בית אב: משמרת הכהונה במקדש התחלקה לשבעה בתי אב בהתאם לימות השבוע, וכן משמרת הלויה, וכל בית אב עשה את עבודתו ביומו הקבוע^[1].

בזמן הבית היו הכהנים מחולקים לעשרים וארבע משמרות^[2], כל משמר והשבוע הקבוע לו לעבודה במקדש. המשמר נחלק לשבעה בתי אב כנגד שבעת ימי השבוע. חלוקה זו איפשרה לכל כהן מכהני בית אב ליטול חלק בעבודה במהלך שבוע העבודה של משמרתו^[3]. על כל בית אב נתמנה ראש בית אב המופקד על סדרי העבודה במהלך היום^[4]. גם הלויים התחלקו למשמרות ולבתי אבות, ואף שם נתמנה ממונה על בית האב, להסדיר את חלוקת העבודה בין הלויים: השומרים, השוערים והמשוררים^[5].

חלוקת העבודה על ידי ראש המשמרת וראש בית אב

חלוקת העבודה במקדש למשמרות ובתי אבות היא חלוקה קדומה מימות משה^[6]. מאוחר יותר משנתרחבה משפחת הכהונה והלויה, והוחל בהכנת סדרי העבודה במקדש ההולך ונבנה בירושלים, חילקו שמואל ודוד את הכהנים לעשרים וארבע משמרות, וכך את הלויים^[7]. אלו היו עובדים במקדש במשמרות מדי שבוע בשבוע במחזוריות זה אחר זה^[8]. עם הגיע כהני המשמרת לשבוע המיועד להם לעבוד במקדש, חילק ראש המשמרת* את הבאים לשבעה בתי אב, והפקיד כל בית אב על עבודת יום מסוים בשבוע, זאת, באשר לבתי אב שלא נקבע להם יום קבוע לעבודה^[9]. לאחר שנקבע יום בשבוע לעבודה הוטל על ראש בית אב לחלק לכל אחד מאנשי בית אב את עבודתו המיוחדת במהלך יום העבודה. באשר ללויים היה ראש בית אב קובע, מי שומר בלילה ומי שוער בשערי המקדש השונים, וכן מי משורר על הדוכן, כל לוי לפי כישוריו^[10]. לעומת הלויים, הנהיגו הכהנים במקדש לקיים פייס, אשר באמצעותו חילקו את העבודה בין אנשי בית אב^[11]. עם זאת, היו עבודות שאינן חלק מן העבודה בעזרה, כגון, הבאת עצים למזבח, הוצאת הדשן, הקרבת קרבנות 'קיץ המזבח', וכך הבאת הקרבנות שהביאו ישראל למקדש: חטאת, אשם, קרבן יולדת ועוד, עבודות אלו ודומיהן חולקו לכהני בית אב בידי ראש בית אב^[12].

בית אב המשרת בימים קבועים ובית אב שימיו בהגרלה

מצינו בתוספתא תיאור בדבר חלוקת המשמרת בהתאם לימים, שם מובא, ש'משמר שיש בו שבעה [בתי אב] כל אחד ואחד מקריב ביומו', שכן, המשמר מתחלק לשבעה ימים. עוד מצינו שם, שהיו משמרות מרובות אוכלוסין ולעומתן משמרות מועטות אוכלוסין, לפיכך, חילקו את ימי השבוע בהתאם לגודל המשמרת: כשהמשמרת קטנה – חילקו את העבודה באופן שהיו כהנים שעבדו יומיים ואף שלשה, וכשהמשמרת גדולה - התחלקו המרובים בעבודות הכהונה בחלוקה פנימית ביניהם. באשר לחלוקת המשמרות, מצינו, שהיו משמרות שקבעו לכל אחד מבתי האב שלהן יום קבוע לעולם: לאחד - יום ראשון, ולשני - יום שני וכו'. מאידך היתה משמרת, שבכל פעם שעלתה למקדש, היו עורכים הגרלה ביניהם, איזה בית אב ישרת ביום זה ואיזה ביום אחר^[13]. מצינו דעה, שכל משמר ומשמר היה נחלק לששה בתי אב, כל בית אב היה עובד ביומו, וביום השבת כל בתי האב היו עובדים יחדיו, אולם אין ראיה מוכחת בדברי חז"ל לשיטה זו^[14].

הנהגת כהני בית אב ביום עבודתם

אנשי בית אב צריכים להכין את עצמם לקראת יום עבודתם, לפיכך, חייבו אותם חכמים להסתפר מדי שלושים יום. כמו כן אסרו עליהם להסתפר ולכבס את בגדיהם בשבוע עבודתם, אלא יעשו זאת בשבוע שלפני עלייתם למקדש^[15]. ביום הקבוע לעבודתם במקדש, הגיעו הכהנים עם ערב לבית המוקד, ומובא במשנה, שהיו ישנים שם לקראת העבודה עם שחר. כן מובא ש'זקני בית אב ישנים שם ומפתחות העזרה בידם', שכן, נעלו את דלתות העזרה עם רדת החשכה, וזקני בית אב היו אחראים על פתיחתן עם תחילת העבודה. כן מתואר שם שפרחי כהונה היו ישנים על רצפת העזרה כשומרי פלטרין של מלך - 'איש כיסתו בארץ'^[16].

איסור שתיית יין לכהני בית אב

ביום עבודתם של אנשי בית אב במקדש אסורים הכהנים לשתות יין, למרות שיש ביניהם כהנים שלא נקבעה להם עבודה לאותו יום, שכן, יתכן שיצטרכו חבריהם את עזרתם כשתרבה העבודה. כך גם בליל כניסתם לעבודה אסורים אנשי בית אב בשתיית יין, 'שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועדיין לא סר יינו מעליו'^[17]. לעומת אנשי בית אב, שאר כהני המשמר רשאים לשתות יין בלילה, מאחר שאין עבודה בלילה אלא ליחידים^[18]. מאידך גיסא, אסורים אנשי המשמרת כולם לשתות יין במשך היום במהלך השבוע כולו, 'שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב של יום ויצטרכו לאחרים מאנשי משמרתן לסייען'^[19]. במציאות המתוארת, נוצרה בעיה אצל כהנים אשר לא הכירו את בית האב שלהם, וכך אצל כהנים שלא הכירו אף את המשמרת שהם שייכים אליה, באיזו מידה רשאים הם לשתות יין ביום העבודה, במהלך השבוע, ובמהלך השנה. הבעיה נוגעת הן לבתי אב שזמנם קבוע, והן לבתי אב שאין זמנם קבוע. בעניין בתי אב שזמנם קבוע כתבו הפוסקים, כיצד ינהג הכהן בזמן הבית, וכדלהלן:

א. 'כל כהן שיודע מאיזה משמר הוא, ומאיזה בית אב הוא, ויודע שבתי אבותיו קבועים בעבודה [היום], אסור לו לשתות יין כל אותו היום'.

ב. 'היה יודע מאיזה משמר הוא [וממילא יודע את השבוע בו הם משרתים בקודש] ואינו מכיר בית אב שלו [וממילא אינו יודע את יום העבודה] אסור לו לשתות כל אותה שבת שמשמרתו עובדין בה'.

ג. 'לא היה מכיר משמרתו, ולא בית אבותיו, הדין נותן שאסור לשתות יין לעולם [שהרי הוא מוחזק ככהן המשרת בכל המשמרות ובכל בתי אב, ועשוי הוא להקרא כל רגע לעבודה]. אבל תקנתו - קלקלתו [כלומר, יש לו תיקון כתוצאה מן הקלקלה] והרי הוא מותר לשתות בכל יום ויום, שהרי אינו יכול להכנס לעבודה עד שייקבע בבית אב שלו ובמשמרתו [ובינתים אינו שייך לשום בית אב]'^[20]. באשר למשמרות בהן לא נקבעו הימים, והיו עורכים הגרלה בין בתי האב, לא מצינו הלכה מסודרת בעניינם.

כהני בית אב ושתיית יין לאחר החורבן

מובא בתלמוד, שההלכה אשר נהגה בזמן הבית המשיכה להתקיים למעשה גם לאחר החורבן ^[21], זאת, עקב ההכרה והאמונה, ש'מהרה יבנה המקדש' ועתידים ישראל לבנותו בכל יום, ולפיכך צריכים הכהנים לנהוג בעניין שתיית יין כבתקופת היות הבית על מכונו, להיות מוכנים להקרבה בכל עת. עם זאת, מובא, שכהנים יחידים בלבד נמנעו מלשתות יין מן הסיבה האמורה, אך מרבית הכהנים התירו לעצמם לשתות יין מן הסיבה המובאת בהלכה, ש'נמצאת תקנתו קלקלתו', כלומר, מאחר שלאחר החורבן נשתכחו המשמרות וחלוקת הימים של בתי האב, מחמת קלקול זה - נתקנו הכהנים, ומעתה הם רשאים לשתות יין^[22].

כהני בית אב בתעניות במקדש

בעת שגוזרים חכמים תענית על הציבור, נקבעה הלכה מיוחדת לאנשי בית אב במקדש, זאת, כדי שיוכלו לעשות את עבודתם למרות התענית. מאחר שהיו שלש סדרות של תעניות על עצירת גשמים, נקבע לאנשי בית אב סדר המקל עליהם את התענית. בסדרת שלשת התעניות המתחילות מראש חודש כסלו, פטרו את אנשי בית אב לגמרי מן התענית. כך גם בסדרת שלשת התעניות שלאחריה אף כאן פטרו אותם מן התענית. לעומת זאת, בשבע התעניות האחרונות החמורות שהעם נוהג בהן כביום הכיפורים, הלכה היא, שכהני בית אב העוסקים בעבודה באותו היום מתענים מקצת היום ולא משלימים^[23].

כהנים מיוחדים בבית אב

כהן שנמצא בו מום, הלכה היא, שאינו משרת עם כהני בית אב בעזרה, אלא 'יושב בלשכת העצים ומתליע עצים למערכה'. עם זאת אינו נפסל לאכילת קדשים, 'וחולק בקדשים עם אנשי בית אב שלו ואוכל'^[24]. כהן שאינו יודע מי אביו, וכגון, שני כהנים שנתערבו ולדותיהם, משיגדלו בניהם הרי הם משרתים בשתי המשמרות, בין בשבוע של המשמר של אב אחד, ובין בשבוע של המשמר השני - כל אב ויומו המיוחד. מאידך, אין כהן זה חולק בקדשים, לא במשמר זה ולא במשמר האחר. ואם היו שני האבות ממשמר אחד ובית אב אחד, הכהן נוטל חלק אחד^[25].

חלוקת בשר הקרבנות, סולת המנחה, ועורות קדשים

חלק מעשרים וארבע מתנות כהונה נוהגות במקדש ומתחלקות לכהני בית אב במהלך יום עבודתם, כגון: בשר חטאת, לחם הפנים, שיירי מנחות ועוד. אין כוונת הדברים, שהכהן המקריב זוכה בכל בשר הקרבן שהקריב, אלא בשר הקרבן מתחלק בין כלל כהני בית אב של אותו יום, בין אלו שעסקו בעבודה גופא ובין אלו שעסקו בעבודות אחרות, ובלבד שאין הכהן טמא באותו יום^[26]. מאידך, עורות קדשים שאף הן מתנה שזכו לה הכהנים במקדש, אלו התחלקו בין הכהנים רק בתום שבוע העבודה, אזי היו מתחלקים כל אנשי המשמר בעורות שהצטברו, כל בית אב וחלקו וכך קיבל היחיד את מתנתו בעורות. סדר חלוקת העורות השתנה במהלך הדורות כמתואר בתוספתא^[27]: 'בראשונה היו מכניסין עורות קדשים ללשכת בית הפרוה, והיו מחלקין אותן בערבין לכל בית אב שבאותו היום, והיו גדולי כהונה באין ונוטלין אותן בזרוע, התקינו שיהו מחלקין אותן בערבי שבתות לכל משמר ומשמר. ועדיין היו גדולי כהונה באין ונוטלין אותן בזרוע. עמדו [הכהנים] הבעלים והקדישום לשמים, ולא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב'^[28]. עם זאת, נפסק להלכה, שבתום השבוע מקבל כל כהן את חלקו בעורות הקרבנות ^[29].

ראש בית אב

הכהן שנתמנה לראש בית אב, והיה אחראי על עבודת כהני בית אב, היה עומד לצידו של הכהן הגדול במעמדים שונים לכבדו. וכגון, בעת ההגרלה על השעירים ביום הכיפורים עומד ראש בית אב משמאל לכהן הגדול, אם עלה הגורל בשמאל, ראש בית אב אומר לו: 'אישי כהן גדול הגבה שמאלך!'^[30] בעת שהכהן הגדול בא לנחם אבלים ראש בית אב עומד משמאלו לכבדו^[31]. כך גם כשהכהן הגדול מתאבל על קרוביו והעם באים לנחמו בביתו, הוא עומד בשורה, והסגן* מימינו, וראש בית אב וכל העם משמאלו ומנחמים הוא והעם^[32]. מדברי חז"ל עולה, שמעמדו של ראש בית אב יש לו משמעות לעניין העדפתו על פני אחרים במצבים מיוחדים, כגון, לפדותו ולהצלתו, זאת, עקב תפקידו החיוני והחשוב במקדש^[33].

מן האגדה

כהנים זהירים מלשתות יין בתקופת התלמוד

בתקופת התלמוד תמיה אביי: הכיצד שותים הכהנים יין בכל ימות השנה, והרי היו צריכים לחדול משתיה - כל כהן בזמן משמרתו ובית אב שלו? ומשיב, שנהגו כשיטת רבי, ש'תקנתו קלקלתו', כלומר, נשתכחו המשמרות והיין הותר. ומובא בפירוש רבנו חננאל, שאביי עצמו היה כהן, ונמנה על בני עלי (ראש השנה יח, א), ומתברר, שלמרות שאביי מצא היתר בזמנו לשתות יין, עם זאת, הוא עצמו מתוך הכרתו העמוקה כי 'מהרה יבנה המקדש', נזהר מלשתות, וכמובא בתלמוד, שאמר רבא לאשתו של אביי: יודע אני בו באביי שנזהר מלשתות יין מחמת היותו כהן (כתובות סה, א).

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)