נזק הנעשה על ידי צרורות של אבנים, גושי עפר וכדומה, שנתזו מתחת רגליו של בעל חיים בשעת הילוכו ושברו חפצים.
למרות שעל נזקי "רגל" (ע"ע) חייבים נזק שלם, מכל מקום על נזק "צרורות" אין בעל הבהמה משלם אלא מחצית משיעור הנזק שנגרם לחפצים. דין מיוחד זה הוא "הלכה למשה מסיני".
לגבי כל שאר הדינים, דינם של "צרורות" שווה ליתר דיני "רגל". לכן, אם בעל הבהמה משלם את חצי הנזק בקרקע, עליו לשלם מן היפה שבנכסיו ("מיטב"), כדין "רגל". כמו כן, על "צרורות" חייבים רק ברשות הניזק ולא ברשות הרבים, כדין "רגל".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)