|
טקסט הדף מנוקד
בְּאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה קָא מִיפַּלְגִי לְבֶן זוֹמָא מַחֵיל עֲבוֹדָה לְרַבִּי יְהוּדָה לָא מַחֵיל עֲבוֹדָה
וּלְבֶן זוֹמָא מִי מַחֵיל וְהָתַנְיָא כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁלֹּא טָבַל וְלֹא קִידֵּשׁ בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד וּבֵין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֶחָד כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו שַׁחֲרִית וְעָבַד עֲבוֹדָה עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה אֶלָּא לְמֵיקַם בַּעֲשֵׂה קָא מִיפַּלְגִי לְבֶן זוֹמָא קָאֵי בַּעֲשֵׂה לְרַבִּי יְהוּדָה לָא קָאֵי בַּעֲשֵׂה וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה הַאי סְבָרָא וְהָתַנְיָא מְצוֹרָע טוֹבֵל וְעוֹמֵד בְּשַׁעַר נִיקָנוֹר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה שֶׁכְּבָר טָבַל מִבָּעֶרֶב הָהוּא כִּדְתָנֵי טַעְמָא שֶׁכְּבָר טָבַל מִבָּעֶרֶב וּדְקָאָרֵי לַהּ מַאי קָאָרֵי לַהּ מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִרְמֵא אַחֲרִיתִי עֲלַיהּ לִשְׁכַּת הַמְצוֹרָעִין שֶׁשָּׁם מְצוֹרָעִין טוֹבְלִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא מְצוֹרָעִין בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא כָּל אָדָם לָא קַשְׁיָא הָא דִּטְבֵיל הָא דְּלָא טְבֵיל אִי דְּלָא טְבֵיל הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ בָּעֵי אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי דִּטְבֵיל הָא דְּאַסַּח דַּעְתֵּיהּ הָא דְּלָא אַסַּח דַּעְתֵּיהּ אִי אַסַּח דַּעְתֵּיהּ הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי בָּעֵי דְּאָמַר רַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר מָתוּן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֶסַּח הַדַּעַת צָרִיךְ הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי דְּלָא אַסַּח דַּעְתֵּיהּ וְלָא קַשְׁיָא הָא דִּטְבֵיל עַל דַּעַת בִּיאַת מִקְדָּשׁ הָא דְּלָא טְבֵיל עַל דַּעַת בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְאִי בָּעֵית אֵימָא תָּנֵי לֹא מְצוֹרָעִין אָמְרוּ אֶלָּא כָּל אָדָם רָבִינָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי מְצוֹרָע אֵין צָרִיךְ טְבִילָה לְדִידְכוּ אוֹדוֹ לִי אִיזִי מִיהַת דְּלֹא מְצוֹרָעִין בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא כָּל אָדָם וְרַבָּנַן מְצוֹרָע דָּיֵישׁ בְּטוּמְאָה כׇּל אָדָם לָא דָּיְישִׁי בְּטוּמְאָה אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף נֵימָא רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה כְּבֶן זוֹמָא סְבִירָא לְהוּ וְהַאי דְּקָתָנֵי מְצוֹרָע לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹ דִילְמָא שָׁאנֵי מְצוֹרָע דְּדָיֵישׁ בְּטוּמְאָה אָמַר לֵיהּ שָׁאנֵי מְצוֹרָע דְּדָיֵישׁ בְּטוּמְאָה אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף (לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר סֶרֶךְ) טְבִילָה (הִיא) זוֹ רש"י
באחולי עבודה. אם לא טבל שחרית ועבד: לבן זומא. דאמר דאורייתא היא שהרי ניתן ק''ו לידרש הויא עבודתו מחוללת: לרבי יהודה. דאמר דרבנן היא לא מחיל: ולבן זומא מי מחיל. והא מכהן גדול ביום הכפורים יליף לה והוא עצמו שלא טבל ולא קדש ביוה''כ בין בגדי זהב לבגדי לבן שהוא משנה בה עבודתו כשירה: אחד כ''ג כו' עבודתו פסולה. בפרק שני דזבחים (דף יט:) ילפינן דכשלא רחוץ ידים ורגלים מחלל עבודה: לבן זומא קאי עליה בעשה. מק''ו דכ''ג שעובר בעשה כדכתיב (ויקרא טז) ורחץ את בשרו במים ולבשם: ומי אית ליה לר' יהודה הך סברא. דמתני' שיהיו כל הנכנסין לעזרה צריכין טבילה: מצורע. בשמיני שלו אע''פ שטבל בשביעי כדכתיב (שם יד) והיה ביום השביעי יגלח וגו' חוזר וטובל בשמיני כשמביא קרבנותיו: ועומד בשער ניקנור. להכניס ידיו ורגליו בפנים למתן בהונות מדם