עירובין פז ע"א

דף פז - א

חוקק בה באמצעה נקב רחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, ונותר סביבות הנקב עשרה טפחים מכל צד, וממלא מן הים.

מפני שאנו אומרים: "כוף", כלומר: רואין אותן עשרה טפחים שנותרו, כאילו היו כפופין למטה, כעין מחיצה תלויה על המים, ואמרינן נמי "גוד אחית מחיצתא", שרואין את המחיצות התלויות כאילו יורדות וסותמות עד המים. [ראה ציורים]

ונעשו המים שכנגד הנקב רשות היחיד, ויכול למלאות מן הים ולהביא לביתו.

[אבל אם היתה הגזוזטרא פחותה מעשרים וארבעה טפחים על עשרים וארבעה טפחים לא סגי, כיון שצריך שיהא הנקב ארבעה על ארבעה טפחים, שאם לא כן הוי לה מחיצה העשויה לפחות מארבעה על ארבעה שאינה מחיצה. וכן צריך שישאר סביבות הנקב עשרה טפחים מכל צד, כשיעור מחיצה].

הרי חזינן שהיקל רבי חנניא בן עקביא במים הרבה, ולא הצריך היכר מחיצה לשם מים, שאף שהנקב נעשה לשם מים, הרי המחיצה לא נעשית לשם מים [גאון יעקב, וראה ריטב"א].

אמר ליה אביי: ודילמא לא היא כדקאמרת: שרבי יהודה ורבי חנניא בן עקביא אמרו דבר אחד.

אלא יש לומר: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם [במתניתין], אלא משום דאמר: "גוד אחית מחיצתא" על מחיצות תלויות קיימות. אבל "כוף וגוד", לא. [ראה מה שהוסיף ביאור בזה, בגאון יעקב].

ועד כאן לא קאמר רבי חנניא בן עקביא התם, להתיר לאנשי טבריה למלאות מימה של טבריה על ידי היתר זה, [וכדאמר לקמן, שלהם הוא שהתיר], אלא משום דמיירי בימה של טבריה שאינה כרמלית גמורה [רשות שאין לה מחיצות], הואיל ויש לה אוגנים [שפה גבוהה] דהוי כמחיצות סביב לה, ועיירות וקרפיפות מקיפות אותה סביב ורשות שיש לה מחיצות היא.

אלא שמכל מקום דין כרמלית לה, מדרבנן, כיון שהוי "היקף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה" שעשאוהו חכמים ככרמלית [ומדאורייתא רשות היחיד גמורה היא], וכדאיתא לעיל דף כג א.

וכיון שכן, הקילו בו לסמוך על תקנתא פורתא כי האי.

אבל בשאר מימות שהן כרמלית גמורה לא היקל רבי חנניא, ואף בגוונא דמתניתין דילמא אינו מיקל כל כך.

אמר אביי: ולדברי רבי חנניא בן עקביא דסבר אמרינן בגזוזטרא "כוף וגוד":

אם היה כותל העלייה [שהגזוזטרא צמודה אליה] על שפת המים, והיתה הגזוזטרא סמוכה לכותל, במרחק פחות משלשה טפחים מתחלת הגזוזטרא לכותל, אין צריך שתהא הגזוזטרא ארבע אמות על ארבע אמות.

אלא: צריך שיהא אורכה של גזוזטרא [לאורך העלייה] ארבע אמות, ורוחבה אחד עשר טפחים ומשהו. [ראה ציור 1] וכך הוא החשבון: כיון שהעלייה עצמה עומדת על שפת הים, חשוב כותל העלייה כמחיצה אחת של הגזוזטרא, ואין צריך שיהא בגזוזטרא אלא כדי לכוף שלש מחיצות. ורואין אנו את רוחב הגזוזטרא שהוא אחד עשר טפחים ומשהו, כאילו עשרת הטפחים הרחוקים מן העלייה נכפפו כלפי מטה, והרי לנו מחיצה שניה במקביל למחיצה של כותל העליה.

נותר לנו לאחר הכיפוף: גזוזטרא רחבה טפח ומשהו, באורך ארבע אמות שהן עשרים וארבעה טפחים.

"כופף" את עשרת הטפחים שבכל צד כלפי מטה!

הרי לך מכל צד, מחיצה גבוהה עשרה טפחים ברוחב טפח ומשהו, כשהמרחק מהכותל לתחלת המחיצה פחות משלשה טפחים.

ולכשתאמר "לבוד", ותראה כאילו נמשך רוחב המחיצה עד לכותל, הרי לנו שתי מחיצות נוספות של עשרה טפחים על רוחב ארבעה.

נותר לנו מן הגזוזטרא לאחר ה"כיפופים": אורך ארבעה טפחים על רוחב טפח ומשהו.

ועתה חוקקין נקב לכל רוחב הגזוזטרא שנותר, ולכל אורכה שנותר, הרי לך חלל של ארבעה על ארבעה [עם ההפרש שבין הגזוזטרא לעלייה].

ונמצא: חלל ארבעה על ארבעה מוקף מחיצות. [ראה ציור 2]

ומשלשל דלי מחלון העלייה, וממלא.

היתה זקופה, כלומר: שבמקביל לכותל העליה - העומד על שפת הים - העמיד בריחוק ארבעה טפחים בצמצום, מחיצה העומדת זקופה ככותל העלייה - צריך שיהא גובהה של אותה מחיצה עשרה טפחים.

והרי לנו שתי מחיצות - מחיצת העלייה והמחיצה הזקופה - בגובה עשרה טפחים, וביניהן נקב ארבעה טפחים.

וצריכים אנו להשלים שתי מחיצות נוספות המחברות בין שתי המחיצות, ולפיכך צריך שיהא ברוחבה של המחיצה הזקופה ששה טפחים ושני משהויין. [ראה ציור 1]

וכך הוא החשבון: כשם שאומרים "כוף" כלפי מטה, אומרים כאן "כוף" אותה מחיצה זקופה משני צדיה כלפי כותל העלייה!

ומשכופפת טפח ומשהו מכל צד, יש בין הכיפוף וכותל העליה, שלשה טפחים פחות משהו.

ולכשתאמר "לבוד", הרי לך מכל צד של הנקב, מחיצה גבוהה עשרה טפחים [כשיעור גובה המחיצה הזקופה], ורחבה ארבעה טפחים.

והיא עומדת בסמוך לנקב שאורכו ארבעה טפחים [כשיעור רוחב המחיצה שנותרה לאחר "הכיפוף"], על ארבעה טפחים [כשיעור המרחק שבין הכותל והמחיצה המקבילה הזקופה]. [ראה ציור 2]

ומשלשל דלי מחלון העלייה, וממלא.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: היה כותל מכתלי העלייה נכנס לתוך המים ממזרח למערב במשך ארבעה טפחים, וכותל שני של העליה הולך מצפון לדרום על שפת המים, לאורך ארבעה טפחים. והיתה הגזוזטרא עומדת ושקועה באותו קרן זוית על המים, ושני כתלי העליה הן - הן כתלי הגזוזטרא.

נמצא, שאין צריך להשלים לגזוזטרא אלא שתי מחיצות בלבד, ולפיכך: צריך שיהא גובהה של מחיצה זקופה - שיעמיד במקביל לכותל העליה ההולך מצפון לדרום, במרחק ארבעה טפחים בצמצום מכותל זה - עשרה טפחים, ורוחבה שתי טפחים ושני משהויין. [ראה ציור 3]

וכך הוא החשבון: העמד את המחיצה מצפון לדרום, כשחודה רחוק שלשה טפחים פחות משהו, מן הכותל ההולך ממזרח למערב!

ונמצא טפח ומשהו ממנה, עם ההפרש שבינה ובין הכותל ההולך ממזרח למערב לכשתאמר "לבוד", משלימין מחיצה שלישית גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבעה טפחים.

נותר לך רוחב טפח ומשהו מהמחיצה הזקופה, כדי "לכופף" אותה כלפי הכותל ההולך מצפון לדרום [כיפוף מקביל לכותל ההולך ממזרח למערב], והרי לך מחיצה רביעית, כאשר "תוסיף" לאותו כיפוף על ידי "לבוד", אותם שלשה טפחים פחות משהו, המפרידים בין הכיפוף לבין הכותל ההולך מצפון לדרום.

ותחתית הגזוזטרא חלולה לגמרי, הרי לך נקב ארבעה על ארבעה, מוקף ארבע מחיצות גבוהות עשרה. [ראה ציור 4] ומשלשל דלי מחלון שבאחד מכתלי העלייה, וממלא.

[וכן יכול ליתן אותה מחיצה זקופה, כשהיא מקבילה לכותל ההולך למזרח ממערב, ורחוקה מן הכותל ההולך מצפון לדרום, שלשה טפחים פחות משהו].

