|
טקסט הדף מנוקדבֵּית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת מָה בַּיִת מְיוּחָד לְדִירָה יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לְדִירָה יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף בֵּית הַכִּסֵּא וּבֵית הַבּוּרְסְקִי וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַטְּבִילָה תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת מָה בַּיִת הֶעָשׂוּי לְכָבוֹד אַף כֹּל הֶעָשׂוּי לְכָבוֹד יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין לְכָבוֹד יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף הַר הַבַּיִת וְהַלְּשָׁכוֹת וְהָעֲזָרוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת מָה בַּיִת שֶׁהוּא חוֹל אַף כֹּל שֶׁהוּא חוֹל יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁהֵן קוֹדֶשׁ תְּיוּבְתָּא תָּנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא שִׁשָּׁה שְׁעָרִים פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה בֵּית הַתֶּבֶן וּבֵית הַבָּקָר וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הָאוֹצָרוֹת וְשַׁעַר הַמָּדִי וְשַׁעַר שֶׁאֵינוֹ מְקוֹרֶה וְשַׁעַר שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אֲמַר לֵיהּ פָּתְחַתְּ בְּשִׁשָּׁה וְסָלְקַתְּ בְּשִׁבְעָה אֲמַר לֵיהּ שַׁעַר הַמָּדִי תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא כִּיפָּה רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב בִּמְזוּזָה וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים וְשָׁוִין שֶׁאִם יֵשׁ בְּרַגְלָהּ עֲשָׂרָה שֶׁחַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה אָמַר אַבָּיֵי דְּכוּלֵּי עָלְמָא גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְאֵין בְּרַגְלָהּ שְׁלֹשָׁה וְלָאו כְּלוּם הִיא אִי נָמֵי יֵשׁ בְּרַגְלָהּ שְׁלֹשָׁה וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְלָאו כְּלוּם הִיא לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּגְבוֹהָה עֲשָׂרָה וְיֵשׁ בְּרַגְלָהּ שְׁלֹשָׁה וְאֵין בְּרׇחְבָּהּ אַרְבָּעָה וְיֵשׁ בָּהּ לָחוֹק לְהַשְׁלִימָהּ לְאַרְבָּעָה רַבִּי מֵאִיר סָבַר חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים תָּנוּ רַבָּנַן בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הָאִשָּׁה וּבֵית הַשּׁוּתָּפִין חַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא בֵּיתֶךָ וְלֹא בֵּיתָהּ בֵּיתֶךָ וְלֹא בָּתֵּיהֶם קָמַשְׁמַע לַן וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם הָנֵי בָּעוּ חַיֵּי וְהָנֵי לָא בָּעוּ חַיֵּי אֶלָּא בֵּיתֶךָ לְמָה לִי כִּדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא דֶּרֶךְ בִּיאָתְךָ וְכִי עָקַר אִינִישׁ כַּרְעֵיהּ דְּיַמִּינָא עָקַר בְּרֵישָׁא תַּנְיָא אִידַּךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַשּׁוּתָּפִין וּבֵית הָאִשָּׁה מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת לוֹ וְלֹא לָהּ לוֹ וְלֹא לָהֶן קָא מַשְׁמַע לַן וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא בְּבֵית אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם אֶלָּא לוֹ לְמָה לִי מִי שֶׁמְּיַיחֵד בֵּיתוֹ לוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁאִיל כֵּלָיו וְאוֹמֵר שֶׁאֵין לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסְמוֹ כְּשֶׁמְּפַנֶּה אֶת בֵּיתוֹ פְּרָט לְמַשְׁאִיל כֵּלָיו לַאֲחֵרִים וּבֵית הַכְּנֶסֶת מִי מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים וְהָתַנְיָא יָכוֹל יִהְיוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת מִי שֶׁמְיוּחָד לוֹ יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לוֹ לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי מֵאִיר הָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת חַיָּיב בִּמְזוּזָה וְשֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּירָה רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא רַבָּנַן וְלָא קַשְׁיָא הָא דְּאִית בַּהּ בֵּית דִּירָה הָא דְּלֵית בַּהּ בֵּית דִּירָה וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא דְּלֵית בָּהּ בֵּית דִּירָה רש"יבית שער. בית קטן שעושין לפני שער החצר והכל עושין אותו קפנדריא: מרפסת. אלרו''ד והוא ארוך לפני פתחי עליות הרבה וכולן עולין דרך שם: אכסדרה. פרוזדור שלפני בתים: תיובתא. ועל כרחך סתמא תנאי היא: ושער המדי. שעושין בכיפה שכן עושין במדי: שאינו מקורה. שהוא פרוץ מלמעלה לגמרי מאין כיסוי: וחכמים פוטרין. שאין שער בלא רוחב ד' וכל כיפה מתקצרת בראשה לפחות מד': ושוין שאם יש ברגליה י'. קודם שיתחיל העיגול ותתמעט רחבה שחייבת שאפי' שהכל סתום מי' ולמעלה יש שיעור פתח בגובהה י' ברוחב ד': גבוהה י'. בין הכל: ואין ברגלה ג'. גובה שנתמעט רוחבה קודם שיגביה גבהה ג': ולאו כלום היא. דכל פחות מג' גובה ארעא סמיכתא היא ואין כאן צד שם פתח של ד' ואפילו ר''מ מודה שאין כאן התחלה לומר חקוק והשלם: א''נ יש ברגלה ג'. קודם שנתמעט רחבה מד' ואינה גבוהה יו''ד בין הכל ולאו כלום היא: ויש ברגלה ג'. ברוחב ד' ואינה רחבה ד' בגובהה י' שקודם שהגביהה י' נתמעט רחבה מד' ויש בה לחוק ולהרחיב החלל למעלה כמדה של מטה שאין החומה הולכת וכלה מבחוץ לפי החלל הפנימי כזה אלא החומה ארוכה למעלה מבחוץ לחלל כמשפט כזה: ר''מ סבר. הואיל והתחיל בה ג' ברוחב ד' שם פתח עליו ורואין כאילו הוא חקוק למעלה להרחיב כמדתו שלמטה: למען ירבו ימיכם. כל החפץ בחיים חייב משמע: דרך ביאתך. לימין בבואו לבית ולא מימין לצאתו: למי שמייחד ביתו לו. שכלי תשמישו מיוחדין לו ואינו משאילן לשכניו כלומר שהנגעים באים על צרות העין: תוספותהכל מודים בגבוהה כו'. תימה דאמר בפ''ק דשבת (דף ז:) זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר''מ ורבנן אומר ר''י דהתם מיירי בחור שהוא ד' על ד' מבפנים לצד רה''י ולצד רה''ר כלה עד כל שהוא דאי הוי כל שהוא מכל צד בהא לא הוה אמר ר''מ חוקקים להשלים כדאמר הכא הכל מודים באין ברגליה ג' או אינה גבוהה י' ולא כלום והקשה רבינו שמשון אהא דקאמר התם הזורק ד' אמות בכותל למטה מי' כזורק בארץ למעלה מי' כזורק באויר ופריך למטה מי' כזורק בארץ והא לא נח וא''ר יוחנן בדבלה שמינה והדר פריך ואי ס''ד חורי רה''ר כרה''ר דמו לוקמא בחור ומשני בכותל דלית בה חור ממאי מדקתני למעלה מי' כזורק באויר וכ''ת דאית ביה חור אמאי כזורק באויר וכי תימא דלית ביה ד' על ד' והאמר רב יהודה כו' עד באנו למחלוקת ר''מ ורבנן דר''מ סבר חוקקין להשלים והשתא מאי פריך לוקמא בדאית ביה חור וכגון שאין בו ד' על ד' אפילו מבפנים ותירץ סתם חורים שבכתלים הם רחבים ד' מבפנים כדי להשתמש בהם ומתקצרים לצד רה''ר כדי שלא יקחו משם חפצים שבתוכו ולא נהירא לי האי שינויא דמי לא משכחת לה טובא חורין שצרים מבית ומחוץ ובלא''ה קשיא לן התם לוקמא בכותל דקה שאינה רחבה ואין בו לחוק ד' על ד' ועוד הקשה שם רש''י מאי פריך לוקמא כרבנן דלית להו חוקקין להשלים ותירץ דסתם מתני' היא בפרק הזורק (שם דף ק.) וסתם מתני' ר''מ היא ולי נראה לתרץ כולהו קשייתא דשפיר פריך הש''ס דעל כרחך אי איירי דנח בחור איירי בחור שיש בה ד' מבפנים ובכותל עב שיש לו לחוק ולהשלים ואתיא כר''מ דאמר חוקקין להשלים דדומיא דהכי דהזורק למטה מי' כזורק בארץ מיירי נמי שנח בחור ד' וחייב משום דאית ביה ד' מבפנים וכר' מאיר דחוקקין להשלים הרי נח ד' על ד' דאי לא תימא הכי כיון דלית ביה ארבעה על ארבעה אמאי חייב הא לא נח ברשות הרבים אלא במקום פטור: רבי מאיר סבר חוקקין להשלים. הא דאמר בפ''ק דשבת (דף ז.) בית שאין תוכו י' אין מטלטלין בתוכו כו' אתיא ככולי עלמא וכיון דאין גבוה י' בשום דוכתא לא אמרינן חוקקין להשלים: שאין בו בית דירה ר''מ מחייב וחכמים פוטרין. משמע מכאן דבית הכנסת ובית המדרש שאין בו בית דירה דלא בעי מזוזה דמסתמא הילכתא כרבנן והא דאמר פרק הקומץ רבה (מנחות דף לג.) והא ההוא פיתחא דהוה עייל ביה רב הונא לבי מדרשא והוה ליה מזוזה וליכא למימר דהתם מיירי בדאית ביה בית דירה דא''כ מאי פריך מינה התם לפתחא דהוה עייל ביה רבי לבי מדרשא לא הוה ליה מזוזה לישני דההיא דרבי לא הוה ביה בית דירה ודרב הונא באית ביה בית דירה י''ל דהתם מיירי בפתח הבית שהיה נכנס ויוצא בו לבית המדרש ובפ' (הרואה) במסכת ברכות (דף מז.) משמע נמי דהלכתא כמאן. דפטר גבי אביי ורבא דהוו אזלי באורחא וכי מטו לבי כנישתא א''ל (רבא) לאביי ליעול מר א''ל עד האידנא לאו מר אנא א''ל הכי א''ר יוחנן אין מכבדין בדרכים וכו' עד אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה יש בו מזוזה ס''ד אלא בפתח הראוי למזוזה משמע דפתח בית הכנסת פטור מיהו בירושלמי פ''ג דמגילה משמע דבי מדרשא דר' חנינא ממש הוה ליה מזוזה גבי מזוזה שניתנה בשליש העליון הגע עצמך שהיה השער גבוה א''ל נותנה כנגד כתיפותיו בי מדרשא דר' חנינא עביד כן וי''ל דבי מדרשא דר' ודרב הונא ודר' חנינא שלהם היו ולא של רבים אלא של עצמם: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|