הקנאת דבר לקונה על ידי המקנה, המשמשת גורם לחלות הקניין במקום שאם היה הדבר של הפקר לא היה הקונה יכול לזכות בדבר, או משום שהוא קטן, או משום שלא נתכוון לקנות, או משום שיש חסרון במעשה הקניין.
לדוגמא: דבר הפקר שנמצא ב"חצר שאינה משתמרת", אין הוא נקנה לבעל החצר אלא אם כן בעל החצר עומד בצד החצר. לעומת זאת, הנותן מתנה לחברו והניחה ב"חצר שאינה משתמרת" של חברו - קנה המקבל את המתנה אפילו כשאין הוא עומד בצד החצר. הסיבה לכך היא, לפי שבמתנה יש "דעת אחרת מקנה".
דוגמא נוספת: קטן שמצא מציאה, מדין תורה מותר לקחתה ממנו (אלא שאסרו זאת חכמים מפני דרכי שלום). במה דברים אמורים, במציאה, שאין "דעת אחרת מקנה", אבל כשמוכרים לקטן או נותנים לו במתנה - זכה הקטן, לפי שהחפץ מוקנה לקטן על ידי המקנה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)