והשתא מקשינן: כיון דאמרת, שכשסמוכה הגזוזטרא לכותל העליה, הוי הכותל גופיה כמחיצה אחת, וגם אפשר לצרף את החלל שבין הכותל לגזוזטרא, כיון דאמרינן "לבוד". תיקשי:

ואלא הא דתניא: רבי חנניא בן עקביא אומר: גזוזטרא שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות, חוקק בה ארבעה על ארבעה טפחים וממלא - היכי משכחת לה שצריך שיהא בה שיעור זה - שהוא כדי לכוף ארבע מחיצות גבוהות עשרה טפחים, וכדי לחוק נקב ארבעה על ארבעה - והרי בפחות מכך סגי, לפי מאי דאמרן?!

ומשנינן: לא בעינן ארבע אמות אלא היכא דעבידא הגזוזטרא כי אסיתא [מדוכה], כלומר: שאין הגזוזטרא סמוכה לכותל, אלא עומדת בפני עצמה על ארבע יתדות בתוך המים. [ראה ציור]

ולפיכך צריך שיהא בה שיעור כדי לחוק ארבעה על ארבעה, ולכוף ארבע מחיצות בגובה עשרה טפחים, שהן בין הכל עשרים וארבעה טפחים על עשרים וארבעה טפחים, שהם ארבע אמות על ארבע אמות.

ולאחר שכביכול כופפת את המחיצות, נעשית גזוזטרא זו כצורת מדוכה.

מתניתין:

אמת המים [תעלה למעבר מים] כשהיא עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, שם כרמלית עליה כשאר ימים ונהרות.

ואם עוברת אמת המים בחצירו - שנכנסת מצד אחד של חצירו לצד שני של חצירו דרך נקבים שיש תחת הכתלים - אסור למלאות הימנה לחצירו שנמצא ממלא מכרמלית לרשות היחיד.

אבל אם היתה בריכת מים בחצירו שאינה יוצאת מגבולות החצר, אינה צריכה שום תיקון אפילו רחבה ועמוקה הרבה, דכל מה שבתוך המחיצות בכלל רשות היחיד היא, [משנה ברורה].

אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלאין הימנה בשבת [כמו שנתבאר], אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה [ה] עשרה טפחים בתוך אמת המים בכניסה של אמת המים לחצר וביציאה ממנה. ^[41] [ראה ציור]

רבי יהודה - לשיטתו במשנה דלעיל בבור שבין שתי חצירות - אומר: כותל החצר שתלויה על גבה של אמת המים תידון משום מחיצה!

וכשם שסומך רבי יהודה לעיל על מחיצה תלויה, אף שלא נעשית בשביל הבור.

אמר רבי יהודה להוכיח כדבריו: מעשה באמה של מים של העיר אבל - שלא היו לה אלא מחיצות החצר התלויות על גבה - שהיו ממלאין ממנה על פי זקנים, בשבת!

אמרו לו חכמים: אין משם ראיה, שלכך היו ממלאין ממנה מפני שלא היה בה כשיעור כרמלית בעומק עשרה טפחים ורוחב ארבעה טפחים. ^[42]

גמרא:

תנו רבנן: עשו לה לאמת המים מחיצה בכניסה לחצר, ולא עשו לה ביציאה מן החצר.

או שעשו לה ביציאה מן החצר, ולא עשו לה בכניסה, כיון שעדיין מחוברת היא למים שמחוץ לחצר, נעשה אף מה שבתוך החצר לכרמלית.

ולפיכך: אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה עשרה טפחים ביציאה ובכניסה, שדומה על ידי המחיצות כמי שמתחלת האמה בחצר זו, ולפיכך ממלאין הימנה בשבת.

רבי יהודה אומר: כותל שעל גבה תידון משום מחיצה.

אמר רבי יהודה: מעשה באמת המים שהיתה באה מאבל לצפורי - ולא היו לה אלא מחיצות החצר התלויות על גבה - והיו ממלאין הימנה בשבת על פי הזקנים.

אמרו לו: משם ראייה?!

לכך מילאו הימנה, מפני שלא היתה עמוקה עשרה טפחים, או שלא היה רוחבה ארבעה טפחים.

תניא אידך: אמת המים הנכנסת "למבוי או לחצר" [לשון רש"י. וראה לקמן בשם הגאון יעקב] העוברת בין החלונות, כלומר: שעוברת בין שתי שורות של בתים, וחלונות הבתים פתוחים לצד האמה כדי למלאות הימנה, ולא עשו לה מחיצות כדי להתירה:

פחות משלשה טפחים משלשל דלי וממלא [מפרש לה ואזיל]. [ראה ציור]

שלשה טפחים אין משלשל דלי וממלא.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: פחות מארבעה טפחים משלשל דלי וממלא.

ארבעה טפחים אין משלשל דלי וממלא.

והשתא מפרשינן לשיעור שלשה וארבעה דאיתא בברייתא: במאי עסקינן?

אילימא ששיעור שלשה וארבעה קאי על אמת המים גופה, כלומר: דתנא קמא סבר: שאם היה שיעור רוחב אמת המים פחות משלשה טפחים, אינה כרמלית, ולפיכך מותר למלאות הימנה, אף שלא עשו לה מחיצות. ורק מרוחב שלשה טפחים הוי כרמלית, ואסור. ורבן שמעון בן גמליאל סבר: ששיעורה הוא ארבעה טפחים.

הא לא אפשר!

דתיקשי, ואלא הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אין כרמלית פחותה מרוחב ארבעה - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה?!

אלא, על כרחך, הך שיעורא דשלשה וארבעה לא קאי על רוחב האמה, שהיתה רחבה כשיעור כרמלית. אלא על רוחב אגפיה [חומותיה של אמת המים], שהיו גבוהים שלשה טפחים מקרקע החצר.

והנידון בברייתא הוא: להחליף [כלומר: לשלשל לאמה בשני שלבים, מהחלון לאגף ומהאגף לאמה].

וכך הוא פירוש הברייתא: אם היה האגף רחב "פחות משלשה" טפחים "משלשל דלי" לאגף, ומן האגף משלשלו שוב לאמה, "וממלא" מן האמה. ומעלה מן האמה לאגף, ומן האגף לחלון.

אבל אם היה האגף רחב "שלשה" טפחים, "אין משלשל דלי וממלא", ואפילו בשני שלבים.

ולרבן שמעון בן גמליאל עד שיהיו האגפים רחבים ארבעה טפחים מותר להחליף, ומארבעה טפחים אסור להחליף.

וביאור מחלוקתם: הרי מקום גבוה שלשה טפחים העומד בין רשות היחיד לרשות הרבים, אם רחב ארבעה טפחים ואינו גבוה עשרה [שאינה רשות היחיד מחמת עצמה] הוא כרמלית.

ואם אינו רחב ארבעה טפחים, הוא אינו רשות בפני עצמה [כרמלית] אלא הוא בטל לשתי הרשויות שבצדו, ומותר להוציא ממנו הן לרשות הרבים והן לרשות היחיד, והוא חשוב "מקום פטור" [וכמו שנתבאר בסמוך, ולעיל דף ט א ודף עז א].

וקא סברי רבנן: הני מילי כשעומד אותו המקום בין רשות היחיד לרשות הרבים, שהן רשויות חשובות מדאורייתא, ולפיכך בטל אותו מקום ביחס לשתיהן, ופוקע ממנו שם של רשות בפני עצמה.

אבל אם הוא עומד בין רשות היחיד לכרמלית, שאינה אלא רשות מדרבנן, אין הכרמלית חשובה דיה שיתבטל אותו מקום אף אליה.

ולכן הוא בטל רק לרשות היחיד החשובה שבצדו, ודין רשות היחיד לו.

ורק אם רחב אותו מקום פחות משלשה טפחים הוא מקום פטור.

ולפיכך: אגפי האמה העומדים בין רשות היחיד [החצר] לכרמלית [האמה], אם הם רחבים פחות משלשה טפחים הם מקום פטור, וכשמוציא מן החלון לאגף, אינו אלא כמוציא מרשות היחיד למקום פטור, שמותר.

וכשמשלשל שוב מן האגף לאמה, אינו אלא כמוציא ממקום פטור לכרמלית, שמותר.

אבל כשרחבים שלשה טפחים דין רשות היחיד להם, ואסור לשלשל מן האגף לאמה, ולמלאות.

ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אין חילוק בין סמוכה לרשות דאורייתא, לבין סמוכה לרשות דרבנן. אלאהכל מקום שאין בו ארבעה על ארבעה, מקום פטור הוא לענין שלשול ממנו לכרמלית, לפי שאין בו אלא איסור דרבנן. ^[43]

ותמהינן עלה: אף שמקום פטור הוא, מכל מקום אסור.

