לכפול פסוקים שונים בהלל — יכפול ויאמרם פעמיים, לפשוט כלומר שלא לכפול — יפשוט, במקום שנהגו לברך אחריו — יברך, הכל כפי מנהג המדינה. בענין זה אמר אביי: לא שנו שהדבר תלוי במנהג אלא בברכה שלאחריו, אבל לפניו — מצוה לברך והכל חייבים בה. שאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות מברך עליהן עובר (קודם) לעשייתן.

ושואלים: מאי משמע [מה המשמעות] ומהיכן נובע דהאי [שזה] "עובר" לישנא דאקדומי הוא [לשון הקדמה הוא]? אמר רב נחמן בר יצחק: דכתיב [שנאמר]: "וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי" (שמואל ב' יח, כג) כלומר הקדים אותו. אביי אמר: מהכא [מכאן] יש ראיה: "והוא עבר לפניהם" (בראשית לג, ג). איכא דאמרי מהכא [יש אומרים מכאן] הראיה: "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם" (מיכה ב, יג).

תניא [שנינו בברייתא]: רבי כופל בה דברים באמירת ההלל, ר' אלעזר בן פרטא מוסיף בה דברים. ושואלים: מאי [מה] הוא מוסיף? שודאי אין הכוונה שמוסיף מילים משלו בתוך ההלל! אמר אביי: מוסיף לכפול דברים נוספים, מ"אודך" ולמטה, שכל הכתוב לאחר הפסוק "אודך" אומרים אותו פעמיים.

א אגב מדרשי פסוקי ההלל מביאים מה ש דרש רב עוירא, זימנין [פעמים] אמר ליה [אותו] את הדרש הזה משמיה [משמו] של רב אמי וזימנין [ופעמים] אמר ליה משמיה [אותו משמו] של רב אסי: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" (בראשית כא, ח) — עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, שהוא גדול שבאבות,

ואומר להן: איני מברך שהרי יש בי פגם, לפי שיצא ממני ישמעאל הרשע. אומר לו אברהם ליצחק: טול וברך. אומר להן: איני מברך לפי שיצא ממני עשו הרשע, אומר לו ליעקב: טול וברך. אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי נשים אחיות בחייהן את רחל ולאה והרי עתידה תורה לאוסרן עלי שאמנם לא היה הדבר אסור באותה שעה, מכל מקום לדורות נחשב הדבר לעבירה חמורה.

אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל, לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע: טול וברך, אומר להן: איני מברך שכן לא זכיתי לבן, וראיה לדבר, דכתיב [שנאמר]: יהושע בן נון ובסדרי היוחסין נאמר ביחוס שבט אפרים: "נון בנו יהושע בנו" (דברי הימים א' ז, כז) ולא הוזכרו בנים ליהושע, משמע שלא היו לו בנים.

אומר לו לדוד: טול וברך, אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (תהילים קטז, יג).

ב משנה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

ג גמרא שואלים: מאי [מה משמעו] של אפיקומן? אמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה כלומר לאחר אכילת הפסח אין יוצאים החוצה, ואין מוציאים דברים החוצה, שהוא דורש לשון אפיקומן אפיקו מני (הוציאו דברים). ודבר זה משום גזירה שמא יבואו להוציא את הפסח למקום אחר לאחר שכבר אכלוהו במקום אחד והפסח אינו נאכל אלא במקום אחד ובחבורה אחת.

ושמואל אמר: כגון אורדילאי [פטריות] לי וגוזלייא [וגוזלות] לאבא, לרב, שאלה מעדנים שהיו נוהגים לאכול אחר הסעודה, ואפיקומן משמעו מיני מעדנים שאוכלים לקינוח סעודה. ורב חנינא בר שילא ור' יוחנן אומרים: כגון תמרים, קליות ואגוזים שאוכלים בסעודה. תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר' יוחנן: אין מפטירין אחר הפסח, כגון תמרים קליות ואגוזים.

אמר רב יהודה אמר שמואל דין נוסף: בזמן הזה שאין פסח — אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. ומקשים, תנן [שנינו במשנה]: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ונדייק: אחר הפסח הוא שלא מפטירים, אבל לאחר מצה — מפטירין!

ודוחים: אין לדייק כך, אלא: בלשון לא מיבעיא קאמר [נצרכה אמר], לא מיבעיא [נצרכה] לומר אחר מצה שאין אוכלים אחריה דבר — שלא נפיש טעמייהו [מרובה טעמה] ואם אוכל דבר מה אחריה — מתבטל טעמה, אבל לאחר הפסח דנפיש טעמיה [שמרובה טעמו] ולא מצי עבוריה [יכול להעבירו בקלות] — לית לן [אין לנו] בה איסור, קמשמע לן [השמיע לנו] שאפילו אחר הפסח אין מפטירים.

ומציעים: נימא מסייע ליה [האם נאמר שאפשר לסייע לו] מן התוספתא. ששנינו: הסופגנין (עוגות רכות העשויות כספוג) והדובשנין (עוגות המטוגנות בשמן ודבש) והאיסקריטין (עוגות ממותקות בדבש), אדם ממלא כריסו מהן בליל הפסח אם לא היו חמץ, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ולכאורה אפשר לדייק מכאן: באחרונה — אין [כן] שהמצה תהא אחרונה