תקנת חכמים לעשות דברים מסויימים, או להמנע מלעשות דברים מסויימים, זכר לחורבן בית המקדש.
משחרב בית המקדש השני התקינו חכמים לעשות זכר לחורבן, כמו שכתוב (תהלים קלז ה - ו): "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
"זכר לחורבן" מתבטא בכמה וכמה דברים, כגון: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו מקום אמה על אמה בכותל שכנגד הפתח בלא סיד; "עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט"; "עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט"; חתן תחת חופתו, שם אפר מקלה על ראשו במקום הנחת תפילין; הטילו הגבלות מסויימות על נגינה בכלי זמר; גזרו שלא יניח החתן בראשו שום כליל, ועוד רבים.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)