עירובין פט ע"ב

דף פט - ב

ומקשינן על רב ממשנתנו:

תנן: וחכמים אומרים כל אחד ואחד מן הגגין  רשות לעצמו ולא יטלטל מגג לגג.

וקא סלקא דעתין דהכי משמע: דוקא מגג לגג לא יטלטל, הא בכל הגג עצמו מותר לטלטל.

ותיקשי: בשלמא לשמואל - המתיר לטלטל בכל הגג - ניחא דברי המשנה.

אלא לרב - דאסר - קשיא משנתנו?! ^[7]

אמרי תירצו בי רב בבית מדרשו של רב משמיה דרב: לעולם אף בכל הגג אסור לטלטל. ומה שנקטה המשנה בלשונה שאין לטלטל מגג לגג לפי שכל אחד ואחד הוא רשות לעצמו - הכי קאמר התנא:

שלא יטלטל שתי אמות בגג זה, ושתי אמות בגג זה. ואף שלא העביר ארבע אמות בכרמלית, מכל מקום אסור, כיון שהוא טלטול מגג לגג.

ואם כן, לא תידוק מינה, אלא שטלטול ארבע אמות באותה רשות שפיר דמי, אבל יותר מארבע אמות, לא.

ותו תמהינן עליה דרב: והא אמר רבי אלעזר: כי הוינן בהיותנו בבבל, הוה אמרינן הכי:

תלמידי חכמים שלמדו בי רב, בבית מדרשו של רב, משמיה דרב, אמרו: אין מטלטלין בו [בגג הפרוץ לחבירו] אלא בארבע אמות.

ואילו הני אותם תלמידי חכמים דבי שמואל בבית מדרשו של שמואל תנו, שנו ברייתא, שאמור בה:

אין להם לבני הבית אלא טלטול מהבית אל גגן. כלומר, ולא מגג לגג.

ומיהו משמע נמי דלא כרב. כי מאי "אין להם אלא גגן"? לאו, הכונה היא דשרו לטלטוליה בכוליה גג. דהכי משמע, שלא יטלטלו לגג אחר. הא בגג שלהם יטלטלו, על אף שהוא פרוץ במלואו לגג השני האסור לו בטלטול, ותיקשי לרב?! ^[8]

ומשנינן: ומי אלימא הך ברייתא להקשות ממנה, יותר ממתניתין דידן דלא קשיא מינה, וכדאוקימנא, שהכונה היא לומר שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.

הכא נמי, הכי קאמר: אין להם אלא גגן. ולא יטלטלו שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה. ולא תידוק מינה, אלא, שארבע אמות בגג אחד שפיר דמי, אבל יותר מכך לא תידוק.

אמר רב יוסף לאחר שחלה ושכח תלמודו - לא שמיע לי הא שמעתא דשמואל, דאמר, אמרינן גוד אסיק אפילו במחיצות שאין ניכרות!

אמר ליה אביי: את בעצמך אמרת ניהלן להא דשמואל. ואהא [ועל זה] אמרת ניהלן: על הא דתנן לקמן [צב א - רש"ש]: גג גדול [רחב] הסמוך לגג קטן [צר] - הגדול מותר בטלטול בכולו, והקטן אסור.

ולשיטת רב, הטעם הוא, לפי שאין רשות נאסרת אלא כש"נפרצה במלואה" לרשות השניה האסורה בה בטלטול. אבל רשות שאינה פרוצה במלואה אלא שיש לה מחיצות [גיפופים] משני צדי הפתח [והיא פתוחה בפתח שאינו רחב מעשר אמות], הרי גיפופים אלו עושים את הפירצה ל"פתח". וכיון שאינה "פרוצה" אלא "פתוחה" אינה נאסרת.

והשתא, כיון דלשיטת רב, במחיצות הניכרות אמרינן גוד אסיק, נמצא, שכתלי הבית הרחב יותר - באותו מקום שעודפים הם על הבית הצר - ניכרין הן לעומדים על הגג. ולכן אמרינן בהו "גוד אסיק מחיצתא", ונחשב הדבר כאילו על הגג עצמו יש גיפופי משני צידיו, באותו המקום שבו מתרחבים כתלי הבית הרחב יותר מכתלי הבית הצר, ונעשית "פרצתו" במקום חיבורו לגג הצר, ל"פתח". ולפיכך מותר הוא בטלטול.

אבל הגג הצר, כיון שאין לו מחיצות ניכרות כלל, נמצא, שפירצתו לגג הרחב הסמוך לו "פירצה" היא, ונאסר כדין רשות הפרוצה במילואה לרשות אחרת האסורה לה. ^[9] ואמרת לן - אתה, רב יוסף - עלה:

אמר רב יהודה אמר שמואל: ^[10]

החילוק בין גג רחב לצר הוא, היות שעל אותן המחיצות העודפות של הגג הרחב אין איש דורס, במקום שאנו רואין אותן כאילו הן עולות. ואילו על המחיצות שאנו רואין אותן כעולות בין הגג הצר לגג הרחב, דורסים העוברים והשבים מגג לגג.

ולפיכך אמר שמואל: לא שנו שאסור לטלטל בגג הצר, אלא כשיש דיורין על גג זה ודיורין על גג זה ועוברין כל שעה מזה לזה, דהויא לה הא מחיצה דגג הקטן מחיצה נדרסת, ולכן אינה חשובה מחיצה.

אבל אין דיורין על זה ועל זה - שניהם מותרין. לפי שאנו רואין אף את מחיצות הבית שבין שני הבתים, כאילו הן עולות ומפרידות בין שני הגגות.

הרי, שאמרת משמיה דשמואל דאמרינן גוד אסיק מחיצתא אף במחיצות שאינן ניכרות. שהרי על כרחך המדובר הוא בגג הסמוך לחבירו, שאין ניכרות בו מחיצות הבתים. כי אם לא היו הגגות סמוכים, אלא היו רחוקים במידה כזאת שהיו המחיצות ניכרות, איך היו דורסים מגג לגג.

אמר להו רב יוסף: אנא לא אמרתי לכם כמו שאמרתם.

אלא הכי אמרי לכו [כך אמרתי לכם] משמיה דשמואל: לא שנו שיש חילוק בין הגג הרחב לצר, אלא שיש מחיצה ממש על גג זה הרחב, מכל סביבותיו, חוץ מאותו מקום שהוא דבוק לגג הצר, ומחיצה על זה הגג הצר משלשת רוחותיו, ופרוץ הגג הצר במלואו ברוח הרביעית שכנגד הגג הרחב.

דגדול מישתרי ניתר הוא באמצעות הגיפופי, שהן מחיצות ממש על הגג, ופתח ביניהן. ולפיכך, מותר הוא.

ואילו הגג הקטן, שאין לו כלל מחיצות ברוח הרביעית, הרי הוא נפרץ במלואו למקום האסור לו, ולפיכך אסור הוא. ^[11]

אבל אם אין מחיצה לא על זה ולא על זה - שניהם אסורים.

והטעם: הקטן אסור, כיון שאי אפשר כלל לומר "גוד אסיק" במחיצות שאינן ניכרות [ואף שמואל מודה בזה, לדעת רב יוסף].

ואף הגג הגדול - למרות שהמחיצות של הבית הרחב ניכרות משני צדדיו, ויש לומר בהן גוד אסיק - בכל זאת הוא אסור בטלטול, כיון שאין לו פתח ניכר, שאין דרך לעשות כך פתח.

ולפיכך אינו פתח אלא פירצה, ואסור.

ואקשי ליה אביי לרב יוסף: והא "דיורין" אמרת לן, ועל כרחך מחמת דריסתם של הדיורים מתבטלת המחיצה של הגג הקטן, ולא כדאמרת שהדבר תלוי במחיצות שעל הגג.

אמר ליה רב יוסף: אי אמרי לכו "דיורין", אם אכן הזכרתי "דיורין" בדברי שמואל, הרי על כרחך אינו מפני החילוק שבין רחב לצר, שברחב מותר לטלטל ובצר אסור.

אלא לענין טלטול של בני הגג הרחב בגג הקטן הוא שתלה שמואל דינו בדיורין.

והכי אמרי לכו: לא שנו - שבני הגג הרחב מותרין בטלטול בגגם, ואסורין בטלטול בגג הצר, מפני שהגגין כל אחת רשות לעצמה, ולא עירבו - אלא שיש מחיצה ראויה לדירה [קיימת וקבועה - ריטב"א] על זה [הגג הרחב], ומחיצה ראויה לדירה על זה [הגג הצר].

דהגג הגדול מישתרי לטלטל בו לבני הגג הגדול בגיפופי, ואילו קטן נפרץ במלואו, ולכן אף בני הגג הגדול אסורים בטלטול בגג הקטן, מפני שלא עירבו עמהם.

אבל אם יש מחיצה ראויה לדירה על היקף הגג הגדול, ומחיצה שאין ראויה לדירה על הגג הקטן - אפילו על הגג הקטן שרי לבני גדול לטלטל בו!

מאי טעמא?

כיון דבני הקטן לא עבוד מחיצה הראויה לדירה כפי שעשו בני גג הגדול - סלוקי סליקו, הרי זה כאילו סילקו בני הגג הקטן את נפשייהו מהכא, מהגג הקטן, ומחלו את רשותם לבני הגג הגדול, שהרי גילו בדעתם שאין הם דרים שם.

והוי הך דינא כהא דאמר רב נחמן לדעת רבנן, האוסרים לטלטל מגג לגג:

אם עשה האחד סולם קבוע לגגו, והאחרים לא עשו - הותר האחד בכל הגגין כולן!

שכיון שהשאר לא עשו סולם לעליה על הגג, גילו בדעתם שאין הם דרים שם, ומחלו את רשותם לזה שעשה. ^[12]

אמר אביי: אם בנה עליה על גבי כל גג ביתו, ועשה לפניה דקה, מחיצה נמוכה, גבוהה ארבעה טפחים [ראה ר"ח וריטב"א, והגהות על הריטב"א] - הותר בכל הגגין כולן, שגילה בדעתו שהוא מחזיק בגגיהן. והם, שלא עשו כן, מחלו את השימוש בגגים לגביו, ונעשו כל הגגין כאילו הם רשות שלו.

