החלבים והאברים של הקרבנות שנזרק דמם ביום, מצוותם להעלותם על המזבח באותו יום ואף בלילה שלאחריו עד עלות השחר.
מקרבן עולה הקטירו את כל האברים ומשאר הקרבנות לא הקטירו אלא את החלבים המפורשים בפרשת ויקרא.
אם לא הועלו עד שעלה עמוד השחר, נפסלים הם בלינה, שנאמר (שמות לד, כח): "ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח", ומכאן למדים לכל הקטר חלבים ואברים.
ברם, כדי להרחיק את האדם מן העבירה, שמא ישכח ולא יקטיר, או שמא יקטיר לאחר הזמן, אמרו חכמים שאין מקטירים אלא עד חצות לילה.
אף על פי שמותר להקטיר את החלבים והאברים בלילה, מכל מקום אין מאחרים אותם לכתחילה, אלא משתדלים להקטירם ביום, שחביבה מצוה בשעתה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)