לשכת בית הפרוה: לשכה למליחת עורות הקדשים, ומקום חלוקתם לכהנים בתום עבודתם.

עורות קדשי הקדשים שהקריבו בעזרה היו ניתנים לכהנים, והם אחד מעשרים וארבע מתנות כהונה שזוכים הכהנים לעצמם^[1]. בטרם חילקו את העורות לכהנים, היו משמרים ומכינים אותם על ידי מליחה במלח. פעולה זו נעשתה בלשכה מיוחדת שנבנתה לשם כך, שנקראה 'לשכת בית הפרוה'. יש אומרים שנקראת 'בית הפרוה' על שם מי שבנאה^[2], ויש אומרים שנקראת על שם מעשיה, כלומר, על שם הפרוה, דהיינו, העורות שמולחים בה^[3].

הלשכה ובניינה

כאמור, בלשכה זו היו מולחים את עורות הקדשים, מליחה זו נועדה לשמר את העורות כדי שלא יתקלקלו ויבאישו. על פרטי המבנה והציוד בלשכה זו נאמרו דברים בפרשנים, ומדבריהם עולה, כי במבנה זה איחסנו מלח לשמירת העורות^[4], כן היו בו שולחנות לפריסת העורות ומליחתם, וכן ווים מיוחדים לתליית העורות כדי לייבשם. בלשכה זו היו אמצעים מיוחדים לשטיפת העורות מן הדם, וכן מערכת תעלות להוצאת מי השטיפה החוצה אל מחוץ למקדש. לשכת הפרוה נזכרת בדברי חז"ל בקשר ליום הכיפורים, שכן, מעל לשכה זו, על גגה, היה בית-טבילה, שבו היה הכהן הגדול טובל ביום הכיפורים^[5]. העליה לגג בית הפרוה היתה דרך 'מסיבה' – מעלה עם מדרגות לולייניות, ו'מסיבה' זו נבנתה בצמוד ללשכת המדיחין[6][./לשכת_בית_הפרוה#cite_note-הערה6-6 [6]].

חלוקת העורות

בדברי חז"ל מתואר, שבתחילה היו מחלקים את עורות הקרבנות בו ביום שהקריבו הכהנים את הקרבן, כדי שכהני בית אב שעבדו באותו יום במקדש יקבלו מיד את חלקם. סדר זה הביא לקיפוח, שכן, היו 'בעלי זרוע' שהיו לוקחים חלק ניכר של העורות לעצמם, ורק מיעוט העורות הגיע לכהנים אחרים. לפיכך תיקנו חכמים שיהיו מחלקים את העורות בערב שבת, כשכל משמרות הכהונה באות יחד, והחלוקה נעשתה בנוכחות כולם, וכך היו בטוחים שהחלוקה נעשתה באופן שווה, ויצאו הכל מרוצים^[7].

מיקום הלשכה וקדושתה

במשנה נאמר, שלשכה זו היתה ממוקמת בין לשכת-המדיחים ללשכת-המלח. לדעת המשנה לשכות אלו היו בצפון העזרה^[8], ויש אומרים שלשכת בית הפרוה ממוקמת בדרום העזרה^[9]. באשר לקדושת לשכה זו כתבו הראשונים, שבית הפרוה וכן המקוה שעל גגו התקדשו בקדושת העזרה10. נחלקו הראשונים בדבר מיקום הגג: יש סוברים שגג זה היה גבוה מקרקע העזרה, שכן הלשכה עצמה היתה בנויה על קרקע העזרה כשאר הלשכות^[10]. ויש סוברים, שלשכת בית הפרוה נבנתה מתחת לפני הקרקע של העזרה, ממילא גג בית הפרוה היה שוה לקרקע העזרה. אמנם הלכה היא, שמחילות שמתחת לקרקע לא נתקדשו, עם זאת, מאחר שמחילה זו היתה פתוחה לעזרה, בכך התקדשה, שכן, מחילות הפתוחות לעזרה הרי אלו קודש^[11].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)