|
חנינא סגן הכהנים חנינא סגן הכהנים: רבי חנינא היה סגן כהן גדול בסוף ימי הבית שני ומביא הלכות מתקופת הבית. רבי חנינא סגן הכהנים הנקרא בחלק מן המקורות רבי חנניה סגן הכהנים - נמנה על התנאים הנזכרים במשנה ובתלמוד בהלכות רבות. רבי חנינא מובא בעיקר בענייני הלכה הנוגעים למקדש ועבודתו[1]. בדבריו מתאר את רגעי החורבן ומביא עדויות בהלכה על מאורעות שאירעו בתקופת החורבן ולאחריו. מן ההלכות שראה במקדשרבי חנינא משמיע לחכמי המשנה כמה הלכות שראה בעיניו בתפקידו כסגן כהן גדול במקדש. המשנה אומרת שלקראת יום הכיפורים היו מתקינים כהן אחר תחת כהן גדול, שמא יארע בו פסול, וישמש הכהן שנתמנה תחתיו, על כך אומר רבי חנינא, אין ממנים כהן חדש, אלא סגן כהן גדול הוא שנכנס במקומו, ובלשונו: "לכך היה סגן ממונה"[2]. כן מובאים דבריו בגמרא, שמשום כך העמידו במקדש את הסגן מימינו של כהן גדול, שאם אירע פסול בכהן גדול - נכנס הסגן ומשמש תחתיו[3]. עוד מצינו, שכיון שהכיר את גזברות המקדש, מנה רשימה של אנשים המקבלים את שכרם מתרומת הלשכה: "תלמידי חכמים המלמדים לכהנים הלכות שחיטה, והלכות קבלה, והלכות זריקה - נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. מבקרי מומי קדשים, מגיהי ספרי תורות - נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. נשים האורגות בפרוכת - נוטלין שכרן מתרומת הלשכה"[4]. עוד אמר רבי חנינא על קצירת העומר בשבת: "בשבת היה נקצר [העומר בכהן] יחיד, ובמגל אחד, ובקופה אחת [כדי לצמצם במלאכות שבת]. ובחול – בשלשה [כהנים] בשלש קופות, ושלש מגלות. אולם דעת חכמים היא: "אחד שבת ואחד חול – בשלשה [כהנים] בשלש קופות ובשלש מגלות"[5]. עדויות מתקופת המקדשרבי חנניא סגן הכהנים מתאר דברים שראה בעיניו במקדש, ולעומת דברי חכמים האומרים, שהאש על המזבח היתה רבוצה כארי, והיתה אוכלת עצים לחים כיבשים, ואינה מעלה עשן, לעומתם אומר רבי חנינא: "אני ראיתיה, ורבוצה ככלב!" ומסבירה הגמרא: "כאן במקדש ראשון, כאן - במקדש שני"[6], ומסכימים חכמים לדבריו, שכך היה בימי בית שני. כן מתארים חכמים את מנהג רבי חנינא סגן כהן גדול, שהנהיג במשפחתו: "שלש עשרה השתחויות היו במקדש: של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוין ארבע עשרה [השתחויות]. והיכן היתה יתרה? - כנגד דיר העצים, שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז"[7]. תוספת השתחוייה זו מטרתה - לשמר במשפחות מיוחסות אלה את סוד גניזת הארון, ואת מקום הפתח להגיע אליו. ממראות החורבןרבי חנניה סגן הכהנים מתאר את הסימנים שקדמו לחורבן, ואומר: "ארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש ונשרף ההיכל, היו אנשי ירושלים נועלין את הדלתות והיו משכימין ומוצאין אותן פתוחים, שנאמר: 'פתח לבנון דלתיך'"[8]. באשר לשעת החורבן מתאר: "כיון שראו בני כהנים גדולים שחרב בית המקדש ונשרף ההיכל, נטלו את המפתחות, ועלו לראש ההיכל, וזורקים כלפי מעלה, ואומרים: הא לך המפתחות שנתת לנו, שלא היינו אפטרופין נאמנים לאכול מגנזיו של מלך. והיו אוחזים זה בזה ונמשכין לתוך האור ונשרפים"[9]. באשר להלכות אבלות בתשעה באב אמרו חכמים: "כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן בתשעה באב וביום הכיפורים", אולם רבי חנינא סגן הכהנים חלק עליהם, באומרו: "כדאי הוא ביתו של אלהינו, שיאבדו עליו הכהנים טבילה אחת"[10]. פטירתומצינו במגילת תענית, שרבי חנינא סגן הכהנים נהרג על קידוש השם בעשרים וחמישה בסיון[11]. ותאריך זה, שנהרגו בו עוד חכמים[12] נקבע כיום תענית[13]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
