ביטוי המופיע במהלך המשא ומתן התלמודי, המשמש תשובה לשאלה "פשיטא", ומשמעו: הדין אינו מובן מאיליו ואין בהבאתו משום כפילות, משום שיש מקום לטעות, או שיש להבחין בין שני מקרים שונים האחד מן השני.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)