דהא כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - שהוא מקום פטור, וכדאמרן - מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו [להניח משאם עליו, וליטלו ממנו], ובלבד שלא יחליפו!

שלא הותר להעביר מרשות לרשות, אפילו מניחו באמצע במקום פטור. והשתא תיקשי, היכי שרית הכא להחליף מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור?!

ומשנינן: התם במילתא דרבי יוחנן רשויות דאורייתא הן, שהרי הרשות עומדת בין רשות היחיד לרשות הרבים, ונמצא, שכשהחליף דרך מקום פטור "מתעבדא איסורא דאורייתא דרך מקום פטור" [רש"י], ולפיכך אסור.

פי' ד' אמות הן כ"ד טפחים על כ"ד טפחים חוקק באמצע ד' טפחים על ד' טפחים נשארו י' טפחים לכל רוח חזינן להו כאילו עומדות מחיצות גבוהות (ז') [י'] טפחים ותלויות על פי החקק כמו מחיצות של בור ומתירין למלאות מים מתוכו בשבת.

ודחי אביי ודלמא לא היא כדאמרת דתרווייהו חדא סברא סבירא להו דלמא עד כאן לא קא שרי ר' יהוד' אלא היכא דקיימא מחיצתא וסבר גוד אחתינהו אבל ר' חנינא בן עקביא דצריך לכוף פי' לאוקומי כדגרסינן בפרק נערה שנתפתתה כפיתו ליה אסיתא בצבור כו' דצריך לאוקומי מחיצות ולאחותינהו לא קא"ר יהודה. אי נמי עד כאן לא קא שרי ר' חנינא בן עקביא כי האי גוונא אלא בימה של טבריא הואיל ויש לו אוגנים שחשובות כמחיצות ועיירות וקרפיפות מקיפות לה. והאי דאצריך הכי חומרא דעלמא הוא דעבד אבל בשאר מימות לא אמרינן דמחיצה תלויה מתרת.

אמר אביי לדברי ר' חנינא בן עקביא היתה גזוזטרא זו סמוכה לכותל בפחות מג' טפחים צריך שיהא בה אורך ד' אמות שהן כ"ד טפחים ורחב י"א טפחים ומשהו ופחות מג' הסמוכות לכותל שהן כלבוד הרי י"ד טפחים (ד') [י'] טפחים גובהו של כותל הרי כ"ד טפחים על כ"ד טפחים חוקק טפח ומשהו (מכי"א) ומשהו עם פחות מג' הסמוכות לכותל נמצא חקוק ד' טפחים ועשרה טפחים הנותרים. היתה זו הגזוזטרא זקופה כלומר היא מוטלת בתוך ד' כותלים וכתלי' הללו מקיפות אותה מד' רוחותיה צריך שיהא גובה המחיצות י' וצריך להיות בה בזו הגזוזטרא ו' טפחים וב' משהויין על ו' טפחים וב' משהויין וחוקק בה ד' על ד' נשאר בה טפח ומשהו מכל צד מלא רוחב פרסת הרגל (והוא) [הוא] טפח כדגרסינן בשבת פ' א"ר עקיבא [דף פה] וכמה מלא פרסת הרגל טפח והני מילי בקרקע דלא בעיתה תשמישתיה הוא דסגי ליה להלך בפרסת רגליו רחב טפח אבל בגזוזטרא שהיא תלויה על המים ובעיתה תשמישתה בעיא רחב טפי מטפח משהו לפיכך אמר הני משהויין אמר רב הונא בריה דרב יהושע היתה עומדת בקרן זוית כמו בית טריגון צריך שיהא באלו ב' הכתלים ובכותל גזוזטרא זו יוצאה ממנו גובה עשרה בכל אחד מהן והגזוזטרא עצמה צריך להיות בה תקרה ב' טפחים ושני משהויין טפח ומשהו לכל צד מקום שנמצא בה כותל שיוצאה ממנו. ואמרינן הנה פירשת דין גזוזטרא הסמוכה לכותל ודין הזקופה ודין העומדת בקרן זוית אבל דר' חנינא היכי משכחת לה ופרקינן דגזוזטרא דעבידא כי אסיתא כלומר לא נתן לה ר' חנינא מקום פרסת הרגל אלא אמר אם היא כ"ד על כ"ד חוקק ד' טפחים באמצע נשארו י' טפחים לכל צד כדי שיעור המחיצות בלבד וכאילו פתח אסיתא היא שאין מחיצותיה צריכות רוחב להוליכה מיהו במחשבה הן אלו המחיצות וכיון שהן במחשבה הרי יש לו מקום עמידת הרגל לפיכך לא נתן הוא שיעור לעמידת הרגל (יוצאות הולכות וכלות עד באמצע בראשיהן והן כיטירין רחב רב רחבות מלמטה וקצרות מלמעלה):
ירושלמי ר' טבלה בשם רב אין חורבה למים היה שם תקרה את רואה כאלו היא יורדת וסותמת. היה שם אמלתרא את רואה כאילו היא יורדת וסותמת.

א"ר הונא והוא שתהא מחיצה בולטת לתוך חללו של בור כו' עד פשיטא שמותר לטלטל. בשם רב אמרו והוא שתהא מחיצה משוקעת במים כמלא הדלי ולא נמצא ב' רשויות משתמשות ברשות אחת. אמר רב הונא והוא [שתהא] מחיצה בתוך ג"ט לכצוצטרא:
תני ר' חנינא בן עקביא א' כצוצטרא שהיא למעלה מן המים. פוחת המעזיבה ומשלשל וממלא והוא שיש בנקב ד"ט ושיהו המחיצות גבוהות י' טפחים. תמן אמרי אפילו אינן גבוהות י' נעשת כמשמרת [חד] א"ר חייא לא התיר ר' חנינא בן עקביא אלא בים של טבריא שההרים מקיפין אותה:

מתני' אמת המים שעוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת. פי' מפני שהיא ככרמלית אא"כ עשו לה מחיצה עשרה טפחים בכניסה וביציאה כו'.

ת"ר עשו לה לאמת המים מחיצה גבוה עשרה טפחים בתוך המים כגון מחיצות של בור ששנינן במשנתנו בכניסה ולא עשו לה ביציאה או עשו לה ביציאה ולא עשו לה בכניסה אין ממלאין הימנה עד שיעשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים בכניסה וביציאה. א"ר יהודה כותל שעל גבה שהוא כותל החצר נידון משום מחיצה.

ומעשה באמת המים שהיתה מביאה מים מאבל לציפורי וממלאין ממנה מים ע"פ זקנים בשבת.

אמרו לו משם ראיה שמא אין בעמקה עשרה ולא ברחבה [ד'].

תניא אידך אמת המים שעוברת ובתים מצד זה ובתים מצד זה ובהן חלונות. אם החלונות פחות מג' משלשל כלי וממלא ג' אין ממלא כלי וממלא. רשבג"א פחות מד' משלשל דלי וכו' ואמרינן במאי עסקינן אי נימא באמת המים גופא כלומר אם יש בה פחות מג' טפחים ת"ק סבר ממלאין ממנה כי מקום פטור הוא ואינו כרמלית אבל ג' אין ממלאין ממנה דהויא כרמלית רשבג"א ממלאין עד ד' כאיצטבא [דאינה] כרמלית עד שיהא בה ד' נימא הא דר' יוחנן דא' אין כרמלית פחות מד' כתנאי אמרה לשמעתי' ופרקינן אלא באגפיה כלומר אם אין באגפיה ג' לת"ק ולרשב"ג ד' וכי איצטריך להחליף ליטול מגופה דאמת המים ולהחליף באגפיה לדלות מתוך אמת המים בדלי ולהניח הדלי באגפיה ולחזור ולהכניס דלי בחלון.

מתני': אמת המים שהיא עוברת בחצר. כלומר: מעבר לעבר, ולפיכך אין ממלאין ממנה בשבת כל זמן שהנקבים שנכנסת ויוצאה בהן רחבים שלשה על שלשה לרבנן, או ארבעה לרשב"ג, דליכא למימר בהן לבוד מפני שהאמה חולקת רשות לעצמה בחצר כל שהיא רחבה ארבעה ועמוקה עשרה. ואינו דומה ללשון ים הנכנסת בחצר דפרק קמא דמכלתין (יב, א), דהתם אין הלשון יוצאה מן הצד האחר וכמו שכתבתי שם בס"ד, אבל כל זמן שאינה רחבה ארבעה ועמוקה עשרה אינה חולקת רשות לעצמה. ולפיכך לא הקשו כאן ממלא הוא דלא מלינן הא טלטולי מטלטלינן כמו שהקשו בפרק קמא גבי לשון ים וכמו שכתבתי שם בארוכה בס"ד.

