דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 222ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פז - ב

אבל הכא, הא מיירי ברשויות דרבנן.

כלומר: הכרמלית [אמת המים] אינה רשות אחרת לענין הוצאה ממנה לרשות היחיד, אלא מדרבנן. ולא גזרו היכא דמיתעבדא איסורא דרך מקום פטור.

ותמהינן עלה: והא רבי יוחנן שאסר להחליף ברשויות דאורייתא דרך מקום פטור [כדאמרן], ברשויות דרבנן מרשותו של זה לרשותו של זה נמי אמר שאסור להוציא מזה לזה דרך מקום פטור. [44]

ותיקשי: מאי שנא כרמלית ורשות היחיד, דאמרת מותר להחליף?!

והיכן אמרה?

דתנן [לעיל דף עו ב]: כותל שהיה עומד בין שתי חצירות של שני בני אדם, גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה טפחים, [והוא הדין פחות מרוחב ארבעה, ומשום סיפא נקט לה] מערבין שנים, ואין מערבין אחד לטלטל מזו לזו, שהרי מחיצה בלא פתח ביניהן.

היו בראשו של כותל פירות - אלו שבחצר אחת עולין אליו מכאן ואוכלין, ואלו שבחצר שניה עולין מכאן ואוכלין [ובלבד שלא יורידו למטה, שהרי זה מוציא מרשות משותפת לשניהם אל חצר של יחיד ומשם לביתו].

נפרץ הכותל שביניהן עד עשר אמות שתורת "פתח" עליו, מערבין שנים אם ירצו.

ואם רצו מערבין אחד, מפני שהוא כפתח

אבל נפרץ הכותל יותר מכאן [מעשר אמות] אוסרין זה על זה, ומערבין אחד ואין מערבין שנים.

והוינן בה בגמרא לעיל דף עו: אין בו בכותל רוחב ארבעה טפחים - מאי דיניה דכותל?

ואמרינן עלה התם:

אמר רב: אויר שתי רשויות שולטת בו, ולא יזיז בו אפילו כמלא נימא. [45]

ורבי יוחנן אמר: מקום פטור הוא הכותל, ובטל לכאן ולכאן.

ולפיכך: אלו מעלין מכאן פירות ואוכלין, ואלו מעלין מכאן פירות ואוכלין, ואין חוששין להוצאה מרשות לרשות. [וראה מה שנוסף לעיל - במקומו - בזה].

ואמרינן עלה התם:

ואזדא רבי יוחנן - דאמר אלו "מעלין", דמשמע: אבל לאיחלופי לא - לטעמיה: דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו!

הרי חזינן דלרבי יוחנן אף ברשויות דרבנן אסור להחליף, וכדייק רבי יוחנן בלישניה, אלו "מעלין", וכדאמרן.

ותיקשי: היכי שרינן להחליף ברשויות דרבנן, ככרמלית?!

ומשנינן: ההיא מימרא דרבי יוחנן: "אלו מעלין מכאן ואוכלין" - זעירי הוא דאמרה משמיה דרבי יוחנן.

אבל רב דימי, דאמר לעיל משמיה דרבי יוחנן "אין כרמלית פחותה מארבעה", ומכח הך מימרא הוצרכנו לפרש את הברייתא ד"משלשל דלי", דקאי על "אגפיה, ולהחליף", ואשר מזה מוכח דשרינן להחליף ברשויות דרבנן - סבר דרבי יוחנן לא אסר להחליף אלא ברשויות דאורייתא, ולא ברשויות דרבנן.

והשתא מקשינן: ולזעירי, דסבר שלרבי יוחנן אסור להחליף אפילו ברשויות דרבנן, וכדאמר משמיה: אלו "מעלין" ולא "מחליפין" -

קשיא הא ברייתא ד"משלשל דלי" דעסיקנא ביה, היכי מפרש לה?

דהא לא מצי לפרושי "באגפיה, ולהחליף" שהרי אסור להחליף?! ומשנינן: זעירי - מוקים לה לברייתא ד"משלשל דלי", שחילקנו בה בין רחב שלשה לשלשה, ובין פחות מארבעה לארבעה באמת המים גופה וכדבעינן למימר לעיל.

אלא שהוקשה לן [וכדאיתא בגמרא לעיל], דלפום הך פירושא תיקשי: הא אמר רב דימי משמיה דרבי יוחנן: אין כרמלית פחותה מארבעה ו"לימא כתנאי אמרה לשמעתיה", [דהא להך פירושא, לרבנן יש כרמלית אף ברוחב שלשה].

ואמר לך זעירי: אין הכי נמי, ודרב דימי תנאי היא!

שנחלקו בה חכמים ורבן שמעון בן גמליאל בברייתא ד"משלשל דלי".

ולחכמים יש כרמלית פחותה מארבעה [אלא שלדידיה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל - גאון יעקב].

ומקשינן לזעירי דמפרש לברייתא דמיירי באמת המים גופה, וכיון שאין בה עצמה שיעור כרמלית - שלשה טפחים לרבנן, וארבעה טפחים לרבן שמעון בן גמליאל - אינה כרמלית:

הא "חורי רשות הרבים" כגון כותל הסמוך לרשות הרבים, ותוך עשרה טפחים מגובהו יש בו חור כלפי רשות הרבים, אפילו רחב ארבעה טפחים אינו כרמלית, אלא "כרשות הרבים דמו". ואם זרק ארבע אמות ברשות הרבים ונח באותו חור, חייב, דחשיב ליה הנחה ברשות הרבים. [46] והשתא תיקשי לזעירי: ותיהוי אמת המים שאין בה שיעור כרמלית כי "חורי כרמלית", שהרי יש בה שיעור כרמלית מחוץ לעיר, ותיתסר האמה כיון דמכרמלית אתיא, ואמאי מותר לשלשל אליה דלי כשאין בה שיעור?!

אביי בר אבין, ורב חנינא בר אבין דאמרי תרווייהו: אין דין "חורין" לכרמלית!

רב אשי משני ואמר: אפילו תימא יש חורין לכרמלית, הני מילי בסמוכה לכרמלית, כגון, חור הסמוך לקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, בהא הוא דאמרינן שדין כרמלית לו כמו לקרפף, ואינו מקום פטור.

אבל הכא מיירי במופלגת, שאמת המים רחוקה [ארבעה טפחים - ריטב"א] מן המקום שיש בה כשיעור, וכי האי גוונא אינה בכלל חורי כרמלית.

רבינא אמר ומפרש פירוש אחר בעיקר הברייתא ד"משלשל דלי":

שיעור שלשה וארבעה שבברייתא לא קאי על אמת המים גופה [כזעירי], ולא על אגפיה [כדאמרינן אליבא דרב דימי].

אלא ברייתא מיירי, כגון דעבד לה למחיצה ניפקי [מעבר ליציאת וכניסת מים] אפומה דאמת המים.

כלומר: שלא עשה מחיצה שלימה בתוך אמת המים, אלא עשאה חלוקה לכל גובהה. והפרש יש בין שני חלקי המחיצה שמימין ומשמאל הכניסה לאמה, וכן ביציאה ממנה, ומשם נכנסים ויוצאים המים.

ואתי ברייתא למימר: לדעת חכמים, עד פירצה שלשה טפחים לית לן בה, כיון דאמרינן לבוד. ויותר משלשה טפחים, הוי פירצה, ואסור למלאות ממנה.

ואזדו רבנן לטעמייהו, דסברי בעלמא דאמרינן לבוד עד שלשה טפחים.

ורבן שמעון בן גמליאל - דאמר בברייתא, שעד פירצת ארבעה טפחים מותר לשלשל דלי ולמלאות - לטעמיה דסבר בעלמא, דאמרינן לבוד עד ארבעה טפחים.

מתניתין:

גזוזטרא [שני זיזין בולטין מן העלייה, וקובעין עליהם נסרים, מזה לזה. והיא גבוהה עשרה ורחבה הרבה, והיא רשות היחיד. רש"י לעיל דף פד ב], שהיא למעלה מן המים, שתחתיה נמצאים מי הים, והים עצמו הוא כרמלית - אין ממלאין מים הימנה [דרכה] בשבת, כיון שנמצא מכניס את המים מהים שהוא כרמלית אל הגזוזטרא שהיא רשות היחיד.

אלא אם כן עשו בגזוזטרא נקב ברוחב ארבעה על ארבעה טפחים, שדרכו משלשלים דלי וממלאים אותו במים.

ועשו לה מסביב לגזוזטרא או מסביב לנקב, וכפי שיתבאר להלן, מחיצה גבוהה עשרה טפחים.

שאז נחשבת המחיצה שסביב הגזוזטרא [או סביב הנקב] כמי שיורדת עד למטה מדין גוד אחית מחיצה.

ומחיצה שכזאת מועילה בין אם עשאוה מלמעלה, על משטח הגזוזטרא [ובלבד שתהא סביבות הנקב שיהא ניכר שמחיצה זו נעשית בשביל המים, שהרי "מחיצה תלויה" היא, ולא הקילו לסמוך עליה אלא כשניכר כי בשביל המים נעשית, וכפי שנתבאר במשניות לעיל, בבור שבין שתי חצירות ובאמת המים].

ובין אם עשאוה מחיצה התלויה מלמטה למשטח הגזוזטרא [בין שהיא סביבות הנקב, ובין שהיא סביבות הגזוזטרא, כיון שבין כך ובין כך ניכרת המחיצה שבשביל המים נעשית].

כיון שאנו אומרים: "גוד אחית מחיצתא", ונעשו המים שכנגד בין המחיצות, רשות היחיד. [47]

וכן [רש"י לעיל דף פד ב לא גרס לה, ריטב"א] שתי גזוזטראות, זו למעלה מזו, בין שהיו זו כנגד זו, בין שהיתה האחת משוכה מחברתה עד ארבעה טפחים בקו ישר על פני רוחב הכותל [ואפילו היה האלכסון יותר מארבעה טפחים], ועשו מחיצה לעליונה כדין, ולא עשו לתחתונה, וזורקין בני תחתונה דלי שלהן ביום חול דרך העליונה - שתיהן אסורות למלאות אפילו דרך העליונה [וכל שכן שהתחתונה אסורה דרך נקב שלה, שהרי אין לה מחיצה, ונמצא ממלא מכרמלית לרשות היחיד], עד שיערבו בני שתי הגזוזטראות זו עם זו, כיון שבני התחתונה אוסרין על העליונה. [48]

גמרא:

שנינו במשנה שאין אפשרות למלאות מים מהים שלמטה מהגזוזטרא עד שיעשה לה מחיצה בגובה עשרה טפחים.

ואומרת הגמרא: מתניתין דסתמא קתני, ומשמע שחייב לעשות מחיצה על פני כל הימים ואפילו בימה של טבריה [תוספות. וראה בגאון יעקב] - דלא כחנניא בן עקביא, שמתיר שם בלא שיעשה מחיצות ממש [וכדלעיל בעמוד א]!

דתניא: חנניה בן עקביא אומר: גזוזטרא שעל הים שיש בה בקרקעיתה ארבע אמות על ארבע אמות שהן עשרים וארבעה טפחים על עשרים וארבעה טפחים, ויש בה כשיעור חלל ארבעה על ארבעה באמצעיתה, ויש בקרקעיתה גם עשרה טפחים כשיעור מחיצה מכל צד - חוקק בה באמצעיתה נקב של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים.

ואז אומרין על המשטח הנותר בגזוזטרא "כוף"!

שרואים את קרקעית הגזוזטרא כאילו היא נכפפת כלפי מטה ויוצרת מחיצה תלויה מסביב לנקב.

ומוסיפים גם לומר "גוד אחית" לאותה מחיצה דמיונית מכופפת, כאילו היא יורדת עד המים.

ואז הוא ממלא מים מן הים, ללא צורך בעשיית מחיצה ממשית מסביב.

וממילא, מתניתין דבעי מחיצות תלויות ממש - דלא כוותיה.

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: לא התיר רבי חנניא בן עקביא, אלא בימה של טבריא בלבד, הואיל ויש לה אוגנים [שפה גבוהה], ועיירות וקרפיפות מקיפות אותה.

והייינו, שהכינרת אינה כרמלית גמורה, כיון שיש לה מחיצות מסביבה. אלא רק "דין כרמלית" יש לה מדרבנן, כיון שהיא מהווה מקום מוקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה. ולפיכך סגי לה בתקנה פורתא כזו, לומר באופן דמיוני "כוף", ואחר כך לומר בו "גוד אחית" [וכפי שנתבאר בעמוד א].

אבל בשאר מימות, שכרמלית גמורה הן, לא התיר רבי חנניא בן עקביא.

תנו רבנן: שלשה דברים התיר רבי חנניא בן עקביא לאנשי טבריא:

א. שיהיו ממלאין מים מגזוזטרא שעל הכינרת בשבת.

ב. ושיהיו טומנין פירותיהן בעצה [פסולת קיטניות] אף על פי שהטל עליהן, ואין חוששין שהוכשרו הפירות לקבלת טומאה על ידי הטל שעל ה"עצה" [כדין אוכל שבא עליו מים, שהוא מוכשר מעתה לקבל טומאה], וכדמפרש הגמרא ואזיל.

ג. ושיהיו מסתפגין באלונטית [מגבת] בשבת, כשיוצאין מבית המרחץ, ואין חוששין שמא יסחטנה, כדמפרש ואזיל.

ומפרשינן לה:

א. ממלאין מים מגזוזטרא בשבת - הא דאמרן.

ב. וטומנין בעצה - מאי היא? כלומר: למה התיר להם?

דתניא: אין המים מכשירין אוכלין לקבלת טומאה אלא אם כן ידעו הבעלים שבא עליהן מים, והוכשר הדבר בעיניהם. ולפיכך:

מי שהשכים קודם שנהיה יום להביא פסולת כדי להטמין בה את הפירות -

אם השכים בשביל שיש עליו טל קודם היום, שרוצה ונוח לו בטל שעליו, הרי הוא ב"כי יותן מים על זרע, ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם".

ואם השכים לא בשביל הטל, אלא בשביל שלא יבטל ממלאכתו שעובד בה ביום, אינו ב"כי יותן".

הערות

[44] כלומר: רשות שעומדת בין שתי רשויות של שני בני אדם, שאין לה תורת "רשות" בפני עצמה, ובטילה לשתי הרשויות שבצדיה, ואף היא נקראת "מקום פטור".

[45] ביאור דברי ושיטת רב נתבארו לעיל במקומם בארוכה.

[46] ראה שבת דף זב שנחלקו בזה אביי ורבא, ובגליון הש"ס לרבינו עקיבא איגר שם.

[47] נתבאר על פי תוספות וגאון יעקב, בהבנת רש"י .

[48] וכבר נזכרה משנה זו לעיל דף פד ב ופה א, וראה שם מה שנתבאר שם בגמרא.

הכא [כאן] מדובר ברשויות דרבנן [שמדברי סופרים], וכיון שקלות הן, לא גזרו בהן שלא יחליפו דרך מקום פטור.

ומקשים: והא [והרי] ר' יוחנן ברשויות דרבנן [שמדברי סופרים] נמי [גם כן] אמר שאסור להחליף בין שתי רשויות דרך מקום פטור, דתנן [ששנינו במשנה]: כותל שבין שתי חצירות, גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה — מערבין שנים שני עירובים, בכל חצר לעצמה, ואין מערבין אחד לשתיהן יחד.

היו בראשו של כותל זה פירות — אלו בני חצר אחת עולין מכאן ואוכלין, ואלו בני החצר האחרת עולין מכאן ואוכלין.

ואם נפרץ הכותל, אם היתה הפירצה עד עשר אמות — מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד, מפני שהוא שפירצה שרחבה פחות מעשר אמות עדיין דינה כפתח. ופירצה יותר מכאן — הרי זו מבטלת את המחיצה, ומערבין עירוב אחד ואין מערבין שנים שדינם כחצר אחת.

והוינן [ועסקנו] בה בבעיה זו: אין בו באותו כותל רוחב ארבעה טפחים מאי [מה דינו]? אמר רב: אויר שתי רשויות שולטת בו, שכיון שאין בה שיעור מקום חשוב לעצמו, יש לשתי החצירות שייכות בראש הכותל ולא יזיז בו מלא נימה, שכן האחת אוסרת על חבירתה.

ור' יוחנן אמר: אלו בני חצר זו מעלין מכאן ואוכלין, ואלו מעלין מכאן ואוכלין, אבל אינם מחליפים.

ואזדא [והלך] ר' יוחנן לטעמיה [לשיטתו], דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר בשם ר' יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה טפחים — מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו! שגזר ר' יוחנן בהחלפה בין שתי רשויות, אפילו ברשויות שמדברי סופרים.

ומתרצים: ההלכה ההיא שאסור להחליף זעירי אמרה בשם ר' יוחנן, ואילו רב דימי חולק עליו בדעת ר' יוחנן. ומקשים: ומכל מקום לזעירי קשיא הא [קשה הלכה זו] שבאמת המים התירו להחליף בין שתי גדותיה!

ומשיבים כי זעירי מוקים לה [מעמיד אותה] באמת המים גופה, שמחלוקת רבן שמעון בן גמליאל וחכמים היתה לענין רוחבה של אמת המים עצמה ונחלקו בבעיה העקרונית מה רחבה של כרמלית. ולדעתו, שיטת רב דימי שאין כרמלית אלא ברוחב ארבעה טפחים תנאי [במחלוקת תנאים] היא שנויה.

ומקשים ותהוי [ותהא] אמת המים אף שאין בה שיעור מקום חשוב כי [כמו] חורי כרמלית ותיחשב כחלק ממנה, שהרי חורים הסמוכים לרשות היחיד אף אם אין בהם שיעור חשוב דינם כרשות היחיד, וכן הדין בחורים הסמוכים לרשות הרבים שהם כמותה, ואף כאן תהא אמת המים בחצר בטלה לאמת המים שברחוב ותדון ככרמלית עצמה!

ומשיבים: אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אין דין חורין לכרמלית כי מאחר שכרמלית היא רשות שמדברי סופרים בלבד, אין אנו מחמירים בה לספח אליה גם את החורים הסמוכים לה.

רב אשי אמר: אפילו תימא [תאמר] בכלל שיש חורין לכרמלית — הני מילי [דברים אלה] אמורים דוקא בסמוכה, שאם היתה הכרמלית סמוכה לחורים הריהם בטלים. ואולם הכא [כאן] באמת המים, הרי מופלגת (רחוקה) היא ואין לה דין כרמלית.

רבינא אמר שלמחלוקת רבן שמעון בן גמליאל אפשר לתת הסבר אחר: שלא נחלקו לא ברוחב אמת המים ולא ברוחב אגפיה אלא מדובר כגון דעבד [שעשה] לה לאמת המים ניפקי אפומה [מוצאות בפתחה], כעין גידודים מכאן ומכאן, שהיה בין הגידודים רווח מסויים.

ואזדו רבנן לטעמייהו [והלכו חכמים לשיטתם] שבפחות משלושה הרי הוא לבוד, ואם היה הפתח פחות משל שלושה טפחים הרי הוא כסגור לחלוטין, אבל בארבעה לא. ורבן שמעון בן גמליאל לטעמיה [לשיטתו שלו] שדין לבוד הוא ארבעה טפחים.

א משנה גזוזטרא שהיא למעלה מן המים — אין ממלאין הימנה מהמים דרך הגזוזטרא בשבת, אלא אם כן עשו לה לגזוזטרא מסביב מחיצה גבוהה עשרה טפחים. וממלאים דרך אותה מחיצה, בין שעשו את המחיצה מלמעלה מעל לגזוזטרא, ומחשיבים את מחיצותיה כיורדות עד למטה, בין שעשו מלמטה תחת הגזוזטרא.

וכן אם היו שתי גזוזטראות זו למעלה מזו שהיו סמוכות זו לזו, ועשו מחיצה לעליונה ואולם לא עשו לתחתונה — שתיהן אסורות למלאות מים מן העליונה עד שיערבו זו עם זו.

ב גמרא ומעירים: מתניתין [משנתנו] היא שלא כשיטת חנניא בן עקביא. דתניא [שהרי שנינו בברייתא], חנניא בן עקביא אומר: גזוזטרא שיש בה ארבע על ארבע אמות — חוקק בה חור של ארבעה על ארבעה טפחים, וממלא. שאנו מחשיבים את קרקעית הגזוזטרא כאילו היתה מתכופפת ויוצרת מחיצה גבוהה עשרה מסביב לנקב, ואין צורך במחיצה נוספת.

אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא: לא התיר ר' חנניא בן עקביא היתר זה בגזוזטרא שאינה מוקפת מחיצה אלא בימה של טבריא (בים כנרת), הואיל ויש לה לימת הכנרת אוגנים (גדות ניכרות הנראות לעין מכל צד), ועיירות וקרפיפות מקיפות אותה והרי היא נראית כחלק מהישוב, אבל בשאר מימות כגון בימים גדולים — לא התיר.

תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה דברים התיר ר' חנניא בן עקביא לאנשי טבריא, ואלו הם: ממלאין מים מן הים מגזוזטרא בת ארבע אמות על ארבע אמות בשבת, וטומנין פירות בעצה [בפסולת הקטניות], ומסתפגין בשבת באלונטית [במגבת] ומבארים:

ממלאין מים מגזוזטרא בשבת — הא דאמרן [זו שאמרנו], וטומנין בעצה מאי [מה] היא הלכה זו, דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: השכים להביא פסולת קש ותבואה מהשדה כדי לטמון בהם את הפירות, אם השכים בשביל שיש עליו על הפסולת עדיין טל ורצה שיתלחלחו פירותיו בטל — הרי הוא ב"כי יתן", שאפשר אז לקרוא בו המקרא "וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא היא לכם" (ויקרא יא, לח) שהוכשרו הפירות שנטמנו בו לקבל טומאה על ידי מים אלה,

ואם השכים רק בשביל שלא יבטל ממלאכתו ורוצה בפירות — אינו ב"כי יתן" שאינו מתכוון שיהא הטל על הפירות, ומים שניתנו שלא בכוונה אינם מכשירים לטומאה. וסתם הקביעות בהשכמת

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

However, here, Rav Dimi is referring to domains by rabbinic law. As the transfer of objects from a private domain to a karmelit is prohibited only by rabbinic decree, the Sages did not prohibit this transfer when it is accomplished by way of an exempt domain.

The Gemara raises a difficulty: But Rabbi Yoḥanan said that transferring objects from one domain to another by way of an exempt domain is prohibited even in the case of domains that apply by rabbinic law. As we learned in a mishna: In the case of a wall that is between two courtyards, if it is ten handbreadths high and four handbreadths wide, the residents establish two eiruvin, a separate one for each courtyard, but they do not establish one joint eiruv.

If there was produce on top of the wall, these, the residents of one courtyard, may ascend from this side and eat them, and those, the residents of the other courtyard, may ascend from the other side and eat them, provided that they do not bring the produce down from the top of the wall to the courtyards.

If the wall is breached, a distinction applies: If the breach is up to ten cubits wide, they may establish two eiruvin, and if they wish, they may establish one eiruv, for it is like an entrance. This breach is similar to any opening of less than ten cubits. If the breach is more than this, they may establish one eiruv, but they may not establish two eiruvin. A breach of this size nullifies the partition, as the two courtyards merge into a single domain.

And we discussed this mishna and raised a question: If this wall is not four handbreadths thick, what is the halakha? Rav said: In that case, the air of two domains controls it. As the wall is not broad enough to be considered a domain of its own, its top belongs to both courtyards, and it is therefore prohibited to both of them. Accordingly, one may not move anything on top of the wall even as much as a hairsbreadth.

And Rabbi Yoḥanan disagreed and said: These, the residents of one courtyard, may carry up their food from their courtyard to the top of the wall and eat it there, and those, the residents of the other courtyard, may likewise carry up their food from their courtyard and eat it there. The entire top of the wall has the status of an exempt domain that can be combined with either courtyard, provided that the residents of the different courtyards do not exchange food between them.

And Rabbi Yoḥanan follows his regular line of argument here, for when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: A place that contains less than four by four handbreadths is an exempt domain. Consequently, if this place is located between a public domain and a private domain, it is permitted for the people of the private domain and for the people of the public domain to load their burdens onto their shoulders in it, as long as they do not exchange objects with each other by way of the exempt domain. Apparently, Rabbi Yoḥanan prohibited exchanging articles between two domains, even if they are rabbinic domains.

The Gemara answers: That ruling concerning a wall between two courtyards, Ze’eiri stated it in the name of Rabbi Yoḥanan. Rav Dimi transmitted a different tradition of Rabbi Yoḥanan’s opinion. The Gemara raises a difficulty: Nonetheless, this halakha concerning a water channel between two windows is difficult according to Ze’eiri.

The Gemara answers: Ze’eiri explains that the measures mentioned in the baraita are referring to the water channel itself. That is to say, the dispute between Rabban Shimon ben Gamliel and the Sages does not concern the width of the banks of the channel but the width of the channel itself, as they dispute the basic parameters of a karmelit. And Ze’eiri maintains that the teaching of Rav Dimi, that a karmelit can be no less than four handbreadths wide, is in fact the subject of a dispute between tanna’im.

The Gemara raises a difficulty: And let the water channel that passes through the courtyard be treated at least like the cavities of a karmelit, even if it is not wide enough to be considered a karmelit on its own. Just as the cavities in the wall of a private domain are considered a private domain even if they do not include the prescribed measure of a private domain, the water channel passing through the courtyard should likewise be considered as a cavity of the larger water channel in the street. It should therefore have the status of a karmelit.

The Gemara answers: Abaye bar Avin and Rav Ḥanina bar Avin both said: There is no category of cavities for a karmelit. As a karmelit is only a rabbinic in origin, the halakha is not so stringent with regard to this domain. Consequently, a karmelit does not annex nearby cavities.

Rav Ashi said: You can even say that in general there are holes for a karmelit, but this applies only to holes that are adjacent to the karmelit, and are therefore nullified by it. Here, however, we are dealing with a water channel that is far removed from the karmelit. Therefore, it does not assume the status of the karmelit.

Ravina said a different explanation of the dispute between Rabban Shimon ben Gamliel and the Rabbis: The measures of three and four handbreadths refer neither to the width of the water trench nor to the width of its banks. Rather, we are dealing with a case where one fashioned outlets for the water channel at its ends, i.e., one formed gaps in the partitions to allow the water to flow.

And the Rabbis follow their regular line of argument, that the principle of lavud applies only to a gap less than three handbreadths wide. An opening less than three handbreadths is therefore considered completely closed, while one of four is not viewed as closed. And Rabban Shimon ben Gamliel follows his regular line of argument, that the principle of lavud applies even to a gap of four handbreadths.

MISHNA: With regard to a balcony that extends over a body of water, if a hole was opened in the floor, its residents may not draw water from it through the hole on Shabbat, unless they erected for it a partition ten handbreadths high around the hole. It is permitted to draw water by means of that partition, whether it is positioned above the balcony, in which case the partition is seen as descending downward, or whether it is placed below the balcony.

And likewise, with regard to two such balconies, one above the other, if they erected a partition for the upper balcony but they did not erect one for the lower one, the residents are both prohibited from drawing water through the upper one, unless they establish an eiruv between them.

GEMARA: The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Ḥananya ben Akavya, as it was taught in a baraita that Ḥananya ben Akavya says: If a balcony that contains four cubits by four cubits is suspended above water, one may carve out a hole of four handbreadths by four handbreadths in it and draw water through it. The section of the floor surrounding the hole is considered as though it bent downward and formed a partition ten handbreadths high on all sides. Consequently, no other partition is necessary.

Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: Rabbi Ḥananya ben Akavya permitted a balcony that is not surrounded by partitions only in the case of the Sea of Tiberias, the Sea of Galilee, as it has clearly defined banks that are visible on all sides, and towns and enclosures surround it. It is therefore considered part of an inhabited area. But with regard to other waters, such as larger seas, no, he did not permit them.

Our Sages taught a baraita: Rabbi Ḥananya ben Akavya permitted three activities to the inhabitants of Tiberias: They may draw water from the sea through a hole cut out of a balcony on Shabbat, and they may insulate produce in the pods of legumes, and they may dry themselves on Shabbat with a towel [aluntit].

The Gemara clarifies this baraita: They may draw water through a hole cut out of a balcony on Shabbat is the halakha that we stated above. And they may insulate produce in the pods of legumes; what is this halakha? As it was taught in a baraita: If one rose early in the morning to bring residue from the field, e.g., the straw of wheat or the stalks or pods of legumes, in order to store his produce in them, the following distinction applies: If he rose early because the residue still has dew on it, and he wants to use this moisture for his produce, this instance is considered to be in the following category: If any water be put. Food or produce can contract ritual impurity only if it has come into contact with a liquid, either directly through the action of its owner, or without his direct intervention but with his approval. This is derived from the verse: “But if any water be put on the seed, and any part of their carcass falls on it, it shall be unclean to you” (Leviticus 11:38). Returning to our issue, if this person rose early because the residue still has dew on it, the produce he stores in it is rendered susceptible to ritual impurity, as it has come into contact with the dew with its owner’s approval.

And if one rose early only in order not to neglect his usual work, this is not considered an instance of if it be put, as it was not his intention to place the dew on the produce. Unintended contact with a liquid does not render food susceptible to ritual impurity. And normally, unless they specify otherwise,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ואזדו רבנן לטעמייהו ורבן שמעון בן גמליאל לטעמיה והיינו דאמרי רבנן פחות מג' כלבוד דמי ורבן שמעון בן גמליאל אמ' פחות מארבעה כלבוד דמי והברייתא שנזכר בה חלוקתם בפר' המבוי וכבר פירשנוה:

וטומנין בעצה איתה במסכת שבת בפרק כלל גדול מאי עצה אמ' רב יהודה תבן של מיני קיטניות:

שמעת מינה כוחו ברשויות גזרו פירושה ברשויות דרבנן כגון ב' רשויות של יחידין אחת לראובן ואחת לשמעון אי נמי רשות היחיד וכרמלית דאסורין מדרבנן לא גזרו חכמים בהם כחו ואיתיה פירושיה בפר' הזרק במסכת שבת כוחו בכרמלית לא גזרו רבנן ומנא תימרה דתניא ספינה שבים כו' ושמ' מינה כוחו בכרמלית לא גזרו רבנן שמע מינה:

סליק פרק כיצד

ואמרינן והא כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו. הנה ר' יוחנן אוסר להחליף וזה להחליף הוא. ופרקינן התם רה"י ורה"ר שהן של תורה. הכא (ולא מחיצות) ברשויות דרבנן.

והא ר' יוחנן בדרבנן נמי אמר שלא יחליפו דתנן כותל שבין ב' חצרות גבוה י' ורחב ד' כו' והוינן בה אין בו ד' מאי ואמר רב אויר ב' רשויות שולטות בו ואין מזיזין בו ואפי' כמלא נימא ור' יוחנן אמר אילו מעלין מיכן ואוכלין ואלו מעלין מיכן ואוכלין.

ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"י ולבני רה"ר לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ופרקינן האי דתנינן אין בו ד' על ד' אלו מעלין מיכן ואוכלין ואלו מעלין מיכן ואוכלין דמשמע שאין מחליפין זעירי אמרה ולא ר' יוחנן. תוב אקשין ולזעירי קשיא מתני' דאוקימנא (באונייא) [באגפיה] ולהחליף ופרקינן זעירי מוקים לה באמת המים גופה. והא דכי אתא רב דימי אמר אין כרמלית פחותה מד' מוקי לה כתנאי ואקשינן הני חלונות לגבי אמת המים עצמה כי חורי כרמלית ולישתרי מים מן אמת המים עצמה דהא מכרמלית עצמה (מחורי) [לחורי] כרמלית מפיק ולא תחשביה כמפיק מכרמלית לרה"י דאינו מותר לכתחלה. (ותנינן) [ופרקינן] אין חורין לכרמלית כלומר אין דין חורין לכרמלית.

ר' אבינא אמר אפי' תימא [יש חורין] לכרמלית התם כי אמרה חורין בסמוכה אבל הכא במופלגת. כלומר רחוקה היא זו אמת המים מן החלון. רב אשי אמר כגון דעבד לה ד' גפופי אפומה. פי' גפופי כגון אבנים בולטות מצדי החלון שחשובות כמחיצות ועל אלו גפופין א' ת"ק פחות מג' דהוא כלבוד ומוקפת מחיצות דפחות מג' לרבנן ולרשב"ג פחות מד' (מקום פטור הוא ומותר להניח עליו מן הכרמלית ולהחליף לרה"י כו'). וכן רשב"ג כו'. פירוש חשובות כמחיצות שלבוד בתוך אמת המים. לכך מותרין. ואזדא רשב"ג לטעמיה. דכל פחות מד' כלבוד דמי.

ורבנן לטעמייהו דכל פחות מג' כלבוד ומבואר בפרק ראשון:

מתני' גזוזטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים כו'. פי' כגון שהעמיד עמודים על שפת הים ותקרה עליהן.

ואמרינן מתניתין דלא כחנניה בן עקביא דמתיר בלא עשיית מחיצות אלא חוקק בלבד וממלא דתניא ר' חנניה בן עקביא אומר גזוזטרא שיש בה ד' על ד' [אמות] חוקק בה ד' טפחים וממלא בהן א"ר חנניה לא התיר ר' חנניה בן עקביא אלא בים של טבריא הואיל ויש בה אוגנים. פי' אוגנים כגון שפתים מקיפות אותה שלא יפול שם תינוק או בהמה בלילה וכיוצא בהן:
ת"ר ג' דברים התיר ר' חנניה בן עקביא לאנשי טבריא שיהו ממלאין הגזוזטרא בשבת כדאמרן.

וטומנין בעצה. שמענו בה ב' פירושים הטמנת פירות ומשום הכשרה. והטמנה בה בשבת. הטמנת פירות פי' התיר לבני טבריא להטמין פירותיהן בעצה שיש בה לחלוחית והיא תבן של קטנית וברור הוא כדתנן בשבת עצה כמלא ואמר להו אעפ"י שיש בה לחלוחית אין לחלוחית זו מכשרת הפירות לקבל טומאה. לפי שאין כוונת אנשי טבריא בלחלוחית העצה. ומפני מה אין מניחין אותה ליבש לחלוחיתה מפני שהן ממהרין לתולשה ולהביאה משום שכל היום הם טרודין במלאכתן והביא להן ראיה דתנן השכם (להן) [להביא פסולת].

אם בשביל טל שעליו נתכוון והשכים להביאן נתברר שרצונו באותו הטל והרי זה בכי יותן מים על זרע ומכשיר ואם לא השכים אלא כדי שלא יבטל ממלאכתו בשאר היום.

אינו בכי יותן. ואמר כי אותם אנשי טבריא לא צריכי ללחלוחית של העצה ומפני שלא יבטלו ממלאכתן ממהרין וטומנים בהם הפירות.

ותיהוי כי חורי כרמלית. כלומר: לזעירי דמוקי לה באמת המים גופה, פחות משלשה לרבנן ופחות מארבעה לרשב"ג אמאי משלשל דלי וממלא, ליתסר מה שעובר בחצר משום חורי כרמלית, דחוץ לחצר האמה רחבה יותר מארבעה או לפחות האגם שהאמה נמשכת משם רחב מארבעה, דקס"ד שיש חורין לכרמלית כמו שיש לרשות הרבים או לרשות היחיד. ופריקו אביי בר אבין ורב חנניה בר אבין שאין חורין לכרמלית לפי שהיא דרבנן, ודי שהחמירו בכרמלית גופה, אבל ברשויות דאורייתא חורין שלהן כיוצא בהן.

ורב אשי אמר דאפילו תימא יש חורין לכרמלית התם כלומר: בחורי רשות הרבים או רשות היחיד היינו שהחורין סמוכין לרשות אחר, אבל כאן במופלגת שהאגם לעתים מופלג ורחוק מכאן, אין האמה שבתוך החצר נדונת משום כרמלית, וגם האמה שבתוך החצר ג"כ לעתים ארוכה ורחוקה ממקום מרחב המים שחוץ לכניסה או היציאה, ואי אפשר לאסור כל האמה משום חורי כרמלית. וכיון שכן אף בשאינה רחוקה או כשאין האמה משוכה הרבה לא פליגי.
ומסתברא כיון דאביי בר אבין ורב חנניה בר אבין פשיטא להו דאין חורין לכרמלית כוותייהו קיימא לן. ונפקא מינה בעלמא ואפילו בחורין הסמוכין לכרמלית. ואע"ג דרב אשי אמר אפילו תימא יש חורין לכרמלית, לאו לאפלוגי אאביי בר אבין ורב חנניה בר אבין הוא דאתא בעיקר דינא דחורין, אלא להגדיל תורה קאמר דאפילו תמצא לומר דיש חורין הא ל"ק דכאן בסמוכה כאן במופלגת. ותדע לך דהא לא קאמר יש חורין אלא אפילו תימא קאמר. ואפילו נסתפק בה רב אשי אנן לא שבקינן מאי דפשיטא להו לאביי ורב חנניה ונקטינן מאי דמספקא לרב אשי.

רבינא אמר כגון דעבד לה [ד'] ניפקא אפומא. פירש רבינא חזר לעיקר פירוש הברייתא ואמר דהאי שלשה וארבעה דקתני לאו אגופה של אמה ולאו אאגפים קאי, אלא ארוחב הכניסה והיציאה. שאילו עשה גיפופין בכניסה ויציאה בתוך האמה ואין בין הגיפופין אויר שלשה הרי זה כסתום, דכל פחות משלשה כלבוד וסתום לגמרי דמי.
ורשב"ג אמר ארבעה ואזדו לטעמייהו. וכיון דרבינא אוקמה בהכין משמע דתו לא צריכא למידחק ולשווייה פלוגתא בין זעירי ורב דימי ואליבא דר' יוחנן, אלא כולהו סבירא להו דאין כרמלית פחותה מארבעה לכולהו תנאי, וכולהו סבירא להו נמי דאפילו ברשויות דרבנן אסור להחליף. וכן דעת הראב"ד והר"ז ז"ל.
ועוד הביא ראיה הר"ז ז"ל מהא דאמרינן לקמן בשלהי פרק המוציא תפילין (עירובין קא, ב) גבי הא דתניא וחכמים אומרים אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח בערב שבת ומניחו באסקופה, למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאסקופה או לחלון שעל גבי הפתח, ואם יש בחלון ארבעה על ארבעה אסור מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות. כלומר: מאסקופה כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד דרך מנעול שהוא מקום פטור. ואמרינן ש"מ איתא לדרב דימי דאמר אסור להחליף, דאלמא רב דימי אפילו ברשויות דרבנן קאמר.
אבל הרב אלפאסי ז"ל (לעיל בפרק חלון (עירובין עז, א)) סבור דהא דפריקו בגמרא מעיקרא דהא דרב דימי ברשויות דאורייתא אבל דרבנן מותר להחליף בדוקא איתמר, וכיון דאפליגו בה רב דימי וזעירי קיימא לן כרב דימי דמיקל. ואף ע"ג דרב ושמואל אמרי איפכא דאדרבא ברשויות דרבנן החמירו כדאמרינן אליבא דרב בריש פרק חלון (שם) גבי כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, ואליבא דשמואל לעיל בפירקין (עירובין פה, א) בשלהי שמעתא דבור מופלגת מכותל זה בארבעה. אפילו הכי קיימא לן כר' יוחנן לגבי רב ושמואל וכדברי המיקל אליבא דר' יהושע בן לוי. וכן נראה שסבורין רבותינו בעלי התוס' ז"ל והם תירצו אותה שאמרו בפרק המוציא תפילין, דרב דימי ודאי ס"ל דההוא ברייתא דלקמן פליגא אהא דשמעתין, והא דקאמר עלה ש"מ איתא לדרב דימי, היינו איתא ועדיפא מדידיה דאפילו ברשויות דרבנן אסור וכזעירי דשמעתין. כן תי' הם ז"ל. וא"ת א"כ לימא ש"מ איתא לזעירי. י"ל משום דהא לא אשכחן ליה לזעירי דאמר הכין בהדיא לא תלי לה בזעירי. כן נראה לומר לפי דבריהם. ומ"מ הראשון נראה עיקר דהא מעיקרא לא היינו סבורין לחלק אלא משום דלא אשכחו פתרי לברייתא בלאו הכין אצטריכו לשוויי פלוגתייהו בין רב דימי לזעירי וכיון דפתרי לה ברייתא אמאי מפלגינן להו ומשוינן ליה לר' יוחנן כאמוראי.

מתני': גזוזטרא שהוא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה. כבר כתבתי למעלה (פו, ב ד"ה גזוזטרא) דאין שייך פי תקרה יורד וסותם בגזוזטרא. ופי' מלמעלה מחוברת לגזוזטרא מתחתיה משוכה כנגד המים, דרואין אותה כאילו היא מגעת עד המים. בין מלמטה, משוקעת במים ועולה כנגד הגזוזטרא דאמרינן גוד אסיק וכאילו מגעת עד הגזוזטרא. ורש"י ז"ל פירש למעלה על הגזוזטרא, למטה מחוברת בגזוזטרא מתחתיה. ודבר תימה הוא כי המחיצה העשויה על הגזוזטרא אינה ניכרת שתהא עשויה לשם המים, ואנן מחיצה ניכרת שעשאה לשם מים בעינן לכולהו תנאי (לעיל עירובין פו, א) חוץ מר' יהודה דאמר לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן. ובתוספות טרחו להעמיד דבריו דשמא גבי בור אם אינה בחלל הבור אין שם היכר כלל לשם המים אבל הגזוזטרא שהוא עושה המחיצה סביב נקב החקק שהוא ממלא משם הוי היכר אפילו על הגזוזטרא. והראשון נראה לי עיקר.

מחיצה גבוה עשרה. פירש רש"י ז"ל: סביב נקב ד' על ד' החקוק באמצעית ודוקא ד' על ד' קאמר לפי שאין מחיצה לפחות מחלל ד' על ד', וכמו שפירש הוא ז"ל למעלה (פז, א ד"ה חוקק בה) גבי גזוזטרא דר' חנניה בן עקביא.

אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים. איכא למידק דהכא בעי מחיצה גבוה עשרה טפחים, ואילו במסכת שבת בשלהי הזורק (שבת ק, ב) אמרינן ספינה שעל המים רב הונא אמר מוציא זיז כל שהוא וממלא, ורבה בר רב הונא אמר עושה מקום ד' על ד' וממלא, דאלמא לכולהו לא בעינן מחיצה עשרה. וי"ל דלרב הונא דסגי ליה התם בזיז לא קשיא, דטעמא דרב הונא התם משום דס"ל דכרמלית מארעא משחינן, וכי ממלא מן המים ממקום פטור קא ממלא, ומדינא אפילו זיז כל שהוא לא בעי אלא משום (חצר) [הכר] בעלמא וכדאיתא התם. והלכך גבי ספינה דלעולם יש עומק עשרה וכדאמרינן התם דגמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה שרינן בזיז כל שהוא. אבל הכא אפילו בגזוזטרא שיש במים שתחתיה עומק עשרה, יש לגזור אטו גזוזטרא שאין תחתיה עומק עשרה, וקא ממלא מכרמלית ממש לרשות היחיד, הלכך אין ממלאין אלא א"כ עשה לה מחיצה עשרה. ורבה בר רב הונא דאמר התם עושה מקום ארבעה על ארבעה וממלא בדינא קאמר, כלומר: מקום חקק ארבעה על ארבעה ועושה לו מחיצה גבוה עשרה. אלא שקצר בלשון ואמתניתין דהכא סמיך.

דתנן כתל וכו׳ ור׳ יוחנן אמר ואלו וכו׳ פירש מעלין מכאן ומכאן אין אבל לחלופי מחצר לחצר בדרך הכתל לא. וכדאמרינן עלה ואימא ר׳ יוחנן לטעמיה וכו׳ ופרקינן דההיא דפרק חלון דאמרינן לר׳ יוחנן דאסו׳ להחליף ברשויו׳ דרבנן זעירי תלמידו של ר׳ יוחנן אמרה ורב דימי פליג עלה דסבר דברשויות דרבנן מותר להחליף לר׳ יוחנן ואמוראי נינהו ואליבא דר״י ואמרינן מ״מ דזעירי גופה תקשה הא מתנייתא לר״י דהא הכא קתני דלכ״ע מותר להחליף ברשיוות דרבנן ופרקינן דהא מתנייתא לאו באנפי נפש׳ ולהחליף מוקי׳ לה זעירי דבהא דכ״ע אסור להחליף ומתנייתא ברחב אמת המים גופה פליגי רבנן ורשב״ג בכמה תהא חשובה כרמלית ורב דימי דאמר לעיל אין כרמלית פחותה מד׳ טפחי׳ תנאי היא ורשב״ג היא:

ופרכי׳ ותהוי כחורי כרמלית כלו׳ לזעירי דמוקים לה באמת המים גופה פחות מג׳ לרבנן ופחות מד׳ לרשב״ג למה מותר למלאת נהי דלית באמה שיעור כרמלית במה שנכנס ממנה לחצר מ״מ הרי היא חוץ לחצר לרחבה הרבה ודינה ככרמלית דקס״ד דכי היכי דחורי רשות היחיד כרשות היחיד וחורי רשות הרבים כרשות הרבים הכי נמי חורי כרמלית ככרמלית גופה אמרינן אין חורין לכרמלית שלא גזרו חכמים אלא בכרמלית גופה ולא בחורין שלה. רב אשי אמר וכו׳ דכל דתקון רבנן כעין דאוריית׳ תקון התם בסמוכה הכא במופלגת פי׳ דלא אמרי׳ חורין רשות כרשות עצמה אלא בשסמוכין לה תוך ד׳ טפחי׳ מן הכתל ולישנא משמע שאלו היתה סמוכה הכי נמי דהוו ככרמלית ואע״פ שאין ברחבה ד׳ בחצר ומשום דרוב אמת המים הנכנסת לחצר היא מופלגת נקט׳ תנא סתם ויש שפירש דכיון דרובה מופלגת לא פליגי רבנן ואפילו בסמוכה מותר ומסתברא דרב אשי רבותא אתא למימר דאפי׳ תימ׳ דיש חורין בכרמלית דעלמא הכא במופלגת אין חורין אבל שור׳ הדין דאין חורין לכרמלית בשו׳ מקום ואפילו רב אשי הכין ס״ל ואי נמי מספק ליה הא פשיטא להו לאביי בר אבין ורב חיננא בר אבין והלכת׳ כוותי׳ וכן פסקו רבותי ויש שפסקו כרב אשי דיש חורין לכרמלי׳ בסמוכה דרב אשי מפלג פליג והלכתא כוותיה דבתרא הוא. והראשון הוא יותר נכון.

רבינא אמר כגון דעבד לה נפקי אפומא כן גורס רש״י ז״ל ולג׳ דנפקי דהכל דרך א׳. ורבי חזר לפ׳ עיקר הברייתא דלא פליגי באמת המים ולא באגפיה אלא מילתא אחריתי היא שעשתה בכניסה ויציאה של האמה הזאת בתוך האמה שני גפופין מכאן ומכאן והניח ריוח ביניהם כדי שיכנסו המים ויצאו ביניהם. ואזדו רבנן לטעמייהו ורשב״ג לטעמיה דאפליגו בפ״ק בדין לבוד דרבנן סברי דכל פחות מג׳ הוי כלבוד ורשב״ג סבר דכל פחות מד׳ הוי לבוד. וי״א דכיון דאיתיה להא דרבינא אידחיא לה סוגיא דלעיל דאוקימנא שיעור כרמלי׳ דרב דימי כתנאי ואוקימנ׳ פלוגת׳ בין דרב דימי לזעירי והדרינן לקושטא דמילתא דלכ״ע אין כרמלית פתוחה מד׳ ואפילו לרב כיון שאסור להחליף ברשויות דאורייתא כ״ש שאסור להחליף ברשויות דרבנן כדאמרי׳ לר׳ יוחנן בריש פ׳ חלון וכדאמרי׳ נמי אליבא דר׳ ושמואל דלית לן לטפויי פלוגתא בכדי וכל מאי דשקלינן וטרינן לעיל היינו משום דלא הוו משתכחי למתנייתא פתרי אחריני וכיון דאתא רב נחמן ואשכח להני פתרי לא משבשי׳ ומוקמי׳ פלוגתא בין אמוראי ולאוקומי דר׳ יוחנן בפלוגתא דהוה עבדי׳ לעיל הילכך אפילו לרב דמי אסור להחליף ברשויות דרבנן. והר״ז הלוי ז״ל הביא ראיה לזה מהא דאמרי׳ בפרק בתרא ש״מ איתי לרב דימי דאמר שלא יחליפו וההיא גבי רשויות דרבנן אמרינן לה דאלמא דרב דימי אוסר להחליף ברשויות דרבנן אבל הרי״ף ז״ל ומקצ׳ בעלי התוס׳ סברין דלא אידחיא סוגיא דלעיל משום הא דרבינ׳ דמאי דאמרי׳ לעי׳ בדוק׳ איתמר והכין קים להו וכדאמרינן להדיא ההיא זעירי אמרה דאלמא הכי קים להו וכיון דזעירי ורב דימי פליגי בה קי״ל כרב דימי שהוא מקל והילכך מותר להחליף ברשויות דרבנן ואע״ג דרב ושמואל סבי׳ להו דבשל דבריהם עשו חוזק הא ק״ל כדברי המקל בעירוב. ועוד דלית הלכתא כרב ושמואל לגבי דר׳ יוחנן והא דאמרי׳ בפרק בתרא איתא לדזעירי דאמ׳ ובלבד שלא. הכי קאמרי׳ ש״מ דהא ברייתא סוברת כרב דימי ודאי שאסור להחליף דהא עדיפא מדידיה דאפי׳ ברשויות דרבנן קתני לה והא דלא קאמרי׳ ש״מ איתיה לדרב זעירי משום דלא אשכחן לזעירי דאמר להדיא הכי בש״ס ויש להם על מה שיסמוכו קצת במסכת שבת בפרק הזורק גבי פלוגתא דר׳ יהוד׳ ורבנן דתניא אנן מטלטלין מן הספינה לים ועם כל זה האמת מור׳ דרכו כי השטה הראשונ׳ עיקר ונכונה וליכא למנדא מינא וכן דעת רבותי ותו לא מידי:

מתני׳ גזוזטרא שהיא למעלה מן המים. פירש ושיהא בין חלל המחיצות ד׳ על ד׳ כדי שתהא כרשות היחיד וכדפרש״י ז״ל לעיל גבי גזוזטרא דר׳ חנינא בן עקיבא והא דבעי׳ מחיצות ולא סגי לן בתקרה רחבה ד׳ דנימא פי תקרה יורד וסותם. כבר פירשנו הטע׳ למעל׳. בין מלמעלן ובין מלמטן פרש״י ז״ל למעלה על הגזוזטר׳. ולמטה למטה מן הגזוזטרא מחוברת לה מתחתיה דאמרי׳ גוד אחית מחיצתא והקשו עליו בתוספות דהא כשהו׳ למעלה הן המים הגזוזטר׳ אינה נכרת שיהא עשויה לשם המים אלא להשתמש בחללה למעלה ולכלהו תנאי בעינן שתהא מחיצה נכרת לשם המים חוץ מר׳ יהודה שמכשיר גבי בור במחיצת הכתל ואין הלכה כמותו ותירצו דהכא כיון שהמחיצות הם סביבו׳ הנקב וכדפרש״י ז״ל ואין שם חלל אחר להשתמש בו הא איכא היכרא שלא נעשו אלא בשביל המים שנאמר גוד אחית מחיצתא ובתוס׳ פירשו למעלה שיהא מחוברת בגזוזטרא מתחתיה שרואין כאלו יורדת עד המים ועושה הכל רשות אחת ולמטה שהיא משוקעת במים ועולה כנגד הגזוזטרא ואמרי׳ גוד אסיק וכאלו מגעת עד הגזוזטרא וזה נראה יותר נכון. והקשו בתוס׳ מ״ש מהא דאמרינן בפרק הזורק ספינה שעל המים רב הונא אמר מוציא זיז כל שהוא וממלא ורבה בר רב הונא אמר עושה מקום ד׳ על ד׳ וממלא דכ״ע מיהת לא בעינן מחיצה ותרצו דהתם הא אמרינן לרב פפא טעמא דס״ל דכרמלית מארעא משחי׳ וכי שקיל ממקום פטור קא שקיל ואפי׳ זיז לא הוה צריך אלא להיכר׳ בעלמא עביד ליה וכיון שאין ספינ׳ מהלכת בפחות מי׳ איכא למימר דכי שקיל ממקו׳ פטו׳ קא שקיל אבל הכא פעמי׳ שהמי׳ שתחת הגזוזטרא אין בהם י׳ והוו להו כרמלי׳ ורובם כך הם על שפתו וכיון דכן הצריכו בכלם מחיצה עשרה ולרבה בר רב הונא דס״ל דלעולם המים רדונון ככרמלית הא דאמר התם עושס מקום ד׳ על ד׳ כדינא קאמר כלומר מקום חקק ד׳ על ד׳ במחיצותיה אלא שקצר לשונו דסמך אמתני׳ דהכא: עי״ל לדעת רש״י ז״ל דהתם משום דהוי תוך עשרים אמה ואיכא למימר פי תקרה יורד וכותם דכרב סבי׳ להו דאמרינן פי תקרה יורד וסותם. ג״ה וכן שתי גזווטראות כו׳ ורש״י ז״ל לא גריס וכן דהא מילתא אחריתי קאמר. וי״ל דה״ק כשם שאמרתי לך דגזוזטרא יחידה שאם לא עשו לה מחיצה אסור למלאת ממנה כן שתי גזוזטרות שלא עשו לאחרונה גם כן אסור למלאת ממנה ושתיהן אסורות. ואוקימנא בשעשו בשותפות ולעיל פירשו בש״ס טעמא.

גמרא מתני׳ דלא וכו׳ וטומנין בעצה. פי׳ טומנין פירותיהן בספל של קטני׳ ואע״פ שהטל נופל בהם אינו מכשיר׳ לקבל טומאה ומסתפגין באלונטית ולא חיישינן דאתי לידי סחיטה שהוא תולדה של מלבן כדפרי׳ במסכת שבת ואיסורא דאורייתא הוא. וסתרי אינשי כו׳ פרש״י ז״ל כי בעלי מלאכה היו ולא היו משכימי׳ משום דניחא להוי כטל אלא כדי שלא יבטלו ממלאכתן ואינו מחוור בעיני רבותי דא״כ מאי כשבשביל אלא ה״ק שהיו אנשים מעונגין ולדרך תענוג היו משכימי׳ דקים לן כי פירותיהן היו רטובי׳ ולא היו צריכין טל. מסתפג כו׳ פי׳ בי״ט כדרכו ובשבת דרך חצרות וקרפפות אמר רבה בר רב הונא לא שנו כלומר דשאני בגזוזטרא ומחיצותיה אלא למלאת דכיון דאיכא מחיצה עשרה ואמרי׳ גודא נעשה הים והגזוזטרא ר״הי וכי ממלא מר״הי לרה״י קא ממלא אבל לשפוך כו׳ פי׳ מפני שהנהר מוליך שופכין חוץ לגזוזטר׳ שהיא כרמלי׳ ואע״ג דאיהי לתחת הגזוזטרא שפיך להו דה״ל רשות היחיד מ״מ הא אזיל מכחו לכרמלית.

המשנה השביעית והכונה בה כשלפניה. [והוא שאמר] גזוזטרא שהיא למעלה מן הים או מן הנהר וחקק בה כדי לדלות דרך חקק אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחי׳ על הדרך שביארנו למעלה וכן צריך שיניח סביבות החקק טפח ומשהו כדי דריסת הרגל שבפחות משיעור זה אינו ראוי לדריסת הרגל במקום כזה שתשמישו נבעת כמו שכתבנו למעלה. וצורך מחיצות אלו הוא מפני שאין אומרין בשפת הגזוזטרא פי תקרה יורד וסותם. ולא סוף דבר כשאין שם שום מחיצה אלא כותל הבית שכל תקרה שאין לה אלא מחיצה אחת לדברי הכל אין אומרין בה פי תקרה יורד וסותם אלא אפי׳ בשתי מחיצות דעריבן שלדעת רב אומרי׳ על השאר פי תקרה יורד וסותם כמו שיתבאר. בגזוזטרא אינו כן מפני שהדבר צריך למחיצות הנכרות ומחיצות אלו בין מלמעלה בין מלמטה ופי׳ מלמעלה תחת הגזוזטרא דבקות עמה ומשתלשלות כנגד המים וטעם גוד אחית. ומלמטה פי׳ משוקעות במים ועולות למעלה ומטעם גוד אסיק כמו שביארנו למעלה ואפי׳ היתה התקרה רחבה ארבע אמות שאלו ראינו את שפתיה ככפופות היה בהם ארבעה מחיצות שהרי אמרו גוד אמרינן כוף וגוד לא אמרינן כמו שהתבאר. ולמדת שהמחיצה תלויה מתרת במים ואין צריך שיהו המחיצות משוקעות במים כמו שביארנו בבור שבין שתי חצרות שפסקנו כרב הונא ואף לדעת הפוסקי׳ בבור שבין שתי חצרות כרב יהודה שאמ׳ צריך שיהו ראשי הקנים משוקעים במים טפח. בגזוזטרא מיהא פוסקי׳ כן וכן ראינו לגדולי המחברים שפסקו בבור שבין שתי חצרות שצריך לשקע ראשי הקנים במים טפח כרב יהודא ובגזוזטרא פסקו בין למעלה וכו׳ וגדולי הדור פרשו הטעם שאף רב יהודה עצמו לא הצריך שקוע אלא בבור שמן המחיצה ולהקל לאחד ומן המחיצה ולכאן לאחר וכדי שלא ידלה משל חברו להדיא אבל גזוזטרא שעל הים או על הנהר שיש לבעל הגזוזטרא רשות אף במה שחוץ לגזוזטרא כל שיש בה היכר מחיצה מותר והרי כל המים כמים הנתונים תחת הקורה בבור שאעפ״י שהמים מעורבי׳ הואיל ואין מיוחדות לאחד מהם אלא שיד שניהם שוה בו הקלו בה. וכל שעשה מחיצות אלו פירשו בגמרא שלא סוף דבר למלאת שהוא מותר אלא אפי׳ לשפוך שופכין מביתו לים דרך בה אעפ״י שנמצאו עכשו שופכין. אלו הולכי׳ מכחו חוץ לגזוזטרא מותר שהרי בעוקה שבחצר יתבאר למטה שמותר לשפוך מים בתוכה אעפ״י שיוצאים לרשות הרבים ואעפ״י שבעוקה אפשר דתיימי מיא ר״ל שהמים כלים מובלעים בקרקע קודם שיגיעו לרשות הרבים. ומעתה אף בשלא יארע כן ראוי להתיר שהרי הוא שופכם על דעת שיבלעו ולא נתכוון להיותן יוצאות לרשות הרבים שהרי לא התירו אלא בעוקה מחזקת סאתים אבל בזו אין השופכין כלים לעולם עד שיצאו מתחום הגזוזטרא אעפ״י כן מותר מפני שאין הדבר ניכר כלל וכן שהוא כחו ככרמלית. וגדולי המפרשי׳ נוטים לומר שאף בלא עירבה ומחיצה מותר לשפוך לגזוזטרא ויפול ממנה לים שהגזוזטרא אינה פחותה מדפני הספינה שהתרנו במסכת שבת לשפוך שופכין שלה על דפני הספינה. ואעפ״י שבחצר הוצרכנו לעוקה והיה לנו לומר לדעת זה לזרוק בתוכה ואם יצאו לחוץ יצאו שהרי כחו הוא בזו כחו ברשות הרבים הוא ואסור אבל בגזוזטרא מותר אלא שמכל מקום אף הם חוככים בדבר זה מפני שהגזוזטרא מתקלקלת ויבא לשפוך ממנה אל הים כדרכו אבל דפני הספינה אין בהם חשש קלקול. ויש שואלים בעיקר משנתנו שהרי בפרק הזורק בספינה שעל הים אמ׳ רב הונא מוציא זיז כל שהוא וממלא ורבה ורב חסדא אמרו עושה מקום ארבעה על ארבעה וממלא. ואעפ״י שפסקנו שם כרבה ורב חסדא. הרי מכל מקום נראה שאף לרבה ורב חסדא אין צריכין למחיצות אלא שיש מתרצין שאין מדמין גזוזטרא שבבית לספינה ובספינה הקלו הואיל ואין לגזור בה אטו מים שאין בהם עשרה שאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה כמו שביארנו שם על דעת גדולי הדורות שלפנינו. ויש מתרצים שרבה ורב חסדא כך הם סוברים. ופי׳ דבריהם עושה מקום ארבעה על ארבעה במחיצות עשרה סביב החקק.

וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא [עשו] לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו כמו שביארנו למעלה. ופרשו בגמרא דוקא שיש לתחתונה שתוף בעליונה שאם לא כן הרי אין תשמישם בעליונה אלא בגזל ואין תשמיש שבדרך גזל אוסר ואעפ״י שרגילה בו בחול רואין אותה בשבת כמו חזרת לבעלים. ואף בשתוף זה דוקא כשהתחתונה סמוכה ר״ל מכוונת כנגד העליונה או בתוך ארבעה אבל אם מופלגת ממנה ארבעה עליונה מותרת שהרי תשמיש החתונה בעליונה אינה אלא בזריקת גובה והפלגה ושלשול ולעליונה בשלשול וכל כיוצא בזו נותנין אותה לזה שבשלשול כמו שהתבאר אעפ״י שיש לתחתונה שתוף בעליונה כמו שאמרנו. ויש מפרשי׳ מפני שאין תשמיש לתחתונה אלא דרך אויר ואין אדם אוסר דרך אויר כמו שביארנו. וכן התבאר בגמרא שאם חזרו ועשו גם לתחתונה הותרה העליונה לעצמה אעפ״י שעדיין יש לתחתונה שתוף בה ושהיא מכוונת כנגדה שמכיון שנעשתה תחתונה מחיצה לעצמה הרי יש כאן גלוי הדעת שסלקה עצמה מן העליונה. וכל שעשו לתחתונה בשתוף קצת חכמי הדור כתבו שאינה אוסרת על העליונה. ואין הדברים נראין וכבר ביארנוה למעלה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שפרשנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

בתוספתא אמרו ששלש דיוטות זו למעלה מזו והעליונה והתחתונה לאחד ואמצעית לאחר לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך אמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות אבל משלשל הוא מן העליונה לתחתונה שלא בדרך אמצעית. משלשל אדם קדרה של בשר ונותנה על גבי זיז רחב ארבעה טפחי׳. היתה חלון באמצע ארבעה על ארבעה אסור שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות:

כבר ידעת שכל משקה הבא על הפירות משנתלשו ונוח לו בהן שהם מכשירי׳ ואם אין נוח לו בהם אין מכשירין וכן משקין שירדו מן השמים על הפירות במחובר כגון טל ומטר ותלשן ועדיין הלחות עליהן אם נוח לו בכך הוכשרו ואם לאו לא הוכשרו. מעתה השכים להביא פסל ר״ל פסולת התבואה להטמין פירותיו בה כגון עצה והוא תבן של מיני קטנית שהיו רגילין לטמון בה פירות על הדרך שאמרו מחפין את הקציעות בקש וכל שהשכים להביאם בעוד שהטל עליהם אם מתכוין בהשכמה זו כדי שיהא הטל עליהם לח ולא ייבש כל כך במהרה הרי הטל מכשיר את הזרעים שבעצה או את הפירות לטומאה ואין התרומה שבהם נאכלת בידים מסואבות ואם אין כונתו בהשכמה אלא כדי שלא ליבטל ממלאכתו ביום כגון שהוא שכיר הרי אין כונתו בטל זה ולא הוכשרו וכל שכיוצא בזה טומנין בעצה. ויש מפרשים זה שאמרו טומנין בעצה לענין הטמנת חמין בשבת והוא שאין טומנין בתבן שהוא לח מפני שמוליד הבל אבל טומנין ביבש והתירו להטמין בעצה אעפ״י שיש בה מעט לחות הואיל ואין מתכוין בכך שדבר שאין מתכוין מותר בכיוצא בזו שאפשר שאף בלחותה אינה מוספת הבל כשאר מיני התבן וזו של הכשר טומאה נתגלגלה עליה לדמיון שכל שלא כיון בה על הטל שבה לא הכשיר. ועיקר הדברים כדעת ראשון:

בד"ה ותהוי כי כו' ליתסר משום חורי כו' חורי רה"ר כרה"ר דמי כו' שתכנס לעיר השתא כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה הכא רשויות כו' וי"ל דרב דימי ודאי קסבר דברייתא דלקמן פליגא כו' עכ"ל ואין להקשות לפי זה אמאי קאמר ההיא זעירי אמרה דאימא שפיר דרב דימי אמרה משמיה דר"י דמעלין ולא מורידין אליבא דהך ברייתא דהתם דאוסר להחליף אפילו בדרבנן וברייתא דהכא פליגא די"ל דאם כן אכתי תקשי בהך מלתא דמעלין ואין מורידין משום דאסור להחליף אתי דרב דימי כתנאי דברייתא דהכא ע"כ פליגא לרב דימי וק"ל:

בד"ה גזוזטרא שהיא למעלה מן הים פי' כו' כצ"ל:

בד"ה אא"כ עשה כו' וא"ת דהכא בעינן מחיצה כו' מוציא ממנה זיז כל כו' עכ"ל ולעיל גבי בור שבין שתי חצרות וגבי אמת המים שעוברת בחצר דבעינן מחיצה לא תקשי להו מההיא דמוציא זיז כל שהוא משום דגבי בור ואמת המים איירי שעומד בחצר וממלא מרשות אחרת או מכרמלית לרה"י להדיא משא"כ כשממלא דרך חלונות ע"י זיז דמסתמא גובהן י' טפחים וה"ל ממלא מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור אבל אגזוזטרא שפיר קשיא להו דמסתמא נמי גבוה י' וק"ל:

בא"ד וכרמלית מארעא משחינן והוי מים למעלה מי' מקום פטור והכא מיירי כשאין כו' עכ"ל לעיל בשמעתין אמרינן בהיפך א"ל משם ראיה מפני שלא היתה עמוקה עשרה כו' דמש"ה לא הוה כרמלית אבל היתה עמוקה י' הוי כרמלית ולא ק"מ דלעיל איירי באמת המים שבחצר במקום מחיצות וארעא רה"י היא ולכך לא נעשית כרמלית עד שנעשית רשות אחרת דהיינו גבוה י' ורחבה ד' משא"כ כאן דאיירי בים דליכא מחיצות וארעא כרמלית הוה ומארעא משחינן ולכך בגבוה י' נעשית רשות אחרת דהיינו מקום פטור וק"ל:

בד"ה מתני' דלא כחנניא אע"ג דחנניא לא אמר אלא בימה וכו' עכ"ל הכי משמע להו דמתני' דלא כחנניא מסקנא דמלתא הוא ומלתא דאר"י כו' מלתא באנפי נפשיה הוא ולא נימא אמר ר' יוחנן כו' תירוצא הוא דא"כ הל"ל לימא מתניתין דלא כחנניא כו' ובתירוצא הל"ל אמר ר"י כו' אפילו תימא כחנניא וק"ל:

גמ' אלו מעלין מכאן ואוכלין ואלו מעלין מכאן ואוכלין כו' מן המים אין ממלאין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה נמי אמר כו' שלא יחליפו הס"ד והשאר נמחק:

בד"ה חוקק כו' לנקב ממלאין כו' הד"א:

תוס' בד"ה אלא א"כ כו' דאמרינן אין ספינה כו' והוי מים למעלה כו' כצ"ל:

גמרא דעביד לה ניפקי כו'. כצ"ל בי' הרבים וכמו שהועתק ברש"י. ולכאורה ה"נ דדוקא אם היה בם ניפקי הרבה דכי מצטרפת להו ה"ל פרוץ מרובה עה"ע דאל"ה ה"ל להתיר עד עשר דה"ל כפתח. אבל מלשון רש"י והטוש"ע משמע דלא הוה אלא חדא בכל צד וצ"ע. ואולי לזה השכיל הב"י לפרש דר"ל דעשה המחיצות לאורך האמה. דה"ל נפרץ במלואה לכן בעינן שלא יהיה יותר משיעור לבוד. ודלא כב"ח שכ"ע כד ניים כו' והסכים גם הט"ז ע"י:

גמ' מתני' דלא "כר'" חנניא ב"ע דתניא ״ר״ חנניא. כצ"ל:

והא ר' יוחנן ברשויות דרבנן. כגון ב' חצירות: נמי אמר. דלא יחליפו דרך מקום פטור דקאמר אלו מעלין מכאן לכותל ואלו מעלין מכאן והוא הדין דמורידין אבל לאחלופי לא דאמר התם ואזדא ר' יוחנן לטעמיה ומייתי עלה להא דרב דימי מקום שאין בו ד' על ד' בטל לאלו ולאלו ובלבד שלא יחליפו: אויר ב' רשויות שולטת בו. דכיון דלא הוי ד' על ד' לא הוי רשותא לנפשיה ושולטין שניהם ברוחבו: ולא יזיז. בראשו אפילו כמלא נימא וכ''ש שלא יוריד הימנה כלום ולא יעלה מן החצירות עליו כלום: אלו מעלין כו'. דבטיל לגבייהו לקולא: ואזדא ר' יוחנן לטעמיה. מסקנא דאתקפתא היא: ההוא. דאלו מעלין מכאן ואלו מעלין מכאן דמשמע אבל לאחלופי לא: זעירי אמרה. משמיה דר' יוחנן אבל לרב דימי אליבא דר' יוחנן מותר להחליף: ולזעירי קשיא הא. דקתני לעיל פחות מג' משלשל דלי וממלא וליכא לאוקמא אלא באגפיה ולהחליף אלמא ברשויות דרבנן מחליפין דרך מקום פטור: זעירי מוקי. פלוגתייהו דרשב''ג ורבנן ברוחב אמת המים גופה ואמרי רבנן דבשלשה מקריא כרמלית: ודרב דימי. דאמר אין כרמלית פחותה מד' תנאי היא: ותיהוי כי חורי כרמלית. האי אמה אפילו לית בה שיעור כרמלית ליתסר משום חורי כרמלית כי היכי דאמרינן במס' שבת (דף ז:) חורי רשות הרבים כרשות הרבים דמי כגון כותל הסמוך לרשות הרבים ויש בו חור וזרק ארבע אמות ונח שם חייב דחשיבי ליה הנחה ברה''ר ה''נ הואיל ויש בה שיעור כרמלית קודם שתכנס לעיר השתא נמי תיתסר דמכרמלית אתיא: אין תורת חורין לכרמלית. דלא אחמירו ביה רבנן כולי האי: בסמוכה. כגון חור שבכותל הסמוך לקרפף יותר מבית סאתים: במופלגת. שאין בה כשיעור אלא למרחק: רבינא אמר. האי שיעורא דג' וד' דרבנן ורשב''ג לא בשיעורא דאמה גופה ולא באגפיה ולהחליף: אלא דעבד לה ניפקי. מוצאות: אפומה. בכניסה וביציאה והתחיל המחיצה סמוך לאגפיה בתוך אוגניה מכאן ומכאן ולא חיברה באמצע שיהו המים נכנסין ויוצאין דרך שם ואמרי רבנן דפחות מג' אמרינן לבוד אבל ג' לא אמרינן לבוד ואסור דפירצה היא: ורבן שמעון לטעמיה. דאמר בפרק קמא פחות מד' לבוד: מתני' אא''כ עשו לה. כל סביבותיו או סביב הנקב ד' על ד' החקוק באמצעיתה דגוד אחית אמר להכשיר אע''פ שהיא תלויה אבל כוף וגוד כחנניא בן עקביא לא אמר: בין מלמטה. מחוברת לגזוזטרא מתחתיה: זו למעלה מזו. אפילו זו שלא כנגד זו ובלבד שלא תהא מופלגת מכנגדה במשך הכותל ארבעה כדאמר בגמרא: שתיהן אסורות. למלאות בנקב העליונה עד שיערבו והתחתונה בנקב שלה אין צ''ל שהיא אסורה דהא מכרמלית לרה''י קא ממלא: גמ' חוקק בה כו'. ואין צריך בה מחיצה אחרת דאמרינן כוף וגוד הואיל ויש עשרה לכל רוח לנקב: ממלאין מים מגזוזטרא. שיש בה ד' אמות על ד' אמות: וטומנין. פירותיהן בעצה פסולת קטנית ואף על פי שלקטו מן השדה בהשכמה והטל עליו אין מכשירין את הפירות כדמפרש לקמיה: אלונטית. בגד שמסתפגין בו כשיוצאין מבית המרחץ: השכים. קודם היום להביא פסולת תבואה מן השדה להטמין בו פירות אם לכך נתכוון להשכים שרוצה ונוח לו בטל שעליו והשכים עד שלא ייבש הרי הוא בכי יותן:

הכא רשויות דרבנן. בריש חלון (לעיל דף עו:) סבר רב איפכא דברשויות דרבנן כי אין ד' בכותל שבין ב' חצירות לא יזיז אפילו כמלא נימא דעשו הם חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא''ת דלקמן בפ' בתרא (דף קא:) משמע דרב דימי אוסר להחליף אפילו ברשויות דרבנן גבי הא דתניא וחכ''א אף בזמן שהמנעול למעלה מי' מביא מפתח מע''ש ומניחו באיסקופה ולמחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה או לחלון שעל גבי הפתח ואם יש בחלון ד' על ד' אסור מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות פי' מאיסקופה כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד דרך מנעול שהוא מקום פטור ואסור להחליף ומסיק עלה שמע מינה איתא לדרב דימי וי''ל דרב דימי ודאי קסבר דברייתא דלקמן פליגא אהך דשמעתין והכי פירושא איתא לדרב דימי ועדיפא מדידיה דאפילו ברשויות דרבנן אוסר להחליף כזעירי דשמעתין: ולזעירי קשיא. אע''ג דהברייתא בפ' בתרא אתיא כוותיה מ''מ בעי לאוקמי גם ברייתא דהכא כוותיה מיהו אור''י דזעירי לא אתי כר' יהודה דשרי בשבת בסוף הזורק (דף קא.) בספינה שגבוהה ועמוקה י' לטלטל מתוכה לים ומן הים לתוכה דרך למעלה מי' שהוא מקום פטור כדמוכח התם: גזוזטרא שהיא למעלה מן הים. פי' לעיל: אלא א''כ עשו לה מחיצה כו'. וא''ת דהכא בעינן מחיצה ובמסכת שבת בפרק הזורק (דף ק:) אמר רב הונא ספינה מוציא ממנה זיז כל שהוא וממלא ואור''י דהתם שהמים עמוקים י' דאמרינן אין ספינה מהלכת בפחות מעשרה וכרמלית מארעא משחינן והוי מים למעלה מי' מקום פטור והכא מיירי בשאין המים עמוקים י' דכי אמרינן מארעא משחינן אכתי מיא כרמלית אי נמי אפילו יש כאן עמוק י' גזרו אטו שאר גזוזטרא דאין תחתיה עמוק י' דשם צריך מחיצה למלאות ולכך לא פליג בשום גזוזטרא אבל ספינה לעולם מהלכת למעלה מי' א''נ אור''י דהכא אפילו עמוק איכא למיחש שמא יעלה הים שירטון אבל ספינה דמהלכת כל שעה ליכא למיחש להכי: עושה מחיצה גבוה י'. והא דאמר רבה בר רב הונא בפ' הזורק (שבת ד' ק:) עושה מקום ד' וממלא ע''י מחיצות י' קאמר ולהכי בעי מקום ד' כדפי' בקונטרס לעיל דאין מחיצה לפחות מד' ולא כפירש הקונטרס דהתם: בין מלמעלה בין מלמטה. מתוך פירוש הקונטרס משמע דלמעלה היינו למעלה מן הגזוזטרא ולמטה למטה מן הגזוזטרא ולא רצה לפרש הכל תחת הגזוזטרא כלמעלה ולמטה דלעיל גבי בור משום דנקב עשוי ד' על ד' ועושה מחיצה סביב הנקב אפילו למעלה הוי היכר: מתני' דלא כחנניה. אף על גב דחנניה לא אמר אלא בימה של טבריא מתניתין נמי לא מיפליגא ומיירי בכל מימות:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד