תחילת ההשתמשות ב"מזבח החיצון" (ע"ע) לאחר עשייתו, צריך שתהיה בהקרבת התמיד של שחר, שנאמר (שמות כט, לח - לט): "וזה אשר תעשה על המזבח, כבשים בני שנה שנים ליום תמיד, את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים", ודרשו: שני - בין הערביים, ולא ראשון - בין הערביים, כלומר, שאם לא הקריבו עליו לאחר עשייתו את התמיד של בוקר לא יקריבו את התמיד של בין הערביים, שדווקא אם "את הכבש האחד תעשה בבקר" אז "את הכבש השני תעשה בין הערביים".
אם עבדו במזבח החיצון קודם חינוכו, כגון שהקריבו עליו בתחילה תמיד של בין הערביים או כל קרבן אחר, יש אומרים שהקרבן פסול, ויש אומרים שאין החינוך אלא למצוה, ובדיעבד הקרבנות כשרים.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)