עד כאן וכו׳ פי׳ דהכי תניא לקמן: אמר אביי וכו׳ פי׳ שיש בתל על שפת הים או הנהר בפחו׳ מג׳ צריך שיהא בארכה ד׳ אמות ורחבה אחד עשר טפחים ומשהו. פי׳ ונותנה לאורכה ע״ג זיזן שיש בין זה לזה ד׳ טפחים ארך ברחב טפח ומשהו וכשנאמר כוף לכל רישיה סביב הנקב ממש כופו כלפי למטה עשרה טפחי׳ לכ״א ואחד מג׳ צדדין וישאר מרחבה טפח ומשהו לאותו שהו׳ נקוב כלפי הכותל ובפחו׳ מג׳ שיש מן הנסר עד הכתל הוו להו ד׳ טפחי׳ של חקק ומחיצותיה שמכאן ומכאן כנג׳ צדי הכתל כשתכוף אות׳ ג״כ לא יהא בהם ברחבם אלא טפח ומחצה ותשלים אותם לד׳ על ידי לבוד פחות מג׳ שיש מהם עד הכתל כזה היתה זקופה וכו׳ פי׳ ויעמידנה זקופה כנגד הכתל ברחוק ד׳ טפחים רחב׳ כנגד רחב הכתל וכשתאמר לכל אחד משני צדדיה שיכוף מהם טפח ומשהו כלפי הכותל ישאר מהם עד הכתל פחות מג׳ שהם כלבוד וישאר מרחב׳ כנגד הכתל ד׳ טפחים והרי כאן ד׳ טפחים לכל צד בגוב׳ עשרה הית׳ עומד׳ בקרן זוית כלומר שיש סמוך לים שני כתלים כמין גם צריך שיהא בגבהה עשרה ורחבה שני טפחים ושני משהויין פירש ויעמידנה זקופה כנגד היוצא תוך ג׳ טפחים לכתל הא׳ וברחוק ד׳ טפחים לכתל האחר וכשנאמר בה שתכוף ותהא כעין דיומד תכוף כלפי ראש הכתל האחד טפח ומחצה לאותו כתל שהיא רחוקה ממנו ד׳ טפחים ונמצא שיש ממנ׳ טפח ומשהו כלפי כתל זה וטפח ומחצה כלפי כתל זה ועל ידי לבוד פחות מג׳ הא בכל אחד מהם ד׳ טפחים בגובה עשרה:

אלא דר׳ חייא כו׳. פירש שהכתל שעל שפת הים היא רחוקה מן הנהר ואז צריך גזוזטרא של כ״ד על כ״ד ולחוק בה ד׳ על ד׳ ותהא נקובה באמצע ממש כעין אסיתא והיא נתונה ע״ג יתדות או זיזין ודולין מתוכה מן החלונות ע״י זריק׳ או שעושין מהלך מן החלונו׳ עד הגזוזטרא ללכת ולשאוב ואיכא למידק למה לי למימר בגזוזטרא הזאת נוף וגוף והלא בכל שהוא רחבה ד׳ טפחים אמרינן פי תקרה יורד וסותם ולפי מה שכתב ר״ת ז״ל לקמן בפרק גגות גבי אכסדרה בבקעה דאפילו לרב לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא כשיש כאן לכל הפחות שתי מחיצות דעריבן ניחא. דהא גבי גזוזטרא הסמוכה לכתל ליכא אלא מחיצות הכתל בלבד שתהא שלמה. אבל רש״י ז״ל שכתב דלרב אמרינן פי תקרה יורד וסותם אפילו בד׳ רוחות קשיא טובא הא בר׳ חנינא בן עקיבא וכן מתני׳ דגזוזטרא דלקמן דטרחינן למעבד מחיצות עשרה לכל רוח ורוח וי״ל דלדבריו ז״ל מיירי כגון דעבידא כי ארזילא שפירש הוא ז״ל שהיא עשויה במדרון וכל שהוא משופע אין אומרים בו פי תקר׳ יורד וסותם: א״נ י״ל דגזוזטרא דהכ׳ ודמתני׳ מיירי בשאין פיה חלוק אלא פגימות פגימות שאין לומר בה פי תקרה יורד וסותם אבל אין זה נכון דא״כ ליתני אין ממלאין ממנה אלא בשפיה חלוק או שעשו לה מחיצה עשרה: ול״נ דתנא מיירי בפירש שהחלון גבוה יותר מעשרים אמה על שפת הים וקי״ל שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם במה שיש תחתיו חלל יותר מעשרי׳ אמה וכמו שכתבו מקצת רבותי ז״ל בפ״ק דמכלתין.

מתני׳ אמת המים שעוברת בחצר. פירש ונכנסת בחצד מן הצד האחד ויוצאת משם מן האחר בנקבים שיש תחת הכתלים ולפי׳ כל שהיא עמוקה י׳ ורחבה ד׳ אין ממלאין ממנה בשבת אלא א״כ עשו לה מחיצה בחצר דנכנסת ויוצא׳ בתוך האמה שתהא גבוה עשרה טפחים דהוה ליה במטלטל מכרמלית לרשות היחיד ואין זה דומה ללשון ים הנכנס לחצר ואין לו מוצא מן הצד הא׳ לצאת וכדפרישנא בפ״ק דמכלתין: ומיהו כל שאינה עמוקה עשרה ורחבה ד׳ אינה חולקת רשות לעצמה ובטיל לה לגבי החצר ומותר למלאת ממנה וה״ה אם אין הנקבים שנכנסת ויוצא׳ בהם רחבי׳ ג׳ טפחים דכל פחות מג׳ כלבוד דמי ומותר למלאת ממנה בלא עשיית מחיצה:

גמרא אלימא באמת המים. פירש דלרבנן כל שרחבה ג׳ טפחים חשיבא כרמלית ולרשב״ג לא הוה כרמלית עד שתהא רחבה ד׳ אלא הא דכי כו׳ לימא כתנאי אמרה לשמעתיה כלומ׳ דרשב״ג בלחוד היא ודלא כרבנן ואלא באגפיה ולהחליף פירש ודכ״ע צריך שיהא ברחבה ד׳ טפחים ולענין אגפיה שעשה לה מכאן ומכאן פליגי רבנן ורשב״ג דרבנן סברי דאם יש ברחבה פחות מג׳ בטלה לכאן ולכאן ומותר למלאת מן האמה ולהניח באגפים ואח״כ להכניס מן האגפים לחצר או לחלון אבל אם יש בה ג׳ טפחים אסור ורשב״ג סבר דפחות מד׳ מותר ובארבע אסור ואע״ג דאשכחן בעלמא לרבנן דכל פחות מד׳ טפחים חשוב מקום פטור וכדאשכחן מהא דרב דימי תי׳ רש״י ז״ל דגבי רשויות דאורייתא דחשיבי הוי פחות מד׳ הסמוך להם בטל אצלה אבל הכא גבי כרמלי׳ לא בטיל (אי) הוי רחב ג׳ ועי״ל דהכא כיון דתוך רשות היחיד קיימי והם מוקפין מחיצות דסבירו להו לרבנן דכל שיש בהם ג׳ טפחים שיצאה מתורת לבוד נופלים לגבי רשות היחיד ואסור לטלטל מהם לכרמלי׳. והא כי אתא רב דימי אמ׳ עובדי כוכבים ומזלות ובלבד שלא יחליפו. פירש ואלו בהא מתנייתא בין לרבנן ובין לרשב״ג מותר להחליף כל היכא דאית ביה שיעורא למהוי הכא מקום פטו׳ וא״כ ההיא דרב דימי א״ר יוחנן לא רבנן ולא רשב״ג. ופרקי׳ דאמר לך רב דימי דהתם הוא ברשויות חלוקות דאורייתא הקלו וברשויו׳ דרבן עשו חזוק יותר וכדאמרי׳ לרב בריש פ׳ חלון ואמרי׳ לשמואל לעיל בשמעתא דבור שבין שתי חצרו׳ ופרכי׳ והא ר׳ יוחנן בדרבנן נמי אסור להחליף:

