עירובין צ ע"ב

דף צ - ב

דהא איכא לספינה מחיצתא, וחשיבי מחיצות שהוקפו לשם דירה.

ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות כקרפף שלא הוקף לדירה, דאף דאית לה לספינה מחיצתא, מחיצות אלו - להבריח מים מתוך הספינה הן עשויות, ולא לדירה.

אמר שאל ליה רב חייא בר יוסף לשמואל: האם הילכתא כוותך בספינה, או הילכתא כרב?

אמר ליה שמואל: הילכתא כרב, ומותר לטלטל בכל הספינה.

אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף: ומודה רב - המתיר לטלטל בספינה - שאם כפאה לספינה על פיה ואפילו היא גבוהה יותר מעשרה טפחים, שאין מטלטלין בה [על תחתית הספינה מבחוץ] אלא בארבע אמות, כקרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואין מועיל לומר גוד אסיק מחיצות הספינה שנעשו לדירה - לדעת רב - להתיר לטלטל.

ומפרשינן לה: כפאה לספינה - למאי, לאיזו מטרת שימוש?

אילימא כדי לדור תחתיה, ועתה משמשות מחיצות הספינה לדירה? אם כן אף על תחתיתה שמבחוץ יהא מותר לטלטל?

מאי שנא מהא דסבירא ליה לרב לעיל בגג יחידי הגדול יותר מבית סאתים שמותר לטלטל בכולה, אף שאינו מקום דירה, כיון שהמחיצות שאנו אומרים עליהם גוד אסיק נעשו לדירה.

והכא נמי נימא, כיון שדופני הספינה למטה עשויות לדירה, חשיב גם למעלה כמוקף לדירה?! אלא הכא מיירי, שכפאה לספינה כדי לזופתה בזפת. דהשתא בטל תורת דירה מדופני הספינה, שהרי אינן עומדין כל זמן כפייתה לא לדירה של מעלה ולא לדירה של מטה, והוי כעמוד אטום בעלמא.

וכיון שכן, כי אמרת בדופני הספינה גוד אסיק, הוי היקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה.

רב אשי מתני לה - להא דמייתינן לעיל דשאל רב חייא בר יוסף לשמואל אם הלכה כמותו או כרב - אפלוגתא דרב ושמואל בספינה, וכדאמרן.

אבל רב אחא בריה דרבא מתני לה - לשאלת רב חייא בר יוסף - אפלוגתייהו באכסדרה.

דאיתמר: אכסדרה - והיא פרוצה מארבע רוחותיה, ועומד קירויה על קורות הנשענות על ארבע יתידות בפינות האכסדרה - העומדת בבקעה שהיא כרמלית:

רב אמר: מותר לטלטל בכולה, דאמרינן: פי תקרה [עובי הקורות שעליהן מונח הקירוי] מכל ארבעת הצדדים יורד וסותם, ואית לה מחיצות.

ושמואל אמר: אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות, לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם, ואין לה מחיצות וכרמלית היא.

והני מילי בבקעה, אבל סתם אכסדרה הצמודה לבית, אף לשמואל אמרינן פי תקרה יורד וסותם - וכדלקמן דף צד ב.

ועל הך פלוגתא שאל רב חייא בר יוסף - לדעת רב אחא בריה דרבא - האם הלכה היא כרב או כשמואל. ואמר לו שמואל דהלכה כרב, ומותר לטלטל בכולה.

גרסינן לקמן [בסוף העמוד]:

אמר רב יהודה: כשתמצא לומר [כשתדקדק בדבר תמצא], לדברי רבי מאיר [שבמשנתנו]: גגין רשות לעצמן [ומותר לטלטל מגג לגג], חצירות רשות לעצמן [לטלטל מחצר לחצר ואפילו של שני בעלים], קרפיפות רשות לעצמן [אבל מגג לחצר ולקרפף, אסור].

לדברי חכמים, גגין וחצירות רשות אחת [ומותר לטלטל אף מגג לחצר] קרפיפות רשות אחת הן [ומותר לטלטל מקרפף לקרפף, אבל לא מגג או מחצר לקרפף].

והשתא מקשינן: הניחא מגג לקרפף שאין תשמישן שוה, ניחא דאסרינן.

אבל מגג לחצר שתשמישן שוה סלקא דעתין השתא, דהוא משום שהגגין הוו יותר מבית סאתים [ריטב"א, וכן דעת רש"י כמו שכתב הקרן אורה]. ואסור לטלטל מהגג שהוא ככרמלית, לחצר שהיא רשות היחיד.

ותיקשי: ורב, אליבא דרבי מאיר - דאמר לעיל שמותר לטלטל בגגין השוין, דחשיב לה היקף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה - ליטלטלי מגג לחצר! שהרי זה מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד?!

אבל לשמואל ניחא, דהא משוי לגג כקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה.

ומשנינן: טעמא דאסור לטלטל מגג לחצר לרבי מאיר, לאו משום דהוו יותר מבית סאתים שלא הוקפו לדירה.

אלא, אפילו כשאינן יתירין על בית סאתיים, אסור, משום גזירה - כיון שהגג חלוק מהחצר בגובה עשרה טפחים - שמא יבואו להתיר אף תל גבוה עשרה טפחים ברשות הרבים.

