עירובין פט ע"א

דף פט - א

אמר רבא:  לא שנו דאותן שאין להם עוקה סמוכה לעלייתם אסורין לשפוך, אלא כשלא עירבו בני העליות את החצר שבה העוקה.

אבל עירבו - מותרין.

ומפרשינן לה: וכי לא עירבו - מאי טעמא לא שרי להו לשפוך?

אמר רב אשי: כיון שאין העוקה סמוכה לעלייתן, אסורין משום גזירה, דילמא ירצו לשפוך מימיהם לתוך העוקה הרחוקה מהם, ואתי לאפוקי ממאני דבתים - שיבואו להוצים מכלי הבתים שהשופכין בהן - להתם [לעוקה, כדי לשפוך בתוכה].

וכיון שהיא בחצר שאינה מעורבת, נמצאו מטלטלין מביתם, לחצר שלא עירבה.

אבל אותן שהעוקה סמוכה לעלייתן, שופכין מימיהם בעליה, והן יורדין מאליהן לעוקה הסמוכה לה. ^[69]

הדרן עלך פרק כיצד משתתפין

פרק תשיעי - כל גגות

מתניתין:

כל גגות בתי העיר - רשות אחת הן ביחס לטלטול בשבת, על אף שהבתים הם רשויות חלוקות, שאין מטלטלים ביניהם אם לא עירבו יחד.

והיינו: מותר לטלטל מגג הבית של אדם זה לגג הבית של אדם אחר, כלים ששבתו בגג מבעוד יום.

ולא אסרו חכמים לטלטל מגג של אדם זה לגג של אדם אחר, על אף היותם גגות של רשויות חלוקות, היות שאין תשמיש הגג תדיר ומיוחד כתשמיש של דירה.

ולכן, אין נחשבים הגגות של הבעלים השונים כ"חילוק רשויות", אלא כל הגגות נחשבים לרשות אחת לטלטול.

וכל שכן שמותר לטלטל מחצר לחצר כלים שהיו בחצר מבעוד יום. וכן מקרפף לקרפף [מקום המיוחד לאוצר של עצים].

כיון שאין תשמיש החצר או הקרפף כתשמיש הבית, שהוא תדיר ומיוחד לדירה.

והמשנה לא נקטה את ההיתר לטלטל מחצר לחצר ומקרפף לקרפף אלא נקטה את דין הגגות, כדי להשמיענו שאפילו גגות העיר רשות אחת הן. לפי שהיה מקום לאסור לטלטל מגג לגג, כי היות והדיורין של הבתים חלוקין למטה, כך הם חלוקין בגגותיהם למעלה.

ולכן מחדשת המשנה, שמותר לטלטל אפילו מגג של אדם זה לגג של אדם אחר. [על פי הגמרא לקמן דף צ ב].

כל ההיתר הוא בטלטול כלים ששבתו בכניסת השבת בגג בחצר או בקרפף.

אבל להוציא כלים ששבתו בכניסת השבת בביתו אל גגו או אל חצירו של חבירו, אסור.

ובלבד שלא יהא גג אחד גבוה עשרה טפחים מחבירו, או נמוך ממנו עשרה טפחים. כי אז אסור לטלטל מזה לזה, אפילו היו שני הגגות של אדם אחד [על פי רש"י לקמן צא א], וכמו שמפרשת הגמרא את הטעם בסמוך, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: גגות אינן כמו חצירות וקרפיפות. אלא כל אחד ואחד - רשות בפני עצמו! כי בגגות אומרים: כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה. ^[1]

וכל זה שאמרנו בטלטול גגות חצירות וקרפיפות, הוא כשבא לטלטל בהן עצמן.

אבל טלטול מגג לחצר אסור לרבי מאיר, כשם שאסור לטלטל מגג גבוה לגג נמוך. ולחכמים מותר.

ומגג או מחצר לקרפף - לכולי עלמא אסור, ואפילו הן של בעלים אחד, כיון שאין תשמישיהן ושמותיהן שוין.

אבל מגג לחצר מיקרי תשמיש שוה, ומותר לדעת חכמים. ^[2]

רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות - רשות אחת הן!

ולא מיבעיא שמותר לטלטל ברשויות אלו בפני עצמן, אלא אף מגג לחצר [שאסור לדעת רבי מאיר], ומגג וחצר לקרפף [שאסור בין לדעת רבי מאיר ובין לדעת חכמים], גם מותר, לדעת רבי שמעון.

ונמצא שרבי שמעון מיקל יותר מכולם! ^[3]

ולא הותר לטלטל מגג וחצר לקרפף אלא כשהקרפף אינו יותר מבית סאתיים.

אבל כשהוא יותר מבית סאתיים, הרי כיון שהיקף מחיצות הקרפף לא היו לשם דירה, אין מטלטלין אליו, משום שהוא אסור בטלטול כדין כרמלית. וכדין היקף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה, שדינו ככרמלית, ואף להעביר בו יותר מארבע אמות אסור [כמו שמבואר לעיל דף כג א].

היתר הטלטול בגגות חצירות וקרפיפות הוא רק לכלים ששבתו מבעוד יום לתוכן של אחד משלשת הרשויות האלו.

ולא לכלים ששבתו במשך השבת [ואפילו לא היו שם בכניסת שבת - חזון איש] בתוך הבית, והוציא אותן לחצר על ידי עירוב. שאותם כלים ששבתו בבית אסור להוציא לחצר אחרת, אם לא עירבו שתי החצרות יחד, רש"י.

והוא הדין אם שבתו בבית והוציאם לגג, אסור לטלטלם לגג אחר. ^[4]

גמרא:

יתיב אביי בר אבין, ורבי חנינא בר אבין, ויתיב אביי גבייהו.

ויתבי וקאמרי בביאור מחלוקת רבי מאיר וחכמים:

בשלמא רבנן, האוסרים לטלטל מגג לגג, סברי: כשם שדיורין חלוקין למטה בתוך הבתים כך דיורין חלוקין למעלה, וחשוב כל גג כרשות נפרדת בפני עצמה.

אלא רבי מאיר - מאי קסבר?

אי קסבר, כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה - אמאי אמר שכל גגות העיר רשות אחת הן?!

ואי קסבר אין חלוקין למעלה, ומשום דכל למעלה מעשרה טפחים - רשות אחת היא!

אם כן, אפילו גג גבוה עשרה טפחים מחבירו, או נמוך עשרה טפחים מחבירו - נמי יהא מותר לטלטל מזה לזה, ואמאי אסר רבי מאיר?!

אמר להו אביי: וכי לא שמיע לכו הא דאמר רב יצחק בר אבדימי:

אומר היה רבי מאיר: כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות חלוקות זו מזו, שעומדת כל אחת לבדה בפני עצמה.

ואפילו הן רשות אחת ששתיהן רשות היחיד נינהו [ואפילו הם של בעלים אחד - שיטת רש"י, וראה ריטב"א].

כגון: עמוד ברשות היחיד בחצר [רש"י. וראה ריטב"א מה הוא בא להוציא], גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים - ששם "רשות נפרדת" לו, מתוך שנחלק בגובה עשרה וברוחב ארבעה - אסור לכתף עליו [להניח משאו עליו וליטלו ממנו].

גזירה משום תל גבוה עשרה ורחב ארבעה העומד ברשות הרבים, שהמכתף עליו הרי הוא מכניס מרשות הרבים אל רשות היחיד שחייב חטאת.

ואם כן, טען להם אביי: הכא נמי במתניתין, כיון שחלוק גג מחבירו בגובה עשרה, גזרינן שלא להוציא מזה לזה, גזירה משום תל ברשות הרבים!

סבור מינה, הבינו אביי בר אבין ורב חנינא מדברי אביי אלו, שאפילו מכתשת העומדת ברשות היחיד והיא גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבעה טפחים, ואפילו גיגית החולקת רשות לעצמה - אסור לדעת רבי מאיר לכתף עליה!

אמר להו אביי: לא כמו שאתם סבורים!

אלא, הכי אמר מר [רבה]:

לא אמר אסר רבי מאיר, אלא עמוד ברשות היחיד, ואמת הריחים [כל בנין העמדת הריחים נקרא "אמת הריחים"] - הואיל ואדם קובע להן מקום שיעמדו בו בקביעות!

ותמהינן: והרי כותל שבין שתי חצירות דקבוע הוא, והיה לנו לומר שלדעת רבי מאיר אסור לטלטל מהחצר על גבי הכותל.

ובכל זאת אמר רב יהודה [לקמן בסוגיא, ושם יתבאר יותר]: כשתימצי לומר [כשתדקדק בדבר תמצא], שלדברי רבי מאיר במשנתנו: גגין רשות לעצמן ומותר לטלטל מזה לזה, חצירות רשות לעצמן ומותר לטלטל מחצר לחצר וקרפיפות רשות לעצמן.

ודייקינן: מאי לאו, כוונתו של רב יהודה היא לומר דשרי לטלטולי לרבי מאיר מחצר לחצר אפילו דרך [על גבי] כותל שביניהן.

ותיקשי, ליגזור על הוצאה מחצר לכותל משום תל ברשות הרבים?! ^[5]

ומשנינן: אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לא אמר רב יהודה להתיר להוציא מחצר לחצר דרך כותל, אלא להכניס ולהוציא מחצר לחצר דרך פתחים שביניהן.

אבל דרך הכותל שביניהם אסור, גזירה משום תל ברשות הרבים.

שנינו במשנה: וחכמים אומרים כל אחד ואחד מהגגות רשות בפני עצמו:

איתמר: רב אמר: כיון שאסור לטלטל מגג לגג לרבנן, ^[6]

הרי כל אחד מהגגין נחשב כ"רשות שנפרצה במלואה למקום האסור לה בטלטול".

וכל מקום שנפרץ במלואו לרשות אחרת שאסור בה בטלטול הרי הוא מקבל דין כרמלית, ולכן בכל אחד מהגגות אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, כמו בכרמלית!

ושמואל אמר: כיון שישנן מחיצות בתוך הבתים כנגד גבולות הגגין, אמרינן: "גוד אסיק מחיצות" [משוך והעלה המחיצות] על הגג. והרי מופרדות הרשויות זו מזו, ואינן פרוצות במלואן למקום האסור להם. ולפיכך - מותר לטלטל בכולו, בכל גג וגג.

ומפרשינן פלוגתייהו: במחיצות של הבתים הניכרות לעומדין על הגג, וכגון שהבתים מופרדין זה מזה - דכולי עלמא לא פליגי דאמרינן בהו "גוד אסיק מחיצות", ומותר לטלטל בכל הגג.

כי פליגי רב ושמואל - במחיצות שאינן ניכרות לעומדין על הגג, וכגון שהגגין מחוברין יחד ומכסין את המחיצות שבין הבתים.

רב אמר: אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, כי לא אמר גוד אסיק מחיצתא במחיצות כאלו.

ושמואל אמר: מותר לטלטל בכולו, דאמר "גוד אסיק מחיצתא" אף במחיצות שאינן ניכרות.

והתניא אחת לי עוקה גזוזטרא בריכה ועריבה אע"פ שנתמלאו מים מע"ש שופכין לתוכו מים בשבת ואסיקנא אמר רבה לא שנו אלא שלא עירבו אבל עירבו הללו ב' דיוטאות שופכין בעוקה אחת.

אבל שלא עירבו גזרינן דלא לשפוך מדוכתיה.

דלמא אתי למשקל במנא ושדי בעוקה:

הדרן עלך כיצד משתתפין.

פ"ט כל גגות העיר רשות אחת ובלבד שלא יהא גבוה י' טפחים או נמוך י' דברי ר' מאיר מ"ט דר' מאיר אי קסבר כשם שדיורין למטה חלוקין כך חלוקין למעלה. אמאי קתני כל גגות העיר רשות אחת (בלבד) ואי אין חלוקין (כ"ע) [דלמעלה מי'] רשות אחת היא [ובלבד שיהא גבוה] י' או נמוך עשרה למה לי ואוקמה רב יצחק אומר היה ר' מאיר כל מקום שאתה מוצא ב' רשויות והן רשות אחת כגון עמוד ברה"י גבוה י' ורחב ד' אסור לכתף עליו [גזירה] משום תל ברשות הרבים סבור מינה [אפילו] מכתשת אפילו גיגית אסור לכתף עליו.

אמר אביי הכי קאמר מר והוא רבה בר נחמני לא אסרו אלא בעמוד ואמת הרחיים הואיל ואדם קובע להם מקום דגזרינן בהו אטו תל ברשות הרבים. ואקשינן והא כותל שבין ב' חצרות דקביע ואמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי ר"מ גגין וחצרות רשות לעצמן מאי לאו דשרי לטלטולי דרך כותל ולא קא גזר משום תל ברה"ר ופרקינן לא להכניס ולהוציא מהן דרך פתחים אבל מזה לזה לא.

וחכמים אומרים כל גגות רשות בפני עצמו הוא:

וכי לא עירבו אמאי אסורין. כלומר: אפילו זו שלא עשתה עוקה תשפוך בפתח ביתה ומשם יהיו המים שותתין ויורדין לעוקה שעשתה חברתה, דברשות דרבנן כגון אלו שלא עירבו לא גזרו בו כחו, ומותר לשפוך מים בביתו והם שותתין ויורדין לחצר אף על פי שאינה מעורבת.
ופרקינן: גזירה שמא יוציא מים בכלים שבבית לחצר לשפוך אל העוקה, מפני שזו שלא עשתה עוקה רחוקה מן העוקה וגם לא הכינה לה מקום לירד משם מים לעוקה. ולפיכך לעתים חוששת שלא תתקלקל החצר בטיט ומוציאה שם מים בכלים שבבית. אבל לאותה שעשתה עוקה קרובה אל העוקה, או תקנה לה מקום מפתח ביתה אל העוקה שמשם מים שותתין ויורדין אל העוקה ולא תוציא שם מים בכלים. ומה שחשו להם חכמים למי שלא עשתה וגזרו כחו אטו הוצאת כלים, ולא גזרו כן אטו בספינה שבים בפרק הזורק בסופו (ק, ב) שהתירו לשפוך מתוכה לים דרך דופנה של ספינה, דכחו דכרמלית לא גזרו. התם לא מיקלקלא ספינה ולא אתי לאפוקי בידים חוץ לספינה, הכא חיישינן משום קלקול חצרות כדאמרן. והוא הוא עיקר טעמא דחצר פחותה מד' אמות דבעינן עוקה, משום שאדם חושש לקלקול חצרו.

אומר היה ר' מאיר כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות והן רשות אחת כגון עמוד ברשות היחיד גבוה עשרה ורחב ארבעה אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברשות הרבים. פירש רש"י ז"ל, דלר' מאיר אפילו (תל) [עמוד] גבוה עשרה עומד ברשות היחיד [דחד גברא גזרו משום תל ברשות הרבים].

פרק תשיעי כל גגות העיר
העיר רשו׳ אחת הן. פי׳ ואע״פ שהם של בעלי׳ הרב׳ ולא ערבו למט׳ מותר להוצי׳ מזה לזה כלי׳ ששבתו בתוכם כי אע״פ שדיורין חלוקין למט׳ אינם חלוקין למעל׳ ופרש״י ז״ל הטע׳ דכיון דאין תשמישן תדיר אין בהן חלוק רשות ופירשו בש״ס דלר׳ מאיר ה״ה שהחצרות רשות אחת וכן הקרפפות ולא מיעט ר׳ מאיר אלא שלא לטלטל מגג לחצר או לקרפף שהן דיורין חלוקין וכבר אפסיקא הלכת׳ כר״ש דאפילו גג וחצר וקרפף ומבוי כלם רשות אחת הם לכלים ששבתו בתוכם מיהת:

גמרא אומר היה רבי מאיר כו׳. פרש״י ז״ל כגון עמוד שהוא בחצר וכן פירש הרב ר׳ אושעיא האזכנזי ופירש ז״ל דלאפוקי עמוד שהוא בבית מקורה דהשתא לא דמי לתל ברשות הרבים שאינו מקורה וליכא למיגזר ביה ומסתברא דדוקא נקט עמוד וכיוצא בו שאינו רשות חשוב לתשמיש וכיוצא בו מצוי תל ברשות הרבים ואתו למיחש כשם שזה מתבטל ברשות היחיד שעומד בו אבל עליה שבחצר וכיוצא בה שחשוב לתשמיש לא גזרי׳ בה משום תל ברשו׳ הרבים ולא אמרו כן אלא עמוד או אמת הרחים א״כ למאי דס״ד במכחשת או גרגרת אנשים ודעת רבותי שיחיו וה״ה דאפי׳ בעמוד לא אסרו אלא בששתי הרשויו׳ דשני אנשי׳ ולא ערבו דהשתא דמי לתל ברה״ר שאם הרשויות דחד גברא אי נמי דרבים וערבו ליכ׳ למטעי בהא כלל דהכ׳ נשתמש מרשותו לרשותו ובתל זה בא להשתמש מרשות לרשות ומיהו מדברי רש״י ז״ל נראה שהוא סובר שאפי׳ בששתי הרשויות דחד גבר׳ גזר רבי מאיר וכן דעת מקצת בעלי התוספות ומה ששאלו היאך מטלטלין ספרים מן התיבה לחוצה לה אינו קשה אפילו היה הלכה כר׳ מאיר לפי מה שכתבנו ואפי׳ לפרש״י ז״ל וכ״ש שאין הלכה כרבי מאיר אלא בעמוד ואמת המים וכיוצא בו שזה דומה לתל ברשות הרבים שתשמישו ג״כ בגובה וניחא תשמישתי׳ ומילתא דשכיחא לאשתמושי ביה אבל בור ברשות היחיד מותר ולא גזרינן אטו תל חדא דבור לא שכיח ברשות הרבים משום היזקא ובמילתא דלא שכיחא לא גזרינן. ועוד דבור לא שכיח תשמישתיה לבני רשות הרבים משום דלא ניחא תשמישתיה כולי האי. והא כתל וכו׳ כי׳ אעיקר טעמא דפריש׳ במתני׳ פרכינן דהיאך אפשר לומר דטעמא דרבי מאיר במשנתנו משום ההיא דרב יצחק בר אבדימי דהא כתל שבין שתי חצרות דקביע ואמר רב יהודה לדברי רבי מאיר וכו׳ אלמא לר׳ מאיר מותר לטלטל מחצר לחצר שיש כותל גבוה עשרה ביניהן ואע״פ שלא ערבו. מ״ט לאו משום כו׳ ואע״ג דסתם כתל היא גבוה עשרה ורחב ד׳ טפחים כשיעור רשות היחיד והרי כתל זה לגבי החצר הסמוכה לה כשני גגין שהאחד נמוך עשרה ואפ״ה שרי אלמא בכה״ג לא גזר רבי מאיר משום תל ברשות הרבים וא״ת ולדידיה היכי ניחא דהא לכ״ע גג וחצר לר׳ מאי׳ שתי רשויות וכדדייקא נמי הא דרב יהודה וא״כ היאך אפשר לטלטולי בחצרות דרך כותל דה׳ קא מטלטל מגג של כתל זה לחצר וי״ל דסביר׳ להו דלא אסר רבי מאיר גג עם החצר אלא גג יותר מבית סאתי׳ דהוי כרמלית לדידיה וכדסבר שמואל לקמן ודקס״ד דמקשה לקמן דקא מקש׳ לרב אליבא דרבי מאיר לטלטל מגג לחצר דקסבר דלא שייכא גזירה דרב יצחק בר אבדימי דאפילו בחצר וגג שייכא. עי״ל דבדין הוא דיכול למימר ולטעמיך מי ניחא אלא דלא חש ודכותא בתלמודא כדכתיבנ׳ בפ״ק בס״ד ותדע דהא מצי לשנויי ליה דהכא בכתל שאינו רחב ד׳ טפחים שהוא מקום פטור ולית ביה משום גזרה דרב יצחק אלא דניחא ליה לתרוצי ליה לפום דעתיה דמקש׳ דהא דאמר רב יהודה היינו להכניס ולהוציא דרך פתחים והא דתנן וחכמים אומרים כל גג וגג רשות בפני עצמו הוינן בה ורב אמר אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות וטעמא מפרש בסמוך דכיון שאין כאן מחיצות ניכרות לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא וה״ל פרוץ במלואו למקום האסור לו ואע״ג דהא איתמר אליבא דרבנן דלית הלכתא כוותייהו דהא קי״ל כר״ש כדפסקו רב ושמואל לקמן. נפקא לן מהאי פלוגתא אליבא דהלכתא לענין כלים ששבתו בבתים דאפילו ר״ש מודה שהם אסורים בגג וחצר של חבירו וכיון שכן אליבא דרב אין מטלטלין אותם בגג זה שלו מפני שהוא פרוץ במלואו לגג חבירו שהוא אסור לו לענין כלים אלא ששבתו בבית. וכן כתבו בתוספו׳ וברור הוא והלכתא כרב דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ואע״פ שאמרו שהלכה כדברי המקל בעירוב אמר ולא במחיצות וכדאמרי׳ על מה שאמר הלכה כדברי רבי יהודה בעירובין. ושמואל אמר מות׳ לטלטל בכלו פי׳ דאמרי׳ גוד אסיק מחיצתא ונמצא פרוץ במחיצות הניכרות פרש״י ז״ל בכאן דבמחיצות ניכרות היינו כשיש אויר בין גג לגג שהעומד על שפת הגג רואה שיש תחתיו מחיצה עשרה ומחיצות שאינן ניכרות כשהגגין מחוברין שאין אויר ביניהן. ונראה מדבריו ז״ל אפי׳ המחיצו׳ המחוברו׳ למטה עודפות ונכרו׳ למעלה כיון שאין שם גובה מחיצה י׳ לא אמרינן גוד אסיק שהרי אינו מכיר שעומד על מחיצה עשרה אבל י״א דכל כה״ג מחיצה ניכרת היא ואמרינן בה גוד אסיק ואפילו לרב וכל שיש אויר בין הגגין אלא שנותנין בסופו שום דבר שהוא בולט לחוץ ואין הכתל נראה כעין שאנו נוהגין לעשות בגג של רעפים כתבו בתו׳ שזו מחיצ׳ שאינה נכרת וכן דעת רש״י ז״ל לקמן גבי גג גדול הסמוך לקמן. איני והאמר רבי אליעזר כו׳ וקושיין מדתנא דבי שמואל דפליגא אדרב ואע״ג דרב תנא הוא ופליג אנן לא שבקינן למפרך לה ממתנייתא עד דמתרץ תלמודא הכין ותלמוד׳ נמי לא מתרץ הכין אלא היכא דלא משכח פרוק׳ אחרינא מי אלימא ממתני׳ כו׳ ובדין הוא דמצי לשנויי מתני׳ והא דרבי אליעזר בשיש בין הגגין מחיצות הנכרו׳ דמודה בהו רב דאמרי׳ גוד אסיק כדאמרינן לעיל אלא דניחא לן לתירוצה לפום דעתיה דמקשה דמשמע ליה דמיירי אפילו בשאין שם מחיצו׳ נכרו׳ לא שמיעא ליה הא שמעתא כלומר דלא אמר שמואל דמחיצות שאינן ניכרות אמרינן גוד אסיק דהויא לה דקטן מחיצה נדרסת פי׳ ונעשי׳ כקרקע עולם לדרוס בה ואפילו לשמואל ליכא למימר בה גוד אסיק:

כל גגות וכו׳ כבר ביארנו בראש המסכתא שעניני המסכתא נחלקים לארבעה חלקים והרביעי מהם ענין הרשויות ומפרטיו על איזה צד מטלטלין בתוך הרשות עצמו בכלו או בארבע אמות לבד בקצת רשויות וכן על איזה צד מטלטלין מזה לזה הן ברשויות המיוחדות זו לאחד וזו לאחד הן בחצרות ובתים שנפרצו למקום האסור להם. ובא זה הפרק בעניני זה החלק. ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים: הראשון לבאר ברשויות המיוחדות זה לאחד וזה לאחד על איזה מטלטלין מזה לזה ועל איזה צד אין מטלטלין: והשני בחצרות ובתים שנפרצו למקום האסור להם על איזה צד נאסרו: זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים כמשפט סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר כל גגות העיר רשות אחת ר״ל אעפ״י שהדיורין חלוקים למטה לכמה בני אדם שלא עירבו זה עם זה הגגות מיהא הואיל ואין תשמישם תדיר אחר שהם למעלה מעשרה אין בהם דין חלוק רשויות ומותר להוציא כלים ששבתו בגג זה לגג הסמוך וכן בכל גגות העיר מגג לגג שכלם נידונין כחצר אחת גדולה שמותר לטלטל בכלה ואפי׳ היתה מחיצה בין הגגין אפי׳ מחיצה עשרה כל שפתח פתוח בה מטלטלין מגג לגג דרך הפתח וכמו שאמרו בגמרא לדעתו מאי לאו דרך כותל. ותירץ לא דרך פתחים. ואמר אחר כן ובלבד שלא יהא גג אחד גבוה או נמוך עשרה ר״ל גבוה מחברו עשרה דברי ר׳ מאיר ושאלו בגמרא מאחר שהוא סובר שדיורין חלוקים מלמטה אין דיורין חלוקים מלמעלה ומשום שכל למעלה מעשרה רשות אחת היא אף בגבוה או נמוך עשרה נאמר כן. ופרשוה שמן הדין כך הוא אלא שמתורת גזרה אמרה וממה שהיה ר׳ מאיר אומר כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות והם רשות אחת ר״ל שתי רשויות מופלגים זה מזה ושניהם רשות אחת כגון עמוד רחב ארבעה וגבוה עשרה שהוא ברשות היחיד אלא שהוא במקום משותף לכמה בני אדם כגון שהוא בחצר שהוא רשות היחיד לזרוק ולטלטל אלא שהוא משותף ואחר שהחצר משתף וכן העמוד משתף היה לנו לדון את הכל כחצר להתיר תשמיש מחצר לעמוד אלא שמכח גזרה אסר ר׳ מאיר לכתף על אותו עמוד מן החצר ר״ל גזרה משום תל ברשות הרבים שהרי הרואה סבור שאף החצר הואיל ומשותפת לכמה [בנ״א] רשות הרבים היא ויבא מזה לכתף על עמוד כזה ברה״ר להעלות מרה״ר לתוכו ולהוריד מתוכו לרשו׳ הרבים ואף זה כל שגבוה מחברו עשרה הרי הוא כעמוד.

וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות לעצמו וכל שלא עירבו [בדיורין] של מטה אסורים לטלטל מזה לזה שכשם שהדיורין חלוקין מלמטה כך חלוקים מלמעלה ואסור להוציא מגגו לגג חברו בשלא עירבו בדיורין של מטה. ור׳ שמעון מיקל על ר׳ מאיר בשני דברים אחת שאף בגבוה או נמוך עשרה מחבירו הוא מתיר בכלן. והשנית שלדעת ר׳ מאיר דוקא מגג לגג אבל גגות עם חצרו׳ או קרפיפו׳ לא. שלדעתו גגות רשות אחת לעצמן וחצרו׳ רשות אחת לעצמן וקרפיפו׳ רשות אחת לעצמן. ולדברי ר׳ שמעון גגות וחצרות וקרפיפות כלן רשות אחת הן. ואעפ״י שאינם רשויות שוים שהרי גגות למעלה מעשרה והאחרים קרקע גמור מכל מקום שוים הם מצד אחר והוא מצד שאין תשמישם תדיר ומתוך כך מטלטלין מזה לזה בקרפף מיהא דוקא שאינו יתר מבית סאתים שאם יתר מבית סאתים אף לטלטל בתוכו בחוץ לארבע אמות אסור שכרמלית הוא שלא עשו רשות אחת אלא כל אותם שמן הדין הם רשות היחיד אבל אותם שהם כרמלית לא הא בבית סאתים מותר עם האחרים שהזכרנו ואפי׳ היו של בעלים חלוקים ואפי׳ מחצר של רבים לחצר של רבים בלא שום עירוב ואין צריך עירוב אלא להוציא מן הבית כלים ששבתו בתוכה לחצר אבל כלים ששבתו באחת מאלו מוציאין אותם לכל האחרים שהוזכרו הא כלים ששבתו בתוך הבית אעפ״י שעירבה החצר והוציאום לחצר אין מוציאין אותם לאחת מאלו ולא אף לחצר הסמוכה לה אם לא עירבו שתי החצרות ביחד אם הם מאותן שמערבין אחד וכן לא לגג חברו וכל שכן לקרפף חברו שהרי אף מביתו לקרפף של עצמו אסור לדעת קצת כמו שהתבאר. והלכה כר׳ שמעון אלא שבעמוד ברשות היחיד מיהא אנו פוסקים כר׳ מאיר לדעת קצת כמו שיתבאר:

ויתבאר בגמרא לענין פסק שגג וחצר ואכסדרא ומרפסת וקרפף ומבוי כלן רשות אחת הן לטלטל מזה לזה לכלים ששבתו בתוכן אבל לא לכלים ששבתו בבית וכבר הזכירו בה הוראת הלכה למעשה כמו שאמרו בגמרא אמ׳ ר׳ כשהיינו למדים תורה אצל ר׳ שמעון בתקוע היינו מעלין שמן לסוך ואלונטית להסתפג מחצר לגג ומגג לקרפף ומקרפף לקרפף עד שהיינו מגיעין אצל המעיין שהיינו רוחצין בו ואמ׳ ר׳ בשעת הסכנה היינו מעלים ספר תורה מחצר לגג ומגג לקרפף לקרות בו. ופי׳ הדברי׳ בשמן ואלונטית וספר תורה שכתבנו בחצר. ונחלקו בה בגמרא שלדעת רב דוקא כשלא עירבו בני החצרות כל אחת לעצמו שנמצא שאין כלי הבית מצויים בחצר אבל אם עירבו כל אחת לעצמה שנמצאו כלי הבית מצויים בחצר ולא עירבו החצרות ביחד אסור לטלטל מזו לזו אף כלים ששבתו בחצר שמא יטעה ויוציא הכלים ששבתו בבית המצויים שם לחצרות. ולענין הלכה אף בעירבו כן ואין גוזרין זה מפני זה והרי נמצאו שני כלים בחצר אחת זה אסור ר״ל אותו ששבת בבית וזה מותר ר״ל אותו ששבת בחצר. ופירש רב יהודה בגמרא שכשאתה בא לדקדק ענין מחלקתה של משנתנו אתה מוצא שלדעת ר׳ מאיר גגים רשות לעצמן לטלטל בלא עירוב מגגו לגג חברו בכלים ששבתו בגג וכן חצרות רשות לעצמן לטלטל מחצרו לחצר חברו בלא עירוב או בחצר של רבים בכלים ששבתו בחצר וקרפיפות רשות לעצמן לטלטל מזה לשל חברו או משל חברו לשל חברו בכלם שהרי הוא אומר בגגים שהם רשות אחת לעצמן ומצד שאין רשויות מתחלקות מחמת שנוי בעלים אלא בבתים מפני שהם תדירות לדירה ואם כן הוא הדין בחצרות מזו לזו דרך פתחים שביניהם ובקרפיפות מזה לזה אבל מגג לקרפף או לחצר לא אפי׳ היו של אחד לדעת גדולי הרבנים. ולדברי חכמי׳ גגות וחצרות ואכסדרא ומרפסת רשות אחת מזה לזה וכל שכן כל מין מהם (כמינו) [במינו] חוץ מן הגג שבמינו אסור מצד חלוק דירותיו ושלא במינו מותר והמבוי רשות לעצמו ובמינו מצד ששתופו לרבים גדול מכל האחרים. וכן לדעתם הקרפיפות רשות אחת לעצמן שהרי אמרו בגמרא גג וחצר אכסדרא ומרפסת רשות אחת הן ולא הזכיר בה קרפף ומבוי והעמדנוה לדעת חכמים ואם כן משתמש הוא מגג לחצר ומחצר לחצר וכן בכלם זה עם זה חוץ ממבוי וכן חוץ מקרפף אעפ״י שאינו יתר מבית סאתים עם האחרים. וקרפיפות מיהא במינם מותרין זה עם זה אלא אם כן יש בו [יותר] מבית סאתים שזה אף בעצמו אסור. ואעפ״י שאף מגג לגג הם אוסרים בשנוי בעלים הוא מפני שהגגים כעין בתים שחלוקים למטה מהם אבל מגג לחצר מטלטלין אפי׳ מגג שלו לחצר המשותפת שאין הגג כבית ממש ליאסר טלטול ממנו לחצר המשותפת וכל שכן מגג המשתף לחצר המשתפת וכל שכן מחצר לחצר. וכן הקרפיפות רשות אחת אפי׳ הם של שנים. וזהו שאמרו כל אחת ואחת רשות לעצמו כלומר דוקא גגות מצד חלוק דירות של מטה אבל חצרות רשות אחת שאם לא כן לשמעינן חצרות וכל שכן גגין אלא שמע מינה חצרות רשות אחת לעצמן ורשות אחת עם הגגין מטעם זה בעצמו אבל בקרפיפות הואיל ונשתנה דינם לענין שיעור בית סאתים נתחלק מאלו גם כן מהיות רשות אחת עמו. ומכל מקום יש לי מקום עיון אחר שאתה אוסר לדעת חכמים מגג לגג מצד דיורין של מטה שבוקעים ועולים היאך אתה מתיר מגג לחצר ויאסר מצד דיור שלמטה מן הגג כאלו מוציא מן הבית לחצר. אלא שמדברי גדולי המפרשי׳ נתברר לי שאין אומרים לאסור מצד הדיורין של מטה אלא הגג שמכניסי׳ בו. ומתוך כך כתבו שלדעת חכמי׳ אסור לבעל חצר זו לטלטל מכלים שבחצרו לגגו של חברו שכמו שאסור לו להכניסם לביתו של חברו כך הדין לגגו שדיור ביתו בוקע ועולה אבל מגגו לחצר חברו או מחצר חברו לגגו הואיל ואין דיור בחצר שיאסרנו ואויר גג וחצר הוא הואיל ושניהם תשמיש שוה להיותם תשמיש דירה ולא גוף דירה מותר והלכך כל מגגו לחצרות ומחצרות לגגו מותר אבל מחצרו לגגות אסור. ומכל מקום אין הדברים מתישבים בעיני:

ונשוב לדברינו והוא שלדברי ר׳ שמעון כלם רשות אחת ואפי׳ הם של בעלים חלוקים ואפי׳ זה עם זה שאם לעצמן היינו ר׳ מאיר לפי מה שפי׳ רב יהודה בדבריו אלא אף זה עם זה וכמעשה האמור בשמן ואלונטית. וזהו שאמרו בגמרא על אותו מעשה תניא כותיה דרב יהודה שאלמלא מה שפי׳ הוא בדברי ר׳ מאיר היינו יכולין לפרש דברי ר׳ שמעון במה שאמר במשנתנו אחד גגות וכו׳ כל אחד במינו ופי׳ הוא בהם אף זו עם זו כמעשה של שמן ואלונטית. אלא שמכל מקום דוקא לכלים ששבתו בתוכם אבל לא לכלים ששבתו בבית. והלכה כר׳ שמעון אף בעירבו כמו שהתבאר. ומה שאסרנו מבית לקרפף לדעתנו דוקא כשהן של בעלים חלוקים אבל אם הכל שלו מותר וכן כתבוה גדולי המפרשי׳:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

מאחר שפסקנו כר׳ שמעון אף בגבוה ונמוך משאר גגות עשרה ממילא נדחה מה שהיה ר׳ מאיר אומר שעמוד ברשות היחיד גבוה עשרה ורחב ארבעה אסור לכתף עליו אלא מותר שהרי זו נגררת אחר דבריו שבמשנה ונדחית בדחיית חברתה. וכן נראה דעת גדולי הפוסקי׳ והמחברים שלא הביאוה. ומכל מקום יש אומרי׳ שבזו הואיל והוזכרה בה גזרה ר״ל משום תל ברשות הרבים הלכה כר׳ מאיר בגזרותיו ואעפ״י שאביי אמ׳ הכא נמי גזרה וכו׳ אינו כן אלא בזו משום חלוק רשויות הוא ופוסקי׳ בה כר׳ שמעון אבל זו גזרה גמורה היא והלכה כדבריו. וכן ראיה ממה שנשאו ונתנו על זה אם נאמר כן אפי׳ במכתשת וגיגית והעלו בה שלא אסרו אלא בעמוד ואמת הריחים ר״ל מקום מושב הריחים שמקומם קבוע ודומים לתל אבל מטלטלין כגון מכתשת וגיגית ותיבה שגבוהים עשרה לא גזרו לטלטל בה ברשות היחיד. ומאחר שפסקנו כר׳ מאיר צריך שתזכור שלא אמרו ברשות היחיד גמור אלא במקום משתף כגון חצר שלא עירבו שהיא כדאי לטעות עם רשות הרבים וזה שהוא קוראין שתי רשויות שהן אחת פירושו כעין שתי רשויות כשלא עירבו והן רשות אחת כשעירבו כמו שפירשנו בראשון של שבת אבל ברשות היחיד עצמה לא וכן בשתי רשויות ועירבו אין כאן גזרה כלל. ואף גדולי המפרשי׳ כתבו שלא גזר ר׳ מאיר אלא בעמוד וכותל וכיוצא בו אבל בבור שבחצר לא גזר שבור ברשות הרבים אינו מצוי ומה שאינו מצוי לא גזרו בו. ומכל מקום גדולי הרבני׳ פרשו שמועה זו אף בשהחצר לאחד. ואינו מחוור שכל שהוא לאחד אין כאן גזרה שהרי כל שהוא לאחד אף הוא משתמש מביתו לעליה ולחצר. אלא עיקר הדברים שלא אמרה אלא בחצר משותף ושלא עירבו. וכן ביארנוה בראשון של שבת. אחר שכן זה שאמ׳ ר׳ מאיר שהחצרות רשות אחת לטלטל מזו לזו כלים ששבתו בתוכם אף בלא עירוב והרי החצרות ודאי כותל עשרה ביניהם שאם לא כן אינם כדין. שתים מכל מקום לא דרך כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ורחב ארבעה שבזו אעפ״י שאלו עולין מכאן ואוכלים וכו׳ מכל מקום אין מכניסין מזו לזו דרך בה אלא דרך פתחים שבה כמו שהוזכר בסוגיא זו. ומכל מקום באלו עולין מכאן וכו׳ הואיל והפירות לשם אין זה כתוף. ולענין פסק מיהא לר׳ שמעון אף דרך הכותל:

יש דברים בסוגיא זו שנאמרו לדעת חכמים אלא שיש מקום לקצתם אף לר׳ שמעון שהלכה כמותו ומתוך כך אנו צריכים לכתבם ומתוך בלבולים שיש בה אני רואה להעירך תחלה בביאורה דרך קצרה והוא שזה שאמרו לרבנן שהגגות כל אחת רשות בפני עצמה שלא לטלטל ממנה לחברתה אבל טלטול בעצמו מיהא מותר וסתם גגות אין מחיצות עשרה ביניהם ומתוך כך נחלקו בטלטול זה של עצמו רב ושמואל שלדעת רב אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות שהרי סמוך הוא לחברו שאינו רשאי לטלטל מזה לסמוך לו ואחר שכן הרי גג זה נפרץ למקום האסור לו ולדעת שמואל מטלטלין בכלו שמחיצות המבדילות בין הבתים שלמטה מהם רואין אותן כאלו עולות ומבדילות בין הגגים מטעם גוד אסיק ולא סוף דבר במחיצות הניכרות כגון שעולות על הגג שלשה טפחים בין גג לגג או לדעת קצת מפרשי׳ כל שאין תקרת הגג מכסה את הכותלים אעפ״י שאין הכותלים בולטים שבזו אף רב מודה בה אלא אף במחיצות שאין נכרות כגון שהגגים מחברים ומכסים המחיצות שבין הדיורים מטלטלין בכל הגג כלים ששבתו בגג או בביתו כמו שנבאר. ובסוף הסוגיא נתחלף המחלקת בגגים השוים לר׳ מאיר שהם רשות אחת הואיל ואין ביניהם גג גבוה עשרה מחברו והוא הדין אף בשאין שוין לר׳ שמעון שהרי בשוין אין חלוק בין ר׳ מאיר לר׳ שמעון אלא אף שאין שוים לר׳ שמעון כשוים לר׳ מאיר. וכן גג יחידי אף לדעת חכמים ר״ל שאינו סמוך לאחרים שאין ממנו פרצה לרשות האסור בכל אלו לדעת רב מטלטלין בכלו ולשמואל דוקא בארבע אמות. ואם כן לדעת שמואל לא אמרו בגגות רשות אחת לטלטל מזה לזה אלא בשתי אמות לזה ושתי אמות לזה. והקשו שם דרב אדרב ודשמואל אדשמואל. ותירצו בה דרב אדרב לא קשיא התם ליכא מחיצאתא הכא איכא מחיצאתא. ויש גורסי׳ התם לא מינכרן מחיצאתא הכא מינכרן מחיצאתא כלומר גגים השוים לרבנן שכל אחד רשות לעצמו שהיה רב סובר לדעתם שאין מטלטלין בו אלא בארבע אמות הוא מפני שמאחר שאתה דן את הגגים כחלוקים זה מזה עד שאין לטלטל מזה לזה וגוד אסיק אין כאן שהרי אין המחיצות ניכרות על הדרך שביארנו הרי נמצא גג זה נפרץ למקום האסור לו אבל לר׳ מאיר הואיל וכלם כרשות אחת הם אצלו הרי מחיצות החיצונות שהן נכרות מכשירות כאלו הם כגג אחד ואין לאסור משום בני רשות הרבים העוברים לפניהם ולאחריהם ובצדי החצרות אעפ״י שאין מחצר לגגין מחיצות תחתונות וכן בגג יחידי אין בני רשות הרבים וחצרות שסביבותיו אוסרים ולשמואל הואיל והוא סובר גוד אסיק אף במחיצות שאין נכרות במחלקת ראשונה והוא גגים לרבנן אפי׳ שוים שכל רשות אחד רשות אחת לעצמו. הוא סובר שמטלטלין בכלו לדעת רבנן שכל אחד אתה רואה רשות אחת לעצמו וכן שאתה רואה מחיצות של מטה כאלו עולות למעלה הרי נשאר כל גג מוקף בעצמו והרי אין בו יתר מבית סאתים אבל לר׳ מאיר ור׳ שמעון שאתה דן את כל הגגות כאחת ואתה מתירן במחיצות החיצונות הרי יש כאן בין כל הגגות יותר מבית סאתים ואין זה היקף דירה והרי הוא כקרפף שכל שאינו מוקף לדירה דינו כקרפף ומחיצות של מטה הואיל ואין אתה דן את הגגות כחלוקים בפני עצמן אין גוד אסיק שבהם מועיל לעשות היקף דירה שהמחיצות אינן עשויות אלא למטה לדור בחללן והרי זה היקף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואין מטלטלי׳ בו אלא בארבע אמות וכן בגג יחידי לרבנן בשיש בו יתר מבית סאתים שהרי שמואל לא אסר אלא ביתר מבית סאתים ובמה ששמואל אוסר רב מתיר אלא שמצריך בו היכר מחיצות ומכל מקום אם אינו יתר מבית סאתים אף בלא היכר מחיצות מותר ומפני שכל שאינו יתר על בית סאתים אין דינו ככרמלית אלא כחצר והלכה כרב. לפיכך כל שאין יתר על בית סאתים אף בלא היכר מחיצות מותר אבל יתר על בית סאתים ואין בו היכר מחיצות אף בשלו אסור לטלטל אלא בארבע אמות שכרמלית הוא אבל כל שאינו יתר מבית סאתים אינו ככרמלית אלא כחצר דלא גרעי מקרפף דעלמא. וכשאסרו בגג בכלים ששבתו בבית אעפ״י שאינו יתר על בית סאתים דוקא מביתו לגג חברו או המשתף אבל מגגו לביתו אף בלא היכר מחיצות כל שאינו יתר על בית סאתים מותר (במביתו) [כמביתו] לחצרו שבמקצת הוא חשוב לדירה כחצר אחר שאין בו יתר על בית סאתים ואין לו דין קרפף כלל ומותר אפי׳ עם הבית. ובזו הקלו בגג מקרפף דעלמא שלא הוקף לדירה שאלו קרפף דעלמא אף בפחות מבית סאתים אסור בכלים ששבתו בתוך הבית וזה מותר. וכן כתבוה בתוספות ואף גדולי הדור נסכמים בה אלא שיש חולקי׳ בה להקל אף בקרפף בשהבית והקרפף לאחד כמו שביארנו בפרק פסים. וכן יש חולקי׳ להחמיר אף מביתו לגגו מדין קרפף:

וכן לענין ביאור הסוגיא שאמ׳ שמואל לדעת רבנן שאף במחיצות שאין נכרות מטלטלים בכלו כתבו גדולי המפרשי׳ שלא סוף דבר כלים ששבתו בגגו אלא אף כלים ששבתו בביתו וזהו שהוצרך שמואל במשנת גג גדול סמוך לקטן שהקטן אסור בשיש דיורין על זה ועל זה שנמצא הקטן מחיצה נדרסת הא לאו הכי אף קטן מותר ואלמלא לא היה שמואל מתיר אלא כלים ששבתו בגג הרי היה אפשר להעמידה בכלי׳ ששבתו בבית. אלא שבכלם מתיר שמואל לדעת חכמים. ולפיכך הוצרכו להעמידה בשיש דיורין עליהם. ואף הם למדו מכאן במה שאסרו לדברי הכל כלים ששבתו בבית להוציאם לקרפף דוקא לקרפף חברו אבל לקרפף שלו מותר מידי דהוה אחצרו המיוחדת שהרי אף בגג הוא סובר שאויר קרפף הוא ונאסר ביתר מבית סאתים כמו שכתבנו לדעת שמואל ואעפ״י כן מביתו לגגו מותר כשאין בו סאתים והרבה חולקים בזו כמו שכתבו גם הם בפירושיהם.

ובמה שנחלקו רב ושמואל לדעת חכמים בטלטול כל אחד לעצמו הקשו בגמרא לרב ממה שאמרו כל אחד רשות לעצמו שהדברים נראין שכל אחד יכול לטלטל מיהא בשלו כמי שאומר כל אחד רשות לעצמו לטלטל בו בכלו. ותירצו בה לדעתו שלא נאמר אלא שלא לטלטל מזה לזה אף בארבע אמות כגון שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה כמי שאומ׳ כל אחד רשות לעצמו שלא לטלטל ממנו לחברו. וחזרו והקשו לו מלשון משנה שהיו שונין בבית מדרשו של שמואל וחכמי׳ אומרי׳ אין להם אלא גגם. ובבית מדרשו של שמואל היו מקשין מתוספתא זו לרב שלשון זה ודאי מוכיח שגגם מיהא כלו מותר להם ותירצו לדעת רב שאף לשון זה אפשר לתרצו כלשון האמור בנוסח משנה שלנו ר״ל כל אחד רשות לעצמו ופירושו אין להם אלא גגם לטלטול ארבע אמות אבל מזה לזה אף בארבע אמות כגון שתי אמות בזה ושתי אמות בזה לא. ומכל מקום יכול היה לתרצה במחיצות הנכרות אלא שהיה רוצה לתרצה אף בשאין נכרות וכן שהמשנה סתם נאמרה.

מתני' לכלים ששבתו בתכון כו' פי' בין אמילתי' דר' שמעון בין אמילתי' דר"מ קאי דאמר כל גגות העי ררשות אחת דאל הוי רשות אחת אלא לכלים ששבתו לתוכן ולא לכלים שבתו בתוך הבית:

גמרא וקרפיפות רשות לעצמן פי' אם היו פחותין מבית סאתים יכול לטלטל בכולן מזה לזה ואע"פ שהן של שני בעלים ואם הן יותר מבית סאתים מטלטלין מזה לזה בתוך ארבע אבל מקרפף לחצר לא משום דלא דמי אהדרי דחצר קביע תשמישי' שעיקר תשמישו של אדם האו בחצר שלפני הבתים אבל קרפף לא קביע תשמישי' והמורה שתלה הטעם מושם דחצרות רשות שותפות וקרפיפות רשות יחיד אינו נ"ל שאע"פ שכל החצר של יחיד והקפף של יחיד אין מטלטלין מזה לזה:

גמרא פיסקא וחכ"א כל אחד ואחד רשות לעצמו אתמר רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע פי' וגם כלי הבית אסור להעלותן לגג דכיון שגג חבירו אוסרו הו"ל כשתי חצרות שנפרץ הכותל שביניהן שזו אוסרות את זו ואסור להוציא כלי הבתים לחצר אם לא עירבו שתי החצרות ביחד.

הא לא צריכא למימר דאפי' ר"מ דאמר כל הגגין רשות אחת הן בכלים ששבתו בבתים מודה ואסור להוציא כלי ביתו לגגו שגג חבירו אוסרו שכיון שפרוצין זה לזה ולא אמרי' גוד אסיק מחיצתי' כאלו הוציאן לגג חבירו דומה כדמפרש המורה לקמן בגמר' גדול שהוא סמוך לגג קטן:

בפרש"י בד"ה וקרפף אם יש כו' דלא דמו לחצירות דחצירות רשות שותפות וקרפף רה"י עכ"ל ולקמן פרש"י בלשון אחר וז"ל דקרפף חלוק מחצר דקרפף מוקצה לתשמיש שאינו תדיר אבל חצר כו' ע"ש וק"ל:

תוס' בד"ה רב אמר כו' א"נ נ"מ כשהגגין יחד יתירים מבית סאתים דאי כו' כדאמרינן לקמן עכ"ל דבריהם אינם מובנים לי דאדרבה התם רב מיקל טפי משמואל דלרב לר"מ וכן לר"ש שרי בגגין יתר מבית סאתים דא"נ לא אמרי' לרב גוד אסיק הכא במחיצות שאינן ניכרות התם על ידי מחיצות החיצונות הניכרות הוי לרב מוקף לדירה ושרי אפי' ביתר מבית סאתים ולשמואל התם אסור לר"מ וכן לר"ש משום דמחיצות החיצונות למטה עבידן ולא הוי מוקף לדירה ולא אמרינן לדידהו גוד אסיק מחיצות שבין גג לגג כיון דכולן רשות אחת הן כמ"ש רש"י והתוס' לקמן ואם כן לא תלה פלוגתייהו כלל בגוד אסיק אלא בהוקף לדירה וליכא למימר דר"ל הכא דנ"מ כשהגגין יחד יתירים כו' דומיא דלקמן דמיירי נמי ביתר ולא ממש כדלקמן דהתם איירי במחיצות חיצונות ניכרות והכא מיירי בשאינן ניכרות מחיצות החיצונות כגון שהגג בולט חוץ למחיצות הבית וכעין שכתבו התוס' לקמן דלרב אין מטלטלין בהו אלא בד' ולשמואל מטלטל כ"א בגגו דאם כן לא ה"ל להזכיר כלל יתר מבית סאתים דהך פלוגתא איכא לאשכוחי נמי בפחות מסאתים וצ"ע [א]:

בד"ה במחיצות שאינן כו' והואיל וכן כל הגג אסור כי כל הגג נפרץ במלואו לכרמלית כו' עכ"ל ויש לדקדק למה איצטריכא למימר דכל הגג אסור משום דנפרץ במלואו לאותה בליטה כו' דהא מה"ט דבליטה אסור משום דלית ליה מחיצה ולא הוי רה"י מה"ט נמי כל הגג נמי לא הוי רה"י דאליבא דרב קיימינן הכא דבעי מחיצות ניכרות ויש ליישב דודאי בליטה הבולטת לרה"ר וגדיים בוקעין בו נעשה כרמלית אבל כל שאר הגג שעומד עד כנגד המחיצות אינו נעשה כרמלית כיון דא"א שם לגדיים דבוקעין בו והוי רה"י אף שאין המחיצות ניכרות אי לאו דנפרץ במלואו לאותה בליטה וק"ל:

רש"י בד"ה כ"ע לא פליגי דאמרינן כו'. נ"ב פי' ולא אמרינן איך מותר להשתמש למעלה הא נפרץ במלואו לרשות הרבים מכל צד וכן פירש רש"י כה"ג לקמן בשמעתא דגגין השוין כו':

תוס' בד"ה גזירה משום כו' ר' יוחנן לעיל בריש חלון כו'. נ"ב לאו שכך אמר להדיא ואדרבה אמרינן שם דלא שרי ר' יוחנן אלא בכותל שאין בו ארבע אבל יש בו ארבע אסור אלא שהתוס' כתבו לשם דלא איירי אלא בכלים ששבתו בבית אבל שבתו בחצר שרי אפילו בכותל ארבע וראייתם מהא דלקמן בפירקין:

בד"ה רב אמר כו'. לטלטל מגואי לבראי ומבראי לגואי הוי כו' כצ"ל. ונ"ב פי' מתוך אלפים לחוצה לו ע"ש:

במשנה קרפיפות. עיין תוי"ט ועמש"כ עליו בשבת קל ב בס"ד:

גמרא ואי קסבר א"ח דכל למעלה מי' רשות אחת היא. הן רש"י במשנה פי' הטעם מפני שאין תשמישן תדיר. וזה מספיק גם לחצירות ולקרפיפות שהן ג"כ רשות אחת לר"מ כדלקמן וכדפרש"י שם. אבל טעם הגמרא דהכא אינו עולה לשם:

תוס' ד"ה רב. א"נ כו' לכלים ששבתו בבית. נראה דכוונתם בכומתא וסודרא כדלקמן (צא סע"א) דבלא דרך מלבוש ודאי אסור לרב להוציא מן הבית לגג. ועי' לקמן (צב) בפרש"י במשנה ותראה שכן הוא. ונ"ל דרב לטעמיה לקמן (צא) דעירבו לא דגזרינן כו' ואם תאמר דאמרי' גוד אסיק בכל גג וגג והותר כ"א להוציא מביתו לגגו א"כ ה"ל לאסור לטלטל מגג לגג אפי' כלים ששבתו בגג. (עי' לקמן צב פלוגתת ר"ה וחב"ר) וכן שמואל דאמר התם בין עירבו כו' דלא גזר. לטעמיה דהכא דלדבריו מותר לכ"א לטלטל מביתו לגגו ואפ"ה מותר מגג לגג ע"כ דל"ג ונכון בעז"ה:

תוס' ד"ה במחיצות כו' והא דאמרינן נמי לקמן כו'.
קשה לי, כיון דמתחילה דהיו סוברים דלאו משום דגג קטן אוסר עליו אלא בפשוטו, דכל דלא מנכרא מחיצתא הוי הגג בעצמותו כרמלית וכן היו סבורים בפרכת הש"ס לקמן (דף ק') דרב אדרב וכמו שפירש"י שם, א"כ בגגו בולט דלא מנכרא מחיצתא, למאי צריך לדון דהגג נפרץ במילואו הא בלא"ה כיון דלמ"נ מחיצות הגג עצמו כרמלית.
ולפי טעם דתוס' הוא רק אם הבליטה ד' דוקא דהא אין כרמלית פחות מד', והא באמת כולו בעצמותו כרמלית וא"כ אפילו אין הבליטה ד' רק בולט מעט הא מ"מ לא מנכרא מחיצת':

הכי גרסינן דלמא אתי לאפוקי מיא במאני דבתים להכא. לשפת העוקה לשפוך לתוכה: מתני' כל גגות העיר רשות אחת. ואף על פי שדיורין חלוקין למטה לשני בני אדם הגגות שאין תשמישן תדיר אין בהם חילוק רשות וכלים ששבתו בגג זה מותרין להוציאם לזה: ובלבד שלא יהא גג גבוה. מחבירו עשרה דאם חלוק מהן בגובה י' אסור לטלטל ממנו לגגין וטעמא מפרש בגמ': וחכ''א כל אחד ואחד רשות לעצמו. ואם לא עירבו דיורין של מטה אסור לטלטל מזה לזה: ר' שמעון. מיקל מכולם ואמר חצירות וגגות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים הואיל וכולם אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת הן ומטלטלין מזה לזה אפילו מחצר של רבים לחצר רבים בלא עירוב ולית ליה לר''ש עירובי חצירות אלא משום היתר כלי הבית: לכלים ששבתו בתוכן. כלים ששבתו באחד מהן מוציאין אותן מזה לזה: אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית. והביאום לחצירן ע''י שעירבו בני החצר אסור להוציאן מחצירו לחצר אחרת אם לא עירבו ב' החצירות יחד: גמ' כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות. שעומדת כל אחת לבדה: והן רשות אחת. שם אחת להן ששתיהן רשות היחיד: כגון עמוד. גבוה עשרה בחצר: אסור לכתף עליו. מן החצר ואע''פ שרשות חצר עולה עד לרקיע: גזירה משום תל גבוה י'. ברה''ר דהוה רה''י דלא ליתי לכתופי עליה: אמת הריחים. כל בנין העמדת הריחים מקום מושבן קרי ליה אמת הריחים: הואיל ואדם קובע להן מקום. דדמו לתל: ואמר רב יהודה. לקמן בפירקין: כשתימצי לומר. כשתדקדק בדבריהם תמצא כן: חצירות רשות לעצמן. ומטלטלין מחצר של רבים לחצר של רבים בלא עירוב וכן של יחיד דכי היכי דאמר ר' מאיר גגות רשות אחת הן שמעינן מינה דחצירות נמי רשות אחת שהרי אין תשמישן מיוחד כבתים ודמו לגגין אבל מגג לחצר לא כדקתני ובלבד שלא יהא גג גבוה מחבירו י' וכל שכן מגג לחצר: מאי לאו. הא דקאמרינן חצירות רשות לעצמן דשרי לטלטולי דרך כותל ולא גזר משום תל אלמא גג גבוה ונמוך טעמא אחרינא הוא וקרפף אם יש יותר מבית סאתים (הן) מטלטלין מזה לזה תוך ד' ואי של בית סאתים מטלטלין טלטול גמור אבל מהן לחצירות לא דלא דמו לחצירות דחצירות רשות שותפות וקרפף רה''י: רב אמר אין מטלטלין. לרבנן בגג הסמוך לחבירו: אלא בד' אמות. דכיון דלרבנן כל אחד רשות לעצמו והן פרוצין זה לזה אוסרין זה על זה דה''ל רשות פרוצה במלואה למקום האסור לה: מותר לטלטל בכולו. שמחיצות המבדילות למטה מן הדיורין אמרינן גוד אסקינהו למעלה ויפרידו ביניהן: במחיצות הניכרות. שאין הבתים מחוברין ויש אויר ביניהם ומחיצות הבתים נראין לעומדין על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם: כולי עלמא לא פליגי. דאמרינן בהו גוד אסיק דדמו לעמוד ברשות הרבים דהוי רשות היחיד משום גוד אסיק משוך והעלה: כי פליגי בשאין המחיצות ניכרות. שהגגין מחוברין יחד ומכסין המחיצות שבין הדיורין: לא אמרינן גוד אסיק. בכי האי גוונא:

לא שנו אלא שלא עירבו. וא''ת אי דלא עירבו תרוייהו ליתסרו וי''ל דאינם שופכין ממש בתוך העוקה שבחצר אלא שופכין על הדיוטא והן יורדין על העוקה הסמוכה לה ואע''ג דהוי חצר שאינה מעורבת מ''מ לא אסרו חכמים כאן אלא בכרמלית כעין שפירשנו לעיל אבל בחצר שאינה מעורבת לא אסרו כלל וכן פסק רבינו שמואל דמותר לשפוך מים אע''פ שהולכין לרשות אחרת שאינה מעורבת דמרשות לרשות לא בעי קמירה ואותם שלא עשו עוקה אסורים כדאמר דילמא אתו לאפוקי מיא במנא דבתים להכא שיורידו מן הדיוטא בכלים מלאים מים לשפת העוקה שרחוקה מהן דאין רוצין שיפלו המים למטה ויקלקל החצר: מתני' כל גגות. גזרה משום תל ברה''ר. אף על גב דקיימא לן כר' מאיר בגזירותיו אפילו במקום רבים כדאמרינן בפ' אע''פ (כתובות נז.) גבי משהה אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה הכא אומר ר''י דאין הלכה כרבי מאיר דפסקינן לקמן הלכה כר''ש דאמר כולן רשות אחת הן וכותל שבין שתי חצירות דאסרינן הכא לר' מאיר שרי ר' יוחנן לעיל בריש חלון (דף עז.) ולקמן בפירקין [דף צב.]: מאי לאו דשרי לטלטולי דרך כותל. המ''ל כשאין הכותל רחב ארבעה: רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד'. אף על גב דרב ושמואל פסקי לקמן כר''ש הכא אליבא דרבנן פליגי ולא סברי להו א''נ פלוגתייהו נפקא מינה נמי לר''ש לכלים ששבתו בבית ואף על גב דגבי כלים ששבתו בתוכו הוי נפרץ במילואו למקום המותר לו מ''מ חשיב שפיר נפרץ במילואו למקום האסור לכלים ששבתו בתוך הבית כעין שפירש רש''י. בריש מי שהוציאוהו (לעיל דף מב.) דנפרץ במילואו למקום האסור לטלטל מגואי לבראי ומבראי לגואי הוי מקום המותר לו. א''נ נפקא מינה כשהגגין יחד יתירים מבית סאתים דאי לא אמר גוד אסיק אסור כדאמרינן לקמן: במחיצות שאינן ניכרות. כשהבתים מחוברין דאין מחיצות הבתים ניכרות כדפירש בקונטרס ונראה דהוא הדין אם הגג בולט חוץ למחיצות הבית דחשיב נמי מחיצות שאינן ניכרות ואור''י דגגין שלנו שבולטין ראשיהן לרה''ר ועבידי כי ארזילא לפירוש רש''י דמפרש כי ארזילא בשיפוע כגגין שלנו הוי כרמלית דלא מינכרא מחיצתא וליכא למימר גוד אסיק ופי תקרה נמי לא אמרינן כיון דעבידי כי ארזילא וגוד אחית נמי לא אמרינן לרבנן דרבי יוסי בר יהודה גבי טרסקל משום בקיעת גדיים דאפילו רבי יוסי בר יהודה לא אמר אלא בטרסקל דהדרן מחיצתא כדאמר