יבול העומד להיתלש, נידון כמטלטלים ולא כמקרקעים.
במסכת כתובות (נא, א) מובא מעשה ברב יוסף שהורה ליתומים לתת לאחותם את מזונותיה מן התמרים. תמה עליו אביי: והלא אין גובים מן המטלטלים שביד היתומים? השיב לו רב יוסף: לא הייתה כוונתי לתמרים שכבר נקטפו, אלא לתמרים שעדיין הם על העץ. על כך הקשה אביי: והלא "כל העומד לגזוז, כגזוז דמי"? ולכן כבר עכשיו יש לדון תמרים אלה כמטלטלים, ואין גובים מן המטלטלים!
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)