כל הימים דינם כמקווה שאינו מטהר אלא בזמן שמימיו מכונסים במקום אחד ואינם זוחלים (ראה: "זוחלין"), ואין דינם כמעיין המטהר אף במים זוחלים. כמו כן דין הימים כמקווה, שאינם כשרים לקידוש מי חטאת ולטבילת זבים ולטהרת מצורע, לפי שבכל אלו צריך "מים חיים", כמפורש בתורה (ויקרא יד, ה - ו; טו, יג; במדבר יט, יז). כן דעת רבי מאיר.
לעומתו סובר רבי יהודה, שרק הים הגדול (האוקיינוס, ויש מפרשים שהכוונה גם לים התיכון, שהוא הגבול המערבי של ארצנו, ומחובר הוא לאוקיינוס) בלבד דינו כמקווה, אבל שאר הימים דינם כמעיין שמטהרים בזוחלים, וכשרים לכל הדברים שצריכים מים חיים.
לדעת רבי יוסי, וכן הלכה, כל הימים - כולל הים הגדול, ויש מפרשים: חוץ מן הים הגדול, שדינו כמקווה לכל דבר - מטהרים אף כשמימיהם זוחלים, כדין מעיין, אבל פסולים הם לכל הדברים שצריכים מים חיים, שאין נקראים מים חיים אלא מי מעיינות הנובעים, ואילו מימי הימים אינם נובעים.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)