האשם ושמן הלוג: כדתני טעמא שכבר טבל בערב. רבי יהודה לטעמיה דאמר אין טבילת שחרית הבאים לעזרה אלא לזכור טומאה ישנה וזה אין צריך לכך שהרי טבל אמש לכל טומאה שעליו: ודקארי לה מאי קארי לה. מי שעוסק במשנה זו להשיב ממנה בבית המדרש למה נתעסק הלא טעם מפורש בה: לשכת מצורעין. למה נקראת לשכת מצורעים: ששם מצורעים טובלין. בשביל שמכניסין בהונותיהן לעזרה: אלא כל אדם. הנכנס לעזרה מדקאמר בלבד מכלל דאית ליה טבילה במצורע: דלא טביל. מבערב לצרעתו: אסח דעתיה. משמירת גופו צריך הזאה שמא נכנס לאהל המת ולא שם אל לבו: לדידי מצורע אין צריך טבילה. שכבר טבל: דייש בטומאה. אותה טומאה והורגל עד עכשיו ליגע בטומאה לפיכך הוא בחשש טומאות שמא אחר טבילה נגע: נימא רבנן דפליגי עליה דר''י. במתני' קמייתא דקתני מצורע טובל ועומד וכו' כבן זומא סבירא להו דאמר דאורייתא היא לכל אדם הילכך לא שנא טבל מבערב ול''ש לא טבל ולאו היינו רבנן דמתני' דפליגי עליה במשנה דמדות או דילמא חדא תנא היא ושאני מצורע דדייש בטומאה:
תוספות
רבי יהודה אומר לא מצורע בלבד אמרו אלא כל אדם. לפרש''י דפירש לעיל בפ''ק (דף טז:) רב אדא בר אהבה אמר הא מני ר'. יהודה ההיא דתמיד משום דאשכחן דפליג אסתמי דמדות ומייתי ברייתא דשמעינן ליה לרבי יהודה דאמר מזבח ממוצע וסתמא דמדות לית ליה מזבח ממוצע מהא דהכא הוה מצי לאיתויי דפליג אסתמא דרישא י''ל מהא דהכא לא מצי לאיתויי ראיה דאיכא למימר שאני הכא דפליג בהדיא במשנה אבל היכא דלא הוזכרה במשנה דפליג דילמא לא פליג להכי מייתי מההיא דמזבח ממוצע ועי''ל דמהכא לא הוה שמעינן דפליג דאיכא למימר כולה ר''י היא ומשום דקתני ברישא שהלשכה קרויה לשכת מצורעין ופירש למה נקראת כך לפי ששם מצורעים טובלים ומעיקרא ניתקנה בשביל זה קאמר ר''י דלאחר שנתקנה הרגילו לטבול בה כל אדם טהור הרוצה ליכנס לעזרה: אי דלא טביל הערב שמש בעי. תימה לי מאי קפריך הא בימי ספרו אינו אסור ליכנס אלא במחנה שכינה ולשכת מצורעים לא היתה בקודש מדנכנסו לה מחוסרי כפורים י''ל דהכי פריך כיון דלא מצי להכניס ידיו לבהונות היום עד שיעריב שמשו ל''ל דעייל בהר הבית לטבול שם בשלמא אי בשמיני איירי וכבר טבל מבע''י טביל התם כדי שלא יסיח דעת שיזכור לו להכניס ידיו מיד אי נמי י''ל נהי דמדאורייתא מותר ליכנס בהר הבית כל ימי ספרו מ''מ מדרבנן גזרו שלא יכנס דבפרק בתרא דנגעים [מ''ב] קאמר דלאחר תגלחת ימי [גמרו] הרי הוא כשרץ ובפ''ק דכלים [מ''ח] תנן עזרת נשים מקודשת הימנו שאין שום טבול יום נכנס לשם ולשכת מצורעים היתה עומדת בעזרת נשים והיא אחת מארבע לשכות שבארבע מקצעותיה: היסח הדעת שלישי ושביעי בעי טמא שרץ ונבילה וכל הנך דלא מצרכינן להו הזאת שלישי ושביעי צ''ל כגון דלא אסחו דעתייהו: נימא רבנן דפליגי עליה דר''י כבן זומא ס''ל. פרש''י ונימא דהני רבנן לאו היינו רבנן דפליגי עליה במדות ותימה לי א''כ מאי מספקא ליה לאביי דפשיטא דלית לן למימר דפליגי ארבנן דמסכת מדות דאם כן קשה דרבנן אדרבנן דבכמה דוכתי פריך הכי דר''י אדר''י קשיא דרבנן אדרבנן ל''ק ומשני וכו' ולא משתמיט לשנויי בשום דוכתא תרי רבנן נינהו אלא צ''ל דאפילו אי ס''ל כבן זומא לא פליגי ארבנן דר''י דמסכת מדות דאיכא למימר נמי התם הוא הדין שאר כל אדם והא דנקט מצורעין משום דעיקר הלשכה נתקנה בשביל כך שיש בהן צורך לטבול ולהכניס ידיהם לאלתר לבהונות א''נ נקט מצורע להודיעך כחו דר''י דפליג ואמר לא מצורע אמרו אלא שאר כל אדם דוקא א''נ דוקא נימא דבהא פליגי דת''ק סבר דלשאר כל אדם הנכנס לעזרה היה במקום אחר ור''י סבר דלא מצורעים בלבד טובלין שם בלשכה אלא אף כל אדם הנכנס לעזרה א''נ איכא למימר כולה ר''י היא ומשום דקאמר מעיקרא שהלשכה נקראת לשכת מצורעים לפי שניתקנה תחילה לטבילת מצורעים הוצרך לחזור ולפרש לא מצורע בלבד טעון טבילה אלא אף שאר כל אדם: כבן זומא סבירא להו. הוא הדין דכר''י נמי סבירא להו דעד כאן לא פליגי בן זומא ור''י אלא אי דאורייתא אי דרבנן אבל תרוייהו מודו דטהור הנכנס לעזרה בעי טבילה אלא נקט בן זומא משום דעיקר השאלה נשאלה ממנו ומשיב דבעי טבילה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|