דילמא אתי לאפרושי [שמא יבוא להפריש] מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב. שכיון שלא ברור שחובת הפרשה זו היא רק מדברי סופרים, יש לחשוש שמא יבואו אנשים להפריש מתבואה החייבת במעשר מן התורה על תבואה זו שאין בה חיוב מן התורה, ולהיפך, ובשל כך לא תחול קדושת המעשר על הפירות המופרשים, ואף הפירות עליהם הפרישו לא יצאו מגדר טבל ולא נתקנו. ולכן אין לומר שקבע ר' יהודה חובת הפרשה זו רק כגזירת חכמים.

אלא אמר אביי: יש לפרש את המחלוקת בענין מזוזה בדרך שונה; בשבעה הימים של פרישה כשהכהן הגדול דר בלשכת פרהדרין — דכולי עלמא לא פליגי דמיחייבא [הכל אינם חלוקים שהיא חייבת] במזוזה. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בשאר ימות השנה, שאין אדם דר שם. רבנן סברי [חכמים סבורים]: גזרינן [גוזרים אנו] בשאר ימות השנה אטו [משום] אותם שבעה ימים שהכהן דר שם, ור' יהודה סבר: לא גזרינן [אין אנו גוזרים] ולכן בשאר ימות השנה פטורה היא ממזוזה.

אמר ליה [לו] רבא: והא [והרי] סוכת החג בחג קתני [שנינו]! ומשמע שנחלקו בחיוב מזוזה אפילו בתוך החג עצמו, ואם לדעתך הכל מודים שבזמן המגורים במקום אף אם הוא לתקופה קצרה חייבים לקבוע בו מזוזה, מהיכן אם כן נובעת שיטת החכמים החולקים בסוכה, ואומרים שאין חייבים לקבוע בה מזוזה אפילו בחג עצמו?

אלא אמר רבא לפרש באופן אחר : בשאר ימות השנה — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שלשכת פרהדרין פטורה מן המזוזה, כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בשבעה הימים בהם הכהן דר בה וכן בסוכה כל שבעת ימי החג. וכדי לתרץ את הסתירה בין הדעות האמורות בלשכה ובסוכה, יש לומר כי בסוכה קיים טעמא [טעם] לחוד ובלשכה קיים טעמא [טעם] לחוד.

ומסביר: סוכה טעמא לחוד [סוכה יש בה טעם בפני עצמו] כי ר' יהודה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: סוכה דירת קבע בעינן [צריכים אנו], כלומר: דרוש שתהיה הסוכה בנויה היטב ועשויה כדירת קבע, ולכן, כשאכן בנויה היא באופן כזה הריהי מיחייבא [מחויבת] במזוזה. ורבנן לטעמייהו [וחכמים לטעמם, לשיטתם] דאמרי [שהם אומרים]: סוכה דירת ארעי בעינן [צריכים אנו] וכיון שהיא בנויה דרך ארעי, לכך היא לא מיחייבא [מחויבת] במזוזה, שהרי אינה נחשבת כבית ממש.

וכן בלשכה טעמא [טעם] לחוד, שכן רבנן סברי [חכמים סבורים]: דירה בעל כרחה כשאדם דר במקום שלא מתוך בחירתו ורצונו שמה דירה, ולכן אף שהכהן הגדול דר בלשכת פרהדרין רק משום המצוה ולא מפני רצונו — מכל מקום נחשבת היא לו כדירה וחייבת במזוזה. ור' יהודה סבר: דירה בעל כרחה לא שמה דירה ולכן היה צריך לפוטרה ממזוזה, כמו שאר לשכות המקדש שדרים בהן, אלא מדרבנן [מדברי סופרים] הוא דתקינו לה [שתיקנו אותה] שתהא מזוזה בפתח לשכה זו, כדי שלא יאמרו הבריות: כהן גדול חבוש בבית האסורין, שחדר ללא מזוזה קיים רק בדירות פחותות ומגונות ונראה שאינן ראויות לדירה, והרי הוא כיושב בבית האסורים.

ושואלים: מאן תנא להא [מי שנה דבר זה] דתנו רבנן [ששנו חכמים]: