כל קרבן צריך להיות לשמו ולשם בעליו. כלומר, צריך שתהיה כוונה מיוחדת של הכהן לסוג הקרבן ולבעלים של הקרבן. טעה הכהן ושינה מכוונתו בסוג הקרבן או בבעלים - כשר הקרבן, אלא שלא עלה לבעלים (למעט חטאת ופסח שפסולים).
שש כוונות: לשם הזבח, לשם הזובח, לשם ה', לשם אישים - להקטרתו על האש שעל המזבח ולא לעשיית גחלים, לשם ריח - להעלות ריח על המזבח, לשם ניחוח - לעשות נחת רוח לה'. השוחט חולין לשם עולה או שלמים, שחיטתו פסולה. אבל לשם חטאת או קורבן חובה אחר כשר. (כתב: הרב איתיאל בר לוי)