''א''ר חייא בר אבא בעי רבי יוחנן קטן יש לו מחשבה או אין לו מחשבה''. כאן מסתפק רבי יוחנן אם מחשבה של קטן מועלת או לא, וכמו שהגמ' בסמוך אומרת שזו משנה, דתנן האלון וכו' ואין להם מחשבה. ומסביר רש''י שם ''כגון וכו' וחשב עליה למוד וכו'''. דהיינו - ודאי חשב לשם מדידה , אלא שאין מחשבתו מועלת.ואח''כ הגמ' אומרת שבמחשבה גרידתא באמת ר''י לא מסתפק, שאין מחשבתו מועלת, ומסתפק במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כגון דהוה קיימא עולה בדרום וכו' מאי מדאתייא בצפון ושחטה איכוין לה א''ד מקום הוא דלא איתרמי ליה. ומסביר רש''י בד''ה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ''לפי ראות עינינו, אבל אין אנו יודעים אם עשה מעשה זה לשם מחשבה זו''. דהיינו מסתפק ר''י אם הקטן חישב בכלל או לא. אם כיון לשם עולה או סתם לא היה לו מקום.
ועכשיו קשה לי הרי אמרנו קודם שאפי' כיון אין מחשבתו מועלת. ומה משנה עכשיו אם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, דהיינו אם כיון או לא, הרי גם אם כיון ודאי אין מחשבתו מועלת וגם רבי יוחנן מודה בזה כמו שכותבת הגמ'.