אמר רבא: פעמים שהדקה [כלומר: בנית העליה כולה עם הדקה שלפניה - גאון יעקב] גורמת לאיסור טלטול בגגין. עד שאפילו רבי מאיר, הסובר שכל הגגין רשות אחת הן, ומותר לטלטל מזה לזה, הכא הוא אוסר. ^[13]

היכי דמי?

כגון דעבידא שעשה את פתח עליתו להדי בכיוון תרביצא דביתיה [לצד של גינת ביתו], ואילו לצד הגגין היתה עליתו סתומה ללא פתח.

ובכך הרי זה כאילו דאמר העושה את העליה:

אתמר רב אמר אין מטלטלין בכל גג אלא בד' אמות דלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. ושמואל אמר אמרינן גוד אסיק מחיצתא וכאילו מחיצות כל חצר עולות ומקיפות הגג לפיכך מותר לטלטל בכל הגג כי כמו החצר הוא ואקשינן עליה דרב והתנן וחכ"א כל אחד ואחד רשות לעצמו. ופרקינן רב הכי קתני כל אחד ואחד רשות לעצמו שלא יטלטל ב' אמות בגג זה ושתי אמות בגג אחר.

אמר רב יוסף בהא דתנן גג גדול סמוך לגג קטן גדול מותר וקטן אסור.

אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שיש מחיצה הראויה לדירה על הגדול ומחיצה הראויה על הקטן דגדול מישתרי בגיפופי. פי' גיפופי כמו כתלים קטני' שנשארו מכותלי הגדולה ניתרת בהן שהן כמו פסין אבל הקטן שנפרץ במילואו ואין לו מחיצה כלל בזה (חצר א' חייב) אבל יש מחיצה הראויה על הגדול ואין הראויה לדירה על הקטן קטן נמי משתרי לגבי גדול דכיון [דלא] עבידו מחיצה בנפשייהו סלוקי סליקו נפשייהו מהכא וכי הא דאמר ר"נ אחד שעשה סולם קבוע לגגו מותרין בכל הגגות דהאי סליק נפשיה מהכא אמר אביי בנה עלייה על גבי ביתו ועשה לפניה דקה כמו איצטב' רחבה ד' טפחים מותרין בני הגגות בגגותיהן דהאי סליק נפשיה מהכא ולא קאסר.

אמר רבא ואי עבד' להאי דקה בהדיה ביתיה אסיר דלא אמרינן סלוקי סליק נפשיה אלא לנטורי ביתיה הוא דעביד.

אלא לרב קשיא. י"ל דהוה מצי לתרוצי הכי במאי עסקינן בשיש מחיצות ביניהם, אלא דבעי לאוקומי אפילו בשאין ביניהם מחיצות הנכרות. ולפי מה שאמרו לדעת רבותינו הצרפתים ז"ל דבשתקרת הגג בולטת על המחיצות, חשיבי מחיצות שאינן ניכרות ואין (בולטין) [מטלטלין] בה אלא בד' אמות לרב, הוא הדין דהוי מצי לאקשויי ליה מגגין השווין לר' מאיר דמטלטלין בכלן (צ, א) אלא דאי הוה מקשינן ליה מדר' מאיר הוה מתרץ ליה בשהמחיצות החיצוניות נכרות וכדמשני לקמן (שם).

אנא הכי אמרי לכו לא שנו אלא שיש מחיצה על זה ויש מחיצה על זה דגדול משתרי בגיפופי וקטן נפרץ במלואו למקום האסור לו. פירוש: שיש מחיצה בסביבותיה.

שניהם אסורים. פירש ראב"ד ז"ל: דסתם מחיצה אינה פחותה מעשרה, ומדקאמר אבל אין מחיצה על זה ועל זה ולא קאמר אבל אין מחיצותיהן נכרות אסורין, שמעינן מינה שאין היכר מועט שבסביבות מציל אותו האסור חבירו הנפרץ לו במלואו, כיון שאין מחיצה כוללת באמצען כלל. דאע"ג דבעלמא לא בעינן מחיצות סביב הגג גבוהות עשרה על גבי הרשות, אלא כל שהרשות עצמו ה"ל רשות היחיד, והיינו עמוד גבוה מי' ורחב ד' ותל גבוה עשרה, ה"מ לעשותו רשות דאמרינן גוד אסיק מחיצאתא. אבל להצילו מאיסור חברו הנפרץ לו במלואו ואין ביניהם הכר מחיצה כלל, כל שיש בסביבו מחיצה עשרה מותר, הא פחות מעשרה לא. ובודאי אלו היתה מחיצה נכרת באמצען אעפ"י שאין בסביבות גם לה מחיצות נכרות די בכך, ואפילו אין המחיצות שבסביבות עולה על הגג כלל די להם בראיית המחיצות מבחוץ כדין תל(וי ועומד) [ועמוד] כדאמרינן.

הכי גרסינן: לא שנו אלא בשיש מחיצה ראויה לדירה על הגדול ויש מחיצה ראויה לדירה על הקטן, דגדול משתרי בגיפוף וקטן נפרץ במלואו. אבל יש מחיצה ראויה לדירה על הגדול ואין מחיצה ראויה לדירה על הקטן, דקטן נמי משתריא לבני גדול, דסלוקי סליקו נפשייהו מהכא כי הא (דאמרינן) דאמר רב נחמן אחד מבני גגין שעשה סולם קבוע על גגו הותר בכל הגגין כולם. פירוש: בשיש מחיצה ראויה על זה ועל זה אין בני הקטן מס(ת)לקין רשותן מהכא לגבי הגדול (כולן פי בשיש מחיצה ראויה על זה ועל זה) הלכך גדול מותר לעצמו בגפופי ובשאין הקטן רחב לצד הגדול יותר על עשר, וקטן אסור בנפרץ במלואו למקום האסור לו ובשכותלי קטן נכנסין לתוך גדול, דהשתא ליכא למימר דלישתרי קטן בגפופי גדול, ואפילו למאן דאמר (לעיל עירובין ט, ב) נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי. אבל יש מחיצה הראויה לדירה על הגדול ואין מחיצה ראויה לדירה על הקטן אפילו קטן משתרי לגבי גדול משום דבני קטן סליקו נפשייהו מהכא כאילו שניהם רשותם של גדול, וכי הא דאמר רב נחמן א' מבני גגין שעשה סולם קבוע לגגו מותר בכל הגגות כולן, כלומר: אפילו להוציא להן מבית ולטלטל מגגו אליבא דרבנן קאמר והוא מותר בכולן כאילו הם שלו ובעלי הגגין אסורים אפילו כל אחד בגגו להוציא (לומ') [שם] מביתו דסליקו נפשייהו מהכא.

ירושלמי (ה"א): מתני' [שהיו] כולם עולים בסולם צורי או בסולם מצרי אבל אם היו כולם עולים בסולם מצרי ואחד עולה בשל צורי אותו של צורי נעשה כפתח והשאר נעשה כמטרפס ועולה כמטרפס ויורד.

הכי גרסי רש"י ור"ח ז"ל: [אמר] אביי בנה עליה על ביתו ועשה לפניה רקה הותרו בכל הגגות כולן. פירוש: אם עשה אחד מבני הגגות עליה על גבי ביתו מותר הוא בכל הגגות וכל הגגות אסורין לעצמן, וכההיא דרב נחמן דסלוקי סליקו נפשיהו מהכא לגבי האי, והוא מותר בכולן. והשתא קאמר אביי שאלו זה שבנה העליה עשה רקה לפני העליה. ופירוש רקה כמו אצטבה רחבה ד' טפחים, מותרים בעלי הגגות בגגותיהם, כלומר: שאינן אסורים מחמת זה. ואלו ערבו ביניהם מותרים בכולם.

אמר רבא ואי עבדא להאי רקה להדי תרביצא אסר עלייהו. כלומר: עדיין באסורן הם עומדים, דלא אמרינן סלוקי סליק נפשייהו אלא לנטורי תרביתיה הוא דעבוד. ויש גרסאות ופי' אחרים וזה נראה עיקר.

אבל אין דיורין לא על זה ולא על זה שניהם שאף הקטן אינו חשוב פרוץ דאמרינן גוד אסיק ואע״פ שאין המחיצה נכרת אבל כשהמחיצה נדרסת הגדול מותר דאמרינן מצדדיו גוד אסיק ומשתרי בגפופי וכגון שאין כאן אלא רחב עשר אמות בנתים דה״ל פתחא והקטן אסור מפני שהוא פרוץ במלואו למקום האסור לו וא״ת ולמ״ד נראה בחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי קטן נמי לשתרי בגפופי גדול י״ל דכיון דגפופי גדול אינם אלא ע״י גוד אסיק מחיצתא לדידיה מצילי אבל לגבי קטן לא מצילי ולמאי דפרישנא בסמוך שיש מחיצה בגדול למעלה להיות לו לגפופי הא דלא משתרי גדול באותן גפופי למ״ד נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משו׳ לחי יש שפי׳ דהתם לאו מחיצ׳ גבוה עשר׳ קאמר אלא מחיצה כל דהו דכיון דנכרת אמרינן גוד לגבי גדול אבל לא לגבי קטן ואת״ל דמחיצה עשרה קאמר צריכינן לפרושא בשכתלי גג קטן נכנסין לתוך הגדול וכדאוקימנא בפ״ק סופא דההיא מתני׳ דלקמן דחצר גדולה שנכנסת לקטנה אבל אין מחיצה לא על זה ולא על זה שניהם אסורים פי׳ דאפי׳ גדול נמי פרוץ במלואו הוא ואע״ג דאמרינן לעיל דבמחיצות הנכרות כ״ע לא פליגי דאמרינן בהוא גוד אסיק ועמוד גבוה עשרה ורחב ד׳ חשיב רשו׳ היחיד מטעם גוד אסיק שאני הכ׳ דעל כרחין ישאר פרצה בין גג גדול לקטן דליכא למימר גוד אסיק אלא דלגבי גדול בעי׳ למעבדיה כפתח בעשר ע״י גפופין אלו וכיון דכן לא אמרינן גוד אסיק לעשות גפופין לשויה פתחא כן פרש״י ז״ל. וכתב הראב״ד ז״ל שאלו היתה מחיצה נכרת באמצעיתן אע״פ שאין בסביבו׳ ג״כ אלא מחיצו׳ מלמטה שהן נכרו׳ די בכך לומ׳ גוד אסיק ולשווינהו למעל׳ רשות היחיד גמורה ואע״פ שאינם עולות על הגג כלל די לה׳ בראיית המחיצות לעמדן על שפתו וכדאמרינן לעיל גבי תל ועמוד שברשות הרבים לא שנו ועל זה פירש שיש חוץ למקום חבורין בכל אחד מהם מחיצה קיימת וקבוע׳ דתרוייהו גלו דעתייהו דבעי לאשתמושי כל חד בדידיה הילכך גדול מותר בשלו דפתחא דעשר הוא וקטן לא אסר עליה וקטן אסור לשניה׳ מפני שנפרץ במלואו לגדול ואסרי עליה בני גדול ולדידהו נמי לא משתרי כיון דעבד ליה מאריה מחיצה קבוע לא סליק נפשיה ולא אחליה לגבייהו אבל יש מחיצה ראויה (לדידה) על הגדול ואין מחיצה ראויה על הקטן אין הקטן אסור לבני גדול משום דבני קטן סליקו נפשייהו מגגין ואחליה לבני גדול וכאלו שניהם רשות של בני גדול:

וכי הא דאמר רב נחמן כו׳. דכיון דאיהו עבד סולם קבוע ואינהו לא עבוד סליקו נפשייהו ואחליה לגבי ורש״י ז״ל פרשה להא דרב נחמן דאליבא דרבנן אתיא דאמרינן דגגות רשויות חלוקו׳ הם אלא שהותרו לזה ע״י סולם קבוע מן הטעם שאמרנו. ואינו נכון דאמאי מוקמינן מימרא דרב נחמן דלא כהלכתא אלא ודאי אפילו לר״ש אתיא וה״ק הותר בכל הגגות כלם ואפילו לענין כלים ששבתו בביתו והוא מותר בכלן כאלו כלם שלו ובעלי הגגין אסורין כ״א בשלו אפילו להוציא שם מביתו משום טעמא דפרישנא דסליקו נפשייהו מהכא וכן הלכה וכן אמר בירושלמי מתני׳ בשכלן עולין בסולם מצרי או סולם צורי אבל אם היו כלם עולין בסולם מצרי ואחד עולה בסולם צורי של צורי נעשה כפתח והשאר נעשה כמטפס ועולה מטפס ויורד ע״כ. גרש״י ז״ל אמר אביי בנה עליה ע״ג ביתו ועשה עליה ריקה ד׳ אמות בכל הגגות כלם וכן הגרסא בכל הספרים היינו ופרש״י ז״ל בנה עליה ע״ג ביתו שהקיף כל גגו מחיצות לעליה ועשה פתח קטן רחב ד׳ אמות שהוא פתוח לצד הגגין הותר בכלן דהא גלי אדעתיה דקא מחזיק בהו והם לא הקפידו לעשות כן וכיון דכן אחלינהו לגבי:

אמר רבא פעמים כו׳. פי׳ פעמים שהרקה לאסור שאפילו לר״ע דמשוי כל הגגות רשות אחת אסור בהם דעבדא לההיא רקה לגבי גגתו ומחיצה של שאר הגגין הניחה סתומה דאמרינן לנטורי תרביציה עבידא להאי רקה וסלק עצמו מן הגגין ור״ת ז״ל גורם אמר אביי בנה עליה ע״ג ביתו ועשה לפניה רקה ד׳ הותרו כל הגגות וה״פ אם עשה אחד מבני הגגין עליה על ביתו ונמצא שהיה מותר בכל הגגות כלם וכל הגגות אסורין לבעליהן כההיא דרב נחמן דלעולם עשה בעל העליה הזאת אצטבע רחבה ד׳ טפחים לפני העליה הזאת הותרו כל בעלי הגגין כ״א בגגו כדינו דהא סליק האי נפשיה מינייהו והדרו גגין למארייהו. אמר רבה כו׳ כלומר שיעמדו בעלי הגגין באיסור שהיו עומדין מחמת עלייתו של זה דלא אמרינן דלסלוק נפשי׳ עבדיה להאי ריקה אלא לנטור תרביציה הוא דעבד דכיון דאיכ׳ למתלי בהכי לא תלינן לומר דלסלוקי נפשיה נמי עבדא:

וחזרו בגמרא ואמרו על רב יוסף שתמה על דברי שמואל במה שאמר שאף במחיצות שאין נכרות אומרי׳ גוד אסיק ואמר על זה לא שמיעא לי הא שמעתא ואהדריה אביי את אמריתה ניהלן ואהא אמריתה ניהלן גג גדול סמוך לגג קטן גדול מותר להכניס בו כלי בית של מטה ואין פני קטן אוסרי׳ מצד שאסור להוציא כלי ביתו לגגו של חברו ונמצא גגו נפרץ למקום האסור לו שהקטן הרי הוא לגדול כפתח שהרי יש גיפופין לגדול מכאן ומכאן יתר על רחב הקטן או ד׳ טפחי׳ מצד אחד וכן שאין הפרצה ביתר מעשר אבל קטן אסור להוציא כלי ביתו לשם שהרי נפרץ הוא במלואו לגדול. וזו לענין פסק דברי הכל היא שהרי אף לר׳ מאיר ור׳ שמעון דוקא לכלים ששבתו בתוכן אבל לכלי הבית להוציא מביתו לגג חברו או לגג המשותף אינן רשות אחת וגדול מותר שפרצתו שכנגד הקטן אסור שנפרץ הוא במלואו. ומכל מקום לענין פי׳ אתה יכול לפרשה לדעת חכמי׳ שאמרו כל אחד רשות לעצמו ואיסורו של מטה אוסרו מלמעלה אף לכלים ששבתו בגגו והרי נמצא שזו קשה לשמואל שהרי יש כאן מחיצה אמצעית אלא שאינה נכרת והיה לו להתיר לטלטל בכל הגג אף בקטן מטעם גוד אסיק ואמרת לן עלה משמיה דשמואל לתרוצה למתניתי׳ אליביה לא שאנו אלא שיש דיורין על זה ועל זה עוברין תמיד מזה לזה שנמצאת המחיצה נדרסת ומחיצה הנדרסת אין אומרי׳ בה גוד אסיק אבל אין בה דיורין מותר אף הקטן מטעם גוד אסיק אבל כשיש בה דיורין הותר הגדול לצד הגיפופין והם מותר כותלי הגדול על הקטן שאינם נדרסות. ואעפ״י כן לא שב רב יוסף מתמיהתו והשיבם אנא הכי אמרי לכו לא שאנו אלא שיש מחיצה על זה ומחיצה על זה ר״ל בכל סביבותיהם חוץ מן הצד שהם מחוברים בו ומחיצות הגדול משוכות והולכות וסובבות על הקטן שהגדול נתר בגיפופי המחיצות ואין הקטן אוסרו מפני שהוא לו כפתח אבל הקטן אסור הואיל ונפרץ במלואו אבל אם אין שם מחיצות אף הגדול אסור ומחיצות הבית לא יתירו שהרי אינן ניכרות וחזרו והזכירוהו שדיורין אמר להם. ואף הוא השיבם שאם אמר להם לשון דיורין כך היה הענין לא שאנו שהקטן אסור בין לעצמו בין לגדול לטלטל בו אלא שיש מחיצה הראוי׳ לדירה על כל אחד מהם ר״ל מחיצת עשרה טפחים ששיעור זה ראוי לדפנות של דירה שהרי גלו שתיהן את דעתן שרוצה כל אחד להשתמש בשלו ונמצא הגדול מותר בגיפופין הקטן ונאסר מתורת נפרץ במלואו לעצמו ואף תשמישו נאסר לבני גדול שהרי מכל מקום לא מחלו בני קטן זכותם לבני גדול שהרי אף הם גלו בדעתם שרוצים להשתמש בשלהם אבל אם יש מחיצה הראויה לדירה על הגדול ולא על הקטן אף הקטן מותר לבני גדול אף לכלים ששבתו בתוך ביתם שהרי סלקו בני קטן את עצמם מגגן ומחלו טלטולן לבני גדול והוה ליה כמביתו לגגו ועל דרך מה שאמרו אחד שעשה סולם קבוע לגגו והאחרים לא עשו כן לגגן הרי זה מותר בכל הגגות כלן שמן הסתם אף הם סלקו עצמם ומחלוהו לזה ונשאר רב יוסף בתמיהתו וכבר פסקנו שאין הלכה כשמואל ודברי רב יוסף מיהא כלם הלכה הם ושמועה זו של סולם פירושה אף להוציא להם מביתו כמו בגג שיש בו מחיצה הראויה לדירה שאלו לטלטל מגג לגג ואליבא דרבנן היאך אמרה רב נחמן אליבא דרבנן שאין הלכה כמותם. אלא לדעת ר׳ שמעון אמרה ואפי׳ מביתו קאמ׳ שכלם מחלו לו והרי הן כגג שלו ושאר בעלי הגגין כל אחד אסור בשלו בכלים ששבתו בתוך ביתו שהרי אין הגגין שלהם אלא של זה.

ואביי חידש עוד בענין זה שאם בנה עליה על גבי ביתו שזהו כעשיית סולם להיות שאר הגגין נמחלים לו אם חזר ובנה לפניה רקה ארבעה ר״ל איצטבה רחבה ארבעה הרי סלק עצמו מן הגגות ולא קבל מחילתם והותרו כל הגגות לבעליהן כל אחד בשלו לפי ענינו. ודוקא בשעשה את הרקה בינו ובין הגגות בענין שיראה ממנה כאלו עשאה להבדיל בין גגו לגג חברו אבל אם נראה ממנה שעשאה לעמוד עליה לשמור את גינתו או את תרביצו נשארו הגגות באיסורן ועל זו אמרו פעמים שרקה לאסור. ולמדת שאם עשו כלם סולם קבוע כל אחד מותר בשלו ואסור בשל חברו. ומכל מקום אמרו על זו בתלמוד המערב דוקא בשכלם עולים בסולם מצרי ואחד עולה בסולם צורי אותו של צורי נעשה כפתח והשאר נעשה כמטפס ועולה מטפס ויורד. כלומר שאינו פתח ונמחל לבעלי הצורי. וגדולי הרבנים מפרשים בשמועה זו דרך אחרת והוא שהם גורסי׳ בנה עליה על גבי ביתו ועשה לפניה (רקה) [דקה] ארבעה הותר בכל הגגות. והם מפרשים (רקה) [דקה] פתח קטן וכל שבנה עליה והקיף כל גגו מחיצות לעלייה ופתח פתח לצד הגגין הרי גלה בדעתו שרוצה הוא בתשמיש שאר הגגין ושהוא מחזיק בכך ושאף הם לא הקפידו ומחלו ודוקא שפתח לצד הגגין אבל אם פתח לצד גינה או פרדס הרי הוא אף סלק עצמו מן הגגין ונאסר בהם. ויש מפרשי׳ הותרו בכל הגגות ר״ל האחרים שעירבו.

ואחר כך שאל רמי בר חמא לדעת רב אליבא דרבנן שאסר טלטול עצמו של גג אלא בארבע אמות שנמצא הגג כרמלית. אם היה עמוד ברשות הרבים סמוך לו גבוה ורחב ארבעה שהוא רשות היחיד אם מותר לטלטל מגג זה לאותו עמוד בארבע אמות שתי אמות לזה ושתי אמות לזה (וכמהו) [ותמהו] על שאלתו שהרי איסורה פשוט מדין טלטול כרמלית לטלטול רשות היחיד וחזרו לומר ששאלתו היתה בשאכסדרה סמוכה לגג והוא של בעלים אחרים ואין לה מחיצות או פי תקרה שנאמר בה יורד וסותם אלא שנעשית בשפוע שאף זו דינה ככרמלית. וענין השאלה אם אחר שהם רשות אחת נדון אותם כאחת אעפ״י שהם של בעלים חלוקים והרי אין בה דירה למטה שיאסר כאיסור הגגין הנאסרים מצד דירות של מטה שיהו בוקעות ועולות או שמא יאסרו כדין מגג לגג. וכן השאלה בחורבא של אחרים וסמוכה לגג ופרוצה לרשות הרבים שאף היא כרמלית אם נאמר בה שמאחר שאין בה דירה יהא מותר או שמא הואיל וראויה היא לדירה יאסר. ונשארו שתיהן בספק. ואעפ״י שלענין פסק אין לנו בדברי חכמים כלום והרי שאלות אלו לדעת רבנן נשאלו יש להם מקום אף לר׳ שמעון ודנין בהם להקל כמו שנבאר. ומה שכעס רב ביבי על רב כהנא כשהיה מקנטר על שאלתו ואמ׳ לו וכי מאחר אתא ונצאי פירושו לדעתי שהוא קרא רב כהנא מאחר כלומר מאוחר ממני בזמן ר״ל שהוא ילד והוא בא ומקנתר עלי בהלכה. ויש גורסי׳ אתאי כלומ׳ וכי מתאחר בבית המדרש אני שאתה דן אותי כמדבר דרך קנתור לא מדרך עיקר:

זהו ביאור המשנה דרך קצרה אעפ״י שיש בה פירושי׳ אחרים ושגדולי המפרשי׳ האריכו בה הרבה:

והיוצא ממנה לענין פסק הוא שגגות וחצרות וקרפיפות רשות אחת לטלטל מזה לזה כלים ששבתו בתוכם וגג יחידי או גגים שוים אף לר׳ שמעון אם אין להם מחיצות הנכרות כגון שתקרת הבית יוצאת על הכותלים ומכסתם או שבולטת בחוץ כגון גגים שלנו המכוסים ברעפים אם יש בהם יתר מבית סאתים הרי הם כרמלית ודינם כקרפף יתר על בית סאתים שלא הוקף לדירה ואין מטלטלין בו אלא בארבע אמות וכל שכן שאין מטלטלין מן הבית לתוכן ולא מתוכן לבית כדין כרמלית עם רשות היחיד אפי׳ היו שניהם לאיש אחד אפי׳ מביתו של עצמו לגגו של עצמו שהרי מכל מקום אף את שלו נפרץ למקום האסור לו וגגין שאינם. שוים ר״ל שזה גבוה או נמוך עשרה מחברו אתה דן כל אחד מהם כגג יחידי ואם יש שם שוים ושאין שוים אתה דן את השוים כאחד ואת שאינן שוים כיחידים וכן הכל לפי מה שהוא ואם אין בגג היחידי או בשוים יתר מבית סאתים מטלטל בכלן מזה לזה אעפ״י שהם של בעלים חלוקים ומגג לחצר בכלים ששבתו בתוכם אבל לא לכלים ששבתו בבית ואם הכל לאחד אף בכלים ששבתו בבית כן אעפ״י שאין מחיצות נכרות שכל שאינו יתר מבית סאתים הרי הוא כקרפף המוקף לדירה וכל שהמחיצות נכרות אף ביתר מסאתים הדין כן. וכן מטלטלין מחצר המשותפת לקרפף שלו שאין הקרפף רשות מיוחד ליאסר עם חצר המשותפת. וכן מותר לטלטול מחצר המשותפת לגג שלו וכל שאסור מבית לגג או לחצר ובאו לגג או לחצר דרך מלבוש מטלטלין באותו גג או באותה חצר אף שלא דרך מלבוש אבל לא מחצר זו לחצר אחרת. ויש פוסקי׳ שבגג יחידי אפי׳ ביתר מסאתים ואף בלא היכר מחיצות שכל שבגג יחידי אומרין בו גוד אסיק. וכן מצאתיה לקצת חכמי הדור אלא שהדברים מתמיהים. וכל שנאסר בטלטול גגו ובשאר גגות בשלו הוא נאסר לא בארבע אמות ובשאר אף בכל שהו ודבר זה בשהיו כל הגגין שוים אם להיות בכלם מחיצות אם שלא להיות מחיצות באחד מהם אבל אם היתה מחיצה הראויה לדירה לזה ולא לאחרים הוא מותר בכלם והאחרי׳ אסורים אף בשלהם שמן הסתם רשותם שבגגות נמחל לזה. וכן אם עשה סולם קבוע לגגו או גג לפני העליה. ומכל מקום אם הראה עצמו כמסתלק מהם כגון שעשה רקה נאסר הוא בכלם ולא עוד אלא שאין אותו הגג אוסר שהרי הרקה כסלוק ומחילת רשות אבל אם נראית כעשויה לשמור גנות ופרדסים או שהיו לו זרעים במקצת אותו הגג והוא הדין לשאר דברים שאדם משתדל בשמירתם הרי היא כמי שאינה וכל שאתה דן את הגג ככרמלית אם בנה בית במקצת אסור לו לטלטל ממנה לגג אף בארבע אמות שהרי כרמלית ורשות היחיד היא וכן מן הגג לעמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה אבל אם היה לו במקצת גגו אכסדרה או שהיא סמוכה לגגו ופרוצה לגג מרוח רביעי אם היא משפעת שאין לומר בה פי תקרה יורד וסותם הרי זה ספק ודנין בו לקולא ומשתמשין ממנה לגג בתוך ארבע אמות. ולקצת חכמי הדור ראיתי שמפרשין אותה אף במכוונת אעפ״י שיש לדון בה דין סתימת פי תקרה שמכיון שאין זו סתימה נכרת מקילין בה. וכן אם הגג פתוח לחורבא אעפ״י שהחורבה ראויה לדיורין הואיל ועכשו מיהא אין בה דיורין. ודוקא חורבא שאין לה דלתים ואין תשמישה אלא לשופכין אבל בית התבן ובית העצי׳ כל שבעליו משמרין אותה בדלת אעפ״י שאינו מצניע שם שום דבר. תורת בית עליו ואין מטלטלין ממנה לגגות אלא בעירוב או בטול רשות:

בפרש"י בד"ה שיש מחיצה על זה ועל זה כל סביבותיהן כו' עכ"ל הא ודאי דבקטן לא נ"מ מידי בשיש עליו מחיצה דבאין עליו מחיצה נמי הוה כחילו יש עליו מחיצה דאמרינן ביה גוד ואסור מה"ט דנפרץ במלואו ואפשר דלרבותא נקט יש עליו מחיצה אבל בגדולה דקאמר יש עליו מחיצה כל סביביו לא איצטריך דבכל ג' המחיצות ניתרת בגוד אסיק אלא דבמקום גפופי בעי מחיצות ממש דפתח דמינכר בעינן וכי הא דקאמר אין מחיצה לא על זה ולא על זה דשניהם אסורין א"נ דהוו מחיצות על זה ועל זה בג' מחיצות אלא דבמקום הגפופין לא הוה מחיצות היה אסור דפתחא דמינכר בעינן ודו"ק:

תוס' בד"ה ועשה לפניה דקה כו' ולשון פעמים שהדקה לאיסור צריך ליישב דהדקה כו' עכ"ל ר"ל לפר"י ניחא דאם עשה הדקה לצד הגגין אז גילה דעתו שיהיה לו שם תשמיש קבוע אבל בעשה דקה להדי תרביצא דביתיה הרי סילק עצמו משימוש קבוע שם ואסור אבל לגירסת ר"ח דעשיית דקה הוה סילוק והם שעירבו הותרו מאי פעמים שהדקה לאיסור דהיינו שהם שעירבו יאסרו דמאי נפקותא בדקה להדי תרביצא דאינו עושה להם לא איסור ולא היתר אלא דאם מחיצה לצד הגגין הרי הותרו באותה מחיצה ואם לאו הרי אסורים משום דנפרץ במלואו וק"ל:

גמרא ומי אלימא ממתני' כו'. קצת ה"נ מדקאמר ומי בו' דכ"ז הוא מהקושיא דמדוע קבל ר"א לתשובת דבי שמואל מהברייתא:

שם גג גדול הסמוך לקטן כו'. הוא משנה לקמן (צב):

תוס' ד"ה במחיצות. ובגזוזטרא כו' או בפתוח לרה"י. כצ"ל ועי' לעיל (פו ב) בתד"ה גזוזטרא:

בא"ד לפניהם ולאחריהם ולצידי החיצונות. כצ"ל:

גמ' ומי אלימא ממתניתין. שבת דף יב ע"א ודף פג ע"א: