מקווה שמימיו שטוחים על פני הקרקע, ואין בהם כדי לכסות את כל הגוף בבת אחת, אף על פי שיש בהם ארבעים סאה.
"מקווה רדוד", מותר להניח בצדדיו אבנים או עצים וכדומה, כדי שיתכנסו מימיו לשטח צר ויעלו למעלה ויכסו את כל גופו של הטובל. יש אומרים, שדווקא אבנים או עצים מותר להניח בתוך המקווה כדי לצמצם את שטחו, אבל אם צמצם את שטחו על ידי כלים, המקווה פסול*.
----------
* שו"ע יו"ד סימן ר"א סעיף ס"ו. בטעם הדבר כתב העטרת זהב (מובא בש"ך שם), משום שהווייתו של מקווה צריכה להיות בטהרה ולא על ידי דבר המקבל טומאה, והרי כלים מקבלים טומאה.
ויש מקשים על כך, שהרי אין כאן פסול במקווה עצמו אלא בטבילה, מאחר שהמקווה עצמו יש בו ארבעים סאה וכשר הוא, אלא שיש צורך להרים את המים כדי שאפשר יהיה לטבול בהם, ולמה אם כן אסור לעשות זאת בכלים? והלא מה שהמקווה פסול כשהווייתו על ידי דבר המקבל טומאה, הרי זה דווקא כשעל ידי זה נעשה מקווה, אבל לא כשעל ידי זה אינו אלא מקל על הטבילה.
יש שתרצו על כך, שאמנם במקווה רדוד יש פסול במקווה עצמו, שהנה בתורה לא נאמר השיעור של ארבעים סאה, אלא שצריך שיהא כל גופו של הטובל עולה במים בבת אחת, כמו שדרשו בספרא ממה שכתוב (ויקרא כב, ו - ז): "כי אם רחץ בשרו במים, ובא השמש וטהר" - מה ביאת שמשו כולו כאחת, אף ביאתו במים כולו כאחד; ואמנם מכאן למדו חכמים שהמקווה הוא אמה על אמה ברום שלוש אמות ושיעורו ארבעים סאה. נמצא לפי זה שכשם שמקווה חסר אין עליו תורת מקווה, כך גם מקווה שיש בו ארבעים סאה, אלא שאינו ראוי לטבילה, משום שאין גופו של אדם יכול לטבול במימיו בבת אחת, אין עליו תורת מקווה, כי חוסר האפשרות לטבילת אדם בינוני הוא כמו חוסר בכמות המים, משום כך לא ניתן לצמצם את שטחו של מקווה רדוד בכלים המקבלים טומאה, שהואיל ומקווה שמימיו מרודדים אין עליו תורת מקווה, ויש לעשות בו תקנה, שיהא מקווה כשר, לפיכך אי אפשר לתקנו בכלים, שהרי תהא הוויתו על ידי דבר המקבל טומאה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)
