מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמִידְרַשׁ עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית.

עיינו במלבי"ם. ואני סבור קצת אחרת :
המלבי"ם שואל ( הוא שואל רק : )מדוע נגזר גם על העמונים כמו המואבים ( ועיין תשובתו, ואני מוסיף : ואילו על המדיינים כלל לא ) ולא עוד, אלא שהוקדמו העמונים למואבים, והרי בפרשת השבוע שעבר, פרשת בלק, כלל לא נזכרו העמונים בכל הפרשה ואף לא בתחילת פרשת פינחס, והם גם לא שכרו את בלעם, הלא דבר הוא ?
אך המעיין היטב בפשט הכתוב ימצא, שגזרת לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי כתובה בתורה מיד לאחר גזרת לֹא-יָבֹא מַמְזֵר, וזה מפני שגם הם מקולקלים היו כקלקול ממזר מפני שבעצמם היו בעצם ממזרים ( אילולא שאמותיהם נתכוונו לתיקון העולם וחשבו שהן אנוסות לכך ).
והתורה מדגישה שסיבת איסורם אינה מפני היותם ממזרים אלא מפני שלֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, אבל רק מואב שכר את בלעם,
אם כן יש להסביר מדוע נענשו גם העמונים ומדוע הוקדמו למואבים ( שנולדו לבכירה ).
והנה בפרשת דברים מוזכר שכִּי רַק-עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים--הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן: ולכאורה הוא פלא, מדוע ערסו של עוג מצויה היתה ברבת בני עמון ולא בבירתו בארצו , אלא ודאי שיש לומר שעוג כבש ושלט בארץ עמון ושם את בירתו ברבת בני עמון ושם היה גם ביתו הפרטי, ונשארו שם רהיטיו.
ולפי זה, היות והקב"ה הזהיר את משרע"ה לבל יכבשו את ארץ בני עמון, הרי שלאחר הניצחון על עוג, בעצם שוחררה ארץ בני עמון מעול השעבוד. אם כן צריכים היו בני עמון להודות ולקדם בלחם ומים את ישראל ששחררו אותם מהשעבוד יותר מבני מואב שלא שוחררו משעבוד כלל ( כי ישראל שלטו בחלק מארץ מואב ששחררו מסיחון ולא השיבו אותו למואב ) ולא קדמום בלחם ומים אלא נעשו עויינים לישראל כמואבים, וזו כפייות טובה גדולה יותר, לכן הוקדמו לגזרה. ופשוט.