כבר ביארנו שגזוזטרא שעל שפת הים אעפ״י שרחבה ארבע אמות על ארבע אמות וחקק בה ארבעה על ארבעה באמצעיתה לנקב שאילו ראינו שפתיה ככפופים היו מחיצותיה גבוהות עשרה לארבע רוחות ומוקפות על מקום ארבעה אינו כלום. גוד אחית אמרינן כוף וגוד לא אמרינן. ואפי׳ בימה של טבריא שיש בה אגנים ר״ל שפתים גבוהות דומות למחיצות וכן שעיירות וקרפיפות מקיפות אותה ברוב מקומות. ואעפ״י שמכל מקום עדיין כרמלית היא היה לנו לומר שדיו במעט היכר אף אלו אינו כלום. ומכל מקום לענין ביאור חנניה בן עקיבא שהיה מתיר בכוף וגוד והיה מצריך בה שיעור ארבע אמות פירושה כשאין כותל סמוך לה אלא שקבועה על גבי יתדות ודומה לתכונת אסיתא וכל חללה ומחיצותיה מתוכה אבל אם היתה סמוכה לכותל אינו צריך בה לשיעור כל כך והוא שאמרו היתה סמוכה לכותל בפחות משלשה צריך שיהא ארכה ארבע אמות ורחבה י״א טפחי׳ ומשהו והענין שכותל הבית סמוך לנהר ושני זיזין יוצאין מן הכותל והנסרים תקועים עליהם ושפת הנסר בפחות משלשה סמוך לכותל והרי נמצאת הכותל אחת מן המחיצות שהרי כל פחות משלשה כלבוד ואעפ״י כן אותו אויר מועיל לדונו כנקב ומוסיף עליו טפח ומשהו ברחב ארבעה להשלים את הנקב לארבעה על ארבעה וצריך להיות בה עוד עשרה טפחים רוחב לצד הים לומר בהם כוף וגוד ונמצאת כותל שכנגד כותל הבית עשויה וצריך בארכה ארבע אמות לדון מהם עשרה טפחים מכאן ועשרה טפחים מכאן ככפופי׳ ולהשאר רחב ארבעה לנקב:

היתה גזוזטרא זו עומדת זקופה בפני עצמה ופרשו קצת מפרשים שאף זו דוקא לר׳ חנניא נאמרה וזקופה זו ר״ל שנראית כבנין בפני עצמו ושטחה עומד זקוף כנגד ולא כבולט מן הכותל והיא עומדת ארבעה טפחים סמוך לכותל צריכה שתהא גבוהה עשרה לצורך המחיצות ורחבה כנגד ארך הכותל ששה טפחי׳ ושני משהויין והרי הכותל מחיצה אחת למזרח וכשנגדו מחיצת הגזוזטרא למערב ואתה אומר לצפון ולדרום לכוף מכל צד טפח ומשהו לצד הכותל ונמצא אותם הכפופות תוך שלשה לכותל שהם כלבוד והרי יש לך ארבע מחיצות וארבעה טפחי׳ שטח רבוע לנקב ופותח חלון בכותלו וממלא. וגאוני ספרד פרשו בזו דרכים שהם צריכים אף לענין פסק ודרך פירושם היתה גזוזטרא זקופה כלומר שכבר נעשו לה ארבע מחיצות של עשרה עשרה מסביב צריך שיהו גובה המחיצות עשרה ושטח הגזוזטרא ששה טפחי׳ ושני משהויין ארבעה לצרך הנקב וטפח ומשהו מכל צד למקום הנחת רגל שיעמוד וימלא בריוח ואעפ״י שעד עכשו לא הצרכנו אלא לארבעה לצרך הנקב הוא מפני שהיה שטח הגזוזטרא מרובה ואעפ״י שהיינו אומרי׳ כוף וגוד לא היה התשמיש נפקע אבל זו שמחיצותיה משתלשלות כתיקנן אלו לא נשאר בשטחה אלא ארבעה טפחי׳ לנקב אין כאן מקום הנחת רגל וצריך שני טפחים ושני משהויין טפח ומשהו לכל רגל וכן הלכ׳ אף לדעת חכמי׳ ובפחות מכן אינו חשוב דריסת רגל במקום כזה שהתשמיש בו מבעית. ולשטה זו כך אתה מפרש מה שאמרו אחריה היתה זקופה ועומדת בקרן זוית צריכה גובה עשרה ר״ל המחיצה השלישית שהרי שני הכותלים מחיצות ואינו צריך אלא לשלישית הבאה דרך משלש מכותל לכותל כגון זו ואינו צריך הוצאת נסר לשטחה אלא שני טפחים ושני משהויין למקום עמידת שני רגליו על הדרך שביארנו ואין צריך להזכיר שיעור לנקב הואיל ועומדת דרך אלכסון משלש לשני כותלים ואף לו לענין פסק כך היא ואף לדברי חכמים כן ומתוך כך לענין פי׳ מיהא אין נראה כן שכל אלו לא נאמרו אלא לדברי ר׳ חנניא בן עקביא ולענין דין כוף וגוד ועל הדרך שפרשנו תחלה. ולשטה זו שפרשנו תחלה אתה מפרש זו של קרן זוית שאינה עומדת באלכסון אלא שיש כאן כותל מזרחי וכותל צפוני על הים והגזוזטרא עומדת זקופה בצד שלישי מן המזרח למערב ופניה לצפון וחדה המזרחי סמוך לכותל המזרחי פחות משלשה ורחוקה מן הכותל הצפוני ארבעה טפחים וכשהגזוזטרא רחבה שני טפחי׳ ושני משהויין רואין טפח ומשהו ממנה כפוף כלפי צפון והרי נמצאת בפחות משלשה לצפון ונשאר טפח ומשהו כלפי מזרח להשלים ארבעה ונמצאו ארבע מחיצות בגובה עשרה ושטח ארבעה ומכל מקום הלכה שאין אומרין כוף וגוד כמו שהתבאר ושמא תאמר אף לדברי חכמי׳ הואיל וקורה ארבעה מתרת במים וכן שבשאר מקומות אנו אומרי׳ פי׳ תקרה יורד וסותם מפני מה אין גזוזטרא כקורה ארבעה אלמא הוצרכנו למחיצות וכן לר׳ חנניא מה הוצרכנו לדין כוף וגוד תהא פי הגזוזטרא יורדת וסותמת כתבו גדולי המפרשי׳ שהקורה הואיל והיא נתונה מכותל לכותל בתוך שפת הבור מחיצות מסיימות את התקרה אבל בזו המחיצות שהם האגנים רחוקות מאד מן הגזוזטרא ואין פי תקרה יורד וסותם אלא על ידי מחיצות:

המשנה הששית והכונה בה כענין משנה שלפניה והוא שאמר. אמת המים שעוברת בחצר כגון שעשו פירצה בכותל חצר שכנגדו שדרך בה יוצאת מן החצר והרי אמה זו הואיל ומכרמלית היא באה ר״ל מן הנהר הרי היא עדיין כרמלית אעפ״י שהיא ברשות היחיד ואינה בטלה אצל רשות היחיד שכרמלית היא הואיל ויש בעמקו עשרה וברחבו ארבעה שזהו שיעור כרמלית לאמת המים שבשיעור זה נמנע רגל מלדרוס. ואעפ״י ששיעור כרמלית הוא ארבעה על ארבעה בגובה שלשה ואינו גבוה עשרה. באמת המים אינו כן מטעם שכתבנו. ואם כן אמה זו פירושה בעמוקה עשרה ורחבה ארבעה ומתוך כך אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה ר״ל שיעשה מחיצה עשרה לרוחב האמה בתוך אגניה במקום כניסתה לחצר ובמקום יציאתה מן החצר ואין כותלי החצר שעליה מועילים אעפ״י שמחיצה תלויה מתרת במים מפני שאנו צריכים למחיצות שיהא ניכר שבשביל המים הן עשויות ואין צריך שיהו מחיצות אלו משוקעות בתוך המים עד שתהא המחיצה חולקת בין מים שברשות הרבים למים שברשות היחיד אעפ״י שגדולי הפוסקי׳ כתבוה כן שהא מחיצה תלויה מתרת במים כמו שהתבאר ופרשו בגמרא שאם עשו לה בכניסה ולא ביציאה או ביציאה ולא בכניסה לא עשה כלום שמכיון שמצד אחד מחברת למים שחוץ לחצר נעשית כלה כרמלית ור׳ יהודה חולק לומר שכותלי החצר מכשירין בה. והביא ראיה ממעשה שהיה באמה שהיתה נמשכת מאבל לצפרי והיתה נכנסת בחצרות והיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת ואמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור ר״ל עומק עשרה ורוחב ארבעה שהוא שיעור כרמלית לנהר ולאמת המים וכל שאין בה כשיעור זה אינה חולקת רשות לעצמה אלא הרי היא בטלה אצל מקומה לידון כמקומה. ר״ל שאם היא ברשות הרבים נידונת כרשות הרבים ואם היא ברשות היחיד נידונת כרשות היחיד ונמצא שבדין היו ממלאים ממנה לחצרות שהרי הכל רשות היחיד הוא אבל זו שאנו אוסרין פירושו בעמוקה עשרה ורחבה ארבעה שהיא חולקת רשות לעצמה ואין ממלאין מכרמלית לרשות היחיד ומשנתנו אף בפרצת עשר או פחות מעשר היא ואעפ״י שבלשון ים הנכנס לחצר אמרו בפרק ראשון [יב.] שבפחות מעשר אין צריך כלום פירושה בשאינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ארבעה. ויש חולקי׳ בזו וכן שמחדשים קצת תנאים בענין זה. וכבר ביארנו הכל בשמועת לשון ים האמורה בפרק ראשון:

זהו ביאור המשנה והלכה כחכמי׳ ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

מה שהוזכר בסוגיא זו באמת המים העוברת בין החלונות נחלקו הפוסקי׳ בענינה אלא שמתוך בלבול הסוגיא אני רואה להעירך בביאורה כדי שתעמוד מתוך ביאורה על בירור הפסק יפה והוא שאמרו אמת המים העוברת בין החלונות כלומר שעוברת במבוי או בחצר והבתים על שפתה מכאן ומכאן וחלונות פתוחות בכל בית ובית שמהם משלשלים ודולים ומכניסים לבתיהם דרך חלונות והרי הקרקע שבין הבתים כמו סימטא שאין לו אלא שתי מחיצות ואמרו ע״ז לדעת תנא קמא פחות מג׳ משלשל דלי וממלא שלשה אין משלשל דלי וממלא ורשב״ג אומר פחות מארבעה משלשל דלי וממלא ארבעה אינו משלשל דלי וממלא. ולא נתברר שיעור שלשה וארבעה הבא בדבריהם על איזה דבר הוא חוזר ומתוך כך חקרו עליו תחלה אם נאמר באמת המים עצמה ר״ל ברוחב שלה כלומר שלדעת תנא קמא כל שיש ברחבה שלשה הוא כרמלית ואין ממלאין מכרמלית לרשות היחיד אף דרך מקום פטור אבל פחות משלשה מקום פטור הוא ומשלשל ודולה זה מכאן וזה מכאן ואיסור רשויות מזה על זה אין כאן לפי שאינו רשות היחיד ואין רשותם שולטת בו או שמא בעירבוב החצר שאמת המים בין שני בתיה או נשתתף המבוי שאמת המים בין שתי חצרותיה ואין כאן איסור חצר השותפין ששתי רשויות שולטות בה ואסורות מן החצר לבית אלא דין כרמלית ומקום פטור. ולרבן שמעון בן גמליאל כל פחות מארבעה מקום פטור הוא. אם כן נמצאת אומר במה שאמ׳ רב דמי בשם ר׳ יוחנן אין כרמלית בפחות מארבעה כרבן שמעון בן גמליאל אמרה ולא כתנא קמא אלא שעל כל פנים אמה זו רחב ארבעה יש בה שאלו אינה רחבה ארבעה לדברי הכל מקום פטור הוא ומשלשל ודולה אלא שנחלקו באגפיה ולהחליף דרך האגפים הגבוהים מן האמה אל החלון תנא קמא סובר כל שאין באגפיה שלשה מהן ולכותל אעפ״י שיש באמה רחב ארבעה ועומק עשרה שהוא כרמלית משלשל הדלי לאגפים ומשם לאמה ודולה ומוציא מן האמה לאגפים ומכניס מאגפים לבית אבל כל שיש לאגפים שלשה אעפ״י שמודים הם שכל פחות מארבעה מקום פטור הוא אין מחליפין מכרמלית לרשות היחיד דרך עליו אלא בפחות משלשה ולרבן שמעון בן גמליאל אף בפחות מארבעה כן הואיל ומקום פטור הוא. וחזר והקשה ואם כן זו של רב דימי דלא כחד שהרי רב דימי אמר שכל מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו. הרי שמכל מקום אסר את החלוף בפחות משלשה שהרי בכל פחות מארבעה אמרה. ותירץ בה שלא אסר רב דימי החלוף אלא ברשויות של תורה שמא יעביר מרשות לרשות אבל ברשויות דרבנן אף החלוף מותר למר בפחות משלשה ולמר אף בפחות מארבעה. וחזר והקשה והלא ר׳ יוחנן אף ברשויות דרבנן [נמי אמר דתניא] כותל שבין שתי חצרות וכו׳ ר׳ יוחנן אמר אלו מעלין וכו׳ ואמרו עליה ואזדא ר׳ יוחנן לטעמיה דאמ׳ רב דמי אמ׳ ר׳ יוחנן וכו׳ ובלבד שלא יחליפו. אלמא שאף ברשויות של סופרים הוא אוסר את החלוף. ותירצו שזעירי הוא שאמרה לדעת ר׳ יוחנן. ומעמיד פי׳ ברייתא זו באמת המים עצמה על הדרך שפירשנו תחלה ורב דימי כרבן שמעון בן גמליאל. והקשו בה ותהוי כחורי כרמלית ולפי (שנותנו) [שיטתנו] על זעירי הוא מקשה שמעמיד את המחלוקת באמת המים עצמה כלומר אף בפחות משלשה לתנא קמא ובפחות מארבעה לרבן שמעון בן גמליאל למה דנוה כמקום פטור והואיל ומנהר גדול היא נמשכת (נתונה) [נדונה] כמו שדנין טפל אצל עיקר וכשם שחורי רשות היחיד ר״ל חורים שבכותלי רשות היחיד שפתוחים לפנים כלפי הבית והם כרשות היחיד כמו שביארנו בראשון של שבת אף אמה זו אעפ״י שאינה כרמלית מצד עצמה נדונה כדין הנהר שהיא נמשכת ממנה. ותירץ בה שאין חורין לכרמלית הואיל ורשויות של סופרי׳ היא דיה באסורה שמחמת עצמה ורב אשי פרשה במופלגת ר״ל שהופרשה מן הנהר שהיא נפרשת הימנה. ויש מפרשי׳ בקושיא זו שלשניהם היא חוזרת כלומר בין שנעמיד את המחלוקת באגפים ואמה עצמה כרמלית בין שנעמידהו באמה עצמה כדעת זעירי אפי׳ נדון את האמה ככרמלית נתיר את השלשול מן החלון ונאמר שהחלון לאמת המים כחורי כרמלית שהרי בחלון שבתוך עשרה היא אמורה הואיל וסתם נאמרה וכל למטה מעשרה מקום כרמלית הוא ונמצא דולה מכרמלית לכרמלית ומותר. ותירץ בה שאין חורין לכרמלית ונמצא החלון רשות היחיד ואין ממלאין מכרמלית לרשות היחיד. ורב אשי פרשה במופלגת כלומר שהחלון אינה סמוכה כל כך לכרמלית שהרי יש שם אגפים בין הכותל והכרמלית אם בשלשה ואם בארבעה ושמא תאמר והרי אף האגפים כרמלית ותהא החלון חורי כרמלית מצד האגפים כתבו גדולי המפרשים שהחלון אינו עשוי לאגפים אלא לאמה למלאת ממנה ומעתה אין הכותל טפלה לאגפים להיות חלון שבה חורי אגפים אלא חורי האמה אלו היתה סמוכה לו ואף הוא יכול [לתרצה] בחלון שלמעלה מעשרה או כרמלית למעלה מעשרה אלא שסתם נאמרה ולא רצה לחלק בה. ועיקר הדברים כפי׳ ראשון:

ונשוב לבאר הסוגיא והוא שפרשה רבינא בדרך אחרת ואנו מפרשי׳ לדעתו שלא נחלקו לא באמה עצמה שלדברי הכל כל שפחותה מארבעה מקום פטור הוא ולא לאגפיה ולהחליף שלדברי הכל אף ברשויות של סופרי׳ אסור להחליף אלא שלשה וארבעה שנחלקו עליו על בין המחיצות וענין מחיצות אלו הוא להשלים לאמה ארבע מחיצות שהרי דרך ארכה יש לה שתי מחיצות הבית אבל לרחבה מחיצות הבית תלויות הן שהרי האמה עוברת תחתיהן ומחיצה תלויה אינה מתרת אף במים אלא כשניכר שלשם המים הם עשויות ומתוך כך הוא עושה מחיצות אלו אלא שאינו מחברן שלא יעכבו את המים ואינו רוצה לעשותם תלויות שיעברו המים למטה אלא משקען בקרקע המים ומניח בין שתיהן ריוח שיצאו המים דרך שם ולדעת חכמי׳ כל שאין ריוח שביניהם אלא בפחות משלשה הרי הוא לבוד ומשלשל דלי וממלא בהכשר מחיצות אלו הא בשלשה מהן ולמעלה אסור שפרצה היא ולרבן שמעון בן גמליאל אף בפחות מארבעה שהרי הוא סובר תורת לבוד אף בפחות מארבעה כמו שהתבאר. וזהו שאמ׳ ואזדו רבנן לטעמייהו ורבן שמעון בן גמליאל לטעמיה ר״ל במה שנחלקו בתורת לבוד. ויש שאין גורסי׳ בה ארבעה ניפקי אלא דעבד לה ניפקי והיא גירסא מכוונת שאינם אלא שתי תעלות:

זהו ביאור הסוגיא. ולענין פסק כתבו גדולי המפרשי׳ שהלכה כרבינא. ולדברי הכל כל שהאמה פחותה מארבעה אינה כרמלית אלא מקום פטור וממלאין הימנה וכל שהיא כרמלית אעפ״י שאגפיה מקום פטור אעפ״י שרשויות של סופרים הם אסור להחליף. ומגדולי הראשוני׳ מביאי׳ ראיה לזה ממה שאמרו בפרק תפלין [קא.] אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ומניחו בהסקופא ולמחר פותח ונועל בו ומחזירו להסקופא או לחלון שעל הפתח ואם יש בחלון ארבעה על ארבעה אסור מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות. למדת שאסור להחליף המפתח מאסקופה כרמלית לחלון רשות היחיד דרך מנעול שהוא מקום פטור. והביאו ראיה עליה זו של רב דימי שמע מינה שדבריו אף ברשויות של סופרים נאמרו. ומכל מקום גדולי הפוסקי׳ קבעו כזו שאמרו התם רשויות דאורייתא וכו׳ ובשל סופרים מותר אף להחליף כמו שביארנו בפרק חלון ואעפ״י שאמרו עליה חכמי׳ עשו חזוק וכו׳ כמו שהתבאר שם לדעת רב ושמואל נאמרה ואין הלכה כדבריהם וזו של פרק תפלין אינה הלכה. ואעפ״י שאמרו עליה שמע מינה איתא לדרב דימי יש בכלל מאתים מנה ואם אף ברשות סופרי׳ אמרו אסור להחליף שמע מינה איתא לדרב דימי שאמרה ברשויות של תורה. ומכל מקום לענין רשות סופרי׳ אין הלכה כן וכן פרשוה בתוספות. וגדולי הדור מסכימים כדעת ראשון כדי להשוות דברי רב דימי וזעירי שלא עשאום כחולקי׳ אלא מצד שלא מצאו תירוץ לשמועת כותל שבין שתי חצרות ולאחר שתירצה רבינא נעשו שנים לדעת אחת:

נמצא פסק הענין באמה העוברת בחצר שאם אין בה עמק עשרה ורחב ארבעה הרי היא בטלה אצל החצר ואפי׳ היה באגפיה שיעור כרמלית וכל שעירבו בו דולים וממלאין ומכניסין לבתיהם אם דרך חצר אם דרך שלשול בחלונות ואפי׳ היה במה שחוץ ממנה כשיעור שאין חורים לכרמלית ובלבד שלא נפרצה שם החצר במלואה ואם יש בה עמק עשרה ורחב ארבעה צריך מחיצה עשרה בכניסה ויציאה ואעפ״י שהיא תלויה הרי היא מתרת הן דרך חצר הן דרך חלונות הואיל ולשם מחיצה למים נעשית ושעירבו בחצר שאם לא עירבו יש בה שולטנות שתי רשויות לדעת קצת כמו שביארנו הא כותל שעל גבה אינה מתרת הואיל ולא לשמה נעשית. עשה בה מחיצות משוקעות במים אלא שהניח ריוח ביניהן להיות המים עוברות דרך שם אם אין ביניהם שלשה הרי היא מחיצה ואם יש ביניהם שלשה אינה מחיצה. ומכל מקום ממנה לאגפיה מותר הן שיש באגפיה כשיעור שהרי מכרמלית לכרמלית הוא הן שאין באגפיה כשיעור שהרי מכרמלית למקום פטור הוא אבל להחליף ר״ל להכניס אחר כן מאגפיה לבית לשטתנו אסור על כל פנים אפי׳ אין באגפיה כשיעור שהרי אסור להחליף מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור אעפ״י שהוא רשות סופרי׳. ולשטת גדולי הפוסקי׳ מותר להחליף ומשלשל ודולה ומכניס ומוציא דרך אגפים. וגדולי הדור משלימים בפסק זה שאם היתה עוברת ברשות הרבים אם יש בה כשיעור ולאגפיה כשיעור הרי כשממלא ומוציא חוץ לאגפים אסור שהרי זה מכרמלית לרשות הרבים הא לאגפים עצמן מיהא מותר ואם אין לאגפיה שיעור הרי הוא מקום פטור ומותר למלאת ולהוציא לאגפים לדברי הכל אבל לשלשל מרשות היחיד לתוכו דרך אגפים ולהכניס לבית בדרך זה לשטתנו אסור. ולשטת גדולי הפוסקי׳ מותר. ואם אין בה שיעור הן שיש באגפיה שיעור הן שאין באגפיה שיעור מותר למלאת שהרי זה רקק מים שרשות הרבים עוברת בתוכו שהוא כרשות הרבים ולשלשל מיהא אסור ואם היתה עוברת בסימטא ויש שיעור בה ובאגפיה מותר למלאת שהרי מכרמלית לכרמלית הוא ואסור לשלשל וכן הדין ביש בה כשיעור ואין באגפיה כשיעור וכשאין בעמקה כשיעור ולא באגפיה כשיעור אבל אם יש בעמקה כשיעור ואין ברחבה כשיעור שהוא ארבעה הרי הוא מקום פטור וכל שאין באגפיה כשיעור מותר למלאת ולשלשל דלי. וקצת חכמי הדור ראיתי שכתבו דרך קצרה דברים שנראה מהם שיש להם דרך אחרת בסוגיא זו ונוסח דבריהם אמה רחבה ארבעה ועמוקה שלשה עוברת בין החלונות ואגפיה גבוהים שלשה ואין רחבים שלשה משלשל דלי עליהן שמקום פטור הוא וממלא מן המים שהם כרמלית ומניח באגפיה שהם מקום פטור ומעלהו משם שכל רשויות של סופרים מותר להחליף אבל היו אגפיה שלשה אעפ״י שעדיין מקום פטור הם הואיל ורחבות שלשה שהוא מקום חשוב ויוצא מתורת לבוד חשוב הוא אצל הכרמלית ואין מותר להחליף:

בפרש"י בד"ה עשו לה מחיצה כו' ואע"ג דמחיצה תלויה כו' כגון גזוזטרא כו' עכ"ל דבגזוזטרא במחיצה תלויה אפי' למעלה מן הגזוזטרא הוי היכר ואין צריך בה שתגיע המחיצה עד המים כמ"ש התוס' לקמן וק"ל:

רש"י בד"ה לימא כתנאי כו' כרמלית הס"ד והשאר נמחק:

בד"ה והא כי כו' וקאמר לא יחליפו כצ"ל:

רש"י בד"ה היתה סמוכה. אע"פ שהנסר רחב י"א ומשהו אין מועיל כו' אלא טפח ומשהו כו'. קשה לפ"ז הוי סגי באורך ד"א על רוחב טפח ומשהו. רק באמצעיתו יהיה בולט עוד אורך י"ט ברוחב ד"ט כזה וגם בתקנת ר"ח ב"ע גופיה היה די בגזוזטרא אורך ד"א ברוחב ד"ט ובאמצעיתה תהיינה יוצאות משני עבריה י"ט מזה וי"ט מזה על רוחב ד"ט ותהיה בצורת שתי וערב:

רש"י ד"ה היתה זקופה. וכוף שפת רחבה טפח ומשהו כו'. כצ"ל:

רש"י (בסה"ע) דא"ל דגבי רשויות דאורייתא כו' אבל לגבי כרמלית כו'. חילוק זה אמר רבא להדיא לעיל (ט). ולכאורה גם שם ה"ל להתיר בפחות מג' אפי' בפתוח לכרמלית וצ"ע בזה:

רש"י ד"ה היתה סמוכה. ואותו הנסר. נ"ב של גזוזטרא:

ד"ה היתה זקופה ״לארכה" צריך שיהא "ארכה". נ"ב היינו גבהה בלשנא דאביי [ובדפוס ישן הגירסא צריך שיהא ״גובהה דהיינו" ארכה]:

גמרא ע"כ לא קאמר ר' חנניה.
קשה לי מאי ס"ד להביא ראי' מר' חנניא לר"י הא גזוזטרא מקרי דמוכח דנעשה לשם מים, דהא באמת גם לרבנן שרי ביש לו מחיצה עשרה, אלא דר' חנניה מוסיף קולא דאמרינן כוף וגוד וממילא מותר דהא נעשה בשביל מים ואיך תלוי ענין כוף וגוד לפלוגתא דר"י ורבנן:

(פז סע"א) במאי עסקינן אילימא באמת המים גופה וכו'.—בתלמודא כאן אוקימו לה לברייתא זו בד' אופנים, אבל מן התוספתא פ"ו נראה לפרשה באופן אחר, דהכי תני שם (הכ"ה): אמת המים שלפני חלון משלשל וממלא הימנה בשבת ובלבד שלא יהא בינה לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם. זה היה מעשה באמה של פרטליס^*[כ"ה הנוסח בדפוסים ובכתב יד וינא. כתב יד ארפורט: טראפליס.], ובא מעשה לפני רשב"ג ואמר: הואיל ואין בינה לבין הכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם בין כך ובין כך משלשל וממלא הימנה בשבת ע"כ. ולפ"ז משמע דהכא נמי בברייתא שהביאו כאן בשיעור הפלג שבין כותל לאמה נחלקו רשב"ג וחכמים, דחכמים מחמירים ואינם מתירים אלא בהפלג פחות משלשה טפחים כדי שיזדקר הגדי בבת ראש (לעיל טז א), ועי' ברמב"ם פט"ו ה"ד מהל' שבת ובנושאי כליו שם.

חוקק בה. נקב באמצעיתה ואפילו אין לה מחיצות סביב הויין לה י' טפחים הנשארים סביב הנקב לכל צד ורואין אותן כאילו היו כפופין למטה כעין מחיצה תלויה על המים ואמר נמי גוד אחית כאילו יורדות וסותמות עד המים והויין מים שכנגד הנקב רשות היחיד ובציר מהכי לא סגי דאין מחיצה פחות מי' גובה ואין מחיצה פחות מד' טפחים חלל שביניהם: כוף. רוחב הנסר שיהא כפוף למטה כמחיצה ואכתי הויא מחיצה תלויה ומבעי לן למימר תו גוד אחית: אלא בימה של טבריא. דהכי אמר לקמן דלאנשי טבריא התיר: אוגנים. שפה גבוה דהויא כמחיצות סביב לה דאיכא קצת הכירא דהיתר דהא כרמלית מדרבנן היא גזרה משום הוצאה מרה''י לרה''ר הואיל ויש לה קצת היתר ואע''ג דאכתי כרמלית היא דהא קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הוא מיהו בתקנתא פורתא כי הא סגי: היתה סמוכה. שהיתה כותל העליה על שפת המים ואותו הנסר נתון על שני זיזין היוצאים מן הכותל ושפת הנסר פחות מג' סמוך לכותל הויא לה האי כותל חדא מן המחיצות והאויר פחות משלשה שבינה ולכותל מהני לנקב ומוסיף עליו טפח ומשהו פגם ברוחב הנסר על פני ד' לארכה להשלים הנקב לד' על ד' וצריך להיות בה רוחב עוד י' טפחים למימר בהו כוף למחיצה שנייה כנגד הכותל הרי י''א רוחב ומשהו וארכה ד' אמות להיות י' טפחים לב' ראשיה עד הנקב דנימא כוף וכשאתה כופף את ב' הראשים אע''פ שהנסר רחב י''א ומשהו אין מועיל למחיצות חלל הנקב אלא טפח ומשהו מזה וטפח ומשהו מזה שהרי י' טפחים בולטין מן המחיצה האמצעית ולחוץ לצד המים שהרי המחיצה האמצעית כשכפפנו אותה נמצאת עומדת בשפת הפגם ואין מחיצות הראשין נמשכין ממנה לצד הכותל אלא טפח ומשהו והוא מצטרף עם פחות משלשה לבוד והויא מחיצה ד': היתה זקופה. לארכה צריך שיהא ארכה י' ורחבה ו' ושני משהויין וזקופה רחבה כנגד הכותל מופלג ד' מן הכותל וכוף שפת רחב טפח ומשהו לכאן לצד הכותל והרי שפתה עכשיו בפחות מג' סמוך לכותל והוא לבוד הרי מחיצת ד' לכאן ועוד כוף טפח ומשהו בשפת רחבה השני לצד הכותל הרי טפח ומשהו מחיצה ופחות מג' לבוד הרי מחיצת ד' מכאן ומחיצה הג' שכנגד הכותל רחבה ד' שלימין הרי חלל ד' במחיצותיו וגובהן י' ופותח חלון בכותלו וממלא: היתה עומדת בקרן זוית. ששני כתלים מחיצות למים ואינה צריכה אלא שתי מחיצות צריך שיהא גובה ארכה כשהיא זקופה י' טפחים ורחבה ב' טפחים ושני משהויין ומעמידה זקופה שפת עוביה כנגד כותל האחד מופלג ממנו פחות מג' והוא לבוד נמצאת כאן מחיצה רחבה ה' ומשהו וכותל השני מכוון כנגד רחבה מופלג ממנו ד' כוף טפח ומשהו היתירין על מדת רחבה והטה אותם לצד כותל המופלג ד' נמצאת שפת הנסר עומדת בפחות מג' והוא לבוד הרי ב' מחיצות של ד': ואלא הא דבעי ר' חנניא. כ''ד על כ''ד היכי משכחת לה: דעבידא כאסיתא. שאין כותל סמוך לה וקבועה על יתידות וצריך להיות כל חללה וכל מחיצותיה ממנה ונעשה כעין מדוכה. אסיתא מורטי''ר : מתני' אמת המים. אפילו ברה''י כרמלית היא: עשו לה מחיצה. בתוך אוגניה על פני רוחבה שיהא ניכר שבשביל המים נעשית ומחיצת החצר התלויה ועוברת על גבה אינה מועלת לה ואע''ג דמחיצה תלויה מתרת במים ה''מ היכא דנראית מחיצה שנעשית בשביל המים כגון גזוזטרא דמתני' וכגון מחיצה שבתוך הבור: של אבל. שם העיר והיתה עוברת בתוך החצירות וממלאין הימנה בחצירות דמהניא לה מחיצת כותל בחצר תלויה עליה ורבי יהודה לטעמיה דפליג נמי במתני' אבור: שלא היתה כשיעור. כרמלית או בעומק י' או ברוחב ד' שאין מים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק י' ברוחב ד' ואם עוברת ברה''ר הויין רה''ר כדתנן בהזורק (שבת דף ק:) הזורק ד' אמות בים פטור דכרמלית היא ואם היה רקק מים ורה''ר מהלכת בו חייב דרה''ר הוא וכמה הוא רקק מים פחות מי' טפחים אלמא מים שאינן עמוקין י' אינם רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רה''י: גמ' עשו לה בכניסה ולא עשו לה ביציאה. לא מהני מידי דהא מחוברת למים שחוץ לחצר ביציאתה ונעשית הכל כרמלית אבל כי עשו בכניסה וביציאה אינה כרמלית דומה כמי שמתחלת בחצר זו: שלא היתה עמוקה י'. או לא היתה רחבה ד' דלא חשיב פחות מד' למיהוי רשותא לנפשיה: בין החלונות. למבוי או לחצר ובתים מכאן ומכאן על שפתו וחלונות פתוחין להן למלאות: פחות מג'. מפרש ואזיל במאי קאמר: במאי עסקינן. האי שיעורא דג' וד': אי נימא ברוחב אמת המים. דקאמר ת''ק ג' רוחב הויא כרמלית ואין ממלאין ממנה לרה''י: לימא כתנאי אמרה. דהא רבנן בג' רוחב קרו לה כרמלית (ואין ממלאין ממנה ברה''י): אלא באגפיה ולהחליף. דיש באמה שיעור כרמלית והכא בשיש לה אגפים גבוהים ומהני למיהוי הנך אגפים מקום פטור כי לית להו רוחב ג' ומשלשלין את הדלי ומניחו על אגפים ומשם מחליפו לאמה וממלאהו וחוזר ומניחו על אגפים ומשמחליפו לרה''י דהשתא מהני אגפים להחליף המשאוי מכרמלית לרה''י ומרשות היחיד לכרמלית וקאמרי רבנן דאי אית בהו רוחב ג' תו לא הוי מקום פטור אלא רשותא באנפי נפשיה ולא בטיל להכא ולהכא: והא כי אתא רב דימי גופיה אמר ובלבד שלא יחליפו. דרך מקום פטור דהא כיון דאמרינן מותר לאלו ולאלו לכתף עליו מקום פטור חשיב ליה וקאמר לא יחליפו: התם רשויות דאורייתא. רשות היחיד ורבים איסורא דאורייתא להוציא מזה לזה אשתכח דמתעבדא איסורא דאורייתא דרך מקום פטור אבל מכרמלית לרה''י רשויות דרבנן ומחליפין דרך מקום פטור ואע''ג דחשיב רב דימי מקום פטור בפחות מארבעה והכא קאמרי רבנן דשלשה לא הוי מקום פטור. ליכא למימר דהא שמעתא בתרייתא דרב דימי כתנאי אמרה דאיכא למימר דגבי רשויות דאורייתא דחשיבי הוי פחות מד' הסמוך להו בטל אצלן אבל לגבי כרמלית לא בטיל מכי הוי רוחב שלשה:

אמר ר' יהודה מעשה כו'. אין זה מעשה לסתור דאמילתיה דלעיל קאי דלא בעי מחיצה לשם מים: