מי שמסרב לקיים מצות עשה, בית הדין מכים אותו בלא אומד ובלא מספר, עד שיסכים לקיימה.
יש אומרים, כי "עד שתצא נפשו", הכוונה: עד ולא עד בכלל (אור שמח, הלכות גירושין, פרק ב, הלכה כ, ד"ה לכן); ויש אומרים, כי הכוונה: עד ועד בכלל, ואת המתעקש במרדו מכים אפילו עד צאת נפשו, כלומר, שבית הדין מכים אותו עד שיסכים לקיים את המצוה, אפילו אם תצא נפשו ממכות אלה, אם יעמוד בסירובו (ראה: משובב נתיבות סימן ג, ס"ק א, ד"ה עוד).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)