אריסו של רבי ישמעאל היה מביא לו בכל ערב שבת סל פירות מפרדסו. פעם אחת הקדים האריס והביא את הפירות כבר ביום חמישי. כאשר שאלו רבי ישמעאל מדוע הביא הפעם ביום חמישי. השיב האריס: כיון שבלאו הכי נזקקתי לבוא העירה ביום חמישי - יום שבתי הדין יושבים בו - לרגל דין תורה שיש לי, הבאתי לך גם את הפירות. סירב רבי ישמעאל לקבל את הפירות ולדון בדינו של האריס משום שוחד. מה עשה? הושיב רבי ישמעאל זוג תלמידי חכמים שידונו בענינו של האיש. כל אותה העת היה רבי ישמעאל מהפך בליבו בזכותו ואומר בלבו: "הלוואי יטעון כך וכך ויזכה בדין". משעמד על כך אמר: "תיפח רוחם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי, כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה".
במסכת כתובות (דף קה, ב) מביאה הגמרא עוד כמה מעשים שמהם אנו רואים עד כמה התרחקו גדולי ישראל מחשש לאבק שוחד.
כתשובה על השאלה "היכי דמי שוחד דברים"? מספרת הגמרא על שמואל שעבר על גשר ואדם אחד תמך בו לבל ימעד בעת עוברו על הגשר. כאשר סיפר האיש לשמואל שיש לו דין תורה עם חברו, אמר לו שמואל: אני פסול מלדון אותך - בגלל שהחשיב את עזרתו לשוחד. בדומה לזה, פסל מר עוקבא את עצמו מלדון אדם שכיסה רוק שהיה מוטל לפניו על הארץ.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)