ומשום דרב יצחק בר אבדימי, דפריש כן לעיל ריש פירקין שזהו טעמו של רבי מאיר שאסר לטלטל מגג לגג, כשהגג נמוך או גבוה מחבירו עשרה טפחים [וכפי שביארנו במשנה]. ^[19]

תו מקשינן: הא אמרינן בההיא מימרא דלקמן, דלרבנן גגות וחצרות רשות אחת, וקרפיפות רשות אחת. ואין לטלטל מגג ומחצר לקרפף, כיון שהם שני מיני רשויות. ומיהו, איסור זה שייך רק כששתי הרשויות הן רשות היחיד, אבל כששתי הרשויות הן כרמלית אין איסור זה [גאון יעקב].

ובכלל הא דאמרינן שאסור לטלטל מגג לקרפף, הוא גם כשהגג יותר מבית סאתיים והקרפף הוא יותר מבית סאתיים [והקרפף כרמלית הוא, כיון שאינו מוקף לדירה].

והשתא תיקשי: הניחא לרב, שלעולם הגגין הם רשות היחיד, שהרי אמרינן גוד אסיק על מחיצות הבית שהוקפו לדירה, ניחא שפיר שאסור לטלטל מהם לקרפף יותר מבית סאתיים, שהרי הוא מוציא מרשות היחיד לכרמלית.

אבל שמואל, אליבא דרבנן, דסבר שהגג מיקרי אינו מוקף לדירה [כיון שאין המחיצות עשויות לדירה של מעלה].

אם כן, הניחא כשהגגין כאחד הם יותר מבית סאתיים, ניחא שפיר דאסור לטלטל מהם לקרפף.

שהרי לדעת שמואל גופיה אמרינן גוד אסיק בין גג לגג, ואף שאין המחיצות ניכרות, והוי ליה כל גג וגג רשות בפני עצמה, שאינה גדולה מבית סאתיים.

אבל הא מיהא תיקשי: כשהגג הוא יחידי, והוא עצמו יותר מבית סאתיים, שלדעת שמואל אף הוא כרמלית, כיון דגוד אסיק לא משוי ליה היקף לדירה - נטלטל מגג לקרפף!? ^[20]

אמר מתרץ רבא בר עולא: להכי לא שרינן בגג יותר מבית סאתיים לטלטולי לקרפף, משום דגזרינן גזירה שמא יפחת הגג משיעור בית סאתיים. ואז, כדי שלא יהא חלק מהדירה שמתחת הגג בלא קירוי, יצמצמו את הדירה עצמה, עד לגודל התקרה החסרה.

ונמצא, דכשנימא השתא גוד אסיק מחיצתא על הגג, יהיו המחיצות עולות ומקיפות שיעור שאינו יותר מבית סאתיים, דהוי ליה רשות היחיד גמורה. וימשיכו לטלטל מן הגג לקרפף כבתחילה, כמו בשעה שהיה בגג בית סאתיים, ונמצאו מוציאים מרשות היחיד לכרמלית.

ותמהינן עלה: אי הכי, דחיישת להכי - מקרפף יותר מבית סאתיים לקרפף יותר מבית סאתים נמי יהא אסור לטלטל, כי ניחוש דילמא מיפחת חד מינייהו.

כלומר: שמא יקטינו גודלו של אחד מהם, ולא יהיה יותר מבית סאתיים, ואתי לטלטולי מזה לזה, כאשר היו רגילים תחילה?!

ודחינן: התם, גבי קרפף שמחיצותיו ניכרות - אי מיפחית משעורו, מינכרא ליה מילתא [ניכר הדבר] שעכשיו אינו יותר מבית סאתיים, ולא ימשיכו לטלטל ממנו אל מקום שיש בו יותר מבית סאתיים:

אבל הכא, על הגג שאין לו מחיצות ניכרות, אלא מחיצות שעל ידי גוד אסיק, שאין אדם משער השטח שביניהם יפה, אי מיפחית - לא מינכרא מילתא. וסובר, שגם לאחר שנפחת עדיין הוא יותר מבית סאתיים הוא, ויבוא לטלטל לקרפף שיש בו בית סאתיים.

ועתה מביאה הגמרא עיקר מימריה דרב יהודה!

אמר רב יהודה: כשתמצא לומר [כשתעמוד על סוף דעתן של רבי מאיר, חכמים ורבי שמעון שבמשנה, זהו גמר דבריהן]:

א. לדברי רבי מאיר שבמשנה: גגין - רשות לעצמן!

כלומר: רשות אחת היא אף שהיא של שני בעלים, וכדאמר במשנה שמטלטלין מגג לגג. והטעם בזה: שאין רשות מתחלקת לרשויות חלוקות מחמת שינוי הבעלים אלא רק בתים, מפני שבהם עיקר הדירה, אבל לא גגין.

וכיון שכן, אף חצירות רשות לעצמן, ומטלטלין מחצירו של אחד לחצירו של שני את הכלים ששבתו בחצר [אבל כלים ששבתו בבית - לא]. כי מה לי גגות מה לי חצירות.

כל גגות העיר. ולרב אליבא דר' מאיר ליטלטל מגג לחצר גזירה משום דרב יצחק בר אבדימי והוא שאמ' בתחילת הפרק אומ' היה ר' מאיר כל מקום שאתה מוצא ב' רשויות והן רשות אחד כול':

ומודה רב היכא דאפכה לספינה על פיה כדי לזופתה שאין מטלטלין בה אלא בד' אמות והני מילי לזופתה אבל לדור תחתיה הרי הוא כבית וכן אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' אמות והלכתא בכל הני שמעתא ככוותה דרב.

לרב אליבא דר' מאיר דאמר מותר לטלטל בכולן דגגין השוין כרה"י הן לטלטל מן הגג לחצר דתרווייהו [רשות] היחיד נינהו. ודחינן אמאי אין מטלטלין מגג לחצר משום דרב יצחק בר אבודימי דאמר. אומר היה ר' מאיר כל מקום שאתה מוצא ב' רשויות והן רשות אחת כגון עמוד ברה"י גבוה י' ורחב ד' אסור לכתף עליו משום תל ברה"ר. לשמואל דאמר אין מטלטלין כגון ברשות היחיד גבוה י' ורחב ד' אסור לכתף בגגין השוין ובגג יחידי לרבנן אלא בארבע משום מחיצתא למטה עבידן לחצירות ולא למעלה לגגין דהוויין להו הני גגין כקרפף יתר מבית סאתים נטלטל מגג לקרפף יטלטל דלמא מיפחית דהא כי קרפף וקרפף הוא אומר רבה בר עולא גזרה שמא יהיו הגגין דיהו אי הכי מקרפף לקרפף לא יטלטל דלמא מיפחית חד מן הקרפיפות והוי ליה כרה"ר. ופרקי התם גבי קרפיפות אי מיפחית מחיצתא מינכרא מלתא וממנע ולא מטלטל.

אבל הפכה לזפתה אין מטלטלין על גבה אלא בד' אמות. ונראה דאפילו תחתיה אין מטלטלין בה אלא בד' אמות. דהא אין מחיצותיה עשויות לדור תחתיה, והשתא נמי דהפכה לא להשתמש תחתיה הפכה. ומיהו בשאינה יתירה על בית סאתים מטלטלין בה בין למעלה בין למטה כתל ונקע.

ולשמואל אליבא דרבנן ליטלטל מגג לקרפף. פירוש: מגג יתר מבית סאתים, כיון דמשוי ליה שמואל ככרמלית, אלא בשאינו יתר על בית סאתים לא קשיא אפילו לשמואל דרשות היחיד גמורה היא וכמו שכתבנו למעלה (בע"א ד"ה והני) וכדתניא בברייתא דאפילו לרבנן גגו וחצרו אחד הן. ולשמואל ליטלטל מגג לקרפף אליבא דר' מאיר לא קשיא ליה, דהא [אמרינן] בפרקין (לעיל עירובין פט, א) משום גזירה דרב יצחק בר אבדימי. וליטלטל מגג לכרמלית לא קשיא, משום דגג רשות היחיד גמור הוא דבר תורה, אלא דלהחמיר עליו שלא לטלטל בכולו עשאוהו כרמלית ולא להקל אלא מגג לקרפף הוא ביותר מבית סאתים חד דינא אית להו לשמואל.
ובתוספות הקשו דא"כ מאי מקשה לרבנן לטלטל מגג לקרפף ומנא ליה דאסור, דאי משום דקתני לקמן (עירובין צא, א) גגין וחצרות רשות לעצמן וקרפיפות רשות לעצמן, התם על כרחין דלא הוו יתרים על בית סאתים, דאי בבית סאתים בהא לימא ר' שמעון כולן רשות אחד הן, וחצר לקרפף יותר מבית סאתים היכי שרי והא כרמלית הוה ואפילו לר' שמעון כדמוכח בהדיא בפרק עושין פסין (עירובין כג, ב) גבי קרפף יתר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה. ורש"י ז"ל בעצמו כן פירש לההיא ברייתא לקמן (שם ד"ה קרפיפות) (עשאוהו יותר) בבית סאתים דאי ביתר בהא לימא ר' שמעון דמטלטלין הא ככרמלית היא. והלכך אני אומר דמגג יתר על בית סאתים לקרפף יתר מבית סאתים חד רשותא הוא. על כן פי' הם ז"ל דמגג שאינו יתר על בית סאתים חשיב דירה קצת ומטלטלין ממנו לחצר, מה שאין כן מקרפף לחצר אפילו בקרפף שאינו יתר מבית סאתים, מ"מ כיון דשמואל עביד גג יתר מבית סאתים כקרפף יתר מבית סאתים ותרווייהו ככרמלית. ומיהו טפי דומה לקרפף מלחצר והוי ליה למשרי בהדי קרפף כדשרינן ליה חצר. והראב"ד כן פירש דמגג שאינו יתר על בית סאתים לקרפף שאינו יתר על בית סאתים קא קשיא ליה.

[גזירה] שמא יפחת הגג. פרש"י ז"ל (מחת) [יפחת] ויתקצר מבית סאתים. וזה על דרך פי' דמגג וקרפף יתרים קא קשיא ליה. והראב"ד ז"ל פירש: שמא יפחת גובהו של גג מעשרה ויהא אויר מתערב באויר החצר ונעשה הכל חצר ונמצא מטלטל מחצר לקרפף. א"נ שמא יפחת הגג שהוא סמוך לקרפף [ו]נעשה הכל כקרפף והוי קרפף יותר מבית סאתים.

ואקשינן: א"ה מקרפף לקרפף שאינן יתרין לא יטלטל דילמא מפחתי. כלומר: מפחתא מחיצה שביניהם מעשרה והוי הכל כקרפף יתר מבית סאתים. ותירצו:

דהתם אי מפחת מינכרא ליה מילתא. אבל (לגבי) [לגג] כיון דמבפנים הבית לא אשתני כלל אע"ג דאי מעיין מבחוץ [מינכרא], לא יהיב דעתיה. וקשיא לן קצת פי', חדא דלא הוה ליה למימר דילמא מפחית אלא דילמא מפחתה מחיצה או דילמא מפחת כותל שביניהם, דכיון שלא הזכיר עדיין לא כותל ולא מחיצה הוה ליה לפרש. א"נ לימא דילמא מפחית, כלומר: הקרפיפות דהשתא משמע מפחית מן הקרפף, ואילו נתמעט הכותל מעשרה מאחד מן הצדדים אין בכך כלום, כאן דהקרפף השני עמוק עשרה. ועוד דא"כ בקרפף עצמו לא יטלטל דילמא מפחית מחיצה והוי כל חד מינייהו יתר על בית סאתים ומאי מקרפף לקרפף דקאמר.
ובתוספות פי': דילמא יפחת הגג באמצע וישתמש דרך מחיצה מן הכותל לגג ואז יחשב הגג כמוקף לדירה, ואסור לטלטל ממנו לקרפף כדרך שאסרו להשתמש מחצר לקרפף לפי שהחצר פתוחה לבית חשיבא הוקף לדירה. ואעפ"י שאם יפחת הצד המוקף ולבסוף פתחו וקיימא לן בהוקף ולבסוף פתחו לא חשיבא הוקף לדירה ושרי עם החצר. ופריך:

אי הכי מקרפף בית סאתים לקרפף בית סאתים לא יטלטל שמא יפחת א' מהם. כלומר: שמא יפרוץ אחד מהם במלואו או ביתר מעשר לרשות הרבים או לבקעה. ומשני:

התם אי מפחית [מינכרא] מילתא. (בלא) [אבל] פחת הגג לא מינכרא להעומדים בקרפף, ואפילו לעומדים על הגג לא מינכרא בכך שיאסר בכך עם הקרפף.

והוינן בה כפאה למאי אי לימא לדור תחתיה מ״ש מגג יחידי. פירש דס״ל לרב שאפילו הוא יותר מב״ס אמרינן גוד אסיק וחשבינן ליה מוקף לדירה וכי תימא דשאני התם דלמטה מיהת לדירה עבידן פרש״י ז״ל דהכא נמי כפייתה זו היא עשיית׳ וא״כ נימא גוד אסיק ויהא מותר לטלטל בכלה ואפילו על גבה אלא כפאה ליפאתה דהשתא ליכא כפייה לדירה כלל הילכך אפילו תחתיה אין משתמשין בו אלא בד׳ אמות דהא אין מחיצותיה עשויות לדור תחתיה והכא נמי דהפכה לאו להשתמש תחתיה הפכה ומיהו בשאינה יתירה על בית סאתים מטלטלין בכלה בין למעלה בין למטה דהא איכא מחיצו׳ והא איכא היקף לדירה אלא ביותר מב״ס כן נראה דעת רש״י ז״ל:

מתני לה אכסדר׳ פרש״י ז״ל דמתני לה להא דרב חייא בר יוסף אכסדרה פי׳ קמייתא דרב חייא בר יוסף דאמר שמואל הלכתא כוותיה דרב דאלו בתרייתא דרב חייא בר יוסף לא שייכא בהא דאכסדרה כלל:

אכסדרה בבקעה. פרש״י ז״ל אכסדרה שהיא פרוצה מכל צד עמוד קרויה ע״ג עמודים ויש בה בכל רוח תקרה רחבה ד׳ ולפי פירש זה ר״י סובר דאפילו מד׳ רוחות אמרי׳ פי תקרה יורד וסותם והקשה עליו ר״ת ז״ל דהא סתם לאכסדרה סתומה היא מג׳ צדדין וכדאמרי׳ בפ׳ לא יחפור העולם דומה לאכסדר׳ ועוד הקשה ה״ר ישעיה ז״ל מדאמרינן במנחות אכסדרה פטורה מן המזוזה ואי בשפרוצה לכל צד פשיטא אלא ודאי בשסתומה לג׳ רוחות ואשמעינן דאפילו הכי פטורה מן המזוזה כיון שאין לה פצימין ברוח רביעית ולהאי פירושא לשמואל לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אפי׳ לרוח אחת ולרב נמי אפשר דלא אמרינן לה בשתים וג׳ רוחות וכבר כתבנו מקצת בפ״ק ולקמן בפרק נכתב בס״ד והלכתא כרב.

ולרב אליבא דרבי מאיר לטלטל מגג לחצר. פירש ואפילו מגג יותר מב״ס היכא דמינכרא מחיצ׳ דהא ס״ל לעיל דאפי׳ בהאי מטלטלין בכלו וכיון שכן בחצ׳ נמי מטלטלין בכלו לדברי הכל ואע״פ שלא ערב׳ וכדאי׳ בפרק רבי אליעזר דמילה. א״כ יהא מותר לטלטל מזה לזה דהא מרשות היחיד לרה״י קא מטלטל וכי תימא הכי נמי הא אמרי׳ לקמן לדברי ר׳ מאיר גג וחצר שתי רשויות הם והיינו דפרכינן לה אליבא דרב ולא פרכי׳ לה אליבא דשמואל משום דלדידיה דינו ככרמלי׳ הוא ואי מגג שהוא ב״ס אמר לך שמואל אה״נ והא דאמרינן לקמן גג וחצר שתי רשויות מיירי בגג יותר מב״ס והוא גופה קמ״ל דגג יותר מב״ס כרמלית הוא הילכך ליכא למיפרך הכי אלא אליבא דרב דשרי לטלטל אפילו בגג יותר מב״ס ואליבא דרב נמי ליכא למפרך לה אלא אליבא דרבי מאיר דאלו לרבנן לא קשיא דהא אמרינן בסמוך לדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת הן ומוקים לה רב אפילו בגג יותר מב״ס כיון דמנכרי מחיצתא והא דפרכינן מגג לחצר ולא פרכינן מגג לקרפף של ב״ס דכל חד באפי נפשיה שרי לטלטולי ביה משום דאמר לך רב דאע״ג דכל חד וחד שרי לטלטולי ביה מכל מקום אין תשמישן שוה כי הקרפף תשמישו מוקצה הוא לתשמיש שאינו תדיר כ״כ כמו גג וחצר וכיון שאין תשמישן שוה ויש שם שנוי בעלים חשיב להו רבי מאיר שתי רשויות. אבל פרכינן מגג לחצר לפי שדומין קצת לתשמישן ופרקי׳ גזרה משום דרב יצחק בר אבדימי פי׳ דאפי׳ בהא נמי שייכא ההוא גזרה כדאסיקנא לעיל והמקשה יודע היה דהיינו טעמא דמתני׳ אלא דקסבר דבגג וחצר לא שייכא ההיא גזירה לשמואל אליבא דרבנן. לטלטל מגג לקרפף פרש״י ז״ל לטלטל מגג שהוא יותר מב״ס שתי אמות בזה ושתי אמו׳ בזה דהא תרוייהו לשמואל דינא ככרמלית וקרפף נמי משוה לגג יותר מב״ס ליכא למפרך דאלו גג דינו ככרמלית אלא ודאי כדאמרן וקושיין משום דאשכחן בסמוך דאמר רב יהודה לדברי חכמים גג וקרפף שתי רשויות הם והא דלא פרכינן לה לרב אליבא דרבנן משום דלרב אפילו גג יותר מב״ס דינו ככרמלית וכן נמי ליכא למיפרך לשמואל אליבא דרבי מאיר דאמר לך דלרבי מאיר אסור גזירה משום תל ברשות הרבים ומגג לכרמלית דאלמא ליא קשיא ליה דהתם כרמלית גמורה מדאורייתא וגג רשות היחיד מדאורייתא הילכך ליכא למפרך אלא לשמואל ואליבא דרבנן ומגג לקרפף ופרכינן גזרה שמא יפחת הגג כלומר שמא יפחת הגג משיעורו ולא ישאר בו אלא ב״ס ומותר לטלטל בכלו ויבא לטלטל ממנו כדרכו לקרפף זה וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית:

ופרכינן א״כ מקרפף יותר מב״ס לקרפף יותר מב״ס לא נטלטל דילמא מפחית חד מינייהו לב״ס וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית ופרקינן דהתם כי מפחית מינכרא מילתא ולא טעי בה אבל הכא לא מנכרא פחתא כל זה שטת רש״י ז״ל ובתוס׳ הקשו על פי׳ זה דאי מגג לקרפף יותר מב״ס מקשי תלמודא לימא ליה דאה״נ דמטלטלין מגג לקרפף לרבנן ואי משום הא דאמרי׳ בסמוך לדברי חכמים גגין וחצרות רשות בפני עצמן וקרפפות רשות בפני עצמן ההיא על כרחין לאו מקרפף יותר מב״ס מיירי היכי קאמר ר״ש דחצר וקרפף יותר מב״ס שהם רשות אחת דהא חצר רשות היחיד ומותר לטלטל בכלה ולדברי הכל יותר מב״ס כרמלית גמורה אף לדברי ר״ש וכדמוכח בהדיא בפרק עושין פסין גבי קרפף יותר מב״ס שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה וכדברירנא סתם בס״ד ואף רש״י ז״ל עצמו כן כתב בפירש במאי דאמרינן לקמן לר״ש כלם רשות אחת בקרפף ב״ס הוא דקאמר דאלו יותר מב״ס כרמלית היא לר״ש ועוד דאכתי קשיא לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג ב״ס לקרפף ב״ס דהא תרווייהו רשות היחיד גמורה נינהו וליכא למימר בהא גזירה שמא יפחת דכי מפחית חד מינייהו או תרווייהו בדינייהו קיימי כדמעיקרא:

ומיהו בזו י״ל כי המקשה היה סבור דהא ליכא למקשי דדילמא אה״נ דהא אמרי לקמן גגות לדברי חכמים רשות לעצמן וקרפפות רשו׳ לעצמן מוקמי׳ לה בגג יותר מב״ס לדר״מ דאמר גגות רשות אחד לעצמן וקרפפו׳ רשות לעצמן להכי לא פרכינן מינה לשמואל אליבא דר״מ כדפרכינן מינה אליבא דרב משום דשמואל מוקים לה לההיא בגג יותר מב״ס שהוא כרמלית כדפרי׳ לעיל ומיהו הקושיא הראשונה קושיא חזקה על רש״י ז״ל לכך פירש בתו׳ דאנן הכי פרכינן לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג בית סאתים לקרפף ב״ס דסא לשמואל חזינן דעבד גג יותר משום דמחיצות למטה עבידן וכיון שכן לדידיה אפילו גג ב״ס לדידיה יותר דומה לקרפף מלחצר וכיון דאמר רבין דגג וחצר רשות אחת הוה להו למימר נמי דגג וקרפף רשות אחת ואלו אנן אמרינן כי לדברי חכמים קרפפו׳ רשות לעצמן ומשמע שהן רשות לעצמן ואפילו לגג ב״ס דאי לא כי היכי דקאמרינן גגין וחצרין לעצמן נימא דגג וקרפפו׳ רשות לעצמן אלא ודאי דאפילו גג ב״ס אינו רשות אחת ואפילו עם הקרפף ב״ס והיינו דלא פרכינן לה אליבא דרב דלדידיה אפילו גג יותר מב״ס אינו נדון כקרפף דמוקף לדירה חשיב ליה וכ״ש גג ב״ס ולחצר הוא דדמי ולא לקרפף ולא פרכינן נמי לשמואל ליטלטל מגג ב״ס לחצר משום דלדידיה גג כקרפף דהא ודאי מודינן דגג אינו קרפף ממש להאסר עם החצר אלא אמרינן דשייך בתרווייהו והדין שיהו מותר לשניהם דכל מאי דאפשר להשוות רשויות משוינן וכדפרש״י ופרקינן שמא יפחת הגג וזה מלשון בית שנפחות וסכך על הגג כלומר שמא יפחת הגג באמצעיתו וישתמשו דרך ארובה מן הבי׳ לגג ואז יחשב הגג כמוקף לדירה ותור׳ חצר עליו ולא תורת קרפף והוא אסור עם הקרפף ואע״פ שאם יפחת הגג ה״ל כהוקף ולבסוף פתח דקי״ל דלא חשיב מוקף לדירה גג שאנו דאפילו בלא פתח חשיב קצת כמוקף לדירה כיון דאיכא מחיצות לדירה למטה דהא שריא ליה עם החצר ופרכינן אפ״ה מקרפף ב״ס לקרפף ב״ס לא לטלטלו שמא יפחת אחד מהם כלומר שיהא נפרץ במלואו או ביותר מעשר לרשות הרבים או לכרמלי׳ וה״ל למנקט שמא יפרוץ אלא דאיידי דנקט יפחת גבי גג נקט הכא ההוא לישנא ופרקי׳ דהתם אי מפחית מנכרא מילתא וידעי נמי לאלתר שהוא אסור עם הקרפף האחר אבל אי מפחית הגג לא מינכרא מילתא לעומדין בקרפף ואפילו לעומדין על הגג מינכרא להו פחתא לא ידעו בכך על הקרפף כשת״ל לדברי רבי מאיר גגות רשות לעצמן ואפילו הם של בעלים הרבה כדאיתא לקמן במתני׳ ומינה שמעי׳ לחצרות ולקרפפות דהא חזי׳ דלא קפיד רבי מאיר בגגין לשנוי בעלים כיון שתשמישן שוה ואין תשמישן לדירה ממש ובבתים בלחוד הוא דקפיד לשנוי בעלים מפני שתשמישן חשובה וה״ה דקפיד מגג לחצר ומחצר לקרפף לפי שאין תשמישן שוה וכתב רש״י ז״ל דמגג לחצר לרבי מאיר ומקרפף לחצר שאוסר אפילו כשהם של איש אחד גזרה משום תל ברשות הרבים כלומר כשזה גבוה מזה עשרה טפחים ואין זה כפי פירושנו שכתבנו בריש פרקין דההיא דגזרה ליתה אלא כשהם של שני בני אדם ולא ערבו ולדברי חכמים גגות וחצרות רשות אח׳ נפקא לן מהא דתניא לקמן גבי חצר אכסדר׳ ומרפס׳ רשות אח׳ ומשמע לן דההיא רבנן היא וכדאוקימנא לקמן וטעמא דרבנן משום דדמי תשמיש בגג לחצר ולהכי שרו אהדדי ואע״ג דגג דיחיד וחצ׳ דשותפין ומאי דאסרו בגגין דשויי טפי מפני שדיורין חלוקין למטה ומיהו גג וקרפף או חצר וקרפף הם שתי רשויות כשהם של שני בעלים לפי שאינם דומין בתשמישין ואיכא שנוי בעלים ושנוי תשמיש והיינו דלא קתני בברייתא דלקמן אלא גג וחצר אכסדרה ומרפסת ולא קתני קרפף ומבוי וכדדייקי׳ לקמן לדברי ר״ש כלם רשות אחת פירש בקרפפו׳ של ב״ס דוקא כדפרש״י ז״ל לעיל ומשמע לן דהא דתנן במתני׳ ר״ש אומר א׳ גגות ואחד קרפפות רשות אחת אפי׳ למשרי חצר וגג וקרפף ב״ס בהדדי היא ומשום דאיכא לבעל דין לחלוק דלא קאמר אלא דגגו רשו׳ אחת וחצרות רשו׳ אחת וקרפפו׳ רשות אחת ונימא דרבנן ור׳ מאיר פליגי בהא.

אכסדרה שהיא בבקעה והרי הבקעה כרמלית כמו שהתבאר במקומו והאכסדרה קרויה על גבי קונדיסין שתוחבין ארבע קונדיסי׳ בארבע רוחות ונותנין ארבע קורות מיתד ליתד ומסדרין הנסרים עליהם ולפעמים עושין לה מחיצות ולעולם אין עושין לה אלא שלש שבאותו צד שנכנסי׳ בו אין עושין בו מחיצה כלל וכל שיש לה שלש מחיצות אעפ״י שפתוחה מצד רביעי לכרמלית מטלטלין בכלה שהלכה כרב. ומכל מקום בשתי רוחות אין אומרין פי תקרה יורד וסותם אלא בעריבן כמו שיתבאר וזו פירושה ביש לה שלש מחיצות או שתים דעריבן. ויש מפרשי׳ אותה בלא שום דופן ואעפ״י שידוע שאף לרב אין אומרין פי תקרה יורד וסותם בשתי רוחות אלא אם כן עריבן. בזו הקלו הואיל ואין פתוחה אלא לכרמלית. אלא שבפרק פסין נראה סתירה לדבר זה כמו שהארכנו שם בענינים אלו ולמטה יתבארו בה דינים אחרים בע״ה:

ולענין הסוגיא מה שהקשו לרב אליבא דר׳ מאיר ליטלטל מגג לחצר וכו׳ הוא חוזר למעלה וכך פירושו לרב אליבא דר׳ מאיר שבגגין השוים אומר לדעתו שמטלטלין בכלו שנמצא עושה את הגגין כחצר ליטלטל מגג לחצר שהרי כלם כחצר הם והיאך הוא אומר שהגגים רשות אחת לעצמן והחצרות רשות אחת לעצמן כמו שביארנו למעלה. ותירץ בה משום גזרת ר״י בר אבדימי ר״ל גזרת תל ברה״ר שהוזכרה למעלה כלומר שכל שאתה מתיר מגג לחצר כ״ש שתתיר מגג לגג גבוה עשרה או נמוך עשרה שהוא דומיא דתל וחזרו והקשו לשמואל אליבא דרבנן שאוסר לדעתם בגג יחידי כשהוא יתר מבית סאתים ומפני שהוא דינו כקרפף ליטלטל מגג לקרפף בזמן שאין בקרפף ובגג אלא בית סאתים והרי אמרו לדעתם שגגים וחצרות רשות אחת וקרפיפות רשות אחרת. ותירץ רבה בר עולה גזרה שמא יפחת הגג מעשרה טפחי׳ ומתרבה הקרפף ביתר מבית סאתים. וחזר והקשה ואם כן אף מקרפף לקרפף לא יטלטל שמא תפחת מחיצה שביניהם והוא נעשה יותר מבית סאתים. ותירץ בה שבזו אי מפחית מינכרא מילתא אבל בגג הואיל ומבפנים לא נשתנה אעפ״י שנתמעט מבחוץ אינו נותן אל לבו. והוא הדין שהיה יכול להקשות לשמואל לא ליטלטל מגג לחצר שהרי הוא עושהו כקרפף ואין מטלטלין מחצר לקרפף אלא שרבנן לא אמרוה בפי׳ ר״ל שיהא גג וחצר רשות אחת עד שפרשה רב יהודה כדבריהם. ויש בשמועה זו בלבול פירושין ואין צריך בכך. ומה שאמרו תניא כותיה דרב הוא ממה שאמרו בבריתא זו בשם חכמים ואין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. ומה שאמרו תניא כותיה דרב (ר׳) יהודא היא ממה שפירש דבריו של ר׳ מאיר בדרך שעל כל פנים הוצרכנו לפרש דברי ר׳ שמעון כלן רשות אחת לטלטל מזה לזה כמעשה שמן ואלונטית וכמו שביארנו למעלה:

בפרש"י בד"ה ורב אליבא דר"מ כיון דאמר בגגין השוין מטלטלין כו' עכ"ל לרבותא נקט גגין הרבה השוין לטלטל אפי' מינייהו לחצר וה"ה דה"מ לאקשויי הכי בגג שהוא פחות מבית סאתים לחצר דר"מ אפילו בפחות מבית סאתים קאמר דגגין רשות לעצמן דומיא דמטלטלין לרבנן מגג לחצר דהיינו בפחות מבית סאתים לרב וק"ל:

בא"ד והא דאמרינן לקמן לדברי חכמים גגין וחצירות רשות אחת כו' עכ"ל אין לכל דברים אלו מקום כאן ואולי שיש בכאן דילוג בפרש"י וכצ"ל וכן בגג יחידי לרבנן אליבא דשמואל ור"ל בגג יחידי יתר מבית סאתים כרמלית משוי להו ואהא קאמרי שפיר והא דאמר לקמן לדברי חכמים גגין וחצירות רשות אחת שמואל מוקי לה בגג בין הגגין כו' א"נ בגג יחידי דליכא יותר כו' ודו"ק:

בד"ה לשמואל אליבא כו' דהא רב גג יחידי יותר מבית סאתים רשות היחיד משוי ליה ובגגין השוין לרב ואליבא דר"מ דמותר לטלטל בכולן ליכא למפרך לטלטל מינייהו לקרפף וכן לטלטל מינייהו לקרפף פחות מסאתים כו' עכ"ל כצ"ל לפי פרש"י בדפוס ישן אלא שהתלמידים דלגו מפרש"י בטעות לפי מחשבתם שהענין כפול בפרש"י ואינו כן אבל ר"ל דבין הגגין השוין לרב אליבא דר"מ ליכא למיפרך לטלטל מינייהו לקרפף יותר מבית סאתים וכן לטלטל מינייהו לקרפף בין מגגין השוין לר"מ ובין מגג יחידי לר"מ לקרפף פחות מסאתים משום גזירת תל ואע"ג דבגגין השוין לרב אליבא דר"מ איכא עוד טעמא אחרינא משום דהוי רה"י ניחא ליה לרש"י לפרש טעמא חדא לכולהו ואם נגיה לעיל בפרש"י וכן בגגין השוין לרב אליבא דר"מ כו' ניחא טפי ור"ל וכן בגגין השוין לרב כו' מה"ט דלעיל ליכא למפרך לטלטל משום דרה"י משוי ליה ושוב כתב מלתא אחריתא ולטלטל מינייהו לקרפף פחות כו' בין מגגין השוין לר"מ ובין מגג יחידי לרבנן ליכא למפרך לטלטל מינייהו לקרפף פחות כו' ודו"ק:

בא"ד ולרבנן מגג יחידי אליבא דרב כו' לטלטל מיניה לקרפף פחות כו' עכ"ל ומה"ט נמי לשמואל מגג פחות מבית סאתים לקרפף פחות מסאתים ליכא למפרך לטלטל דאין תשמיש גג וקרפף שוה והתוס' בשם ר"י פירשו הך פירכא הכי ולשמואל אליבא דרבנן לטלטל כו' דהיינו מגג פחות מסאתים לקרפף פחות מסאתים וצ"ל לדבריהם דגג וקרפף יותר שוים בתשמיש מחצר וקרפף ודו"ק:

בא"ד דאמרן לעיל גבי גג בין הגגין לרב דאסור לטלטל ממנו לחורבה כו' עכ"ל בגג לחורבה ולאכסדרה מבעיא לן אי הוה דומה לב' גגין דאין תשמישן שוה לגמרי ומייתי ראיה דכי היכי דהתם מספקא ליה שמא אינו שוה כגג שאינו אסור אלא משום שהוא פרוץ במלואו פסיקא ליה דאינו דומה לכרמלית גמורה ק"ק לפי פי' התוס' גבי מגגין לאכסדרה דהיינו אכסדרה יתר מבית סאתים מאי קמבעיא ליה הא הגגין אינן אסורים אלא משום פרצת מלואה והאכסדרה יתר מבית סאתים הוי כרמלית גמורה כפי' רש"י הכא לשמואל ודו"ק:

תוס' בד"ה לשמואל אליבא כו' ע"כ באין יתירים מבית סאתים כו' דביתירים לא יאמר ר"ש כו' עכ"ל יש לדקדק אמאי לא הוכיחו כן מגג וחצר דע"כ באין יתירים איירי דביתירים מבית סאתים אסור מגג לחצר לשמואל אליבא דרבנן ויש ליישב דודאי בקושייתם לא הוו צריכים לזו הראיה דביתירים לא יאמר ר"ש כו' אלא לפי פי' ר"י לקמן דאיירי נמי הכא בקרפף פחות מבית סאתים הוצרכו לזה דהך דקרפיפות איירי בפחות דביתירים לא יאמר ר"ש כו' ודו"ק:

בד"ה לדברי ר"מ גגין כו' דהא אפילו גג וחצר הוו רשות א' כו' עכ"ל והיינו מברייתא דלקמן גג וחצר ומרפסת ואכסדרה כולן רשות אחת הן ומוקמינן לה כרבנן כפרש"י לקמן וק"ל:

רש"י בד"ה ושמואל כו' דאמר האי גוד אסיק כו' דאמרי' לעיל גבי גג כו' כצ"ל:

בא"ד דאסור לטלטל ממנו כו'. נ"ב פי' דמספקא לן בבעיא:

בא"ד דגג חזי לדירה טפי מאכסדרה וחורבה ואסור לטלטל כו' כצ"ל. ונ"ב ס"א דחד חזי טפי לדירה מחבריה ואסור לטלטל כו':

תוס' בד"ה ורב אליבא דר"מ כו' דלר"מ יש לגג תורת קרפף. נ"ב ונ"ל היינו טעמא דלרבנן א"א לומר הכי דהא רבנן משוו גגין לבתים כדפרש"י בשמעתין לקמן אלמא חשוב לרבנן תשמיש גג של בית אם כן פשיטא דפחות מבית סאתים חשבינן ליה כדירה ולא כקרפף לאפוקי רבי מאיר דמחלק בין גגין לבתים ודו"ק:

בד"ה לשמואל כו' מבית סאתים לקרפף יתר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה א"ה מקרפף. ואתי לטלטולי כמעיקרא מיניה לחבירו דהוי כרמלית. כ"נ דצ"ל:

תוס' ד"ה דהא. יוצאה. צ״ל יוצא:

(צ ע"ב) מתני לה אאכסדרה.—פי' מתני לה למחלוקת רב ושמואל באכסדרה, ופירש"י כאן אינו מובן.