאין לו ארבעה חווקין, ואפ"ה אין צריכין קבע דכובדן קבען וכו'.

סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע. כלומר: שהמחיצה החוצצת של קשין, וסולם מכאן בחצר ראובן סמוך עליה, וסולם מכאן בחצר שמעון סמוך עליה, אי אזלינן בתר סולמות והרי הן ראוין לעלות שם, או דילמא אין הולכין אלא אחר המחיצה והיא אינה ראויה לעלות בה, שאם יעלה זה מכאן בסולם וזה מכאן תפול המחיצה. ופשיט ליה דאין הולכין אלא אחר המחיצה דמה הנייה יש בסולם אחר שאין כף הרגל עולה בהן.

הדר בעי קשין מכאן וקשין וסולם באמצע. כלומר: אם המחיצה כולה של קשין זולתי מקום קביעות ראשי הסולמות, שהוא מאבן וכיוצא בו שראוי לעלות בהן ויעמדו. ופשיט ליה דדי בכך דמחיצת קשין מחיצה היא, והסולם ג"כ ראוי לעלות בו ולא יפול. כן פירש הראב"ד ז"ל, והוא הנכון שבפירושי השמועה הזאת.

ואמר רב נחמן כו׳. פי׳ שאין ברחב ד׳ ממעטו פרש״י ז״ל הרי זה מיעוט לגבי הכתל ומתירו ולא אמרן אלא דאותביה עילויה כלומר שסמוך ראש הסולם על הזיז ואין חווקי׳ הסולם מרוחקין זה מזה שלשה טפחים אבל אותביה בהדיה כלו׳ שסמוך ראש הסולם מן הצד אורוחי ארוח לזיז ולא מיעט לאויר שתחתיו ומיעוט באויר מינו מיעוט וזה עולה לפי פירושו שלמעלה ולפי פירושינו יש לפ׳ כמו שפירשו אחרי׳ זיז היוצא מן הכתל רחב ד׳ על ד׳ והניח עליו סולם כל שהו׳ מיעט את הזיז וגרע כחו שהסולם אינו ממעט כיון שהוא צר וכן הזיז אינו ממעט כיון שהסולם מונח עליו דהא ממעט תשמישתיה שהניחוהו בצד הזיז ולא עליו ממש לא גרע כחו של זיז בכך דאדרבה כל שהוא נתנו בצדו הרחיב לזיז להשתמש בו: כתל י״ט צריך זיז אחר להתירו לפי פירושינו אפי׳ בשאין בו סולם כלל וכשהם שני זיזין בעי׳ זה שלא כנגד זה דבהכי נח לעלות מזה לזה אבל רש״י ז״ל פי׳ כי צריך ליתן סולם תחת הזיז ומזיז לזיז למעט אוירו על ידי החווקים שהם קרובים זה לזה בפחות מג׳ טפחים ולהכי בעי׳ שלא יהו הזיזין זה כנגד זה כדי שיוכל להעמיד סולם מזה לזה והא דאמרי׳ דכתל עשרים צריך שני זיזין מיירי בכתל עשרים שוחקות כי כשתניח הזיז האחד בנתים לא סגיא שלא ישארו עוד שלשה טפחים וגובה עשרה למעלה הא אלו היו מצומצמים בזיז כל שהוא בנתים הוה סגי וזה ברור:

לא שמיעא לך. פי׳ שיכול ליתן דף ע״פ הבור ומשתמש עליו וק״ל למה אנו צריכין לטעם זה תיפוק לי דבור וחולייתיה מצטרפין לעשרה הרי בור עצמו חשוב רשות היחיד גמורה ויכול להשתמש בתוכו כענין חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ד׳ שהוא רשו׳ היחיד גמורה כדאי׳ בפ״ק דשבת והנכון בזה מה שפרש״י ז״ל דאנן לא מפשטא דמימרא דר׳ יוחנן מייתי לה הכא אלא מן הדומה לדברי ר׳ יוחנן והתם בפ׳ הזורק קיימי׳ דתנן חוליי׳ הבור והסלע בזמן שגבוהין עשרה ורחבין ד׳ הנוטל מהן והנותן על גבן והוינן בה למה לי למתני חוליית הבור והסלע לתני הבור והסלע וא״ר יוחנן הא קמ״ל בור וחוליית׳ מצטרפין לעשרה וה״ה ודאי דמצטרפין להשלי׳ לרחב ד׳ וכן מפו׳ בירוש׳ ולא עוד אלא דכיון דתנן בזמן שגבוהין ורחבין ד׳ (חייב) ותרוייהו קתני חוליי׳ הבור והסלע שהחולי׳ משלמת בין לגובה ובין לרחב ועלה אמרי׳ דכי משלים לרחב מאי הוי דהא כיון שיש חלל בנתים לא מצי משתמש באותן ד׳ טפחים ולא חשיב רה״י אלא ודאי דמנח מידי ומשתמש וכן פי׳ בתוס׳ וזה מוכרח הוא לפום שמעתין אלא דתלמודא נקיט לישנא קלילא: א״ת עוד למה לי בפ׳ הזורק לאחרים עושה מחיצה לעצמו כ״ש. י״ל שאין זה קשה כלל דהכא בשאין הבור רחב ד׳ איירי׳ דבור עצמו לא חשיב רשות היחיד דהא בעינן חוליית הבור להשלים לרחב ארבע טפחים וכי אמרינן דחוליית הבור מצטרף לרחב ד׳ שיהא הנוטל מתוכן והנותן על גבן חייב מיירי בשהחוליא גבוה מן הקרקע עשרה טפחים שיש בו גובה שיעור רשות היחיד ברחוב ד׳ וכן פי׳ בתוספות ומיהו כל שיש בחלל הבור ד׳ חוליית הבור מצטרפת לעשרה והנוטל מתוך החוליא והנותן על גבה חייב כדקתני בהדיא ואפשר דמיירי בשחוליא גבוה ג׳ טפחים שיצאת מתורת לבוד דאי לא אויר רשות הרבים שולטת בה כלל וזה יותר נכון מדפסיק ותני ולא יהב שיעורא ואי ק״ל הא דאמרי׳ התם על ההיא מתני׳ בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ד׳ אין ממלאין ממנה בשבת אלא א״כ עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים ואין שותין ממנה בשבת אלא א״כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא ואמאי צריך לעשות מחיצה גבוהה עשרה על שפת הבור והא אמרת דחוליית הבור אע״פ שאינה גבוה ג׳ טפחים מן הקרקע דין רשות היחיד יש לה וסתם בור יש עליו חוליא וא״כ למה לא ימלא ויתן על החוליא וישתה עליה דהא מרשות היחיד לרשות היחיד מפיק אלא לאו ש״מ דלא חשיב רשות היחיד עד שיהא גבוה עשרה טפחי׳ וזו אינה קושיא שאע״פ שהחוליא לא חשיבא רשות היחיד גמורה ואפי׳ אינה גבוה ג׳ טפחים כיון שעושה מחיצה לבור מ״מ לא שרינן למלאתו לתת על החולי׳ דילמא לא משתמיש התם שפיר ומנח לה מחוץ לחוליא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים ולפי׳ צריך לעשות מחיצה עשרה מחוץ לבור סביבותיו שיהא מה שבנתים רשות היחיד ג״כ וזו מחיצה עשרה דקאמר ולא שיגביה החוליא עשרה טפחים וזה ברור ופשוט כנ״ל.

אמר רב יהודה אמר שמואל. פי׳ כדי שיהא ראש הסולם מגיעו לראשו של כותל ולא יהא עומד זקוף דסולם זקוף אין תשמישו נח ופרש״י ז״ל דצריך שימשוך ראש הסולם מן הכותל ד׳ טפחים ולהכי בעי׳ י״ד טפחים לגבה כתל וד׳ למשיכה ולא דק דכל שיש בו י״ד יכול למשכו עשרה טפחי׳ מן הכתל ויגיע ראשו לראש הכותל דהא הוו להו עשר על עשר וכל אמתא בריבועו אמתא ותרי חומשי באלכסונה וה״ל באלכסון י״ד טפחים ורב יוסף אמר אפי׳ י״ג פי׳ דס״ל דיכול להרחיק ראש הסולם מראש הכותל פחות מג׳ טפחים פחות משהו ואביי אמר דסגי ליה באחד עשר כי יכול הוא להרחיק ראש הסולם מראש הכותל פחות מג׳ טפחים שהוא כלבוד והוה כאלו מגיע לראשו ולפי הפיר׳ הנכון שפרשנו לשמואל רגלי הסולם מן הכותל בשיעור גובה הכותל הא דנקט י״ג (לרב יוסף) י״א לאביי לסימנא בעלמא שויו ולאו דוקא אלא שיזהר שלא ישייר למעלה לרב יוסף טפח שלם ולרב יוסף י״ג טפחי׳ שלמים וירחיק רגלי הסולם מן הכותל למטה כשיעור מה שנוטל מגובה הכתל ובהכי לא הוי זקוף והוא בשטת שמואל. רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו ז׳ ומשהו. פרש״י ז״ל דס״ל דסולם זקוף ממש ואף לפירושנו ז״ל כן שהרי אי אתה מעמידו באלכסון תעמידנו לה׳ טפחים של גבה הכותל ותרחיקנו מן הכתל חמשה וה״ל אלכסונו ז׳ לחשבון כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה וישאר מן הכותל למעלה מראש הסולם ה׳ פחו׳ משהו וזה לא יתיר רב הוא דהא לא נפק ליה מתורת לבוד ולמה יתיר השיעור הזה בצמצום א״ו כדאמרן דזקוף מנח ליה וכל פחות מג׳ כלבוד דמי וה״ל כאלו מגיע לראש הכותל.

אמר רב סולם זקוף ממעט ולא ידענא מ״ט כלומר דינא גמירנא ולא ידענא מ״ט אמר שמואל כו׳. יש שפירשו דשמואל מפרש טעמא דמ״ד אבל איהו לא סבר לה דהא בעי סולם י״ד אלמא לדידיה סולם זקוף אינו ממעט וכן פירש בתוספות ואחרים פי׳ דמודה שמואל בסולם זקוף ממעט בעיקר הדין אלא דקאמר כי לעשות שיהא נח תשמישתו צריך סולם י״ד ולא נהיר: ולי נראה דלא קשיין דההיא דלעיל להיתר הכתל שיהו מערבין אחד ובהא בעי׳ שיהא נח תשמישתו והכ׳ מיירי לענין מיעוט הכתלכדילהשתמש בו וכעין מה שפירש לעיל הר״ם ז״ל. אמר רבה אמר ר׳ חייא דקלים שבבבל אין צריכין קבע פרש״י ז״ל פסקי דקלים של בבל ודברי הניטל בשבת הוא דתורת כלי עליהם דראויין למושב אם הניחן סמוך לכתל. כדי למעטו אין צריך לקבען בקרקע דכבדן קבען ורב יוסף כו׳ פר״י ז״ל ואע״פ שאין בהם ד׳ חווקים דאי ביש בהם ד׳ חווקים היינו חלון המצרי שממעט בכל מקום וא״כ מאי אריא סולמות שבבבל ולא עוד הלא דבסולם המצרי ליכא מאן דפליג שדרון לבני בבל לקבוע להם מקום מחמת כבדן ובסולמות אלו פליג וכדאמרי׳ בסמוך דמ״ד דקלים אבל סולמות לא. והילכתא כר׳ אושעיא לקולא.

בעא מיניה רב יוסף. פרש״י ז״ל אם העמיד בכתל סולם כל דהו מכאן כלפי צפון וסולם כל דהו מכאן כלפי דרום ואין בא׳ מהם ג׳ טפחים וקבע ביניהן קשיין של תבואה כעין חווקים מזה לזה להשלימן לד׳ מהו א״ל אין כף סרגל עולה להם כלומר שסתם עליית סולם הוא שאדם נותן רגלו באמצע הסולם וזו אינה ראיה לכך קשיין מכאן פי׳ שהסולם אין בו ד׳ טפחים רחב והשלימו לד׳ ע״י קשיין שנתן בו מכאן ומכאן מהו א״ל הרי כף עולה הרגל בהן כי ראויין הקשין לאחוז בהן מיד ולעלות הסולם ע״כ. והגאונים והרמב״ם ז״ל פירש סולם מכאן וקשיין באמצע כי המחיצה החוצצת בין החצרות היתה של קשיין וסולם מכאן בחצר ראובן סמוך עליה וסולם מכאן בחצר שמעון סמוך עליה מאי מי אזלינן בתר סולמות והרי הן ראויין לעלות בהן או דילמא אין הולכין אחר המחיצה והיא אינה ראויה לעלות בה שאם יבא לעלות עליה תפול מחיצה ופשיטא ליה שאין הולכין אחר המחיצה כי מה הנייה יש בסולם מאחר שאין כף הרגל עליה הדר בעי קשין מכאן וקשין מכאן וסולם באמצען כלו׳ שהמחיצה כלו של קשין זולת מקום קביעות ראשי הסולמות שהוא עשוי שראוי לעלות בהן ויעמדו מהו ופשיט ליה דמחיצ׳ קשין מחיצה היא והסולם ג״כ ראוי לעלות ולא יפול וכן פי׳ הראב״ד ז״ל פי׳ רבותי.

בסוגיא זו אמרו שזיז היוצא מן הכותל והניח עליו סלם כל שהוא מעטו ולא אמרן אלא דאותבי׳ עלויה אבל אותביה בהדי׳ ארווחי ארווחיה. ודבר זה עקר מה שנאמר בפירושו כך הוא זיז היוצא מן הכותל לחצר ברחב ארבעה על ארבעה ובתוך עשרה שנמצא שאם הוא בצד אחד מעטו לזה שהוא בצדו להשתמש בכל הכותל ואם יש בו שנים אחד מכאן ואחד מכאן נתמעט לשניהם ואם רצו מערבין אחד מפני שהזיז כפתח או כסלם הואיל והוא כשיעור ארבעה על ארבעה ובתוך עשרה ובא עכשו להשמיענו שאם הניח על הזיז ר״ל עליו ממש סלם כל שהוא ר״ל שאינו רחב ארבעה הרי זה מיעט את הזיז ופסלו והרי זיז אין כאן סלם אין כאן. ולא אמרן אלא דאותביה עלויה ר״ל עליו ממש כמו שביארנו אבל אותביה בהדיה והוא שרגלי הסלם לקרקע וראשו סמוך לזיז הרי עכשו הרויח את הזיז וכן שעלה בהכנת תשמישו וכל שכן שהכשיר. וגדולי הרבנים פרשו בו דרך אחרת וזה עקר:

כותל גבוה תשעה עשר טפחים זיז אחד מתירו ר״ל זיז היוצא ממנו רחב ארבעה על ארבעה שהוא מניחו באמצעיתו ודיו שהרי הוא בתוך עשרה לארץ ובתוך עשרה לראש הכותל והרי יכול לעלות בנחת אל הזיז ומן הזיז אל הכותל והרי הוא כסלם אין צריך בו לסלם אחר ואם הוא כותל עשרים צריך שני זיזין ומניח התחתון בתוך עשרה לארץ ועליון בתוך עשרה לראש הכותל ומניחין זה שלא כנגד זה שתהא עלייתו מזה לזה באה בנקל אבל זה כנגד זה אין תשמישו נוח ואינו כלום ואעפ״י שאמרו סלם זקוף ממעט מכל מקום הואיל ושליבותיו אינן רחוקות כל כך אין עלייתה קשה כל כך. וגדולי המפרשי׳ תירצו בה שזה שאמרו סלם זקוף ממעט לא נאמר אלא לערב בין שתי חצרות וצריך שיהא ראשו מגיע אל הכותל למעלה או לפחות משלשה וכל שהוא מגיע לכך אפי׳ זקוף הרי הוא כפתח אבל זו שבכאן נאמרה לתשמיש הכותל וכל עצמה אנו צריכים להיות תשמישה בנחת הואיל ואין הזיזין מגיעין ממטה למעלה ומתוך כך הוצרכנו בהם להיותם זה שלא כנגד זה. וכן פרשו בענין אחר שכשאמרו סלם זקוף ממעט דוקא לכותל עשרה וכעין מה שאמרו באצטיבא על גבי איצטיבא שאם יש בעליונה ארבעה על ארבעה לא הקפידו בתשמיש התחתונה שאעפ״י שאין בעודף התחתונה ארבעה ממעטין וכן הדין בסלם זקוף הואיל ויש בשליבותיו ארבעה על ארבעה כך הוא הדין אבל זו שהכותל עשרים ודאי צריכין שני זיזין שיהיו ראוים להשתמש בהם ומהם לכותל. וגדולי הרבנים הצריכו בזיזין אלו סלם כל שהו ופרשוה בדרך אחרת ואין הדברים נראין:

עמוד ברשות הרבים גבוה י׳ ורחב ד׳ שהוא נדון כרשות היחיד לגמרי על הדרך שהתבאר במסכת שבת נאמר בסוגיא זו שאם נעץ בו בראשו בשטח שבו יתד כל שהו מיעטו. כלומר שמיעט רחבו של עמוד והרי אין כאן רחב ארבעה ונמצא שהוא מקום פטור. והעמידוה תחלה בגבוה שלשה ר״ל שהיתד גבוה שלשה שאם אינו גבוה שלשה הרי הוא כגגו של עמוד ואינו ממעט והרי היא רשות היחיד כמו שהיתה. ואחר כך הקלו בה אביי ורבא לומר שאף בשאינו גבוה שלשה מכל מקום נתקשה תשמישו והופקע מדין רשות היחיד. ורב אשי חלק עליהם לומר שאף בגובה שלשה אינו מיעוט שמאחר שאף היתד ראוי לתלות בו איזה דבר הרי הוא כגוף העמוד ואינו ממעט והלכה כרב אשי ולא עוד אלא שאפי׳ מלאו ביתדות זו קרובה לזו עד שאין תשמישן נוח לתלות בהן כלום הרי מכל מקום ראויות לאיזה תשמיש והרי הן אצל העמוד ככלים שבבית וכעין בור וחולייתה שמצטרפי׳ לעשרה ואעפ״י שאין החוליא ראויה לעיקר התשמיש שהוא דליית הבור הואיל ומכל מקום ראויה לאיזה תשמיש כגון להניח עליה דף או מחצלת הרי זו מצטרפת. וכבר ביארנו ענין צירוף בור וחולייתה במסכת שבת בפרק הזורק. ולמדת לנדון שלפנינו מיהא שאין שום דבר ממעט בו והרי הוא רשות היחיד כמו שהיתה. וגדולי המחברים כתבו בה היפך הדברים וכמדומה שיש להם פירוש אחר בשמוע׳ זו וכבר הגיהו עליהם בה גדולי המפרשי׳ ומכל מקום בקצת ספרים ראיתי נוסחא אחרת בנוסח זה אמר רב אדא ובגבוה שלשה. אביי ורבא אמרי אעפ״י שגבוה שלשה ר״ל לא ממעט הואיל ואין היתד ראוי לתשמיש וכל שכן בשאין גבוה שלשה שהוא כגגו של עמוד. רב אשי אמר אעפ״י שאין גבוה שלשה ר״ל ממעט מפני שמכל מקום ראויה היא לתשמיש. ואפשר שגירסא זו נזדמנה לגדולי המחברים. ומכל מקום הם כתבו במיעוט זה שהיא נעשית כרמלית וכן פירשו במיעוט זה שהגובה מתמעט. נראה שהם פרשו בנעיצת יתד זה או יתדות אלו שהוא נועצו או נועצם בגובה העמוד ר״ל בצד העמוד כלפי הראש ולא בשטח ראש העמוד ונמצא שאין הרוחב מתמעט אלא הגובה ומאחר שאין הרוחב מתמעט נעשה כרמלית ולא מקום פטור:

זה שביארנו שהסולם מתמעט לא סוף דבר סולם העומד באלכסון בדרך שעלייתו נוחה אלא אפי׳ סולם זקוף ממעט שראוי הוא מכל מקום לטפס ולעלות. מעתה אין הלכה כדברי האומר כותל עשרה צריך סולם ארבעה עשר עד שכשיתרחק רגל הסולם מן הכותל ארבעה לישור עלייתו יהא ראשו מגיע לראש הכותל ולא כדברי האומר י״ג ומשהו עד שכשיתרחק רגל הסולם מן הכותל ארבעה לא יתרחק ראשו מראש הכותל טפח שלם ולא כדברי האומר י״א ומשהו עד שכשיתרחק רגל הסולם מן הכותל ארבעה יהא ראשו בפחות משלשה ויטפס ויעלה שהלכה כדברי המיקל בעירוב. וכן שהדבר ראוי להתיר על הדרך שהתרנו באיצטבא על גבי איצטבא שאין ברחב אחד מהם ארבעה אלא בין שניהם שכל שהוא בתוך שלשה מזה לזה התרנו אעפ״י שאין תשמישם נוח. וזה שהצרכנו להיות ראש הסולם מגיע לראש הכותל פרשו בשאין שם שליבה רחבה ארבעה או זיז או איצטבא רחבים ארבעה הא כל שיש שם אחד מאלו דיו שיהא הזיז או האיצטבא או השליבה בתוך עשרה לראש הכותל:

אעפ״י שביארנו שאין סולם ממעט אלא בשיש בו ד׳ חווקים סולמות של בבל שהיו רגילים לעשותם גסים וכבדים אפי׳ לא היו ארבעה חווקים ממעטין שכבדם קובעם. וכן אמרו בדקלים שבבבל ר״ל פסקי דקלים שהניחם סמוך לכותל למעט אין צריכים קבע ר״ל לקבעם בקרקע שאעפ״י שניטלין בשבת שהרי ראויים הם לישיבה ותורת כלי עליהם מכל מקום כבדם קובעם ר״ל שמחמת כבדם אין דרך ליטלן וכן כל כיוצא באלו:

סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע אינו מיעוט שהרי אין כף הרגל עולה בהן. ופי׳ הדברים שהמחיצה החוצצת היא של קשין והסולמות סמוכים עליהם זו מכאן וזו מכאן והרי שהסולמות ראויים לעלות בהם מצד עצמם אלו היו במחיצה חזקה אבל כשהם סמוכים לכותל של קש אם יעלו בסולמות הרי המחיצה נופלת ומתוך כך אמרו שאינן ממעטין אבל קשין מכאן ומכאן וסולמות באמצע ר״ל שהמחיצה על פני כל ארכה של קש אלא שיש באמצעה בנין חזק כעין עמוד למקום קביעות ראשי הסולמות הרי זה מיעוט שהרי המחיצה מכל מקום מחיצה היא והסולמות בריאים וראויים לעלות בהם. זהו עיקר הנאמר בשמועה זו. וכן כתבוה גדולי המפרשים. ומכל מקום גדולי הרבנים פרשוה בענין אחר. ולענין השלמת רוחב ארבעה שאם אין ברוחב השליבה ארבעה טפחים וקבע קשין של תבואה כעין חווקים מזה לזה להשלים רוחב ארבעה עם הקשין באמצע אינו כלום שדרך בני אדם לעלות באמצע והרי אינו יכול להשען בקשין אבל סולם באמצע וקשין מכאן ומכאן מצטרפין לארבעה:

תוס' בד"ה אלא מאי כו' דמנח עליה מידי מה יש לו להועיל שם כיון דאין החוליא גבוה י' מבחוץ כו' עכ"ל אע"ג דע"י צירוף חוליא תוך הבור רה"י היינו משום דמבפנים כותלי הבור גבוה י' אבל כי מנח עליה מידי להיות עליה רה"י אין המחיצה שתוך הבור עושות למעלה רה"י שהרי מכוסות הן ובעי החוליא גבוה י' מבחוץ לרה"ר ודו"ק:

בד"ה רב יוסף כו' שהרי אם לא היה הסולם כו' אלא נראה לר"י דלסימנא בעלמא נקטיה הכא כו' עכ"ל ר"ל דהני שיעורי דנקטי רב יוסף ואביי אינו מכוון לרב יוסף הוי הסולם י"ג פחות ב' חומשים ולאביי הוי י' פחות חומש שהם האלכסון משיעורה דמרחיק הסולם למטה מן הכותל כשיעור שנשען על גובה הכותל כמ"ש התוס' בסמוך ולא נקיט רב יוסף י"ג ואביי י"א אלא לסימנא להרחיק מראש הכותל כשיעור שנתמעט מי"ד דקאמר שמואל דהיינו טפח א' לרב יוסף וג' טפחים לאביי וה"ה דיש לפחות עוד מהסולם למטה כשיעור שיתרחק למטה כפי מה שנשען בגובה דהיינו ט' לרב יוסף וז' לאביי ולא ניחא להו לפרש בפשיטות דנקטי הני שיעורי בדוקא וכדי הרחקה מראש הכותל לרב יוסף טפח ולאביי ג' טפחים מ"מ תקשי ל"ל למנקט הני שיעורי כיון דבהרחקה דלמטה ליכא טעמא לדידהו א"כ בפחות או ביתר משיעורי דנקטי אביי ורב יוסף נמי כיון דיכול להעמיד הסולם טפח מראש הכותל לרב יוסף וג' טפחים לאביי דהא לפי זה בהרחקה דלמטה ליכא נפקותא ודו"ק:

רש"י בד"ה דקלים כו' למעטו א"צ כו' הד"א:

תוס' בד"ה צריך סולם כו' דכי משיך ליה כו' כצ"ל:

תוספות ד"ה רב יוסף. ממ"נ היה מתרחק יותר מד"ט כו'. פי' שמביאין מופת שא"א לומר שלא יתרחק מן ראש הכותל רק כשיעור שאתה פוחת מן הסולם. דהא אם תפחות ממנו ד"ט (והיינו שיהיה י"ט) ודאי מתרחק יותר מד"ט שהרי יפול לארץ ונמצא נתרחק כל גובה הכותל שהוא י"ט:

תוס' ד"ה יורש, בסוף דבריהם דלמא ה"מ בעכו"ם [אב"ה עי' מ"ש לקמן דף פ' ע"א]:

זיז היוצא מן הכותל ד' על ד'. טפחים: והניח עליו סולם כל שהוא. אפילו אין ברחבו ד' והעמידו בקרקע וסמך ראשו בזיז הוי כחד מיעוטא והרי בעליון ארבעה וכגון שאין חווקי הסולם מרוחקין שלשה: ולא אמרן אלא דאותביה עליה. סמך ראשו עליו כדפרישית: אבל אותביה בהדיה. אצלו וראשו נסמך לכותל: ארווחי ארוחיה. לזיז ולא הוי האי סולם מתחתיו דרגא לזיז ואין כאן מיעוט שהוא מובדל מן הקרקע הרבה: צריך זיז אחד להתירו. בסולם כל שהוא והזיז יוצא באמצעיתו שאינו גבוה עשרה לא ממנו ולמטה ולא ממנו ולמעלה: צריך שני זיזין. אחד קודם עשרה תחתונים ואחד למעלה הימנו בתוך עשרה עליונים דאי הוה גבוה עשרה לא הוה סגי ליה בסולם כל שהוא מידי דהוה אכותל: זה שלא כנגד זה שיוכל לקבוע סולם שני מזה לזה: עמוד גבוה עשרה ברה''ר ורחב ד'. רה''י הוא והנוטל ממנו והנותן על גביו חייב ואם נעץ בראשו יתד כל שהוא מיעטו לרחבו מארבעה וביטלו מתורת רה''י: יתד. קבילי''א בלע''ז: ובגבוה היתד שלשה. אבל אם אינו גבוה שלשה כגגה דעמוד חשיב ולא ממעט: אפשר דתלי ביה מידי. וכיון דחזי לתשמישתיה דעמוד מיניה חשיב ולא ממעט: מלאו כולו ביתדות. לדידך דאמרת (חד) חד תשמישתיה הוא ולא ממעט יתדות טובא מאי מי אמרינן כיון דלא משתמש בהאי רוחב לאו רוחב הוא: בור וחולייתה. קרקע שניטלה מחפירת הבור והקיפו בו פי הבור סביב: מצטרפת. להשלים עשרה לעומק הבור לשוויה רה''י וה''ה נמי דחלל הבור ועובי היקף החוליא מצטרפין להשלים ארבעה לרוחבו לחייב הנוטל מעל גב החוליא כלום ואת הנותן על גבה כדתנן בהזורק [שבת דף צט.] חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן חייב ומההיא יליף ר' יוחנן לטעמיה דאמר מאי איריא דתני חולית הבור והסלע ליתני הבור והסלע אלא הא קא משמע לן דהבור וחולייתה מצטרפין לעשרה וכי היכי דשמעינן מינה לגובה שמעינן מינה נמי דמצטרפין לפותיא דהא קתני ורוחבן ארבעה והאי דנקט הכא לדר' יוחנן ולא נקט מתני' משום דבמתני' לא תני צירוף בהדיא: ואמאי. הוי גגה דחוליא רה''י הא לא חזו ארבעה דידיה לתשמישתיה מפני החלל שהוא מהן: אלא מאי אית לך למימר דמנח מידי. כגון דף או אבן על פיה ומשתמש: הכא נמי. מניח דף ארבעה או שוטח בגד על היתדות ומשתמש עליו בנחת: סולם ארבעה עשר. שצריך למשוך רגלי הסולם ארבעה מן הכותל לפי שאין סולם זקוף נוח לעלות: אפילו י''ג ומשהו. שכשתמשוך רגליו מן הכותל ארבעה לא יהא ראשו נמוך מן הכותל טפח וכיון דלא הוי טפח לית לן בה: אחד עשר ומשהו. שכשתרחיק רגליו ארבעה יהא ראשו מן מן הכותל פחות משלשה וכלבוד דמי: שבעה ומשהו. דס''ל כרב דאמר לקמן סולם זקוף ממעט ואי זקיף ליה מגיע לפחות מג' לראש הכותל: אמר רב סולם זקוף ממעט גמרא. שמעתי מרבותי וטעמא לא ידענא דהא אין נוח לעלות: מידי דהוה אאיצטבא על גבי איצטבא. שהן מכוונות ואמרן לעיל דממעטין: דקלים שבבבל. פיסקי דקלים של בבל שהניחן סמוך לכותל למעטו אין צריך לקובען בקרקע ואע''ג דדבר הניטל הוא דתורת כלי עליהן דראויין למושב אפ''ה כבידן קובען שאין בא אדם ונוטלן וכן סולמות: סולם. כל שהוא מכאן וסולם כל שהוא מכאן אצלו ואין בשניהן לא בזה שני טפחים ולא בזה שני טפחים רוחב וקבע קשין של תבואה כעין חווקין מזה לזה להשלימן לארבעה מהו: אין כף הרגל עולה. בקשים וסתם עליית הרגלים באמצע סולם הוא וזה אין ראוי לכך: קשין מכאן ומכאן. להשלים רוחבו לארבעה מהו: הרי כף הרגל עולה. בסולם וראויין הקשין לאחוז היד בהן ולעלות בסולם:

אלא מאי אית לך למימר דמנח עליה מידי ומשתמש. אצירוף עשרם לא איצטריך לטעמא דמנח מידי דאם הבור רחב ד' ואינו עמוק עשרה אלא ע''י צירוף חוליא רה''י גמורה היא ומשתמש ליה שפיר כיון שכותלי הבור מבפנים גבוהים עשרה וטעמא דמנח עליהן מידי מה יש להועיל שם כיון דאין חוליא גבוה י' מבחוץ לרה''ר ולא קאי האי טעמא אלא היכא דאין הבור רחב ד' מבפנים אלא ע''י צירוף חוליא והחוליא גבוה עשרה מבחוץ לרה''ר דאע''ג דתוכו לאו רה''י הוא על גביו רה''י משום דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש ואע''ג דרבי יוחנן לא הזכיר אלא צירוף עשרה מכל מקום דייק ממילתיה והא לא משתמש ליה משום דר' יוחנן אמתני' דפ' הזורק (שבת דף צט.) קאי כדפירש בקונטרס דשמעינן מינה נמי צירוף ארבעה דהא קתני ורחבן ד' ותימה דאמתני' דלקמן בפ' בתרא (דף צט:) דייק נמי רבי יוחנן הכי גבי בור ברה''ר וחוליתו גבוה עשרה טפחים וקאמר ר' יוחנן בגמ' אפילו תימא בסמוכין והא קמ''ל דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה והשתא תרתי למה לי ואור''י דההיא דשבת אצטריך לענין צירוף ארבעה דלא קתני לקמן ואי לאו ההיא דלקמן מההיא דשבת לחוד לא הוה דייק דהוה אמינא דאגב סלע נקט חולית הבור דבכל דוכתא רגיל להזכיר חוליא בהדי סלע: צריך סולם ארבעה עשר להתירו. פי' בקונטרס שצריך למשוך רגלי הסולם ארבעה מן הכותל ולא דק דכי משיך ליה י' טפחים נמי מן הכותל שהוא שיעור גובה הכותל יגיע ראש הסולם לראש הכותל דארבעה עשר הוא שיעור אלכסון של י' על י' דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא וכן פי' ר''ח: רב יוסף אמר י''ג ומשהו אביי אמר אפילו י''א ומשהו. וא''ת אם תרחיק רגלי הסולם מן הכותל עשרה טפחים וראש הסולם תסמוך לכותל על כרחך יהיה ראש הכותל גבוה מן הסולם יותר מטפח לרב יוסף ויותר משלשה טפחים לאביי שהרי אם לא היה הסולם אלא י' טפחים ממה נפשך הוה מתרחק יותר מד' טפחים שהרי יפול הסולם לגמרי לארץ וגם אין נראה דלרב יוסף ואביי נמי נשען ראש הסולם לראש הכותל אלא שמקרבין רגלי הסולם יותר מלשמואל ולאביי יהיה קרוב לזקוף דלמה להן למינקט האי שיעורא ולמה הזכירו רב יוסף ואביי אותו משהו אלא נראה לר''י דלסימנא בעלמא נקטי' הכי דלעולם צריך להרחיק הסולם כשיעור גובה שנשען על הכותל ושלא יהא גובה הכותל מן הסולם טפח לרב יוסף ולאביי שלשה טפחים כשיעור לבוד ולרב יוסף סגיא במשהו ושלש עשרה פחות שני חומשין שהוא אלכסון של ט' על ט' ולאביי במשהו ועשרה טפחים פחות חומש שהוא אלכסין ז' על ז': אמר שמואל לא ידע כו'. אליבא דרב קאמר אבל שמואל גופיה סבר דסולם זקוף אינו ממעט דהא בעי סולם י''ד: סולמות של בבל אין צריכין קבע. אע''ג שאין להם ד' חווקין דכובדן קובען ולא כמו שפירש רבינו שמואל דהיינו סולם צורי דלעיל דאם כן לא ה''ל למימר סולמות של בבל ועוד דאההיא דלעיל ליכא מאן דפליג והכא אמרינן סולמות לא:

דף עח - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד